אוג' 09 2010
נאום במליאה – החלטת הממשלה בנוגע לילדי העובדים הזרים
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שלא על 400 הילדים האלה אנחנו מדברים היום, אלא על עצמנו. לא על מה יקרה להם, אלא על מה יקרה לנו. לא איפה הם יעמדו, אלא איפה אנחנו נעמוד ביום מן הימים. זאת האמת. זה הדיון האמיתי. לכן ההתדיינות אם יהיו 400, יהיו 800, מה עם האחרים, זה לשאול את עצמנו איפה החברה הישראלית רוצה לראות את עצמה, מה אופיה של מדינת ישראל, איזו מין מדינה אנחנו באמת. לכן הדיון הזה מחמיץ את המטרה, ולכן הוא לא נוגע בנקודות הנכונות. ואני אומר לכם, כמי שנולד בארץ הזאת, גדל בה, מבין את מצוקותיה, מבין שצריך פועלים או עובדים זרים כי כך מסתדרות וכך פועלות מדינות אחרות בעולם, זה הפך להיות חלק מהמציאות שלנו – אנחנו באותה מידה צריכים לגלות את החמלה האנושית, שבשבילה ובגללה אנחנו פה, ובגללה אנחנו מדינה יהודית, ובגללה יש לנו מוסר יהודי, שאנחנו מחויבים בו ואנחנו לא יכולים להחליט שהוא תקף רק לנו ולא תקף להם. לכן, אדוני היושב-ראש, המעט שאנחנו יכולים – מובן שאני דוחה את ההחלטה הזאת, מובן שאני רוצה בהישארותם בישראל – המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לקיים דיון במליאה הזאת ולא לדחות אותו לאחת הוועדות.