תודה רבה. תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הייתי לאחרונה ימים אחדים בארצות-הברית, הסתובבתי בקהילות והתרשמתי משני נושאים שחשבתי שכדאי לחלוק אתכם. דאגה – יהודים דואגים מטבעם, וזה בסדר גמור – דאגה אחת שלהם מופנית אל היחסים בין ארצות-הברית לבין ישראל, ולהם זה חשוב במיוחד, מפני שזה מעורר בצורה גלויה או סמויה את הדילמה של נאמנות כפולה, שהם מאמינים שלא קיימת ושאסור שתעלה על סדר-היום, אבל הם בהחלט מרגישים שנוצרו בין ממשלת ישראל לבין הממשל האמריקני חיכוך ושיבוש ביחסים, ואני אומר את זה כי כדאי שגם ממשלת ישראל, שמנווטת את מדיניות החוץ שלנו בצורה כזו או אחרת, תזכור את זה.

הדבר השני שהם ביקשו, ואני הבטחתי להביא אותו אל הבית הזה, זה נושא הגיור. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אתם יודעים, חברי, שהגיור הוא סוגיה מרכזית. הרבה שנים לא נגענו בעניין של הגיור, מפני שהבנו שזה אומר דברים אחרים ליהודים אחרים במקומות אחרים. גם הקהל הטוב שיושב פה מסביב מכיר את הסוגיה הזאת, ומי שיתחיל לחפור בשורשים ובשורשי השורשים, יתחיל להטיל דופי גם – אולי לא ביהדותם, אבל ביהדות קרוביהם וקרובי קרוביהם, דבר שהוא לחלוטין לא מקובל.

מה שאמר לי בשעתו אריאל שרון, כשהיינו באים אליו עם הפנייה הזאת של יהדות ארצות-הברית, הוא אמר: יש מספיק צרות לעם ישראל בימים האלה, וכנראה גם לימים הבאים. לא נעסוק בנושא הגיור.

ולכן, אני מביא גם בפניך ובפניכם את הפנייה הזאת. בואו נניח היום לנושא הגיור, באמת אין לו מקום, ולא ראוי שיפלג בין עם ישראל פה ושם.

תגיות: דת ומדינה, מדיניות החוץ