תיקוני חקיקה 1. בכל הסעיפים, בכל אחד מהחוקים המפורטים בתוספת הראשונה, בהם מופיעים המונחים "מעביד" ו"מעבידים", הם ימחקו ותחלפנה אותם המונחים "מעסיק" או "מעסיקים" בהתאמה.
חובת השימוש במונח מעסיק
בחקיקה עתידית 2. בכל חקיקה עתידית במדינת ישראל, בתחום דיני העבודה ויחסי העבודה, ייעשה שימוש במונחים "מעסיק" או "מעסיקים" ולא יעשה שימוש במונחים "מעביד" או "מעבידים".
תיקון חקיקת משנה 3. בכל התקנות במדינת ישראל, שהינן בתוקף, העוסקות בדיני עבודה או יחסי עבודה, בהן מופיעים המונחים "מעביד" או "מעבידים", יפעלו השרים המוסמכים עפ"י חוק לתיקונן כך שמונחים "מעביד" ו"מעבידים" ימחקו ואת מקומם יחליפו המונחים "מעסיק" או "מעסיקים", בהתאמה.
חובת השימוש במונח מעסיק
4. רשות מינהלית ובית משפט לא יעשו שימוש במונחים "מעביד" או "מעבידים", אלא במונחים "מעסיק" או "מעסיקים" בהתאמה, לרבות בכל מסמך רשמי.
תוספת
חוקים (סעיף 1)
1. חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969
2. חוק אירגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד – 1954
3. חוק גיל פרישה, התשס"ד – 2004
4. חוק דמי מחלה, התשל"ו – 1976
5. חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958
6. חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב – 2002
7. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001
8. חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957
9. חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו – 1996
10. חוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951
11. חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז – 1957
12. חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח – 1998
13. חוק עבודת נוער, התשי"ג – 1953
14. חוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954
15. חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963
16. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשנ"ח – 1998
17. חוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987
18. חוק החניכות, התשי"ג – 1953
19. חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951
20. חוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991

1.

דברי הסבר
מטרתו של החוק המוצע להחליף את המונח "מעביד" במונח "מעסיק", בכל חיקוק, בתחום דיני העבודה ויחסיי העבודה, בו מוזכר המונח "מעביד" ולחייב את השימוש במונח "מעסיק" ולא "מעביד" בחקיקה ראשית וחקיקה משנית עתידית וכן חובת השימוש במונח "מעסיק" ואל "מעביד" ע"י רשויות מנהליות ובתי המשפט.
חוקי מדינת ישראל בהקשר של יחסי עבודה מכנים את מי שמספק עבודה במילים "מעביד". מדובר בתרגום לא מוצלח לעברית של המילה האנגלית EMPLOYER, שיכולה להיות מתורגמת באופן טוב יותר ומבלי לשנות את המהות למילה – "מעסיק".
המונח "מעביד" בחוקי מדינת ישראל איננו משקף את יחסי העבודה, עולם העבודה ואת המציאות העסקית בעולם כיום. זהו מונח אנכרוניסטי שיש לו קונוטציה שלילית לימים חשוכים בהיסטוריה האנושית של אדון ועבד. יחסי העבודה ראויים לשפה אחרת ולהעברת מסר נורמטיבי שונה של הצדדים למערכת יחסי העבודה.
המילה "מעביד" מכניסה, כשלעצמה, אלמנט של כוחניות למערכת יחסי העבודה שלא לצורך. היא דרה בכפיפה אחת עם שוק עבודה, הנעדר תנאי עבודה מינימאליים, בה שולטים השררה, העריצות, העושק, הניצול והקיפוח.
כידוע, במדינת ישראל קיימת רשת ביטחון של חוקי מגן וזכויות סוציאליות ענפה, המכסה קשת זכויות רחבה ביותר, שמהווה אך את רצפת הזכויות. בפועל, מרבית העובדים במשק מועסקים בתנאים טובים יותר מאלו שמעניקה להם רשת הביטחון המינימאלית, בין אם כתוצאה מהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה ובין אם כתוצאה מחוזים אישיים.
את הפער, הקיים בין כוחו של המעסיק לבין כוחם של העובדים (לא בכל הענפים במשק) ממלאים רשויות השלטון השונות ובהם משרדי הממשלה והכנסת שבעשור האחרון יזמה גל של חקיקת עבודה לטובת העובדים; ארגוני העובדים (שלאחרונה עלה מספרם לשלושה); ארגונים חברתיים שונים וכמובן שבית הדין לעבודה, שנגיש היום יותר מתמיד לעובדים ולזכויותיהם.
במציאות זו יש לעובדים כוח מיקוח רב יותר והם חופשיים לנהל משא ומתן על תנאי העסקתם כשברשותם נשק עוצמתי ביותר של נקיטה בצעדים ארגוניים.
לפיכך מוצע לבצע שינוי בכל החוקים בהם מופיעות המילים "מעביד" או מעבידים" ולהחליפן במילים "מעסיק" או "מעסיקים" בהתאמה.
כאמור, אין מדובר בעניין סמנטי בלבד, אלא בנושא טעון שיש לו השלכות בשיח החברתי והכלכלי וליחסי העבודה במשק. יש לציין, כי בחוקים מסוימים כבר מופיעות המילים מעסיקים ולא מעבידים ובחלק מהחוקים שתי המילים גם יחד.

תגיות: חוקים, יוזמה להצעות חוק

תיקון סעיף 70 1. בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 -
א. לאחר סעיף 70(ה2), יבוא –
"(ה3) החלטה לאסור פרסום לפי סעיפים קטנים (ה) או (ה1) תוגבל לתקופה שלא תעלה על שבוע ימים. בית המשפט רשאי להאריך את תוקף ההחלטה לאסור פרסום לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שבועיים ימים, וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
ב. לאחר סעיף 70(ה3), יבוא –
"(ה4) החליט בית המשפט לאסור פרסום לפי סעיפים קטנים (ד), (ה) או (ה1), יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן ההחלטה. מועצת העיתונות וכן כל גוף ציבורי אחר שיאושר לכך ע"י שר המשפטים יזומנו לדיון ויהיו רשאים לבקש את ביטול ההחלטה לאסור פרסום כאמור".

דברי הסבר
בתי המשפט עושים שימוש רחב בסמכותם לאסור פרסום בפרשיות שונות, חלקן בעלות חשיבות ציבורית גבוהה. בדרך כלל צווי איסור הפרסום ניתנים לבקשת המשטרה וגופי הביטחון האחרים, אשר מצדיקים את הבקשה בטעמים שעניינם חשש לפגיעה בחקירה או חשש לפגיעה בביטחון המדינה.
יתר על כן, לא אחת קורה שהמידע אשר נאסר לפרסום ע"י בית המשפט, מופיע לפרטי פרטים באתרי אינטרנט ובגופי תקשורת זרה כך שממילא אין עוד כל טעם בקיומו של הצו או שניתן לצמצם את היקפו, אולם הצו בכל זאת נשאר על כנו.
צווי איסור הפרסום פוגעים בחופש המידע ובזכות הציבור לדעת, שהיא זכות יסוד של אזרחים במדינה דמוקרטית, בפרט כאשר הדבר נוגע לפעילותם של גופים שלטוניים.
שימוש נרחב מדי וללא ביקורת ציבורית ראויה בכלי זה עשוי לפגוע קשות בזכויות האדם במדינת ישראל, שכן הוא עשוי לאפשר באופן גורף מעצר וחקירה של חשודים (שהינם בבחינת חפים מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתם) במחשכים, והרחק מהעין הציבורית.
בנוסף יש לציין כי בדיון בבקשה לאסור פרסום נוכחים בדרך הכלל התביעה והחשוד או הנאשם אשר שומרים כל אחד על האינטרס שלו, אולם האינטרס הציבורי של זכות הציבור לדעת וחופש המידע אינו מיוצג בבית המשפט.
עוד יש לציין כי במקרים בהם המידע ממילא פורסם בתקשורת הזרה אשר נגישה לכל בית בישראל באמצעות אתרי האינטרנט, יש לשקול מחדש את הצורך בצו ואת היקפו של הצו.
לאור האמור מוצע בזאת להגביל את תוקפם של צווי איסור פרסום אשר ניתנים מטעמים של פגיעה בחקירה או גרימת נזק לחשוד לתקופה שלא תעלה על שבוע ימים, כאשר ניתן יהיה להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שבועיים ימים, וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.
הגבלה בזמן של צווי איסור הפרסום בזמן תכפה על המשטרה להשלים את הליכי חקירה מהר יותר, והדרישה כי הארכת התוקף תעשה מטעמים מיוחדים שיירשמו תחייב את בית המשפט לשקול היטב את הבקשה ולנמק את ההחלטה בדבר הארכת התוקף של הצו.
בנוסף, מוצע לקבוע כי במקרים בהם החליט בית המשפט לאסור פרסום מטעמים של פגיעה בפרטיות או בשל חשש לפגיעה בחקירה או בשל גרימת נזק לחשוד, יתקיים דיון במעמד הצדדים בתוך 7 ימים לאחר מתן הצו. לדיון זה יזומן נציג מועצת העיתונות וכן נציגים של גופים אחרים שיאושרו לכך ע"י שר המשפטים, אשר יוכרו כ"ידיד בית המשפט" ויציגו את האינטרס של זכות הציבור לדעת וחופש המידע ויהיו רשאים לבקש את ביטול צו איסור הפרסום (בדומה למעמד שניתן בחוק החוזים האחידים לגופים כגון איגוד המפרסמים, ארגון שחקני הכדורגל והמועצה לצרכנות לבקש את ביטולו של תנאי מקפח בחוזים האחידים).
בכך מובטח כי פרשיות שיש להן חשיבות ציבורית לא יתנהלו במחשכים אלא תהיה בקרה ציבורית על ההליך, ויישמרו האינטרסים החשובים של זכות הציבור לדעת וחופש המידע.
יצוין כי אין בהצעת חוק זו כדי לפגוע במצב הקיים לגבי הטלת איסור פרסום על עניינים הקשורים בקטינים ועל עניינים המתנהלים בדלתיים סגורות.

תגיות: חוקים, חקיקה, יוזמה להצעות חוק, מדיה ותקשורת, משפט

ועדת שרים לחקיקה תדון ביום ראשון הקרוב בהצעת חוק של חברי הכנסת נחמן שי, יואל חסון ואריה אלדד, הצעה האומרת כי שר האוצר באישור הממשלה יקבע כללים לפיקוח על הוצאות שרים היוצאים לחו"ל במסגרת תפקידם. ההצעה באה על רקע דו"ח מבקר המדינה שעסק בביקורו של שר הביטחון ומערכת הביטחון בסלון האווירי בפריז. עפ"י המלצת המבקר, נוכח תדירות נסיעתם של חברי הממשלה לחו"ל, ראוי שיעוגנו כללים אשר יגדירו את ההוצאות המרביות ואת רמת בתי המלון בעבור השרים והנלווים להם בעת שהותם בחו"ל.

תכלית חוק זה היא לקבוע כללים ברורים בדבר הוצאות המותרות בעת נסיעה ושהייה בחו"ל של ראש ממשלה, שר או עובד מדינה וכן למנוע מצבים בהם תעשה חריגה יתרה ובזבוז כספי ציבור. עוד מוצע לקבוע סנקציה אישית לפיה במידה ושר חרג מהכללים מבלי לקבל מראש את אישור הממשלה לכך, הוא יישא באופן אישי בעלות החריגה.

ח"כ נחמן שי: "מנהל תקין מחייב כללים שיסדירו את הוצאות שרי הממשלה בעת שהותם בחול כפי שקיים לגבי חברי כנסת ועובדי ציבור בכירים. העובדה כי הדבר לא היה קיים עד היום היא מחדל צועק שיש לתקנו בדחיפות."

תגיות: חוקים, יוזמה להצעות חוק

ח"כ הכנסת נחמן שי (קדימה) הגיש הצעת חוק לפיה ייאסר קיום יחסי מין בין מטפל למטופל ויחול גם על מטפלים שאינם פסיכולוגים, פסיכיאטרים או עובדים סוציאליים, אך מעניקים את שירותיהם למטופלים רבים הסובלים מבעיות על רקע מצוקה נפשית או רגשית.

ח"כ נחמן שי אומר: "כיום שורר מצב בלתי נסבל בו הולכים ונשנים מקרים של תקיפה מינית בקרב מטפלים אלטרנטיביים המנצלים את יחסי התלות ומצבם הרגשי של מטופליהם, מקרים בהם המטפלים אנסו או ביצעו מעשים מגונים במהלך טיפול. מצב זה דורש תיקון והחמרה בענישה למנצלים יחסי תלות אלה."

במתכונתו הנוכחית, החוק האוסר קיום קשר מיני בין מטפל ומטופל, מתייחס רק למי שהוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, או במי שהתחזה לאחד מאלה ואינו כולל מטפלים אלטרנטיביים, אשר מציגים עצמם כמומחים לטיפול נפשי או רגשי בשיטות טיפול שונות ואינם נושאים תעודות מקצוע פורמאלי. נושא זה נותר פרוץ ומותיר למטופלים להיפגע בידי מטפלים העושים שימוש לרעה במצבים רגשיים תוך ניצול מיני וזאת מבלי שיתקיים יסוד עבירה.

"הצעת החוק" אומר ח"כ שי, "באה לתקן מצב מעוות זה בחוק העונשין (משנת 2004) ולוודא כי תעשה הרחבה לכלל המטפלים בטיפול נפשי או רגשי המנצלים את מעמדם ואת חולשת המטופל לניצול מיני וכן לוודא כי יענשו בגין ניצול יחסי התלות כפי שקוצב חוק העונשין"

יוזמי ההצעה האחרים הם חברי הכנסת: מירי רגב, יריב לוין, אורית זוארץ, מסעוד גנאים, אורלי לוי אבקסיס, שלי יחימוביץ', אברהם מיכאלי, מרינה סולודקין, מיכאל בן-ארי, שלמה מולה, משה (מוץ) מטלון.

תגיות: חוקים, חקיקה, יוזמה להצעות חוק