אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה שאני מביא היום היא הצעה שיש לה ערך לאומי ממלכתי, לאו דווקא פוליטי. היא הצעה שאומרת, בקליפת אגוז, שכאשר סוף-סוף יהיה ערוץ ייעודי – כך זה נקרא – בשפה הערבית במערכת הכבלים והלוויין במדינת ישראל – אני שמח שסגן ראש הממשלה פה, כי הוא יודע בדיוק על מה אנחנו מדברים, והוא גם מכיר את החשיבות של זה – כאשר יהיה סוף-סוף במדינת ישראל ערוץ ייעודי בשפה הערבית, שישודר לתחומי מדינת ישראל – כך הוא מתוכנן, אנחנו נוכל לבקש, לפנות, לפעול לכך שהערוץ הזה, בשפה הערבית, ישודר גם למרחב המזרח התיכון, שבו אנחנו חיים. החל בשטחים – ביהודה, שומרון ועזה, ועד למדינות רבות באזורנו שהשפה הנהוגה בהן היא השפה הערבית.
המציאות היום היא בלתי נסבלת מנקודת מבטה של מדינת ישראל. למעשה, אין שום ערוץ של תקשורת, של דיאלוג, שיוצא ממדינת ישראל אל מדינות ערב. לעומת זאת אנחנו חשופים, בתוקף המציאות, למאות ערוצים – יודו בזה ידידי חברי הכנסת הערבים שגרים בכפרים ובערים ערביות ויודעים- – שמעלינו מרחפים מאות ערוצים – אה, התחלף היושב-ראש. שלום אדוני – בשפה הערבית והאנגלית, תודה, אשר מגיעים לתושבי מדינת ישראל, אלה שדוברים ערבית כשפה ראשונה, אלה שדוברים עברית ומשדרים אליהם. יש פה דיאלוג חד-צדדי לחלוטין, שיש לו משמעויות ארוכות טווח. זה נכון במציאות של שלום, זה נכון פי-כמה במציאות של עוינות, שלצערי הרב, גם בה אנחנו מכירים וחיים. כאשר מצד האחד אנחנו – אפשר לומר – מותקפים בידי הערוצים האלה, ומן הצד האחר אין תשובה ישראלית. שום תשובה ישראלית.
אני הולך פה על קו מאוד מאוד עדין, כי אני לא בא להציע כרגע שמדינת ישראל תעשה את הערוץ הזה. לא. אני אומר שאם וכאשר יקום ערוץ בשפה הערבית, ניקח אותו ונשדר אותו למרחב האזורי שלנו. הערוץ הזה יופק בידי חברה פרטית. חברת פרטית – יש זיכיון, משרד התקשורת מנהל אותו בימים האלה. חברה פרטית תפיק אותו. אני אומר, שכאשר המוצר הזה יהיה קיים, הוא יופץ בכל האזור. מעל החברה הפרטית – הזכיין העתידי – תהיה מועצת הכבלים והלוויין, שתפקידה לפקח עליו פיקוח ציבורי. גם זה לא חידוש; יש לנו מועצה שמפקחת על שידורי ערוץ-2, יש לנו מועצה שמפקחת על שידורי הכבלים והלוויין, מבחינה זו יש פיקוח ציבורי. עם זאת, אני חושב – והנה כבר היושב-ראש מסכים אתי, אז זכיתי בקול אחד, ולא רק הוא – שראוי שאותו ערוץ בשפה הערבית ישודר למרחב האזור.
עכשיו, אני רק רוצה לתאר לכם תיאור היסטורי; מבקר המדינה, שערך ביקורות על שידורי ישראל או "קול ישראל" בערבית ועל הטלוויזיה בערבית, הגיע למסקנה ברורה, לאורך כמה מן הדוחות שלו, לא דוח אחד, שמדינת ישראל מזניחה הזנחה פושעת את השידורים בשפה הערבית – גם באנגלית. עוד נגיע, כרגע הערוץ הזה אמור לשדר רק בערבית.
אז – זה מקור אחד שאפשר להסתמך עליו וצריך להסתמך עליו. ישראל מימון, שהיה מזכיר הממשלה, ערך במשך שלוש שנים דוח מפורט על הדיפלומטיה הציבורית וההסברה של מדינת ישראל, על-פי הנחיות הממשלה. ובין המסקנות שהוא הגיש, ואשר אומצו בידי הממשלה – אומצו בידי הממשלה – מדובר על כך שיהיה שידור ממדינת ישראל החוצה בשפה הערבית, גם האנגלית. אני מדבר כרגע על השפה הערבית. הממשלה אימצה את זה אחרי מלחמת לבנון השנייה, זוכרת את זה ודאי השרה לשעבר רוחמה אברהם. והוכר הצורך, יחד עם צרכים אחרים, לשדר בשפה הערבית. מאז, כמובן, דבר לא השתנה.
הכנסת הזאת, תת-ועדה או ועדת משנה לענייני הסברה ומדיניות חוץ, שעמדה בראשה חברת הכנסת לשעבר עמירה דותן, הכינה דוח מפורט בנושא זה. בין המסקנות שלה, או – בין ההמלצות שלה היתה המלצה שיהיה שידור בערבית במדינת ישראל.
עכשיו הגענו לרשות השידור. בצדק שואלים: אז למה – - – ?
רשות השידור צריכה לשדר שידורים בשפה הערבית. היא עושה בתחום הזה עבודה מאוד מצומצמת. עוד נגיע לזה, כי אני מטפל גם באספקט הזה. רשות השידור איננה עונה על הצורך הזה, רוב השידורים שלה לעולם הערבי, כך הם אומרים, הם בכלל בעברית, ומשום מה, בעולם הערבי מתעקשים להמשיך ולדבר ערבית. לא יודע למה, הם לא לומדים; זה לא הצליח לנו, המבצע של הנחלת הלשון העברית לתושבים הערבים המוסלמים של המזרח התיכון נכשל; הם ממשיכים לדבר ערבית. לכן השידור של ערוץ-33, שמכוון לעולם הערבי, לא נושא פרי, והוא שידור לאוויר הפתוח.
לכן – רשות השידור צריכה לערוך את שידוריה מחדש, בשפה הערבית, כפי שנקבע בחוק רשות השידור, כפי שנקבע בהחלטות הממשלה, כפי שנקבע בהחלטה של ממשלה מסוימת על הקמת ערוץ בשפה הערבית. כל הדברים האלה כבר היו קיימים, ורשות השידור תעשה את זה – אני אומר לכם שהיא תעשה את זה. אם היא לא תעשה את זה מרצונה היא תעשה את זה בעקבות החלטת הכנסת, כי היא צריכה לשדר בשפה הערבית, וגם בשפה האנגלית. זה התפקיד שלה כרשות שידור ממלכתית. ציבורית. זה התפקיד שלה.
בכל מדינה בעולם, אגב, לאו דווקא מדינת ישראל, מקובל שידור לחוץ-לארץ, ובשפות אחרות. אם הצרפתים – הצרפתים, שגאים מאוד בשפה שלהם – החליטו שהם רוצים לשדר שידור של 24 שעות באנגלית, הם מבינים למה. אני רוצה לספר לכם שראש הממשלה צופה בשידורים האלה, והוא הגיע אלינו פתאום ואמר שגם הוא רוצה. אז הוא יודע למה והוא מבין למה.
קיימנו על זה דיון השבוע בוועדה לביקורת המדינה בראשות חבר הכנסת חסון, על שידורי ישראל, וגם שם עלה הצורך על-ידי יותר מדובר אחד. אמרה את זה גם חברת הכנסת מרינה סולודקין – אנחנו צריכים שידור בערבית – ובאנגלית. אמרתי קודם, גם נגיע לזה. כלומר, יש פה צורך, ויש סוף-סוף – או תהיה – במדינת ישראל גם יכולת לעשות את זה.
נאמר לי, לאורך הדיונים בעניין הזה, שעליהם דיברתי, עם רבים מחברי הכנסת ושרי הממשלה, שהמכרז נמצא עכשיו בתהליך, ואם יעמיסו על הזכיינים המיועדים או על המתמודדים את הצורך בהפצה, זאת הוצאה גבוהה מבחינתם, הם לא יעמדו בה, ולכן והמכרז ייכשל. עכשיו – אני מעוניין בשידור בערבית גם לתושבי מדינת ישראל – גם הם, תושבי מדינת ישראל דוברי ערבית, אין להם ערוץ בערבית. אני מתחיל אתם. צריך אותם.
אני לא רוצה להכשיל את המכרז ואני לא רוצה שייפגע הסיכוי שיהיה שידור בערבית. אני אומר שאנחנו נצטרך לחפש מקורות חיצוניים להפצה. מדובר במיליונים בודדים. על השולחנות של חברי הכנסת והממשלה מתרוצצים מיליארדים. פה מדובר בהוצאה מזערית בעלת ערך רב, שכפי שהסברתי, הוא חיוני ממדרגה ראשונה למדינת ישראל. לכן אני חושב שלא צריך להטיל את זה על הזכיינים המיועדים, לא צריך להוסיף את זה למכרז שמתנהל עכשיו. ממילא אי-אפשר לשנות מכרז תוך כדי התנהלותו, זה לא מקובל, אלא נפעל יחד, אני מקווה, בעזרתו של שר התקשורת ובעזרתו של ממלא-מקום ראש הממשלה, שלמד על הצרכים האלה בתפקידיו הקודמים וחברים אחרים ושרים בבית הזה, שעיניהם פקוחות, והם לא אטומים לצרכים האלה – נפעל יחד לאתר מקורות כספיים, שאני אומר לכם – עלותם מאוד קטנה, כדי שנוכל לאפשר את השידורים האלה. ואני רוצה לקוות ששר התקשורת יסייע בעדי בעניין הזה, נפנה למי שצריך במדינת ישראל ונאפשר את ההפצה.
אני מדגיש ושב ומדגיש, ואני אדגיש את זה עשר פעמים – לא מדובר שמדינת ישראל עושה את הערוץ הזה. זה יהיה ערוץ פרטי, אבל יהיה עליו פיקוח ציבורי, כמו שמקובל על שידורים פרטיים במדינת ישראל, ולכן כל ההאשמות האלה שמדי פעם מטיחים בנו: זה תהיה תעמולה, ערוץ תעמולה – קודם כול, אני רוצה לומר לכם, אני לא פוחד מתעמולה. מדינת ישראל יכולה לעשות גם תעמולה. זה לא אסון. עושים כל כך הרבה תעמולה במזרח התיכון, גם לנו מותר. אבל במקרה הזה זה יהיה ערוץ פרטי, אין התערבות בתכנים שלו, הוא יעמוד בדרישות של המכרז כפי שהוצא, הוא ישדר בהתאם. הפיקוח עליו יהיה פיקוח ציבורי, כמו שמדינת ישראל קבעה, בידי מועצת הכבלים והלוויין. גם בעבודה שלה אני לא מתערב, אם כי לכנסת מותר, והיא תקבל דיווחים ממנה, וברמה הבכירה יימצאו מקורות. חייבים להימצא מקורות כספיים במדינת ישראל כדי לאפשר את ההפצה של השידורים האלה.
אני רק רוצה לומר לכנסת – זה לא המהלך האחרון בעניין הזה. אני מתכוון להמשיך ולדחוף ולעודד את זה גם בדרכים אחרות, כדי שבאמת יתקיים מה שבין היתר נאמר בוועדה של ביקורת המדינה, כולל על-ידי ראש הממשלה – בעניין הזה אני מסכים אתו, לא בעניינים אחרים – ועל-ידי דוברים אחרים – אי-אפשר להשאיר את הזירה הזאת ריקה ללא תגובה, ללא פעילות, ללא נוכחות ישראלית. תודה רבה לכם.
תגיות: הסברה, חקיקה, מדיה ותקשורת