תודה, גברתי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. יש קשר הדוק בין הנושאים שעולים פה היום במליאה והם לכאורה מפוזרים, אבל בסוף הם קשורים אחד לשני. כשאנחנו הצענו להציע אי-אמון בראש הממשלה על כך שהוא מפלג את העם התכוונו בהיבט החברתי, אבל גם, לא פחות מזה, בהיבט של היחסים בינינו לבין יהדות התפוצות.
יש 13 מיליון יהודים בעולם. אנחנו מאבדים כל יום עשרות מהם בגלל התבוללות. זה תהליך שהוא בלתי ניתן לעצירה. קהילות קטנות נעלמות. קהילות של אלפי אנשים. אתן לכם דוגמה: יוון. פשוט, הקהילה נעלמת. הם לא יכולים להינשא אחד לשני, הם מנסים להתחבר לקהילות אחרות. הסיכויים הם קטנים. מקומות פשוט ננטשים. קחו את סלוניקי, למשל. עיר מפוארת. 160,000 איש לפני מלחמת העולם השנייה – נשארו 800 היום. זה נעלם. וכן הלאה.
המשימה של העם היהודי היא לשרוד, היא להתקיים. היא להתחבר איכשהו, בתוך עצמו לפחות, או לנסות לקרב אליו גם מי שאינם יהודים, וגם לעודד באיזשהו אופן ותנאים לגיור. לעודד גיור, כי אחרת אני לא יודע מה יהיה עתידו של העם היהודי.
מותר לנו להיות מודאגים. אנחנו צריכים להיות מודאגים. אנחנו צריכים להיות מודאגים מגורלו של העם היהודי בכלל, ואנחנו צריכים להיות מודאגים מגורלה של המדינה הזאת, שאנחנו רוצים לשמור על האופי היהודי והדמוקרטי שלה. לכן הדברים שהעלה ידידי חבר הכנסת כץ, לגבי כניסתם של עשרות אלפים זרים דרך מצרים לישראל, שרק מיעוטם הם פליטים – הדבר הזה צריך להתברר – ורובם מהגרי עבודה, גם היא מאיימת על האופי היהודי דמוקרטי של מדינת ישראל. המדינה הזאת צריכה להגן על עצמה, לכן הדברים האלה מתקשרים אחד לשני.
אני רציתי לדבר על הסוגיה השנייה, אבל אני אעזוב את זה עכשיו, אני רוצה לדבר על הסוגיה הראשונה. יש פה מחדל חמור של ראש הממשלה, שלא נתן את דעתו, בראשית הדרך, שהחוק שדוד רותם מוביל אותו – חוק הגיור – פוגע אנושות ברקמה של יחסי ישראל והתפוצות. פוגע אנושות. התגובה הנזעמת והנסערת שקיבלנו בימים האחרונים רק מוכיחה את זה.
הדרך לגיהינום סלולה בכוונות טובות. לכן אני אומר לך שמה שנעשה פה בימים האחרונים הוא מחדל חמור, שעליו מדינת ישראל תשלם מחיר, ואני מצטער על כך, ואני חושב שבנושאים כאלה אנחנו פשוט פוגעים בייעוד שלנו ובאופי שלנו ובתפקיד של מדינת ישראל. תודה.
תגיות: אי אמון, דת ומדינה