ארכיון התגית 'תרבות ואמנות'

נוב 19 2010

זה היה השבוע שהיה

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,
השבוע למדנו שאפשר, אם נאבקים נכון, להשפיע על מדיניות הממשלה גם במצב הכוחות הנוכחי בכנסת. ההחלטה להפריד את הדיון על מיסוי המלגות מהדיון על חוק ההסדרים, היא ניצחון גדול ל"קדימה" וגם לציבור הסטודנטים, שנאבק בכל הכלים העומדים לרשותו כדי לסכל את היוזמה של הממשלה.

ובעוד כולנו עוסקים בוויכוח על שאלת ההקפאה, יש גם מי שבחר, ולא בפעם הראשונה לשבור את כללי המשחק הדמוקרטי. הפרופסור הלל וייס, ממתנגדי חידוש ההקפאה, יצא במתקפה חריפה נגד ראש הממשלה באופן אישי וקרא למרד מסים בשטחי יהודה ושומרון. בפניה שהעברתי ליועץ המשפטי לממשלה, ביקשתי לבדוק האם מדובר בהסתה.

לא פחות משלושה מפעילים סלולריים בחרו להעלות את תעריפי השיחות באחרונה, והסמיכות שבקביעת המחיר החדש מעלה תהיות קשות – האם מדובר בשיתוף פעולה מסחרי ובלתי חוקי בין מתחרים? לדעתי, דרושה חקירה מקיפה בעניין, ועל כן גם העברתי פניה ברוח זו לממונה על ההגבלים העסקיים.

גם הדיון הציבורי בעניין חרם האומנים וכוונת שרת התרבות לייצר סנקציות כלכליות נגד מי שלא יסכים להופיע מעבר לקו הירוק עודנו נמשך. חשוב לציין שגם אני מתנגד להחרמת אריאל על ידי אמנים ואנשי תרבות, אך יחד עם זאת, אני גם מתנגד לתגובה החריפה של השרה לבנת. מליאת כנסת דנה השבוע בהצעה שהגשתי לסדר בעניין.

וגם זה קרה השבוע – ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה רביזיה שהצעתי ולפיה גופים משדרים שיקבלו את הזיכיון להפעיל את אפיקי השידור 10 ו 22 לאחר שאלו יפונו מהזכיין הנוכחי שלהם, לא יוכלו לשדר בהם חדשות מקומיות. זאת על מנת למנוע מצב שבו חברה שמשדרת חדשות תהנה ממוניטין ושם של מי ששידר באותו האפיק לפניה.

שבוע טוב ושמרו על קשר
נחמן

2 תגובות

נוב 13 2010

ח"כ ד"ר נחמן שי: "לבנת אמורה לסייע לתרבות ולא להגביל אותה"

ח"כ ד"ר נחמן שי מתנגד לתגובתה של השרה לימור לבנת נגד חרם האומנים: "התפקיד של לימור לבנת הוא לסייע לתרבות ולאומנות ולא להמציא בעבורה מגבלות חדשות. לא ייתכן שהתגובה המוצדקת כשלעצמה נגד חרם האומנים תתבטא באמצעות החרמה נגדית מצד הממסד והממשלה. אני מקווה מאוד שהשרה תיסוג בה מהרעיון המיותר ולפיו מימון ממשלתי של אומנות ישראלית הוא תלוי דעה פוליטית, ותדון בהקדם עם נציגי האומנים והיוצרים. בכוונתי להגיש בעניין הצעה דחופה לסדר היום של הכנסת"

עדיין אין תגובות

יונ 30 2010

ח"כ ד"ר נחמן שי: "מונדיאל והסברת ישראל"

"אם בידי האוצר להזרים 10 מליון ש"ח כדי לסייע לרשות השידור עבור שידורי המונדיאל, ראוי גם שהאוצר יתגייס לממן את אחד המחדלים החמורים של ההסברה הישראלית, העדר שידורים בערבית ובאנגלית למזרח התיכון." כך אומר ח"כ ד"ר נחמן שי.

ביום ראשון הקרוב תדון ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת החוק של ח"כ שי שנועדה להנחות את הערוץ הייעודי בשפה הערבית לשדר את שידוריו בבוא הזמן למרחב המזרח התיכון. ישראל חשופה לאלף ערוצים בערבית ובאנגלית שמקורם במזרח התיכון אך אינה מגיעה בשידוריה לארצות יעד אלה. "אם האוצר יכול לממן שידורי HD יואיל גם להטות שכם למשימה לאומית זו." אומר ח"כ שי.

תגובה אחת

מאי 26 2010

נאום במליאה: מניעת כניסתו של פרופ' נועם חומסקי לרשות הפלסטינית

מאת: נושאים: נאומים

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביקשתי להעלות במליאת הכנסת באופן דחוף את העובדה שמדינת ישראל אסרה את ביקורו של פרופסור נועם חומסקי מהמכון הטכנולוגי במסצ'וסטס ברשות הפלסטינית ובאוניברסיטת ביר-זית. תיכף אומר לכם למה היא אסרה, אבל אני מדגיש את העובדה שהוא לא בא לבקר בישראל. הוא בא לגשר אלנבי, והוא ביקש לחצות את הגשר ולהגיע לאוניברסיטת ביר-זית כדי לדבר עם הסטודנטים וכדי להיפגש עם יושב-ראש הרשות הפלסטינית, וכניסתו למדינת ישראל נאסרה.

נועם חומסקי הוא שם מוכר למי שמתעניין בנושאים פוליטיים ולמי שמתעניין בנושאים בלשניים. הוא מהדמויות הבולטות בעולם בתחום הבלשנות, והוא גם ידוע בהשקפותיו הפוליטיות הביקורתיות מאוד על הממשל בארצות-הברית, על מלחמת וייטנאם, על כל מלחמה שהיא, וגם על ישראל. צריך לומר שפרופסור נועם חומסקי הוא יהודי, אבל הוא לא אוהב את ישראל, לצערנו, מה לעשות, אבל זו זכותו, ועל כך הוא לא צריך להיענש.

מה שקרה בפועל הוא שהוא בא לגשר אלנבי וניסה לחצות את הגבול. הבקר – בדיעבד התברר שזו היתה פקידה בשם דנה קלדרון. היא עשתה כמה טלפונים הלוך ושוב, ואז היא חזרה ואמר לו שלא אוהבים אותו בישראל – כך הציטוט בעיתון – ועל כן לא מתירים לו להיכנס לישראל. התקשורת המשיכה לעקוב אחרי הנושא יומיים-שלושה והגיעה למסקנה שההתנהגות של הפקידים בעניין הזה היתה בין טיפשות לטמטום. הרי בסופו של דבר נועם חומסקי הופיע בשידור וידיאו מעמאן ודיבר עם סטודנטים מביר-זית, והמסר שלו יצא. אבל לעומת זאת מדינת ישראל, שבצדק רואה את עצמה כמדינה דמוקרטית, כמדינה פתוחה, כמדינה שמוכנה לשמוע כל ביקורת – אני מדגיש שוב שהוא בכלל לא רצה לבוא אלינו – הופיעה באופן טבעי בתקשורת, ב"ניו-יורק טיימס", עיתון חשוב מאוד, אבל גם בכלי התקשורת האחרים, כמדינה שסותמת פיות ושמונעת באמצעים טכניים מפרופסור נועם חומסקי – ואמרתי קודם שהוא שם – להגיע לרשות הפלסטינית.

אין בזה שכל, אין בזה היגיון, לא היתה לכך שום סיבה. כל מה שהייתי מצפה זה שלמחרת בבוקר ירים מישהו את הטלפון ויגיד לו: אדון חומסקי, אתה רוצה להיכנס לשם? תיכנס לשם. אתה לא באת אלינו בלאו הכי, כך שאתה לא כל כך מעניין אותנו. תודה רבה לך. זה מה שהיה צריך לעשות ולהתעלם, ולעבור על זה לסדר-היום בצורה הכי פשוטה. במקום כזה, מובן שלא נעשה שום צעד. האיש מיצה את האפקט האנטי-ישראלי של הביקור שלו בצורה הכי מרבית, ואת הסוכרייה או את הדובדבן הוא עשה כשהוא עוד רץ לביירות, נפגש עם מנהיג ה"חיזבאללה" והכפיל ושילש את כל הנזק שנגרם לישראל.

אני רוצה לסכם ולומר: אני לא חסר את נועם חומסקי. אני מוכן לשמוע אותו, אבל אני לא מתגעגע אליו. אני לא חושב שמדינת ישראל זקוקה לו במיוחד. מה שעשינו פה – פשוט ירינו ברגליים של עצמנו בלי שום סיבה וללא שום טעם. תודה רבה.

תגובה אחת

הבא »