ארכיון התגית 'כנסת'

דצמ 30 2016

אויב או אוהב

מאת: נושאים: סיכום שבועי

unnamed

לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק – והצטרפו אלי לעדכונים שוטפים !

אויב או אוהב

איך קרה שארה"ב הפכה בן לילה לאויבתנו הנצחית?| העורף פגיע והממשלה מסתירה | לא עוד כותל מפלג | באנו לגרש את הבדידות | מה עוד היה לנו השבוע?

  חברות וחברים

בחיל האוויר נהוג לזהות מטוסים בין עמית לטורף. הראשון הוא ידידותי, אוהב והאחר הוא עויין, אויב וצריך ליירט אותו. בשבוע הזה התלבטנו התלבטות מוזרה מאד, בעיני ובעיני אחרים, האם ארה״ב הברית היא אויב או אוהב? 

           
 
האירועים הדרמטיים שהחלו בהצבעה במועצת הביטחון של האו"ם נמשכו עד נאומו המכונן של ג׳ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי. ההחלטה במועצת הביטחון הייתה רעה לישראל, רעה מאד. היא הבליטה את הבידוד הבין לאומי שלנו והעמידה בסימן שאלה גדול את דברי ראש הממשלה, כאילו פרקים אלה נמחקו כבר. ובכן לא. עדיין ואולי יותר מבעבר, ההצבעה לימדה כי הקהילה הבין לאומית אינה מוכנה לקבל את השליטה הישראלית בת ה- 50 בחייהם של מיליוני פלשתינים והדבר מקרין על מעמדנו בעולם.

האזינו לדברי בראיונות לשלום קיטן בתכנית קריאה שלישית ולאורי לוי במוסף של ערוץ 1:
 
אחר כך בא נאומו של קרי והעניק להימנעות של ארה״ב במועצת הביטחון הקשר רחב יותר. קרי שב והדגיש מחויבות ארצו לביטחון ישראל. הסיוע הנדיב ביותר, העזרה בימי מיבחן, כיפת הברזל המדינית, הביטחונית, הכלכלית, שארה״ב פרשה מעל לראשנו, מדינה יחידה וייחודית על פני כדור הארץ. מחצית מסיוע החוץ האמריקאי מכוון לישראל:

אגב, מאז שנות ה-60 נמנעה ארה״ב מהצבעות בענייני ישראל 77 פעם. רק פעם אחת, פעם אחת בלבד, בתקופת אובמה. אולי אוהב הוא לא היה, אבל בוודאי לא אויב. ההתקפות שבאו משרי הממשלה ואפילו מראש הממשלה היו מקוממות ולא היה להן מקום. 

הכעס הוא אכן היועץ הרע ביותר, מה גם שהממשלה ממתינה בקוצר רוח לטראמפ, והוא כבר הבהיר כי הדברים אצלו יראו אחרת. זה היה זמן להיגיון, לחשיבה מדינית שקולה ומתונה. לאן נעלמה החכמה היהודית הזאת? אני תמה.

ולסיכום, אני שב ואומר. יחסינו עם ארה״ב התבססו תמיד על שתי המפלגות הגדולות ועל מערכת של אינטרסים וערכים. החיים נמשכים וחייבים להתמיד בקו הזה,  כך לגבי שתי המפלגות וגם ביחס לשילוב המיוחד של ערכים ואינטרסים משותפים. זאת נוסחת הקסם לשימור הידידות בעתיד. הנה הדברים שאמרתי בדיון הסיעתי המיוחד בנושא:

הגנת העורף הוא נושא נורא משעמם ובאופן טבעי איש לא רוצה להשקיע בו כסף, הרי תמיד יש משהו שהוא דחוף יותר ונראה לפחות חשוב יותר. אבל המלחמות בעשורים האחרונים, במיוחד מאז מלחמת המפרץ, הן המלחמות על העורף. חוסנו של העורף מכתיב את אורך הלחימה ומכאן גם חשיבותו. צה"ל לוקח אותו בחשבון בתכנונים המבצעיים שלו. מבקר המדינה הגיש לאחרונה דו"ח מקיף על העורף בעקבות מבצע צוק איתן. לא תופתעו לשמוע שפערי המיגון, דווקא בצפון הארץ, האזור הסמוך לזירה הלבנונית הם גבוהים במיוחד. גם בהיבטים אחרים ההיערכות של העורף נמצאה בלתי מספקת. המבקר הצביע במיוחד על כך שהממשלה, הקבינט והמועצה לביטחון לאומי אינם משקיעים את הזמן הנדרש כדי לדון במצב העורף.

אגב, אם זכור לכם משרד הביטחון ביטל את המשרד להגנת העורף כדי שלא יתחרו בבלעדיות שלו בנושא הביטחון. סאת היתה טעות. מהדו״ח עולה  שגם לשר הביטחון יש עניינים דחופים יותר. לחצו על מנת לקרא את הכתבות המלאות:


בדיון בועדה העליתי שאלה בעניין מסכות המגן שהפסיקה המדינה לחלק. בסוריה כידוע התנהלה ומתנהלת מלחמת אזרחים ובמהלכה השתמש הצבא הסורי פעמים רבות בנשק כימי כנגד אזרחים. האם ישראל ערוכה למתקפה כזו, עכשיו שאין מחלקים עוד ערכות מגן?  זו שאלה טובה מאד. לא קיבלתי עליה תשובה בישיבה ואני חושש שההיערכות שלנו מול האיום הכימי נחלשת והולכת.

עכשיו חנוכה והזיכרונות הלאומיים לוקחים אותנו לירושלים, להר הבית ולכותל. שם גם קרה הנס הגדול, נס פח השמן. יהודי ארה"ב, שמרביתם משתייכים לזרם הרפורמי ולזרם הקונסרבטיבי מצפים גם הם לנס גדול; הם מצפים שמתווה הכותל שעליו החליטה ממשלת ישראל יצא אל הפועל. המתווה תקוע בשל התנגדות הסיעות החרדיות,  שהגישו גם חוק אשר מחמיר את המצב באזור הכותל. כראש השדולה לחיזוק העם היהודי והשדולה ליחסי ישראל ארה"ב גייסתי עשרות חברי כנסת למכתב לראש הממשלה שיממש את החלטת הממשלה בנידון וגם הגשתי הצעת חוק שתחייב את הממשלה לעשות כן. הנושא הזה שב ומעסיק את יהדות ארה"ב בהיקף ובעומק שאיננו מתארים לעצמנו. חשוב להסיר אותו מסדר היום. אני מקווה שהיוזמות האלה מתוך הכנסת ומחוצה לה יביאו סוף סוף למימוש המתווה. דווקא בימים שארה"ב מציעה את ירושלים כבירת שתי המדינות, דבר שאני מתנגד לו בכל תוקף, אנחנו צריכים להוכיח שירושלים והכותל פתוחים לכל דת ולכל אמונה.

לחצו על התמונה כדי לקרא את הכתבה המלאה שהתפרסמה בג'רוזלם פוסט:

בהקשר לחנוכה, חגגנו כולנו עם משפחותינו ועם חברינו. אני הצטרפתי לארגון "דור לדור", השומר על הקשר הבין דורי, עמותה מופלאה עם פעילים נמרצים וחדורי שליחות. יחד עם ניר, מורן, טל, אפיק, נעה וליסה באנו ליעקב רוט, אזרח ותיק שחי לבדו במרכז תל אביב והדלקנו יחד את הנר השלישי. ליעקב סיפור חיים מרתק ועשייה מגוונת. היה נעים לפגוש אותו והיה נעים לדעת שהאור גירש מעט מהבדידות. מקווה שכולנו נתגייס לפעילות חשובה זו.

ולעוד מספר אירועים שהיו לנו השבוע:

בארץ מתנהל קמפיין של שיסוי, שיימינג,  נגד צעירים חרדים שמתגייסים לצה"ל, תופעה חמורה ביותר שעלולה להרתיע צעירים מלהתגייס, וגם מעכירה את האווירה בחברה החרדית. שרות חרדים בצה״ל היא משימה חשובה אסטרטגית, היא מפתח חשוב בהשתלבותם בעתיד בחברה, מבלי לוותר על ערכיהם ועל אמנותם. אני מצפה כי המשטרה לא תמתין זמן רב מדי, בטרם תנקוט נגדם פעולה.

הבעתי התפעלות מהסדרה בערוץ 1 "והארץ הייתה תוהו ובוהו" שמחזקת את הצורך בשידור הציבורי. בינתיים התוהו ובוהו עבר לשידור הציבורי. לחצו כדי להאזין:

בדיון שיזמתי, חזרנו ודיברנו בוועדת הרווחה, העבודה והבריאות על המאבקים המיותרים המתנהלים על גבם של ניצולי השואה. לחצו כדי למשמוע את הדברים שאמרתי בוועדה:

שמחתי להיות חלק מחגיגות ה-5 שנים לפרלמנט המוערך של אלכס בניר בנים:

ולבסוף, ציינו עם חברינו בכנסת את חג הנוביי גוד, השנה האזרחית החדשה. אנו קרובים לסיומה של השנה 2016. כל התחלה יש בה טעם טוב, טעם של תקווה וציפייה וזו הזדמנות לאחל לעצמנו שוב שנה טובה, שנה שתביא בכנפיה שלום לכל אחד ואחת, בכל פינה בכדור שלנו ולעולם כולו. 

מאחל לכולם שנה אזרחית טובה ומוצלחת וחג חנוכה שמח,

סוף שבוע שקט,

 

שלכם,

 

נחמן

אני מזמין אתכם לעקוב אחרי ברשתות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

דצמ 23 2016

תקציב לשנתיים, מה הוא מביא?

מאת: נושאים: סיכום שבועי

unnamed

לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק – והצטרפו אלי לעדכונים שוטפים !

תקציב לשנתיים, מה הוא מביא?

תקציב הביטחון, לעוד שתי שנות ממשלה| החקלאים צודקיםמבלבלים את הרשויות המקומיות |הכנסת מאבדת את הציבור| ח"כ באסל ע'אטס, צעד אחד יותר מדי ברלין, גם שםאנחנו ואירופה| מה עוד היה לנו השבוע?

 

 חברות וחברים,

זה היה שבוע שכולו עניינים כלכליים ותקציב. התקציב אכן אושר. אבל מאחורי החיבוקים, הנשיקות ודברי החנופה שנשמעו במליאה, ברור כי התקציב לא יוביל את ישראל למקום יותר טוב.  הוא מתחמק מהבעיות הקשות של החברה הישראלית, שנחשפו שוב השבוע, כמו בדוחות העוני השונים:

        

נכון,  הכלכלה יציבה והאבטלה נמוכה אבל לצדם מתפתחת והולכת חברה עם פערים רחבים ועם אוכלוסייה גדולה שמצויה מתחת לקו העוני. בדקות הבודדות שעמדו לרשותי בעת הדיון דיברתי על כך, במיוחד על העוני בקרב הציבור המבוגר, אחד מתוך חמישה. גם תקפתי את הממשלה על מדיניותה כלפי החקלאים ולהבדיל ההזנחה של משרד החוץ, הזרוע המדינית של ישראל. צפו:

החקלאים באו השבוע לכנסת במחאה גדולה. הם אנשים טובים, עובדים קשה ורובם הגדול משתכרים מעט. פערי התיווך בישראל הם עצומים. עיקר הכסף שאנו משלמים על פירות וירקות, על בשר ועופות, על חלב ומוצרי חלב – מועבר לרשתות הגדולות. החקלאי נשאר מאחור ונאבק בקושי כדי להתקיים. אמרתי להם שכחול לבן הוא לא רק דגל, הוא גם מסר, מסר של בעלות על אדמה שמממשים שנה אחר שנה. בלי אדמה אין מדינה. בלי אדמה אין עצמאות. בכל העולם מדינות מסבסדות את החקלאות מתוך הבנה כי עדיף ייצור עצמי על פני ייבוא זול. ליבי עם החקלאים ועם מאבקם הצודק.

גם ראשי הרשויות באו לכנסת השבוע. בדקה האחרונה עשתה להם הממשלה תרגיל. היא הוסיפה תקציב לכיס אחד ומיד משכה אותו מהכיס האחר. ראשי הרשויות, למרות ניסיונם הציבורי העצום, למדו לקח בפוליטיקה. הם אפילו שבתו יום אחד ומי ששילם את המחיר של המאבק הוא הציבור. אגב, הם ינצחו. בלעדם הממשלה אינה יכולה להסתדר. כולם יודעים זאת. האזינו לדברים שאמרתי בכינוס:

המכון הישראלי לדמוקרטיה הציג השבוע את סקר האמון במוסדות הציבור השונים. הכנסת שהייתה בלאו הכי בתחתית , איבדה עוד כמה אחוזים, אמון הציבור בה עומד על 26.5%. עצוב מאד. לחצו לקריאת הכתבה המלאה:

לפני שבוע זה היה ניסן סלומינסקי. פורום תקנה כפה עליו צמצום בפעילותו הפרלמנטרית. סלומינסקי אמר כן אבל אחר כך חזר בו, ועכשיו מחכים למתלוננות. מזל שהמשטרה פתחה בכל מקרה בחקירה כי האשמות כאלה נגד חברי כנסת אינן יכולות לעבור מעל ראשינו

לגבי באסל ע'אטס, העניינים פשוטים יותר. למשטרה יש הוכחות בשפע לגבי המלכודת אליה נפל. בוועדת הכנסת השתתפו עשרות חברי כנסת וכולם היו שותפים לדעה כי מדובר בחרפה גדולה שממיטה קלון על הכנסת, בית המחוקקים הישראלי.

שוחחתי ארוכות בנושא בערוץ הכנסת אצל אורית נשיאל לביא, לצפיה לחצו:

שני חברי הכנסת נהנים, כמובן, מחזקת החפות שראוי לה כל אדם, אך כשמדובר בכנסת ובחבריה צריך לנהוג ביתר חומרה. הציבור רואה ומתרשם. חסינותו של ע'אטס כבר הוסרה ועכשיו המשטרה תוכל לחקור ולפשפש במעשיו כדי לדעת אם מדובר באירוע חד פעמי או בתופעה חוזרת.

ערב ראש השנה האזרחית הוא תמיד תקופה מועדפת לארגוני טרור. אפשר להשיג חשיפה רחבה במלחמה על התודעה. הרעיון הבסיסי של טרור הוא להטיל פחד ולשבש את החיים וזה הזמן האידיאלי. עכשיו זאת ברלין, באותו סגנון של הפיגוע בניס, צרפת. סוג של טרור כזה לא ניתן לצפייה מראש  ויכול להתרחש בכל עת ובכל מקום. משאיות הן נשק מאד אפקטיבי, לצערנו שגם חווינו בעצמנו. 12 איש נהרגו, ביניהם אזרחית ישראלית, דליה אליקים ז"ל. אנחנו רק 8.5 מיליון איש בארץ הזו אך אני לא זוכר אירוע טרור ראוותני כמו בברלין, שלא פגע באזרחים ישראלים. שלחתי לידידי, וולקר בק, ראש קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל – גרמניה, מכתב ודברי תנחומים. בפעם הקודמת הוא שלח לי מכתב דומה. כך בערך מתנהל עולמנו בימים האלה. תמיד יהיה טרור, תמיד ינסה לפגוע. הדרכים הן מגוונות. רק מאמץ בינלאומי משותף יכול למנוע את הפיגועים הללו ולסכלם מראש. גרמניה היא עכשיו עמוק במלחמה הזאת.

אלבר דדון הוא אדם מיוחד, דבקותו בישראל ועשייתו למענה הן נדירות. כאזרח אוסטרליה הוא יזם בעבר שותפות בין חברי פרלמנט מאוסטרליה וישראל ולפני שלש שנים צרף גם את הפרלמנט הבריטי. השבוע החבורה הזו שוב נחתה בישראל והאירועים בהשתתפותה היו מרשימים וחשובים. כך מקדמים ביוזמה פרטית את יחסי החוץ של ישראל. השתתפתי בפאנל שעסק באיחוד האירופי, בברקזיט ובישראל. אני תקווה שלא נאבד את בריטניה ושהאיחוד האירופי לא יתמוטט. ישראל זקוקה לאירופה חזקה, אמרתי, לא רק כשוק לסחורות לייצוא מישראל (44% !) אלא כשחקן חשוב בזירה המזרח תיכונית וכגורם מסייע לרשות הפלסטינית. לישראל יש עניין שהרשות תשרוד ולא תתמוטט בשום דרך שהיא.

ועוד כמה דברים בקצרה.

קראתי שוב להעברת משרדי הממשלה לירושלים, כפי שקבעו אינספור החלטות ממשלה. עדיין השרים והפקידות של משרדיהם מעדיפים לעשות את העבודה מתל אביב ותורמים עוד קצת להחלשתה של ירושלים, בירת ישראל. זהו פרדוקס. מצחיק. בזמן שמנסים להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים בורחים משרדי הממשלה לתל אביב.

בעקבות הירי לעבר לשכת הרווחה באום אל פחם, החלטתי להצטרף למחאת הסטודנטים לעבודה סוציאלית. הדרישות להגדלת התקציב ולהקמת מנגנוני הגנה מוצדקות והן מגיעות על רקע הדאגה לביטחונם המתדרדר של העובדים הסוציאליים המשרתים מאות אלפי ישראלים במסגרת לשכות הרווחה הפועלות ברחבי הארץ. לחצו לשמיעת הדברים שאמרתי להם:

מפגש עם חברי פרלמנט ופוליטיקאים דווקא מהמצדדים בצד הימני, אני מאמין בשיח.

פגשתי את מנכ"ל בני ברית, דניאל מריאשין. בני ברית הוא ארגון היהודי האמריקאי הוותיק ביותר. שוחחנו על עידן טראמפ.

והאזנתי לתדרוך מרתק של השגריר דניס רוס, מן הדיפלומטים הוותיקים בוושינגטון. גם כאן על טראמפ, גם כאן הרבה סימני שאלה.  

כתבתי מאמר בנושא בג'רוזלם פוסט, מוזמנים לקרא כאן.

ומילה אחרונה אני שומר לידידי, מאיר איינשטיין, אחד הטובים בשדרי הספורט בישראל, אשר באומץ רב חשף השבוע את מחלת השרירים ממנה הוא סובל הוא התייצב מול המצלמה והסביר לצופיו מדוע דיבורו הואט ומדוע הוא מתנייד על כיסא גלגלים. איינשטיין הוא סמל לא רק לעיתונאות טובה אלא גם לאומץ לב ודוגמה לרבים אחרים שמתמודדים עם מחלות ואינם מסתירים אותן. שלחתי לו חיבוק גדול ואני מחכה לו בשידור הבא של"שבת ביציע". לכתבה המלאה:

 

סוף שבוע נעים, שלכם,

 

נחמן.

אני מזמין אתכם לעקוב אחרי ברשתות החברתיות:

עדיין אין תגובות

נוב 25 2016

בין מים לאש

מאת: נושאים: סיכום שבועי

בין מים לאש

אינתיפאדת האש | המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים | פרשת הצוללות | הריסת כפר חורפיש | חינוך לפסגות | קידום שקיפות בקק"ל | הצעת חוק למניעת הסתננות | בניה בירושלים | ועידת הגיל השלישי | השדולה ליחסי ישראל- ארה"ב

 

חברות וחברים, 

מה שהתחיל באמצע השבוע כאירוע ספורדי בעצימות נמוכה הפך לקראת סוף השבוע לפיגוע רב ממדים שהתפשט בארץ כולה, כמו אש, אבל הפעם זאת באמת הייתה אש. בשלב זה רב הנסתר על הגלוי אבל ברור שלפחות חלק מהסופות שפרצו בכל רחבי הארץ היו מעשי טרור. עכשיו זו אינתיפאדת האש, שמכה בישראל בבטן הרכה שלה, בעורף. יהיו בוודאי הרבה שאלות לאחר שהכל יסתיים אבל כרגע צריך לשבח את לוחמי האש ואת שאר שירותי החירום שכורעים תחת העומס אבל ממשיכים בפעילותם ואת הגילויים הרבים והלא נדירים של סולידארית חברתית מכל עבר.

צילום: רשת קבוצת העיתונאים רוטרניק

בישראל אנחנו זקוקים כמו תמיד לאסון קטן כדי לגלות את פניהן היפות של החברה ושל המדינה שלנו. יהיה אשר יהיה, אני מניח שהאחראים ייתפסו ונדע יותר, עלינו להבטיח כי כל מקרה יידון לגופו ולא בהקשר החברתי שלו. חלילה לנו להאשים את הציבור הערבי- הישראלי כולו. אנחנו חיים ביחד, חייבים להיות ביחד והאש כמובן, כפי שהוכח גם במצבי חירום ובמלחמות בעבר, אינה מבחינה בין יהודים, דרוזים, או ערבים.

לחצו כדי להאזין לדברים שאמרתי בנושא גל השריפות ליעקב אילון באולפן ואללה:

               

השבוע ציינו את המאבק הבינלאומי לאלימות כלפי נשים, זהו נושא חשוב ורגיש בשונה מנושאי הביטחון והחוץ להם תמיד עדיפות במקומותינו. טעות, בסופו של דבר החיים שלנו בארץ הזו מורכבים ממכלול גדול של עניינים, נושאים חברתיים (וגם כלכליים) הם ההוויה השוטפת והמציאות היומיומית. השבוע לרגל המאבק הבינלאומי למאבק באלימות נשים הקדישה לכך הכנסת יום דיונים ארוך, בעיקר כמובן בוועדה למעמד האישה, בה אני חבר. הנתונים המספריים שקיבלנו הם מזעזעים, אבל הגרוע הוא ההנחה המבוססת שישנם מקרים לא מדווחים רבים. המתלוננת הרי חוששת לעצמה, לילדיה, למשפחתה ובקיצור מעדיפה לספוג ולשתוק. 21 נשים נרצחו מתחילת השנה, אלפי אחרות סבלו התעללות. 

 אלה הדברים שאמרתי בדיון מיוחד במליאת הכנסת:

לוועדה לקידום מעמד האישה הגיעו שלושה שהציגו באומץ רב את סיפורם האישי. לא קל להיחשף, אבל על מנת לחולל שינוי תודעתי שיציף את הסוגיות הללו בכל מקום ובכל עת, זאת הדרך. מה יעזור? הרתעה יעילה, שתחילתה בחינוך, והמשכה באכיפה קשה ועקבית, אלה המפתחות לעקירת התופעה האיומה הזו מחיינו.  

 לשמיעת הדברים שאמרתי בוועדה לחצו:

ולעניין אחר. למרות שיש לישראל חוף ארוך, חיל הים היה תמיד בעדיפות נמוכה וסבל במשך שנים מדימוי רע. גם כלי השיט שלו היו מיושנים, אבל סיפקו פחות או יותר את הסחורה, הגנת החופים. פה ושם במלחמות העבר וביניהן הפגין החיל יכולת אסטרטגית, בעיקר של הקומנדו הימי, יחידת העלית שלו. בשנות ה-60 ספינות הטילים הקפיצו אותו לעידן חדש ומתחילת שנות ה-2000 החלו גם להגיע צוללות חדישות שהפכו אותו לגורם משמעותי במערכה הימית. סייעו לכך האיומים החדשים, בעיקר של החיזבאללה, ומציאת הגז הטבעי שהנחילה לישראל את המים הכלכליים. חיזוק הזרוע הימית של ישראל הוא אכן מטרה ראויה. מהמקום הזה הכל שנוי במחלוקת, כפי שלמדנו בשבועות האחרונים – מהם כלי השיט העתידיים? כמה צוללות ישראל צריכה? איך התקבלו ההחלטות ובידי מי? והאם בעסקאות הענק של מיליארדי שקלים דבק רפש של שחיתות ושל גזירת קופונים? 

 התארחתי באולפן שישי בחמש ודיברתי בנושא עם כינרת בראשי ועם אורי לוי: 

בצדק דרשנו חבריי ואני פתיחת חקירה ציבורית, משפטית או משטרתית. הרוב האוטומטי בכנסת דחה זאת, אבל ממש זמן קצר לאחר ההחלטה היועץ המשפטי קבע כי המשטרה צריכה לחקור. אני בוטח ברשויות החוק והאכיפה ובטוח כי זה המסלול הנכון. אולם, במקביל חייבת ועדת חוץ וביטחון לקיים דיון פרלמנטרי מעמיק בסוגיה זאת.בימים אלה אנו לומדים עד כמה עמוקה המצוקה התקציבית של מערכת הביטחון ולכן נדרשת הוועדה, בה אני חבר, להיכנס לעומקו של עניין. דרשנו גם את זה.  

ביום א' שוחחתי בנושא בפאנל אצל אורית נשיאל לביא באולפן הפתוח של הכנסת:

              

מכל הדיון הזה עולה שאלה גדולה, האם ישראל היא מדינה מושחתת? אני סבור שלא, אבל בשנים האחרונות, יותר מבעבר מתגלים מקרי שחיתות כולל ברמה הציבורית הבכירה ביותר ואת התופעות האלו צריך לעקור ביד חזקה. 

 

השבוע הרסה המשטרה בכפר חורפיש את ביתו של תושב דרוזי, שנבנה ללא היתר בניה. חוק צריך להישמר כי בלעדיו אין חברה ואין מדינה. אולם בעניין המסוים הזה של בניה בכפרים הערביים והדרוזים נוצרה מציאות עגומה, בהעדר תכניות מתאר אין הם יכולים לבנות את בתיהם. אבל מה? האוכלוסייה גדלה וכמובן בונים. מפעם לפעם בית המשפט מוציא צווי הריסה ובתים נהרסים אבל זה היוצא מן הכלל. ברוב הזמן נוצרים טריטוריות לא חוקיות שהופכות את החוק לבדיחה. במגזר הערבי והדרוזי חייבים לאפשר בניה על פי חוק. כך אמרתי במליאת הכנסת.

 

כלפי הדרוזים במיוחד יש לנו פינה חמה, מה זה פינה, בית חם. נמאס לי כבר לשמוע על "ברית הדמים" בין היהודים והדרוזים, אנחנו צריכים לחשוב על ברית חיים, איך חיים פה במשותף ואיך יוצרים שוויון בין כלל אזרחי ישראל. הצעקה שעלתה מחורפיש צריכה להדהד בכל הארץ.  

לשמיעת דבריי מהמליאה:

דרך אחת למשל היא הפרויקט של עמותת "חינוך לפסגות" שמטפחת מצוינות בקרב נוער יהודי וערבי. משתתפי התכנית הגיעו השבוע לכנסת ללמוד על הדמוקרטיה ולראות אותה מקרוב. בתכנית שלהם הם זוכים לתגבור בשעות הלימוד וגם להעשרות מיוחדות. כאן בתמונה, עם זיקה, תלמיד עירוני ז' מיפו בן 16 שהתלווה אלי במהלך היום. זיקה אינו יודע עדין מה הוא רוצה להיות, אבל לי חשוב יותר שירכוש את הכלים שיאפשרו לו להיות, מה שהוא רוצה, אם וכאשר יחליט. 

 

ועוד דברים אחדים על השבוע שהיה; ראיון עם פאר לי שחר בצבע הכסף, דיברתי בשבח השקיפות שמוביל דני עטר בקק"ל והתעמתי עם השר אלקין שיחד עם חברו השר יריב לוין מנעו את אישור הממשלה להסכם שנחתם עם מבקר המדינה

בוועדת הפנים נאבקתי בסנקציה החדשה, חסכון מאולץ של חלק מהכנסותיהם, שהפעילה הממשלה כדי להקשות על חיי המהגרים החיים בתוכנו. דעתי לא השתנתה. המדינה חייבת למצוא דרך להסדיר את צאתם מפה בצורה אנושית כראוי לבני אדם. עד אז הם חיים פה ואתנו ואנו, במיוחד אנו, חייבים להעניק להם תנאי חיים ראויים. 

בירושלים החליטה העירייה להתפרע ולאשר 1440 יחידות דיור חדשות בחלקה המזרחי של העיר. אני בעד בניה בירושלים, בעד, וחרד מאוד לשינויים בדמוגרפיה שלה. אבל העיתוי, העיתוי. חבל שראש הממשלה שהנחה את שריו להוריד פרופיל בענייני ארה"ב לא ידע להנחות את עיריית ירושלים לפעול ברוח זו, זה לא הזמן. נקודה. 

 הדברים שאמרתי בנושא במליאת הכנסת: 

אלפי גמלאיות וגמלאים מילאו את גני התערוכה ביום חמישי במה שקרוי רעידת הגמלאים, זו הייתה חוויה בשבילם וזו הייתה גם חוויה בשבילי להיפגש עם כה רבים מהם ולחלוק אתם, אף אם בקצרה, את תפיסתי לגבי מקומם בחברה ואת יכולותיהם לעשות שינוי. מיליון איש מסוגלים להניע תהליכים ולהשפיע, אמרתי להם.

 

האבק של בחירת טראמפ לנשיא טרם שקע ובשדולה של יחסי ישראל ארה"ב הזדרזנו להתכנס על מנת לדון בהשלכות של העידן החדש בממשל האמריקאי.בעוד ימים אחדים נארח פה את נשיא הליגה נגד השמצה, את עורכת הפורווארד היהודי החשוב ביותר, את פרופ' גיל טרוי ואחרים לדיון שינתח את תוצאות הבחירות ובעיקר ידון במה שיקרה עתה לקהילה היהודית. אשמח לארח אתכם באירוע. לחצו על התמונה כדי להרשם. אתם מוזמנים.

 

ולבסוף, הכנסת ציינה השבוע את יום הבטיחות בדרכים. על הכנסת לפעול לקידום חקיקה מתאימה בנושא חשוב זה. לקריאת הכתבה המלאה שהתפרסמה במעריב סוף השבוע, לחצו על התמונה.

סוף שבוע שקט.

 

נחמן

אני מזמין אתכם לעקוב אחרי ברשתות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

נוב 11 2016

רעידת אדמה

מאת: נושאים: סיכום שבועי

רעידת אדמה

הבחירות בארה"ב | מצבה של העיר ירושלים | התפילות בכותל וההסדר הממשלתי שלא מוצה | תקנות שעת החירום | תכנית המתאר העירונית בשעת שאלות לשר הפנים | יום עיון על השינויים במזרח התיכון של מכון ה- INSS | נשים עושות שלום | סיור שערכתי בדרום

 

חברות וחברים,

את השבוע הזה במיוחד את היום השלישי בו העולם לא ישכח במהרה. בחירתו של דונאלד טראמפ לנשיאות היא בעלת השלכות ארוכות טווח בכל מעגל שהוא, כמובן קודם כל האמריקאי אבל גם הבינלאומי והישראלי. ההשפעות האלה מתחלקות ליחסים הבינלאומיים, לכלכלה, לביטחון, לתרבות ולכל היבט בחיינו.

 

 

הכל נובע כמובן מן הדומיננטיות של ארה"ב בעולמנו ומכך שכל שינוי, ומעל הכל שינוי במנהיגות הוא הרה משמעות. דונאלנד טראמפ, איש שהפליא באמירות ובמעשים חריגים ויוצאי דופן, שפעל בניגוד מוחלט ל"פוליטיקלי קורקט", הצליח במרוץ בן שנה וחצי להביס את כל מתחריו ולהיות אחד האנשים החזקים עלפני כדור הארץ.

לקריאת המאמר שכתבתי בנושא לחצו כאן.

 

אבל אוסיף עוד כמה מילים על ההיבט הישראלי. בישראל בטוחים שטראמפ הוא פחות או יותר המשיח, ושהוא הגיע. עכשיו נעלמה כל ההיסטוריה וכל הבעיות, ואפשר בשקט להמשיך בשליטתנו בפלסטינים, לבנות ככל שנרצה ולהכשיל כל פתרון מדיני בינינו לבין שכינונו. זו תפיסה שטחית, מוגבלת וצרה. מיום שאדם נכנס לתפקידו, כולל נשיא ארה"ב, הוא רואה את הדברים בצורה שונה לחלוטין ומוגבל ומושפע מהסובבים אותו, מההיסטוריה, מכוחות חדשים שלא היה מודע להם ומעוד שחקנים רבים. התוצאה היא, כמובן, התמתנות גדולה ושיקול מחדש של דברים שנאמרו בעבר.

 

אינני יודע מה יקרה או לא יקרה אבל הייתי מציע לנהוג בסבלנות ולחכות. החל מינואר נהיה יותר חכמים, וגם זה לא ביום אחד.

על תוצאות הבחירות בארה"ב דיברתי בהזדמנויות רבות, להלן כמה מהן: 

 

 התארחתי אצל יואב קרקובסקי באולפן 'המשחק המרכזי':

 

 בסיכום אירועי היום, משדר חדשות הלילה של ערוץ 1, התראיינתי לאורי לוי:


 

 צפו בראיון שלי על הקול היהודי בבחירות ארה"ב אצל בן כספית בתכנית עושים  סדר. 
 

בערוץ הכנסת השתתפתי בפאנל המסכם את בחירות המתוחות, בהנחייתם של יאנה סוריאדנה  ויניר קוזין:


 

למרות החששות אני רוצה לברך את דונאלד טראמפ. הוא הנשיא הנבחר. יחסינו עם ארה"ב הדוקים וחשובים ביותר. ארה"ב עמדה לצידנו בכל המבחנים וכך זה נמשך שנים ארוכות. אנחנו חייבים לשמר יחסים אלה בכל יכולתנו ולצפות כי לא יחול שינוי ביחסה של ארה"ב לישראל.

 

ועכשיו לשאר נושאי השבוע, כי בכל זאת, החיים נמשכים:

 

הכנסת דנה על פי הצעתי במצבה של העיר ירושלים. תכף תראו איך הכל מתחבר לבחירות באמריקה. ירושלים שוקעת, היא עברה בדירוג הסוציו- אקונומי של מדינת ישראל מאשכול 4 לאשכול 3. עיר עניה ש- 60% מתושביה מצויים מתחת לקו העוני. בכל הארץ 30% ובירושלים 60% עניים. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, צוטט כמי שהביע שביעות רצון על ההידרדרות על מצבה של העיר: "עכשיו נקבל יותר כסף מהממשלה" אמר, אבל זהו כמובן טירוף. ירושלים צריכה להיות עיר פורחת ומשגשגת ולא מבצר של עוני. בעיר זו יש שתי אוכלוסיות גדולות ודלות. הקהילה החרדית וערביי מזרח ירושלים. האחריות של הממשלה היא לדאוג לרווחתם. אבל היא לא עושה זאת, העירייה אינה מסוגלת והתוצאה היא חור שחור לאיש אין פתרונות . וזו העיר שישראל אומרת ובצדק, שהיא פנינה בכתר של העולם וכמובן אין כוונה לחלק אותה (מבחינתי אפשר לוותר על חלקים במזרח ירושלים אבל זה לא הנושא כרגע). הנה הדברים שאמרתי בדיון על ירושלים:

בוועדת הפנים התנהל דיון על סוגיית התפילות בכותל ועל ההסדר המיוחד שהציעה הממשלה לזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים ולא הצליחה לממשו. קהילות אלה, בארה"ב טוענות ובצדק, שמגיע גם להן להתפלל בכותל כדרכן וכאמונתן.

 

בוועדה שהתנהלה כמובן בצעקות רמות, כי בלי זה אי אפשר, אמרתי כמובן שיש לכבד את בקשתם- רצונם של יהודי ארה"ב. צריך להבין שנגמרה החד צדדיות ביחסינו איתם. אם מדינת ישראל זקוקה להם, והיא אכן זקוקה בעיקר עכשיו, לאחר הבחירות ארה"ב. בוודאי שהיא צריכה להטות אוזן גם לרצונותיהם. לצערי לא כולם מבינים את זה. יו"ר הוועדה למשל, דוד אמסלם, הכריז שההסדר לגבי הכותל הוא מיותר. בעניין זה הקרב לא מסתיים וחבל. צריך היה כבר להשאיר אותו מאחורינו.

 

  הנה הדברים שאמרתי בוועדה:

 

מדינת ישראל נמצאת מאז 1948 במצב חירום. קוראינו המסורים הופתעו לראות את רשימת הנושאים עליה חל מצב חרום, החל מכוורות דבש ועד תקנות בנושא הכור הגרעיני.

כבר שנים שמנסים להחליף את הצווים האלה בחקיקה עדכנית. זה תהליך ארוך  אבל חיוני כדי להשתחרר מאותו מצב חירום בלתי נצחי. השבוע שוב נדרשה הכנסת להמשיך את הצווים הבאים ועל כך אמרתי במליאה:

 

כדרכי הקדשתי גם השבוע זמן לנושא הגמלאים. בשעת שאלות לשר הפנים אריה דרעי העליתי את נושא האזרחים הוותיקים ואת הצורך להתאים תכנון ובניה לצרכיהם. כידוע, תכניות מתאר נעדרות תכנון לבתי אבות אבל כמובן לוקחות בחשבון גני ילדים ובתי ספר. הזנחה.בבניה העירונית של העיר אין לוקחים את הצרכים שלהם בחשבון. דרעי אמר שהוא מודע לנושא, שזה כמובן יקר, אבל שמשרדו כן טורח לשלב את ההיבט של האזרחים הוותיקים בתכניות המתאר ואחריהן.

 

 לשמיעת דברי במליאה, לחצו.

 

אני ממשיך כמובן לפעול למען האזרחים הוותיקים בכל הזדמנות שיש לי.

בהקשר זה טרחתי לפגוש את חברינו הגימלאים מכפר סבא. קבוצות כאלה מגיעות לעיתים תכופות והשיחות עמם מאלפות.

 

 

 

השתתפתי גם בפרוייקט "מחזירים אהבה" של עמותת מטב, במסגרתו ביקרתי את אריאל פלק.

 לקריאת הכתבה שהתפרסמה אתמול במעריב, לחצו.

 

במכון למחקרי ביטחון באוניברסיטת תל אביב הצגתי בקצרה את משנתי בנושא הגירת אוכלוסין, זאת במסגרת יום עיון על השינויים במזרח התיכון. המכון הלאומי למחקרי ביטחון עושה עבודה מצוינת ומעלה על סדר היום סוגיות בין לאומיות ואזוריות ומשתף בהן את הציבור.

 

המשבר בסוריה יצר בעיית פליטים עמוקה, שהעולם מתמודד עמה רק בחלקה ואנחנו חזרנו כאן לדיון האם ישראל צריכה לסייע למשבר ההומניטרי הקשה שבסוריה, כולל קליטת פליטים. דעתי בעניין נשארה כפי שהייתה. אסור לנו להיות אדישים למצוקותיהם של אחרים, במיוחד לא כאלה שנוצרו במהלך מלחמות בועימותים מזוינים. ישראל הייתה צריכה לקלוט מעט מהפליטים ולהחזיקם באופן זמני ברמת הגולן כדי שיתמלא הציווי מאתנו של תיקון עולם. אבל איש כבר לא חושב במונחים כאלה.

 

 

פגשתי השבוע בשערי הכנסת את תנועת "נשים עושות שלום". עשרות נשים עומדות ומפגינות למען שלום. זה נפלא. ההתגייסות מכל פינות הארץ כדי להביא להסדר שלום בינינו לבין הפלסטינים מעוררת התפעלות ותקווה. נשים אלה כבר חודשים ארוכים פועלות בדרכים שונות כדי להסב את תשומת לב הציבור לנושא השלום. הן יהיו שם כל שבוע עכשיו, מקיימות את המלחמה כדי למנוע מלחמה. הן בודאי ישמחו את תצטרפו אליהן.


 

גם את הנאום בן הדקה שלי השבוע ניצלתי כדי להתייחס לתנועת הנשים האמיצה. צפו.

 

את החלק האחרון אני רוצה להקדיש לסיור שלי לדרום אתמול. באתי לבסיס נבטים של חיל האוויר בדרום, שהוא בשורה גדולה לנגב, השתתפתי באזכרה מרשימה ליצחק רבין:

לאחר מכן, פגשתי חברים ופעילים בדימונה:

לבסוף, נפגשתי עם ראש העיריה הפעיל והנמרץ של ירוחם, מיכאל ביטון, שמסוגל לסדר אפילו שקיעות נפלאות לעיר, שנמצאת דווקא בזריחה:

 

 

 

עד כאן, נסיים בשבוע טוב, רגוע. ונתפלל ביחד שיהיה יותר טוב.

 שלכם, נחמן.

 

 

אתם מוזמנים לעקב אחריי

במדיות בחברתיות:

למעקב אחר הפייסבוק שלי

למעקב אחר הטוויטר שלי

למעקב אחר היוטיוב שלי

סגור לתגובות על רעידת אדמה

הבא »