ארכיון התגית 'ירושלים'

דצמ 30 2016

אויב או אוהב

מאת: נושאים: סיכום שבועי

unnamed

לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק – והצטרפו אלי לעדכונים שוטפים !

אויב או אוהב

איך קרה שארה"ב הפכה בן לילה לאויבתנו הנצחית?| העורף פגיע והממשלה מסתירה | לא עוד כותל מפלג | באנו לגרש את הבדידות | מה עוד היה לנו השבוע?

  חברות וחברים

בחיל האוויר נהוג לזהות מטוסים בין עמית לטורף. הראשון הוא ידידותי, אוהב והאחר הוא עויין, אויב וצריך ליירט אותו. בשבוע הזה התלבטנו התלבטות מוזרה מאד, בעיני ובעיני אחרים, האם ארה״ב הברית היא אויב או אוהב? 

           
 
האירועים הדרמטיים שהחלו בהצבעה במועצת הביטחון של האו"ם נמשכו עד נאומו המכונן של ג׳ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי. ההחלטה במועצת הביטחון הייתה רעה לישראל, רעה מאד. היא הבליטה את הבידוד הבין לאומי שלנו והעמידה בסימן שאלה גדול את דברי ראש הממשלה, כאילו פרקים אלה נמחקו כבר. ובכן לא. עדיין ואולי יותר מבעבר, ההצבעה לימדה כי הקהילה הבין לאומית אינה מוכנה לקבל את השליטה הישראלית בת ה- 50 בחייהם של מיליוני פלשתינים והדבר מקרין על מעמדנו בעולם.

האזינו לדברי בראיונות לשלום קיטן בתכנית קריאה שלישית ולאורי לוי במוסף של ערוץ 1:
 
אחר כך בא נאומו של קרי והעניק להימנעות של ארה״ב במועצת הביטחון הקשר רחב יותר. קרי שב והדגיש מחויבות ארצו לביטחון ישראל. הסיוע הנדיב ביותר, העזרה בימי מיבחן, כיפת הברזל המדינית, הביטחונית, הכלכלית, שארה״ב פרשה מעל לראשנו, מדינה יחידה וייחודית על פני כדור הארץ. מחצית מסיוע החוץ האמריקאי מכוון לישראל:

אגב, מאז שנות ה-60 נמנעה ארה״ב מהצבעות בענייני ישראל 77 פעם. רק פעם אחת, פעם אחת בלבד, בתקופת אובמה. אולי אוהב הוא לא היה, אבל בוודאי לא אויב. ההתקפות שבאו משרי הממשלה ואפילו מראש הממשלה היו מקוממות ולא היה להן מקום. 

הכעס הוא אכן היועץ הרע ביותר, מה גם שהממשלה ממתינה בקוצר רוח לטראמפ, והוא כבר הבהיר כי הדברים אצלו יראו אחרת. זה היה זמן להיגיון, לחשיבה מדינית שקולה ומתונה. לאן נעלמה החכמה היהודית הזאת? אני תמה.

ולסיכום, אני שב ואומר. יחסינו עם ארה״ב התבססו תמיד על שתי המפלגות הגדולות ועל מערכת של אינטרסים וערכים. החיים נמשכים וחייבים להתמיד בקו הזה,  כך לגבי שתי המפלגות וגם ביחס לשילוב המיוחד של ערכים ואינטרסים משותפים. זאת נוסחת הקסם לשימור הידידות בעתיד. הנה הדברים שאמרתי בדיון הסיעתי המיוחד בנושא:

הגנת העורף הוא נושא נורא משעמם ובאופן טבעי איש לא רוצה להשקיע בו כסף, הרי תמיד יש משהו שהוא דחוף יותר ונראה לפחות חשוב יותר. אבל המלחמות בעשורים האחרונים, במיוחד מאז מלחמת המפרץ, הן המלחמות על העורף. חוסנו של העורף מכתיב את אורך הלחימה ומכאן גם חשיבותו. צה"ל לוקח אותו בחשבון בתכנונים המבצעיים שלו. מבקר המדינה הגיש לאחרונה דו"ח מקיף על העורף בעקבות מבצע צוק איתן. לא תופתעו לשמוע שפערי המיגון, דווקא בצפון הארץ, האזור הסמוך לזירה הלבנונית הם גבוהים במיוחד. גם בהיבטים אחרים ההיערכות של העורף נמצאה בלתי מספקת. המבקר הצביע במיוחד על כך שהממשלה, הקבינט והמועצה לביטחון לאומי אינם משקיעים את הזמן הנדרש כדי לדון במצב העורף.

אגב, אם זכור לכם משרד הביטחון ביטל את המשרד להגנת העורף כדי שלא יתחרו בבלעדיות שלו בנושא הביטחון. סאת היתה טעות. מהדו״ח עולה  שגם לשר הביטחון יש עניינים דחופים יותר. לחצו על מנת לקרא את הכתבות המלאות:


בדיון בועדה העליתי שאלה בעניין מסכות המגן שהפסיקה המדינה לחלק. בסוריה כידוע התנהלה ומתנהלת מלחמת אזרחים ובמהלכה השתמש הצבא הסורי פעמים רבות בנשק כימי כנגד אזרחים. האם ישראל ערוכה למתקפה כזו, עכשיו שאין מחלקים עוד ערכות מגן?  זו שאלה טובה מאד. לא קיבלתי עליה תשובה בישיבה ואני חושש שההיערכות שלנו מול האיום הכימי נחלשת והולכת.

עכשיו חנוכה והזיכרונות הלאומיים לוקחים אותנו לירושלים, להר הבית ולכותל. שם גם קרה הנס הגדול, נס פח השמן. יהודי ארה"ב, שמרביתם משתייכים לזרם הרפורמי ולזרם הקונסרבטיבי מצפים גם הם לנס גדול; הם מצפים שמתווה הכותל שעליו החליטה ממשלת ישראל יצא אל הפועל. המתווה תקוע בשל התנגדות הסיעות החרדיות,  שהגישו גם חוק אשר מחמיר את המצב באזור הכותל. כראש השדולה לחיזוק העם היהודי והשדולה ליחסי ישראל ארה"ב גייסתי עשרות חברי כנסת למכתב לראש הממשלה שיממש את החלטת הממשלה בנידון וגם הגשתי הצעת חוק שתחייב את הממשלה לעשות כן. הנושא הזה שב ומעסיק את יהדות ארה"ב בהיקף ובעומק שאיננו מתארים לעצמנו. חשוב להסיר אותו מסדר היום. אני מקווה שהיוזמות האלה מתוך הכנסת ומחוצה לה יביאו סוף סוף למימוש המתווה. דווקא בימים שארה"ב מציעה את ירושלים כבירת שתי המדינות, דבר שאני מתנגד לו בכל תוקף, אנחנו צריכים להוכיח שירושלים והכותל פתוחים לכל דת ולכל אמונה.

לחצו על התמונה כדי לקרא את הכתבה המלאה שהתפרסמה בג'רוזלם פוסט:

בהקשר לחנוכה, חגגנו כולנו עם משפחותינו ועם חברינו. אני הצטרפתי לארגון "דור לדור", השומר על הקשר הבין דורי, עמותה מופלאה עם פעילים נמרצים וחדורי שליחות. יחד עם ניר, מורן, טל, אפיק, נעה וליסה באנו ליעקב רוט, אזרח ותיק שחי לבדו במרכז תל אביב והדלקנו יחד את הנר השלישי. ליעקב סיפור חיים מרתק ועשייה מגוונת. היה נעים לפגוש אותו והיה נעים לדעת שהאור גירש מעט מהבדידות. מקווה שכולנו נתגייס לפעילות חשובה זו.

ולעוד מספר אירועים שהיו לנו השבוע:

בארץ מתנהל קמפיין של שיסוי, שיימינג,  נגד צעירים חרדים שמתגייסים לצה"ל, תופעה חמורה ביותר שעלולה להרתיע צעירים מלהתגייס, וגם מעכירה את האווירה בחברה החרדית. שרות חרדים בצה״ל היא משימה חשובה אסטרטגית, היא מפתח חשוב בהשתלבותם בעתיד בחברה, מבלי לוותר על ערכיהם ועל אמנותם. אני מצפה כי המשטרה לא תמתין זמן רב מדי, בטרם תנקוט נגדם פעולה.

הבעתי התפעלות מהסדרה בערוץ 1 "והארץ הייתה תוהו ובוהו" שמחזקת את הצורך בשידור הציבורי. בינתיים התוהו ובוהו עבר לשידור הציבורי. לחצו כדי להאזין:

בדיון שיזמתי, חזרנו ודיברנו בוועדת הרווחה, העבודה והבריאות על המאבקים המיותרים המתנהלים על גבם של ניצולי השואה. לחצו כדי למשמוע את הדברים שאמרתי בוועדה:

שמחתי להיות חלק מחגיגות ה-5 שנים לפרלמנט המוערך של אלכס בניר בנים:

ולבסוף, ציינו עם חברינו בכנסת את חג הנוביי גוד, השנה האזרחית החדשה. אנו קרובים לסיומה של השנה 2016. כל התחלה יש בה טעם טוב, טעם של תקווה וציפייה וזו הזדמנות לאחל לעצמנו שוב שנה טובה, שנה שתביא בכנפיה שלום לכל אחד ואחת, בכל פינה בכדור שלנו ולעולם כולו. 

מאחל לכולם שנה אזרחית טובה ומוצלחת וחג חנוכה שמח,

סוף שבוע שקט,

 

שלכם,

 

נחמן

אני מזמין אתכם לעקוב אחרי ברשתות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

דצמ 16 2016

חם בחורף הזה

מאת: נושאים: סיכום שבועי

unnamed

חם בחורף הזה

למה להשעות את ח"כ סלומינסקי | החורף הזה קשה | מעלה ומטה, החצאיות | הכותל, של מי? | בין הסתה לחופש הביטוי | מאהובה עוזרי, הצלצול האחרון | מי יעזור ל'איגי' | לעזרת האזרחים ותיקים | אות "יקיר הגמלאים", רגע של סיפוק

 חברות וחברים,

בסוף השבוע חשפה התקשורת את שמו של ניסן סלומינסקי, חה"כ מהבית היהודי החשוד בהטרדה מינית. לשמיעת הראיון שלי לאורי לוי בנושא סוגיית סלומינסק ובנושא התפטרותו של חגי טופולנסקי, ראש אכ"א, לחצו:

סלומינסקי מיהר להתנער מן הסיכום עמו והודיע לציבור כי ימשיך בתפקידו. אני נגד ציד מכשפות מכל סוג שהוא, אך לאחר פסיקת פורום תקנה וההבנות שהושגו עמו, דרשתי מיו"ר הכנסת לפעול. הגיעה העת לעקור את התופעות האלה מתוכנו.

שתי סערות נוספות פקדו אותנו השבוע. גשם כבד, אשר כרגיל מצא אותנו לא מוכנים וגרם למותו של יוסף קילינסקי, בן ה-74 במעבר התת קרקעי במפרץ חיפה בנסיבות שבהחלט צריכות להיחקר. על פניו מדובר בהזנחה חמורה. 

קרדיט צילום: ויינט, חדשות 2 ורוטניק תא כתבי חקלאות.

הסערה האחרת היא מיני סערה ועוסקת באורך החצאיות של היועצות הפרלמנטריות בכנסת. למה זה מטריד אותי? מפני שמעבר לסנקציות כאלה ואחרות משתלטת על הזירה הציבורית אווירה ופרקטיקה של פגיעה בחופש הביטוי או בחופש הבחירה. הנושא כשלעצמו שולי, וכמובן קיבל ממדים מוגזמים, אני גם סבור שבכנסת יש להתלבש בצורה מכובדת וכך עשו העוזרות הפרלמנטריות. אבל עצם הרעיון שמודדים את אורך השמלות הוא מוזר ומתחיל להזכיר לי משטרים ומדינות אפלים. יצאתי אל העוזרות הפרלמנטריות ותמכתי בהן

            

סוגיית הכותל עומדת בליבו של מאבק גדול בין הזרמים הדתיים. הרפורמיים והקונסרבטיביים המהווים רוב מוחלט של יהדות ארה"ב, דורשים כי יינתן להם להתפלל ליד הכותל בדרכם ועל פי אמונתם. הם הצליחו להגיע לפשרה בינם לבין הממשלה על מתווה המאפשר זאת, אך ברגע האחרון הממשלה חזרה בה. התרעומת בקהילה היהודית בארה"ב היא גדולה, והשבוע היא החריפה לאחר שחברי כנסת מהסיעות החרדיות החליטו להגיש הצעת חוק שמענישה במאסר ו\או בקנס את כל מי שיחרוג מנהלי הכותל הקיימים. דבר כזה עוד לא היה. 


חשבתי ואמרתי עד כמה חשובה הקהילה היהודית בארה"ב לישראל ובכלל לעם היהודי ועד כמה היא נפגעת בצדק. הגבתי במהירות על כך במליאת הכנסת (לשמיעה לחצו על התמונה למעלה) ובראיון לעיתון הארץ. אני מצפה מראש הממשלה שלא ייכנע ללחצים פוליטיים ויאפשר להם, כפי שהובטח, חופש דת. זאת אגב המשמעות של להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. 

לחצו כדי לקרא את הכתבה המלאה:

הכרזה שהעלתה הסטודנטית בבצלאל הציפה את סוגיית חופש הביטוי. התנגדתי וגיניתי את הכרזה הזו. כמי שמאמין בחופש ביטוי ומתנגד כמעט לכל הגבלה שלו סברתי שזו טעות חמורה לרמוז על אלימות כלפי רה"מ, תהיה דעתנו הפוליטית עליו אשר תהיה. בימים האחרונים אנו עדים להפגנות ומחאות של הסטודנטים במוסדות ההשכלה לאמנות, גם שנקר הצטרפו כעת לחגיגה. 

ישראל חוותה בעבר טראומה גדולה של אלימות פוליטית וכל רמז ל"שידור חוזר", מגונה בעיני. עם כל האהבה והערכה שיש לי לכישרונות הגדולים בבצלאל ובשנקר. 

קרדיט צילום: ערוץ 7.

זה גם היה שבוע של פרידה מזמרת גדולה, אהובה עוזרי ז"ל. לאחרונה אירחנו אותה בכנסת למפגש של יום הגמלאים בדיון על אמנים ותיקים שנזנחים ברוב ימיהם. בקולה השבור חלקה עמנו את ניסיונה הקשה. היא הייתה פורצת דרך למוסיקה הים תיכונית. כך זה, שוכחים מהר מאד את הראשונים. תפקידה של החברה הוא לזכור ולהזכיר. לצפיה בדברים שאמרתי במליאה:

קרדיט צילום: מעריב, סטריאו ומונו.

שמחתי להיפגש עם קורס צוערי משרד החוץ החדש, הזדמנות לדון עמם על ההידרדרות של המשרד ושל מדיניות הממשלה ולחזור ולהזכיר עד כמה משרד החוץ באמת נחוץ. 

בשאילתה דחופה בכנסת דרשתי משר החינוך לעמוד מאחורי ההבטחה שלו ולסייע לאיגי, ארגון הנוער הגאה. הוא חזר על הבטחתו והתחייב כי יעמוד בה. נמשיך לעקוב.

לחצו לשמיעת דבריי במליאה:

ועדת העבודה והרווחה דנה השבוע על פי בקשתי בסוגיה הנוגעת לאלפי אזרחים ותיקים המתגוררים בבתי אבות ומשום כך נשללה מהם קצבת הסיעוד אשר מגיעה להם על פי חוק. בית המשפט כבר קבע את עמדתו השלילית על החלטה זו, אבל הביטוח הלאומי עדיין מתעקש. זהו מעין עונש למי שנכנס לבית אבות ועכשיו לדעת הביטוח הלאומי הוא התעשר וכנראה החלים גם מכל מצוקותיו וחולשותיו. זו הייתה הזדמנות לבקר את הביטוח הלאומי על מדיניותו וגישתו לאוכלוסייה המבוגרת. 

לחצו לשמיעת דברי בוועדה ולשמיעת הראיון לעדי מאירי ובני טייטלבאום בתכנית "הכל דיבורים":

   

בהקשר זה החלטתי לפרסם כאן סקר שפורסם על ידי משרד מבקר המדינה, המזמין את הציבור להשתתף בתהליך הביקורת על טיפול המדינה בקשישים סיעודיים. אתם מוזמנים להיכנס ללינק ולבדוק, כמובן במידה שזה רלוונטי עבורכם, האם בני משפחתכם זוכים לטיפול המגיע להם במסגרת קצבת הסיעוד, ולהשפיע על דוח הביקורת. 

דו"ח העוני שהתפרסם השבוע מגלה מאות אלפי קשישים וקשישות הנמצאים מתחת לקו העוני ובמקום לסייע להם, הביטוח הלאומי מחפש דרכים לחסוך עליהם. זה אותו הסיפור של ניצולי השואה שדיבתי עליו בשבוע שעבר. 

הגיע הזמן שמדינת ישראל תתרגל לרעיון: מיליון גמלאים וגמלאיות חיים פה. מספרם גדל והולך ומדינת ישראל חייבת לפעול באופן אסטרטגי ומתוכנן היטב כדי לסייע להם, או לעצמה.

קרדיט צילום: פלאש 90.

בנושא זה דנו גם בפורום המקצועי שמייעץ לשדולת הגמלאים ולפעילותנו הפרלמנטרית. הוא מורכב מנציגי הארגונים מהשורה הראשונה העוסקים בתחום זה. המפגש עמם מעלה על סדר היום רעיונות וכיוונים שראוי ללכת בהם. ביחד נפעל כדי להניע את הממשלה לייצר תכנית אב ממלכתית לתחום האוכלוסייה המבוגרת. 

והיה לי גם רגע אחד של נחת. השבוע במוזיאון ארץ ישראל (אגב, המצליח והמרתק), העניקה הסתדרות הגמלאים לחברי איציק שמולי ולי את התואר "יקיר הגמלאים" לשנת 2016. הסתדרות הגמלאים עומדת בחזית המאבק למען חבריה ולמען כלל הגמלאים במדינת ישראל. בעזרת ההסתדרות החדשה מובילים אבי ניסנקורן, שמוליק מזרחי, שלמה אביטן, יחאזקל אנגלר, רוני כהן, יעקב אסייג ועוד רבים אחרים, את הפעילות הזו. 

לחצו כדי לשמוע את דברי במעמד קבלת הפרס:

במוסף מיוחד של הארץ קראו להם 'הוותיקים החדשים' ותיארו את הדרמה האישית המתחוללת. יותר ויותר ישראליות וישראלים הנכנסים לשכבת גיל זו, שומרים ומחזקים את ליבה של החברה ושל פעילותיה השונות. כפי שאמרתי שם, ההתמקדות שלי בתחום היא חדשה יחסית אבל גדלה בהתמדה ואני רואה בה מרכיב מרכזי בפעילותי הפרלמנטרית. ולא שכחתי, כמובן, גם אני הרי גמלאי בן גמלאים.

יהיה סופ"ש קריר, שמרו על עצמכם.

שלכם,

נחמן

עקבו אחרי הרשותות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

דצמ 09 2016

מגדלור אחד אינו יכול להאיר האפילה

מאת: נושאים: סיכום שבועי

unnamed

מגדלור אחד אינו יכול להאיר האפילה

חוק ההסדרה | פורום סבן | השדולה ליחסי ישראל- ארה"ב | תעסוקת אנשים עם מוגבלויות |תוספת מבישה למענק ניצולי השואה | דו"ח מבקר המדינה על העורף |מה עוד היה לנו השבוע?

 חברות וחברים,

הדבר האחרון שאפשר להגיד על חוק ההסדרה שעבר השבוע בכנסת הוא שהוא מסדיר משהו. ההפך- הוא יוצר את המהומה הגדולה ביותר שניתן לחולל כרגע הן בענייני בית והן בענייני חוץ. דרך חור המנעול של החוק הזה מקווים תומכיו להעביר פיל, פיל הסיפוח הדרגתי של שטחי יהודה ושומרון במדינת ישראל. פעם דיבר בגין על הרבה "אלוני ממרא", עכשיו אנחנו מקבלים במקום עמונה אחת, עמונות רבות.

יתכן שיהיו קצת  אנשים מאושרים, הם מחכים לזה, אבל לרוב המכריע של אזרחי מדינת ישראל זוהי בשורה רעה . אנחנו מאבדים את היסודות החשובים לנו במדינת ישראל והם היסוד הדמוקרטי והיסוד הציוני- יהודי. שניהם ייפגעו פגיעה קשה, אולי אנושה. נכון לא היום עדיין, לתהליכים נדרש זמן. אבל הפוטנציאל ההרסני בהחלט קיים.

השבוע הצטרפתי לוועדה המיוחדת שהתמנתה לדון בעניין עמונה ושם הבעתי עמדתי זו ואמשיך:

     

בטרם נפלה החלטה בוועדה ביקשתי לעכב את ההצעה כי מתברר שמשרדי הביטחון והחוץ אפילו לא הגישו חוות דעת מקצועיות. הם חודשים. זו הוכחה ניצחת כי החוק הרע הזה עלול להביא אותנו להתנגשות עם הקהילה הבינלאומית עד כדי תביעה בבית הדין לפשעי מלחמה בהאג.

בשוליים החשובים של העניין הזה רציתי להתייחס לחה"כ בנימין זאב בגין. מי ששמע את נאומו בכנסת ביום רביע בערב יבין עד כמה הסוגיה הזאת מורכבת ועמוקה,  ועד כמה היא מפלגת אפילו את תומכיו המובהקים של חזון ארץ ישראל השלמה.

איש לא חושד בבני בגין כ "שמאלן", ממש לא. אבל כשהוא תקף את החוק וכשהודיע שלא יתמוך בו, נפלה דממה בכנסת. לרגע אחד הוא הפך למגדלור בחשכה הגדולה שאופפת את בית המחוקקים שלנו.

רחוק מפה אבל באופן לא מנותק, מתרגלת ארצות הברית למנהיג החדש שלה. לא מרוחק מפני שעניין עמונה בצורתו זו או האחרת ידרוש בסוף את התייחסותו של טראמפ, הנשיא הנבחר.

בתמונה: מימין- עם ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים לשעבר, ומשמאל: בכינוס בינלאומי למנהיגות ושלום בוושינגטון.

הייתי בארה"ב בשבוע שעבר, השתתפתי בפורום סבן ובוועידה בינלאומית נוספת וספגתי מעט מהאווירה בוושינגטון בימים האלה. הדבר היחיד שידוע על טראמפ הוא שלא ידוע עליו דבר. למרות מסע הבחירות המתוקשר היטב וכמובן למרות ההצלחה החסרת תקדים בבחירות עצמן, הוא מצליח להפתיע בכל רגע ורגע. מהלכיו בלתי צפויים לחלוטין. אנחנו סקרנים כמובן לגבי גישתו למזרח התיכון, הוא עומד בראש המדינה החשובה בעולם אבל עמדותיו גם ביחס לנושאים אחרים, הן חשובות ביותר. 

התראיינתי לאורי לוי בתכנית המוסף בנושא פורום סבן והתנהלותו של טראמפ, צפו:

בוושינגטון מצאתי אם כן מבוכה ותהיות לאן הולכת ארה"ב ומה יהיה עכשיו. האמת היא שחוץ מטראמפ רק מעטים יודעים מה יהיו צעדיה הבאים ומה תהיה מדיניותה של אמריקה. בשדולה של יחסי ישראל- ארה"ב שאני מוביל יחד עם קרן רודרמן (השבוע הצטרף אלינו גם ח"כ אברהם נגוסה), ניסינו להעריך כיצד יתנהלו, או כבר מתנהלים יחסיו של טראמפ ומפלגתו באמריקה החדשה עם הקהילה היהודית. בינתיים, אין בשורות טובות. לחצו כדי לצפות בסרטון המסכם את האירוע שהיה:

לחצו כאן כדי לצפות בכל תמונות האירוע. 

ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, המתעדת את גילויי האנטישמיות בארה"ב, מצביע על עליה באירועי השנאה והאנטישמיות כלפי יהודים וכלפי מיעוטים בכלל. ג'יין אייזנר העורכת הראשית של עיתון הפורווארד אמרה בכנס ששתי המדינות, ישראל וארה"ב סובלות מאותן הבעיות, הקצנה בדעות וביחס לשונה ולאחר. 

גם הדוברים האחרים התבטאו בצורה דומה. בחירתו של טראמפ עוררה מרבצם ארגונים וקולות של ימין קיצוני ששנאתם ואיבתם לכל מה שהוא לא "אמריקאי מקורי" היא גדולה. טראמפ יצטרך לפעול מהר לפני ש״הגולם יגבר על יוצרו".

דיברתי על ארה"ב בראיון לערוץ 24i, אגב, את שידוריו בישראל אני מקדם בימים אלה, בערוץ שבע באנגלית ובערוץ הכנסת.

    

זו הייתה הפתעה גדולה וחדשה נפלאה, הצעת החוק של אילן גלאון תפסה את הקואליציה עם המכנסיים למטה, סליחה. על פי הצעת החוק תושווה קצבת הנכות לשכר המינימום במשק.  זוהי  רפורמה שצריך היה לחולל כבר מזמן. הקואליציה נרדמה בשמירה ועכשיו תחפש דרכים לטרפד את החוק. חבל. כפי שעלה גם בדיונים אחדים השבוע בכנסת וביניהם בהצעה לסדר שלי בירידה בתעסוקת אנשים עם מוגבלויות, קיימים בישראל מצוקה ועוני עמוקים וקשים, מדינה עם פערים חברתיים אדירים. הנה הדברים שאמרתי בדיון על אנשים עם מוגבלויות ועל התעסוקה שלהם שמצטמצמת והולכת במקום לגדול:

בוועדת הרווחה התרעמתי על התוספת הזעומה לניצולי השואה,  29.36 לחודש. זו בושה.   

   
כל הנחלים הללו מוליכים לנהר העמוק של אוכלוסיית הגמלאים והגמלאיות, שאני ממשיך כמובן ללוות בדיוני הכנסת ובמפגשים כמו זה שערכתי השבוע עם גמלאים מרמת השרון שבאו לכנסת. הם אינם נמצאים בקבוצת המצוקה אבל יש להם ענין לשמור על מעמדם ומקומם של הגמלאים בחברה הישראלית.  

נושא העורף, מטבע הדברים קרוב לליבי כבר שנים ארוכות. בשנים הרבות שחלפו מאז מלחמת המפרץ, מלחמת העורף הראשונה, אמורה הייתה ישראל כבר להיות מוכנה. דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם השבוע לימד אותנו שלא. אמנם חל שיפור מסוים, אבל האיום של ירי טילים, רקטות ומרגמות לשטח ישראל גדל פי כמה. פערי המיגון הם גדולים ומאכזב וכואב  לגלות כי דווקא באזורים הסמוכים לגבול המחסור גדול יותר. בתכנית הבוקר של ערוץ 10 עם מיה ואור אמרתי כי ישראל חוטאת שוב בחטא היוהרה. האמונה העיוורת כי סוללות יירוט הטילים מעניקות ביטחון מוחלט לעורף היא אשליה ובסופו של דבר המקלט הפיזי, האישי או הציבורי הוא פתרון חיוני, שאין לו תחליף. 

מה עוד היה לנו השבוע?

בעקבות מעורבותה של איראן בחברת המיספנות הגרמנית טיסנקרופ דרשתי מראש הממשלה להציג בפומבי את כל הנתונים על האחזקה האיראנית בחברה.

  

אנו ממשיכים לטפל במרץ בפניות החיילים שאנו מקבלים. השבוע קיבלנו פידבק חיובי על תפקודנו המסור. המשיכו לשלוח לנו פניות, ונעזור.

מוזמנים לשמוע את הראיון שלי לדוד בן בסט לתכנית הנבחרים ברדיוס 100fm:

במסגרת החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב שנערך ביום חמישי שוחחתי על תופעת טראמפ ועל לקחים מן הבחירות בארה"ב.

עוד מילה על פרשת השבוע, על פרשת ויצא דיברתי בתכנית "בלי מחיצות" בראיון למוטי שקלר ועינת ברזילי, האזינו: 

כיו"ר השדולה ליחסי ישראל- גרמניה, אירחתי השבוע את חברי הבונדסטאג הגרמני. במפגש הלבבי שוחחנו על חילופי מתמחים בין הפרלמנטים שלנו. 

ומילה אחרונה אישית. 

עוזרי הפוליטי וחברי, יותם דביר, סיים השוע את עבודתו בלשכה ויצא לדרכים אחרות, חדשות. הוא ליווה אותי כשנה וחצי והיה מעורב עמוקות בכל המתרחש בעבודתנו הפוליטית והפרלמנטרית. הוא צעיר רציני, אידיאולוגי, מאמין במפלגת העבודה ובערכיה, חרוץ ומתמיד. אני משוכנע כי ישוב לתרום, כפי שהוא רוצה לחברה בישראל.

בהצלחה יותם. תודה.

 

סוף שבוע טוב,

 

נחמן.

אני מזמין אתכם לעקב אחרי ברשתות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

   

עדיין אין תגובות

נוב 18 2016

מעשה בפיל ובזבוב

מאת: נושאים: סיכום שבועי

מעשה בפיל ובזבוב

חוק ההסדרה | אי אמון בממשלה | סוגיית הביטוחים הקולקטיביים | תוספת ותק והבטחת הכנסה לאזרחים הוותיקים | חוק הכניסה לישראל | השקת פרוייקט פניות חיילים | נוהל חוקרים אקדמיים | דסק החוץ 

 

 חברות וחברים, 

ביום רביעי אחר הצהריים העבירה הכנסת את חוק ההסדרה, שנועד למנוע את פינוי עמונה ואולי גם יישובים ובתים בהתנחלויות קיימות בעתיד.

זהו חוק רע שדגל שחור מתנוסס מעליו, שכן הוא מעוות את ערכיה של מדינת ישראל, ערכים של צדק ומשפט. בעניין עמונה הכבר נפלה החלטה, ויהיה צורך לפנותה. לגבי העתיד, הממשלה יכולה לחפש פתרון ואינני יודע מהו. אבל לא עולה על הדעת שהוא לא יעמוד באמות מידה משפטיות, הן מבית והן מחוץ.

קואליציה מקרטעת הצליחה לעבור עוד מסוכה בדרך לשום מקום. השרידות היא שם המשחק ולמענו אפשר כנראה לעשות הכל, ממש הכל. ברגע האחרון גם כחלון קפץ מהספינה או אולי אל הספינה חזרה, והודע כי יתמוך בחוק. רק אתמול אמר שיתנגד… 

  התייחסתי לנושא זה בראיון לשרון גל מהכנסת, כמובן שאני מתנגד לחוק ההסדרה:

הבעיה היא לא רק משפטית אלא גם מדינית. עיתוי גרוע ביותר לעשות איזשהו מהלך מקומם ומרגיז, שעלול להתניע את דעת הקהל הבינלאומית כנגדנו. כרגע אנחנו זבוב על החדק של הפיל הגדול, אמריקה. כולם עסוקים ובצדק, מה יביא אתו הנשיא החדש. אז למה הזבוב מתעקש להיות פיל, אולי מישהו יכול להסביר?

עוד שגיאה קשה מבית היוצר של ממשלת נתניהו.

   דיברתי בנושא בתכנית פוליטיקה בהנחיית עודד שחר.

ביום שני הגשתי את הצעת אי האמון בממשלה מטעם המחנה הציוני. תחילה רציתי לדבר רק על סוגיית הכותל ויחסה של הממשלה ליהדות ארה"ב אולם בסופו של דבר עסקתי גם בעניין עמונה. והיה מחנה משותף בין שני הנושאים; החלטות שאין מבצעים. יהודי ארה"ב כואבים בשל אי קיום ההחלטה להתיר תפילה מעורבת ועזרה שלישית סמוך לכותל, תפילה משותפת לגברים ולנשים כמנהג האורתודוקסים והרפורמים.

הנושא אינו חשוב לרוב הישראלים אבל הוא חשוב מאד למרבית היהודים המתגוררים בארה"ב. צרכים פוליטיים פנימיים מנעו מהממשלה להגשים את החלטתה שלה והפצע פעור. בעת הזו ישראל זקוקה לכל קורטוב של סיוע על מנת להגיע לממשל הרפובליקאי החדש ואל הנבחרים האמריקאים בבתי במחוקקים. אני לא בטוח שהקהילה היהודית תהיה שם כדי לעזור.

  לחצו כדי להאזין לדבריי במליאה:

כתבתי בנושא זה גם מאמר בג'רוזלם פוסט, קראו.

בהצעה דחופה לסדר יום העליתי שוב את עניין הביטוחים הקולקטיביים הסיעודיים על שולחנה של הכנסת. כבר שנים אחדים שנושא זה ממתין כמו פצצת זמן בזירה הציבורית והשבוע כבר הודיע יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן כי שקרוב תפרוץ שביתה בכל המשק בשל הביטול החד צדדי של ביטוחים אלה. מיליון ישראלים שהיו מבוטחים בביטוחים סיעודיים קיבוציים נשארים עתה ללא ביטוח, במיוחד חריפה הבעיה אצל 200 אלף מהם, שקופות החולים אינן נלהבות לקלוט.

  לחצו על התמונות כדי לקרא את הכתבות המלאות: 

                 הצעות הפשרה שהוצעו על ידי הממשלה הן בבחינת קומץ שאינו משביע את הארי, ולכן המאמץ הנכון והראוי הוא להיכנס לעובי הקורה. הנה דבריי בעת ההצעה לסדר כולל חילופי דברים קשים עם יו"ר הישיבה, חמד עמאר, שסרב לאפשר לי להשלים את דבריי.

בוועדת העבודה והרווחה אישרנו תוספת ותק לאזרחים וותיקים שלא הצליחו לצבור ותק בדרך כלל בשל היותם עולים חדשים וגם תוספת להבטחת הכנסה. אלה היו יוזמות של הממשלה שאני מברך עליהן, עדיין אינן מספקות אבל כמובן כל תוספת היא ראויה ומסייעת לאותם 20% מן האזרחים הוותיקים שנמצאים מתחת לקו העוני.

הכנסת אישרה החמרה בחוק הכניסה לישראל כדי למנוע מאזרחים זרים להכנס לארץ או לשהות בה. ישראל חייבת להילחם ב-BDS ואולם על- פי דוח מבקר המדינה לפני כמה חודשים, המאבק בא מאוחר מדי ומעט מדי. התלבטנו בסיעת המחנה הציוני כיצד לנהוג, כולנו מתנגדים לחרם, אבל ניראה היה לנו שהממשלה לקחה את זה שלב אחד יותר מדי מה גם שהחוק הזה לא חיוני ואפשר להסתדר בלעדיו.

בתחילת השבוע השקנו פרוייקט חדש של שירות לציבור והפעם לחיילי צה"ל וכך כתבתי אליהם:

הגיעו אלינו כמה עשרות פניות ואנחנו מעבירים אותם למשרד הביטחון ולצה"ל לבדיקה. למי ששאל ולמי שהתעניין, זאת האחריות שלנו לייצג כל אחת ואחד בציבור הישראלי מבלי לבדוק דעה פוליטית או כל הגדרה שהיא. זוהי עבודה ציבורית.אם נתקלתם בבעיה כלשהי בקשר בינכם או מישהו מבני משפחותיהם עם צה"ל, אני מזמין אתכם גם כן להעביר אלינו פניות ואנו מבטיחים לעזור: pniyot@havoda.org.il 

לפני חודשים רבים ניסיתי להעביר הצעת חוק שנועדה לסייע למוסדות המחקר בישראל לגייס לשורותיהן חוקרים מחול. מדובר על העידית שבעידית, חוקרים ספורים מדי שנה אמורים להשתלב במחקרים הנערכים בארץ וביחד לייצר את השילוב והמיזוג עם חוקרים אחרים. לאחר חודשים ארוכים נאות סוף סוף משרד הפנים להכין נוהל חדש לחוקרים זרים ועתה ההוא נכנס לתוקף. קיבלנו תגובות מצוינות מועד ראשי האוניברסיטאות על המאמץ הזה.

 לחצו על התמונה כדי לשמוע את דבריי על החוק כפי שהצגתי אותו במליאה:

  לקריאת הכתבה בדה מרקר בנושא, לחצו:

ב'דסק החוץ' שלי ערכתי שתי פגישות; האחת עם חבר הבונדסטאג המשמש כמפקח פרלמנטרי על צבא גרמניה.

והאחרת עם חברי הפרלמנט הצ'כי שהגיעו לישראל כדי להדק את היחסים בין שני בתי המחוקקים. הקשר הטוב והחם בין ישראל לבין צ'כיה נמשך אם כי לאחרונה התגלו כמה עננים לשמיים הכחולים הללו וגם פה צריך לפעול בזריזות כדי למנוע מפולת.

דקה אחת על הרחפן שתרם אורי אריאל, שר החקלאות, לראש ממשלת רוסיה ועורר כצפוי שערוריה ציבורית ותהיות אמריקאיות צפויות.

 מאמר בגלובס על נתניהו והשאלטר, על מדיניות התקשורת של הממשלה:ענין זה הוא בעל משמעות  כבדה, אחזור אליה בשבוע הבא.

ולבסוף, אם יש לכם סבלנות 25 דקות של שיחה עם רועי כ״ץ ברדיו תל אביב על העניינים העומדים ברומו של עולמנו. לחצו על התמונה כדי להאזין.

זהו. עוד שבוע. אין רגע מנוחה.

שבת שלום, כמה אנחנו זקוקים לה.

נחמן

מזמין אתכם לעקב אחרי ברשתות החברתיות:

 

עדיין אין תגובות

הבא »