ארכיון התגית 'ירושלים'

מאי 20 2016

השבוע שהיה כך היה: חם

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חם
התהפוכות הפוליטיות של השבוע החולף  |  גסיסתן של יוזמות השלום  |  המאבק על רשות השידור |  הגנה על הדמוקרטיה הישראלית  |  אירועי השבוע החולף והשבוע הבא
חם בחוץ (מאוד) וחם בבית. הבית הפוליטי שלי, מפלגת העבודה, ובגרסא המעודכנת, המחנה הציוני, התלהט בימים האחרונים. המשא ומתן שניהל יושב ראש המפלגה עם ראש הממשלה עורר מחלוקת וגרר תגובות גם בתוך המפלגה וגם מתומכיה הרבים. ההתנגדות למהלך הזה הייתה ונשארה גבוהה, אבל היו לו גם תומכים. לכל הפניות הרבות שהיו אלי השבתי באותו אופן: חובתו של יו"ר המפלגה בתפקידו לחפש כל מקום שבו ניתן לנו להביא לידי ביטוי את האידיאולוגיה והרעיונות שלנו וליישם אותם. זאת האחריות. לכן, לעצם קיום המשא ומתן לא התנגדתי. אמרתי כי נשפוט אותו על פי התוצאה. אם היא תציג יוזמה והתקדמות במשא ומתן עם הפלסטינים ונכונות לפתרון, אם היא תתמודד עם הפערים החברתיים והמצוקות של הפריפריה, אם היא תביא לכלכלה צודקת והוגנת, המצמצמת פערים חברתיים, נוכל להשתתף בממשלה כזאת. אם לאו, עדיף שראש הממשלה ישאר עם 61 המוהיקנים שלו, ולכל היותר יקבל את ליברמן.
אמרתי ולא ידעתי. בשלישי בבוקר צייצתי את הציוץ הבא. והנה התחזית התממשה.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%90%D7%9D%20%D7%A0%D7%AA%D7%A6%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95.jpg
כאשר ליברמן הרגיש שהמגעים בין נתניהו והרצוג מבשילים, הוא פרץ מיד לזירה, ריכך את דרישותיו המקוריות וכאשר דברים אלה נכתבים כבר מתנהל משא ומתן בין ליברמן לבין נתניהו. קצב המו"מ הוא מהיר ונראה כי יסתיים באופן חיובי. יהיה אשר יהיה אני מציע לכולנו לקחת נשימה ארוכה, לתת לדברים להתפתח ולחכות לתוצאה. כל אמירה אחרת היא חסרת אחריות.
דברתי על המגעים להרחבת הקואליציה רבות במהלך השבוע. לשמיעת דברי בנושא, לחצו על התמונות:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%91%D7%AA%20%D7%94%D7%A7.jpg
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%9C%D7%9C%D7%90%20%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%A7%D7%94.jpg
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F%20%D7%93%D7%91%20%D7%92%D7%99%D7%9C%20%D7%94%D7%A8.jpg
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A2%D7%9C%20%D7%A9%D7%A8%20%D7%94%D7%91%D7%99%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F.jpg
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%91%D7%95%D7%A7%D7%A8%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%A8%D7%A9%D7%AA.jpg
מעניין מה יקרה עכשיו לאחר הצהרתו (המוזמנת?) של נשיא מצרים על קידום השלום הישראלי-פלסטיני. הלוא ברור לכל כי אם יש מדינאי ישראלי שאינו מקובל במצרים, בעולם הערבי וגם במקומות אחרים בעולם (ארה"ב?), הוא אביגדור ליברמן. האם אפשר יהיה לקדם יוזמה כזאת יחד עמו? אני מסופק. כך גם עם יוזמת השלום הצרפתית שתגווע עכשיו לאיטה בהיעדר כל קרן אור מאתנו. העידן החדש בנושאי ביטחון וחוץ מביא עימו בשורות רעות. ישראל  תידחק יותר ויותר לפינה מבודדת בזירה הבינלאומית. ומי יגן עלינו מפני ה-BDS? ישראל נכנסת במהירות לעידן חדש. אולי אלה תוצאות הבחירות האמיתיות, תוצאות שמפקידות את גורלה של המדינה הזו בידי מחנה הימין.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%9E%D7%A4%D7%A7%D7%93%20%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D.jpg
באופן טבעי, נושאים אחרים ממילא נראים כרגע שוליים. אבל עסקתי ואעסוק בהם במושב הכנסת שמתכנס ביום שני הקרוב.
הגשתי בג"צ יחד עם ראש עיריית ירושלים וראשי שדולת ירושלים אחרים, נגד הוצאת תאגיד השידור החדש מירושלים. את ירושלים הממשלה אוהבת לכבד במילים ולהפציץ בפרחים, אבל היא מזניחה אותה בכל הפרמטרים של חינוך והשכלה, דיור ואיכות חיים. ירושלים משתרכת לאחר כל ערי ישראל.
בקרוב יהיה יום ירושלים ושוב נחזה בדיכוטומיה הזאת ושוב נביע צער על הדרדרותה של העיר. למה להתפלא שראש העיר ניר ברקת מעדיף לעבור כבר לפוליטיקה הארצית ולוותר על ראשות העיר היקרה והייחודית הזאת?
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90.jpg
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%91%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%98%D7%94%20%D7%9C%D7%94%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90.jpg
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D%20%D7%94%D7%92%D7%A9%D7%AA%D7%99.jpg
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A1%D7%A1%D7%A1.png
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%91%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%94%20%D7%A0%D7%98%D7%A2%D7%9F.jpg
מה עוד היה השבוע? פגשתי את חברי הגמלאיים ברמת גן ובני ברק ושוחחנו על זכויותיהם ומעמדם.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%97%D7%91%20%D7%A8%D7%92.jpg
אירחתי בכנסת משלחת של שליחים ועוזרים פלרמנטרים העובדים באיחוד האירופי ביוזמת ארגון AJC.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%90%D7%99%20%D7%91%D7%99%D7%95.jpg
בשבוע הבא כאמור, חוזרת הכנסת לשגרתה. אפשר שכבר תהיה שם קואליציה חדשה וממשלה מורחבת. מבחינתנו, האופוזיציה, הקרב יהיה קשה יותר ומחייב יותר. ככל שהמדינה תסחף יותר ימינה, כך נידרש לעמוד על משמר הדמוקרטיה וערכי היסוד של מדינת ישראל היהודית-דמוקרטית. אנחנו צפויים לחקיקה דורסנית עוד יותר. עד עכשיו היו כמה מעצורים כמו כחלון ואפילו ראש הממשלה. אבל הציר הדומיננטי בנט-ליברמן וחבריהם בליכוד יכתיבו מעתה ואילך את דרכה של הממשלה. לא יהיו עוד מעצורים מתוך הממשלה, והעול בהכרח יפול, למרות הנחיתות המספרית, על האופוזיציה. נצטרך להגביר את המערכה החוץ-פרלמנטרית, נצטרך לפעול עם התקשורת ועם עמותות החברה האזרחית. אני מניח שגם נפנה יותר לבג"צ בשל חוקים והחלטות לא חוקתיות. בקיצור, הולך להיות פה שמח, ואולי בעצם עצוב.
ועוד מילה אחת, ביום רביעי הקרוב נערוך בכנסת יום יוצא דופן ומיוחד,  הצדעה  והוקרה ליהדות ארצות הברית. זוהי הקהילה  אשר תמיד מלווה אותנו, בטוב וברע. בחג ובחגא. בכנסת תהיה סדרה מרשימה של אירועים. אעדכן על כך בהרחבה בהמשך הימים.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D%20%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%9D.jpg
ואני רוצה בכל זאת לסיים בקורטוב של תקוה. בכל דבר רע יש גם סיכוי, בכל סיום, התחלה. אנחנו יכולים לנצל השבוע הזה לנקודת זינוק. צריך רק לרצות. 
שבת שלום.
שלכם,
נחמן.

עדיין אין תגובות

מרץ 04 2016

השבוע שהיה כך היה: כבשת הרש

מאת: נושאים: סיכום שבועי


חברות וחברים,

חשבתי השבוע על חברי, הגמלאים והגמלאיות. היה להם, עוד יש להם, ערוץ קהילתי, מספרו על המסכים 98. הרבה שנים. למעלה מ- 1000 איש בכל הארץ עוסקים בהפקתו. עשרות קבוצות יוצרות אותו בעניין ובשמחה. זה שעשוע, זה חשוב. הערוץ הזה משקף את שטחי העניין שלהם, את עיסוקיהם. אלפים צופים בו. השבוע נודע כי בקרוב, במסגרת ועדת פילבר, שמתכננת רפורמה בענף התקשורת, הוא עתיד להיסגר. נהדר. חברות "הוט" ו"יס" עומדות לקבל עוד הקלה, הקלה קלה. כמה בכלל הערוץ עולה?

כלום. כבשת הרש. רשתות אלה מגלגלות מיליונים, מיליארדים, ובסוף הן חומסות את כבשת הרש. כך זה. כשיש הרבה, כשהתיאבון גדול, הכל נטרף.

דיברתי על כך השבוע במליאת הכנסת. לצפייה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%9B%D7%9C%20%D7%9B%D7%9C.jpg

לסיקור בטלוויזיה החברתית לחצו כאן.

אני מתכוון להמשיך במאבק הזה שמחבר שני נושאים שהם בתחום ענייני- הגמלאים/ות והתקשורת.
אתם מוזמנים להגיב, לשלוח מכתבים, לפתוח דפי פייסבוק, בואו נעצור את הרעיון הרע הזה.


ירושלים מידלדלת והולכת. הטרור פוגע בה הפעם, כמו בעבר. היא ניצבת על התפר, על הקו הירוק. נגישות הטרור אליה גבוהה ומרבית הפיגועים אכן התרחשו בה ובאיו״ש. בעקבות הטרור הורע המצב הכלכלי בעיר, בתי עסק נסגרים. התיירות במשבר. התחושה קשה.
השבוע נודע כי מאזן ההגירה של העיר הוא שלילי. בשנת 2014 עזבו אותה 17000 איש והצטרפו רק 10000.

העליתי הנושא בדחיפות במליאת הכנסת. לצפייה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%94.jpg

לא עולה על הדעת, אמרתי, כי ירושלים תאבד אלפים מתושביה מדי שנה. עזוב, אמר לי, היו שנים שעזבו את העיר יותר…
שמחת עניים, אמרתי. מה זה עוזר לי? הממשלה הזאת שרוממות ירושלים בפיה, אינה מסוגלת להושיט לה עזרה אמיתית.

הנושא עלה גם בועדת הכספים, יחד עם חברי, ראשי שדולת ירושלים. שמענו על עזרה כספית לבתי עסק קטנים ובינוניים. יפה, אך כנראה לא מספיק.
המחנה הציוני הציע לאחרונה להחזיר 28 כפרים ערביים במרחב ירושלים. זה צעד מהפכני שנועד בין היתר לשמור על רוב יהודי יציב בעיר הזאת. כיום חיים בה 800,000 איש, רק 450,000 מהם יהודים. מיקרוקוסמוס של המדינה הדו-לאומית העתידית, אם לא נפעל מהר ובזמן.
לא הצענו מחוות חד צדדיות למי שתהה, אלא מבט עתידי לקראת הסדר, לכשיבוא. הוא חייב לבוא.
/Pulseem/ClientImages/3320///huach%20vas.jpg
הדיון בוועדת הכספים בהשתתפות יושבי ראש השדולה למען ירושלים וראש עיריית ירושלים, ניר ברקת.
הכנסת חלקה השבוע כבוד לעובדות ולעובדים הסוציאליים, עוסי״ם בקיצור. הנושא קרוב ללבי. שתי בנותיי למדו עבודה סוציאלית, אשתי עסקה בתחום זה בארגון הג'וינט המעולה, בעיקר בעבודה עם ילדים מיוחדים.
הייתי אומר שזה חלק מהמשפחה שלנו. אבל זה גם חלק מהמשפחה של כולנו. העוסי״ם משלמים מחיר אישי וכלכלי כבד תמורת נכונותם לשאת בתפקידים הקשים, המטלות שלהם הן מעל ומעבר, מאות תיקים לעובד, לא אנושי ולא מקצועי. רבים מהם מאוימים פיזית ומותקפים באופן פרוע, מילולית. הרשת סובלת הכל ומעבירה את מסרי השנאה כלפיהם וכלפיהן. עלות ההגנה על לשכות הרווחה הבלתי מאובטחות הוא 42 מיליון ש״ח. כסף קטן. כסף גדול כנראה כי הוא איננו.
שמחתי לראות אותם בכנסת, שמחתי כי אירועים כאלה מחזקים את דימויים הציבורי, אבל איך אומרים אצלנו? עם זה אי אפשר לקנות ב״סופר״.
נקווה שלהכרה הציבורית הזו יהיה המשך, מוחשי ואמיתי.

הנה הדברים שאמרתי בישיבת הוועדה למען האישה ולשוויון מגדרי. לצפייה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F%20%D7%9E%D7%A6%D7%A0%D7%971.jpg
ובראיון לאורית נשיאל לביא בערוץ הכנסת:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A0%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%95%D7%90%20%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%90%20%D7%A02.jpg


ועדת החוץ של הבודסטאג הגרמני הגיעה לביקור בישראל. ארחנו אותם בוועדת החוץ והביטחון שלנו. זה חלק מהשיח בין הכנסת לבונדסטאג. בשבילי זה עוד נדבך ביחסים בין שתי קבוצות הידידות הפרלמנטאריות, שלנו ושלהם. אני עומד בראש הקבוצה הישראלית. אגב, לצערי הרב, עמיתי, פולקר בק, התפטר במפתיע בסוף השבוע, לאחר שהתגלה כי השתמש בסמים… הסיפור הופיע בתקשורת הגרמנית, אחרת לא הייתי חושף אותו. חבל. איבדנו ידיד גדול.
בישיבה עם עמיתנו הגרמנים, בראשות יושבי הראש, זיהינו נקודות ממשק רבות, ביניהן המאבק בטרור, סוגיית ההגירה, סוריה ומעורבות המעצמות בה, בעיקר רוסיה. אין רגע משעמם אצלנו והגרמנים חשים פתאום את חומו של המזרח התיכון…

/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A7%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%99%D7%97.jpg


לקראת סוף השבוע גם יצאתי לביקור בזק בקפריסין עם יו"ר ועדת חו״ב, צחי הנגבי וחברי הכנסת ברקו וטרכטנברג לשיח בין פרלמנטארי  עם קפריסין ויוון. ציר מדיני חדש, מסקרן ומרתק.

/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90%20%D7%A7%D7%98.jpg


לאחר הפגישה עם נשיא קפריסין, ניקוס אנסטסיאדיס.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A9%D7%AA.jpg


בפגישת המשלחות המשולשת, ישראל-יוון-קפריסין.

גם זה היה השבוע-

הצטרפתי לוועדת המשנה למלחמה בזנות ובסחר בנשים. חשוב מאד.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%9B%D7%95%D7%91%D7%A2%20%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%93.jpg


תקפתי את יוזמת השר בנט שמבקש להוציא את הטלוויזיה החינוכית מהרפורמה בשידור הציבורי ובאותה עת לבטל בה את כל שידורי האקטואליה.

לצפייה בדברי במליאה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///cby%20vr.jpg


השתתפתי בפאנל על השפה העברית בראשון לציון, העיר שמקדמת ושומרת על העברית.

/Pulseem/ClientImages/3320///gfahu%20crt%D7%A9.jpg


ביומן הבוקר של קול ישראל בשיחה עם אריה גולן הגבתי על רעיונותיו ההזויים של אביגדור ליברמן למלחמה בטרור והקשיתי על היעדר כל יוזמה מדינית שלו ושל הממשלה. הריב ביניהם הוא בין הרע לרע מאד. הכל שם במשפחה.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%91%D7%95%D7%9E%D7%9F%20%D7%94%D7%91%D7%95%D7%A7%D7%A8%20%D7%A2%D7%9B9.png


גבי גזית ביקש לשמוע דעתי על הטרדות מיניות בצה״ל. מקרה בוכריס הוא קשה, כך מסתמן, אך אינו יכול להעלים את ההתקדמות שחלה בצה״ל. מפקדים יודעים ומכירים את הכללים, לחיילות יש דרכים וערוצים למנוע הטרדות. זה לא מושלם, אבל הרבה יותר טוב מהעבר. ויש כמובן עד מקום לשפר. בכל מקרה זאת אינה סיבה לבטל גיוס נשים לצבא, כפי שהציע גבי.  להאזנה לריאיון לחצו כאן.


בסוף השבוע שעבר השתתפתי בערוץ 1 בפאנל בהנחיית עודד שחר על גלי צה״ל. לא יכולתי להסתיר דאגתי לתחנת שידור זו שהייתי מפקדה בעבר. היא נפרצה לרוחות הפוליטיקה ועכשיו קשה להוציאן.

נדהמתי לראות את אראל סג"ל המיועד לשדר בקרוב בתחנה משתלח בפראות בחברת הכנסת סתיו שפיר. החיקוי שלה בערוץ 20 היה עלוב ומיותר.
אראל נכנס לגל״צ ברגל שמאל…
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%91%D7%A8%D7%92%D7%9C%20%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C%D7%97.jpg



זה היה עוד שבוע שהיה. ואל תשכחו. בואו נחזיר את כבשת הרש, את ערוץ 98. הוא של כולנו!
שבת שלום.

שלכם,
נחמן

עדיין אין תגובות

דצמ 25 2015

מאמר שפורסם ב- Jerusalem Post

מאת: נושאים: תקשורת

Is Barkat forsaking Jerusalem? – M.K. Dr. Nachman Shai

Let’s go over a few facts, not rely on impressions and feelings: Jerusalem is deteriorating.


Nir Barkat probably wouldn’t admit to this, but he’s a mayor in transition. On Tuesday, he announced that he’s joining the Likud and setting his sights on a position in national politics. Granted, in the same breath he declared that he would continue serving as mayor until 2018, but what if the national election is moved up to 2017, for example? From now on, Barkat has one foot out the door. He might not admit this, but his priorities have completely changed. And this is a darn shame, because Jerusalem desperately needs an engaged, full-time mayor now more than ever.

Let’s go over a few facts, not rely on impressions and feelings: Jerusalem is deteriorating.

This is happening first and foremost because of the demographics, the social composition of the city and the urban structure. Jerusalem now lags behind 15 other Israeli municipalities.

You need to take a look at and memorize these statistics. According to data that were published this week, poverty rates in 2014 rose to 46.1 percent in the region and 48.6% in Jerusalem.

In east Jerusalem, the situation is even worse. We should be very proud of ourselves (not). We love investing in the eastern part of the city, unless it happens to be in education, infrastructure, housing or garbage collection. The gap is greatest with respect to poverty: Over the last year, the poverty rate in east Jerusalem increased by 5 percentage points. As of today, 79.5% of east Jerusalem residents live below the poverty line.

And among children, the number is even higher: 83.9% of children living in east Jerusalem are poor.

You might retort that in reality they are enjoying a high standard of living since they benefit from National Insurance Institute payments and from Employment Bureau services.

Well, I’m sorry to rain on your party, but according to Israel Social TV, it turns out that Arabs living in east Jerusalem have a hard time navigating the Israeli government’s bureaucratic labyrinth and as a result many of them do not receive NII payments or other benefits they deserve.

Despite the fact that 13% of the country’s poor people live in east Jerusalem, only 2.7% of NII income support payments reach families in east Jerusalem.

Sixty-nine percent of income support claims made by residents of east Jerusalem are denied, the vast majority on the grounds of failure to submit the correct documents or failure to show up as required to the government employment office.

Jerusalem is at the center of the Israeli-Palestinian conflict.

If you’re curious what a binational Israel might look like, just come to Jerusalem and see for yourself. There will be two peoples: Jewish and Arab.

At first, the Jewish one will be slightly larger in number than the Arab one. This small numerical advantage will keep the Jewish public happy for a number of years, but then the demographics will begin changing. At some point, we will turn into a Jewish minority ruling an Arab majority.

And then we will face the real dilemma: Do we offer true civil and political rights to the Arabs with whom we share this space between the Mediterranean Sea and the Jordan River? Voting rights, as we all know, were denied to residents of east Jerusalem.

Can we deny voting rights to Arabs living in Judea, Samaria and Gaza as well? The third intifada is knocking loudly on our door. The terrorism we are experiencing is more violent than the first intifada, but less violent than the second one. Even so, 23 Jews have been killed in terrorist attacks in the last few months, many more have been injured and treated for shock, and countless Israelis have been too scared to leave their homes. This is the goal of terrorism. It is no surprise, of course, that most of the attacks have taken place in and around Jerusalem. Jerusalem is the gateway to Israel. Some 350,000 Palestinian live here and thousands make their way across the city daily.

It should be of no surprise then that terrorists are carrying out so many attacks in Jerusalem.

Jerusalem is at the heart of the conflict, the city that is holy to three religions, with the Temple Mount the focus of religious extremists on both sides who irresponsibly fan the flames of fire.

This is how it will be in a binational Israel – constant friction between the two communities everywhere they come into contact, and slowly spilling over into each other’s neighborhoods.

There is no way we can completely isolate the Palestinians, build hermetically sealed neighborhoods, make sure they don’t drive on streets used by Jews, or have any connection with our schools. This is called apartheid, and under no circumstances do we want to live in an apartheid state. We want our home to be Jewish, democratic, Zionist, peace loving, with a Jewish majority and an Arab minority that enjoys full civil rights as citizens in any democracy would want.

I am against dividing Jerusalem.

Jerusalem is my city and the city of my parents. My father, Eliezer z”l, was honored as a Distinguished Citizen of Jerusalem (Yakir Yerushalayim).

I believe that there is so much we still need to build in Jerusalem, to strengthen the city economically and socially.

But the current city leadership does not understand the severity of the crisis we’re experiencing.

Nor does the mayor realize that what happens in Jerusalem affects the outcome of the Israeli-Palestinian conflict.

Therefore, we must grit our teeth and suffer the pain that’s involved in making difficult decisions, such as deciding whether or not we should disengage from neighborhoods in east Jerusalem and turn control over these areas to the Palestinian Authority. No, this does not constitute a division of the city. Rather, it is a wise move that will save us from the demographic imbalance in Jerusalem. Such a move would still allow Israel control over and full access to religious sites that are holy to Judaism, Islam and Christianity.

The government must make Jerusalem one of its top priorities, ahead of the North or the South. We’re always searching for the periphery, but it is here right under our noses. There is a geographic periphery, and then there is the obvious and painful social periphery.

Mayor Nir Barkat has worked very hard to make improvements, and he has accomplished many great things during his tenure. But will others be able to cope better with the fear and radicalization that are taking place in the city? Barkat’s campaign posters against Finance Minister Moshe Kahlon that were pasted around the city called on the latter not to forsake Jerusalem.

Now it’s time for Kahlon to turn the tables and ask the very same thing of Barkat.

The writer is a member of Knesset (Zionist Union), chairman of the Knesset Lobby for Jerusalem, member of the Knesset Foreign Affairs and Defense committee, and a doctor of political science and communications.


Translated by Hannah Hochner

Link: http://www.jpost.com/Opinion/Is-Barkat-forsaking-Jerusalem-438372

עדיין אין תגובות

דצמ 25 2015

מאמר שפורסם בעיתון גלובס – חבל הצלה לעיר הבירה

מאת: נושאים: תקשורת

לממשלה אולי יש זמן, אבל ירושלים אינה מחכה לה

בשבוע שעבר התחוללו כאן עוד שני פיגועים גדולים. האחד, פיגוע דריסה נוסף בתחנת אוטובוס בירושלים, עם מספר נפגעים רב ביותר; ופיגוע שני, דוח העוני של הביטוח הלאומי, שחשף מחדש את עלבונה של בירת ישראל, הענייה בעריה, עיר שמידרדרת במהירות גבוהה ביותר ואווירתה מדכדכת.

ירושלים היא העיר שלי, אני חי בה כל חיי, הוריי חיו בה, אבי היה מיקיריה, ואני יכול עתה לקבוע בוודאות: בואו לירושלים, עכשיו, בואו לא רק ל"חמשושלים", כשם מסע שיווק של העירייה; בואו כדי לראות את תמונת העתיד של ישראל – כיצד תיראה העיר, לכודה בין כל משבריה, החברתי, הלאומי, הכלכלי. במונחים של כימיה, ירושלים היא נייר הלקמוס של הקונפליקט היהודי-ערבי, והוא אדום עכשיו, אדום יותר מתמיד.

קודם כול הנתונים: חלק גדול מפיגועי האינתיפאדה השלישית התרחשו בירושלים ובסביבתה. לא מפתיע. ירושלים היא המפגש המיידי והנגיש ביותר בין הפלסטינים לבין הישראלים. בטרור הסכינאים והדריסות, זהו תנאי ראשוני, וירושלים מספקת אותו ביד רחבה. משום כך הוא גם רחוק מן העין הישראלית, ירושלים רחוקה, ומה שרחוק מן העין רחוק מן הלב.

יתרה מזו, ירושלים עצמה, נאמר את האמת, היא כבר עיר דו-לאומית. היא מייצגת מיעוט פלסטיני גדול, כ-40%, שתוך עשור או שניים ישתווה למספר היהודים בעיר, ואחר-כך צפוי להפוך לרוב. מאז 1967, גדל מספר הערבים בעיר פי 3.5, ומספר היהודים רק פי 1.7.

זוהי גם תמונת העתיד של הסכסוך הבלתי פתיר בינינו לבין ערביי ישראל והפלסטינים. במרחב בין הים למדבר היחס הוא כבר כמעט 50:50 עם רוב קטן ליהודים, שילך ויתכווץ בעתיד. זוהי התחזית הדמוגרפית הבלתי נמנעת לקונפליקט הלאומי בין שני העמים. ומה הוא יצר? מלכוד בלתי אפשרי, שבו התסכול הכלכלי, החברתי, הלאומי והדתי, מוליך את היהודים והערבים לחיכוכים בלתי אפשריים, עד לפיצוץ גדול שאיש אינו יכול לתארו.

בצד החברתי, אנחנו עוצמים עיניים ומסתפקים בצקצוק שפתיים. על-פי דוח הביטוח הלאומי, העוני במחוז ירושלים עלה ב-2014 בכל מדדי העוני; 46.1% במחוז, ובעיר ירושלים 48.6%. אצל ערביי מזרח ירושלים התמונה עגומה הרבה יותר – תוספת של 5% לעוני בשנה האחרונה, וכיום 79.5% הם עניים. העוני מטפס כאשר מגיעים לילדי מזרח ירושלים, ביניהם, 83.9%! הם עניים. בפעם הבאה, לכשייצא ילד בן 13 למסע דקירות, תשאלו אולי מה מניע אותו ליטול סכין או מברג, ולחפש מטרה יהודית.

אז יש לנו משבר לאומי ומצוקה כלכלית, והתנגשות דתית בעיר הזו, הקדושה לשלוש הדתות, שנאבקות עליה ואינן מוכנות לוותר ולו על ס"מ אחד. בעולם שסביבנו, שבו מחריפה והולכת מלחמת הציביליזציות החדשה, מייצגת ירושלים נקודת-חיכוך מיידית, בין האסלאם ליהדות. איני רואה באופק שום הסדר שיכול לספק את כולם, חוץ מאותו סטאטוס-קוו שברירי, שהקיצוניים משני הצדדים, עושים הכול כדי למוטטו.

בעוד הערבים אינם ממהרים לשום מקום, ותפיסת הזמן שלהם היא, כי מה שלא יעשה השכל, יעשה הזמן, אנחנו אמורים לחפש פתרונות, ולשאול את עצמנו כיצד לצאת מן המלכוד הזה? והתשובה היא אחת – הסדר מדיני, ומהר. הסדר שינתק אותנו מן הנטל הכבד הזה, הכלכלי, החברתי, הדתי, הלאומי, וכן, גם הנטל המוסרי. ברור שלא נוכל להמשיך כך. חזקים וגדולים מאיתנו כשלו. תלמדו היסטוריה, קרובה ורחוקה.

אבל מאחר שהממשלה אינה יכולה – ו/או אינה רוצה וכנראה גם וגם – להתמודד עם האסון הממתין לפתחנו, מוטב שתמהר ותושיט מיד לפחות חבל-הצלה לירושלים. וכך אולי היא תצליח לכבות את השריפה הזאת, אולי תצליח להרגיע את הרוחות לרגע, לשבריר זמן.

אולי הממשלה מחכה, אבל ירושלים אינה מחכה לה.

הכותב הוא חבר-כנסת מטעם המחנה-הציוני, חבר ועדת החוץ והביטחון, וד"ר למדע המדינה ולתקשורת

לינק: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001089856


עדיין אין תגובות

הבא »