ארכיון התגית 'ח"כ שי'

ינו 20 2017

הר געש

מאת: נושאים: סיכום שבועי

unnamed

לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק- והצטרפו לעדכונים שוטפים !

הר געש

קצה הקרחון | איפא התמלילים של  השיחות האסורות? | איך ייתכן שלרשות לקידום מעמד האשה לא מונתה מנהלת יותר משנה? | המלך מת יחי המלך | מה עוד היה לנו השבוע?

 חברות וחברים, 

כבר שנים ארוכות שהנגב היה לחבית חומר נפץ. התפשטות הבדואים במה שקרוי ה״פזורה", למרחבים הגדולים והפתוחים הייתה לעובדה ששמה לצחוק את חוקי מדינת ישראל. המדינה ניסתה למנוע זאת ואף הציגה כמה תכניות לרכז את הבדואים ביישובים כפריים גדולים או חצי עירוניים. התכניות הללו נכשלו ברובן ובלית ברירה עברה המדינה להליך בעייתי מעורר מחלוקת – הריסת בתים. זה היה עניין של זמן עד אשר החבית תתפוצץ. השבוע זה קרה. פינוי אום אל חיראן היה מוצדק, הוא עבר את כל מסלולי האישור כולל בית הדין הגבוה לצדק, אבל בישראל 2017 זה כבר לא מספיק. מובן שאום אל חיראן הוא רק קצה הקרחון, מאחוריו מסתתרות בעיות כבדות ומסובכות של ערביי ישראל בכלל (אשר גם אצלם אלפי בתים נבנו שלא כחוק) ושל הבדואים בדרום בפרט.

 

כרגיל, פוליטיקאים זריזים תפסו טרמפ על העניין הזה וסיבכו אותו. מה שצריך לעשות עכשיו הוא לחקור את אירועי אום אל חיראן, בין היתר כדי להרגיע את הרוחות לפני שהאש תתפשט. במקביל יש לחדש את ההידברות עם הבדואים. ללא תכנית מוסדרת ומוסכמת בנושא הבדואים והנגב, אום אל חיראן יהיה רק הפתיח לאסונות גדולים.


 

בתחילת השבוע ביקרתי אצל משפחתו האבלה של איברהם אבו סבייח, אחד מפעילי העבודה, שנפטר בשבוע שעבר. הוא ובני משפחתו הם פעילים ותיקים במגזר הבדואי וקשורים אלינו. גם שם הושמעו טענות, אבל לכולם ברור שניתן להסדירן רק בשיח וסיג ולא באלימות. באתי לשם יחד עם יצחק הרצוג ועם ניזאר עאלימי.

עד לאום אל חיראן הייתה הפרשה העיקרית של השבוע היתה הון – שלטון – עיתון. כל שנחשפים התמלילים בעבודה עיתונאית מצוינת של ערוץ 2, כך ברור שהיה זה שיח חריג ואסור משני הצדדים. אינני יודע אם הוא יוליך לכתב אישום, על זה יחליט היועמ"ש לממשלה, אבל מבחינה ציבורית התרחש ביניהם דבר חמור שיש להסתייג ממנו בכל לשון. ראש הממשלה יכול לנסות ולשפר את תדמיתו, בין היתר בעזרת הידברות עם התקשורת, אולם על התקשורת  מוטלת חובה בסיסית לדווח על הכל. הכל. כולנו תלויים בתקשורת וזקוקים לה, וידיעות אחרונות היה אחד מעמודי התווך שלה. אחזור ואומר, אין דמוקרטיה ללא תקשורת, חופשית ופתוחה. הפגיעה בדמוקרטיה היא לכן קשה.

דרשתי השבוע מהיועמ"ש להציג לציבור את התמלילים במלואם. זה חיוני. ראש הממשלה גם חייב לפרוש מיידית  מתיק התקשורת, לתיק זה השפעה עצומה על עולם התקשורת בישראל ואסור שראש הממשלה יחזיק בו כל לא הסתיימה החקירה.

  

זה שנה וארבעה ימים ולרשות למעמד האישה אין מנהלת. מאז פרשה או "הופרשה" ורד סוויד המנהלת הקודמת מתפקידה, לא התמנתה לה מחליפה. מדובר בתפקיד ציבורי מרכזי. מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה נלחמת את מלחמתן של נשים בשירות הציבורי, למען ייצוג ולמען שוויון.

בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יזמתי דיון דחוף ודרשתי להוציא אל הפועל את המינוי. השרה גילה גמליאל שנעדרה מהדיון, מנסה אמנם למנות מועמדת מטעמה לתפקיד, אך כשלה. המינוי אינו עובר ובינתיים כל ענייני הרשות תקועים. הדבר גובל במחדל גדול. לא ייתכן שבגלל חוסר היכולת למנות מועמדת מסוימת, רשות שלמה תהיה מושבתת.

 

בינתיים, אנו עדים להידרדרות משמעותית במעמדה של הרשות וביכולת התפקוד שלה. היא חסרה בחקיקה, בחוות דעת מקצועיות ובהשפעה על מהלכים ממשלתיים. דווקא לתפקיד זה משמעות ציבורית מאד גדולה. זה לא יכול להמשיך עוד, הזמן פקע, יש לאייש תפקיד זה, אמרתי. הייתה הסכמה מלאה ליד השולחן של כל נציגי הארגונים שבאו לדיון, כולל המשנה ליועמ"ש, עו"ד דינה זילבר. הכדור חוזר לשרה גמליאל הועדה לא תניח לה עד שהמינוי יצא לפועל.

בוועדת השקיפות של הכנסת בראשותה של ח"כ סתיו שפיר הנמרצת והזריזה, התקיים דיון ע"פ בקשת ח"כ עמר בר לב בנושא החלטת מועצת הביטחון 2334. זו הייתה הזדמנות לחשוף את המשבר העמוק שעובר משרד החוץ ואשר מקרין על יחסי החוץ של המדינה. ככל שמשקיעים יותר ביחסי חוץ כך גדל הסיכוי לתוצאות טובות יותר. פרמטרים שונים שהוצגו בפנינו בדיון לימדו שישראל ממעטת לטפח את משרד החוץ בהשוואה למדינות בגודל דומה. האתגר שלנו גדול יותר בגלל הבידוד והצורך בתמיכה בינלאומית ובשווקים בינלאומיים. הנה הדברים שאמרתי בישיבת הועדה:

כבר שנתיים שאין שר חוץ בישראל. ראש הממשלה שומר את התיק לעצמו והתוצאה ברורה. בכנסת אני מוביל את השדולה לחיזוק מערך החוץ ומאמין אמונה שלמה שהגיעה העת להעניק למשרד הזה את כוחו ואת הסמכויות הנדרשות. הירשמו לכינוס הקרוב:

היום, יום שישי, 20 בינואר, מתחילה כהונתו של הנשיא הנבחר דונאלד טראמפ. בטמפרטורה מקפיאה בוושינגטון הנפלאה יישבע טראמפ שבועת אמונים וייכנס לבית הלבן. עם סיום כהונתו של הנשיא אובמה פוטרו כ-5,000 בכירים בממשל מתפקידם וביניהם גם שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו. 48 שעות לפני שסיים את תפקידו, הזמנתי אותו להתארח בשדולה ליחסי ישראל- ארה"ב שאני מוביל. זה היה אירוע מרגש. שפירו הצליח בחמש וחצי שנותיו לחדור עמוק לליבה של החברה הישראלית ונגע בנימים העדינים ביותר שלה. במיוחד על רקע קשיים שהתגלעו ביחסי שתי המדינות.

למעלה מ-30 חברי כנסת באו כדי להודות לו ואליהם הצטרפו יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, יו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג ושר האנרגיה והתשתיות, יובל שטייניץ. האירוע המכובד זכה, ובצדק, לסיקור נרחב בתקשורת.

שפירו, אגב נשאר בישראל עם אשתו ובנותיו לאת, שירן ומרב. הן יסיימו בינתיים את לימודיהן והוא כנראה יעסוק בנושאים המעניינים אותו וישפר את העברית המעולה שלו, מי יודע אולי יהיה שגריר ישראל בארה"ב… בינתיים, אני מחכה לספר.

תודה לך דן שפירו, תמיד היית ונשארת ידיד גדול של ישראל. לתמונות מהאירוע לחצו:

מה עוד היה השבוע?

משרד התחבורה ממשיך להתעלם מכביש 66 האדום שגבה בשנתיים האחרונות 8 הרוגים.

הרמטכ"ל עבר טיפול רפואי ונעדר מתפקידו. בשיחה עם כרמלה מנשה הסברתי כיצד יש לנהוג במצבים כאלה. במקביל הודיע שר הביטחון שהוא מאריך את כהונתו של אייזנקוט בעוד שנה, החלטה נבונה וראויה:

התארחתי ביישוב להבים ופגשתי קבוצת של ישראלים מודאגים וחרדים כמונו. תודה לאלק צרפתי, לצבי ונורית ליבנה.

ח״כ דודי אמסלם הגיש הצעת חוק שנועדה למנוע חקירה של ראש ממשלה מכהן. זהו חוק מסוכן שמנסה לקבוע דין שונה בין אזרח לבין ראש ממשלה. כל אדם שווה בפני החוק. אם ראש ממשלה נחשד בעבירה, קלה כחמורה, עליו להיחקר ואם יוחלט, אף לעמוד למשפט. אין הנחות לאיש.

ולבסוף, השבוע התארח בישראל נשיא פולין אנדז'ה דודה. איני דובר מילה פולנית, אך צליל השפה מוכר לי. אמי נולדה בפולין, לכן משפחתנו שמעה עליה לאורך שנים ארוכות. גם נסענו לבקר בעיר מגוריה ובביתה שבעיר וולוצאבק. אמא הייתה אז בת 80 אבל חזרה לילדותה ולנעוריה כאילו דבר לא קרה ואת הרגעים ההם של הביקור אני נוצר עמי כאוצר גדול. בתמונה אימא חווה ואחותה נחמה.
 

הקשרים בין פולין לישראל הם הדוקים אך תמיד תישאר ברקע ההיסטוריה היהודית – פולנית הארוכה והתרבות שנחרבה.

 

שבת שלום, תנוחו קצת.

נחמן

עיקבו אחריי ברשתות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

דצמ 30 2016

אויב או אוהב

מאת: נושאים: סיכום שבועי

unnamed

לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק – והצטרפו אלי לעדכונים שוטפים !

אויב או אוהב

איך קרה שארה"ב הפכה בן לילה לאויבתנו הנצחית?| העורף פגיע והממשלה מסתירה | לא עוד כותל מפלג | באנו לגרש את הבדידות | מה עוד היה לנו השבוע?

  חברות וחברים

בחיל האוויר נהוג לזהות מטוסים בין עמית לטורף. הראשון הוא ידידותי, אוהב והאחר הוא עויין, אויב וצריך ליירט אותו. בשבוע הזה התלבטנו התלבטות מוזרה מאד, בעיני ובעיני אחרים, האם ארה״ב הברית היא אויב או אוהב? 

           
 
האירועים הדרמטיים שהחלו בהצבעה במועצת הביטחון של האו"ם נמשכו עד נאומו המכונן של ג׳ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי. ההחלטה במועצת הביטחון הייתה רעה לישראל, רעה מאד. היא הבליטה את הבידוד הבין לאומי שלנו והעמידה בסימן שאלה גדול את דברי ראש הממשלה, כאילו פרקים אלה נמחקו כבר. ובכן לא. עדיין ואולי יותר מבעבר, ההצבעה לימדה כי הקהילה הבין לאומית אינה מוכנה לקבל את השליטה הישראלית בת ה- 50 בחייהם של מיליוני פלשתינים והדבר מקרין על מעמדנו בעולם.

האזינו לדברי בראיונות לשלום קיטן בתכנית קריאה שלישית ולאורי לוי במוסף של ערוץ 1:
 
אחר כך בא נאומו של קרי והעניק להימנעות של ארה״ב במועצת הביטחון הקשר רחב יותר. קרי שב והדגיש מחויבות ארצו לביטחון ישראל. הסיוע הנדיב ביותר, העזרה בימי מיבחן, כיפת הברזל המדינית, הביטחונית, הכלכלית, שארה״ב פרשה מעל לראשנו, מדינה יחידה וייחודית על פני כדור הארץ. מחצית מסיוע החוץ האמריקאי מכוון לישראל:

אגב, מאז שנות ה-60 נמנעה ארה״ב מהצבעות בענייני ישראל 77 פעם. רק פעם אחת, פעם אחת בלבד, בתקופת אובמה. אולי אוהב הוא לא היה, אבל בוודאי לא אויב. ההתקפות שבאו משרי הממשלה ואפילו מראש הממשלה היו מקוממות ולא היה להן מקום. 

הכעס הוא אכן היועץ הרע ביותר, מה גם שהממשלה ממתינה בקוצר רוח לטראמפ, והוא כבר הבהיר כי הדברים אצלו יראו אחרת. זה היה זמן להיגיון, לחשיבה מדינית שקולה ומתונה. לאן נעלמה החכמה היהודית הזאת? אני תמה.

ולסיכום, אני שב ואומר. יחסינו עם ארה״ב התבססו תמיד על שתי המפלגות הגדולות ועל מערכת של אינטרסים וערכים. החיים נמשכים וחייבים להתמיד בקו הזה,  כך לגבי שתי המפלגות וגם ביחס לשילוב המיוחד של ערכים ואינטרסים משותפים. זאת נוסחת הקסם לשימור הידידות בעתיד. הנה הדברים שאמרתי בדיון הסיעתי המיוחד בנושא:

הגנת העורף הוא נושא נורא משעמם ובאופן טבעי איש לא רוצה להשקיע בו כסף, הרי תמיד יש משהו שהוא דחוף יותר ונראה לפחות חשוב יותר. אבל המלחמות בעשורים האחרונים, במיוחד מאז מלחמת המפרץ, הן המלחמות על העורף. חוסנו של העורף מכתיב את אורך הלחימה ומכאן גם חשיבותו. צה"ל לוקח אותו בחשבון בתכנונים המבצעיים שלו. מבקר המדינה הגיש לאחרונה דו"ח מקיף על העורף בעקבות מבצע צוק איתן. לא תופתעו לשמוע שפערי המיגון, דווקא בצפון הארץ, האזור הסמוך לזירה הלבנונית הם גבוהים במיוחד. גם בהיבטים אחרים ההיערכות של העורף נמצאה בלתי מספקת. המבקר הצביע במיוחד על כך שהממשלה, הקבינט והמועצה לביטחון לאומי אינם משקיעים את הזמן הנדרש כדי לדון במצב העורף.

אגב, אם זכור לכם משרד הביטחון ביטל את המשרד להגנת העורף כדי שלא יתחרו בבלעדיות שלו בנושא הביטחון. סאת היתה טעות. מהדו״ח עולה  שגם לשר הביטחון יש עניינים דחופים יותר. לחצו על מנת לקרא את הכתבות המלאות:


בדיון בועדה העליתי שאלה בעניין מסכות המגן שהפסיקה המדינה לחלק. בסוריה כידוע התנהלה ומתנהלת מלחמת אזרחים ובמהלכה השתמש הצבא הסורי פעמים רבות בנשק כימי כנגד אזרחים. האם ישראל ערוכה למתקפה כזו, עכשיו שאין מחלקים עוד ערכות מגן?  זו שאלה טובה מאד. לא קיבלתי עליה תשובה בישיבה ואני חושש שההיערכות שלנו מול האיום הכימי נחלשת והולכת.

עכשיו חנוכה והזיכרונות הלאומיים לוקחים אותנו לירושלים, להר הבית ולכותל. שם גם קרה הנס הגדול, נס פח השמן. יהודי ארה"ב, שמרביתם משתייכים לזרם הרפורמי ולזרם הקונסרבטיבי מצפים גם הם לנס גדול; הם מצפים שמתווה הכותל שעליו החליטה ממשלת ישראל יצא אל הפועל. המתווה תקוע בשל התנגדות הסיעות החרדיות,  שהגישו גם חוק אשר מחמיר את המצב באזור הכותל. כראש השדולה לחיזוק העם היהודי והשדולה ליחסי ישראל ארה"ב גייסתי עשרות חברי כנסת למכתב לראש הממשלה שיממש את החלטת הממשלה בנידון וגם הגשתי הצעת חוק שתחייב את הממשלה לעשות כן. הנושא הזה שב ומעסיק את יהדות ארה"ב בהיקף ובעומק שאיננו מתארים לעצמנו. חשוב להסיר אותו מסדר היום. אני מקווה שהיוזמות האלה מתוך הכנסת ומחוצה לה יביאו סוף סוף למימוש המתווה. דווקא בימים שארה"ב מציעה את ירושלים כבירת שתי המדינות, דבר שאני מתנגד לו בכל תוקף, אנחנו צריכים להוכיח שירושלים והכותל פתוחים לכל דת ולכל אמונה.

לחצו על התמונה כדי לקרא את הכתבה המלאה שהתפרסמה בג'רוזלם פוסט:

בהקשר לחנוכה, חגגנו כולנו עם משפחותינו ועם חברינו. אני הצטרפתי לארגון "דור לדור", השומר על הקשר הבין דורי, עמותה מופלאה עם פעילים נמרצים וחדורי שליחות. יחד עם ניר, מורן, טל, אפיק, נעה וליסה באנו ליעקב רוט, אזרח ותיק שחי לבדו במרכז תל אביב והדלקנו יחד את הנר השלישי. ליעקב סיפור חיים מרתק ועשייה מגוונת. היה נעים לפגוש אותו והיה נעים לדעת שהאור גירש מעט מהבדידות. מקווה שכולנו נתגייס לפעילות חשובה זו.

ולעוד מספר אירועים שהיו לנו השבוע:

בארץ מתנהל קמפיין של שיסוי, שיימינג,  נגד צעירים חרדים שמתגייסים לצה"ל, תופעה חמורה ביותר שעלולה להרתיע צעירים מלהתגייס, וגם מעכירה את האווירה בחברה החרדית. שרות חרדים בצה״ל היא משימה חשובה אסטרטגית, היא מפתח חשוב בהשתלבותם בעתיד בחברה, מבלי לוותר על ערכיהם ועל אמנותם. אני מצפה כי המשטרה לא תמתין זמן רב מדי, בטרם תנקוט נגדם פעולה.

הבעתי התפעלות מהסדרה בערוץ 1 "והארץ הייתה תוהו ובוהו" שמחזקת את הצורך בשידור הציבורי. בינתיים התוהו ובוהו עבר לשידור הציבורי. לחצו כדי להאזין:

בדיון שיזמתי, חזרנו ודיברנו בוועדת הרווחה, העבודה והבריאות על המאבקים המיותרים המתנהלים על גבם של ניצולי השואה. לחצו כדי למשמוע את הדברים שאמרתי בוועדה:

שמחתי להיות חלק מחגיגות ה-5 שנים לפרלמנט המוערך של אלכס בניר בנים:

ולבסוף, ציינו עם חברינו בכנסת את חג הנוביי גוד, השנה האזרחית החדשה. אנו קרובים לסיומה של השנה 2016. כל התחלה יש בה טעם טוב, טעם של תקווה וציפייה וזו הזדמנות לאחל לעצמנו שוב שנה טובה, שנה שתביא בכנפיה שלום לכל אחד ואחת, בכל פינה בכדור שלנו ולעולם כולו. 

מאחל לכולם שנה אזרחית טובה ומוצלחת וחג חנוכה שמח,

סוף שבוע שקט,

 

שלכם,

 

נחמן

אני מזמין אתכם לעקוב אחרי ברשתות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

דצמ 16 2016

חם בחורף הזה

מאת: נושאים: סיכום שבועי

unnamed

חם בחורף הזה

למה להשעות את ח"כ סלומינסקי | החורף הזה קשה | מעלה ומטה, החצאיות | הכותל, של מי? | בין הסתה לחופש הביטוי | מאהובה עוזרי, הצלצול האחרון | מי יעזור ל'איגי' | לעזרת האזרחים ותיקים | אות "יקיר הגמלאים", רגע של סיפוק

 חברות וחברים,

בסוף השבוע חשפה התקשורת את שמו של ניסן סלומינסקי, חה"כ מהבית היהודי החשוד בהטרדה מינית. לשמיעת הראיון שלי לאורי לוי בנושא סוגיית סלומינסק ובנושא התפטרותו של חגי טופולנסקי, ראש אכ"א, לחצו:

סלומינסקי מיהר להתנער מן הסיכום עמו והודיע לציבור כי ימשיך בתפקידו. אני נגד ציד מכשפות מכל סוג שהוא, אך לאחר פסיקת פורום תקנה וההבנות שהושגו עמו, דרשתי מיו"ר הכנסת לפעול. הגיעה העת לעקור את התופעות האלה מתוכנו.

שתי סערות נוספות פקדו אותנו השבוע. גשם כבד, אשר כרגיל מצא אותנו לא מוכנים וגרם למותו של יוסף קילינסקי, בן ה-74 במעבר התת קרקעי במפרץ חיפה בנסיבות שבהחלט צריכות להיחקר. על פניו מדובר בהזנחה חמורה. 

קרדיט צילום: ויינט, חדשות 2 ורוטניק תא כתבי חקלאות.

הסערה האחרת היא מיני סערה ועוסקת באורך החצאיות של היועצות הפרלמנטריות בכנסת. למה זה מטריד אותי? מפני שמעבר לסנקציות כאלה ואחרות משתלטת על הזירה הציבורית אווירה ופרקטיקה של פגיעה בחופש הביטוי או בחופש הבחירה. הנושא כשלעצמו שולי, וכמובן קיבל ממדים מוגזמים, אני גם סבור שבכנסת יש להתלבש בצורה מכובדת וכך עשו העוזרות הפרלמנטריות. אבל עצם הרעיון שמודדים את אורך השמלות הוא מוזר ומתחיל להזכיר לי משטרים ומדינות אפלים. יצאתי אל העוזרות הפרלמנטריות ותמכתי בהן

            

סוגיית הכותל עומדת בליבו של מאבק גדול בין הזרמים הדתיים. הרפורמיים והקונסרבטיביים המהווים רוב מוחלט של יהדות ארה"ב, דורשים כי יינתן להם להתפלל ליד הכותל בדרכם ועל פי אמונתם. הם הצליחו להגיע לפשרה בינם לבין הממשלה על מתווה המאפשר זאת, אך ברגע האחרון הממשלה חזרה בה. התרעומת בקהילה היהודית בארה"ב היא גדולה, והשבוע היא החריפה לאחר שחברי כנסת מהסיעות החרדיות החליטו להגיש הצעת חוק שמענישה במאסר ו\או בקנס את כל מי שיחרוג מנהלי הכותל הקיימים. דבר כזה עוד לא היה. 


חשבתי ואמרתי עד כמה חשובה הקהילה היהודית בארה"ב לישראל ובכלל לעם היהודי ועד כמה היא נפגעת בצדק. הגבתי במהירות על כך במליאת הכנסת (לשמיעה לחצו על התמונה למעלה) ובראיון לעיתון הארץ. אני מצפה מראש הממשלה שלא ייכנע ללחצים פוליטיים ויאפשר להם, כפי שהובטח, חופש דת. זאת אגב המשמעות של להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. 

לחצו כדי לקרא את הכתבה המלאה:

הכרזה שהעלתה הסטודנטית בבצלאל הציפה את סוגיית חופש הביטוי. התנגדתי וגיניתי את הכרזה הזו. כמי שמאמין בחופש ביטוי ומתנגד כמעט לכל הגבלה שלו סברתי שזו טעות חמורה לרמוז על אלימות כלפי רה"מ, תהיה דעתנו הפוליטית עליו אשר תהיה. בימים האחרונים אנו עדים להפגנות ומחאות של הסטודנטים במוסדות ההשכלה לאמנות, גם שנקר הצטרפו כעת לחגיגה. 

ישראל חוותה בעבר טראומה גדולה של אלימות פוליטית וכל רמז ל"שידור חוזר", מגונה בעיני. עם כל האהבה והערכה שיש לי לכישרונות הגדולים בבצלאל ובשנקר. 

קרדיט צילום: ערוץ 7.

זה גם היה שבוע של פרידה מזמרת גדולה, אהובה עוזרי ז"ל. לאחרונה אירחנו אותה בכנסת למפגש של יום הגמלאים בדיון על אמנים ותיקים שנזנחים ברוב ימיהם. בקולה השבור חלקה עמנו את ניסיונה הקשה. היא הייתה פורצת דרך למוסיקה הים תיכונית. כך זה, שוכחים מהר מאד את הראשונים. תפקידה של החברה הוא לזכור ולהזכיר. לצפיה בדברים שאמרתי במליאה:

קרדיט צילום: מעריב, סטריאו ומונו.

שמחתי להיפגש עם קורס צוערי משרד החוץ החדש, הזדמנות לדון עמם על ההידרדרות של המשרד ושל מדיניות הממשלה ולחזור ולהזכיר עד כמה משרד החוץ באמת נחוץ. 

בשאילתה דחופה בכנסת דרשתי משר החינוך לעמוד מאחורי ההבטחה שלו ולסייע לאיגי, ארגון הנוער הגאה. הוא חזר על הבטחתו והתחייב כי יעמוד בה. נמשיך לעקוב.

לחצו לשמיעת דבריי במליאה:

ועדת העבודה והרווחה דנה השבוע על פי בקשתי בסוגיה הנוגעת לאלפי אזרחים ותיקים המתגוררים בבתי אבות ומשום כך נשללה מהם קצבת הסיעוד אשר מגיעה להם על פי חוק. בית המשפט כבר קבע את עמדתו השלילית על החלטה זו, אבל הביטוח הלאומי עדיין מתעקש. זהו מעין עונש למי שנכנס לבית אבות ועכשיו לדעת הביטוח הלאומי הוא התעשר וכנראה החלים גם מכל מצוקותיו וחולשותיו. זו הייתה הזדמנות לבקר את הביטוח הלאומי על מדיניותו וגישתו לאוכלוסייה המבוגרת. 

לחצו לשמיעת דברי בוועדה ולשמיעת הראיון לעדי מאירי ובני טייטלבאום בתכנית "הכל דיבורים":

   

בהקשר זה החלטתי לפרסם כאן סקר שפורסם על ידי משרד מבקר המדינה, המזמין את הציבור להשתתף בתהליך הביקורת על טיפול המדינה בקשישים סיעודיים. אתם מוזמנים להיכנס ללינק ולבדוק, כמובן במידה שזה רלוונטי עבורכם, האם בני משפחתכם זוכים לטיפול המגיע להם במסגרת קצבת הסיעוד, ולהשפיע על דוח הביקורת. 

דו"ח העוני שהתפרסם השבוע מגלה מאות אלפי קשישים וקשישות הנמצאים מתחת לקו העוני ובמקום לסייע להם, הביטוח הלאומי מחפש דרכים לחסוך עליהם. זה אותו הסיפור של ניצולי השואה שדיבתי עליו בשבוע שעבר. 

הגיע הזמן שמדינת ישראל תתרגל לרעיון: מיליון גמלאים וגמלאיות חיים פה. מספרם גדל והולך ומדינת ישראל חייבת לפעול באופן אסטרטגי ומתוכנן היטב כדי לסייע להם, או לעצמה.

קרדיט צילום: פלאש 90.

בנושא זה דנו גם בפורום המקצועי שמייעץ לשדולת הגמלאים ולפעילותנו הפרלמנטרית. הוא מורכב מנציגי הארגונים מהשורה הראשונה העוסקים בתחום זה. המפגש עמם מעלה על סדר היום רעיונות וכיוונים שראוי ללכת בהם. ביחד נפעל כדי להניע את הממשלה לייצר תכנית אב ממלכתית לתחום האוכלוסייה המבוגרת. 

והיה לי גם רגע אחד של נחת. השבוע במוזיאון ארץ ישראל (אגב, המצליח והמרתק), העניקה הסתדרות הגמלאים לחברי איציק שמולי ולי את התואר "יקיר הגמלאים" לשנת 2016. הסתדרות הגמלאים עומדת בחזית המאבק למען חבריה ולמען כלל הגמלאים במדינת ישראל. בעזרת ההסתדרות החדשה מובילים אבי ניסנקורן, שמוליק מזרחי, שלמה אביטן, יחאזקל אנגלר, רוני כהן, יעקב אסייג ועוד רבים אחרים, את הפעילות הזו. 

לחצו כדי לשמוע את דברי במעמד קבלת הפרס:

במוסף מיוחד של הארץ קראו להם 'הוותיקים החדשים' ותיארו את הדרמה האישית המתחוללת. יותר ויותר ישראליות וישראלים הנכנסים לשכבת גיל זו, שומרים ומחזקים את ליבה של החברה ושל פעילותיה השונות. כפי שאמרתי שם, ההתמקדות שלי בתחום היא חדשה יחסית אבל גדלה בהתמדה ואני רואה בה מרכיב מרכזי בפעילותי הפרלמנטרית. ולא שכחתי, כמובן, גם אני הרי גמלאי בן גמלאים.

יהיה סופ"ש קריר, שמרו על עצמכם.

שלכם,

נחמן

עקבו אחרי הרשותות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

דצמ 09 2016

מגדלור אחד אינו יכול להאיר האפילה

מאת: נושאים: סיכום שבועי

unnamed

מגדלור אחד אינו יכול להאיר האפילה

חוק ההסדרה | פורום סבן | השדולה ליחסי ישראל- ארה"ב | תעסוקת אנשים עם מוגבלויות |תוספת מבישה למענק ניצולי השואה | דו"ח מבקר המדינה על העורף |מה עוד היה לנו השבוע?

 חברות וחברים,

הדבר האחרון שאפשר להגיד על חוק ההסדרה שעבר השבוע בכנסת הוא שהוא מסדיר משהו. ההפך- הוא יוצר את המהומה הגדולה ביותר שניתן לחולל כרגע הן בענייני בית והן בענייני חוץ. דרך חור המנעול של החוק הזה מקווים תומכיו להעביר פיל, פיל הסיפוח הדרגתי של שטחי יהודה ושומרון במדינת ישראל. פעם דיבר בגין על הרבה "אלוני ממרא", עכשיו אנחנו מקבלים במקום עמונה אחת, עמונות רבות.

יתכן שיהיו קצת  אנשים מאושרים, הם מחכים לזה, אבל לרוב המכריע של אזרחי מדינת ישראל זוהי בשורה רעה . אנחנו מאבדים את היסודות החשובים לנו במדינת ישראל והם היסוד הדמוקרטי והיסוד הציוני- יהודי. שניהם ייפגעו פגיעה קשה, אולי אנושה. נכון לא היום עדיין, לתהליכים נדרש זמן. אבל הפוטנציאל ההרסני בהחלט קיים.

השבוע הצטרפתי לוועדה המיוחדת שהתמנתה לדון בעניין עמונה ושם הבעתי עמדתי זו ואמשיך:

     

בטרם נפלה החלטה בוועדה ביקשתי לעכב את ההצעה כי מתברר שמשרדי הביטחון והחוץ אפילו לא הגישו חוות דעת מקצועיות. הם חודשים. זו הוכחה ניצחת כי החוק הרע הזה עלול להביא אותנו להתנגשות עם הקהילה הבינלאומית עד כדי תביעה בבית הדין לפשעי מלחמה בהאג.

בשוליים החשובים של העניין הזה רציתי להתייחס לחה"כ בנימין זאב בגין. מי ששמע את נאומו בכנסת ביום רביע בערב יבין עד כמה הסוגיה הזאת מורכבת ועמוקה,  ועד כמה היא מפלגת אפילו את תומכיו המובהקים של חזון ארץ ישראל השלמה.

איש לא חושד בבני בגין כ "שמאלן", ממש לא. אבל כשהוא תקף את החוק וכשהודיע שלא יתמוך בו, נפלה דממה בכנסת. לרגע אחד הוא הפך למגדלור בחשכה הגדולה שאופפת את בית המחוקקים שלנו.

רחוק מפה אבל באופן לא מנותק, מתרגלת ארצות הברית למנהיג החדש שלה. לא מרוחק מפני שעניין עמונה בצורתו זו או האחרת ידרוש בסוף את התייחסותו של טראמפ, הנשיא הנבחר.

בתמונה: מימין- עם ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים לשעבר, ומשמאל: בכינוס בינלאומי למנהיגות ושלום בוושינגטון.

הייתי בארה"ב בשבוע שעבר, השתתפתי בפורום סבן ובוועידה בינלאומית נוספת וספגתי מעט מהאווירה בוושינגטון בימים האלה. הדבר היחיד שידוע על טראמפ הוא שלא ידוע עליו דבר. למרות מסע הבחירות המתוקשר היטב וכמובן למרות ההצלחה החסרת תקדים בבחירות עצמן, הוא מצליח להפתיע בכל רגע ורגע. מהלכיו בלתי צפויים לחלוטין. אנחנו סקרנים כמובן לגבי גישתו למזרח התיכון, הוא עומד בראש המדינה החשובה בעולם אבל עמדותיו גם ביחס לנושאים אחרים, הן חשובות ביותר. 

התראיינתי לאורי לוי בתכנית המוסף בנושא פורום סבן והתנהלותו של טראמפ, צפו:

בוושינגטון מצאתי אם כן מבוכה ותהיות לאן הולכת ארה"ב ומה יהיה עכשיו. האמת היא שחוץ מטראמפ רק מעטים יודעים מה יהיו צעדיה הבאים ומה תהיה מדיניותה של אמריקה. בשדולה של יחסי ישראל- ארה"ב שאני מוביל יחד עם קרן רודרמן (השבוע הצטרף אלינו גם ח"כ אברהם נגוסה), ניסינו להעריך כיצד יתנהלו, או כבר מתנהלים יחסיו של טראמפ ומפלגתו באמריקה החדשה עם הקהילה היהודית. בינתיים, אין בשורות טובות. לחצו כדי לצפות בסרטון המסכם את האירוע שהיה:

לחצו כאן כדי לצפות בכל תמונות האירוע. 

ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, המתעדת את גילויי האנטישמיות בארה"ב, מצביע על עליה באירועי השנאה והאנטישמיות כלפי יהודים וכלפי מיעוטים בכלל. ג'יין אייזנר העורכת הראשית של עיתון הפורווארד אמרה בכנס ששתי המדינות, ישראל וארה"ב סובלות מאותן הבעיות, הקצנה בדעות וביחס לשונה ולאחר. 

גם הדוברים האחרים התבטאו בצורה דומה. בחירתו של טראמפ עוררה מרבצם ארגונים וקולות של ימין קיצוני ששנאתם ואיבתם לכל מה שהוא לא "אמריקאי מקורי" היא גדולה. טראמפ יצטרך לפעול מהר לפני ש״הגולם יגבר על יוצרו".

דיברתי על ארה"ב בראיון לערוץ 24i, אגב, את שידוריו בישראל אני מקדם בימים אלה, בערוץ שבע באנגלית ובערוץ הכנסת.

    

זו הייתה הפתעה גדולה וחדשה נפלאה, הצעת החוק של אילן גלאון תפסה את הקואליציה עם המכנסיים למטה, סליחה. על פי הצעת החוק תושווה קצבת הנכות לשכר המינימום במשק.  זוהי  רפורמה שצריך היה לחולל כבר מזמן. הקואליציה נרדמה בשמירה ועכשיו תחפש דרכים לטרפד את החוק. חבל. כפי שעלה גם בדיונים אחדים השבוע בכנסת וביניהם בהצעה לסדר שלי בירידה בתעסוקת אנשים עם מוגבלויות, קיימים בישראל מצוקה ועוני עמוקים וקשים, מדינה עם פערים חברתיים אדירים. הנה הדברים שאמרתי בדיון על אנשים עם מוגבלויות ועל התעסוקה שלהם שמצטמצמת והולכת במקום לגדול:

בוועדת הרווחה התרעמתי על התוספת הזעומה לניצולי השואה,  29.36 לחודש. זו בושה.   

   
כל הנחלים הללו מוליכים לנהר העמוק של אוכלוסיית הגמלאים והגמלאיות, שאני ממשיך כמובן ללוות בדיוני הכנסת ובמפגשים כמו זה שערכתי השבוע עם גמלאים מרמת השרון שבאו לכנסת. הם אינם נמצאים בקבוצת המצוקה אבל יש להם ענין לשמור על מעמדם ומקומם של הגמלאים בחברה הישראלית.  

נושא העורף, מטבע הדברים קרוב לליבי כבר שנים ארוכות. בשנים הרבות שחלפו מאז מלחמת המפרץ, מלחמת העורף הראשונה, אמורה הייתה ישראל כבר להיות מוכנה. דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם השבוע לימד אותנו שלא. אמנם חל שיפור מסוים, אבל האיום של ירי טילים, רקטות ומרגמות לשטח ישראל גדל פי כמה. פערי המיגון הם גדולים ומאכזב וכואב  לגלות כי דווקא באזורים הסמוכים לגבול המחסור גדול יותר. בתכנית הבוקר של ערוץ 10 עם מיה ואור אמרתי כי ישראל חוטאת שוב בחטא היוהרה. האמונה העיוורת כי סוללות יירוט הטילים מעניקות ביטחון מוחלט לעורף היא אשליה ובסופו של דבר המקלט הפיזי, האישי או הציבורי הוא פתרון חיוני, שאין לו תחליף. 

מה עוד היה לנו השבוע?

בעקבות מעורבותה של איראן בחברת המיספנות הגרמנית טיסנקרופ דרשתי מראש הממשלה להציג בפומבי את כל הנתונים על האחזקה האיראנית בחברה.

  

אנו ממשיכים לטפל במרץ בפניות החיילים שאנו מקבלים. השבוע קיבלנו פידבק חיובי על תפקודנו המסור. המשיכו לשלוח לנו פניות, ונעזור.

מוזמנים לשמוע את הראיון שלי לדוד בן בסט לתכנית הנבחרים ברדיוס 100fm:

במסגרת החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב שנערך ביום חמישי שוחחתי על תופעת טראמפ ועל לקחים מן הבחירות בארה"ב.

עוד מילה על פרשת השבוע, על פרשת ויצא דיברתי בתכנית "בלי מחיצות" בראיון למוטי שקלר ועינת ברזילי, האזינו: 

כיו"ר השדולה ליחסי ישראל- גרמניה, אירחתי השבוע את חברי הבונדסטאג הגרמני. במפגש הלבבי שוחחנו על חילופי מתמחים בין הפרלמנטים שלנו. 

ומילה אחרונה אישית. 

עוזרי הפוליטי וחברי, יותם דביר, סיים השוע את עבודתו בלשכה ויצא לדרכים אחרות, חדשות. הוא ליווה אותי כשנה וחצי והיה מעורב עמוקות בכל המתרחש בעבודתנו הפוליטית והפרלמנטרית. הוא צעיר רציני, אידיאולוגי, מאמין במפלגת העבודה ובערכיה, חרוץ ומתמיד. אני משוכנע כי ישוב לתרום, כפי שהוא רוצה לחברה בישראל.

בהצלחה יותם. תודה.

 

סוף שבוע טוב,

 

נחמן.

אני מזמין אתכם לעקב אחרי ברשתות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

   

עדיין אין תגובות

הבא »