ארכיון התגית 'הסברה'

יונ 24 2016

השבוע שהיה כך היה: סוגרים (ברגל) פערים חברתיים

מאת: נושאים: סיכום שבועי

סוגרים (ברגל) פערים חברתיים

 

צעדת השוויון מגיעה לירושלים  |  מבוכה נוספת תוצרת משטרת ישראל  |  15 שנה לוועידת דרבן  |  הסיוע לא מסתייע  |  התקרית בכביש 443  |  הסכנה המרחפת מעל ערוץ הכנסת  |  המאבק על זכויות הגמלאים והגמלאיות  |  אירועים נוספים השבוע  |  אירועי השבוע הבא

 

צעדת השוויון מגיעה לירושלים. ביום רביעי בבוקר הצטרפתי לצעדת השוויון שיצאה מירוחם והגיעה לכנסת. צעדת השוויון הצליחה הצלחה חלקית. הצטרפו אליה, אך לא רבים מדי, וההדים שעוררה היו קלים. אבל לא הייתי מתייאש. כמו תמיד הדרך לשינוי מתחילה בצעד ראשון, הססני ולא בטוח, אבל אני משוכנע שבהדרגה יבינו התושבים במה שקרוי "הפריפריה", הן גיאוגרפית והן חברתית, שתחת הממשלה הזאת, ממשלת נתניהו, גדלו הפערים החברתיים כפי שלא היו מעולם.

אני מקווה שההתפכחות תגיע. היא חייבת. זה יקרה בהדרגה, אך בסופו של דבר משם גם יבוא השינוי והוא יכפה על הממשלה לשנות את מדיניותה הכלכלית והחברתית.

על פי בקשתי גם נקבע דיון מיוחד במליאת הכנסת בנושא זה, והצטרפו אליו נציגים מכל סיעות הבית. במקביל גם התכנסה השדולה לחיזוק הפריפריה באולם ירושלים בהובלת יושב ראשה, ח"כ חיליק בר. האירוע היה מכובד ביותר והשתתפו בו הצועדים, חברי כנסת רבים, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת ושר הפנים ח"כ אריה דרעי.

אני רוצה לברך את ידידי מיכאל ביטון, חילי טרופר ועוד רבים מישובי הדרום שהצטרפו לצעדה הזאת.

פוסט מליאה צעדת השוויון

ציוץ צעדת השוויון

צעדת שיוויון ידיעות

מבוכה נוספת תוצרת משטרת ישראל. משטרת ישראל, כך התברר, אספה מידע על חברי כנסת ושרים ושמרה אותו. צריך לקרוא את המשפט הזה פעמיים בשביל להבין את המשמעות.

בתחילת השבוע מסר ערוץ 10 שבידי המשטרה חומרים מפלילים על עשרות חברי כנסת. ככה פשוט. למשטרת ישראל יש שם רע, לצערי הרב עקב סדרה בלתי נגמרת של אירועים מביכים במשטרה היחידה שיש לנו, ושלה אנו זקוקים יום ולילה. מובן שבכנסת נהגו בידיעה הזאת בכפפות של משי כדי שלא יתקבל חלילה הרושם שמישהו מנסה להשפיע על חקירות או להתערב בהן. אולם היה ברור לכל שמדובר במעשה מסוכן, בעיקר כשהמשטרה גם נמנעה מלהגיב, להודות או להכחיש. המפכ"ל הגיע בדחיפות גדולה ליו"ר הכנסת ומיד מצא לנכון לתקוף את "המדליפים". גם זו לא הבעיה. לא תמיד מחפשים את המטבע מתחת לפנס. העניין הוא לא ההדלפה, אלא האם אמנם נכון הדבר, שהרי חומרים מסוג זה נחשבים למעשה של סחיטה.

מכל ההתרחשויות עדיין לא ברור לי מי אסף ולמה מידע מהסוג הזה, האם יש בו משהו חדש או שמדובר בשיחזור של חומרים ישנים ובכל מקרה, עדיין, כתם גדול ומכוער דבק בחברי הכנסת כולם.

ציוץ משטרה

15 שנה לוועידת דרבן. באמצע השבוע קיימנו כינוס בו ציינו 15 שנה לועידת דרבן הראשונה אשר התקיימה ב-2001. הוועידה הזאת היוותה את נקודת הפתיחה למערכה המדינית נגד ישראל, שהייתה ועודנה משולבת בפעילות של טרור. יתרה מזאת, היא התרחבה לשדות אחרים, כלכליים, משפטיים, תרבותיים וכיוצא באלה. למרות שוועידות דרבן שלעצמן נכשלו, הן פרשו מניפה רחבה של פעילות אנטי –ישראלית ובראשה תנועת ה-BDS. משתתפי האירוע ובהם השר לביטחון פנים, לעניינים אסטרטגיים והסברה, ח"כ גלעד ארדן, יו"ר האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, שגריר האיחוד האירופי לישראל, מר לארס פאבורג-אנדרסן, שגרירת קנדה לישראל, הגב' ויויאן ברקוביצ'י, חברי הכנסת ציפי לבני, מייקל אורן וענת ברקו, העלו רעיונות שונים כיצד להתמודד עם האתגר של ה-BDS. הסכמתי עם רבים מהרעיונות אולם אי אפשר להתעלם מעובדה בסיסית אחת: ישראל שולטת כבר קרוב ל-50 שנה בחייו של עם אחר. הצלחנו להדוף ובעיקר למנוע פתרון כפוי אולם כפי שהדברים נראים השבוע, למשל ביוזמה הצרפתית, אנחנו חיים על זמן שאול. לא נוכל לאורך זמן להמשיך במצב הזה, ובסופו של דבר נצטרך להגיע לפתרון.

DSC_8862

כמובן שלא נשכח להזכיר אורחים נוספים שהשתתפו בכינוס וביניהם סגן יו"ר ועידת הנשיאים, מר מלקולם הונליין, סגן שר החוץ לשעבר, הרב מיכאל מלכיאור שגריר ישראל לאו"ם לשעבר, מר דני גילרמן; יו"ר ועידת הנשיאים, מר סטיבן גרינברג; שגריר נורבגיה לישראל, מר יון הנסן-באואר; שר המשפטים של קנדה לשעבר, מר אירווין קוטלר; עורך חדשות החוץ בחדשות 2, מר ערד ניר; ויו"ר התאחדות הסטודנטים היהודים העולמית WUJS)) בזמן הועידה, מר פלג רשף.

וכמובן תודה מיוחדת לשותפנו ארגון יום מיוחד זה, ארגון NGO Monitor ופרופ' ג'ראלד שטיינברג העומד בראשו.

ציוץ דרבן

הנה דברים שאמרתי בפתח הכינוס, ודברים נוספים שאמרתי בנושא בתקשורת במהלך השבוע:

ראיון דרבן ערוץ הכנסת

ראיון בנושא הכינוס באולפן הפתוח של ערוץ הכנסת

דרבן מעריב

ימים ספורים קודם לכן דיברתי בקונגרס היהודי-גרמני הרביעי שהתכנס בפרנקפורט והצעתי כינון אמנה חדשה בין ישראל לבין יהדות התפוצות, אמנה שמציעה לכל אחד משני הצדדים גם לתת וגם לקבל. על ישראל ליטול על עצמה את המשימה הכבדה של החינוך לזהות יהודית ויצירת זיקה והזדהות עם מדינת ישראל, ואילו יהודי התפוצות יכולים לסייע לישראל במערכה המדינית הנמשכת והולכת, שעליה כבר דיברתי.

פוסט קונגרס גרמני

בנוסף, הצטלמתי לסרט שמפיק יואב שמיר בנושא תנועת החרם בימים אלה.

סרט BDS

הסיוע לא מסתייע. בהקשר המדיני, נמשך השבוע הדיון הפומבי והעקר עד כה על הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל. ביבי משחק באש. הוא מנסה למשוך את המשא ומתן בתקווה שיקבל יותר. אבל כמו שאנחנו יודעים וכל אחד מבין, לפעמים מקבלים פחות. הסיוע הזה הוא קריטי למדינה, במיוחד לצה"ל ולתעשיות הביטחוניות; עשרות אלפי משפחות תלויות בסיוע הזה. דיברתי בנושא ביומן הערב ברשת ב' בהגשת יוסי הדר, וכתבתי מאמר בדה מרקר המסכם את עמדתי.

מאמר דה מרקר

מה עוד היה השבוע?

התקרית בכביש 443. אירוע מצער התרחש בכביש 443 בעקבות זריקת בקבוקי תבערה ואבנים על נוסעים בכביש. בעקבותיו פעלו חיילי צה"ל וכתוצאה מירי שלהם נהרג נער ערבי, מוחמד בדראן שמו, בן 15. הוא נורה בטעות. דיון על כך פרץ במליאת הכנסת והדרדר כרגיל. אני בחרתי לגשת לנושא באופן שונה. הבעתי צער, כאב אפילו, על מותו של הנער אבל אמרתי כי כל עוד אנחנו חיים במדינה דו-לאומית, וזו המציאות, אירועים מסוג זה עלולים להתרחש. בעיקר פניתי לחברי הכנסת הערבים, שנקטו לשון חריפה מאוד ואמרתי להם כי צה"ל גם בנושא זה יפעל בהתאם לנורמות ולערכים שלו כפי שעשה רק לאחרונה במקרה של החייל אלאור אזריה. אני נותן אמון בצה"ל ומציע גם להם לעשות כן.

 443 מעריב

הסכנה המרחפת מעל ערוץ הכנסת. בוועדת הכנסת פתחנו השבוע בדיונים על חוק חדש-ישן שמסדיר את פעילות ערוץ הכנסת. אמנם הוא מתבסס על ועדה ציבורית בראשות השופטת בדימוס שרה פריש, אולם הוא מביא איתו בשורות רעות לכלי תקשורת קטן אבל חשוב. ערוץ הכנסת הוא מרכיב בדמוקרטיה הישראלית, הוא אמור להעביר לציבור את המתרחש בכנסת על כל היבטיה בשידורים ישירים ובתכניות מוקלטות. למיטב שיקולי המקצועיים, ונאמר שאני מבין טיפה בעניין הזה, הוא עושה עבודה מקצועית טובה, מאוזנת ונטולת הטיות. כרגע הוא בסכנה ובדיון בוועדת הכנסת יחד עם חברי שלי יחימוביץ', מיקי רוזנטל ואיילת נחמיאס-ורבין התייצבנו להגן עליו במה שנראה כמו סיבוב ראשון בלבד בקרב קשה שעוד מצפה לנו.

 

המאבק על זכויות הגמלאים והגמלאיות. אני ממשיך במאבק היום-יומי על זכויות הגמלאים והגמלאיות. מצורפת כתבתה של נורית וורגפט בעיתון הארץ, העיתונאית היחידה שמתמקדת בענייני הגיל השלישי.

 נורית וורגפט

אירועים נוספים השבוע. פגשתי את רבני צהר, ארגון חשוב שמקרב את הדת להמוני ישראל במקום להרחיק אותה, ובחנו אפשרויות לשיתוף פעולה.

 

הצטרפתי לווטרנים היהודים ממלחמת העולם השנייה שבאו לכנסת כדי לציין את יום הניצחון על גרמניה הנאצית, יום שיזמה חברתי ח"כ קסניה סבטלובה.

ציוץ וטרנים קסניה

יום אחר שהכנסת ציינה השבוע הוא יום העיוור. בוועדה לקידום מעמד האישה, שבה אני חבר, שמענו על מאבקן של נשים עיוורות לתפקד כאימהות ולהשתלב בחברה. נשים גיבורות, לא פחות ורק יותר. הנה הדברים שאמרתי במהלך הוועדה.

נח בראון

עם נח בראון וחבר נוסף מהמרכז לכלבי נחיה לעיוורים

 

דיברתי השבוע בגלי צה"ל גם על סגירתו של עיתון "במחנה" לאחר 82 שנות פעילות.

 

ועוד שתי פגישות כדרכי עם מבקרים מחו"ל: מורים מבית ספר בקליפורניה שבאו ללמוד מקרוב על ישראל וחברים במפלגה הסוציאליסטית (SPD) מבוואריה שבגרמניה, שאכן מתעניינים בישראל ודווקא בנושאים אזרחיים ולא בנושאים צבאיים.

קבוצה מייקל טוצין

עם קבוצת המורים מקליפורניה

SPD

עם קבוצת הפרלמנטרים מבוואריה

 

אירועי השבוע הבא. בשבוע הבא אני מזמין אתכם לשני אירועים בהם אשתתף:

האחד באוניברסיטת בר אילן, "החרם האקדמי: אתגרים ומענים" יום עיון בנושא ה-BDS (איך לא?). הדיון יתקיים ביום ראשון, 26 ביוני, בשעה 15:30 והוא פתוח לקהל הרחב. פרטים נוספים ניתן למצוא אצל עוזרי, יותם, טל': 050-6211837.

AcademicBoycott-page-001

אירוע נוסף הוא מפגש של חברים ממפלגת העבודה בסניף המתחדש שלנו בחדרה, תחת הנהגתו של אבי קוך. המפגש יתקיים ביום חמישי, 30 ביוני 2016, בשעה 19:00, ויהיה פתוח לציבור. לפרטים נוספים, צרו קשר עם עוזרי, יותם, טל': 050-6211837.

שבת שלום.

שלכם,

נחמן

 

 

עדיין אין תגובות

אוק 26 2015

מאמר שפורסם ב- Jerusalem Post

מאת: נושאים: תקשורת

The hearts and minds of the Israeli people – M.K Dr. Nachman Shai

Israel is standing strong in this war against terrorism. Despite the difficulties, Israeli forces are once again using all of their energy and resources to combat terrorism.

The debate about whether or not a third intifada has begun is over.

We are indeed experiencing an intifada. Period. For years we haven’t experienced such intense terrorist activity in Israel. Just by looking at the pure numbers we can see that this is so. The beginning of this intifada can be traced back to Rosh Hashana, which took place just a few weeks ago, a classic moment for a conflict to begin.

Naturally, we are busy reporting the details of these attacks: How many casualties have there been? How many wounded and how seriously? Was the terrorist killed, too? This is the physical front, the meeting point where the attacker comes into contact with our security forces.

Israel is standing strong in this war against terrorism. Despite the difficulties, Israeli forces are once again using all of their energy and resources to combat terrorism. Large numbers of Israeli police officers and guards have been stationed in sensitive locations and are making Sisyphean efforts to create as high a level of deterrence as possible.

The main difficulty in preventing “lone wolf” attacks is of course the lack of available intelligence. It is practically impossible to know when a terrorist who is working on his own will pull out his knife and stab a passerby. Israeli security forces are trained and highly successful at sniffing out terrorist cells and foiling attacks, but they have not figured out a way to locate a teenager who took a knife from the kitchen that morning.

We do not yet know what form this current intifada will take.

The first intifada, which began in 1987, was primarily a civilian protest and was based mainly on demonstrations in which women and children also participated.

The level of violence was relatively low and quite primitive.

In the second intifada, which began in 2000, the Palestinians became much more sophisticated: They sent suicide bombers in unprecedented numbers who blew themselves up in crowded population centers throughout Israel. Most Palestinians stayed home and remained uninvolved in terrorist actions, and were content to let a few select men and women carry out the suicide attacks.

In this current wave, a new intifada is beginning from a relatively low point: Knives and screwdrivers are being employed, as well as cars to run people over. Incidentally, terrorists used bulldozers in the past for just such purposes.

The media are the most visible and immediate partners of terrorism. This is the platform that enables Palestinians to leverage the terrorist attacks they commit. In addition to the physical damage they inflict, the video clips of these events spread on the Internet at the speed of light.

The attacks that have been taking place over the last few weeks have been low-level and thankfully there’s been a relatively small number of casualties.

The main problem, though, is how these attacks have affected the lives of the millions of Jews living in Israel, which was in essence the attackers’ main goal.

Even if there were no media coverage, I believe that these attacks would still be taking place, because this is the method the Palestinians have chosen to carry out their struggle. However, when video clips of the attacks are viewed millions of times on social media, when the Palestinians realize that a huge percentage of Palestinians, Israelis and Arabs through the Middle East have seen the gory stabbings of Jews for themselves, they realize that the conflict has reached a completely new level.

Over the years, the Palestinians have become experts at how the Israeli propaganda machine works. They know that they’ve broken the Israeli monopoly on information. In 1987, Israel easily got away with declaring an area a closed military zone and successfully preventing the international media from entering.

But now in the age of Internet, such an announcement would ring hollow and would be pointless since smartphones are so prevalent. There are hundreds of cameras filming activity in real-time at every location and as a result, there is footage available of every attack that has taken place.

The prevalence of cameras is a huge change from the previous two intifadas and terrorists are taking full advantage of this medium.

Many of these images and videos end up going viral on social media within minutes, as well as being featured on more traditional media outlets. Now that anybody can film an incident with his cellphone, our ability to manage or control information has all but disappeared.

The rules of battle have changed. It’s no longer the Palestinians against the Israeli security forces. The public is now the one providing the information, as well as the one watching the battle on smartphones and computer screens the world over.

In this modern technological age, every person is a potential journalist who is gathering and disseminating information.

The normal process in which a professional journalist gathers information, processes it and edits it into a story is absent. Raw footage with no context, validation or control flows directly from bystanders’ cellphones out to the world.

Israel is having a hard time functioning in this new reality. As a liberal, democratic state, Israel has imposed limitations on itself as it aspires to uphold freedom of speech and human rights. It cannot prohibit photographs from being taken, nor can it prevent them from being uploaded to the Internet. Israel is in a weak position with respect to the coordination between governmental and nongovernmental bodies in its effort to deal with these issues.

Israel’s diplomatic history is rife with examples of failed political maneuvers and military blunders. More than once, we succeeded militarily, but lost the PR battle. We have a large number of professionals who are working together at a high level of professionalism, and yet we still fail again and again due to the government’s inability to construct a national network of public diplomacy that can focus on the correct strategy within the global arena.

Year after year, reports from the state comptroller and government commissions of inquiry have called for the establishment of such a system. This third intifada has caught us unprepared as dozens of Israel’s governmental, public and private bodies, both locally and abroad, scramble to deal with the crisis.

Even within the cabinet, the ministers are squabbling among themselves and budgets remain ridiculously low.

To win hearts and minds, the prime minister must immediately appoint one of his ministers to lead all public diplomatic affairs for the time being. He could try to do this himself, however to the best of my knowledge there are only 24 hours in a day.

Israel will gradually succeed in curbing the number of terrorist attacks and in lowering the flames of violence. But none of this can happen if we do not succeed in our battle for hearts and minds.

While we are in the midst of a crisis, it is difficult for our leaders to deal with this front, and during periods of calm, often it seems like such issues are of marginal or little importance. As a result, Israel misses the opportunity over and over again to establish an organizational plan for times of conflict, which unfortunately don’t look they are going to end any time soon.

The author is a member of Knesset from the Zionist Union and a member of the Knesset Foreign Affairs and Defense Committee.

Translated by Hannah Hochner.

link:http://www.jpost.com/Opinion/The-hearts-and-minds-of-the-Israeli-people-429842


עדיין אין תגובות

פבר 11 2011

סיכום שבועי 6.2-12.2

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

 בסוף השבוע הגיעה המחאה הציבורית כלפי הממשלה לשיא. החיבור של כעס ציבורי בתוספת תקשורת אוהדת ופעילות פרלמנטארית הצליחו לייצר גל של מחאה שהביא שוב את הממשלה לזגזג. הסקרים מלמדים כי ציפי לבני וקדימה מתחזקים וזוהי בשורה טובה וכנראה היחידה בעת האחרונה. בנושא זה דיברתי השבוע בתכנית הבוקר של קשת בערוץ 2 ובכמה הזדמנויות אחרות בכנסת.

 הכנסת העבירה השבוע את חוק הרשות השנייה שאומר כי בעלי הזיכיונות יהפכו לבעלי רישיונות ל – 15 שנה. זוהי דוגמא קלאסית של רפורמה שנועדה להשאיר את העשירים מבלי להחזיר לציבור שירות טוב יותר, במקרה הזה טלוויזיה מגוונת ועשירה יותר. קשה היה לעצור את הרכבת הזאת והחוק אושר אבל אני מקווה כי בעתיד נוכל לערוך רפורמות שבמרכזן תעמוד טובת הציבור.

 אחד מהמחדלים של הממשלה הוא בחזית המדינית, שבה אנו עוסקים פחות מידי אבל מתרחשת שם מפולת אמיתית. יותר מדינות מכירות במדינה הפלשתינית העתידית ועוד מדינות משפרות את הייצוג הדיפלומטי של הרשות הפלשתינית. מדהים לחשוב שבנסיבות אלה, ביבי וליברמן משחקים משחקי כוח ולישראל אין אפילו שגריר קבוע באו"ם. לפעמים דוגמאות קטנות מעידות על מחדלים גדולים. דיברתי על כך ביומן הבוקר של קול ישראל ביום חמישי.

 המערכה החדשה נגד ישראל נקראת עתה דה לגיטימציה. היא מתפרסת על פני חזיתות רבות ומתרחשת בפינות שונות של העולם. ישראל אינה ערוכה כראוי לאתגר זה. יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ שאול מופז מינה אותי לעמוד בראש צוות של שישה חברי כנסת שילמד את סוגית הדה לגיטימציה, את תפקוד הממשלה ואת הדרכים לשפר את מאבקינו בנושא. דיברתי על הנושא בכנס הרצליה.

אנו חותמים עוד שבוע. אשמח אם תעבירו דברים אלה לחבריכם ואם ירצו, אעביר את הסיכום אליהם ישירות.

שבת שלום,

נחמן

2 תגובות

ינו 07 2011

סיכום השבוע שהיה 2-6.1.2011

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

 ביום א' ה – 9.1 היינו אמורים לצאת לרמאללה בראש משלחת הכוללת חברי כנסת, ראשי עירייה ומועצות ופעילי שטח של קדימה לפגישה עם יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, ובכירים ברשות. אולם, הפלשתינים הודיעו כי הם אינם מוכנים לאפשר לחברנו אליעזר חסדאי, ראש מועצת אלפי מנשה, להשתתף בפגישה. למרות רצוננו הרב לקיים הידברות בינינו ובין הרשות, החלטתי לדחות את הדרישה הפלשתינית על הסף. לא נוכל להסכים לפסילה אישית של אחד מחברנו שכן הדבר נוגד את רוח הפגישה ואת הרעיון המונח ביסודה. עם זאת, לא נאבד תקווה ונמשיך לעשות למען הסדר בינינו ובין שכנינו.

 הועדה לעלייה ולקליטה קיימה דיון השבוע על מסע הדה לגיטימציה נגד ישראל. בישיבה זאת תקפתי את סגן שר החוץ על כך שהממשלה מעלימה מהציבור את חומרת מצבנו המדיני ומתעלמת מההתדרדרות בזירה הבין לאומית, במיוחד בדרום אמריקה שם מדינות מכירות אחת אחרי השנייה במדינה פלשתינית בגבולות 1967. 24 שעות לאחר מכן במליאת הכנסת העבירה ישראל ביתנו, מפלגתו של שר החוץ וסגנו, החלטה להקמת ועדת חקירה פרלמנטארית שתבדוק תרומות לארגונים לא ממשלתיים ממחנה השמאל. החלטה סלקטיבית וחמורה זו היא הוכחה לכך שישראל מזינה במו ידיה את מדורת הדה לגיטימציה ואינה יכולה לבוא בטענות אלא לעצמה בשחיקה במצבנו הבין לאומי.

 הדה לגיטימציה עלתה גם בסקירתו המטרידה של ראש הממשלה שהופיע בפני ועדת חוץ וביטחון. ביציאה מן הועדה אמרתי לעיתונאים כי לראש הממשלה אין מדיניות והוא מוליך את ישראל לשום מקום וכולנו חייבים להיות מוטרדים מכך.

 ובעניין אחר שעלה השבוע בכנסת. ועדת הכלכלה אישרה לקריאה ראשונה הצעת חוק שנועדה לחסום אתרי אינטרנט פוגעניים. בעיקרון, זו הצעת חוק נכונה וחשובה אולם מציעי ההצעה ביקשו להעניק בידי השר הממונה מנדט רחב לגבי סוגי האתרים ודרך חסימתם. ביקשתי לדון מחדש בסעיף זה ואמנם ההסתייגות התקבלה. טענתי כי האינטרנט מטבעו הוא עולם פתוח וצריך להיזהר שלא להפקיד בידי דרג פוליטי כזה או אחר את הסמכות לפגוע בו.

 עד כאן השבוע שהיה,

 שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

הבא »