ארכיון התגית 'גלובס'

מרץ 29 2016

כבר לא דוד

מאת: נושאים: מאמרים

בתוך 48 שעות, שתי יממות, קיבל מהפך התדמיות בינינו לבין הפלסטינים הוכחה כפולה; כבר לא דוד קטן, מתוחכם, ו"בתחבולות תעשה לך", אלא גוליית, כבד, מגושם, אולי מותש. זהו הקשר הפנימי, המתחייב, בין מעצרו והעמדתו לדין של מג"ד עווידה, מהנדס מחשבים בן 23 מעזה, לבין הירי בחברון של חייל צה"ל על מחבל פצוע שהיה מוטל בזירת הפיגוע.

עווידה מואשם עתה בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, כי הצליח לחדור למערכת המזל"טים של צה"ל, המקיימת תצפיות קבע מעל רצועת עזה. צריך לקרוא פעמיים כדי להאמין. זאת לא איראן וגם לא מעצמות גדולות שגולשות באזורנו. בחור צעיר, שעיקר עיסוקו היה בכלל מועדון לאיתור כישרונות מוזיקליים ברצועה, מתגלה ככישרון אחר לגמרי. שועל סייבר שחודר לתשדורות מוצפנות של צה"ל, ומספק למפעיליו מידע על מה שמעניין את צה"ל, והיכן משייטים המזל"טים שלו. ובין היתר, הוא גם מכין תוכנות למעקב אחר מצלמות-כבישים בישראל, כדי לדעת בעיתות חירום, מה הפגיעה בהם, וכיצד ניתן לשבשה ואולי עוד.

ואת כל זה הפלסטיני מעזה עושה מול מערך של אחת המדינות המתקדמות בעולם בתחום זה. כי ישראל נחשבת ל"מעצמת סייבר". כמעט 20 שנה, אומר אתר מטה הסייבר, ישראל נערכת בתחום זה. מן הראשונות בעולם. לפני ארבע שנים הושק מטה הסייבר הלאומי, בשנה שעברה, התקבלו בזו אחר זו שתי החלטות רבות משמעות: בפברואר אשתקד הממשלה מחליטה על הקמת רשות סייבר לאומית; וביוני הרמטכ"ל מודיע על הקמת זרוע סייבר בצה"ל.

בין לבין מפתחת המדינה תשתיות טכנולוגיות לאומיות, משיקה תוכניות לעידוד מחקר-ופיתוח לתעשייה, מפעילה את "מגשימים לאומית", הכשרת צעירים בפריפריה למקצוע הסייבר. היקף ההשקעה הכספית בפעילויות אלה מעולם לא פורסם, אבל הוא מוערך במאות-מליוני שקלים לפחות.

ישראל פעילה בהגנה ובהתקפה. על-פי מקורות זרים, ישראל הפעילה אפילו התקפות סייבר, כמו משלוח של "תולעי סייבר" לתוך הסבסבות האיראניות כדי לשבש את פעילותן, ואולי היו עוד.

והנה מתחת לאף שלנו, בלי אמצעים, בלי תשתית, בהשקעה פעוטה, אבל עם הרבה יצירתיות, החמאס מלמד אותנו, שוב, מהי מלחמה א-סימטרית, כיצד עם לא כלום אפשר לנסות ולגרד את השכן העשיר רב-העוצמה ממזרח. זה לא ניצחון ולא תבוסה, אבל זאת הוכחה כי גם לגדולים יש נקודות-תורפה, והאויב ממול, כפי שכבר הוכח, מיטיב לאתר אותם, כפי שהוא עשה ב"צוק איתן".

ומכאן לפרשת החייל היורה – האירוע בחברון, שנחקר כרגע, שבו חייל יורה במחבל שרוע למרגלותיו, משלים את המהפך התדמיתי. אנחנו טענו תמיד, כי הננו דוד המקראי. קטנים אמנם, ואמצעינו דלים, אך נחושים, יצירתיים, נועזים. מכאן גם זכינו בנקודות זכות בקהילה הבינלאומית, מיום הקמת המדינה ואילך. בצדק נשענו על עוצמתנו המוסרית, על צדקתנו, על ערכינו, על ה"מעטים מול רבים".

כעת בא האירוע הזה ולימד על הכשל שנכשלנו בו. מולנו ניצבים הפלסטינים והם בלבד, כבר לא עולם ערבי גדול. הם מציגים טרור של בודדים, ללא תשתיות וארגון, ללא פיקוד והנחיות. הם קמים ויורים, דוקרים, ודורסים. זה חמור, זה רע, וישראל משיבה ובצדק. אבל צריך להודות, כי שוב איננו מקבלים על כך אשראי. אמנם ראש-הממשלה מנסה להכניס אותנו מתחת לשמיכת הטרור שמכסה עתה את אירופה, ולהטיל גזירה שווה, בין הפלסטינים למפלצת הטרור הדאע"שי, אך לפלסטינים יש מלחמה אחרת, וכך היא נתפסת בעולם.

מי כמונו זוכר את תבוסת גוליית, שהרי היה לו רק כוח פיזי, ולכן הובס בידי קלע דוד. לא את כוחנו הפיזי עלינו לחדש עתה, הוא קיים, אלא את עוצמתנו המוסרית.

עדיין אין תגובות

מרץ 11 2016

השבוע שהיה כך היה: הטרור חוזר

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

כבר חשבנו שזה עבר. הייתה אשליה של שקט. הטרור בירידה. אבל יומיים השבוע, שלישי ורביעי, החזירו אותנו בבת אחת אל הסיוט. 5 פיגועים בשתי יממות, פריסה רחבה, שימוש בסכינים ובנשק חם, הרוג, פצועים קשה.

הטרור יבוא וילך. זו דרכו. אנחנו יכולים לגבור עליו, עשינו זאת בעבר, אבל הוא ישוב. הוא ישוב כל עוד אין ישראל מציעה חלופה אחרת, כל עוד העתיד של הדור הפלשתינאי הצעיר כולו שחור ורע. לאנשים אין מה להפסיד, וכשאין מה להפסיד המוות הוא אופציה לא רעה.
הממשלה כשלה. כבר ברור. הפעלת צה״ל והשב״כ אין בהם די, חייבים לחשוב גם על דרכים אחרות, אבל כאן מסתיימת היצירתיות של הממשלה הזו. הימין הקיצוני לוחץ עליה, דוחק אותה לעוד ועוד אמצעי ענישה, שכלל לא ברורה מידת האפקטיביות שלהם. היא עלולה לפעול בדיוק בדרך ההפוכה.

הנה מאמר שכתבתי ועתיד להתפרסם בגלובס. לקריאה לחצו כל התמונה:

/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F%20%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%99%D7%A8.png


ביום רביעי, במסגרת ״דיון 40 חתימות״, דיברתי על מחדליה המדיניים של ממשלת נתניהו. המדיני והצבאי אמורים להשלים האחד את האחר, אך אצלנו החזית המדינית הוזנחה, ננטשה. משרד החוץ התפרק וחלקיו השונים אינם מצליחים להציב חומת מגן מדינית. ראש הממשלה בדיון מונה את כל הביקורים שהיו פה. יפה. רבים באים, אך אין זה מצביע בהכרח על אהדה לישראל. אנחנו איננו מדברים עוד על ערכי היסוד שלנו, על המדע , החינוך והתרבות שלנו. אולי כי הם נשחקו, אולי כי הם תחת התקפה. ראוי לזכור כי הם הקנו לנו בעבר מעמד בינלאומי חשוב.

אלה דברי במליאת הכנסת, בדיון שראש הממשלה, לצערו, אינו יכול להחמיץ…
לצפייה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%91%D7%94%D7%91%D7%94%D7%94%D7%94.jpg


הכנסת ציינה את יום האישה הבינלאומי. טוב מאד. חבל שיש רק יום אחד כזה בשנה, צריך רבים. חיזוק מעמדן של הנשים נראה כמו דרך ללא סוף. למרות שיש התקדמות, עדיין פערי השכר בינן לבין הגברים גבוהים, נמשכות הטרדות מיניות ואף פגיעות בנפש על רקע חברתי, נשים הן עדיין סחורה ניידת לזנות. כל כך הרבה לעשות. כחבר הוועדה למעמד האישה, אני נחשף לרבות מהתופעות הללו.

עאידה תומא סלימאן, חברת הכנסת ויושבת ראש הוועדה למעמד האישה, הקדישה דיון בוועדה לנושא השתלבות נשים ערביות בהיי-טק. זה היה דיון מרתק. מסתבר כי כ- 50% מהצעירות הערביות בוחרות  ללמוד מקצועות ריאליים בבית הספר התיכון, אולם לאחר מכן, מסלול חייהן משתנה והן בוחרות בהוראה. כאשר ניתנת להן הזדמנות, למשל בעיר נצרת, 25% מהן בוחרות לעסוק בהיי-טק, שם אגב, השכר הוא כפול בהשוואה להוראה. מה יצא מהדיון? הכישרונות קיימים, צריך רק לתת הזדמנות.

לסיקור הדיון ב"דה מרקר" לחצו כאן ועל התמונה לצפייה בדברי בישיבה:

/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A6%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%94%20%D7%99%D7%95.jpg


ביום שישי שעבר הביא ערוץ 1 את סיפורו המרגש של אחיה קמארה, המסיים בימים אלה את תפקידו כנציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים. אני מכיר אותו היטב מפרק קודם מאוד בחייו, השירות הצבאי. הוא התנדב לשרת בגל״צ, למרות שהיה כבד שמיעה. לכולנו הוכיח מהי דבקות במטרה, מהו רצון חזק ומהי אישיות אמיתית. לא פלא שכך גם הסתער על תפקידו במשרד המשפטים. הוא דוגמא לרבים בחברה הישראלית ששום ממגבלה אינה מפריעה להם להגשים את חלומותיהם ולהשתלב בכל תפקיד בו הם חפצים. זה היה עבורי רגע של חסד לשמוע ולהשמיע לו כיצד קיבלתי אותו אז לתחנה ולראות איזו דרך הלך מאז.

לצפייה בכתבה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A8%D7%92%D7%A2%20%D7%92%D7%A8%D7%A2.jpg


וגם זה היה השבוע-

מפגש עם 35 מנהיגים צעירים ממפלגת השלטון בבוואריה, גרמניה ופגישה עם 15 סטודנטים מאוניברסיטת  טקסס. בשני המקרים עבורי המפגש עם הצעירים הוא בגדר חובה ותענוג. חובה להגיע ולהסביר את ישראל לדור הצעיר, מנהיגי העתיד, ותענוג לשוחח עם אנשים צעירים, סקרנים, מלאי עניין ועדיין פתוחים לשמוע.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94%20%D7%A2%D7%97.jpg
בשיחה עם הצעירים הגרמנים.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%98%D7%A7%D7%A1%D7%A1.jpg
במפגש עם הסטודנטים מאוניברסיטת טקסס.

בשבת באתי ל״מטה המרכזי״ בהנחיית גדי סוקניק כדי להשתתף בדיון על הסרטון המכוער של ערוץ 20 כנגד סתיו שפיר. שמחתי לגלות הסכמה כמעט מלאה באולפן כי הסרטון היה פוגעני, סקסיסטי, מיותר. אני מהסס להתערב בסוגיות כאלה מתוך אמונה כי חופש הביטוי הוא ערך עליון, במקרה הזה הצטרפתי ללא היסוס לדיון.

הנה דברי בתוכנית. לצפייה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%92%D7%9B%D7%A2%D7%99.jpg


כביש 1 החדש יהיה כנראה בשורה גדולה לנהגי ישראל, אך בשורה רעה ל- 50,000 תושבי מבשרת ציון וסביבתה. כבר עתה אנחנו חווים פקקים קשים, העתיד מזמן לנו תסבוכת תחבורתית קשה. הן לנהגים והן למשתמשי התחבורה הציבורית.
עמיתתי, ח"כ מיכל בירן ואני העלינו הנושא במליאת הכנסת, שר התחבורה השיב. הוא הציג כמה רעיונות, לדעתי עדיין אינם בשלים ובוודאי אינם ישימים בזמן הקרוב. חבל. אצלנו תמיד חושבים קצר ואנחנו נצא על כן עתה גם למאבק ציבורי. כמה מיותר.

אלה הדברים שנאמרו. לצפייה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%99%D7%99.jpg


יחד עם ח"כ איציק שמולי ביקרתי במוקד האזרחים הוותיקים 8840* של המשרד לשוויון חברתי. למדנו על הכלים שעומדים לרשות אנשי המוקד, הפערים ועוד קצת על ענייני האזרחים הוותיקים בישראל. יש שם צוות מסור, חדור תחושת שליחות ציבורית שישמח לעזור בכל פנייה.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%99%D7%97.png


בסוף השבוע הופיעו הסקרים הפוליטיים שהצטרפו לטלטולים שעברנו בסיעת העבודה והמחנה הציוני. דיברתי על כך ב"יומן הבוקר" של רשת ב' עם אריה גולן.

להאזנה לחצו על התמונה (החל מדקה 1:22:00):
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%A0%D7%A0%D7%94.png


אבל רציתי גם להוסיף כך: כמו שאומרים בספורט העניין הזה הוא בידינו. הבחירות רחוקות, שום דבר אינו סגור. יהיו עוד עליות וירידות ובוודאי צפויים אירועים שישנו את המפה הפוליטית. לכן, עלינו מוטלת להמשיך ולהשקיע בחזית הציבורית ובחזית הפרלמנטרית. עבודה, עבודה ועבודה, אני מאמין כי ההשקעות האלה תשתלמנה. מול ההצהרות, השטחיות, הפופוליזם, אנחנו יכולים להציג סיעה מתפקדת ועשייה משמעותית. מה לעשות, אני עדיין מאמין בעקרונות הישנים האלה.

לכשיבואו הבחירות, נתייצב עם הנבחרת הטובה ביותר ונוכיח כי המחנה הזה, האידיאולוגיה הזו, הם עדיין רלוונטיים מאד ומדברים לציבור רחב.

שבת שלום.
שלכם,
נחמן

עדיין אין תגובות

דצמ 25 2015

מאמר שפורסם בעיתון גלובס – חבל הצלה לעיר הבירה

מאת: נושאים: תקשורת

לממשלה אולי יש זמן, אבל ירושלים אינה מחכה לה

בשבוע שעבר התחוללו כאן עוד שני פיגועים גדולים. האחד, פיגוע דריסה נוסף בתחנת אוטובוס בירושלים, עם מספר נפגעים רב ביותר; ופיגוע שני, דוח העוני של הביטוח הלאומי, שחשף מחדש את עלבונה של בירת ישראל, הענייה בעריה, עיר שמידרדרת במהירות גבוהה ביותר ואווירתה מדכדכת.

ירושלים היא העיר שלי, אני חי בה כל חיי, הוריי חיו בה, אבי היה מיקיריה, ואני יכול עתה לקבוע בוודאות: בואו לירושלים, עכשיו, בואו לא רק ל"חמשושלים", כשם מסע שיווק של העירייה; בואו כדי לראות את תמונת העתיד של ישראל – כיצד תיראה העיר, לכודה בין כל משבריה, החברתי, הלאומי, הכלכלי. במונחים של כימיה, ירושלים היא נייר הלקמוס של הקונפליקט היהודי-ערבי, והוא אדום עכשיו, אדום יותר מתמיד.

קודם כול הנתונים: חלק גדול מפיגועי האינתיפאדה השלישית התרחשו בירושלים ובסביבתה. לא מפתיע. ירושלים היא המפגש המיידי והנגיש ביותר בין הפלסטינים לבין הישראלים. בטרור הסכינאים והדריסות, זהו תנאי ראשוני, וירושלים מספקת אותו ביד רחבה. משום כך הוא גם רחוק מן העין הישראלית, ירושלים רחוקה, ומה שרחוק מן העין רחוק מן הלב.

יתרה מזו, ירושלים עצמה, נאמר את האמת, היא כבר עיר דו-לאומית. היא מייצגת מיעוט פלסטיני גדול, כ-40%, שתוך עשור או שניים ישתווה למספר היהודים בעיר, ואחר-כך צפוי להפוך לרוב. מאז 1967, גדל מספר הערבים בעיר פי 3.5, ומספר היהודים רק פי 1.7.

זוהי גם תמונת העתיד של הסכסוך הבלתי פתיר בינינו לבין ערביי ישראל והפלסטינים. במרחב בין הים למדבר היחס הוא כבר כמעט 50:50 עם רוב קטן ליהודים, שילך ויתכווץ בעתיד. זוהי התחזית הדמוגרפית הבלתי נמנעת לקונפליקט הלאומי בין שני העמים. ומה הוא יצר? מלכוד בלתי אפשרי, שבו התסכול הכלכלי, החברתי, הלאומי והדתי, מוליך את היהודים והערבים לחיכוכים בלתי אפשריים, עד לפיצוץ גדול שאיש אינו יכול לתארו.

בצד החברתי, אנחנו עוצמים עיניים ומסתפקים בצקצוק שפתיים. על-פי דוח הביטוח הלאומי, העוני במחוז ירושלים עלה ב-2014 בכל מדדי העוני; 46.1% במחוז, ובעיר ירושלים 48.6%. אצל ערביי מזרח ירושלים התמונה עגומה הרבה יותר – תוספת של 5% לעוני בשנה האחרונה, וכיום 79.5% הם עניים. העוני מטפס כאשר מגיעים לילדי מזרח ירושלים, ביניהם, 83.9%! הם עניים. בפעם הבאה, לכשייצא ילד בן 13 למסע דקירות, תשאלו אולי מה מניע אותו ליטול סכין או מברג, ולחפש מטרה יהודית.

אז יש לנו משבר לאומי ומצוקה כלכלית, והתנגשות דתית בעיר הזו, הקדושה לשלוש הדתות, שנאבקות עליה ואינן מוכנות לוותר ולו על ס"מ אחד. בעולם שסביבנו, שבו מחריפה והולכת מלחמת הציביליזציות החדשה, מייצגת ירושלים נקודת-חיכוך מיידית, בין האסלאם ליהדות. איני רואה באופק שום הסדר שיכול לספק את כולם, חוץ מאותו סטאטוס-קוו שברירי, שהקיצוניים משני הצדדים, עושים הכול כדי למוטטו.

בעוד הערבים אינם ממהרים לשום מקום, ותפיסת הזמן שלהם היא, כי מה שלא יעשה השכל, יעשה הזמן, אנחנו אמורים לחפש פתרונות, ולשאול את עצמנו כיצד לצאת מן המלכוד הזה? והתשובה היא אחת – הסדר מדיני, ומהר. הסדר שינתק אותנו מן הנטל הכבד הזה, הכלכלי, החברתי, הדתי, הלאומי, וכן, גם הנטל המוסרי. ברור שלא נוכל להמשיך כך. חזקים וגדולים מאיתנו כשלו. תלמדו היסטוריה, קרובה ורחוקה.

אבל מאחר שהממשלה אינה יכולה – ו/או אינה רוצה וכנראה גם וגם – להתמודד עם האסון הממתין לפתחנו, מוטב שתמהר ותושיט מיד לפחות חבל-הצלה לירושלים. וכך אולי היא תצליח לכבות את השריפה הזאת, אולי תצליח להרגיע את הרוחות לרגע, לשבריר זמן.

אולי הממשלה מחכה, אבל ירושלים אינה מחכה לה.

הכותב הוא חבר-כנסת מטעם המחנה-הציוני, חבר ועדת החוץ והביטחון, וד"ר למדע המדינה ולתקשורת

לינק: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001089856


עדיין אין תגובות