ספט 29 2016

מאמר שפורסם ב- Jerusalem Post

נושאים: מאמרים מאת:

Little piece of heaven on earth– M.K Dr Nachman Shai


עדיין אין תגובות

ספט 22 2016

מאמר שפורסם ב- Jerusalem Report

נושאים: מאמרים,תקשורת מאת:

Opinion: Is Netanyahu muzzling the media? – M.K Dr. Nachman  Shai

Prime Minister Benjamin Netanyahu is stifling free speech by weakening Israel’s commercial and public broadcasters.

PRIME MINISTER Benjamin Netanyahu has spent hours upon hours holding off-the-record meetings with the Israeli media in recent weeks. With the exception of cabinet meetings, I don’t believe there is another subject that the prime minister has invested so much time and effort in over the same period. There is, however, no cause for surprise; for Netanyahu, the media has become the message.

When Netanyahu put together his most recent government, he saved for himself the communications portfolio. At first, the move seemed devoid of any logic. It was one thing to act temporarily as foreign minister until new coalition partners could be found, but the Communications Ministry has never been on the list of desirable portfolios for a prime minister. All of Netanyahu’s predecessors have held additional portfolios, but for the most part they would take the defense and foreign ministries.

In the early 1980s, I served as spokesman at the Israeli Embassy in Washington together with Netanyahu who was a diplomatic attaché. We had many conversations about the media and in particular the Israeli media. Netanyahu, then in his early thirties, was hungry for power, influence and fame.

He enjoyed the patronage of the ambassador at the time, Moshe Arens, who told me that one day Netanyahu would become prime minister. In our conversations Netanyahu presented a liberal, pluralistic worldview, saying, “There is room for a plethora of media, and competition between them should be encouraged.”

Thanks to his polished English, his broad knowledge and people skills, Netanyahu very soon made himself the go-to guy for senior journalists, commentators and analysts. Later, as ambassador to the UN, Netanyahu would become a star, a frequent guest on TV who worked his charm on the New York media and elites.

The Israeli media was slow to pick up on Netanyahu’s potential – and the danger inherent in him – but he gradually became a prominent figure both in the US and in Israel.

His relationship with the Israeli media began to develop when he was surprisingly voted head of the Likud and then prime minister.

But since then, his relationship with the media has soured. After countless personal affairs, the media no longer cuts him any slack and he, for his part, has become hostile toward it. In Netanyahu’s perception, his electoral victories have come against the media’s will and he has tapped into a longstanding belief in the Likud that “the media is against us.” This belief has remained unchanged since the Likud first came to power in 1977 until today, despite the fact that it has been the ruling party for the majority of that time. The view has taken root in Likud that the media is leftwing, hostile and serves Netanyahu’s political opponents.

Netanyahu’s feeling of being ostracized led to the launch of a daily paper, the freebie, Israel Hayom, backed by his friend Sheldon Adelson. Israel Hayom became a huge success, passing Yedioth Ahronoth as the widest circulation daily in the country.

It also led to a dramatic decline in the price of advertising, dealing a harsh blow to the media market and in particular to Yedioth, an important political player.

Netanyahu was in fact likely motivated to hold on to the communications portfolio by proposed legislation to ban the distribution of free newspapers – known as the Israel Hayom Bill – that passed an early hurdle in the Knesset in 2014 but never progressed.

He didn’t want any more surprises.

ON THE eve of the last elections in March 2015, the rivalry between Netanyahu and the media reached its peak. The prime minister felt that he was about to lose power among other things because of the media’s hostile coverage of him. Three days before the elections he launched a communications blitz, recruiting the ostensibly hostile media, turned the tables and won the elections.

But Netanyahu didn’t forget. After the elections he set about a major reform of the communications market and he now pulls the strings on both public and private broadcasts.

There is no media outlet in Israel that escapes his influence.

Together with Gilad Erdan, the public security minister, Netanyahu decided to disband the Israel Broadcasting Authority and replace it with the new Israeli Broadcasting Corporation. The truth is that the IBA suffers from mismanagement and corruption, but it is also on the whole a courageous media outlet, and courage and journalistic dedication are not what the prime minister wants.

The new broadcasting corporation got underway with severe birth pangs, but it transpired that the change was not revolutionary.

Netanyahu saw that it was going to be more of the same, came down with a case of buyer’s remorse and tried to backtrack.

He didn’t succeed. The managers of the new corporation made it clear they were already in mid-process, while public opinion was incensed, the Knesset was up in arms, and the Finance Minister said he wouldn’t pay out hundreds of millions of shekels to keep two parallel public broadcasters up and running.

Netanyahu turned his attention to commercial television. Channel 2 is much stronger than its younger rival Channel 10, but a government-sponsored bill would require the News Corporation, which produces the highly watched Channel 2 news broadcasts, to be sold to one of the channel’s two franchisees, Keshet and Reshet. With three commercial channels and three news corporations, ratings will be much lower.

In order to pull regulatory strings, the prime minister merged the Second Authority for Television and Radio with the Council for Cable TV and Satellite Broadcasting as a branch in the Communications Ministry. The upshot is that we no longer have a public authority with financial and executional independence.

The communication minister will from now on be able to control the merged entity via a public board of directors that he will appoint. This is no less than a nationalization of regulation of commercial television and radio, and the dream of setting up an Israeli equivalent of the Federal Communications Commission that could even replace the Communications Ministry itself has been buried.

But the crusade goes on. Educational TV – which at the moment remains under the auspices of the Education Ministry – is likely to be swallowed up by the new Broadcasting Corporation when it finally comes on air in 2018. The prime minister has also expressed negative opinions of the highly popular Army Radio channels, but for the moment they remain under the authority of the Defense Ministry. People close to the prime minister, such as Culture Minister Miri Regev, have said explicitly that military stations have no place in a democratic society. No word was heard in response from Netanyahu.

THE PRIME minister studiously avoids being interviewed. He is acutely aware of every word that is said or written about him and responds at lightning speed. In order to circumvent traditional media, he is active on social media, where he can write whatever he pleases. Despite the fact that he does not give interviews to the Israeli media he finds ways to get his positions across. Recently, after signing a new military aid agreement with the US, he deftly used his ministers, MKs and senior officials in a well-orchestrated chorus to fend off criticism. This proves that Netanyahu has not lost hope and understands that without the media he is left exposed and defenseless. But more than that, it is a case of “if you can’t beat them, join them.” He is determined to change the fundamentals of the Israeli media in order to finally gain its sympathy.

In that way, he differs from the diplomatic attaché at the Israeli embassy in Washington 35 years ago. He no longer believes that the existing Israeli media landscape loves him, so he simply wants to replace it.

Netanyahu’s new communications policy is the prime challenge facing Israeli democracy.

Without freedom of speech there is no media and without the media there is no democracy.

While social media provides a platform and means of expression for each and every individual and the public arena has never been so open, its influence is limited. Netanyahu continues to preach for media pluralism, but in actuality the result is inverse.

Instead of removing regulatory obstacles, new ones are being added. The media, even under economic and regulatory siege, refuses to surrender and continues to maintain its independence.

Is this on account of the Jewish tradition of free speech and intellectual independence? Or is it the rebellious Israeli character? Probably a bit of both. Israelis must stand up and be counted. We need a vibrant, confident media that has teeth. Israel’s image as a democratic Jewish state is being tested. The prime minister’s strategy must be rejected. A plethora of portfolios is one thing, but stifling free speech is another.

This is our moment of truth. We are all called to rally round the flag!

Nachman Shai is an MK for the Zionist Union party. He is a former IDF spokesman and has a PhD in political science and communications

עדיין אין תגובות

יול 01 2016

השבוע שהיה כך היה: דמוקרטיה במבחן

נושאים: סיכום שבועי מאת:

דמוקרטיה במבחן

גבולות הדמוקרטיה בישראל נמתחים  |  פיצוצי משנה עקב ההסכם עם טורקיה  |  אירופה מתפוררת  |  מולקולות במאבק ב-BDS  |  חייבים להגן על יחסינו עם העולם  |  מה עוד היה לנו השבוע?  |  על סדר היום לשבוע הבא


גבולות הדמוקרטיה בישראל נמתחים. חברת הכנסת חנין זועבי מותחת את גבולות הדמוקרטיה עד הקצה. לא מן הנמנע שאתמול היא חצתה אותם ונפלה. דיברתי לפניה בדיון על ההסכם עם טורקיה ואמרתי, בתמצית, כי הוא יקר מדי, מאוחר מדי ומועט מדי. אפשר היה להשיג הרבה יותר, בוודאי לחסוך כמה שנים של מתיחות ביחסים בין שתי המדינות. אבל ביבי כמו ביבי מחכה לאיזה הזדמנות תקשורתית ובסוף מודיע על ההסכם ברומא, לעיתונאים הנלווים אליו, מתעלם מן הציבור כולו וכמובן חותם על ההסכם לפני שהקבינט או הכנסת אישרו אותו. מדינת ליליפוט.

וואלה דיון בהסכם במליאה

פניתי ליו"ר ועדת חוץ וביטחון לקיים דיון דחוף על ההסכם. עוד לא היה. לא מפתיע. אם הכנסת לא מכבדת את עצמה, למה הממשלה צריכה לכבד אותה?

Document-page-001 (1)

אלה הדברים שאמרתי בתכנית "אולפן פתוח" בערוץ הכנסת, בהגשת אורית לביא-נשיאל, שם התעמתתי עם ח"כ מייקל אורן ועם חברתי לסיעה ח"כ קסניה סבטלובה.

 אולפן פתוח

ציוץ בנט קבינט

פיצוצי משנה עקב ההסכם עם טורקיה. כפי שאמרתי, אחרי עלתה זועבי, הנוסעת המפורסמת ממש המרמרה. לידה ישב באסל גטאס, שהם הוא השתתף באחד המשטים. שניהם עברו על החוק הישראלי, השתתפו במעשה לא חוקי וספגו על כך השעייה. זה לא הספיק לזועבי שהכריזה אתמול על חיילי צה"ל כרוצחים. אני מודה שלא הסתערתי על הדוכן כדי להוריד אותה. זה לא התפקיד של חברי כנסת. גם ברגעים כאלה חייבם לשמוע על קור רוח. יו"ר הישיבה כשל כשלא הרחיק אותה מיד ונתן אור ירוק להילולה שהתחוללה במליאה. זה היה מביש וקשה.

פניתי בדחיפות לוועדת האתיקה. אני מאמין שהיא תעניש אותה בהשעייה ארוכה. עכשיו אני מצפה מהיועץ המשפטי לבחון אם ניתן להעמידה לדין על הסתה. חופש ביטוי אינו חופש הסתה, זועבי שכחה את זה.

אלו הדברים שאמרתי במליאה

מליאה טורקיה

הנושא כמובן היה בכותרות בתקשורת בהרחבה. התראיינתי בנושא ההסכם עם טורקיה ופניה לוועדת האתיקה בתכנית "פתחי וזמרי בעם" של נועם פתחי ויותם זמרי ברדיו דרום, במהדורת הבוקר של מוטי לביא ברדיו קול חי ואצל רועי שרון ברדיו גלי ישראל.

זועבי אתיקה הארץ

זועבי אתיקה NRG

פוסט פייסבוק ועדת אתיקה

גם ביום כזה אני מסרב לתת גט של כריתות לאוכלוסיה הערבית כולה ואפילו לנציגיה בכנסת. עאידה תומא סלימאן היא יו"ר הוועדה למעמד האישה ושוויון מגדרי, שאני חבר בה ומשתתף ברבות מישיבותיה ונוצרה בינינו כימיה טובה. זה קורה כשעוסקים בעיקר ומתמקדים בחייהן של נשים יהודיות וערביות שזקוקות לעזרה ולסיוע מהכנסת ומקבלות אותן. היא דוגמא לחברת כנסת שבאה לעבוד ולא להסית, באה לקרב ולא להרחיק.


אני מקווה שאני לא מזיק לה בדברים האלה. בישראל 2016 כבר אי אפשר לדעת. אגב, פניתי אליה גם כשתקיים את ישיבה בוועדה על חיילות צה"ל. אני מניחה שתהיה ישיבה. אם היא לא תשב בראשה, ישב מישהו אחר. זה סביר ומתקבל על הדעת.

שלושה שרים התנגדו בקבינט להסכם עם טורקיה. אחת מהם היא שרת המשפטים איילת שקד, אותה שאלתי בשעת השאלת החדשה בכנסת אם סביר בעיניה שראש הממשלה מקדים את החתימה על ההסכם להחלטת הקבינט. שקד התחמקה, כמובן, ממתן תשובה, אולם נאלצה להודות שהיתה שותפה לעיצוב ההסכם הזה ומעולם, כנראה, לא נאבקה בו.

 שעת שאלות

שעת שאלות NRG


אירופה מתפוררת. לפני שבוע בדיוק התחוללה רעידת אדמה פוליטית באירופה. החלטת בריטניה לעזוב את האיחוד האירופי הרעידה את האיחוד ומדינות רבות בו. היא נושאת מסר לא רק כלפי השותפות של בריטניה באיחוד, אלא גם למדינות אחרות שבהן מתנהל עימות בין נטיות לבדלות לבין רצון לשיתוף פעולה בין מדינות. רוחות רעות וקרות מנשבות במדינות אלה וממילא גם בזירה הבין-לאומית. רוח הלאומנות החדשה היא בשורה רעה שעלולה להכחיד את שיתוף הפעולה הבין-לאומי החיוני כל כך לרוב העולם שסובל ממצוקות גדולות. אנחנו צופםי במחזה הזה אבל גם משתתפים בו. להבנתי, אירופה חזקה טובה לנו. זהו שוק כלכלי גדול וזוהי גם קרבה תרבותית ואידיאולוגית. החלום של הימין הישראלי כי ארופה תניח לנו עתה ותתעסק בעצמה הוא כמובן קצר טווח. אי אפשר למחוק 500 שנות שליטה בעם אחר וגם אם לרגע נדמה שדעתו נשל העולם הוסחה מאיתנו, זה עוד יחזור.

אלה הדברים שאמרתי בנושא בפגוש את העיתונות בהגשת רינה מצליח במוצאי שבת (תחילת הקטע בדקה 26:00).

לכן היוזמה הצרפתית בדרך כזו או אחרת תמשיך ללוות אותנו ולכן גם אחרי הבחירות בארה"ב נשמע יותר מהנשיא או הנשיאה החדשים. ביום רביעי שוחחתי בטלפון עם כ-200 נקודות שידור של הארגון היהודי ג'יי סטריט, ביוזמתה של יעל פתיר, המנהלת הנמרצת של הארגון בישראל. ג'יי סטריט הוא ארגון שנוי במחלוקת בארץ ובארה"ב, אבל הזמן עושה את שלו. בשבוע שעבר הודיע השר גלעד ארדן הממונה על המאבק ב-BDS כי הוא מצפה לשיתוף פעולה בין הארגון לבין המדינה בפעילות בקמפוסים האמריקאים, שם לג'יי סטריט יש פעילים רבים. תהיה תוצאת הבחירות אשר תהיה, המשימה מספר 1 שלנו היא לטפח את הקשר עם הקהילה היהודית באמריקה, על מגוון ארגוניה ועל קשת דעותיה.


מולקולות במאבק ב-BDS. בתחילת השבוע הגעתי לאוניברסיטת בר אילן, אשר המרכז לתקשורת בין-לאומית שלה בראשותו של פרופ' איתן גלבוע, עושה עבודה מצויינת. זה היה תדריך למרצים שעומדים לצאת בשנה הקרובה לשנת שבתון בארה"ב. בספר החדש שלי, "חץ ברשת" בהוצאת מודן, שבתי ופרסתי את רשת הדיפלומטיה הציבורית של ישראל שהיא בעיני המערך הארגוני הנכון בקרב ב-BDS. האקדמאים הישראלים באוניברסיטאות, בבתי הילל ובמסגרות ארגוניות אחרות הם אותן מולקולות של דיפולמטיה ציבורית, שיכולות בכל מקום על פני כדור הארץ לרכז את הפעילות ההגנתית, המניעתית וההתקפית, כנגד תופעת הדה לגיטימציה של ישראל.

בר אילן

כך למשל, משלחת של תורמים ופעילים בארגון קרן היסוד מאוסטרליה עימם נפגשתי השבוע. הקהילה היהודית באוסטרליה מצטיינת ביחסה האוהד לישראל. שום דבר לא יכול כנראה לקלקל את האהדה הזאת.


חייבים להגן על יחסינו עם העולם. לכן אגב חשבתי שזו טיפשות מוחלטת שישראל סוגרת בימים אלה נציגויות דיפלומטיות, למשל השגרירות שלנו באל סלבדור. חברי חיים ילין קיים על כך כינוס מיוחד ואני כראש השדולה לחיזוק מערך החוץ קראתי לפתוח עוד נציגויות ולא לסגור נציגויות קיימות. אגב, באירוע סיפר שגריר אל סלבדור בישראל כיצד נציג דיפלומטי של אל סלבדור באירופה הציל עשרות אלפי יהודים בעת השואה. פרקים כאלה בהיסטוריה של שתי מדינות ראוי לשוב ולספר.

אל סלבדור

דוגמא למערכת יחסים שלמה ופוריה היא יחסינו עם גרמניה. השבוע שוב אירחנו בארץ ועדה של הבונדסטאג, הפעם ועדת הביטחון. גרמניה היא העוגן העיקרי שלנו באירופה ולאחרונה גם הודיעה על עסקה בשווי 600 מיליון יורו במסגרתה היא חוכרת מישראל 5 מל"טים ענקים מסוג "איתן". זאת אמירה משמעותית בהיבט הכלכלי ובהיבט המדיני כאחד, במיוחד בשוק הייצוא הביטחוני התחרותי. אנחנו נמשיך להדק את היחסים עם הבונדסטאג הגרמני. אני מקווה שנגיע להישגים דומים גם עם מדינות אחרות באירופה.


מה עוד היה לנו השבוע?

השתתפתי בדיון שולחן עגול השבוע, במסגרת אירוע האחדות בכנסת שיזם חברי יואב קיש, בנושא "תיק תקשורת: בין דיווח לדעה – או מי אחראי לשיח הציבורי". יחד איתי השתתפו גם חברי הכנסת רויטל סוויד ואמיר אוחנה ואנשי אקדמיה ותקשורת, ביניהם שמעון ריקלין ואראל סגל. במהלך הדיון הבעתי תקווה לתקשורת שמפרידה בין עמדה לדעה ונותנת לציבור את האפשרות להחליט במה לתמוך ולמה להתנגד.

אירוע האחדות

המאבק על ערוץ הכנסת מסתמן כהצלחה. חלק מהסעיפים הפרובלומטיים הוצאו מתוכו, וזה טוב, שהרי הערוץ, בניהולו של (בקרוב ד"ר) אורי פז, עושה עבודה טובה במגבלות האכסניה שלו.



באתי לוועדת העבודה והרווחה לדיון על עמותת שמע שעושה עבודה מצוינת בקרב ילדים ובני נוער לקויי שמיעה. שמענו סיפורי הצלחה מופלאות שהתאפשרו באמצעות העמותה, אולם הדבר לא מסייע לה לשרוד והיא בקשיים כלכליים גדולים. חרפה.


בוועדת הפנים ביקשנו לשמוע על מסמך חברי הכנסת של משטרת ישראל, "מסמך יצחקי". בדרכה השלומיאלית והכושל, לאחרונה, המשטרה שיגרה נציגים מדרג נמוך וגרמה לביטול הדיון. חבל, זו סוגיה שיש ללבן אותה בפומבי.

דוח יצחקי

ציוץ משטרה

פנייתי אל היועץ המשפטי לממשלה ליטול מראש הממשלה את סמכויתיו בכהונתו כשר התקשורת בנושא בזק בשל ניגוד עניינים, נענתה בחיוב. הנה מכתב מהיועץ המשפטי לממשלה שמודיע זאת. גם פניה אחרת לשר הפנים לבטל סוף סוף חקיקה מטרום המדינה של ממשלת הוד מלכותה בנושא עיתונות, אף היא נעתה לחיוב על ידי שר הפנים שהודיע כי התקנות בעניין זה יוחלפו בחדשות.

Document-page-001 (1)

על סדר היום לשבוע הבא, אם אתם רוצים לפגוש ולהיפגש עמי:

מחר, 2 ביולי, אשתתף באירוע שבת תרבות בתיאטרון רמת גן (חיבת ציון 16, רמת גן). האירוע יתקיים בהנחיית אבי בטלהיים בשעה 11:00 בבוקר.


ביום ראשון אתארח בקריית חיים ושם אקיים שיחה בנושא 25 שנה למלחמת המפרץ. האירוע יתקיים ביום ראשון, 3 ביולי בשעה 10:00 בבוקר במרכז הקהילתי בית נגלר (בן צבי 14, קריית חיים).


ברביעי, 6 ביולי, אשתתף יחד עם חברי עמר בר לב ויוסי יונה בחוג בית בביתה של שרה ג'נסטיל, ברחוב החרובית 12 במבשרת ציון. האירוע יתקיים בשעה 19:00.


ביום חמישי, תתכנס בירושלים הוועדה המדינית של מפלגת העבודה לדיון על עתידה של ירושלים והשכונות במזרח העיר. האירוע יתקים בשעה 18:30, רחוב אלחריזי 9, ירושלים.


בינתיים, שבת שלום ובשורות טובות





עדיין אין תגובות

יונ 24 2016

השבוע שהיה כך היה: סוגרים (ברגל) פערים חברתיים

נושאים: סיכום שבועי מאת:

סוגרים (ברגל) פערים חברתיים


צעדת השוויון מגיעה לירושלים  |  מבוכה נוספת תוצרת משטרת ישראל  |  15 שנה לוועידת דרבן  |  הסיוע לא מסתייע  |  התקרית בכביש 443  |  הסכנה המרחפת מעל ערוץ הכנסת  |  המאבק על זכויות הגמלאים והגמלאיות  |  אירועים נוספים השבוע  |  אירועי השבוע הבא


צעדת השוויון מגיעה לירושלים. ביום רביעי בבוקר הצטרפתי לצעדת השוויון שיצאה מירוחם והגיעה לכנסת. צעדת השוויון הצליחה הצלחה חלקית. הצטרפו אליה, אך לא רבים מדי, וההדים שעוררה היו קלים. אבל לא הייתי מתייאש. כמו תמיד הדרך לשינוי מתחילה בצעד ראשון, הססני ולא בטוח, אבל אני משוכנע שבהדרגה יבינו התושבים במה שקרוי "הפריפריה", הן גיאוגרפית והן חברתית, שתחת הממשלה הזאת, ממשלת נתניהו, גדלו הפערים החברתיים כפי שלא היו מעולם.

אני מקווה שההתפכחות תגיע. היא חייבת. זה יקרה בהדרגה, אך בסופו של דבר משם גם יבוא השינוי והוא יכפה על הממשלה לשנות את מדיניותה הכלכלית והחברתית.

על פי בקשתי גם נקבע דיון מיוחד במליאת הכנסת בנושא זה, והצטרפו אליו נציגים מכל סיעות הבית. במקביל גם התכנסה השדולה לחיזוק הפריפריה באולם ירושלים בהובלת יושב ראשה, ח"כ חיליק בר. האירוע היה מכובד ביותר והשתתפו בו הצועדים, חברי כנסת רבים, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת ושר הפנים ח"כ אריה דרעי.

אני רוצה לברך את ידידי מיכאל ביטון, חילי טרופר ועוד רבים מישובי הדרום שהצטרפו לצעדה הזאת.

פוסט מליאה צעדת השוויון

ציוץ צעדת השוויון

צעדת שיוויון ידיעות

מבוכה נוספת תוצרת משטרת ישראל. משטרת ישראל, כך התברר, אספה מידע על חברי כנסת ושרים ושמרה אותו. צריך לקרוא את המשפט הזה פעמיים בשביל להבין את המשמעות.

בתחילת השבוע מסר ערוץ 10 שבידי המשטרה חומרים מפלילים על עשרות חברי כנסת. ככה פשוט. למשטרת ישראל יש שם רע, לצערי הרב עקב סדרה בלתי נגמרת של אירועים מביכים במשטרה היחידה שיש לנו, ושלה אנו זקוקים יום ולילה. מובן שבכנסת נהגו בידיעה הזאת בכפפות של משי כדי שלא יתקבל חלילה הרושם שמישהו מנסה להשפיע על חקירות או להתערב בהן. אולם היה ברור לכל שמדובר במעשה מסוכן, בעיקר כשהמשטרה גם נמנעה מלהגיב, להודות או להכחיש. המפכ"ל הגיע בדחיפות גדולה ליו"ר הכנסת ומיד מצא לנכון לתקוף את "המדליפים". גם זו לא הבעיה. לא תמיד מחפשים את המטבע מתחת לפנס. העניין הוא לא ההדלפה, אלא האם אמנם נכון הדבר, שהרי חומרים מסוג זה נחשבים למעשה של סחיטה.

מכל ההתרחשויות עדיין לא ברור לי מי אסף ולמה מידע מהסוג הזה, האם יש בו משהו חדש או שמדובר בשיחזור של חומרים ישנים ובכל מקרה, עדיין, כתם גדול ומכוער דבק בחברי הכנסת כולם.

ציוץ משטרה

15 שנה לוועידת דרבן. באמצע השבוע קיימנו כינוס בו ציינו 15 שנה לועידת דרבן הראשונה אשר התקיימה ב-2001. הוועידה הזאת היוותה את נקודת הפתיחה למערכה המדינית נגד ישראל, שהייתה ועודנה משולבת בפעילות של טרור. יתרה מזאת, היא התרחבה לשדות אחרים, כלכליים, משפטיים, תרבותיים וכיוצא באלה. למרות שוועידות דרבן שלעצמן נכשלו, הן פרשו מניפה רחבה של פעילות אנטי –ישראלית ובראשה תנועת ה-BDS. משתתפי האירוע ובהם השר לביטחון פנים, לעניינים אסטרטגיים והסברה, ח"כ גלעד ארדן, יו"ר האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, שגריר האיחוד האירופי לישראל, מר לארס פאבורג-אנדרסן, שגרירת קנדה לישראל, הגב' ויויאן ברקוביצ'י, חברי הכנסת ציפי לבני, מייקל אורן וענת ברקו, העלו רעיונות שונים כיצד להתמודד עם האתגר של ה-BDS. הסכמתי עם רבים מהרעיונות אולם אי אפשר להתעלם מעובדה בסיסית אחת: ישראל שולטת כבר קרוב ל-50 שנה בחייו של עם אחר. הצלחנו להדוף ובעיקר למנוע פתרון כפוי אולם כפי שהדברים נראים השבוע, למשל ביוזמה הצרפתית, אנחנו חיים על זמן שאול. לא נוכל לאורך זמן להמשיך במצב הזה, ובסופו של דבר נצטרך להגיע לפתרון.


כמובן שלא נשכח להזכיר אורחים נוספים שהשתתפו בכינוס וביניהם סגן יו"ר ועידת הנשיאים, מר מלקולם הונליין, סגן שר החוץ לשעבר, הרב מיכאל מלכיאור שגריר ישראל לאו"ם לשעבר, מר דני גילרמן; יו"ר ועידת הנשיאים, מר סטיבן גרינברג; שגריר נורבגיה לישראל, מר יון הנסן-באואר; שר המשפטים של קנדה לשעבר, מר אירווין קוטלר; עורך חדשות החוץ בחדשות 2, מר ערד ניר; ויו"ר התאחדות הסטודנטים היהודים העולמית WUJS)) בזמן הועידה, מר פלג רשף.

וכמובן תודה מיוחדת לשותפנו ארגון יום מיוחד זה, ארגון NGO Monitor ופרופ' ג'ראלד שטיינברג העומד בראשו.

ציוץ דרבן

הנה דברים שאמרתי בפתח הכינוס, ודברים נוספים שאמרתי בנושא בתקשורת במהלך השבוע:

ראיון דרבן ערוץ הכנסת

ראיון בנושא הכינוס באולפן הפתוח של ערוץ הכנסת

דרבן מעריב

ימים ספורים קודם לכן דיברתי בקונגרס היהודי-גרמני הרביעי שהתכנס בפרנקפורט והצעתי כינון אמנה חדשה בין ישראל לבין יהדות התפוצות, אמנה שמציעה לכל אחד משני הצדדים גם לתת וגם לקבל. על ישראל ליטול על עצמה את המשימה הכבדה של החינוך לזהות יהודית ויצירת זיקה והזדהות עם מדינת ישראל, ואילו יהודי התפוצות יכולים לסייע לישראל במערכה המדינית הנמשכת והולכת, שעליה כבר דיברתי.

פוסט קונגרס גרמני

בנוסף, הצטלמתי לסרט שמפיק יואב שמיר בנושא תנועת החרם בימים אלה.

סרט BDS

הסיוע לא מסתייע. בהקשר המדיני, נמשך השבוע הדיון הפומבי והעקר עד כה על הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל. ביבי משחק באש. הוא מנסה למשוך את המשא ומתן בתקווה שיקבל יותר. אבל כמו שאנחנו יודעים וכל אחד מבין, לפעמים מקבלים פחות. הסיוע הזה הוא קריטי למדינה, במיוחד לצה"ל ולתעשיות הביטחוניות; עשרות אלפי משפחות תלויות בסיוע הזה. דיברתי בנושא ביומן הערב ברשת ב' בהגשת יוסי הדר, וכתבתי מאמר בדה מרקר המסכם את עמדתי.

מאמר דה מרקר

מה עוד היה השבוע?

התקרית בכביש 443. אירוע מצער התרחש בכביש 443 בעקבות זריקת בקבוקי תבערה ואבנים על נוסעים בכביש. בעקבותיו פעלו חיילי צה"ל וכתוצאה מירי שלהם נהרג נער ערבי, מוחמד בדראן שמו, בן 15. הוא נורה בטעות. דיון על כך פרץ במליאת הכנסת והדרדר כרגיל. אני בחרתי לגשת לנושא באופן שונה. הבעתי צער, כאב אפילו, על מותו של הנער אבל אמרתי כי כל עוד אנחנו חיים במדינה דו-לאומית, וזו המציאות, אירועים מסוג זה עלולים להתרחש. בעיקר פניתי לחברי הכנסת הערבים, שנקטו לשון חריפה מאוד ואמרתי להם כי צה"ל גם בנושא זה יפעל בהתאם לנורמות ולערכים שלו כפי שעשה רק לאחרונה במקרה של החייל אלאור אזריה. אני נותן אמון בצה"ל ומציע גם להם לעשות כן.

 443 מעריב

הסכנה המרחפת מעל ערוץ הכנסת. בוועדת הכנסת פתחנו השבוע בדיונים על חוק חדש-ישן שמסדיר את פעילות ערוץ הכנסת. אמנם הוא מתבסס על ועדה ציבורית בראשות השופטת בדימוס שרה פריש, אולם הוא מביא איתו בשורות רעות לכלי תקשורת קטן אבל חשוב. ערוץ הכנסת הוא מרכיב בדמוקרטיה הישראלית, הוא אמור להעביר לציבור את המתרחש בכנסת על כל היבטיה בשידורים ישירים ובתכניות מוקלטות. למיטב שיקולי המקצועיים, ונאמר שאני מבין טיפה בעניין הזה, הוא עושה עבודה מקצועית טובה, מאוזנת ונטולת הטיות. כרגע הוא בסכנה ובדיון בוועדת הכנסת יחד עם חברי שלי יחימוביץ', מיקי רוזנטל ואיילת נחמיאס-ורבין התייצבנו להגן עליו במה שנראה כמו סיבוב ראשון בלבד בקרב קשה שעוד מצפה לנו.


המאבק על זכויות הגמלאים והגמלאיות. אני ממשיך במאבק היום-יומי על זכויות הגמלאים והגמלאיות. מצורפת כתבתה של נורית וורגפט בעיתון הארץ, העיתונאית היחידה שמתמקדת בענייני הגיל השלישי.

 נורית וורגפט

אירועים נוספים השבוע. פגשתי את רבני צהר, ארגון חשוב שמקרב את הדת להמוני ישראל במקום להרחיק אותה, ובחנו אפשרויות לשיתוף פעולה.


הצטרפתי לווטרנים היהודים ממלחמת העולם השנייה שבאו לכנסת כדי לציין את יום הניצחון על גרמניה הנאצית, יום שיזמה חברתי ח"כ קסניה סבטלובה.

ציוץ וטרנים קסניה

יום אחר שהכנסת ציינה השבוע הוא יום העיוור. בוועדה לקידום מעמד האישה, שבה אני חבר, שמענו על מאבקן של נשים עיוורות לתפקד כאימהות ולהשתלב בחברה. נשים גיבורות, לא פחות ורק יותר. הנה הדברים שאמרתי במהלך הוועדה.

נח בראון

עם נח בראון וחבר נוסף מהמרכז לכלבי נחיה לעיוורים


דיברתי השבוע בגלי צה"ל גם על סגירתו של עיתון "במחנה" לאחר 82 שנות פעילות.


ועוד שתי פגישות כדרכי עם מבקרים מחו"ל: מורים מבית ספר בקליפורניה שבאו ללמוד מקרוב על ישראל וחברים במפלגה הסוציאליסטית (SPD) מבוואריה שבגרמניה, שאכן מתעניינים בישראל ודווקא בנושאים אזרחיים ולא בנושאים צבאיים.

קבוצה מייקל טוצין

עם קבוצת המורים מקליפורניה


עם קבוצת הפרלמנטרים מבוואריה


אירועי השבוע הבא. בשבוע הבא אני מזמין אתכם לשני אירועים בהם אשתתף:

האחד באוניברסיטת בר אילן, "החרם האקדמי: אתגרים ומענים" יום עיון בנושא ה-BDS (איך לא?). הדיון יתקיים ביום ראשון, 26 ביוני, בשעה 15:30 והוא פתוח לקהל הרחב. פרטים נוספים ניתן למצוא אצל עוזרי, יותם, טל': 050-6211837.


אירוע נוסף הוא מפגש של חברים ממפלגת העבודה בסניף המתחדש שלנו בחדרה, תחת הנהגתו של אבי קוך. המפגש יתקיים ביום חמישי, 30 ביוני 2016, בשעה 19:00, ויהיה פתוח לציבור. לפרטים נוספים, צרו קשר עם עוזרי, יותם, טל': 050-6211837.

שבת שלום.





עדיין אין תגובות

« הקודם - הבא »