פבר 03 2017

מן הפח אל הפחד

נושאים: סיכום שבועי

unnamed

לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק- והצטרפו לעדכונים שוטפים !

מן הפח אל הפחד


פינוי – בעצב וגאווה | עומק ההסדרה כעומק ההוקעה | פגישה עם מנהיג העולם החופשי | השופר של ליברמן | מציץ ולא מצייץ | מה עוד היה לנו השבוע?

 חברות וחברים, 

ביום הראשון זה נגמר בדמעות וטוב הדבר, ביום השני זה נגמר במכות. חבל. נכון, לא נעים לראות גן נעול, והכאב הוא אכן כאב. עצוב. אבל 36 השעות של פינוי עמונה הוכיחו כי בישראל יש כוחות שפויים. שפיות. בטירוף המערכות שאחז בנו התברר, במפתיע, כי כאשר בג"צ מחליט, המדינה מבצעת. נכון בגניחות ובהסתייגויות אבל מבצעת. כך היה בימית, כך היה בעזה, כך היה בעמונה. ואם נגיע לרגע הזה במסגרת הסדר כולל עם הפלסטינים, הדבר יתבצע שוב. בלי איומים, בבקשה. 

מוספיפ

משטרת ישראל ראויה להוקרה, היא פעלה בזהירות ובנחישות והצליחה להוציא את המשימה אל הפועל. עשרות שוטרים נפצעו ועדיין התגובה הייתה מתונה יחסית. המשטרה סופגת ממני ומרבים מאתנו הרבה ביקורת אבל הפעם היא פעלה בצורה מעולה וראויה לשבח. 

בכנסת בנתיים המשיכה הממשלה לדחוף את חוק ההסדרה. מן הפח אל הפחד. חוק ההסדרה הוא הזמנה להתקפה בינלאומית על ישראל ולהליכים בבית הדין לפשעי מלחמה בהאג. הוא נוגד את החוק הבינלאומי. לא במקרה סרב היועמ"ש להגן על החוק הזה בבג"צ. החוק הבינלאומי אוסר על הפקעת קרקעות פרטיות בשטיחים כבושים. ההגדרה "שטחים כבושים" איננה שלי, זוהי הטרמינולוגיה הנהוגה מאז 1967 ואילך. אמרתי לחברי בוועדה המיוחדת לעניין חוק ההסדרה כשהכינה את החוק לאישור סופי, כי אפילו לשיטתם – הם טועים טעות מרה. 

ראש הממשלה יוצא בעוד עשרה ימים לוושינגטון. הביקור והמפגש הראשון עם נשיא חדש הם מכריעים. הם יקבעו את מערכת היחסים הייחודית ביניהם וגם את העמדות הראשוניות של המשל החדש כלפי ישראל. איזו טיפשות, אמרתי להם, להעמיד בראש סדר היום את שאלת ההתנחלויות. למה לאתגר את הנשיא כבר בשבועות הראשונים בסוגיה המורכבת והקשה הזאת, שרבים כל כך, ובראשם הנשיא אובמה, שברו את הראש ונכשלו. אבל מתברר כי הכח משכר והם עוד עלולים לגלות כי הוא גם משקר. 

בתחילת השבוע הודיע משרד הביטחון כי גלי צה"ל יעברו מצה"ל לאחריות משרד הביטחון. בסדר היום העמוס שלנו ותוך כדי "החדשות ללא הפסקה" לא כל אחת ואחד נתנו דעתם על כך, אני – כן. קודם כל, כל שינוי בתקשורת במיוחד בימים האלה, מעורר אצלי דאגה ושנית מפני שאי שם בעברי הייתי גם מפקד גלי צה"ל ואני מודה שאני מאד אוהב את התחנה.

מי שרוצה להבין את מצבה של התקשורת מוזמן לצפות בדבריו של ראש הממשלה בפתח ישיבת סיעת הליכוד ביום ב׳.

הרמטכ"ל הודיע שאינו רוצה את גלי צה"ל בצה"ל ושעל פי תפיסתו היא לא שייכת לליבת הנושאים עליהם הופקד צה"ל. זכותו. אבל עולה השאלה מה יהיה. היום היא התחנה המאוזנת ביותר בישראל וממלאה תפקיד ציבורי חשוב וחיוני. אחרי חודשים ארוכים של התלבטות החליט שר הביטחון לכאורה, על פי המלצת מנכ"ל משרדו (בדיעבד, ע"פ העיתונאי נתי טוקר, מתברר כי ההמלצה שונתה כמה פעמים) כי התחנה תהפוך ליחידת סמך במשרד הביטחון.

אסור בשום פנים ואופן שדבר זה יתרחש. אסור שתהיה לשר בממשלת ישראל תחנת שידור.  השידור הציבורי בישראל הוא ממלכתי ולא ממשלתי. אפילו הטלוויזיה החינוכית עתידה לעבור לתאגיד השידור הציבורי בעוד שנתיים. אנחנו הולכים אחורה ולא קדימה. בוועדת הכלכלה שזימן היו"ר איתן כבל, הייתה תמימות דעים – הצעד הזה מוטעה. המשנה ליועמ"ש, הגב' דינה זילבר, הביעה הסתייגות מההחלטה. אנחנו במלכוד. כולם רוצים בקיום התחנה, כולם מבינים כי שילובה במשרד הביטחון הוא רע אבל חסרה משבצת להניח עליה את גל"צ. נראה. אני מקווה כי לנוכח התגובה הרחבה הזאת, יתרצה הרמטכ"ל ויחזור בו, כפי שעשה גם בנושא הפנימיות הצבאיות.


ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, הופיע בתחילת השבוע לפני חוג "הזרם המרכזי" של מפלגת העבודה. הופעתו של ברק עוררה כצפוי, הרבה רעש. כבר חודשים אחדים ברק מצייץ מדי פעם ברשתות החברתיות, אבל הפעם הוא לא צייץ, הוא הציץ. גם זה יפה. לברק יש הרבה מה להגיד והוא אומר. דבריו בכנס היו חודרים ונוקבים. הביקורת שלו על הממשלה ועל ראש הממשלה היא חריפה ביותר. הוא נמנע מלהיכנס לפרשיות ביבי, ובחכמה, כי גם אותו אפשר לתקוף, ועסק במדיניות הממשלה ובכישלונותיה, בעיקר בנושא הפלסטיני. ברק שב ומדגיש את חוזקה ועוצמתה של מדינת ישראל ודוחה את קמפיין ההפחדה של ראש הממשלה.

שמחתי להנחות את הדיון ולהוביל אותו (יחד עם ידידי מיכאל בר זהר), בירכתי על השתתפותו של יו"ר המפלגה בוז'י הרצוג ועל בואו של ברק לחוג, אבל ברור לכל כי הופעות כאלה, כוחן מצומצם. אם ברק רוצה להשפיע, הוא חייב לרדת מהיציע ולעלות למגרש. אולי הוא לא יהיה חלוץ מרכזי אבל מה בדבר שחקן חיזוק. הכדור- אצלו.

ועוד השבוע:

דיברתי על מפלגת העבודה ועל הפוליטיקה בכלל ביום שישי אצל איילה חסון:


ראש הממשלה תמך בגדר ההפרדה השנויה במחלוקת בין ארה"ב –  מקסיקו. אמרתי שזו טעות איומה, תחילתו של משבר דיפלומטי מיותר. ישראל תוחבת את אפה לעניין שאינו שלה ורחוק ממנה אלפי מייל. אני מציע שנתניהו יאמץ גישה של ישראל תחילה. זה עובד יפה בימים האלה.

מאמר שלי בג'רוזלם פוסט על הימים הראשונים של טראמפ בבית הלבן:

מועד שדולת האזרחים הוותיקים מתקרב אלינו בצעדי ענק. הפעם, נעסוק בנגישות טכנולוגית. מזמין אתכם להירשם, לחצו על התמונה.

כמה טוב לסיים את השבוע עם דור חדש שנולד זה עתה. נכדתו של עמיר פרץ והבן, דקל, של ריקי ורן שוסטרמן. מזל טוב כפול.

שבת שלום.

שלכם, נחמן

עיקבו אחרי ברשתות החברתיות: 

פייסבוק 

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות