נוב 09 2016

הצונאמי כבר כאן

נושאים: מאמרים

 

עכשיו, בוקר יום רביעי, האדמה עדיין רועדת. היא תרעד הרבה זמן, לפחות ינואר 2017 וגם אחר כך. האבק טרם שקע ואפשר גם שיהיה עוד צונאמי, כמקובל אחרי רעידות אדמה. אמריקה מציגה מהפיכה מודל 2016. האנשים השמרנים ביותר, ה״לב״ של אמריקה, הארץ הגדולה שבין החוף המערבי לבין החוף המזרחי, החליטו להפוך את התמונה הפוליטית, את המציאות הפוליטית של 8 השנים האחרונות, על פניה. מרד חברתי ופוליטי.

 

בעולם כולו מנסים להפוך ולהפוך בדרמה האדירה הזאת; הכל, לכאורה, הוביל לתוצאה אחת, וכולם, כמעט, היו שותפים לתובנה הזו, התקשורת, הסוקרים, המגזר העסקי ורוב העולם, והנה התברר כי שום דבר אינו סופי, עד שהוא סופי.

 

כבר ברור שנפתח פרק חדש ביחסי ישראל ארה״ב. נשיא חדש מביא עימו לפחות 5000 בכירים, כולל שגרירים, שמחליפים את המינויים הפוליטיים הקיימים ובונים ממשל חדש. זהו נוהל קיים וגם תרבות פוליטית במיטבה, אנשים חדשים בונים מדיניות חדשה.  גם בקונגרס, שהפך עתה לרפובליקאי כולו, מתחיל עידן חדש. ישראל תידרש מהר מאד לחריש עמוק ביחסים עם הבית הלבן החדש, עם האדמיסטרציה הרפובליקאית ועם הקונגרס.

 

לכאורה, נתניהו צריך להיות מרוצה. בינו לבין אובמה לא שררה ידידות גדולה ולמרות ששניהם ניסו לאחרונה להציג חזות של ״עסקים כרגיל״ עמדה מתיחות באוויר. למרבה השמחה, נתניהו נעתר ללחץ הפנימי וסיכם את הסכם הסיוע ל 10 השנים הבאות. בירושלים בוודאי ינסו להוציא מתוכו כמה סעיפים, בעיקר אלה הכרוכים בהגבלות על הגדלתו בעתיד ועל הפסקת המרה של דולרים לשקלים, מה שקרוי שיפור עמדות. ההסכם הזה  מחסן את ישראל מפני נסיגה אמריקאית ממנו. המסורת האמריקאית היא שממשל נכנס מכבד התחייבויות של הממשל היוצא.

 

לנתניהו הכרות שטחית בלבד עם טראמפ. הוא נפגש עימו בקצרה לפני שבועות אחדים, טראמפ התייחס לפגישה הזאת באחד העימותים, אבל ספק אם ניתן היה לעמוד מהי עמדתו האמתית כלפי ישראל, אם קיימת בכלל. נאומו בוועידת איפא״ק היה חשוב הרבה יותר, אבל אפשר לכלול אותו במכלול של קמפיין בחירות ולקחת אותו בזהירות רבה. יהיה מסקרן לבדוק הבטחות כמו העברת השגרירות לירושלים. היא ניתנה בעבר וכמובן לא התממשה.

 

לשגריר בוושינגטון, רון דרמר, צפויה מחילה. ממשל רפובליקאי עשוי לקרב אותו, בניגוד לגורמים בממשל היוצא שכעסו עליו ומידרו אותו לעיתים.

בירושלים פתחו כבר יומנים כדי לחפש מועד לביקורו בוושינגטון. נתניהו ישתדל  להגיע במהירות לשדרות פנסילבניה ולנסות ולפתוח פרק חדש ביחסיו עם טראמפ. ראשי ממשלה  בישראל זקוקים לקו חם קבוע לנשיא ארה״ב, שאותו יוכלו להפעיל בכל רגע של מצוקה. אגב, אובמה, למרות יחסים העכורים עם נתניהו, תמיד הרים את הטלפון כאשר ישראל ונתניהו נזקקו לו.

 

ביחסים הבינלאומיים אמר טראמפ דברים והיפוכם. לכאורה, גישתו הבדלנית של טראמפ מבשרת רעות לישראל.  בוחריו, אם ניתן לאפיין אותם, דוגלים ב״אמריקה תחילה״. טראמפ הבטיח להשית על בנות הברית של ארה״ב את הוצאות של מחיר הביטחון שהיא מקנה להם, והזכיר את ערב הסעודית. אבל גם ישראל כלולה במועדון הזה, שנזקק להגנה אמריקאית. איך הדבר מתיישב עם תפיסת ה״יד החזקה״ של טראמפ וביקורתו על אובמה ובעיקר קלינטון, שכשלו, לטעמו, במדינות החוץ,  והניחו לדעא"ש להשתלט על סוריה ועירק. אובמה היה חסיד של דיפלומטיה, של שיח ושיג ונמנע ככל הניתן מהפעלת כוח. טראמפ עשוי לשנות את הפרדיגמה הזאת ולהחזיר את הכח האמריקאי לזירה הבינלאומית, אבל, מה שמעניין במבחן המידי, האם יהיה מוכן לשלוח כוח צבא להתמודדות על הקרקע עם דעא"ש ועל חשבון מי, אגב?

 

המשוואה שבין ישראל לאמריקה היא חסרה אם אין מוסיפים לה את הקהילה היהודית בארה״ב. זהו משולש ברזל, שכל צלע בו תורמת ונתרמת. הפעם, שוב, התייצבה הקהילה היהודית לצד המפלגה הדמוקרטית ומועמדותה של הילארי קלינטון. עמדה פה ידידות ארוכה שהתחזקה בשנים שביל קלינטון היה נשיא ואחר כך כאשר הילארי שירתה כסנטורית. יתכן שהפעם נשבר קו ה 70%, של התמיכה המסורתית בדמוקרטים. יהודים בלטו גם בתרומות, בסדר גודל שלא היה ידוע בעבר, והתגייסו להצלחת המועמדת הדמוקרטית.

 

כדרכם, לא שמו היהודים את כל הביצים בסל אחד.  בצוות של טראמפ היו מעורבים יהודים רבים, בעיקר מן האגף השמרני והדתי -אורתודוקסי שבקהילה היהודית. חשיבותם עלתה עתה, ללא ספק. מול כל התורמים היהודיים בעשירייה הראשונה של הדמוקרטים, הוביל שלדון אדלסון את תורמי טראמפ. מתברר כי הפעם חושיו הפוליטיים לא אכזבו. אדלסון יהיה  איש מפתח לנשיא החדש. הקהילה היהודית עצמה מפוצלת, בין היתר על רקע דתי, ועתה יידרש שיתוף פעולה בין הזרמים הללו ששוררות בקרבם מחלוקות רחבות. צריך לקוות כי המכנה המשותף של ישראל וטובתה יקרבו אותם בשעה המיוחדת הזו.

 

ישראל תיזקק לקהילה היהודית כולה. בלאו הכי היא מתכווצת והולכת. בינה לבין ישראל התרחבו המחלוקות, הפוליטיות והדתיות. בציבור היהודי לא אהבו את התייצבותו של נתניהו מול אובמה, זה כבר לא רלוונטי, ובמישור אחר את ההפרה של ההתחייבות להקים רחבת תפילה משותפת ליד הכותל. סוגיית הכותל קיבלה משמעות סמלית כמעט במכלול היחסים בין ישראל והקהילה היהודית בארה״ב. חשוב מאד להסירה סוף סוף על סדר היום, כי נדרש עתה סדר יום חדש.

 

אני מניח כי באיפא״ק עושים עתה הערכת מצב מחודשת, קודם כל כי הגיעו ונשרו מחוקקים בשני הבתים, שנית מפני שממשל רפובליקאי הוא באופן דרמטי שונה ולבסוף הזהות הפוליטית הנדירה בין הנשיא והקונגרס נוטלת הרבה מכוח התמרון של איפא״ק.ְ נכון שאפילו קונגרס רפובליקאי אינו מחויב בכל לנשיא, ובמיוחד נשיא שנבחר נגד רצונו של הממסד הרפובליקאי, אבל עדיין הפעלת הקונגרס ככח מאזן מול הנשיא, תהיה משימה קשה מבעבר.

 

ועכשיו לצונאמי, שעליו דיברתי בראשית דברי. עוד לפי 20 בינואר, מחכים לממשלת ישראל חודשיים של לחץ ועצבים. הנשיא אובמה זועם. הוא השקיע בקלינטונים הרבה  והתאכזב. המורשת שלו  עומדת בספק גדול, בעיקר רפורמת הבריאות. נשארה לו המורשת המדינית. עתה, אם ירצה, יוכל לחתום את כהונתו בהצהרה נשיאותית או אפילו בדיון במועצת הביטחון, על המזה״ת ועל יחסי ישראל -פלשתין. דעותיו ידועות ואין כח שיעצור אותו.

 

קחו נשימה ארוכה.  הדרמה רק מתחילה.

 

ח"כ ד"ר נחמן שי הוא יו"ר שדולת יחסי ישראל – ארה"ב.

 

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות