יונ 03 2016

השבוע שהיה כך היה: האבנים המתגלגלות

נושאים: סיכום שבועי

האבנים המתגלגלות

אבנים נופלות מחומת הקואליציה  |  מלחמות ועדת החוץ והביטחון  |  משטרת ישראל מאבדת מאמינותה |  יוזמת השלום הצרפתית  |  יחסים בין-פרלמנטרים בין ישראל וגרמניה  |  בחירות המשמרת הצעירה  |  חודש הגאווה  |  ניצחון מצפה נפתוח  |  אירועי השבוע הבא

לפני שבועות אחדים, כאשר שר הביטחון התפטר (בוגי יעלון, זוכרים?) אמרתי כי האבנים מתחילות ליפול מהחומה. ואמנם, אחר כך נפלו עוד שתי אבנים, אורלי לוי אבקסיס ואבי גבאי. התהליך הוא ממושך ולפעמים איננו נראה במלואו, אבל לפעמים יש נקודות תפנית שמהן מתחיל להימשך קו ארוך ועקבי. ההתפטרות של יעלון יוצרת את הזעזועים שיביאו בהדרגה גם לנפילת הממשלה.

ציוץ אבנים

כתבה מעריב אבי גבאי

אבי גבאי מאקו

אבי גבאי דה מרקר

שמחתי לקרוא אתמול ב"הארץ" מאמר של ידידי ארי שביט שאימץ את התיאוריה הזאת. גם הוא מרגיש שהדברים מגיעים לידי נקודת שבר. בהקשר הזה אני רוצה להביא לדוגמא את פרשת האונס שהיה או לא היה. ראש הממשלה התנפל ביום שישי האחרון על מחנה השמאל וטען כי הוא גילה אדישות למעשה האונס של אישה בעלת צרכים מיוחדים על רקע לאומני בידי ערבים. בין השיטין התחבאה כמובן ההאשמה שכשמדובר בערבים ו\או בפשע לאומי, אז השמאל נאלם דום. אני לא מגן על השמאל לא לפה ולא לשם, אבל בדיעבד התבררו הפרטים הבאים: לא היה אונס, וממילא האירוע לא היה על רקע לאומני.

דרשתי שלשום מראש הממשלה לחזור בו. יש דברים שאסור להשאירם תלויים ועומדים במרחב הציבורי ללא תגובה, והרי הכלל העתיק אומר: "מודה ועוזב ירוחם". מצדו של ראש הממשלה לא נאמר דבר. לא מודה, לא עוזב.

הסתה רהמ nrg

האם האבנים הבאות שיפלו מהחומה יהיו בנט ושקד? בנט ניהל השבוע קרב מחושב נגד ראש הממשלה בניסיון לשפר את מעמדו האישי ובהזדמנות זאת גם את תפקוד הקבינט. זה הסדר הנכון של הדברים. אני מתחבר דווקא לעיסוק בתפקוד הקבינט, וממנו לוועדת החוץ והביטחון שאני חבר בה.

קבינט ynet

מכתב הפרידה שכתב ח"כ, ועכשיו שר, צחי הנגבי לראש הממשלה בעניין המנהרות בוועדת החוץ והביטחון אינו מוכר לי ולא ראיתי אותו. אולם אני כן יכול להעיד מכלי ראשון כי תפקודה של הועדה בעת מלחמת צוק איתן היה רופף, לקוי ואפילו שטחי. באופן לא דמוקרטי לחלוטין דילג אז זאב אלקין, שהיה יו"ר הוועדה, על מרבית חבריה והעדיף איזשהו פורום מצומצם אותו בנה ושהתאים כנראה לצרכיו של ראש הממשלה. זאת הייתה פגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית. כשם שהכנסת חייבת לפקח על הרשות המבצעת, ועדת חוץ ובטחון מפקחת  על פעילות החוץ והביטחון של הממשלה. היא לא עשתה כן במלחמת "צוק איתן". מבקר המדינה אינו מבקר את הכנסת בגלל הפרדת הרשויות אבל, במקרה הזה, הכנסת צריכה לבדוק את עצמה. אי אפשר לחכות למלחמה הבאה.

ציוץ גלצ ועחוב

לתוך המכלול הזה אני מכניס גם את הקמפיין שיזמה לשכת ראש הממשלה נגד החלטות בית המשפט בעניין שרה נתניהו. אני רוצה לומר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: אין לי עניין בשרה נתניהו ואני מצר מאוד על העיסוק האובססיבי בה. אנחנו צריכים להתמקד בממשלה ובראש הממשלה. זאת דרך המלך ללכת בה. כך נכון וכל ראוי. אבל בכל מקרה להתקפות האינטנסיביות והחריפות של דוברי ראש הממשלה על בית המשפט אין ולא היה מקום. זוהי עוד תופעה חמורה שמכרסמת בדמוקרטיה ובמעמדה הבלתי תלוי של המערכת המשפטית.

 

והנה עוד מוסד חיוני שמתרסק לנגד עינינו; משטרת ישראל. הייתה ציפייה, ציפייה גדולה, כי חילופי המפכ"ל ופרישתם והפרשתם של חלק מניצבי המשטרה תחולל שינוי גדול בארגון החיוני כל כך שאנו תלויים בו בחיי היום-יום שלנו. אולם חצי שנה אחרי כניסת המפכ"ל החדש הציפיות מתחילות להתאדות. סדרת תקלות מביכות, החל בפיגוע שביצע נשאת מלחם והכשלים עד לכידתו, דרך פרשת רוצח הזוג אנסטסיה רוסנוב ואליעזר קנדינוב בראשון לציון, ומעשה האונס שהוזכר לעיל, ועד המידע החלקי שפורסם בהודעה לעיתונות בנושא ההמלצות להעמיד את שרה נתניהו לדין. כל אלה מעידים כי משהו רקוב בממלכה הזאת, משהו בסיסי. המסורת היא להעניק לכל ממלא תפקיד לפחות 100 ימי חסד מרגע כניסתו לתפקיד. אלשיך כבר עבר 200. הוא חייב להפנים שהזמן חולף והציבור אינו רואה שינוי לטובה, אולי ההפך.

פייסבוק משטרה ועדת פנים

ציוצי משטרה

 

פורסם בסוף השבוע שהמשטרה מגדילה את מערך הדוברות שלה ב-70 תקנים נוספים. אני מצדד בדוברות חזקה, פעילה וריכוזית אפילו. אבל אני מציע למפכ"ל להוסיף עוד 70 שוטרי סיור או חוקרים. הנה הסוד: הדוברות תשתפר בהדרגה כשההישגים בשטח יצדיקו זאת.

ציוץ תקנים

בסוף השבוע מתכנסת בפריז ועידת שלום ביוזמה צרפתית ובהשתתפות מספר רב של מדינות, כולל ארצות הברית וכמובן הפלסטינים. ומי לא בא? ישראל. נכון להתעקש על שיח ישיר בינינו ובין הפלסטינים ולדחות מעורבות בינלאומית. אבל זה בשמים. בהיעדר משא ומתן ישיר, חייבת ישראל לחפש כל ערוץ אחר להידברות שתוביל לפתרון הסכסוך. תמיד יש דרכי ביניים. לשם כך המציאו את הדיפלומטיה. הדיבורים על קבלת היוזמה הערבית, שכרוכה במעורבות של מדינות ערביות נוספות, היא בדיוק סוג של ועידת פריז. אי אפשר לתמוך ביוזמה הערבית ולעודד אותה ובאותה לשון לדחות לחלוטין את היוזמה הצרפתית. זה קצת מזכיר לי את הדילמה של ראש הממשלה, אם בכלל הייתה, את מי להכניס לממשלה, הרצוג או ליברמן.

בכל מקרה, ישראל לא תהיה בפריז וקולנו לא ישמע שם. אינני יודע לאן היא תוביל, אבל בכל מקרה במערכה הבינלאומית אנחנו כרגיל מפסידים.

להאזנה לדברי בנושא ב"בוקר טוב ישראל" בגלי צה"ל, וכן דברים שאמרתי בנושא יחסינו עם טורקיה ותפקודה של ועדת החוץ והביטחון בצוק איתן, לחצו על התמונה:

122 Ruderman Foundation by Herschel Gutman Photography May 25, 2016

ציוץ פריז

בכניסה לבונדסטאג אני עוצר תמיד. מסתכל סביבי ומנסה לאצור את הרגע הזה. עם היסטוריה משפחתית (לא יוצאת דופן) של משפחה גדולה שנספתה בשואה, שלי, של רעייתי, של חברינו הקרובים, כל מפגש בינינו לבין גרמנים ובמיוחד נציגים רשמיים של גרמניה הוא מרגש.

שבעה חברי כנסת, רויטל סויד, מיכל בירן, אלי אלאלוף, ד"ר אברהם נגוסה, אמיר אוחנה ומיכל רוזין וכמובן אני, באו לשיח בין-פרלמנטרי בין הכנסת לבין הבונדסטאג. נשיא הבונדסטאג, פרופ' נורברט לאמרט, הוביל את הקבוצה הגרמנית ואני ייצגתי את הכנסת במקומו של יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, שנבצר ממנו להגיע. אנחנו מהדקים והולכים את היחסים עם הבונדסטאג, עם חבריו וועדותיו השונות, הרבה בהשראתו של הנשיא פרופ׳ נורברט לאמרט, ידיד גדול של ישראל. זוהי השקעה ביחסי ישראל-גרמניה, מהיחסים החשובים ביותר שניתן להעלות על הדעת, שכן מדינה זו היא מן החזקות והמשפיעות בעולם. את משקלה המדיני ואפילו הכלכלי היא מעמידה לעזרתנו. כמו תמיד, הדברים אינם מובטחים מראש והם טעונים השקעה ופיתוח. זה מה שעשינו גם בביקור הקצרצר הזה, שעסק בהגירה וקליטה. לקבוצה הישראלית היה כמובן הרבה מה להציע, החל מהסיפורים המשפחתיים של כל אחד ואחד מאיתנו, כיצד הגיע לארץ ומהיכן ועד לתובנות שפיתחנו כיצד לקלוט מיליוני אנשים במדינה קטנה ולהקנות להם שפה משותפת, תרבות, חינוך, תעסוקה, דיור ולשלב אותם לעם אחד.

הרושם שלי הוא שהגרמנים, שקלטו בשנה האחרונה מיליון פליטים נמצאים עדיין בשלבי היערכות ראשוניים ולכן הצימאון שלהם לדעת ולשמוע על ניסיונם של אחרים הוא רב. השיח בין הפרלמנטים ימשך מדי שנה  פעם בירושלים, פעם בברלין, ואני רואה בו עוד נדבך חשוב ביחסים בין שתי המדינות.

פוסט פייסבוק רמניה

גרמניה 1

IMG_5711

ועוד דברים שקרו השבוע:

אני רוצה לברך את המשמרת הצעירה שערכה השבוע בחירות למופת, והזניקה לשורה הראשונה עוד ועוד פעילים, כתמיד. המשמרת הצעירה היא דינמו שמטעין ודוחף את המפלגה ואני מקווה שהנבחרת החדשה של המשמרת הצעירה תמשיך במסורת הזאת.

משמרת צעירה

את חודש הגאווה התחלתי כבר לפני שבוע, במפגש עם למעלה ממאה להט"בים שבאו במשלחת מארצות הברית. עכשיו מתחילים האירועים שלנו פה בישראל. כל מי שמאמין בשוויון ובזכויות אדם, כל מי שרוצה שישראל תהיה בית של כולם, חייב להשתלב באירועים האלה בדרך זו או אחרת ולתרום את תרומתו. גם אני אהיה שם, כמו בכל שנה, במצעד הגאווה בירושלים, עם הזיכרונות הקשים של השנה שעברה.

להטב

והנה לכם בכל זאת, סוכריה לסיום השבוע מלא התהפוכות הזה. הממשלה דוחפת בכל הכוח לבנייה חדשה ומקריבה לשם כך גם את הטבע. ממש בזירה שלנו, באזור ירושלים, מדובר במצפה נפתוח ובהר חרת. אלפי התנגדויות שהוגשו לחוקר המיוחד החזירו את הסוגיה לשולחנה של הוועדה המחוזית, מתוך תקווה שאפשר יהיה לבלום את התכנית הזו. כבר היו בעבר פרויקטים שאפתניים בתחום הבנייה שהשחיתו את הארץ לבלי שוב, ולכן כל בניה במדינה קטנה כשלנו מחייבת התחשבות מלאה לא רק בלחצי ההווה אלא גם בצרכי העתיד. אני שמח שתרמתי את קולי למתנגדים.

מצפה נפתוח

ועוד שני דברים לסיום:

ביום ראשון הקרוב, נקיים מפגש של החוג הרעיוני בזרם המרכזי של המפלגה, בשעה 18:00 בבית המפלגה ברחוב יגאל אלון בתל אביב. במסגרתו נקיים דיון פתוח על המצב הפוליטי ונושאים נוספים הנמצאים על סדר היום המפלגתי והציבורי. על דעת מיכל בר זוהר, יו"ר הזרם המרכזי נשמח מאוד להשתתפותכן והשתתפותכם.

בשבוע הבא יתקיים כינוס חגיגי של שדולת ירושלים, שאני מבין יושבי הראש שלה, לרגל יום ירושלים. המפגש יתקיים ביום שני, 6 יוני, בשעה 12:30 במעמדו של יו"ר הכנסת, ח"כ יולי (יואל) אדלשטיין, ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, ובהשתתפותם של שרים, חברי כנסת, נציגי ארגונים עירוניים ותושבי העיר.

אשמח לראותכם באירוע. הכניסה מותנה בהרשמה מראש. להרשמה לאירוע, לחצו כאן.

שבת שלום,

שלכם,

נחמן

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות