יול 17 2015

השבוע שהיה כך היה: עסקה מנוקדת

תוכנית הגרעין האיראנית נמשכת בדרך זו או אחרת כ-20 שנה. לפני כעשור, הפך אותה ראש הממשלה למשימת חייו. הוא הישווה את התקדמות הפרויקט האיראני להשתלטות הנאצים על גרמניה ואחר כך כיבושה ההדרגתי. את הסכם וינה השבוע, כבר השוו אנשיו להסכם מינכן הידוע לשימצה משנת 1939. ועכשיו מה הלאה? שואה? אז כדאי לומר מיד ובבירור. הרי אנחנו עוסקים פה באחת המדינות החזקות בעולם. מאיימים עלינו, יפה, אבל גם לנו יש עוד שתיים שלש הפתעות, שהעולם ובעיקר השכנים שלנו אינם מכירים בדיוק. ראו הראיון עימי בנושא בערב חדש.

ערב חדש

ברור שאיראן גרעינית היא סכנה גדולה. איראן בכלל, לא רק היכולת הגרעינית העתידית שלה, היא מדינה רעה ששולחת זרועות של טרור לשכנותיה , למזרח התיכון (כולל ישראל) ולחלקי עולם שונים. אבל בשום אופן היא איננה גרמניה הנאצית. השוואות מן הסוג הזה רק מטילות פחד ויראה ואינן מאפשרות תהליך שקול ומדוד לגבי מה לעשות ואיך. ההסכם שנחתם בוינה הוא הסכם רע, אבל הוא אינו הסכם מינכן ואין בו כניעה מוחלטת. יש בו חורים ופגמים אבל גם נקודות חיוביות. הוא בהחלט דוחה את התגרענותה של איראן, מכניס אותה למסגרות של פיקוח ב״ל ומציע תהליכים של פשרה ושיח. אובמה,  מיומו הראשון הדגיש כי הוא חסיד ההידברות והדיפלומטיה, בניגוד לקודמיו שבחרו כאלטרנטיבה ראשונה את השימוש בכוח.

ההסכם הוא אכן  אירוע היסטורי בעל משמעות מרחיקת לכת. אנחנו, מפלגת האופוזיציה הראשית, בחרנו לכן להתייצב לצד הממשלה בביקורת הקשה על ההסדר. אבל מכאן ואילך אסור להתבלבל. אנחנו איננו זמרים במקהלה של נתניהו ועלינו לבדל עצמנו מממשלתו. מותר לנו ואפילו רצוי, להצביע  על הישגים מסויימים שיש בהסדר ובודאי גם לחלוק על הטקטיקה הלאומית שבה חבר נתניהו שכבר גררה ביקורת קשה בארה״ב וגרמניה, שתי בנות הברית החשובות ביותר שלנו.

אין טעם להמשיך ולהתעמת לגבי הסכם עצמו. הוא  סגור כבר. ספק גדול אם הקונגרס האמריקאי יטרפד אותו ואפילו אם יקרה הבלתי צפוי, הדבר לא ימנע מהשותפים האחרים ובכלל ממדינות העולם לחדש היחסים עם איראן ולהעניק לה לגיטימציה. מוטב שנבין כי הסוסים ברחו כבר מן האורווה ועדיף שנחשוב על היום שאחרי. היום הזה הוא קודם כל התמודדות עם איראן ושלוחותיה בשדות המזרח התיכון ולאורך גבולותינו. לאיראן נוכחות של ממש בלבנון, בסוריה ובעזה. ביום שאחרי, צריך לחדש את הדיאלוג השקט והפורה עם בנות בריתנו כדי שיבינו את המשמעות של בטחון ישראל.  ארה״ב ומדינות אירופה ובראשן גרמניה, חייבות לחזק את היכולות הצבאיות של ישראל. כוח ההרתעה שלנו היה ונשאר המפתח למניעת מלחמות. העמימות בנושא הגרעין הישראלי ריחפה תמיד מעל שמי המזרח התיכון וגרמה לכל אויב לחשוב פעמים רבות לפני שהוא הניע את כוחותיו לכיווננו. אם אמנם נשחקת ההרתעה והעמימות אינה יעילה, יש לחזק את ישראל בדרכים אחרות בכדי שתוכל להתמודד עם האתגרים המצפים לה. על זה אנחנו יכולים וצריכים להילחם.

כמדי שבוע ובכל הקשר שהוא, עולה השאלה האם מקומנו בקואליציה של נתניהו? כמדי שבוע ובכל הקשר שהוא, תשובתי היא שלילית. כשאנחנו מתייצבים לצד הממשלה בעניין זה או אחר, ההחלטה היא עניינית ולגופה של אותה סוגיה בה מדובר. אין להסיק מכך כי על מנת לשתות את כוס החלב עלינו לקנות את הפרה כולה. אנחנו יודעים להפריד. אין שום צורך להצטרף לקואליציה זו המסתמנת בחודשיה הראשונים  כגרועה; אנטי-חברתית, חפיפניקית והיסטרית. לנו אין מה לעשות בקואליציה הזאת ועדיף להפסיק לדבר על כך ולהתמקד בפעילות אופוזיציונית עיקשת ותקיפה, שתביא להפלתה. מוזמנים לקרוא עוד על דעתי בנושא בכתבה של וואלה.

שבת הוא זמן נהדר, לעצור ולהרהר. אני מציע לנתניהו לעשות חושבים על האסטרטגיה והטקטיקה של השנים האחרונות, שהסתיימו במפולת. עכשיו צריך לחשוב על טקטיקת יציאה מוצלחת.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות