אוק 31 2013

ניתוק קבוצות הספורט מן המרכזים שלהן 28.10.13

נחמן שי (העבודה):

גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לתמיכה שהובעה פה במליאה בהצעת החוק הזאת. לפני שנים, 13 שנה, שימשתי מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט שהיה אז, ונתקלנו באותן בעיות שמזכירה עכשיו השרה. אני מודה שלא הצלחנו להתמודד אתן. כלומר, זיהינו אותן, ומסקנות ועדת מליניאק היו מונחות לפנינו והן היו עוד יותר טריות מאשר היום. הקדנציה הייתה מלווה בהתנגשויות בלתי פוסקות, גם עם מרכזי הספורט, גם עם ראשי ההתאחדויות למיניהן – בדיוק מה שהשרה עוברת בימים האלה, ועומדת בזה בכבוד. אולי משהו פוררנו בחומה הזאת וקצת השפענו, אבל אותו טון, אותם איומים, אותו סגנון ואותה תחושה שהספורט הוא בבעלות של כמה בעלי-בית.

לכן, אני שמח על המהלך הזה שיזמת, כי הספורט חולה וזקוק לריפוי. יכול להיות שתהליך הריפוי יהיה ארוך. אנחנו רואים את זה – אנחנו רואים את זה בהישגים הדלים ורואים את זה בכסף הרב. יש הרבה כסף, ויחד עם זאת זה לא מיתרגם להישגים. אנחנו רואים את זה גם בזירה הפנימית וגם בזירה החיצונית – קבוצות ישראליות שמתמודדות, ועכשיו לאחרונה זה היה כדורסל, ועל הכדורגל אנחנו יודעים. אלה נבחרות לאומיות, הרבה כבוד. הציבור אוהב אותם, העם אוהב אותם, לובש את החולצות ומתרגש, ובסוף – מפח נפש.

אנחנו יודעים שבסוף זה תשתית. זה מתחיל מלמטה. אם זה לא מתחיל מלמטה, זה לא צומח הלאה. העצים האלה לא מתחילים מלמעלה. אי-אפשר לייבא שחקנים כמו שעושות חלק מהקבוצות. לכן, אני חושב שהרעיון של העברה ישירה לקבוצות הוא רעיון נכון, ואני מקווה שזה ייעשה גם בפיקוח ותחת עין ציבורית, כלומר שגם הקבוצות יודעות שזה כסף ציבורי, כי הכסף של הטוטו הוא כסף ציבורי, בסופו של דבר. המרכזים ממשיכים לקבל את מנת חלקם, והם אחראים לדברים שהם היו אחראים להם עד עכשיו והם לא יכולים להתנער מזה.

בקצה הדרך אני שוב חוזר ואומר: אני מקווה שהספורט הישראלי, במהלכים שאת יוזמת, באמת יצא לאיזו תנופה חדשה ונראה ברכה, כי זה דבר מופלא, הספורט, ונדמה לי שכל אחד מאתנו אוהב את הספורט – פעם לעשות ספורט, פעם לצפות בספורט ופעם לעודד ספורט; זה חלק בלתי נפרד מחיינו. תודה, ואני כמובן אתמוך.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות