יול 26 2013

נאום בנושא חוק השוויון בנטל 22 ביולי 2013

נחמן שי (העבודה):

גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מעריך מאוד את העבודה שעשה השר יעקב פרי – – –

נחמן שי (העבודה):

אני רואה שאני גורם לך לזיכרונות, כבוד הרב, אחרי 24:00 מותר לנו כבר לחלום קצת. פלסנר בביתו, עוקב אחרי הדיון בהתרגשות גדולה. אני חושב, לא יודע. השר פרי עשה מאמצים גדולים להיכנס לים העמוק ולצאת משם חי, יבש לא, ואני החמאתי לו גם על הנאום שלו, כי אני מאמין שהוא יצא מן הלב. אבל אני מאוד חושש, השר וחברי וחברותי, שאנחנו כולנו מחמיצים את הרגע הזה שיש בפנינו. ואני אקדים ואומר, למרות הספקות אני אתמוך, ואני מאמין שגם חברי, אתמוך בחוק הזה שאתם מביאים היום, אבל אני חושב שהוא לא ממצה בסופו של דבר את העניין שעמד בפנינו כי יש בשאלה של הנטל יותר מאשר "סתם" שירות צבאי.

ובאמת, החברה הישראלית לא עומדת כולה על שירות צבאי, היא שווה קצת יותר, היא חשובה קצת יותר. אני לא אומר שהשירות הצבאי – דיבר פה חברי איתן כבל בהתרגשות גדולה על חירוף הנפש שחיילי צה"ל נלחמים בו כדי להגן על המדינה, וכך הדבר. אבל בשירות בכלל יש ערך מסוים, של כל מי שחי ורוצה לחיות בארץ הזאת, ומרגיש שהארץ הזאת היא שלו ושלה, ושיש לכולנו אחריות מסוימת לגביה, לגביה היום ולגביה בעתיד. ואי-אפשר, אי-אפשר, כך אני מאמין, להיות חלק מן החברה הישראלית מבלי למלא את המטלות של אזרח ואזרחית, של אזרחים ואזרחיות בה, אי-אפשר.

וכשיצאו המוני אנשים אל הכיכרות לפני שנתיים ולפני שנה, עכשיו אנחנו פחות רואים אותם, מה הם רצו, כשהם דיברו על שוויון ועל סולידריות? הם רצו שכולם יהיו חלק מן הסיפור הקשה הזה של החברה הישראלית, שכולם יחושו את אותה תחושה של מחויבות כלפיה, וכשכולם עושים את זה אז באיזשהו מקום קצת יותר קל, קצת פחות כואב, אפשר לשאת יותר במשימות, והמשימות הן באמת כבדות. ואנחנו כולנו עושים, ואני חושב שמפלגת העבודה עושה אפילו יותר מאחרים, כדי להבליט את הערך הזה של אחריות משותפת בחברה הישראלית, שכולנו פה ביחד כדי לשאת, ואי-אפשר לבודד. יש כאלה שזוכים בזכויות יתר בגלל שהם נמצאים במקום מסוים, אז אין זכויות יתר, אנחנו רוצים לקחת את זכויות היתר ולהכניס את כולם ביחד. לא שכולם יהיו שווים בסוף, יהיו כאלה שיהיה להם אולי יותר, אבל עדיין זו תהיה חברה אחת.

ולכן, המשימה שעמדה בפניך, ידידי השר פרי, הייתה יותר גדולה, ואני לא חושב שהיו לך אפילו כלים לנסות ולפתור אותה. אני רוצה להביע צער על כך שגם באותה סוגיה מסוימת של שירות צבאי בסופו של דבר לא הגענו אל מדרגה ראויה של שוויון, לא הגענו. בעניין הבנות, שירות הנשים בצה"ל – ואני מאלה שמאוד מכבדים את שירות הנשים ואני רואה בזה פתח לכניסה רחבה ומלאה גם לתוך החברה – לא קיבלנו את זה. קודם כול, מאריכים את שירות הבנות, ולעומת זאת פוטרים משירות צה"ל לפחות 50% מכלל המחזור, 50% – – –

נחמן שי (העבודה):

שמה?

נחמן שי (העבודה):

אבל רוב צבא פתוח היום בפני הבנות.

נחמן שי (העבודה):

א', שום דבר לא מושלם – – –

נחמן שי (העבודה):

אי-אפשר למיין בנות ובנים באותו מקום, בסוף יש איזשהם קריטריונים שונים, מה אפשר לעשות?

נחמן שי (העבודה):

לא תמצאי בי מתנגד, את יודעת את זה, לא מהיום.

נחמן שי (העבודה):

את יודעת. אבל אני חושב שעדיין בהארכת השירות לבנות ובהגדלת הפער בין אלה שאינן משרתות בכלל לבין אלה שמשרתות רק הגדלנו את זה במקום להגיע לאיזושהי מידה של שוויון. גם בשירות הבנים נוצרו פערים שאני לא מוכן לקבל אותם. אני לא מוכן לקבל אותם. אני לא מוכן לקבל את ההבדלים בין שירות "חילוני", ישיבות ההסדר והחרדים. זה לא נקרא שוויון בעיני.

נחמן שי (העבודה):

כי אני חושב שאני מוכן לקחת גם את ההזדמנות הזו ולהאמין במשהו שאני מייד אומר לך מהו, שאנחנו נתחיל פה תהליך, שבסופו של דבר לא יהיה תהליך של כפייה ולא יהיה תהליך של אילוץ, יהיה תהליך של רצון ושל הבנה מצד החברים היקרים שלי, שיושבים עכשיו מולי ומסתכלים עלי.

נחמן שי (העבודה):

סליחה, חברי מדברים אתי.

נחמן שי (העבודה):

מה הבדל בין זה לבין חוק טל? זה יותר הדוק מאשר חוק טל, אבל זה לא מספיק בעיני, אמרתי את זה.

נחמן שי (העבודה):

לא, זה יותר מדויק, זה יותר חד, מאשר חוק טל.

נחמן שי (העבודה):

אני רוצה לבסוף – אני אשיב לך אחר כך, כי היושבת-ראש מאיצה בי. אני רוצה לומר – – –

נחמן שי (העבודה):

אני אסביר לך אחר כך, ישראל ידידי, חבר הכנסת חסון. אחרונים, אני פונה אליכם, חברי חברי הכנסת החרדים: מהמפלגה שלנו בהחלט נושבת אליכם רוח של אהדה והבנה ויכולת של עבודה משותפת, כך אנחנו רוצים לראות את חיינו בארץ הזאת. ואני שמעתי את תרועת השופר שהייתה שם מאחור ואת התפילה שהתפללתם, ואני מאוד מכבד כל דרך שהיא שאתם מביעים בה את דעתכם, אבל בסופו של דבר, בואו נלך ביחד, בואו נעשה את הדברים במשותף, כי זו הדרך ואין דרך אחרת כדי לחיות בארץ הזו. תודה.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות