יול 19 2013

השבוע שהיה כך היה: סוף שבוע של תקווה 14-18.7.13

נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

זהו סוף שבוע של תקווה. ממש בשעות האלה נדע אם הפלשתינאים קיבלו ההצעה האמריקאית  להצטרף למשא ומתן. נדמה לי כי ממשלת ישראל הביעה נכונותה, אם כי מטעמים טקטיים לא נתנה לכך ביטוי. אנחנו מרבים ללחוץ על הממשלה ולתבוע כי תגמיש עמדתה, אבל כרגע נראה שהפלשתינאים קיבלו רגליים קרות. אינני יודע יותר מדי וטוב הדבר. יש מצבים שדיפלומטיה שקטה מסייעת.

דבר אחד ברור- הזמן אינו פועל לטובתנו, ועל כך קיבלנו השבוע הוכחה מחודשת מן האיחוד האירופי. ההחלטה למנוע מכספים אירופיים לזלוג ליהודה, שומרון והגולן אינה חדשה כשלעצמה, היא מושתתת על עשרות החלטות קודמות, כולל הסכמות של ממשלת ישראל לגבי יחס שונה בין ישראל של קווי 67' לבין ישראל שלאחר 67'. המהלך האירופאי מקפיץ את הלחץ על ישראל במדרגה גדולה, הוא יתבטא באובדן כספים בהיקף של מאות מילוני יורו וכן ירחיק מאיתנו את מדינות המערב, הדמוקרטיות – ליברליות, חברות ה-OECD, שאנחנו מתגאים כל כך בקשרים שבינינו לבינם. בעניין זה התראיינתי בקול ישראל ברדיו ובטלוויזיה, גל"צ, ynet, nrg ועוד.

כבר בהזדמנויות קודמות כשהופעתי בפורומים אירופיים, הרגשתי ביחס המשתנה והולך לישראל. אנחנו זקוקים לאירופה כי היא השוק העיקרי לייצוא שלנו, כי היא מגבה אותנו באו"ם ובפורומים בינלאומיים אחרים וכי אנחנו קרובים אליה תרבותית. התגובות המתלהמות של שרי הימין, חברי הכנסת שלהם והמתנחלים מלמדות כי ישראל שבויה בידיהם וכי הם עצמם אינם מבינים את משמעות התהליכים ההולכים ומבשילים בעולם, כולל אירופה. ראוי שישננו את התקדים של דרום אפריקה. מדינה חזקה שעמדה שנים רבות בלחצים הבין – לאומיים ולבסוף נאלמה להיכנע. האם אנחנו רוצים ללכת בדרכה?

הצעת חוק שלי נפלה השבוע בכנסת ברוב של חברי הקואליציה. זאת אינה הצעה המשנה סדרי בראשית ואינה מדברת גדולות, אלא "סתם" רעיון שיכול לסייע במשהו לכל אחד ואחת מאיתנו בענייני היום יום. ההצעה אמרה כי כל מוסד ציבורי יקיים שעות קבלה פעם בשבוע גם אחרי הצהריים. במקומות ציבוריים רבים הדבר מקובל. לא חידשתי דבר. אבל ישנה שורה ארוכה של גופים ציבוריים, הממומנים מן הקופה הציבורית, שנמנעים מכך. הממשלה ניסתה להטיל עלי אחריות להסכמי השכר ולעובדים במגזר הציבורי, אבל אלה כמובן שטויות. כל מקום עבודה יכול להגיע להסדר עם עובדיו מבלי שתהיה לכך עלות כספית, או שתהיה לכך עלות זעירה. בין לבין שוכחות הממשלה ורשויות אחרות כי המדינה הזאת קיימת למען אזרחיה ולא להפך. כל מי שהתנסה בלעשות "סידורים" במהלך יום העבודה על חשבונו, היה מעריך את העובדה כי ניתן להקדיש לכך אחר הצהריים שקט. כל אחד ואחת, להוציא את ממשלת ישראל ושריה. לא פלא ששר הכלכלה, נפתלי בנט, שהיה אמור לענות להצעת החוק שלי במליאה, ערק ברגע האחרון והותיר את הבמה לסגן שר האוצר, מיקי לוי, שהפך להיות "מיסטר קלין" של הממשלה.

זוהי הצעת החוק. לשמיעת נאומי מהמליאה לחץ כאן

בית חולים הדסה וירושלים הפכו כבר לישות אחת ואין כבר להפרידם זה מזה. בבית החולים הזה נולדו ילדיי, שם נפטרו הוריי והדבר נכון לגבי מאות אלפי ירושלמים. לא יכולתי לעבור לסדר היום למצוקה שאליה נקלע המוסד הרפואי החשוב הזה. ביחד עם חבריי אראל מרגלית, ראובן ריבלין ואורי מקלב, כינסנו את שדולת ירושלים לדון במצוקת  בתי החולים בעיר. השדולה ועוד חבורה נכבדת של חברי כנסת התכנסה באמצע השבוע עם ראש העירייה, עם מנכ"ל משרד הבריאות ועם רבים אחרים כדי לטכס עצה כיצד לחלץ את הדסה מגירעון של למעלה ממיליארד שקל ולהבטיח כי שערי צדק לא  תלך בעקבותיה. ברגע זה אין עדיין פתרון והאיום על בית החולים ועובדיו, כן גם על למעלה מ-6,000 עובדיו, הוא אמיתי. בעניין זה ביקשנו גם פגישה עם ראש הממשלה. נראה לי כי ללא התערבותו יאלץ הדסה לנקוט צעדים מרחיקי לכת שיפגעו ב 1.5 מיליון איש המתגוררים בירושלים רבתי. מי מוכן לכך?

משפט אחרון לסיום. ועדת השופטים של פרס יצחק שדה לספרות צבאית הודיעה השבוע כי החליטה להעניק לי את הפרס לשנה זו על ספרי "מלחמדיה" (זוכה נוסף הוא שלומי אלדר על ספרו "להכיר את החמאס"). הספר "מלחמדיה" עוסק כידוע במלחמה על התודעה, המלחמה החדשה שבה ישראל נתונה ואשר שונה באופן מהותי ממלחמות קודמות. זה הפרס השני שהספר זוכה בו. התרגשתי. יש בכך הכרה לא רק במאמץ הגדול של המחקר והכתיבה אלא גם במציאות הבין לאומית, האזורית והמקומית שלנו. הדבר מחזיר אותנו לרישא של הסיכום השבועי ולצעדים שנקטה אירופה כלפינו. זהו המאבק החדש שלנו והוא מצריך חוכמה, שיקול דעת ומתינות. אני מאחל לעצמנו שנימצא את התכונות האלה בקרבנו, כדי להתמודד בה ולנצח.

שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות