ארכיון לחודש נובמבר, 2016

נוב 25 2016

בין מים לאש

מאת: נושאים: סיכום שבועי

בין מים לאש

אינתיפאדת האש | המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים | פרשת הצוללות | הריסת כפר חורפיש | חינוך לפסגות | קידום שקיפות בקק"ל | הצעת חוק למניעת הסתננות | בניה בירושלים | ועידת הגיל השלישי | השדולה ליחסי ישראל- ארה"ב

 

חברות וחברים, 

מה שהתחיל באמצע השבוע כאירוע ספורדי בעצימות נמוכה הפך לקראת סוף השבוע לפיגוע רב ממדים שהתפשט בארץ כולה, כמו אש, אבל הפעם זאת באמת הייתה אש. בשלב זה רב הנסתר על הגלוי אבל ברור שלפחות חלק מהסופות שפרצו בכל רחבי הארץ היו מעשי טרור. עכשיו זו אינתיפאדת האש, שמכה בישראל בבטן הרכה שלה, בעורף. יהיו בוודאי הרבה שאלות לאחר שהכל יסתיים אבל כרגע צריך לשבח את לוחמי האש ואת שאר שירותי החירום שכורעים תחת העומס אבל ממשיכים בפעילותם ואת הגילויים הרבים והלא נדירים של סולידארית חברתית מכל עבר.

צילום: רשת קבוצת העיתונאים רוטרניק

בישראל אנחנו זקוקים כמו תמיד לאסון קטן כדי לגלות את פניהן היפות של החברה ושל המדינה שלנו. יהיה אשר יהיה, אני מניח שהאחראים ייתפסו ונדע יותר, עלינו להבטיח כי כל מקרה יידון לגופו ולא בהקשר החברתי שלו. חלילה לנו להאשים את הציבור הערבי- הישראלי כולו. אנחנו חיים ביחד, חייבים להיות ביחד והאש כמובן, כפי שהוכח גם במצבי חירום ובמלחמות בעבר, אינה מבחינה בין יהודים, דרוזים, או ערבים.

לחצו כדי להאזין לדברים שאמרתי בנושא גל השריפות ליעקב אילון באולפן ואללה:

               

השבוע ציינו את המאבק הבינלאומי לאלימות כלפי נשים, זהו נושא חשוב ורגיש בשונה מנושאי הביטחון והחוץ להם תמיד עדיפות במקומותינו. טעות, בסופו של דבר החיים שלנו בארץ הזו מורכבים ממכלול גדול של עניינים, נושאים חברתיים (וגם כלכליים) הם ההוויה השוטפת והמציאות היומיומית. השבוע לרגל המאבק הבינלאומי למאבק באלימות נשים הקדישה לכך הכנסת יום דיונים ארוך, בעיקר כמובן בוועדה למעמד האישה, בה אני חבר. הנתונים המספריים שקיבלנו הם מזעזעים, אבל הגרוע הוא ההנחה המבוססת שישנם מקרים לא מדווחים רבים. המתלוננת הרי חוששת לעצמה, לילדיה, למשפחתה ובקיצור מעדיפה לספוג ולשתוק. 21 נשים נרצחו מתחילת השנה, אלפי אחרות סבלו התעללות. 

 אלה הדברים שאמרתי בדיון מיוחד במליאת הכנסת:

לוועדה לקידום מעמד האישה הגיעו שלושה שהציגו באומץ רב את סיפורם האישי. לא קל להיחשף, אבל על מנת לחולל שינוי תודעתי שיציף את הסוגיות הללו בכל מקום ובכל עת, זאת הדרך. מה יעזור? הרתעה יעילה, שתחילתה בחינוך, והמשכה באכיפה קשה ועקבית, אלה המפתחות לעקירת התופעה האיומה הזו מחיינו.  

 לשמיעת הדברים שאמרתי בוועדה לחצו:

ולעניין אחר. למרות שיש לישראל חוף ארוך, חיל הים היה תמיד בעדיפות נמוכה וסבל במשך שנים מדימוי רע. גם כלי השיט שלו היו מיושנים, אבל סיפקו פחות או יותר את הסחורה, הגנת החופים. פה ושם במלחמות העבר וביניהן הפגין החיל יכולת אסטרטגית, בעיקר של הקומנדו הימי, יחידת העלית שלו. בשנות ה-60 ספינות הטילים הקפיצו אותו לעידן חדש ומתחילת שנות ה-2000 החלו גם להגיע צוללות חדישות שהפכו אותו לגורם משמעותי במערכה הימית. סייעו לכך האיומים החדשים, בעיקר של החיזבאללה, ומציאת הגז הטבעי שהנחילה לישראל את המים הכלכליים. חיזוק הזרוע הימית של ישראל הוא אכן מטרה ראויה. מהמקום הזה הכל שנוי במחלוקת, כפי שלמדנו בשבועות האחרונים – מהם כלי השיט העתידיים? כמה צוללות ישראל צריכה? איך התקבלו ההחלטות ובידי מי? והאם בעסקאות הענק של מיליארדי שקלים דבק רפש של שחיתות ושל גזירת קופונים? 

 התארחתי באולפן שישי בחמש ודיברתי בנושא עם כינרת בראשי ועם אורי לוי: 

בצדק דרשנו חבריי ואני פתיחת חקירה ציבורית, משפטית או משטרתית. הרוב האוטומטי בכנסת דחה זאת, אבל ממש זמן קצר לאחר ההחלטה היועץ המשפטי קבע כי המשטרה צריכה לחקור. אני בוטח ברשויות החוק והאכיפה ובטוח כי זה המסלול הנכון. אולם, במקביל חייבת ועדת חוץ וביטחון לקיים דיון פרלמנטרי מעמיק בסוגיה זאת.בימים אלה אנו לומדים עד כמה עמוקה המצוקה התקציבית של מערכת הביטחון ולכן נדרשת הוועדה, בה אני חבר, להיכנס לעומקו של עניין. דרשנו גם את זה.  

ביום א' שוחחתי בנושא בפאנל אצל אורית נשיאל לביא באולפן הפתוח של הכנסת:

              

מכל הדיון הזה עולה שאלה גדולה, האם ישראל היא מדינה מושחתת? אני סבור שלא, אבל בשנים האחרונות, יותר מבעבר מתגלים מקרי שחיתות כולל ברמה הציבורית הבכירה ביותר ואת התופעות האלו צריך לעקור ביד חזקה. 

 

השבוע הרסה המשטרה בכפר חורפיש את ביתו של תושב דרוזי, שנבנה ללא היתר בניה. חוק צריך להישמר כי בלעדיו אין חברה ואין מדינה. אולם בעניין המסוים הזה של בניה בכפרים הערביים והדרוזים נוצרה מציאות עגומה, בהעדר תכניות מתאר אין הם יכולים לבנות את בתיהם. אבל מה? האוכלוסייה גדלה וכמובן בונים. מפעם לפעם בית המשפט מוציא צווי הריסה ובתים נהרסים אבל זה היוצא מן הכלל. ברוב הזמן נוצרים טריטוריות לא חוקיות שהופכות את החוק לבדיחה. במגזר הערבי והדרוזי חייבים לאפשר בניה על פי חוק. כך אמרתי במליאת הכנסת.

 

כלפי הדרוזים במיוחד יש לנו פינה חמה, מה זה פינה, בית חם. נמאס לי כבר לשמוע על "ברית הדמים" בין היהודים והדרוזים, אנחנו צריכים לחשוב על ברית חיים, איך חיים פה במשותף ואיך יוצרים שוויון בין כלל אזרחי ישראל. הצעקה שעלתה מחורפיש צריכה להדהד בכל הארץ.  

לשמיעת דבריי מהמליאה:

דרך אחת למשל היא הפרויקט של עמותת "חינוך לפסגות" שמטפחת מצוינות בקרב נוער יהודי וערבי. משתתפי התכנית הגיעו השבוע לכנסת ללמוד על הדמוקרטיה ולראות אותה מקרוב. בתכנית שלהם הם זוכים לתגבור בשעות הלימוד וגם להעשרות מיוחדות. כאן בתמונה, עם זיקה, תלמיד עירוני ז' מיפו בן 16 שהתלווה אלי במהלך היום. זיקה אינו יודע עדין מה הוא רוצה להיות, אבל לי חשוב יותר שירכוש את הכלים שיאפשרו לו להיות, מה שהוא רוצה, אם וכאשר יחליט. 

 

ועוד דברים אחדים על השבוע שהיה; ראיון עם פאר לי שחר בצבע הכסף, דיברתי בשבח השקיפות שמוביל דני עטר בקק"ל והתעמתי עם השר אלקין שיחד עם חברו השר יריב לוין מנעו את אישור הממשלה להסכם שנחתם עם מבקר המדינה

בוועדת הפנים נאבקתי בסנקציה החדשה, חסכון מאולץ של חלק מהכנסותיהם, שהפעילה הממשלה כדי להקשות על חיי המהגרים החיים בתוכנו. דעתי לא השתנתה. המדינה חייבת למצוא דרך להסדיר את צאתם מפה בצורה אנושית כראוי לבני אדם. עד אז הם חיים פה ואתנו ואנו, במיוחד אנו, חייבים להעניק להם תנאי חיים ראויים. 

בירושלים החליטה העירייה להתפרע ולאשר 1440 יחידות דיור חדשות בחלקה המזרחי של העיר. אני בעד בניה בירושלים, בעד, וחרד מאוד לשינויים בדמוגרפיה שלה. אבל העיתוי, העיתוי. חבל שראש הממשלה שהנחה את שריו להוריד פרופיל בענייני ארה"ב לא ידע להנחות את עיריית ירושלים לפעול ברוח זו, זה לא הזמן. נקודה. 

 הדברים שאמרתי בנושא במליאת הכנסת: 

אלפי גמלאיות וגמלאים מילאו את גני התערוכה ביום חמישי במה שקרוי רעידת הגמלאים, זו הייתה חוויה בשבילם וזו הייתה גם חוויה בשבילי להיפגש עם כה רבים מהם ולחלוק אתם, אף אם בקצרה, את תפיסתי לגבי מקומם בחברה ואת יכולותיהם לעשות שינוי. מיליון איש מסוגלים להניע תהליכים ולהשפיע, אמרתי להם.

 

האבק של בחירת טראמפ לנשיא טרם שקע ובשדולה של יחסי ישראל ארה"ב הזדרזנו להתכנס על מנת לדון בהשלכות של העידן החדש בממשל האמריקאי.בעוד ימים אחדים נארח פה את נשיא הליגה נגד השמצה, את עורכת הפורווארד היהודי החשוב ביותר, את פרופ' גיל טרוי ואחרים לדיון שינתח את תוצאות הבחירות ובעיקר ידון במה שיקרה עתה לקהילה היהודית. אשמח לארח אתכם באירוע. לחצו על התמונה כדי להרשם. אתם מוזמנים.

 

ולבסוף, הכנסת ציינה השבוע את יום הבטיחות בדרכים. על הכנסת לפעול לקידום חקיקה מתאימה בנושא חשוב זה. לקריאת הכתבה המלאה שהתפרסמה במעריב סוף השבוע, לחצו על התמונה.

סוף שבוע שקט.

 

נחמן

אני מזמין אתכם לעקוב אחרי ברשתות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

נוב 18 2016

מעשה בפיל ובזבוב

מאת: נושאים: סיכום שבועי

מעשה בפיל ובזבוב

חוק ההסדרה | אי אמון בממשלה | סוגיית הביטוחים הקולקטיביים | תוספת ותק והבטחת הכנסה לאזרחים הוותיקים | חוק הכניסה לישראל | השקת פרוייקט פניות חיילים | נוהל חוקרים אקדמיים | דסק החוץ 

 

 חברות וחברים, 

ביום רביעי אחר הצהריים העבירה הכנסת את חוק ההסדרה, שנועד למנוע את פינוי עמונה ואולי גם יישובים ובתים בהתנחלויות קיימות בעתיד.

זהו חוק רע שדגל שחור מתנוסס מעליו, שכן הוא מעוות את ערכיה של מדינת ישראל, ערכים של צדק ומשפט. בעניין עמונה הכבר נפלה החלטה, ויהיה צורך לפנותה. לגבי העתיד, הממשלה יכולה לחפש פתרון ואינני יודע מהו. אבל לא עולה על הדעת שהוא לא יעמוד באמות מידה משפטיות, הן מבית והן מחוץ.

קואליציה מקרטעת הצליחה לעבור עוד מסוכה בדרך לשום מקום. השרידות היא שם המשחק ולמענו אפשר כנראה לעשות הכל, ממש הכל. ברגע האחרון גם כחלון קפץ מהספינה או אולי אל הספינה חזרה, והודע כי יתמוך בחוק. רק אתמול אמר שיתנגד… 

  התייחסתי לנושא זה בראיון לשרון גל מהכנסת, כמובן שאני מתנגד לחוק ההסדרה:

הבעיה היא לא רק משפטית אלא גם מדינית. עיתוי גרוע ביותר לעשות איזשהו מהלך מקומם ומרגיז, שעלול להתניע את דעת הקהל הבינלאומית כנגדנו. כרגע אנחנו זבוב על החדק של הפיל הגדול, אמריקה. כולם עסוקים ובצדק, מה יביא אתו הנשיא החדש. אז למה הזבוב מתעקש להיות פיל, אולי מישהו יכול להסביר?

עוד שגיאה קשה מבית היוצר של ממשלת נתניהו.

   דיברתי בנושא בתכנית פוליטיקה בהנחיית עודד שחר.

ביום שני הגשתי את הצעת אי האמון בממשלה מטעם המחנה הציוני. תחילה רציתי לדבר רק על סוגיית הכותל ויחסה של הממשלה ליהדות ארה"ב אולם בסופו של דבר עסקתי גם בעניין עמונה. והיה מחנה משותף בין שני הנושאים; החלטות שאין מבצעים. יהודי ארה"ב כואבים בשל אי קיום ההחלטה להתיר תפילה מעורבת ועזרה שלישית סמוך לכותל, תפילה משותפת לגברים ולנשים כמנהג האורתודוקסים והרפורמים.

הנושא אינו חשוב לרוב הישראלים אבל הוא חשוב מאד למרבית היהודים המתגוררים בארה"ב. צרכים פוליטיים פנימיים מנעו מהממשלה להגשים את החלטתה שלה והפצע פעור. בעת הזו ישראל זקוקה לכל קורטוב של סיוע על מנת להגיע לממשל הרפובליקאי החדש ואל הנבחרים האמריקאים בבתי במחוקקים. אני לא בטוח שהקהילה היהודית תהיה שם כדי לעזור.

  לחצו כדי להאזין לדבריי במליאה:

כתבתי בנושא זה גם מאמר בג'רוזלם פוסט, קראו.

בהצעה דחופה לסדר יום העליתי שוב את עניין הביטוחים הקולקטיביים הסיעודיים על שולחנה של הכנסת. כבר שנים אחדים שנושא זה ממתין כמו פצצת זמן בזירה הציבורית והשבוע כבר הודיע יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן כי שקרוב תפרוץ שביתה בכל המשק בשל הביטול החד צדדי של ביטוחים אלה. מיליון ישראלים שהיו מבוטחים בביטוחים סיעודיים קיבוציים נשארים עתה ללא ביטוח, במיוחד חריפה הבעיה אצל 200 אלף מהם, שקופות החולים אינן נלהבות לקלוט.

  לחצו על התמונות כדי לקרא את הכתבות המלאות: 

                 הצעות הפשרה שהוצעו על ידי הממשלה הן בבחינת קומץ שאינו משביע את הארי, ולכן המאמץ הנכון והראוי הוא להיכנס לעובי הקורה. הנה דבריי בעת ההצעה לסדר כולל חילופי דברים קשים עם יו"ר הישיבה, חמד עמאר, שסרב לאפשר לי להשלים את דבריי.

בוועדת העבודה והרווחה אישרנו תוספת ותק לאזרחים וותיקים שלא הצליחו לצבור ותק בדרך כלל בשל היותם עולים חדשים וגם תוספת להבטחת הכנסה. אלה היו יוזמות של הממשלה שאני מברך עליהן, עדיין אינן מספקות אבל כמובן כל תוספת היא ראויה ומסייעת לאותם 20% מן האזרחים הוותיקים שנמצאים מתחת לקו העוני.

הכנסת אישרה החמרה בחוק הכניסה לישראל כדי למנוע מאזרחים זרים להכנס לארץ או לשהות בה. ישראל חייבת להילחם ב-BDS ואולם על- פי דוח מבקר המדינה לפני כמה חודשים, המאבק בא מאוחר מדי ומעט מדי. התלבטנו בסיעת המחנה הציוני כיצד לנהוג, כולנו מתנגדים לחרם, אבל ניראה היה לנו שהממשלה לקחה את זה שלב אחד יותר מדי מה גם שהחוק הזה לא חיוני ואפשר להסתדר בלעדיו.

בתחילת השבוע השקנו פרוייקט חדש של שירות לציבור והפעם לחיילי צה"ל וכך כתבתי אליהם:

הגיעו אלינו כמה עשרות פניות ואנחנו מעבירים אותם למשרד הביטחון ולצה"ל לבדיקה. למי ששאל ולמי שהתעניין, זאת האחריות שלנו לייצג כל אחת ואחד בציבור הישראלי מבלי לבדוק דעה פוליטית או כל הגדרה שהיא. זוהי עבודה ציבורית.אם נתקלתם בבעיה כלשהי בקשר בינכם או מישהו מבני משפחותיהם עם צה"ל, אני מזמין אתכם גם כן להעביר אלינו פניות ואנו מבטיחים לעזור: pniyot@havoda.org.il 

לפני חודשים רבים ניסיתי להעביר הצעת חוק שנועדה לסייע למוסדות המחקר בישראל לגייס לשורותיהן חוקרים מחול. מדובר על העידית שבעידית, חוקרים ספורים מדי שנה אמורים להשתלב במחקרים הנערכים בארץ וביחד לייצר את השילוב והמיזוג עם חוקרים אחרים. לאחר חודשים ארוכים נאות סוף סוף משרד הפנים להכין נוהל חדש לחוקרים זרים ועתה ההוא נכנס לתוקף. קיבלנו תגובות מצוינות מועד ראשי האוניברסיטאות על המאמץ הזה.

 לחצו על התמונה כדי לשמוע את דבריי על החוק כפי שהצגתי אותו במליאה:

  לקריאת הכתבה בדה מרקר בנושא, לחצו:

ב'דסק החוץ' שלי ערכתי שתי פגישות; האחת עם חבר הבונדסטאג המשמש כמפקח פרלמנטרי על צבא גרמניה.

והאחרת עם חברי הפרלמנט הצ'כי שהגיעו לישראל כדי להדק את היחסים בין שני בתי המחוקקים. הקשר הטוב והחם בין ישראל לבין צ'כיה נמשך אם כי לאחרונה התגלו כמה עננים לשמיים הכחולים הללו וגם פה צריך לפעול בזריזות כדי למנוע מפולת.

דקה אחת על הרחפן שתרם אורי אריאל, שר החקלאות, לראש ממשלת רוסיה ועורר כצפוי שערוריה ציבורית ותהיות אמריקאיות צפויות.

 מאמר בגלובס על נתניהו והשאלטר, על מדיניות התקשורת של הממשלה:ענין זה הוא בעל משמעות  כבדה, אחזור אליה בשבוע הבא.

ולבסוף, אם יש לכם סבלנות 25 דקות של שיחה עם רועי כ״ץ ברדיו תל אביב על העניינים העומדים ברומו של עולמנו. לחצו על התמונה כדי להאזין.

זהו. עוד שבוע. אין רגע מנוחה.

שבת שלום, כמה אנחנו זקוקים לה.

נחמן

מזמין אתכם לעקב אחרי ברשתות החברתיות:

 

עדיין אין תגובות

נוב 11 2016

רעידת אדמה

מאת: נושאים: סיכום שבועי

רעידת אדמה

הבחירות בארה"ב | מצבה של העיר ירושלים | התפילות בכותל וההסדר הממשלתי שלא מוצה | תקנות שעת החירום | תכנית המתאר העירונית בשעת שאלות לשר הפנים | יום עיון על השינויים במזרח התיכון של מכון ה- INSS | נשים עושות שלום | סיור שערכתי בדרום

 

חברות וחברים,

את השבוע הזה במיוחד את היום השלישי בו העולם לא ישכח במהרה. בחירתו של דונאלד טראמפ לנשיאות היא בעלת השלכות ארוכות טווח בכל מעגל שהוא, כמובן קודם כל האמריקאי אבל גם הבינלאומי והישראלי. ההשפעות האלה מתחלקות ליחסים הבינלאומיים, לכלכלה, לביטחון, לתרבות ולכל היבט בחיינו.

 

 

הכל נובע כמובן מן הדומיננטיות של ארה"ב בעולמנו ומכך שכל שינוי, ומעל הכל שינוי במנהיגות הוא הרה משמעות. דונאלנד טראמפ, איש שהפליא באמירות ובמעשים חריגים ויוצאי דופן, שפעל בניגוד מוחלט ל"פוליטיקלי קורקט", הצליח במרוץ בן שנה וחצי להביס את כל מתחריו ולהיות אחד האנשים החזקים עלפני כדור הארץ.

לקריאת המאמר שכתבתי בנושא לחצו כאן.

 

אבל אוסיף עוד כמה מילים על ההיבט הישראלי. בישראל בטוחים שטראמפ הוא פחות או יותר המשיח, ושהוא הגיע. עכשיו נעלמה כל ההיסטוריה וכל הבעיות, ואפשר בשקט להמשיך בשליטתנו בפלסטינים, לבנות ככל שנרצה ולהכשיל כל פתרון מדיני בינינו לבין שכינונו. זו תפיסה שטחית, מוגבלת וצרה. מיום שאדם נכנס לתפקידו, כולל נשיא ארה"ב, הוא רואה את הדברים בצורה שונה לחלוטין ומוגבל ומושפע מהסובבים אותו, מההיסטוריה, מכוחות חדשים שלא היה מודע להם ומעוד שחקנים רבים. התוצאה היא, כמובן, התמתנות גדולה ושיקול מחדש של דברים שנאמרו בעבר.

 

אינני יודע מה יקרה או לא יקרה אבל הייתי מציע לנהוג בסבלנות ולחכות. החל מינואר נהיה יותר חכמים, וגם זה לא ביום אחד.

על תוצאות הבחירות בארה"ב דיברתי בהזדמנויות רבות, להלן כמה מהן: 

 

 התארחתי אצל יואב קרקובסקי באולפן 'המשחק המרכזי':

 

 בסיכום אירועי היום, משדר חדשות הלילה של ערוץ 1, התראיינתי לאורי לוי:


 

 צפו בראיון שלי על הקול היהודי בבחירות ארה"ב אצל בן כספית בתכנית עושים  סדר. 
 

בערוץ הכנסת השתתפתי בפאנל המסכם את בחירות המתוחות, בהנחייתם של יאנה סוריאדנה  ויניר קוזין:


 

למרות החששות אני רוצה לברך את דונאלד טראמפ. הוא הנשיא הנבחר. יחסינו עם ארה"ב הדוקים וחשובים ביותר. ארה"ב עמדה לצידנו בכל המבחנים וכך זה נמשך שנים ארוכות. אנחנו חייבים לשמר יחסים אלה בכל יכולתנו ולצפות כי לא יחול שינוי ביחסה של ארה"ב לישראל.

 

ועכשיו לשאר נושאי השבוע, כי בכל זאת, החיים נמשכים:

 

הכנסת דנה על פי הצעתי במצבה של העיר ירושלים. תכף תראו איך הכל מתחבר לבחירות באמריקה. ירושלים שוקעת, היא עברה בדירוג הסוציו- אקונומי של מדינת ישראל מאשכול 4 לאשכול 3. עיר עניה ש- 60% מתושביה מצויים מתחת לקו העוני. בכל הארץ 30% ובירושלים 60% עניים. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, צוטט כמי שהביע שביעות רצון על ההידרדרות על מצבה של העיר: "עכשיו נקבל יותר כסף מהממשלה" אמר, אבל זהו כמובן טירוף. ירושלים צריכה להיות עיר פורחת ומשגשגת ולא מבצר של עוני. בעיר זו יש שתי אוכלוסיות גדולות ודלות. הקהילה החרדית וערביי מזרח ירושלים. האחריות של הממשלה היא לדאוג לרווחתם. אבל היא לא עושה זאת, העירייה אינה מסוגלת והתוצאה היא חור שחור לאיש אין פתרונות . וזו העיר שישראל אומרת ובצדק, שהיא פנינה בכתר של העולם וכמובן אין כוונה לחלק אותה (מבחינתי אפשר לוותר על חלקים במזרח ירושלים אבל זה לא הנושא כרגע). הנה הדברים שאמרתי בדיון על ירושלים:

בוועדת הפנים התנהל דיון על סוגיית התפילות בכותל ועל ההסדר המיוחד שהציעה הממשלה לזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים ולא הצליחה לממשו. קהילות אלה, בארה"ב טוענות ובצדק, שמגיע גם להן להתפלל בכותל כדרכן וכאמונתן.

 

בוועדה שהתנהלה כמובן בצעקות רמות, כי בלי זה אי אפשר, אמרתי כמובן שיש לכבד את בקשתם- רצונם של יהודי ארה"ב. צריך להבין שנגמרה החד צדדיות ביחסינו איתם. אם מדינת ישראל זקוקה להם, והיא אכן זקוקה בעיקר עכשיו, לאחר הבחירות ארה"ב. בוודאי שהיא צריכה להטות אוזן גם לרצונותיהם. לצערי לא כולם מבינים את זה. יו"ר הוועדה למשל, דוד אמסלם, הכריז שההסדר לגבי הכותל הוא מיותר. בעניין זה הקרב לא מסתיים וחבל. צריך היה כבר להשאיר אותו מאחורינו.

 

  הנה הדברים שאמרתי בוועדה:

 

מדינת ישראל נמצאת מאז 1948 במצב חירום. קוראינו המסורים הופתעו לראות את רשימת הנושאים עליה חל מצב חרום, החל מכוורות דבש ועד תקנות בנושא הכור הגרעיני.

כבר שנים שמנסים להחליף את הצווים האלה בחקיקה עדכנית. זה תהליך ארוך  אבל חיוני כדי להשתחרר מאותו מצב חירום בלתי נצחי. השבוע שוב נדרשה הכנסת להמשיך את הצווים הבאים ועל כך אמרתי במליאה:

 

כדרכי הקדשתי גם השבוע זמן לנושא הגמלאים. בשעת שאלות לשר הפנים אריה דרעי העליתי את נושא האזרחים הוותיקים ואת הצורך להתאים תכנון ובניה לצרכיהם. כידוע, תכניות מתאר נעדרות תכנון לבתי אבות אבל כמובן לוקחות בחשבון גני ילדים ובתי ספר. הזנחה.בבניה העירונית של העיר אין לוקחים את הצרכים שלהם בחשבון. דרעי אמר שהוא מודע לנושא, שזה כמובן יקר, אבל שמשרדו כן טורח לשלב את ההיבט של האזרחים הוותיקים בתכניות המתאר ואחריהן.

 

 לשמיעת דברי במליאה, לחצו.

 

אני ממשיך כמובן לפעול למען האזרחים הוותיקים בכל הזדמנות שיש לי.

בהקשר זה טרחתי לפגוש את חברינו הגימלאים מכפר סבא. קבוצות כאלה מגיעות לעיתים תכופות והשיחות עמם מאלפות.

 

 

 

השתתפתי גם בפרוייקט "מחזירים אהבה" של עמותת מטב, במסגרתו ביקרתי את אריאל פלק.

 לקריאת הכתבה שהתפרסמה אתמול במעריב, לחצו.

 

במכון למחקרי ביטחון באוניברסיטת תל אביב הצגתי בקצרה את משנתי בנושא הגירת אוכלוסין, זאת במסגרת יום עיון על השינויים במזרח התיכון. המכון הלאומי למחקרי ביטחון עושה עבודה מצוינת ומעלה על סדר היום סוגיות בין לאומיות ואזוריות ומשתף בהן את הציבור.

 

המשבר בסוריה יצר בעיית פליטים עמוקה, שהעולם מתמודד עמה רק בחלקה ואנחנו חזרנו כאן לדיון האם ישראל צריכה לסייע למשבר ההומניטרי הקשה שבסוריה, כולל קליטת פליטים. דעתי בעניין נשארה כפי שהייתה. אסור לנו להיות אדישים למצוקותיהם של אחרים, במיוחד לא כאלה שנוצרו במהלך מלחמות בועימותים מזוינים. ישראל הייתה צריכה לקלוט מעט מהפליטים ולהחזיקם באופן זמני ברמת הגולן כדי שיתמלא הציווי מאתנו של תיקון עולם. אבל איש כבר לא חושב במונחים כאלה.

 

 

פגשתי השבוע בשערי הכנסת את תנועת "נשים עושות שלום". עשרות נשים עומדות ומפגינות למען שלום. זה נפלא. ההתגייסות מכל פינות הארץ כדי להביא להסדר שלום בינינו לבין הפלסטינים מעוררת התפעלות ותקווה. נשים אלה כבר חודשים ארוכים פועלות בדרכים שונות כדי להסב את תשומת לב הציבור לנושא השלום. הן יהיו שם כל שבוע עכשיו, מקיימות את המלחמה כדי למנוע מלחמה. הן בודאי ישמחו את תצטרפו אליהן.


 

גם את הנאום בן הדקה שלי השבוע ניצלתי כדי להתייחס לתנועת הנשים האמיצה. צפו.

 

את החלק האחרון אני רוצה להקדיש לסיור שלי לדרום אתמול. באתי לבסיס נבטים של חיל האוויר בדרום, שהוא בשורה גדולה לנגב, השתתפתי באזכרה מרשימה ליצחק רבין:

לאחר מכן, פגשתי חברים ופעילים בדימונה:

לבסוף, נפגשתי עם ראש העיריה הפעיל והנמרץ של ירוחם, מיכאל ביטון, שמסוגל לסדר אפילו שקיעות נפלאות לעיר, שנמצאת דווקא בזריחה:

 

 

 

עד כאן, נסיים בשבוע טוב, רגוע. ונתפלל ביחד שיהיה יותר טוב.

 שלכם, נחמן.

 

 

אתם מוזמנים לעקב אחריי

במדיות בחברתיות:

למעקב אחר הפייסבוק שלי

למעקב אחר הטוויטר שלי

למעקב אחר היוטיוב שלי

סגור לתגובות על רעידת אדמה

נוב 09 2016

הצונאמי כבר כאן

מאת: נושאים: מאמרים

 

עכשיו, בוקר יום רביעי, האדמה עדיין רועדת. היא תרעד הרבה זמן, לפחות ינואר 2017 וגם אחר כך. האבק טרם שקע ואפשר גם שיהיה עוד צונאמי, כמקובל אחרי רעידות אדמה. אמריקה מציגה מהפיכה מודל 2016. האנשים השמרנים ביותר, ה״לב״ של אמריקה, הארץ הגדולה שבין החוף המערבי לבין החוף המזרחי, החליטו להפוך את התמונה הפוליטית, את המציאות הפוליטית של 8 השנים האחרונות, על פניה. מרד חברתי ופוליטי.

 

בעולם כולו מנסים להפוך ולהפוך בדרמה האדירה הזאת; הכל, לכאורה, הוביל לתוצאה אחת, וכולם, כמעט, היו שותפים לתובנה הזו, התקשורת, הסוקרים, המגזר העסקי ורוב העולם, והנה התברר כי שום דבר אינו סופי, עד שהוא סופי.

 

כבר ברור שנפתח פרק חדש ביחסי ישראל ארה״ב. נשיא חדש מביא עימו לפחות 5000 בכירים, כולל שגרירים, שמחליפים את המינויים הפוליטיים הקיימים ובונים ממשל חדש. זהו נוהל קיים וגם תרבות פוליטית במיטבה, אנשים חדשים בונים מדיניות חדשה.  גם בקונגרס, שהפך עתה לרפובליקאי כולו, מתחיל עידן חדש. ישראל תידרש מהר מאד לחריש עמוק ביחסים עם הבית הלבן החדש, עם האדמיסטרציה הרפובליקאית ועם הקונגרס.

 

לכאורה, נתניהו צריך להיות מרוצה. בינו לבין אובמה לא שררה ידידות גדולה ולמרות ששניהם ניסו לאחרונה להציג חזות של ״עסקים כרגיל״ עמדה מתיחות באוויר. למרבה השמחה, נתניהו נעתר ללחץ הפנימי וסיכם את הסכם הסיוע ל 10 השנים הבאות. בירושלים בוודאי ינסו להוציא מתוכו כמה סעיפים, בעיקר אלה הכרוכים בהגבלות על הגדלתו בעתיד ועל הפסקת המרה של דולרים לשקלים, מה שקרוי שיפור עמדות. ההסכם הזה  מחסן את ישראל מפני נסיגה אמריקאית ממנו. המסורת האמריקאית היא שממשל נכנס מכבד התחייבויות של הממשל היוצא.

 

לנתניהו הכרות שטחית בלבד עם טראמפ. הוא נפגש עימו בקצרה לפני שבועות אחדים, טראמפ התייחס לפגישה הזאת באחד העימותים, אבל ספק אם ניתן היה לעמוד מהי עמדתו האמתית כלפי ישראל, אם קיימת בכלל. נאומו בוועידת איפא״ק היה חשוב הרבה יותר, אבל אפשר לכלול אותו במכלול של קמפיין בחירות ולקחת אותו בזהירות רבה. יהיה מסקרן לבדוק הבטחות כמו העברת השגרירות לירושלים. היא ניתנה בעבר וכמובן לא התממשה.

 

לשגריר בוושינגטון, רון דרמר, צפויה מחילה. ממשל רפובליקאי עשוי לקרב אותו, בניגוד לגורמים בממשל היוצא שכעסו עליו ומידרו אותו לעיתים.

בירושלים פתחו כבר יומנים כדי לחפש מועד לביקורו בוושינגטון. נתניהו ישתדל  להגיע במהירות לשדרות פנסילבניה ולנסות ולפתוח פרק חדש ביחסיו עם טראמפ. ראשי ממשלה  בישראל זקוקים לקו חם קבוע לנשיא ארה״ב, שאותו יוכלו להפעיל בכל רגע של מצוקה. אגב, אובמה, למרות יחסים העכורים עם נתניהו, תמיד הרים את הטלפון כאשר ישראל ונתניהו נזקקו לו.

 

ביחסים הבינלאומיים אמר טראמפ דברים והיפוכם. לכאורה, גישתו הבדלנית של טראמפ מבשרת רעות לישראל.  בוחריו, אם ניתן לאפיין אותם, דוגלים ב״אמריקה תחילה״. טראמפ הבטיח להשית על בנות הברית של ארה״ב את הוצאות של מחיר הביטחון שהיא מקנה להם, והזכיר את ערב הסעודית. אבל גם ישראל כלולה במועדון הזה, שנזקק להגנה אמריקאית. איך הדבר מתיישב עם תפיסת ה״יד החזקה״ של טראמפ וביקורתו על אובמה ובעיקר קלינטון, שכשלו, לטעמו, במדינות החוץ,  והניחו לדעא"ש להשתלט על סוריה ועירק. אובמה היה חסיד של דיפלומטיה, של שיח ושיג ונמנע ככל הניתן מהפעלת כוח. טראמפ עשוי לשנות את הפרדיגמה הזאת ולהחזיר את הכח האמריקאי לזירה הבינלאומית, אבל, מה שמעניין במבחן המידי, האם יהיה מוכן לשלוח כוח צבא להתמודדות על הקרקע עם דעא"ש ועל חשבון מי, אגב?

 

המשוואה שבין ישראל לאמריקה היא חסרה אם אין מוסיפים לה את הקהילה היהודית בארה״ב. זהו משולש ברזל, שכל צלע בו תורמת ונתרמת. הפעם, שוב, התייצבה הקהילה היהודית לצד המפלגה הדמוקרטית ומועמדותה של הילארי קלינטון. עמדה פה ידידות ארוכה שהתחזקה בשנים שביל קלינטון היה נשיא ואחר כך כאשר הילארי שירתה כסנטורית. יתכן שהפעם נשבר קו ה 70%, של התמיכה המסורתית בדמוקרטים. יהודים בלטו גם בתרומות, בסדר גודל שלא היה ידוע בעבר, והתגייסו להצלחת המועמדת הדמוקרטית.

 

כדרכם, לא שמו היהודים את כל הביצים בסל אחד.  בצוות של טראמפ היו מעורבים יהודים רבים, בעיקר מן האגף השמרני והדתי -אורתודוקסי שבקהילה היהודית. חשיבותם עלתה עתה, ללא ספק. מול כל התורמים היהודיים בעשירייה הראשונה של הדמוקרטים, הוביל שלדון אדלסון את תורמי טראמפ. מתברר כי הפעם חושיו הפוליטיים לא אכזבו. אדלסון יהיה  איש מפתח לנשיא החדש. הקהילה היהודית עצמה מפוצלת, בין היתר על רקע דתי, ועתה יידרש שיתוף פעולה בין הזרמים הללו ששוררות בקרבם מחלוקות רחבות. צריך לקוות כי המכנה המשותף של ישראל וטובתה יקרבו אותם בשעה המיוחדת הזו.

 

ישראל תיזקק לקהילה היהודית כולה. בלאו הכי היא מתכווצת והולכת. בינה לבין ישראל התרחבו המחלוקות, הפוליטיות והדתיות. בציבור היהודי לא אהבו את התייצבותו של נתניהו מול אובמה, זה כבר לא רלוונטי, ובמישור אחר את ההפרה של ההתחייבות להקים רחבת תפילה משותפת ליד הכותל. סוגיית הכותל קיבלה משמעות סמלית כמעט במכלול היחסים בין ישראל והקהילה היהודית בארה״ב. חשוב מאד להסירה סוף סוף על סדר היום, כי נדרש עתה סדר יום חדש.

 

אני מניח כי באיפא״ק עושים עתה הערכת מצב מחודשת, קודם כל כי הגיעו ונשרו מחוקקים בשני הבתים, שנית מפני שממשל רפובליקאי הוא באופן דרמטי שונה ולבסוף הזהות הפוליטית הנדירה בין הנשיא והקונגרס נוטלת הרבה מכוח התמרון של איפא״ק.ְ נכון שאפילו קונגרס רפובליקאי אינו מחויב בכל לנשיא, ובמיוחד נשיא שנבחר נגד רצונו של הממסד הרפובליקאי, אבל עדיין הפעלת הקונגרס ככח מאזן מול הנשיא, תהיה משימה קשה מבעבר.

 

ועכשיו לצונאמי, שעליו דיברתי בראשית דברי. עוד לפי 20 בינואר, מחכים לממשלת ישראל חודשיים של לחץ ועצבים. הנשיא אובמה זועם. הוא השקיע בקלינטונים הרבה  והתאכזב. המורשת שלו  עומדת בספק גדול, בעיקר רפורמת הבריאות. נשארה לו המורשת המדינית. עתה, אם ירצה, יוכל לחתום את כהונתו בהצהרה נשיאותית או אפילו בדיון במועצת הביטחון, על המזה״ת ועל יחסי ישראל -פלשתין. דעותיו ידועות ואין כח שיעצור אותו.

 

קחו נשימה ארוכה.  הדרמה רק מתחילה.

 

ח"כ ד"ר נחמן שי הוא יו"ר שדולת יחסי ישראל – ארה"ב.

 

עדיין אין תגובות