ארכיון לחודש ספטמבר, 2016

ספט 30 2016

השבוע שהיה כך היה: פרס, האחריות למורשת עוברת הלאה

מאת: נושאים: סיכום שבועי

פרס, האחריות למורשת עוברת הלאה

נפרדים בעצב וגאווה משמעון פרס | קילנטון וטראמפ מתעמתים | טקס פרסי רשות השידור על שם אילן רועה | תאגיד השידור הציבורי זה לא ריץ' רץ | ציון יום איחוד גרמניה | טקס הגעה לגיל גבורות בטכניון | מה עוד היה לנו השבוע?


חברות וחברים,
 

להרבה אנשים היה שמעון שלהם. גם לי. שנים רבות שעשיתי בסביבה הביטחונית – מדינית של ישראל סיפקו לי הזדמנויות לפגוש אותו, לשמוע את דעותיו, עמדותיו ולהתרשם. הייתי בר מזל, אני יודע. ההערכה אליו באה עם הזמן. ככתב צבאי צעיר בסוף שנות ה-60 וה- 70 המוקדמות לא הבנתי מספיק ולא הכרתי את תרומתו. הוא עמד ליד הגה הביטחון של ישראל מאז מלחמת השחרור ואילך.

שימת הלב שלנו מופנית באופן קבוע ללובשי המדים, אבל בהדרגה למדתי שמאחורי הצבא עומדת מכונה אדירה וחשובה לאין שיעור של מחקר, פיתוח, רכש ויצור ביטחוני. פרס היה שם עוד לפני 1948 כדי להעניק לצה"ל את המטריה שבלעדיה לא היה ניתן להגיע להישגיו המזהירים. בראש ובראשונה ל"דימונה", אותו שם קוד לעמימות הגרעינית המפורסמת של ישראל. לעולם כנראה לא נדע כיצד קם והיה הפרויקט הזה, שהוא אבן היסוד בביטחונה של מדינת ישראל.

נחמן פוסט על פרס

 
שוב ושוב פגשתי את פרס  גם בתפקידים אחרים, שם יצק את המילה שלום לתוך הביטחון. הוא היה למנהיג הישראלי, בה'א הידיעה, שטיפח את חזון השלום. בין היתר הוא הצליח להדביק בחזון הזה את יצחק רבין ז"ל וכך נוצרה אותה סינרגיה נפלאה בין השניים שהייתה עשויה להוביל להסדר בינינו לבין הפלסטינים, אילולא שלושת הכדורים שירה יגאל אמיר וששינו את ההיסטוריה. תמיד נזכור כי הרוצח דילג על פרס וכיוון לרבין.

לפני אחד עשרה שנים במהלך מלחמת לבנון השנייה עסקתי בריכוז משאבים כספיים בקהילות היהודית בארה"ב לטובת העורף בישראל. פרס מילא ברגע האחרון את מקומו של ברק בשליחות לארה"ב. הוא יצא בדקה האחרונה וללא התראה וכבש את ארה"ב. במסע מהיר, חוצה יבשת, הוא פתח את הלבבות ואסף מאות מיליוני דולרים. 

בפגישתי עמו פעם האחרונה כנשיא, הגשתי לו את ספרי "מלחמדיה" שעוסק בדיפלומטיה הציבורית של ישראל. הוא הגשים בדרכו את המונח "עוצמה חכמה", השילוב האולטימטיבי בין עוצמה קשה לעוצמה רכה. ביום שישי נהיה כולנו בבית הקברות הממלכתי בהר הרצל , בחלקת גדולי האומה כדי להיפרד ממנו. יהי זכרו ברוך.

נחמן עם פרס
 

נחמן עם פרס 2

 

ועוד כמה אירועים שהיו השבוע. בארה"ב התרחש עימות טלוויזיוני בין הילרי קלינטון לדונלד טראמפ. עשיתי את הלילה כולו בערוץ 1 עם יעקב אחימאיר ואורן נהרי המצוינים כדי לעקוב אחר הדיון ולהגיב. קודם כל זה היה דיון מרתק והצגה טלוויזיונית מעולה. אני מקנא באמריקאים שהם מסוגלים להפיק מפגש כזה, תרבותי, ענייני וברמה גבוהה. למרות ששני המועמדים חבטו האחת באחר ללא הרף עדין נשארו כבוד הדדי ומסגרת תרבותית. להערכתי הילרי קלינטון ניצחה והיא גם תהיה הנשיאה הבאה של ארה"ב , אבל הכל אני יודע, כפי שאומרים, עדיין פתוח. לצפייה בעימות לחצו על התמונה.

 

דיבייט ארהב נחמן באולפן ערוץ 1

 

בהמשך דיברתי גם עם אריה גולן ברשת ב' ועם בן כספית בתכנית "עושים סדר" שבערוץ 2. לצפייה לחצו על התמונה.

nachman on tv


וא – פרופו אריה גולן. באמצע השבוע הוענקו פרסי רשות השידור על שם אילן רועה, לז'רמן כהן, מירית הושמנד-מיטרני ולאריה גולן. רשות השידור אפילו על קו הסיום שלה ממשיכה לתפקד, ואני חושש אפילו מלומר זאת, יותר טוב מבעבר. הפרסים האלה שוב לימדו על איכותו וחשיבותו של השידור הציבורי במדינת ישראל.

 

פרסי רשות השידור

 

אם מנטרלים בסיפור הזה הנהלות מושחתות וגופי ציבור משותקים ומשאירים רק את העשייה התקשורתית, הרי את ההצגה הזאת לא צריך להפסיק. כך כנראה חושב עכשיו ראש הממשלה ושליחו השונים שפועלים באיחור גדול כדי להשאיר את רשות השידור ולהשאיר את תאגיד השידור הישראלי. חבל מאוד שהם התעוררו רק עתה. יהיה זה מטורף להחזיר את הגלגל אחורה אבל נתניהו הוכיח שהוא "משיג את הכל", אז אולי הוא יצליח שוב ההצלחה שלו תהיה הכישלון של כולנו. שמחתי להתארח בטקס הזה, ולזכור את ימי הראשונים בקול ישראל עם אריה ואחרים לפני עשרות שנים. מסע על העבר וחזרה למציאות.

ציוץ

אני מצרף גם מאמר שלי שהתפרסם ב- JERUSALEM REPORT בנושא ביבי והתקשורת.

 
במהלך השבוע ציינה גרמניה את יום האיחוד, שתי הגרמניות חזרו והיו למדינה אחת. האיחוד הזה ב- 3.10.90 סימן את סוף המלחמה הקרה הביטוי הפיזי היה הפלת החומה והאיחוד של שתי הגרמניות.
 
הקשר ההדוק בין ישראל לבין גרמניה נזקף בין היתר לזכותו של שמעון פרס, היה ארכיטקט היחסים בין ישראל לבין גרמניה החדשה. יחסים אלה לא היו פשוטים כלל ועיקר, אבל בהשראתו של בן גוריון הבינה המנהיגות הישראלית דאז כי חייבים ללכת קדימה מבלי לשכוח חלילה את העבר. זה היה מה שקרוי "ריאל פוליטיק" שהוכיח את עצמו לאורך השנים. כיום גרמניה היא ידידה גדולה של ישראל ותומכת בנו ללא היסוס מעל הבמות החשובות ביותר בעולם. אני מופקד בכנסת על קבוצת הידידות הפרלמנטרית בין ישראל לבין גרמניה ויכול להעיד מכלי ראשון עד כמה הקשרים הללו הדוקים ומונחים על יסודות איתנים. כך נוכל למצוא את שמעון פרס בהרבה היבטים של חיינו בארץ.
 
שגריר גרמניה
ומילה אחרונה כמידי שבוע על האזרחיות והאזרחים הוותיקים, באתי לטכניון ע"פ הזמנת גיורא חרלופסקי ואלברט לוי כדי לחגוג יחד עם מאות גמלאים, את שנת השמונים של עשרות מהם. הגעתי למסקנה כי 80 הוא ה-60 החדש… פגשנו קבוצה פעילה, מלאת מרץ ומקרינה חיוניות.
 
בוקר הוקרה


באותה הזדמנות דיווחתי להם כי ערב ראש השנה החדשה מספר הגמלאיות והגמלאים מגיע ל 940 אלף, עליה באחוז אחד לעומת השנה שעברה. הבטחתי לכם כי הגידול בקבוצת הגיל שלנו תימשך ואכן כך.
 
ועכשיו למבחר מאירועי השבוע…
 
נפגשתי עם שוטרי קורס קציני אג"מ מתקדם שהגיעו לכנסת. תודה לפקד מוטי דגן ולפקד מיכאל סוויסה שארגנו את המפגש.
 

קורס קציני אגם

 
שמחתי לברך באירועים המפלגתיים לכבוד ראש השנה ברחבי הארץ, הנה טעימה-
 
הרמת הכוסית במחוז חיפה-
 
מחוז חיפה
 
ברכות לחנוכת הסניף בכרמיאל ומחוז הצפון-
 
כרמיאל

 

האירוע המסורתי של מחוז תל אביב וההסתדרות-

מחוז תא

 
באירוע בסניף הרצליה-
 
הרצליה

אנו חותמים את השבוע בעצב ובגאווה גדולה, שלובים יחדיו, פרס השאיר לנו מורשת ואין לנו יותר מדי זמן כדי לממש אותה.
 
שבת שלום,
 
שלכם נחמן

עדיין אין תגובות

ספט 29 2016

מאמר שפורסם ב- Jerusalem Post

מאת: נושאים: מאמרים

Little piece of heaven on earth– M.K Dr Nachman Shai

 

עדיין אין תגובות

ספט 23 2016

השבוע שהיה כך היה: מאמריקה, באהבה

מאת: נושאים: סיכום שבועי

מאמריקה, באהבה

נאום רה"מ באו"ם | החוג המרכזי של מפלגת העבודה | עצות למועמדים לנשיאות ארה"ב בתכנית הצוללת | חזרת טרור הסכינים | נאום בן דקה בדיון מיוחד של מליאת כנסת – "ככה לא מנהלים מדינה" | ביקורו של שר הפנים הגרמני | התייחסותי לפרשת עמונה ב"ערב חדש" | מפלגת העבודה אינה אבודה | מה עוד היה לנו השבוע?
חברות וחברים,
 
ביבי ואובמה חוזרים לסיבוב אחרון. ריקוד הפרידה שלהם נעים ורומנטי, אבל אינו יכול להשכיח את המריבות הסוערות בשנים האחרונות. שניהם לא רצו בפגישה הזו ושמחו כשנסתיימה. במבט לאחור ישראל החמיצה הזדמנות גדולה. אובמה האיש והממשל האמריקאי כולו, במיוחד שר החוץ, ג'ון קרי, עשו כל מאמץ כדי לקדם הסדר בין ישראל לפלסטינים. אין הסדר, אין התקדמות ויש טרור. חלק מן האשמה מונחת גם על כתפי הפלסטינים, אין לי ספק בכך. אבל האינטרס העליון מבחינתי הוא של מדינת ישראל, להתנתק מהחיבוק הפלסטיני ולחזור לשורשינו היהודיים והדמוקרטיים. אנחנו מתרחקים מהמקום הזה. האחריות תיפול בסופו של דבר עלינו, על הדור הזה שמוריש לדורות הבאים סכסוך מדמם וחסר תקווה. הנה הדברים שאמרתי ביום חמישי בבוקר ברשת ב' לאריה גולן. להאזנה לחצו על התמונה-
 
רשת ב
 
החוג המרכזי של מפלגת העבודה בראשותו של חכ"ל מיכאל בר זהר, נפגש בתחילת השבוע לדיון בענייני ביטחון עם עוזי ארד, לשעבר היועץ לביטחון לאומי. היה דיון מרתק ועוזי חשף הרבה מהליקויים בתהליכי החשיבה והתכנון שבלשכת רה"מ נתניהו. גם משם ניתן ללמוד עד כמה למדינת ישראל אין חזון ואין כיוון.
 
ליקויים
 
הבחירות בארצות הברית מתקרבות והולכות. נקודה זו היא הדרמה הטובה ביותר על פני כדור הארץ ושום סדרת טלוויזיה לא תשתווה אליו. הפערים בין הילרי קלינטון לבין דונלד טראמפ הם מזעריים ומלמדים כי איננו מכירים באמת את אמריקה ואת הרבדים הפנימיים שלה. בתכנית "הצוללת״ בהנחיית משה שלונסקי שבערוץ הכנסת ניסינו לתת עצות לשני המתמודדים, למען האיזון הקדוש כמובן. הילרי כבר שחקנית מוכרת, טראמפ הוא שחקן חדש ופועל כנגד כל העצות שהוא מקבל, כמו בתכנית הזו. הוא מכיר את האמריקאים יותר טוב מהישראלים או מאחרים שיכולים לתת לו עצות. המרוץ כרגע הוא צמוד. אני הימרתי על קלינטון, יתכן שגם אני איני מבין את אמריקה החדשה – ישנה, שחוששת מפני שינויים דמוגרפיים ומפני העולם החדש.
 
אולפן
המפגש הכפוי כמעט בין נתניהו לאובמה, ערב הבחירות,ְ משחק לידי הדמוקרטים. אובמה מגויס כולו לסייע להילרי, בין היתר כי הוא חושש שטראמפ ימחק את כל הישגיו אם יגיע לבית הלבן. נתניהו, בלית ברירה ונוכח הביקורת הקשה בישראל ובארה״ב על הסכם הסיוע, נדרש לתמונה משותפת. כך בניגוד להשקפת עולמו הוא מוצא עצמו שחקן בזירת הבחירות האמריקאית.
 
הטרור חזר. האמת שאנחנו מתרגלים וזה אולי הדבר החמור מכל. בשבוע האחרון היו לפחות 10 מקרים של תקיפות סכינים שהסתיימו בפצועים קשה מצידנו ובחיסול רוב המחבלים. אולם מסתבר שמסע הטרור נמשך והעובדה הזאת, מותם הכמעט וודאי של התוקפים, אינו מרתיע אחרים מללכת בעקבותיהם.
אין שלום אין בטחון טוויט
אנחנו חייבים לבלום את הטרור, אולם כל הפתרונות כבר היו בשימוש והוא עדיין נמשך. על כך דיברתי בין היתר במליאת הכנסת, בעת הדיון המיוחד שהיה השבוע. "ככה לא מנהלים מדינה", אמרתי.
נאום ככה לא מנהלים מדינה
אורח שבא מגרמניה השבוע לכנסת, שר הפנים של מדינת באדן-וירטמברג, השר תומס סטובלר, ביקש ללמוד מאתנו כיצד נלחמים בטרור. גל הפליטים שהגיע לגרמניה, למעלה ממיליון, מקצתם גם למדינתו מעסיקים אותו מאד. זו הייתה שיחה מרתקת, הסיטואציה שבה אנחנו מייעצים לגרמניה היא תמיד מחזה מיוחד ויוצא דופן.
x
אם יש סכנה לקיום הממשלה הזאת היא טמונה בפרשת עמונה. שוב ושוב נמנעה המדינה מלמלא אחר הנחיות בבג"צ. תאריך היעד החדש הוא 25 בדצמבר 2016. אוטוטו. ב"ליכוד" וב"בית היהודי" מחממים מנועים כדי להתנגד לביצוע ההחלטה, בפעמים קודמות, כמו מגרון, היה צריך להפעיל כוח. אני מקווה שזה לא יקרה הפעם. בכל מקרה הבית היהודי עלול להיקלע לדילמה פוליטית חריפה, אבל אני רגוע כילשרים בנט ושקד יש כל כך הרבה מה להפסיד והם לא ילכו בעקבות אורי אריאל למדבר פוליטי שיכול להיות מאד יבש, קר ואכזרי. אז לאלה מכם שמודאגים, תנוח דעתכם, תהיה פשרה אבל איני יודע עוד איזו. דיברתי על כך ב"ערב חדש" בעימות עם ח"כ יהודה גליק בהנחיית שרה בק.
xx
למרות הירידה בסקרים במפלגת העבודה מתקיימת פעילות פנימית סוערת. רבים עושים חשבון נפש לגבי העבר ומנהלים תהליכים של חשיבה כיצד לחזור. אני מזהה הרבה אנרגיות חיוביות והתלהבות, למרות התמונה הכאילו עגומה. תקופת ראש השנה מזמנת לנו מפגשים פוליטיים בכל רחבי הארץ מחזקת את התחושה הזו אצלי.מפלגת העבודה אינה אבודה. רחוק מזה. הציבור עוד יתעורר ויבין כי בכוחנו לעשות את השינוי הגדול וכי אנחנו מצוידים באידיאולוגיה הנכונה ובמנהיגות רחבה ומייצגת ומסוגלים לנוע קדימה. הנה תמונות אחדות מן האירועים הללו:
מפלגת העבודה אינה אבודה
באירוע לזכרו של יוליוס מדלר ז"ל בבאר שבע. לכתבה לחצו על התמונה.
ללא עבר
במפגשים בהסתדרות ירושלים, בכנסת ובגבעתיים.
מפגש
במפגש "פורום ראש חודש" אצל ידידי, גיל ביילין.
מפגש 2
בהרמת הכוסית של הסתדרות הגמלאים בתל אביב
אנחנו חורשים את הארץ הזאת, מדברים עם רבים מתומכינו וגם ממתנגדינו. אני מאמין באמת ובתמים שעוד יהיו תוצאות.
 
בינתיים, שבת שלום לכם.
 
שלכם,
 
נחמן
 
 
 
 

עדיין אין תגובות

ספט 22 2016

מאמר שפורסם ב- Jerusalem Report

מאת: נושאים: מאמרים,תקשורת

Opinion: Is Netanyahu muzzling the media? – M.K Dr. Nachman  Shai

Prime Minister Benjamin Netanyahu is stifling free speech by weakening Israel’s commercial and public broadcasters.

PRIME MINISTER Benjamin Netanyahu has spent hours upon hours holding off-the-record meetings with the Israeli media in recent weeks. With the exception of cabinet meetings, I don’t believe there is another subject that the prime minister has invested so much time and effort in over the same period. There is, however, no cause for surprise; for Netanyahu, the media has become the message.

When Netanyahu put together his most recent government, he saved for himself the communications portfolio. At first, the move seemed devoid of any logic. It was one thing to act temporarily as foreign minister until new coalition partners could be found, but the Communications Ministry has never been on the list of desirable portfolios for a prime minister. All of Netanyahu’s predecessors have held additional portfolios, but for the most part they would take the defense and foreign ministries.

In the early 1980s, I served as spokesman at the Israeli Embassy in Washington together with Netanyahu who was a diplomatic attaché. We had many conversations about the media and in particular the Israeli media. Netanyahu, then in his early thirties, was hungry for power, influence and fame.

He enjoyed the patronage of the ambassador at the time, Moshe Arens, who told me that one day Netanyahu would become prime minister. In our conversations Netanyahu presented a liberal, pluralistic worldview, saying, “There is room for a plethora of media, and competition between them should be encouraged.”

Thanks to his polished English, his broad knowledge and people skills, Netanyahu very soon made himself the go-to guy for senior journalists, commentators and analysts. Later, as ambassador to the UN, Netanyahu would become a star, a frequent guest on TV who worked his charm on the New York media and elites.

The Israeli media was slow to pick up on Netanyahu’s potential – and the danger inherent in him – but he gradually became a prominent figure both in the US and in Israel.

His relationship with the Israeli media began to develop when he was surprisingly voted head of the Likud and then prime minister.

But since then, his relationship with the media has soured. After countless personal affairs, the media no longer cuts him any slack and he, for his part, has become hostile toward it. In Netanyahu’s perception, his electoral victories have come against the media’s will and he has tapped into a longstanding belief in the Likud that “the media is against us.” This belief has remained unchanged since the Likud first came to power in 1977 until today, despite the fact that it has been the ruling party for the majority of that time. The view has taken root in Likud that the media is leftwing, hostile and serves Netanyahu’s political opponents.

Netanyahu’s feeling of being ostracized led to the launch of a daily paper, the freebie, Israel Hayom, backed by his friend Sheldon Adelson. Israel Hayom became a huge success, passing Yedioth Ahronoth as the widest circulation daily in the country.

It also led to a dramatic decline in the price of advertising, dealing a harsh blow to the media market and in particular to Yedioth, an important political player.

Netanyahu was in fact likely motivated to hold on to the communications portfolio by proposed legislation to ban the distribution of free newspapers – known as the Israel Hayom Bill – that passed an early hurdle in the Knesset in 2014 but never progressed.

He didn’t want any more surprises.

ON THE eve of the last elections in March 2015, the rivalry between Netanyahu and the media reached its peak. The prime minister felt that he was about to lose power among other things because of the media’s hostile coverage of him. Three days before the elections he launched a communications blitz, recruiting the ostensibly hostile media, turned the tables and won the elections.

But Netanyahu didn’t forget. After the elections he set about a major reform of the communications market and he now pulls the strings on both public and private broadcasts.

There is no media outlet in Israel that escapes his influence.

Together with Gilad Erdan, the public security minister, Netanyahu decided to disband the Israel Broadcasting Authority and replace it with the new Israeli Broadcasting Corporation. The truth is that the IBA suffers from mismanagement and corruption, but it is also on the whole a courageous media outlet, and courage and journalistic dedication are not what the prime minister wants.

The new broadcasting corporation got underway with severe birth pangs, but it transpired that the change was not revolutionary.

Netanyahu saw that it was going to be more of the same, came down with a case of buyer’s remorse and tried to backtrack.

He didn’t succeed. The managers of the new corporation made it clear they were already in mid-process, while public opinion was incensed, the Knesset was up in arms, and the Finance Minister said he wouldn’t pay out hundreds of millions of shekels to keep two parallel public broadcasters up and running.

Netanyahu turned his attention to commercial television. Channel 2 is much stronger than its younger rival Channel 10, but a government-sponsored bill would require the News Corporation, which produces the highly watched Channel 2 news broadcasts, to be sold to one of the channel’s two franchisees, Keshet and Reshet. With three commercial channels and three news corporations, ratings will be much lower.

In order to pull regulatory strings, the prime minister merged the Second Authority for Television and Radio with the Council for Cable TV and Satellite Broadcasting as a branch in the Communications Ministry. The upshot is that we no longer have a public authority with financial and executional independence.

The communication minister will from now on be able to control the merged entity via a public board of directors that he will appoint. This is no less than a nationalization of regulation of commercial television and radio, and the dream of setting up an Israeli equivalent of the Federal Communications Commission that could even replace the Communications Ministry itself has been buried.

But the crusade goes on. Educational TV – which at the moment remains under the auspices of the Education Ministry – is likely to be swallowed up by the new Broadcasting Corporation when it finally comes on air in 2018. The prime minister has also expressed negative opinions of the highly popular Army Radio channels, but for the moment they remain under the authority of the Defense Ministry. People close to the prime minister, such as Culture Minister Miri Regev, have said explicitly that military stations have no place in a democratic society. No word was heard in response from Netanyahu.

THE PRIME minister studiously avoids being interviewed. He is acutely aware of every word that is said or written about him and responds at lightning speed. In order to circumvent traditional media, he is active on social media, where he can write whatever he pleases. Despite the fact that he does not give interviews to the Israeli media he finds ways to get his positions across. Recently, after signing a new military aid agreement with the US, he deftly used his ministers, MKs and senior officials in a well-orchestrated chorus to fend off criticism. This proves that Netanyahu has not lost hope and understands that without the media he is left exposed and defenseless. But more than that, it is a case of “if you can’t beat them, join them.” He is determined to change the fundamentals of the Israeli media in order to finally gain its sympathy.

In that way, he differs from the diplomatic attaché at the Israeli embassy in Washington 35 years ago. He no longer believes that the existing Israeli media landscape loves him, so he simply wants to replace it.

Netanyahu’s new communications policy is the prime challenge facing Israeli democracy.

Without freedom of speech there is no media and without the media there is no democracy.

While social media provides a platform and means of expression for each and every individual and the public arena has never been so open, its influence is limited. Netanyahu continues to preach for media pluralism, but in actuality the result is inverse.

Instead of removing regulatory obstacles, new ones are being added. The media, even under economic and regulatory siege, refuses to surrender and continues to maintain its independence.

Is this on account of the Jewish tradition of free speech and intellectual independence? Or is it the rebellious Israeli character? Probably a bit of both. Israelis must stand up and be counted. We need a vibrant, confident media that has teeth. Israel’s image as a democratic Jewish state is being tested. The prime minister’s strategy must be rejected. A plethora of portfolios is one thing, but stifling free speech is another.

This is our moment of truth. We are all called to rally round the flag!

Nachman Shai is an MK for the Zionist Union party. He is a former IDF spokesman and has a PhD in political science and communications

עדיין אין תגובות