ארכיון לחודש מרץ, 2016

מרץ 29 2016

כבר לא דוד

מאת: נושאים: מאמרים

בתוך 48 שעות, שתי יממות, קיבל מהפך התדמיות בינינו לבין הפלסטינים הוכחה כפולה; כבר לא דוד קטן, מתוחכם, ו"בתחבולות תעשה לך", אלא גוליית, כבד, מגושם, אולי מותש. זהו הקשר הפנימי, המתחייב, בין מעצרו והעמדתו לדין של מג"ד עווידה, מהנדס מחשבים בן 23 מעזה, לבין הירי בחברון של חייל צה"ל על מחבל פצוע שהיה מוטל בזירת הפיגוע.

עווידה מואשם עתה בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, כי הצליח לחדור למערכת המזל"טים של צה"ל, המקיימת תצפיות קבע מעל רצועת עזה. צריך לקרוא פעמיים כדי להאמין. זאת לא איראן וגם לא מעצמות גדולות שגולשות באזורנו. בחור צעיר, שעיקר עיסוקו היה בכלל מועדון לאיתור כישרונות מוזיקליים ברצועה, מתגלה ככישרון אחר לגמרי. שועל סייבר שחודר לתשדורות מוצפנות של צה"ל, ומספק למפעיליו מידע על מה שמעניין את צה"ל, והיכן משייטים המזל"טים שלו. ובין היתר, הוא גם מכין תוכנות למעקב אחר מצלמות-כבישים בישראל, כדי לדעת בעיתות חירום, מה הפגיעה בהם, וכיצד ניתן לשבשה ואולי עוד.

ואת כל זה הפלסטיני מעזה עושה מול מערך של אחת המדינות המתקדמות בעולם בתחום זה. כי ישראל נחשבת ל"מעצמת סייבר". כמעט 20 שנה, אומר אתר מטה הסייבר, ישראל נערכת בתחום זה. מן הראשונות בעולם. לפני ארבע שנים הושק מטה הסייבר הלאומי, בשנה שעברה, התקבלו בזו אחר זו שתי החלטות רבות משמעות: בפברואר אשתקד הממשלה מחליטה על הקמת רשות סייבר לאומית; וביוני הרמטכ"ל מודיע על הקמת זרוע סייבר בצה"ל.

בין לבין מפתחת המדינה תשתיות טכנולוגיות לאומיות, משיקה תוכניות לעידוד מחקר-ופיתוח לתעשייה, מפעילה את "מגשימים לאומית", הכשרת צעירים בפריפריה למקצוע הסייבר. היקף ההשקעה הכספית בפעילויות אלה מעולם לא פורסם, אבל הוא מוערך במאות-מליוני שקלים לפחות.

ישראל פעילה בהגנה ובהתקפה. על-פי מקורות זרים, ישראל הפעילה אפילו התקפות סייבר, כמו משלוח של "תולעי סייבר" לתוך הסבסבות האיראניות כדי לשבש את פעילותן, ואולי היו עוד.

והנה מתחת לאף שלנו, בלי אמצעים, בלי תשתית, בהשקעה פעוטה, אבל עם הרבה יצירתיות, החמאס מלמד אותנו, שוב, מהי מלחמה א-סימטרית, כיצד עם לא כלום אפשר לנסות ולגרד את השכן העשיר רב-העוצמה ממזרח. זה לא ניצחון ולא תבוסה, אבל זאת הוכחה כי גם לגדולים יש נקודות-תורפה, והאויב ממול, כפי שכבר הוכח, מיטיב לאתר אותם, כפי שהוא עשה ב"צוק איתן".

ומכאן לפרשת החייל היורה – האירוע בחברון, שנחקר כרגע, שבו חייל יורה במחבל שרוע למרגלותיו, משלים את המהפך התדמיתי. אנחנו טענו תמיד, כי הננו דוד המקראי. קטנים אמנם, ואמצעינו דלים, אך נחושים, יצירתיים, נועזים. מכאן גם זכינו בנקודות זכות בקהילה הבינלאומית, מיום הקמת המדינה ואילך. בצדק נשענו על עוצמתנו המוסרית, על צדקתנו, על ערכינו, על ה"מעטים מול רבים".

כעת בא האירוע הזה ולימד על הכשל שנכשלנו בו. מולנו ניצבים הפלסטינים והם בלבד, כבר לא עולם ערבי גדול. הם מציגים טרור של בודדים, ללא תשתיות וארגון, ללא פיקוד והנחיות. הם קמים ויורים, דוקרים, ודורסים. זה חמור, זה רע, וישראל משיבה ובצדק. אבל צריך להודות, כי שוב איננו מקבלים על כך אשראי. אמנם ראש-הממשלה מנסה להכניס אותנו מתחת לשמיכת הטרור שמכסה עתה את אירופה, ולהטיל גזירה שווה, בין הפלסטינים למפלצת הטרור הדאע"שי, אך לפלסטינים יש מלחמה אחרת, וכך היא נתפסת בעולם.

מי כמונו זוכר את תבוסת גוליית, שהרי היה לו רק כוח פיזי, ולכן הובס בידי קלע דוד. לא את כוחנו הפיזי עלינו לחדש עתה, הוא קיים, אלא את עוצמתנו המוסרית.

עדיין אין תגובות

מרץ 27 2016

השבוע שהיה כך היה: המבחן המוסרי

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

אירוע חברון, נקרא לו כך, לא היה אירוע מקומי. עוד ניסיון דקירה בחיילים שהסתיים במותם של שני המחבלים. הוא הפך, בן יום,  למבחן מוסרי, מבחנה המוסרי של החברה הישראלית. שלא יהיו לכם שום ספיקות, הוא יכה גלים בזירה הבינלאומית, יתגלגל מעל במת האו״ם, יעסיק את הדיפלומטים שלנו. אפשר לחיות עם זה.

הוא יוקרן אין סוף פעמים בערוצי טלוויזיה ערביים, אל ג׳זירה בראשם, יופץ וישוכפל ברשתות החברתיות ועלול לסחוף צעירות וצעירות ערביות למעשי תגובה ונקם. גם עם זה נסתדר, כפי שעשינו בעבר.
העניין העיקרי מבחינתי הוא ההשלכות מבית, הפיצול המיידי והכואב של החברה הישראלית, המחלוקת הפוליטית ומעל לכל, האם ישראל עתידה לעשות פה חשבון נפש אמיתי?

רבותיי, ישראל זכתה למעמדה הבינלאומי בזכות ערכיה, בזכות ההיסטוריה שלה, בזכות העובדה שניהלה מלחמות צודקות שקיבלו גיבוי ולגיטימציה. העולם ראה בנו תמיד מדינה שפועלת מתוך ערכי מוסר עמוקים ויסודיים, ערכים שעמדו בכל מבחן ביטחוני, בכל משבר שפקד אותה ויכולנו להם. זה עורר הערצה והערכה כלפינו, זה עזר לנו  לדחות ביקורת ולהתמודד איתה.

השחיקה במעמדנו הבינלאומי נובעת מכך שיותר ויותר אנשים ומדינות שואלים את עצמם אם זו אותה ישראל? מה קרה לכם? האם הקרבתם את ערכי היסוד שלכם, את טוהר הנושק, את מוסר הלחימה, תמורה השליטה בשטחים. האם השתניתם?

זהו המבחן האמיתי שלנו, רגע האמת. לכן הרמטכ״ל הדגיש באוזנינו רק לפני 10 ימים את פקודות הפתיחה באש ואמר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי ״הקם להורגך, השכם להורגו״, אינה פקודה, אלא רעיון חשוב, מכונן, אבל הוא ורק הוא נותן לחיילי צה״ל פקודות. דבריו עומדים עתה למבחן מכריע. טוב עשה שר הביטחון שהדהד דברים אלה, וחשוב שראש הממשלה, אם כי באיחור, הצטרף.
ברוח זו יש  להעמיד עתה חומת אש בפני הביקורת מבית ומחוץ, לדחות את המחלוקת הפוליטית ולהניח לצה״ל למצות את הדין, בצורה פתוחה וגלויה  עם החייל. איש אינו מפקיר אותו ואת חבריו, אך דורות של מפקדים וחיילים סימנו את הדרך ללכת בה, והוא וחבריו חייבים להמשיך בה ורק בה. ישראל עומדת בפני מבחן גדול.

/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%99%D7%A8%D7%94%20%D7%91%D7%9E%D7%A6%D7%93.jpg

הטרור הפך להיות חלק לא רק משגרת חיינו, כפי שכתבתי לפני שבועות אחדים, אלא גם מסדר היום העולמי. בשבוע היוצא הוא היכה בשני מקומות; באיסטנבול ובבריסל. רבים השוו ובצדק את הזעזוע שפוקד עכשיו את אירופה לאירועי ה-11 בספטמבר בארצות הברית. ההיקף היה שונה אמנם כפי שכבר ידוע, תודות לתקשורת ולרשתות החברתיות פיגועים בעלי עוצמה נמוכה מצליחים לקבל חשיפה גבוהה. הטרור שהיה באחרונה בטורקיה, כולל הפגיעה בקבוצת המטיילים מישראל ושלושת המחבלים המתאבדים בבריסל יצרו תהודה גבוהה. המלחמה בין ה"עולם" לבין הטרור היא גם על התודעה. כיצד להרתיע את הצד האחר ולהפחיד אותו. זאת מטרת הטרוריסטים וכך בין היתר גם העולם מתמודד בהם.

על ההקשר הישראלי, כתבתי לאחרונה בגלובס וב-Jerusalem Post. אני מצרף כאן שוב את מאמרי בנושא. למאמר בגלובס וכאן לג'רוזלם פוסט.

בשבוע שעבר דיברתי בנושא זה בוועידה של האיגוד הבין-פרלמנטרי (IPU) שהתכנסה בלוסקה, זמביה. הקדשתי את חלקו הראשון של הנאום לאירועי איסטנבול, קראתי בשמות ההרוגים, ותיארתי כיצד הפכו בין רגע מתיירים מאושרים ושמחים לקורבנות של טרור חסר גבולות. הכינוס עסק בדמוקרטיה ובצעירים, אני ניסיתי להראות את הקשר בין האיום על הדמוקרטיה שמציג הטרור וגם על הבחירה שבוחרים צעירים בטרור, לאחר שהם מנסים לעשות שינוי בדרכים דמוקרטיות ונכשלים.
להודעתי בנושא לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%9D%20%D7%9C%D7%9A%D7%99%D7%9B%D7%92%D7%93.jpg
לסיקור בג'רוזלם פוסט לחצו כאן.

לנאום המלא לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%9C%D7%97%D7%92%D7%A2%2065.jpg
ישראל היא אחת מ-170 המדינות החברות באיגוד זה. חברות בארגונים בינלאומיים היא חשובה מאין כמוה, היא מעניקה לישראל לגיטימיות ומחזקת אותה. כצפוי הנושא המזרח תיכוני זוכה להתייחסות גבוהה, חסרת פרופורציה. מרוקו נכשלה בניסיונה להעלות את סוגיית המזרח התיכון בישיבת המליאה, הדיון בוועדת לענייני המזרח התיכון היה מלווה בחילופי דברים קשים ביני לבין הנציג הפלסטיני, אך הסתיים ללא החלטות. בוועדת משנה אחרת עלה עניינה של חברת הכנסת חנין זועבי, שביקשה את עזרת האיגוד בנושא השעייתה. הסברתי לחברים המכובדים את נסיבות העונש שהוטל עליה ועל חבריה, והדגשתי כי ישראל נאבקת בטרור, תוך הקפדה על שמירת העקרונות הדמוקרטים, שיקרים לנו מאוד. חברי הכנסת הערבים נענשו על פי החלטת ועדת האתיקה של הכנסת משום שבמעשיהם הביעו הזדהות עם הטרור הפלסטיני. אינני יכול לומר ששכנעתי, משום שהאיגוד מגן על חבריו תמיד, אולם אני מצדד בשיח ובתקשורת ולא בהחרמה ובהתעלמות, ולכן חשבתי כי נכון גם להיפגש עם תת-ועדה זו. היו לי ולחברתי, ח"כ שרן השכל מהליכוד, פגישות רבות עם משלחות ממדינות שונות, למשל טורקיה. דיאלוגים כאלה וקשרים אישיים מקדמים את עניינה של ישראל בזירה הבינלאומית, מעבר לכל מחלוקת פוליטית פנימית כזו או אחרת.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%92%D7%A7%D7%98%20%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%93.jpg
הפגישה עם חברי המשלחת טורקית.

וגם דיברתי עם יובל גנור בתכנית "השעה הבינלאומית" ברשת ב' בעניין זה. להאזנה לחצו על הקישור:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%A9%D7%A2%D7%94%20%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%99.png

לפני שבועות אחדים השקתי ועדת משנה בוועדת החוץ והביטחון לענייני תכנון לאומי. זוהי ועדה חדשה, שלא התקיימה בעבר ואשר יחד עם יו"ר הועדה, ח"כ צחי הנגבי, הגענו למסקנה כי היא יכולה לתרום לפיקוח הפרלמנטרי על ענייני החוץ והביטחון של ישראל. דיוני הועדה סגורים, כמובן, אולם אפשר לומר כי תפקידה של הועדה היא לבחון כיצד נערכת ישראל לתכנון לטווח ארוך, תכנון אסטרטגי בסוגיות מרכזיות בתחומים אלה. כבר גילינו שהעולם משתנה במהירות, וקשה כמובן לצפות כיצד יראה בעוד 10 או 20 שנה. אולם מי שחושב רחוק, חושב נכון. עלינו לעודד חשיבה קדימה. אגב, זוהי חולשה לאומית שלנו, ה"דחוף" וה"לוחץ" תמיד כופים עלינו עיסוק בעניינים שאינם בהכרח החשובים ביותר. כך גם הטווח הקצר נוטל את עיקר שימת הלב והתכנון לטווח רחוק משלם מחיר. אני מקווה כי הוועדה תוכל לעודד את התכנון הלאומי לטווח ארוך ותחפש דרכים כיצד לצאת מן המלכוד הזה.
ועידת איפא"ק בוושינגטון אירחה את המועמדים לנשיאות. ראש הממשלה בתבונה נעדר מן הכינוס. כל הופעה בוושינגטון בימים אלה וכל אמירה שלו עלולה לקלוע את ישראל לתוך מסע הבחירות האמריקאי המתעצם והולך. כולנו עוקבים בסקרנות אחרי הקרב המסתמן בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ. טראמפ, אמרנו הוא קוסם פוליטי שמצליח לכשף אמריקאים רבים. השבוע הקסם שלו הגיע לוועידה ובתוך זמן קצר סחט ממנה את מחיאות הכפיים הנמרצות והקולניות ביותר. אני מציע לשכוח כל מה שחשבנו על שמרנות אמריקאית ולהתרגל לרעיון שארצות הברית עשויה שוב להפתיע עם נשיא חדש, אחר, שונה מקודמיו, לראשונה אולי אישה בבית הלבן או מועמד צבעוני, בוטה וחסר כל ניסיון פוליטי. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%9C%D7%9C.png

אני ממשיך לטפל בעניינם של 50,000 תושבי מבשרת ציון ויישובי האזור שחייהם עתידים להשתבש כתוצאה מהפעלת הקטע החדש בכביש 1. יזמתי פגישה בין פעילים ביישוב לבין חבר הכנסת איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, ומנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי. העניין נוגע הן למשתמשים בתחבורה ציבורית והן לנהגים פרטיים. אינני בטוח שיש פתרון מידי, או כמו תמיד (ראה דלעיל תכנון לאומי) ממתינים לרגע האחרון כדי לחפש פתרונות. המשך יבוא…
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9B.jpg

הערב, יום ראשון, אהיה בבאר שבע ואקיים כמה מפגשים. אתם מוזמנים בשעה 18:00 למפגש סטודנטים באוניברסיטה (בניין 28, כיתה 104. לפרטים לחצו) ובשעה 19:00 בסניף המפלגה, רחוב האבות 44, מפגש של "סדר יום נגב" עם חברי הסניף. אשמח מאוד להשתתפותכם. ואשמח כמובן גם לבוא ולהתארח בסניפים אחרים של המפלגה.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A1%D7%93%D7%A8%20%D7%94%D7%A0%D7%99.jpg

ביום שלישי, 29 במרץ אשתתף ב"כנס בית שמש לחברה הישראלית בסימן קליטת יהודי אתיופיה". בכנס נציין 35 שנה ל"מבצע משה" ונדון בנושאים הבוערים. אני מזמין אתכם להגיע.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%90%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90.jpg

בשבוע שעבר חגגנו את חג הפורים. בחיינו הציבוריים השמחה והעצב מהולים זה בזה. אולם אין מראה משובב לב יותר מאשר רחובות ערינו מוצפים בילדים שמחים, מחופשים בכל מני תחפושות, מגשימים לרגע את מאווייהם הסמויים והגלויים. הוריהם מתנהלים לידם במצלמות פתוחות, מצלמים סרטונים ותמונות, מעבירים באינסטגרם ובוואטסאפ ומנציחים את שמחתם הגדולה.
שבוע טוב לכולנו, בעיקר שקט, ואם אפשר אפילו שמח.

שלכם,

נחמן

עדיין אין תגובות

מרץ 13 2016

מאמר שפורסם ב- Jerusalem Post

מאת: נושאים: מאמרים,תקשורת

Groping in the dark – M.K. Dr. Machman Shai

Here in Israel, we were surprised twice this past week. Lately, in the past few weeks, there has been a slow but steady decline in the number of terrorist attacks. It seemed as if the wave was dying down, especially for those of us who believed that this was just a wave. But the relative quiet was broken this week, and we must finally admit that we are in the midst of a full-fledged intifada. According to our minister of transportation, it’s an “ISIS intifada.” So now we even have a new name.


The second surprise was the large scope of this wave of terrorism, which has hit us on both sides of the Green Line and has already taken a relatively large number of casualties. It’s happening once again.


But this is not just a matter of semantics. The government just hasn’t found a solution to this new form of terrorism. This is the sad truth. If we closely analyze the attacks of the third intifada, we will see that it’s different from its predecessors. The first intifada was an uprising of the people and the level of violence was very low. The second intifada was especially cruel and took the lives of thousands of innocent people. It also forced Israel to return to take control over parts of Judea and Samaria, which went against the Oslo Accords.


The current intifada is based on a long string of small, primitive attacks: knifings, car-rammings, and here and there an occasional use of firearms. This is producing far fewer casualties than the previous intifadas, but Israel is having an even harder time preventing these low-intensity attacks. Ostensibly, even though these attacks result in fewer and lighter casual – ties, the effect has been greater.


Why is this, you might wonder? Because of social networking. This intifada is a social networking nightmare. The attackers are taking advantage of our highly developed connectedness. The major terrorist organizations, including ISIS, have adapted themselves incredibly quickly to this new reality.


We are all familiar with this phenomenon. Tom Friedman created the most brilliant definition that he used in his award-winning book, The World is Flat . Of course, even though everyone might agree that physically the world is round, our lives have been completely flattened out, and the social networks have covered every square inch of it multiple times. Without noticing it, we have all joined one social network or another. We are all active participants in this new world order, whether we want to be or not. These networks have changed our world from the bottom up and the current globalization relies upon and even feeds off of them.


The IDF came out of the second intifada victorious. Operation Defensive Shield in 2002 shocked the Palestinians and hit their terrorist infrastructure hard, but it took another four full years until we had successfully eradicated the terrorist cells, arrested its leaders, located the weapon caches and deterred a new generation of terrorists.


But the seeds of the next generation of terrorists germinated during these years, and in the absence of leadership, and with a network connecting the various terrorist cells, this terrorism infiltrated the public arena and the social networks. The teen – age girls and boys who’ve recently taken to the street with knives and scissors, and the women and men who’ve used their cars as weapons, didn’t know one another personally, and are not coordinating their attacks, but they are bolstering one another through their connection on social net – works.


The IDF, the Shin Bet, the Border Police and the Israel Police are all helpless. They are groping in the dark. Upping our deployments has not been helpful. Exist – ing methods for prevention are no longer effective. They are seeking out the terrorists, but they cannot seem to locate them. The security personnel are all just as professional, determined and skilled as ever – in fact, they are among the best in the world – but they are groping in the dark.


And worse yet, all of these allegations that the Palestinian Authority is responsible for inciting these terrorist attacks, though some of them are legitimate, cannot be properly addressed. Even if we were able to close down the traditional media – i.e. radio and television – there still wouldn’t be a way to prevent people from expressing themselves on social networks. All of our attempts to control them have failed. We’ve reached out to Google and Facebook, but these companies do not work for the government and they are not willing to restrict their networks just because terrorist organizations are abusing them.


And they’ve taken it a step further: Terrorism is no longer on its own. After the traditional media have dealt with it so superficially on all the global TV networks (this is how it attracts young people), it’s now being used to fuel an international campaign against Israel. This is an integrated campaign that combines political, economic, legal and academic aspects, as well as public relations. It’s also built on global networks and fuels itself through physical violence. Instead of showing ostentatious explosions, they show the limited knife attacks and car-ramming on a grand scale in order to fuel the flames.


Israel did not identify in time the connection between these new circles and their new angle. Israel has directed all of its efforts and resources toward preventing and containing the terrorism, and has unfortunately been ignoring the war for international public opinion, which we are losing badly. Everything has gotten pretty out of control. The Israeli leadership must completely rethink its strategy in its war on terror.


As of now, we are not capable of putting out these virtual fires.


Although it is not a simple task, the government must find a way to initiate measures with which to counter terrorism on social networks. It looks like Israel will once again be the pioneer in fighting this new form of terrorism, just as we have been in the past.


We must carry out targeted actions that deter the young people among our enemies, and prove to them that they are losing the war. We have a lot of work ahead of us in the battle for the hearts. We are embarking on a new chapter.


The writer is a member of Knesset from the Zionist Union, a member of the Knesset Foreign Affairs and Defense Committee, and has a doctorate in political science and communications.


Translated by Hannah Hochner.

Link: http://www.jpost.com/Opinion/Groping-in-the-dark-447559

עדיין אין תגובות

מרץ 11 2016

השבוע שהיה כך היה: הטרור חוזר

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

כבר חשבנו שזה עבר. הייתה אשליה של שקט. הטרור בירידה. אבל יומיים השבוע, שלישי ורביעי, החזירו אותנו בבת אחת אל הסיוט. 5 פיגועים בשתי יממות, פריסה רחבה, שימוש בסכינים ובנשק חם, הרוג, פצועים קשה.

הטרור יבוא וילך. זו דרכו. אנחנו יכולים לגבור עליו, עשינו זאת בעבר, אבל הוא ישוב. הוא ישוב כל עוד אין ישראל מציעה חלופה אחרת, כל עוד העתיד של הדור הפלשתינאי הצעיר כולו שחור ורע. לאנשים אין מה להפסיד, וכשאין מה להפסיד המוות הוא אופציה לא רעה.
הממשלה כשלה. כבר ברור. הפעלת צה״ל והשב״כ אין בהם די, חייבים לחשוב גם על דרכים אחרות, אבל כאן מסתיימת היצירתיות של הממשלה הזו. הימין הקיצוני לוחץ עליה, דוחק אותה לעוד ועוד אמצעי ענישה, שכלל לא ברורה מידת האפקטיביות שלהם. היא עלולה לפעול בדיוק בדרך ההפוכה.

הנה מאמר שכתבתי ועתיד להתפרסם בגלובס. לקריאה לחצו כל התמונה:

/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F%20%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%99%D7%A8.png


ביום רביעי, במסגרת ״דיון 40 חתימות״, דיברתי על מחדליה המדיניים של ממשלת נתניהו. המדיני והצבאי אמורים להשלים האחד את האחר, אך אצלנו החזית המדינית הוזנחה, ננטשה. משרד החוץ התפרק וחלקיו השונים אינם מצליחים להציב חומת מגן מדינית. ראש הממשלה בדיון מונה את כל הביקורים שהיו פה. יפה. רבים באים, אך אין זה מצביע בהכרח על אהדה לישראל. אנחנו איננו מדברים עוד על ערכי היסוד שלנו, על המדע , החינוך והתרבות שלנו. אולי כי הם נשחקו, אולי כי הם תחת התקפה. ראוי לזכור כי הם הקנו לנו בעבר מעמד בינלאומי חשוב.

אלה דברי במליאת הכנסת, בדיון שראש הממשלה, לצערו, אינו יכול להחמיץ…
לצפייה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%91%D7%94%D7%91%D7%94%D7%94%D7%94.jpg


הכנסת ציינה את יום האישה הבינלאומי. טוב מאד. חבל שיש רק יום אחד כזה בשנה, צריך רבים. חיזוק מעמדן של הנשים נראה כמו דרך ללא סוף. למרות שיש התקדמות, עדיין פערי השכר בינן לבין הגברים גבוהים, נמשכות הטרדות מיניות ואף פגיעות בנפש על רקע חברתי, נשים הן עדיין סחורה ניידת לזנות. כל כך הרבה לעשות. כחבר הוועדה למעמד האישה, אני נחשף לרבות מהתופעות הללו.

עאידה תומא סלימאן, חברת הכנסת ויושבת ראש הוועדה למעמד האישה, הקדישה דיון בוועדה לנושא השתלבות נשים ערביות בהיי-טק. זה היה דיון מרתק. מסתבר כי כ- 50% מהצעירות הערביות בוחרות  ללמוד מקצועות ריאליים בבית הספר התיכון, אולם לאחר מכן, מסלול חייהן משתנה והן בוחרות בהוראה. כאשר ניתנת להן הזדמנות, למשל בעיר נצרת, 25% מהן בוחרות לעסוק בהיי-טק, שם אגב, השכר הוא כפול בהשוואה להוראה. מה יצא מהדיון? הכישרונות קיימים, צריך רק לתת הזדמנות.

לסיקור הדיון ב"דה מרקר" לחצו כאן ועל התמונה לצפייה בדברי בישיבה:

/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A6%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%94%20%D7%99%D7%95.jpg


ביום שישי שעבר הביא ערוץ 1 את סיפורו המרגש של אחיה קמארה, המסיים בימים אלה את תפקידו כנציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים. אני מכיר אותו היטב מפרק קודם מאוד בחייו, השירות הצבאי. הוא התנדב לשרת בגל״צ, למרות שהיה כבד שמיעה. לכולנו הוכיח מהי דבקות במטרה, מהו רצון חזק ומהי אישיות אמיתית. לא פלא שכך גם הסתער על תפקידו במשרד המשפטים. הוא דוגמא לרבים בחברה הישראלית ששום ממגבלה אינה מפריעה להם להגשים את חלומותיהם ולהשתלב בכל תפקיד בו הם חפצים. זה היה עבורי רגע של חסד לשמוע ולהשמיע לו כיצד קיבלתי אותו אז לתחנה ולראות איזו דרך הלך מאז.

לצפייה בכתבה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A8%D7%92%D7%A2%20%D7%92%D7%A8%D7%A2.jpg


וגם זה היה השבוע-

מפגש עם 35 מנהיגים צעירים ממפלגת השלטון בבוואריה, גרמניה ופגישה עם 15 סטודנטים מאוניברסיטת  טקסס. בשני המקרים עבורי המפגש עם הצעירים הוא בגדר חובה ותענוג. חובה להגיע ולהסביר את ישראל לדור הצעיר, מנהיגי העתיד, ותענוג לשוחח עם אנשים צעירים, סקרנים, מלאי עניין ועדיין פתוחים לשמוע.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94%20%D7%A2%D7%97.jpg
בשיחה עם הצעירים הגרמנים.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%98%D7%A7%D7%A1%D7%A1.jpg
במפגש עם הסטודנטים מאוניברסיטת טקסס.

בשבת באתי ל״מטה המרכזי״ בהנחיית גדי סוקניק כדי להשתתף בדיון על הסרטון המכוער של ערוץ 20 כנגד סתיו שפיר. שמחתי לגלות הסכמה כמעט מלאה באולפן כי הסרטון היה פוגעני, סקסיסטי, מיותר. אני מהסס להתערב בסוגיות כאלה מתוך אמונה כי חופש הביטוי הוא ערך עליון, במקרה הזה הצטרפתי ללא היסוס לדיון.

הנה דברי בתוכנית. לצפייה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%92%D7%9B%D7%A2%D7%99.jpg


כביש 1 החדש יהיה כנראה בשורה גדולה לנהגי ישראל, אך בשורה רעה ל- 50,000 תושבי מבשרת ציון וסביבתה. כבר עתה אנחנו חווים פקקים קשים, העתיד מזמן לנו תסבוכת תחבורתית קשה. הן לנהגים והן למשתמשי התחבורה הציבורית.
עמיתתי, ח"כ מיכל בירן ואני העלינו הנושא במליאת הכנסת, שר התחבורה השיב. הוא הציג כמה רעיונות, לדעתי עדיין אינם בשלים ובוודאי אינם ישימים בזמן הקרוב. חבל. אצלנו תמיד חושבים קצר ואנחנו נצא על כן עתה גם למאבק ציבורי. כמה מיותר.

אלה הדברים שנאמרו. לצפייה לחצו על התמונה:
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%99%D7%99.jpg


יחד עם ח"כ איציק שמולי ביקרתי במוקד האזרחים הוותיקים 8840* של המשרד לשוויון חברתי. למדנו על הכלים שעומדים לרשות אנשי המוקד, הפערים ועוד קצת על ענייני האזרחים הוותיקים בישראל. יש שם צוות מסור, חדור תחושת שליחות ציבורית שישמח לעזור בכל פנייה.
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%99%D7%97.png


בסוף השבוע הופיעו הסקרים הפוליטיים שהצטרפו לטלטולים שעברנו בסיעת העבודה והמחנה הציוני. דיברתי על כך ב"יומן הבוקר" של רשת ב' עם אריה גולן.

להאזנה לחצו על התמונה (החל מדקה 1:22:00):
/Pulseem/ClientImages/3320///%D7%94%D7%A0%D7%A0%D7%94.png


אבל רציתי גם להוסיף כך: כמו שאומרים בספורט העניין הזה הוא בידינו. הבחירות רחוקות, שום דבר אינו סגור. יהיו עוד עליות וירידות ובוודאי צפויים אירועים שישנו את המפה הפוליטית. לכן, עלינו מוטלת להמשיך ולהשקיע בחזית הציבורית ובחזית הפרלמנטרית. עבודה, עבודה ועבודה, אני מאמין כי ההשקעות האלה תשתלמנה. מול ההצהרות, השטחיות, הפופוליזם, אנחנו יכולים להציג סיעה מתפקדת ועשייה משמעותית. מה לעשות, אני עדיין מאמין בעקרונות הישנים האלה.

לכשיבואו הבחירות, נתייצב עם הנבחרת הטובה ביותר ונוכיח כי המחנה הזה, האידיאולוגיה הזו, הם עדיין רלוונטיים מאד ומדברים לציבור רחב.

שבת שלום.
שלכם,
נחמן

עדיין אין תגובות

הבא »