ארכיון לחודש יולי, 2015

יול 25 2015

השבוע שהיה כך היה: מבט פנימה

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

בכנסת הנוכחית אני חבר בשתי ועדות, ועדת חוץ וביטחון והועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. ביום חמישי הצטרפתי לוועדה השניה דווקא, שיצאה לסיור במגזר הבדואי בדרום. בראש הועדה עומדת ח״כ עיידה תומה סלימאן. יש כמובן משמעות מיוחדת לעובדה שהיא בחרה להקדיש את הסיור הראשון של הועדה לנשי המגזר הבדואי בדרום ואני הצטרפתי בשמחה. זה היה סיור מרתק, שהציג מכלול קשה של בעיות; מצוקה, אלימות ועוני, אבל גם נקודות של אור ותקווה. פגשתי בנשים אסרטיבית ומשכילות, העומדות על שלהן ונאבקות למען קידום נשים בחברה הערבית. ישנו שינוי דורי מרשים והצעירות כבר מעורבות יותר ומסמלות כיוון חדש. אולם כל זה אינו פוטר את המדינה מלפתור את סוגית הכפרים הלא מוכרים בדרום בפרט ולהזניק את המיגזר הבדואי בכלל למאה ה-21. אלה דברים שמדינת ישראל חייבת כלפי אזרחיה כולם.

נשות הנגב

בתחילת אותו יום הופעתי בערוץ 2 בעניין טריוויאלי לכאורה אך חשוב ביותר, שירותי הדואר בישראל. כל אחד יודע שהצב, סמל הדואר,  היה לצב. חברת הדואר עוברת משבר עמוק ואת המחיר משלמים הלקוחות, כלומר אנחנו. מאמר מצוין של מורי ורבי, פרופ׳ שלמה אבינרי ניתח את המשבר בראייה היסטורית ובהתייחסות להווה. אבינרי רואה בהדרדרות השירות סוגיה חברתית-כלכלית ואני מוסיף, גם צרכנית.

ביוזמתי קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת דיון דחוף בהשתתפות מנכ״ל ובכירי חברת הדואר. לדבריהם, מתחולל עתה שינוי בשירות הדואר ובתוך כמה חודשים נרגיש אותו כבר. הלוואי. אני מאחל להם הצלחה גדולה אולם בינתיים התלונות זורמות מכל הכיוונים. תוך כדי הדיון שאלתי את  עצמי, למה בכלל הדואר צריך להרוויח? מאין ירשנו את הגישה לפיה מה שאינו מרוויח אינו בעל זכות קיום? לי נראה כי דואר הוא שירות בסיסי שכולנו משלמים עליו, באופן ישיר או עקיף, וכל אזרח זכאי להנות ממנו בכל עת ובכל מקום. סיכמנו כי ניפגש עם הצוות הבכיר של חברת הדואר בעוד חצי שנה למעקב. מוזמנים לראות הראיון עימי בנושא בתכנית "העולם הבוקר".

העולם הבוקר

לילה ארוך, ארוך מאוד, עשינו בכנסת בכדי לבחור את נציגיה לועדות המינויים של השופטים, הדיינים והקאדים. לצערי ה״דיל״ שרקם נתניהו עם ישראל ביתנו העניק להם את נציגות האופוזיציה, אני חוזר, נציגות האופוזיציה בועדה. העניין הוא שליברמן ומפלגתו אינם אופוזיציה כלל. הם נתקעו שם בדרכם, במוקדם ובמאוחר, לממשלה. עכשיו הגשים הימין בישראל את החלום הרטוב שלו – רוב בועדה למינוי שופטים. נכון, עד 2017 לא צפוי מינוי של שופטים חדשים, אך המטרה ברורה: להשתלט על בית המשפט העליון ובעיקר בשבתו כבג״ץ, ולעקר אותו מכל סמכות של ממש. אני מקווה שדבר זה לא יתרחש וכי בסופו של דבר שרת המשפטים וחבריה דווקא יחברו לחברים האחרים בועדה, ובהם נציגי ביהמ״ש העליון ולשכת עורכי הדין ויפעלו ברוח ממלכתית. אבל תקוה לחוד ומאבק.  אין ספק כי הפסדנו את הקרב הזה אבל המלחמה על ביהמ״ש העליון עדיין לפנינו.

ברכות בכל זאת לחברתנו ח״כ רויטל סוויד שנבחרה לייצג את האופוזיציה בועדה למינוי דיינים ומילת עידוד לאיילת נחמיאס-ורבין שלצערי הרב לא נבחרה לוועדה למינוי שופטים.

שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

יול 17 2015

השבוע שהיה כך היה: עסקה מנוקדת

תוכנית הגרעין האיראנית נמשכת בדרך זו או אחרת כ-20 שנה. לפני כעשור, הפך אותה ראש הממשלה למשימת חייו. הוא הישווה את התקדמות הפרויקט האיראני להשתלטות הנאצים על גרמניה ואחר כך כיבושה ההדרגתי. את הסכם וינה השבוע, כבר השוו אנשיו להסכם מינכן הידוע לשימצה משנת 1939. ועכשיו מה הלאה? שואה? אז כדאי לומר מיד ובבירור. הרי אנחנו עוסקים פה באחת המדינות החזקות בעולם. מאיימים עלינו, יפה, אבל גם לנו יש עוד שתיים שלש הפתעות, שהעולם ובעיקר השכנים שלנו אינם מכירים בדיוק. ראו הראיון עימי בנושא בערב חדש.

ערב חדש

ברור שאיראן גרעינית היא סכנה גדולה. איראן בכלל, לא רק היכולת הגרעינית העתידית שלה, היא מדינה רעה ששולחת זרועות של טרור לשכנותיה , למזרח התיכון (כולל ישראל) ולחלקי עולם שונים. אבל בשום אופן היא איננה גרמניה הנאצית. השוואות מן הסוג הזה רק מטילות פחד ויראה ואינן מאפשרות תהליך שקול ומדוד לגבי מה לעשות ואיך. ההסכם שנחתם בוינה הוא הסכם רע, אבל הוא אינו הסכם מינכן ואין בו כניעה מוחלטת. יש בו חורים ופגמים אבל גם נקודות חיוביות. הוא בהחלט דוחה את התגרענותה של איראן, מכניס אותה למסגרות של פיקוח ב״ל ומציע תהליכים של פשרה ושיח. אובמה,  מיומו הראשון הדגיש כי הוא חסיד ההידברות והדיפלומטיה, בניגוד לקודמיו שבחרו כאלטרנטיבה ראשונה את השימוש בכוח.

ההסכם הוא אכן  אירוע היסטורי בעל משמעות מרחיקת לכת. אנחנו, מפלגת האופוזיציה הראשית, בחרנו לכן להתייצב לצד הממשלה בביקורת הקשה על ההסדר. אבל מכאן ואילך אסור להתבלבל. אנחנו איננו זמרים במקהלה של נתניהו ועלינו לבדל עצמנו מממשלתו. מותר לנו ואפילו רצוי, להצביע  על הישגים מסויימים שיש בהסדר ובודאי גם לחלוק על הטקטיקה הלאומית שבה חבר נתניהו שכבר גררה ביקורת קשה בארה״ב וגרמניה, שתי בנות הברית החשובות ביותר שלנו.

אין טעם להמשיך ולהתעמת לגבי הסכם עצמו. הוא  סגור כבר. ספק גדול אם הקונגרס האמריקאי יטרפד אותו ואפילו אם יקרה הבלתי צפוי, הדבר לא ימנע מהשותפים האחרים ובכלל ממדינות העולם לחדש היחסים עם איראן ולהעניק לה לגיטימציה. מוטב שנבין כי הסוסים ברחו כבר מן האורווה ועדיף שנחשוב על היום שאחרי. היום הזה הוא קודם כל התמודדות עם איראן ושלוחותיה בשדות המזרח התיכון ולאורך גבולותינו. לאיראן נוכחות של ממש בלבנון, בסוריה ובעזה. ביום שאחרי, צריך לחדש את הדיאלוג השקט והפורה עם בנות בריתנו כדי שיבינו את המשמעות של בטחון ישראל.  ארה״ב ומדינות אירופה ובראשן גרמניה, חייבות לחזק את היכולות הצבאיות של ישראל. כוח ההרתעה שלנו היה ונשאר המפתח למניעת מלחמות. העמימות בנושא הגרעין הישראלי ריחפה תמיד מעל שמי המזרח התיכון וגרמה לכל אויב לחשוב פעמים רבות לפני שהוא הניע את כוחותיו לכיווננו. אם אמנם נשחקת ההרתעה והעמימות אינה יעילה, יש לחזק את ישראל בדרכים אחרות בכדי שתוכל להתמודד עם האתגרים המצפים לה. על זה אנחנו יכולים וצריכים להילחם.

כמדי שבוע ובכל הקשר שהוא, עולה השאלה האם מקומנו בקואליציה של נתניהו? כמדי שבוע ובכל הקשר שהוא, תשובתי היא שלילית. כשאנחנו מתייצבים לצד הממשלה בעניין זה או אחר, ההחלטה היא עניינית ולגופה של אותה סוגיה בה מדובר. אין להסיק מכך כי על מנת לשתות את כוס החלב עלינו לקנות את הפרה כולה. אנחנו יודעים להפריד. אין שום צורך להצטרף לקואליציה זו המסתמנת בחודשיה הראשונים  כגרועה; אנטי-חברתית, חפיפניקית והיסטרית. לנו אין מה לעשות בקואליציה הזאת ועדיף להפסיק לדבר על כך ולהתמקד בפעילות אופוזיציונית עיקשת ותקיפה, שתביא להפלתה. מוזמנים לקרוא עוד על דעתי בנושא בכתבה של וואלה.

שבת הוא זמן נהדר, לעצור ולהרהר. אני מציע לנתניהו לעשות חושבים על האסטרטגיה והטקטיקה של השנים האחרונות, שהסתיימו במפולת. עכשיו צריך לחשוב על טקטיקת יציאה מוצלחת.

עדיין אין תגובות

יול 10 2015

השבוע שהיה כך היה: אוהד חזר

מאת: נושאים: סיכום שבועי

באחד מימי הלחימה בצוק איתן, הגענו לבית חולים "סורוקה" בבאר שבע. עברנו בין המחלקות ופגשנו קצת מהפצועים והרבה מקרובי המשפחה, ההמומים והכואבים. באחת מהמחלקות שוחחנו ארוכות עם משפחה שבנה אושפז באותו בוקר. היה ברור כי מצבו קשה וקיים היה  חשש לחייו.  במצבים כאלה אין מה לאמר חוץ מאשר להסתכל בעיניים דומעות ולחבק. לפני שיצאנו ניגש אלי סבו של הפצוע ואמר לי: "נחמן, הם לא יקחו ממני את אוהד, נכון?". כך למדתי ששמו אוהד וכך התחלתי לעקוב אחריו מרחוק. קראתי עליו הרבה, הוא  מהפצועים הקשים של המלחמה. מעולם לא ראיתי אותו עד האזכרה שהיתה השבוע בהר הרצל ל-72 חללי צוק איתן, עת קראו בשמו שיניח זר.מואז ל ראיתי את אוהד על כיסא גלגלים, מובל בידי בן משפחתו. הוא חי. למדתי אחר כך שהוא עדיין פצוע, משותק בחלק מגופו ואינו מדבר. אבל הוא חי והוא נלחם, הוא ובני משפחתו. "זה נכון" צריך להגיד לסבא של אוהד, "הם לא לקחו אותו והוא איתנו". לצפיה בכתבה על סיפורו המופלא של אוהד, מוזמנים לצפות בכתבה למטה.

אוהד בן ישי

שנה לצוק איתן, למלחמה הקרויה מבצע, למלחמה שלא הסתיימה, למלחמה שהשאירה מאות פצועים וחלקם מוחים על הטיפול בהם, מלחמה שגרמה לנזקי ענר שנגרמו ועדיין מתבררים. מדי פעם נוחתת רקטה באזור הדרום ומזרימה מחדש דאגה ופחד. חייבים להגיע לרגיעה בדרום ובכדי לעשות זאת, חייבים לדבר עם מי שניתן כדי להקל על החיים הבלתי אפשריים של 1.8 מיליון פלסטינים, הלכודים בתוך שטח קטן, לא לצאת ולא להיכנס. הכוח בידינו ועלינו להשתמש בו כדי לשחרר את הלחץ, להקל על האוכלוסיה ולהחזיר אותה ככל האפשר לחיים נורמליים. ככל שהמצב בתוך עזה יורע, עולה הסבירות לצוק איתן חדש. איש לא מעוניין בו.

בתחילת השבוע הגיעו לכנסת למעלה ממאתיים גמלאים וגמלאיות למפגש של שדולת הגמלאים, בראשותי ובראשות חברי, ח"כ איציק שמולי. על סדר היום – מיגור העוני בקרב האזרחים הותיקים. זו הכנסת השלישית שאני מוביל שדולה זו מתוך מחוייבות עמוקה לציבור זה, המונה כיום כ-860 אלף, 10% מהציבור הישראלי, ובעוד עשר שנים יכפיל את עצמו. 1 מתוך 5 גמלאים וגמלאיות נמצא מתחת לקו העוני. שמענו במפגש את עדויותיהם  האישיות של חיים תורג'מן, יעקב זכאי ותמרה מילבסקי, שלושה גמלאיים שמתמודדים בעוני ובמצוקה.  הסיפורים הם קשים, אבל לומר זאת, אין בכך די. נדרש במהירות מאמץ לאומי כדי לסייע לחלשים במחנה זה. לכן, נוסף על הדברים שהשמיעו השרה לשוויון מגדרי ואזרחים ותיקים גילה גמליאל, יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג ויו"ר הסתדרות הגמלאים שמוליק מזרחי, הצגתי את הצעת החוק שלי, שאמורה להגדיל את קצבת הזקנה של כל קשיש בישראל שהכנסתו נמוכה מקו העוני. זה אמנם רק צעד ראשון, אך מדובר בסכום של כ-1 מיליארד ש"ח בשנה. הסכום כבר הוקצב  בממשלה הקודמת אבל נתקע. הגיע הזמן להסיר את המחסום. אני חוזר ואומר: החברה נמדדת בעוצמתה של החוליה החלשה בה וחוליה זו כיום הם הגמלאים והגמלאיות שאינם יכולים לחיות חיים של כבוד והכרה. לעדותה הכואבת והמדויקת של מירה, מוזמנים לקרוא הכתבה בהארץ ומעריב.

IMG_0274

השר לשירותי דת דוד אזולאי כעס השבוע, למרות שכל הרפורמות בנושאי הגיור ובתי הדין הרבניים בוטלו במחי יד של הממשלה, רק חודשים ספורים לאחר שהיא עצמה החליטה עליהם – מעשה מופלא בפני עצמו, הוא התראיין לגלי צה"ל ואמר: "הרפורמים אינם יהודים". אמירה מזעזעת, הפוגעת במיליוני יהודים בעולם, שאינם מנהלים אמנם אורח חיים דתי-אורתודוכסי, אבל הם עדיין יהודים לכל דבר,  בעיני הסביבה ובעיקר והכי חשוב, בעיני עצמם. ראש הממשלה  תיקן משהו מדברי אזולאי, אך היה זה קומץ שאינו משביע את הארי. הקהילה היהודית בארה"ב הזדעזעה ובצדק. בימים אלה הם נדרשים לסייע למדינת היהודים בזירה המדינית וכרגיל לתרום לה מכספם, בימים אלה מפצירים בהם  לבקר בישראל ואפילו לעלות אליה, אומר להם שר בממשלת ישראל שהם כלל אינם יהודים . אגב, בראיון נוסף  הציע להם השר גם לחזור בתשובה. אין גבול לצביעות ולכפל הלשון שמדינת ישראל נוהגת כלפי יהודי העולם ובראש וראשונה, כלפי הקהילה היהודית בארה״ב. לכשיסתיים הרעש אנחנו כמובן נשוב ונבקש כי יסייעו לנו שהרי יש להם מחוייבות למדינת ישראל, נכון?

אני, כראש השדולות לחיזוק העם היהודי ויחסי ישראל-ארה"ב, אמשיך לפעול בנידון. אגב, מה בדבר ביטול המשרד המוזר הזה לשירותי דת? מוזמנים לקרוא את מאמר הדעה שלי בנושא, שהתפרסם היום בג'רוזלם פוסט.

עדיין אין תגובות

יול 04 2015

השבוע שהיה כך היה: פני הממשלה כפני הגז

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,
הגז שיוצא מהאדמה הוא חסר ריח, אבל לגז שיוצא ממאגר תמר ובעתיד מלוויתן יש ריח כבד של סירחון. כבר 6 שנים, מאז התגלה הגז הטבעי, אוצר גדול בפני עצמו, ממשלת ישראל אינה מסוגלת לסרטט מתווה להפקתו ולמיצוי היתרונות הטמונים בו. בסיבוב הראשון נכפה על הממשלה להבטיח כי עיקר ההכנסות מן המאגרים הללו יעברו לציבור הישראלי. גם כך החברות שגילו אותו אינן יוצאות מפסידות. אין חשש. בסיבוב השני נדרשה הממשלה להבטיח כי ישראל לא תהיה תלויה כולה בספק גז אחד ויחיד ובצינור גז אחד ויחיד. גם פה היא נכשלה. עכשיו, בבהילות רבה תוך הסתתרות מאחורי "ענייני ביטחון וחוץ", שנשחקו עד דוק, ניסתה להגיע למתווה אך כשלה. כאשר מעשה הוא רע, אי אפשר לתקנו באמצעות מעשה רע יותר. בשבועות הקרובים יעלה הדיון על הגז למסלול הנכון. הוא יעשה בשקיפות מלאה תוך האזנה לציבור הרחב ובהחלטה של הכנסת. כך צריך להיות.
מן ההשתלשלות הזאת עולה גם לקח פוליטי. כאשר פוליטיקאים נלחמים, ובמקרה הזה האשראי הוא של חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ואחרים, בנחישות ועקשנות, יש למלחמה הזאת תוצאות. האופוזיציה כולה, בניצוחו של ח"כ הרצוג התאחדה בהתנגדותה ובכך בלמה את הממשלה. גם זה הישג גדול המוכיח כי פעולה משותפת של כל סיעות האופוזיציה, היא אגרוף ברזל פוליטי שיכול להשיג תוצאות. כדאי לזכור זאת בשבועות ובחודשים הבאים.
המשט המאיים לחופי עזה, התאדה, קצת כמו גז שבורח מהאדמה. צה"ל הצליח לחסום את דרכה של ספינה בודדת לעזה. כל יתר היאכטות הסתובבו ונעלמו כלעומת שבאו. במהלך השבוע הערתי כמה פעמים כי תגובת צה"ל חייבת להיות מידתית. במו ידינו, ניפחנו את ממדי המשט לגודלה של ארמדה ימית. אצלנו הדברים רצים מקיצוניות לקיצוניות. פעם התעלמנו אגב, כאשר בתקופתו של אולמרט, שלושה משטים הגיעו לעזה. עכשיו אנחנו מגזימים מאוד ונותנים לספינות הקיקיוניות האלו משקל יתר. זהו דלק לגלגלי ה-BDS, שהוא עצמו אכן איום אמיתי ומשמעותי. עלינו להבטיח כי חומרי לחימה ואויבים לסוגיהם לא יגיעו לעזה ולהפריד הפרדה מלאה בינם לבין אלה שאינם מסכנים את ביטחוננו. כוח הוא חשוב אבל צריך להשתמש בו בצורה מעודנת וזהירה. על כך התראיינתי בתכניתו של עברי גלעד, הערב ב-7.
ערוץ 20
זו כידוע, בחרתי שוב לעמוד בראש שדולת הגמלאים בכנסת ה-20 (יחד עם עמיתי איציק שמולי). הגמלאים והגמלאיות הם ציבור הולך וגדל שתופשים נתח משמעותי בחברה. השבוע התכנסה שדולה אחרת, בראשות זהבה גלאון ושלי יחימוביץ' שמתנגדת להארכת גיל הפרישה לנשים, מ-62 ל-64. הסיבה העיקרית היא חוסר יכולתה של המדינה לעמוד בתשלומי הביטוח הלאומי לנשים, אשר מקדימות לפרוש לגמלאות. כבר שנים שהנושא נידון והתקבלו החלטות אבל ההתנגדות היא חריפה. בין היתר, כי נשים מתקשות להישאר בשוק העבודה ולכן הן מבקשות לפרוש מוקדם ככל האפשר. תוחלת החיים של נשים היא 86 (גברים – 84), למי שמתעניין ולכן יש לנסות ולאפשר למי מהן שרוצה ויכולה להמשיך בתעסוקתה ככל האפשר כאמור, בניגוד לכוחות המשק הדוחקים נשים החוצה. הי שאלה חברתית קשה, שמהווה חלק מהמכלול של סוגית הגמלאות בחברה הישראלית. הבעתי גם אני התנגדות להעלאת גיל הפרישה לנשים עד שימצאו פתרונות לסייע לנשים בשוק העבודה ובמיוחד לקראת הפרישה ואחריה. ביום שני בשבוע הבא, נכנס את שדולת הגמלאים והגמלאיות למפגש ראשון בכנסת זו ונעסוק בסוגית העוני בקרב ציבור זה. ארמוז רק, כי אחד מכל חמישה בציבור זה חי מתחת לקו העוני. מזעזע. עוד נרחיב בדבר. עוד על הנושא ודברי מוזמנים לקרוא הכתבה.
אדום עולה!
ולבסוף, העליתי כמה חיוכים במליאת הכנסת כשדיברתי ביום שלישי, בדקה החופשית שעומדת לרשותנו על קבוצת הפועל ירושלים. הסברתי כי זכייתה ההיסטורית באליפות היא לא רק חג לספורט אלא גם חג לעיר ירושלים וגם אירוע חברתי. האגודה הזאת מכנסת ציבור ירושלמי רחב, שעשוי מכל גווני החברה הירושלמית ושמתאחד באופן נדיר סביב עניין אחד – הפועל והצבע האדום. אדום עולה. למטה תמונה מהמשחק.
אדום עולה
שבת שלום,
נחמן שי

עדיין אין תגובות