ארכיון לחודש נובמבר, 2014

נוב 28 2014

השבוע שהיה כך היה: לפחות השמיים כחולים 23.11-27.11.14

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

מה יכתוב ההיסטוריון בעוד מאה שנה? יסתכל על ישראל ממרחק הזמן הזה ולא יאמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו. בעת שמעמדה הבינלאומי של ישראל יורד והולך, בזמן שעל גבולותינו מתייצבים אויבים חדשים, בזמן שיוקר המחייה והפערים החברתיים מזנקים לגבהים חדשים, בכל הזמן הזה עסקו ממשלת ישראל  וראש ממשלתה בעניין אחד בלבד – חוק הלאום. צריך להיות כנראה גאון כדי להסיט את תשומת הלב מהסוגיות האלה אל השאלה שאמורה להגדיר מהי מדינת ישראל. ואכן, למי זה בוער? מה קרה אחרי 66 שנה שהעלה את הצורך הזה? ומה זה עלול לעשות ליחסי יהודים – ערבים במדינת ישראל? אבל העיסוק האובססיבי נמשך. דיברתי על כך ב"מה בוער" בגל"צ (דקה 21:29), ב"הכל דיבורים" בקול ישראל (דקה 40:47) ובתכנית "עושים סדר" בערוץ 2.

אתמול, יום ה׳, נערכה בשדה בוקר האזכרה השנתית לדוד ופולה בן גוריון ז״ל. זאת הייתה הזדמנות להתייצב בפני ה״זקן" ולדווח מה קרה בשנה האחרונה. הנשיא לשעבר פרס ובמידה מרובה גם הנשיא ריבלין, מול ראש הממשלה נתניהו התווכחו האם די במגילת העצמאות ובחוקי ישראל הקיימים כדי לענות על היסודות דמוקרטיים – יהודים של מדינת הלאום של העם היהודי או שאולי אנו זקוקים לחוק חדש. לי התשובה ברורה. אין צורך בחוק כזה ומעל לכך, ואין הדבר שולי, העיתוי הוא אומלל. המתח שנוצר בחברה הישראלית בעת האחרונה טומן בחובו פוטנציאל להתפוצצות אדירה, חוק הלאום עלול להיות הזרז שיביא לכך.

כסגן יו"ר הכנסת, באירוע בשדה בוקר ייצגתי את הכנסת, מבצרה ומעוזה של הדמוקרטיה הישראלית.  באים בה  לידי ביטוי, חופש הביטוי וכל זכות יסודית אחרת של משטר  דמוקרטי. הם  מתגלמים בכנסת ודרכה בציבור כולו. גם זה מהישגיו האדירים של דוד בן גוריון וזוהי מורשתו.

במליאת הכנסת נערך השבוע דיון במסגרת "40 חתימות". בדיון כזה, על ראש הממשלה להיות נוכח כל העת באולם המליאה והוא אמור לשמוע בעיקר את נציגי האופוזיציה לגבי תפקודו ותפקוד ממשלתו, הפעם בנושא יוקר המחייה. דיברתי בשם סיעת העבודה וסיפרתי לראש הממשלה סיפור, בדרכו של סב לסב.  ״מעשה בחמישה בלונים״ הוא מסיפורי הילדים המוכרים ביותר. חילקתי בסיפור הזה בלונים לבוגי, ליאיר, לנפתלי, לציפי ולראש הממשלה. לכל אחד בלון בצבע אחר, אבל ״בום טראח מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע״. הבלונים התפוצצו אחד אחרי השני. כל בלון הוא עוד אשליה שממשלת נתניהו השלתה את הציבור הישראלי וכולם נעלמו כמו הבלון האחרון, הבלון האדום, בשמיים הכחולים.

לשמיעת הנאום לחצו על התמונה.

כשהדברים האלה נכתבים מתנהל במלוא עוזו משא ומתן בין ראש הממשלה לבין הסיעות החרדיות בכנסת. יש חדש תחת השמש. הפעם המשא ומתן הוא לפני הבחירות וההסכם הקואליציוני העתידי נחתם בזמן הזה. טירוף מוחלט. הרי תוצאות הבחירות אינן ידועות ובכלל לא ברור אם תהיינה בחירות. אין זה משנה, מבחינתו של ראש הממשלה הפור כבר נפל והוא מוכן להציע הכל, אבל הכל, לסיעות החרדיות. פרצופה העתידי של מדינת ישראל הולך ומתעצב בימים אלה, ואנחנו, נדמה לי, איננו קולטים את משמעות הדבר.

על פי הצעתי והצעתם של חברי כנסת נוספים עסקה המליאה השבוע בעניינו של ג'ונתן פולארד שהשבוע החל לרצות את שנתו ה-30 בכלא. יחד עם חברת הכנסת איילת שקד, אני משמש כיו"ר השדולה לשחרורו של ג'ונתן פולארד מהכלא. מובן שאינני מסכים בשום פנים ואופן למעשים שעשה אבל הוא נענש די והותר. אין אף אסיר בכלא האמריקאי שריצה או מרצה 30 שנות מאסר על העבירות בהן הורשע פולארד. כל הבקשות לשחרורו נדחו. הממשל האמריקאי הציע לאחרונה להכלילו בעסקת שחרור של אסירים פלסטינים וערבים ישראלים מהכלא הישראלי, אבל עסקה זו לא יצאה לפועל. אם פולארד לא ישוחרר, כפי שאמור היה בסוף שנה זו, הוא יסיים את חייו בכלא. מעולם לא נראה הצדק האמריקאי פחות צודק. הוא לא נידון למוות, הוא נידון למאסר עולם ומאסר עולם הוא בדרך כלל קצוב. למעלה ממאה חברי כנסת, כולל כל חברי הממשלה חתמו על פנייה לנשיא אובמה לשחררו. אבל איש בארה"ב אפילו לא ענה על הפנייה הזו. שר הביטחון אמר דברים חשובים בדיון הזה ואני מביא אותם במלואם.

נאומי במליאה

תשובת שר הביטחון

זהו להפעם. היה שבוע גשום מאוד, ועכשיו הופיעה שמש והשמיים כחולים. אפשר שבתור חזאים מצליח לנו יותר.

שבת שלום,

נחמן שי


עדיין אין תגובות

נוב 26 2014

מעשה בחמישה בלונים – נאום מטעם סיעת העבודה ב"40 חתימות" 26.11.14

אדוני ראש הממשלה, שנינו סבים וסבתות ושנינו נוהגים להקריא סיפור לפני השינה לנכדים ולנכדות שלנו.

ואתה יודע, בכל סיפור ילדים, יש לקח למבוגרים.

מעשה בחמישה בלונים:

שמחה וששון, לכל ילד בלון.

לבוגי בלון כחול

ליאיר בלון צהוב

לציפי בלון סגול

לבנט בלון ירוק

ובלון אדום לממשלה

הצבע לא כל כך מתאים אבל זה מה שיצא.

כל הילדים וכל הבלונים יצאו לטיול.

נפתלי בנט שמח, רץ וקפץ וזרק את בלון יוקר המחייה, מעלה מעלה.

והבלון התנפח והתנפח והייתה ועדת אאלוף וועדת טרכטנברג ואיזה עוד וועדות הציבור יודע?

נפל בלון יוקר המחייה על שיח ורדים, נדקר ופתאום,

בום טראח מה קרה הבלון התפוצץ הבלון נקרע

נפתלי אל תצטער, נביא לך בלון אחר.

ליאיר בלון מע"מ אפס.

ניפח את הבלון שיהיה גדול גדול

ניפח וניפח

איזה בלון?

אין בנייה, אין הוזלה, קיפאון מוחלט אין מע"מ ואין אפס.

ופתאום, בום טראח מה קרה??

הבלון התפוצץ הבלון נקרע!!!

אל תצטער יאיר, זה סופו של כל בלון.

פגשו הילידים את מיצי, חתלתולה של ציפי.

שיחקה מיצי עם הבלון. איזה בלון? חוק הלאום

חטפה מיצי את חוק הלאום, בדיוק כמו אלקין, איילת, יריב ואיפיךלו ראש הממשלה.

גלגלה ותפסה, גלגלה ותפסה,

שרטה את הבלון

ופתאום בום טראח מה קרה??

הבלון התפוצץ הבלון נקרע!!!

אל תצטערי ציפי, כך קרה גם ליאיר וגם לנפתלי, זה סופו של כל בלון.

אז הבלון של יוקר המחייה התפוצץ הבלון של מעמ אפס התפוצץ. גם בלון חוק הלאום.

ונשארו רק שני בלונים.

בלון ללבוגי, ובלון לממשלה.

פחד בוגי שגם הבלון שלו יתפוצץ אבל מה לעשות?

בלון הביטחון התפוצץ, תרתי משמע.

בקיץ חווינו את מלחמת עזה, ועכשיו אנחנו חווים טרור ברחובות וחוסר ביטחון אישי.

ירושלים מחולקת ופתאום גם לבלון זה

בום טראח מה קרה??

הבלון התפוצץ הבלון נקרע!!!

ורק בלון אחד נשאר.

בלון הממשלה.

פתאום נשבה רוח חזקה, חטפה את הבלון העיפה אותו מעלה מעלה, עד העננים

ולביבי מה נשאר, רק לנפנף בידיו, ולומר שלום שלום ממשלה, שלום לך…

אליו יצטרפו חברי הקואליציה ויקראו בקול אל השמיים: שלום שלום לך ממשלה.

והמסר היחיד שיש לי אליך ראש המשלה הוא: כל הבלונים התפוצצו.

נגמרו הבלונים, נגמר המשחק, הגיע הזמן ללכת הביתה.

עדיין אין תגובות

נוב 21 2014

השבוע שהיה כך היה: האמת היא פשוטה… 16-20.11.14

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

באמצע השבוע תכננו אירוע גדול. ח״כ טיבי ואני ביקשנו להוציא מן הכנסת קריאה גדולה לדו קיום ולחיים משותפים בין יהודים וערבים. הכל היה ערוך; בראש ובראשונה הנשיא, רובי ריבלין, נתן הסכמתו לפתוח את הכנס, יו׳״ר הכנסת וראשי סיעות הבית הצטרפו, יהודים וערבים מן האקדמיה, התרבות, האמנות והספורט הסכימו להשתתף, והקהל המיועד – מה יותר חשוב  מתלמידי בית הספר הדו – לשוני בירושלים?

הכל היה מוכן, אבל הטבח בבית הכנסת בשכונת הר נוף השחית הכל. האירוע נעשה שולי וכולנו חזרנו בבת אחת אל הימים הנוראים ההם, ימי הפיגועים של האינתיפאדה הראשונה והשנייה. עכשיו כבר ברור שנכנסנו לסיבוב חדש של אלימות פלשתינאית, הממשלה נרתעת מן השימוש במילה ההיא, כמו הבריחה מהשימוש ב"מלחמה" ביחס ל"צוק איתן". כבר ברור שההרתעה אינה עובדת וכי הטרור חזר להשתולל ברחובותינו. דברתי על כך במליאת הכנסת ובתכנית הבוקר של אורלי וגיא.

האמת היא פשוטה אין פתרון מידי לטרור. הוא דומה לגחלים לוחשות, לפרקים האש פורצת ולפעמים שוקעת, אבל אינה נעלמת. זוהיה אלימות בעצימות נמוכה. אנחנו צריכים לפעול ובנחישות כדי להחזיר הביטחון האישי, בעיקר כמובן בירושלים, אבל באותה עת ממש עלינו לחפש דרכים לפתרון הסכסוך. מי שחשב כי אפשר ״לנהל״ אותו אינו מבין או סתם תוקע את ראשו באדמה, מעשה בת יענה. אינני יודע איזה הסדר יהיה זה, אבל הוא חיוני ובכל מיקרה עדיף על האש שמאכלת אותנו.

יום לאחר ביטול האירוע התפוצצה פצצה חדשה – הכרזתו של ראש עיריית אשקלון על הרחקת פועלים ערבים מגני ילדים בעירו, היא מעשה גזעני ופוגעני מאין כמוהו. רעיונות כאלה אינם צומחים סתם אלא על קרקע פורייה של הדרת ערבים והרחקתם מן הארץ בכלל ומן המרחב הציבורי בפרט. כשראש הממשלה מציע לערביי ישראל לעבור לפלסטין אם הארץ הזאת אינה נראית להם, הוא פורץ דרך שאחריה מגיעים הרבה "איתמר שמעונים". הגבתי על כך במאקו, בהארץ, בוואלה, באתרים נוספים וביומן הבוקר של רשת ב' (דקה 1:35:44) ואני מקווה גם שנמשיך ונעסוק בכך בכנסת בשבוע הבא.

דברים אלה חייבים להיעקר באופן מוחלט מחיינו בארץ הזאת. אגב, רציתי לשאול את איתמר שמעוני, את חברי הכנסת ממפלגות הימין ואת שריהן, מי יבנה לנו בית בישראל? מי יטפל בחולינו בבתי החולים? מי ימכור לנו תרופות בבתי המרקחת בכל הארץ וכן הלאה. את המרקם הכלכלי וחברתי הזה אי אפשר להפריד. חברות וחברים, מה שמתרחש לפנינו זה לא פחות מטרגדיה גדולה.

הקואליציה המקרטעת הצליחה להביא את התקציב למליאת הכנסת, אני סבור שזה התקציב האחרון שלה ולא נראה לי שהיא תוכל להפיק מתוכה תקציב נוסף. התקציב מגיע ברגע של שפל בכלכלה הישראלית, נכון להיום הצמיחה נהפכה לצניחה. הציבור הרחב מרגיש בסימני ההאטה והמיתון. כשדרשתי לאחר המלחמה כי המדינה תסייע באופן מאסיבי לפעילות הכלכלית בכל הארץ נדחינו כמובן. אולם העובדות מדברות בעד עצמן ולא רק קו 40 הק"מ נפגע, אלא המשק כולו. נדרשת תכנית כלכלית כוללת אבל את זה שר האוצר אינו יודע לעשות, לשם כך צריך לקבל גם החלטות קשות ולא רק למצוא חן בעיני המעמד הבינוני או קבוצה אחרת. התקציב החדש הוא במקרה הטוב המשך למצב הקיים ובמקרה הרע עשוי אפילו לדרדר אותנו. דיברתי על כך במליאת הכנסת ובתכנית "ראש בראש" בערוץ 2.

ביום חמישי קיימתי שתי פגישות עם שתי קבוצות דומות ושונות. תלמידי משפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה וגמלאי צה"ל בסניף חולון. עם שניהם דיברתי כמובן על הצורך להשקיע מחשבה ותכנון לטווח ארוך לקבוצת הגמלאים והגמלאיות הגדלה והולכת. ישראל מתחמקת מלעסוק בכך. מהסטודנטים, אשר מעוניינים לעסוק בנושא הזה, ביקשתי הצעות חוק ורעיונות לשיפור מצבם של הגמלאים והגמלאיות, שכן 21% מקבוצת הגיל נמצאת מתחת לקו העוני!

הקבוצה האחרת  הם כבר בשלב הגימלאות כאמור ואתם חלקתי את תמונת המצב הפוליטית הנוכחית, אבל כמובן גם עסקנו בסוגית הביטוח הסיעודי הקולקטיבי שמעסיקה מאות אלפי אנשים במדינת ישראל. גם הסטודנטים יגיעו לשם יום אחד ולכן חשוב להיערך ליום הזה.

הבאתי השבוע למליאת הכנסת הצעת חוק קטנה, לא שינוי סדרי בראשית אלא מעין מסר. חלק מהפעילות החברתית בארץ נעשית בידי עמותות ומלכ"רים ולצורך עבודתם הם נזקקים לקבל מידע על פי חוק חופש המידע. העלות הראשונית היא 100 שקלים. חשבתי שמדינת ישראל שהטילה עליהם לטפל בבעיותיה, תדע גם לסייע להם, בקטנה. זאת כמובן אשליה ואפילו חוק מעט מצחיק נדחה, כמו חוקים אחרים של חבריי מהאופוזיציה מביאים לחקיקה.

במקום אחר, בוועדת הכלכלה, עברה הצעת חוק שלי שתיכנס בקרוב לספר החוקים. זאת הצעת חוק שמחייבת לכתוב את כתובת השולח בדברי דואר. כולנו מכירים את דברי הדואר הללו שמגיעים ללא שם השולח וכתובתו ואנחנו נאלצים להמר מי עומד מאחוריהם. מאחר ושר התקשורת הצטרף אלי בהצעת חוק משלו הצלחתי במשימה הבלתי אפשרית הזאת ואכן בקרוב בדברי הדואר הרשום או החבילות יגיעו אלינו עם פרטי השולח. צריך לקוות שיהיו שם גם בשורות טובות, אבל את זה אי אפשר להעביר בחקיקה וחבל.

עכשיו מגיע גשם, נקווה שישטוף מעט מן הדברים הרעים וירחיק את האוויר הרע שחדר לעולמנו.

שבת שלום,

נחמן שי

עדיין אין תגובות

נוב 21 2014

נאום על תקציב המדינה במליאה 19.11.14

חברי חברי הכנסת, הקטסטרופה הכלכלית שדיברנו עליה לא משמחת אף אחד כמובן, אבל היא מתממשת לנגד עינינו. הירידה בפעילות הכלכלית הולכת ונמשכת ומביאה אותנו לצמיחה שלילית, ברבעון הזה, מה שאומר שהגלגלים של המשק הולכים ונעשים אטיים יותר ויותר. מובן שמשרד האוצר, שמייד מגן על עצמו בכל מיני דרכים, אמר: לא, לא אסון כל כך גדול, יהיה בסדר, כי יש לנו רזרבות. אבל אלה, עם כל הכבוד, שטויות.

נחמן שי (העבודה):

אוקיי. הצמיחה צריכה להוציא אותנו מהמקום – מהבור שאנחנו נופלים אליו באטיות. הקטרים שאמורים לסייע לפעילות המשק, כמו למשל בנייה למגורים, או ייצוא, או מרכיבים אחרים של פעילות כלכלית, לא עובדים. עכשיו, אנחנו לא צריכים להיות גאונים כלכליים, אמרתי, ולקבל פרס נובל לכלכלה, כדי להבין שהמלחמה עלתה הרבה כסף, באופן ישיר ועקיף. וכשפנינו ואמרנו: תפצו ותסייעו, גם לבעלי עסקים, גם לחברות שניזוקו במלחמה, ותיתנו להם משאבים כדי שיצאו לדרך מחדש, כדי שהגלגלים יותנעו שוב, הדברים האלה כמובן התקבלו בבוז. שלחו אותנו, הגענו לבג"ץ, ניסינו להרחיב גם את השפעת המלחמה – הלוא משרד האוצר התווכח אתנו שקו 40 הקילומטר הוא הקו הסופי, אין נזקים מעבר לכך. אז היום באים הנתונים האלה וטופחים על פניהם של אנשי האוצר, וכל אחד מאתנו. אני אומר עוד פעם, משבר כלכלי לא משמח איש במדינה הזאת, אבל האמת היא גלויה; המשק כולו נפגע מהמלחמה הזאת, והמשק כולו היה צריך לקבל זריקת מרץ כדי לחזור לתפקד כמו שצריך.

והגרוע מכול, שגם התקציב החדש, שאושר או יאושר בזמן הקרוב, אין בו בשורה. כולם כבר יודעים את זה. אומנם אנשי האוצר ואנשי יש עתיד והשר וסגן השר – כולם הגדירו את זה כתקציב חברתי, אבל אלה שמות שאין מאחוריהם שום דבר. הוא גם לא תקציב חברתי והוא גם לא תקציב כלכלי, והכי גרוע, שאם אנחנו מסתכלים, אז התחזית היא עגומה גם לגבי השנה הבאה, והסיכוי לפגוש את הצמיחה המיועדת ל-2.8 הוא קטן מאוד, לכן אנחנו נכנסים למיתון, ומיתון זה רע. תודה.

עדיין אין תגובות

הבא »