ארכיון לחודש מאי, 2014

מאי 30 2014

השבוע שהיה כך היה: ירושלים של זהב? 25-29.5.14

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

השבוע ציינו את יום ירושלים. כיו"ר השדולה לירושלים בכנסת (יחד עם חברי הכנסת אראל מרגלית, רובי ריבלין ואורי מקלב), כיליד ירושלים וכבנו של יקיר ירושלים, אליעזר שיקביץ ז"ל, חשתי גאווה גדולה. להיות ירושלמי זה תואר שמחייב את נושאיו. אבל, ברגע של אמת כל אחד מכם ומכן יודע: יום ירושלים היה לחגם של מעטים, בעיקר חובשי כיפות סרוגות שמלהטטים במצעד הדגלים, הפרובוקטיבי בחלקו והמתכנסים לעצרת משונה בגבעת התחמושת. ירושלים איננה נמצאת בליבה של המדינה, אין היא מהווה אפילו לא את מרכזה השלטוני, ולרבים היא לכל היותר טיול שנתי או איזה תמונה מרוחקת בטלוויזיה.

הנתונים הדמוגרפים של ירושלים שהתפרסמו השבוע, חבטו בפרצופנו. הם מלמדים כי תוך שנים ספורות (10?) לא יהיה בעיר רוב יהודי, הרוב הציוני אבד זה מכבר.. בפגישות שונות של ועדות הכנסת ובמפגש השדולה ניסינו לדון במקצת מבעיותיה של העיר. ברור כי לעירייה ולעומד בראשה, ניר ברקת, יש עניין לשדר הצלחה והישגים. כולם רוצים זאת, אבל האמת היא עצובה ואם לא נתמודד עם הבעיות, הן לא תעלמנה לבד.

אגב, בנאומו, ראש הממשלה העלה זיכרונות מתקופת ילדותו בירושלים והתפייט קצת על חנות הגרעינים "בהרי" שאיננה עוד. נחמד לשמוע לשם שינוי נאום על הגרעין הירושלמי ולא על הגרעין האיראני, אבל מראש הממשלה אני מצפה ליותר.

ביום רביעי, על פי הצעתי, דנה הכנסת ברצח הארבעה במוזיאון היהודי בבריסל. לנו כישראלים קשה להבין מה היא אנטישמיות, אבל האמת הפשוטה היא שעם מדינת ישראל או בלעדיה, רוחות של אנטישמיות ממשיכות לנשוב בעולם כולו. על פי סקר אחרון של ה"ליגה נגד השמצה", במערב אירופה נרשמו 24% של הלכי רוח אנטישמים. זה הרבה. לא מפתיע שכאשר לאנטישמיות הישנה מתווספת גם הגירה מוסלמית מאסיבית, האש האנטישמית הופכת לדליקה גדולה. בבריסל לדוגמא, 25% מהאוכלוסייה הם ערבים – מוסלמים.

ישראל, כצפוי, לקחה על עצמה להוביל את המאבק העולמי נגד אנטישמיות. להודות, זה גדול עלינו. ללא שיתוף פעולה עם ארגונים בינלאומיים, עם ממשלות ועם ארגונים אזרחיים, אין סיכוי לנצח. ואולי תמיד תהיה אנטישמיות במידה כזו או אחרת. ביקורו של האפיפיור פרנציסקוס הראשון בהקשר הזה הוא חשוב מאד, כולל המפגש עם ניצולי שואה ביד ושם. אחרי הכל, הוא מנהיגם של למעלה ממיליארד נוצרים ועמדת הכנסייה יכולה להשפיע על מאמיניה. מצ"ב נאומי מהמליאה.

פרשת מותם של שני הפלשתינאים בביתוניה מתגלגלת והולכת. צריך לומר שהכל צפוי וכי עולה מן העניין הזה ריח רע מן הרגע הראשון (בעניין זה דיברתי גם בתכנית ״פגוש את העיתונות״). השבוע התברר כי חייל ממערך התקשורת של צה"ל השתתף בירי. בואו נעצור לרגע – מה מניע חייל שנשלח למשימה תקשורתית להרים רובה ולצלוף במפגינים? מה עובר לו בראש? משעמם לו? הוא צייד? תחשבו על הבחור הצעיר הזה, הוא שלנו, אולי הוא הבן של השכנים, שמשתתף בחגיגה כאילו לא מדובר באנשים מולו. היו שם חיילים ושוטרים ותפקידם לשמור על הסדר, וכך עשו. אבל איך בדיוק קופץ לשם מישהו אחר ופותח באש? אני משאיר לכם  להרהר במהלך השבת בעניין הזה שמלמד משהו על עומק ההידרדרות המוסרית שלנו אחרי שנים כה ארוכות בשטחים. אני מקווה שימוצה הדין עם החייל,  אני מקווה שנדע סוף סוף מה קרה בצומת ביתוניה בתאריך 20.5.2014. ומעל לכל כי יום אחד גם נדע מהם גבולותיה של מדינת ישראל.

לבסוף משהו אישי, השבוע נבחרתי לסגן יו"ר הכנסת מטעם סיעת העבודה והחל מהשבוע הבא אכנס לתפקיד. זו הרגשה טובה ותחושה של חידוש ואתגר, ואני צופה בסקרנות קדימה לפעילות רבה הכוללת השתתפות בנשיאות הכנסת, ייצוג הכנסת במעמדים שונים וכמובן ישיבות הכנסת עצמן.

שבת ושלום וחג שבועות שמח,

נחמן

עדיין אין תגובות

מאי 30 2014

הצעה דחופה לסדר היום 28.5.14

מאת: נושאים: נאומים

נחמן שי (העבודה):

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לשלוח מעל הדוכן הזה תנחומים למשפחת ריוה מתל-אביב, לבנות שירה ואיילת, שאיבדו את הוריהן בסוף השבוע, הוריהן עמנואל ומירה. נוסף עליהם נהרגו בפיגוע עוד שניים, אזרחים בלגים, אישה בת 60 וגבר בן 23. אני לא הצלחתי למצוא את שמותיהם, הם לא דווחו בעיתונות, ואני רוצה בכל מקרה להביע צער על מותם ולשלוח תנחומים לבני משפחותיהם.

האנטישמיות בת דורנו איננה נעלמת אלא נמשכת, ואפילו במקומות מסוימים מתגברת. זה עתה פורסם דוח של הליגה נגד השמצה, שמצא כי ברחבי העולם שוררות עמדות אנטישמיות עקביות. 26% מבין 53,000 איש ב-102 ארצות, מדינות וטריטוריות אובחנו כאנטישמים. 26%. זה מייצג כמיליארד איש בעולם. במדינות דוברות אנגלית האחוז הוא הנמוך ביותר – 13. אבל באירופה אנחנו רואים שבמזרח אירופה האנטישמיות מגיעה ל-34%; במערב אירופה, שם נמצאת בלגיה, 24%. יש גם אנטישמיות גבוהה יותר, כמובן, בארצות המזרח – המזרח התיכון, צפון אפריקה. אני לא מופתע, אבל זה פחות מטריד. אני רוצה להדגיש: במדינות אירופה, שבהן התחוללה השואה, שבהן גרו יהודים במשך מאות שנים, האחוז הוא מאוד גבוה – 34 במזרח, 24 במערב.

ידידי רונן הופמן מצא פה דרך לחבר את כל החוטים. אני לא בטוח שזה כך. אנטישמיות היא אנטישמיות היא אנטישמיות, ולא כל אנטישמיות היא שנאת ישראל, ויש נטייה לחבר גם את התופעות האלה. ולכן אני גם אומר שאפילו אם תיפתרנה בעיות החוץ של מדינת ישראל בינינו לבין הפלסטינים, ובכלל בינינו לבין העולם הערבי, זה לא יוריד את האנטישמיות מעל סדר-היום, לצערנו. יש כאלה שחושבים שזו נוסחות קסם. זה לא. שנאת יהודים היא כנראה דבר שמעוגן ברגשות, בהרגלי חיים, באמונות, ואי-אפשר למחוק אותה. וגם אם מדינת ישראל תתארגן יותר טוב בין המשרדים – דבר שתמיד צריך לעשות אותו, חברים וחברות – זו לא הבעיה שלנו. כאן צריך לעשות מאמץ אחר, שישראל, יחד עם ארגונים יהודיים ויחד עם ארגונים לא-יהודיים, ויש רבים לא-יהודים שאנטישמיות היא לא דגל בשבילם, שהם מוכנים לצאת למסע כזה – רק פעולה יסודית, רצינית, אמיתית, שורשית, שתחבר את כל האנשים שמאמינים שגזענות היא דבר חמור ביותר.

ואתמול הכנסת הקדישה – ידידי משה מזרחי הוביל דיון שלם בעניין הגזענות, וזה גם מעניין איך התנהל הדיון בכנסת, במאמר מוסגר, ושנאת זרים ושנאת יהודים. כל הרגשות והתחושות האלה, שנופלות בתוך קטגוריה אחת, צריך להילחם בהן, צריך לפעול נגדן ביסודיות – –

נחמן שי (העבודה):

– – בחינוך, באמצעים חוקיים, באכיפה, כדי לעקור אותן. ישראל צריכה להיות שם, אבל היא לא לבד. תודה רבה.

עדיין אין תגובות

מאי 23 2014

השבוע שהיה כך היה: פגישה – חצי פגישה 18.5-22.5.2014

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

לפני ארבע שנים יזמה הממשלה רפורמה במנהל מקרקעי ישראל. הרפורמה נועדה להקל על מכירת קרקעות לגורמים פרטיים, אנשים או חברות כולל זרים. הדבר עורר מחאה גדולה. מכירת אדמות אינה עניין פשוט כל כך, במיוחד כאשר כל הסכסוך הלאומי שלנו פה, הוא על אדמה. בשיא המאבק הציבורי הגשתי הצעת חוק שהצליחה לעבור את המסננת הקפדנית של ועדת שרים לענייני חקיקה ושל הכנסת, ואשר קובעת כי כל מכירה לזרים תהיה כרוכה באישור מיוחד של שר השיכון, בהיותו יו"ר מועצת מקרקעי ישראל, לאחר התייעצות עם שר החוץ ושר הביטחון.

אמש, שלחתי לשר השיכון, אורי אריאל, מכתב (מצ"ב) ובו תבעתי ממנו להבטיח כי אכן הממשלה תקיים חוק זה בהקשרים לעסקת תנובה. אינני פוסל לחלוטין את עסקת המכירה של תנובה לסינים, יש פנים לכאן ולכאן. אולם, ראוי לבדוק היטב את הסוגיה שהצגתי וגם סוגיות אחרות הנובעות מכניסתו של הענק הסיני לשוק המזון בישראל. אני לא בטוח שהבדיקה נעשתה כמתחייב וכנדרש. אמש כבר נמסר כי שר השיכון טרם נתן הסכמתו והתנגדותו מעכבת סיכום המכירה.

שבוע שעבר נהרגו שני צעירים פלשתינאים בהתנגשות עם חיילי צה"ל בצומת ביתונייה. מפגשים כאלו מתרחשים מפעם לפעם, ברוב המקרים ללא נפגעים בנפש. אולם לאירוע זה היתה עוצמה מיוחדת, לא רק מפני שנהרגו בו פלשתינאים, אלא גם מפני שהוא תועד בידי מצלמות אבטחה במקום. במהירות רבה, הצליחו הפלשתינאים, כדרכם, לייצר הד תקשורתי שמעמיד את ישראל ואת צה"ל בעמדת נחיתות. עכשיו אנחנו מתבקשים על ידי ארצות הברית ועל ידי האו"ם ובקרוב מאד על ידי גורמים נוספים, לתת תשובות לשאלות כיצד ולמה נורו השניים והאם אכן היתה סיבה לכך. זהו הקרב על התודעה.

בדברים שכתבתי ב"ישראל היום" ואמרתי בראיונות בערוץ 1, ערוץ הכנסת ורשת ב' (דקה1:10:06), הדגשתי את חשיבות התגובה המהירה בנסיבות כאלה. צה"ל, בצדק, נקרע בין האמינות המחייבת לבין המהירות הנדרשת. הפלשתינים מקזזים באמינות למען מהירות הפרסום. לפניי עומדת הדוגמת מותו של הילד מוחמד א- דורה לפני 14 שנה. ישראל כשלה אז בטיפול בעניין זה. אני מאמין כי רק חקירה מהירה ופומבית תוכל להביס את הטענות שמועלות עתה כלפינו. ניסיונות לטייח ולהעלים ידונו לכישלון.

שרת המשפטים נפגשה בשבוע שעבר עם יו"ר הרשות הפלשתינאית, אבו מאזן. זה היה כדברי השיר "פגישה – חצי פגישה" שכן ראש הממשלה הגדיר אותה כ"פרטית" ושר החוץ הסביר כי מותר לשניים, לכל היותר, לשחק שח. בסוף השבוע התברר כי ראש הממשלה אפילו שקל לפטר את השרה לבני.

בכל מיקרה, טוב עשתה שרת המשפטים, המופקדת על המו"מ עם הפלשתינאים, שנפגשה עם אבו מאזן. אסור לנו לנתק את השיח בינינו לבין הפלשתינאים. היו בו עליות וירידות ועוד יהיו, משני הצדדים יש גורמים שמעוניינים בכישלונו, אולם על ישראל לחתור ללא הרף להשגת הסדר. על כך דיברתי בהצעה דחופה לסדר היום במליאת הכנסת.

ביום רביעי נפגשו מזכירי הסניפים של מפלגת העבודה עם יו"ר המפלגה וחברי הכנסת שלה. מפגש ראשון לאחר חודשים ארוכים. עליי לציין כי זו היתה פגישה מעולה. מן השטח עולים קולות של עבודה קשה והתארגנות לקראת הבאות. ככל שהממשלה תתקשה לנווט את המדינה ולקבל החלטות, כך יגבר הצורך בכוח מרכזי שיהיה ערוך ומוכן בבוא העת להחליף אותה. אני מאמין שזו תהיה מפלגת העבודה.

בהזדמנות זו, מזמין אתכם לצפות מחר, יום שבת, בתכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 בשעה 18:00. אתארח שם ואדבר על הסרטונים שהתפרסמו בימים האחרונים ומנסים להסביר את הסיפור שמאחורי הרג הפלשתינאים בשבוע שעבר.

שבת שלום מירושלים,

נחמן שי

תגובה אחת

מאי 22 2014

הצעת דחופה לסדר היום 22.5.14

מאת: נושאים: הצעות לסדר

נחמן שי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עד מתי הממשלה הזאת תגמגם? עד מתי היא תשדר מסרים הפוכים ומבולבלים לכל עבר? עד מתי היא תשלח שר או שרים או שרה למשימה, וכשהיא תסתכל אחורה היא תהיה לבד? עד מתי אנחנו נצטרך לחקור ולמצוא תשובה על השאלה, מה המדיניות של ממשלת ישראל?

האם מותר סוף-סוף לאזרחי ישראל לדעת מה רוצה ממשלת ישראל? האם היא רוצה באמת ובתמים לקדם הסדר בינה לבין הפלסטינים, או שהיא רוצה למזמז את הזמן קצת, כדי להעביר אותו, בתקווה שמשהו יקרה: או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות, או אולי שניהם ימותו, ויעבור עוד קצת זמן. הלוא לא יכול להיות ששרה שמונתה על-ידי ממשלת ישראל כדי לנהל את המשא-ומתן עם הפלסטינים תלך לפגישה עם ראש הרשות הפלסטינית, וראש הממשלה יודיע שהפגישה הזאת פרטית. מה זאת אומרת פרטית? מה, היא ייצגה שם את משפחתה? את בעלה נפתלי? את ילדיה? את השיכון שהיא גרה בו? את השכונה? את מי היא ייצגה? היא ייצגה את ממשלת ישראל.

אמר שר החוץ שהם יכולים לשחק דמקה. יכול להיות. אני הצעתי שישחקו דוק. למה דוק? בדוק לא מזיזים. כל הרעיון בדוקים, אתם עוד זוכרים, זה שמזיזים בזהירות כל פריט ופריט, כל – אני לא יודע איך קוראים לדבר הזה בכלל – ואסור לגעת בכל הדוקים האחרים. אז באמת, אם ישחקו דוק, לא יקרה שום דבר בסוף אותו יום.

העניין הוא שאנחנו לא משחקים לא בדמקה ולא בדוק, אנחנו משחקים פה בחיי אנשים, אנחנו משחקים פה בעתיד של הסכסוך המדמם, הבלתי-נפסק, בינינו לבין הפלסטינים. אנחנו משחקים פה בעתיד שלנו. אז אלה לא משחקים.

אז יכול להיות – יושב פה כבודו, השר נפתלי בנט; הוא חושב שלא נכון להיפגש עם הפלסטינים. אולי. אז שיתכבד ויציע מדיניות משלו. אבל כל עוד המדיניות של ממשלת ישראל היא לכאורה לנהל משא-ומתן עם הפלסטינים, ציפי לבני לא מייצגת את עצמה.

אני פונה, אני מבקש, אני צועק, אני אומר: תגידו לנו האם אתם מתכוונים – ו"לנו" זה לא רק לחברי הכנסת, זה לציבור הישראלי כולו – האם אתם מתכוונים לקדם הסדר או לא. אם לא, שנדע איפה אנחנו עומדים ומה העתיד. אם כן, זוזו קדימה. זוזו קדימה. תודה.

עדיין אין תגובות

הבא »