ארכיון לחודש מרץ, 2014

מרץ 14 2014

השבוע שהיה כך היה: ושוב בחזית…

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

בסוף השבוע הזה ירדו לא רק גשמים, אלא מטחים של רקטות ופצצות מרגמה בהיקף שלא ידענו מאז מבצע עמוד ענן. תוך זמן קצר מאד נכנסו מאות אלפי תושבי הדרום (האם אשדוד נחשבת דרום?) לכוננות ספיגה ושוב חזרו התמונות הקשות של "צבע אדום", של פינוי ילדים מבתי ספר ושל שיבוש החיים באזורים נרחבים של הארץ.

מתברר כי המדיניות של תגובה על כל מכה גוררת אותנו לסבב בלתי פוסק ואשר את הקצב ואת ההיקף שלו מכתיב הג'יהאד האסלאמי. גדול ככל שיהיה, הוא רחוק מרחק רב מיכולותיו של צה״ל. הדבר הוא בלתי נסבל ולא מתקבל על הדעת. מדינה, שזה עתה ביצעה מבצע צבאי מרשים כמו לכידת ה- KLOS-C, מוצאת את עצמה חסרת תשובה  ומתוסכלת על הפגיעה הבלתי נסבלת בחיי אזרחיה. בין כיבוש מחודש של עזה, כפי שהציע שר החוץ, דווקא שר החוץ,  לבין מדיניות של תגובות על ירי בשטחנו, ישנו מרחב גדול של מבצעים ופעולות שנעשו בעבר, ושניתן לעשותם עתה.. בכל מקרה אסור שהיוזמה תישאר כולה,  בידי הג'יהאד האסלאמי או מחר בידי ארגון אחר. אני לא פוסל פעילות מדינית דיפלומטית מול החמאס, כולל הבנות יותר משמעותיות. החמאס הוא בעל הבית בעזה, ואם הוא מוכן, כמו שעושה אבו מאזן ברשות הפלשתינאית, לבלום את הטרור משטחו, בבקשה. אחרי הכל, כיום הג'יהאד האסלאמי מסכן את החמאס ואת משטרו.

במנופים שמפעילה ישראל, אנחנו חסרים בשבועות האלה את המערכת המדינית. עיצומי העובדים במשרד החוץ התחדשו, ובאופן מעשי הם אינם מטפלים בעניינים המדיניים וההסברתיים הדחופים אשר לפתחנו. כך בעניין ספינת הנשק וכך גם בהתחממות בדרום. ברור כי אין יכולת לבצע פעולה כלשהי מבלי לפרוש מעליה מטריה מדינית. על הממשלה ובעיקר משרד האוצר להגיע סוף, סוף להסדר עם עובדי המשרד, הנאבקים זה זמן רב על מעמדם ועל תנאי עבודתם. ההפגנות בפיתחה של השגרירות הישראלית בירדן והמצור שהטילו המפגינים עלייה רק ממחישים כי גם החזית המדינית היא חזית לכל דבר. זו הודעת התמיכה שהוצאתי.

לבסוף, בחזית הפרלמנטארית נפל השבוע דבר – הכנסת התפצלה לשניים, כפי שהראו גם מסכי הטלוויזיה. האופוזיציה בראשות מפלגת העבודה בחרה למחות באופן חריג וחסר תקדים על כך שהממשלה פועלת בדורסנות תוך ניצול הרוב המובטח לה. כל זאת כדי לצמצם את הדיון הציבורי והפרלמנטארי בשלושה חוקים משמעותיים. בדמוקרטיה, הרוב אמנם מוביל אבל עליו, כל העת לשקול את משקל המיעוט ולהבין שרוב בשום מיקרה אינו עריצות. אפשר היה בקלות להתגבר על המחלוקת ולפתוח את שלושת החוקים לדיון ארוך יותר ואולי לדחות אחד מהם לתחילת המושב הבא. העניין הוא שמרכיבי הקואליציה אינם בוטחים האחד באחר, ולכן היה צריך להבטיח שכל חוק דבק באחר באופן שאיש לא יוכל לערוק מההסכמה הקולקטיבית. דיברתי על כך השבוע בתכנית ערב חדש (דקה 1:17), בערוץ הכנסת, בטלוויזיה באנגלית ובקול ישראל.

"משולש הברמודה" הזה הותיר את האופוזיציה לבדה באחד מאולמות הבית מקיימת דיוני מליאה מקבילים. האירוע כולו לא הוסיף כבוד לדמוקרטיה הישראלית והשאיר טעם מר. שלושת החוקים כמובן אושרו פה אחד.

לסיום, אני מזמין אתכם לקרוא שני מאמרים שלי שהתפרסמו השבוע בגלובס וב-Jerusalem Post ואשר עוסקים במאבק הישראלי בחרם לנוכח השינויים בזירה הבינלאומית.

זהו להפעם.

שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

מרץ 14 2014

הודעת תמיכה בעובדי משרד החוץ

עובדי משרד החוץ חידשו את העיצומים לנוכח התעלמות משרד האוצר וראש הממשלה מבקשותיהם להטיב עם שכרם ותנאי עבודתם.
היה לי הכבוד לעבוד במשרד החוץ כדובר שגרירות ישראל בוושינגטון וכמנהל אגף התקשורת של ישראל באו"ם. זוהי עבודה מלאה בתחושת שליחות, אך אסור לשכוח שמעבר לכך עובדי המשרד זכאים שיקשיבו להם ויענו לבקשותיהם בהתאם לעבודה הקשה אותה הם מבצעים בזירה הבינלאומית.

ללא פעילות מדינית ברחבי העולם תאבד ישראל כל לגיטימציה בין לאומית לפעולותיה כרגע ובעתיד. זה מחדל מתמשך והולך שיש לו מחיר כבד.

עדיין אין תגובות

מרץ 07 2014

השבוע שהיה כך היה: חוזרים הביתה בשלום 2-6.3.14

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

ההשתלטות על הספינה KLOS-C היתה באמת הצלחה גדולה, מדובר במבצע צבאי מסובך ביותר עם סיכונים גדולים. הכבוד הגדול הוא של קהילת המודיעין שמצליחה לפשפש בקרביים של המודיעין האיראני ולשלוף משם מידע מבצעי. אחר כך בא המבצע הצבאי שגם הוא מורכב מפרטים רבים המתחברים בסוף לתמונה מלאה ולבסוף הפרק התקשורתי. בעניין הזה עסקתי בעבר ואני מקדיש לו גם היום מחשבה ועשייה מרובה.

בניגוד לכישלונות שליוו את "קרין איי" ואת "המרמרה", הפעם היה הפרק התקשורתי מקצועי, מעודכן וגזור על פי הצרכים המידיים של התקשורת. לא כל המרכיבים פעלו לצערי, במשרד החוץ התחדשו העיצומים והמערכת המדינית תפקדה רק באופן חלקי ובנוסף, עדיין חסר אותו מערך – על שאני מטיף לו. אבל בכל מה שנוגע לצה"ל, המידע זרם והגיע למקומות הנכונים. במלחמה על התודעה, בה אנו נתונים, נרשם פה הישג גדול. דיברתי על כך בתכנית של מוטי וקירשנבאום בערוץ 10.

ראש הממשלה תכנן, כנראה, להגיש את המבצע הצבאי ל-14,000 אוהדיו באיפא"ק, שדולת ישראל בקונגרס האמריקאי. זה לא עבד בדיוק ואני שמח על כך. קהל היעד של ראש ממשלת ישראל הוא קודם כל שמונה מיליון הישראלים שחיים פה. לנתניהו היתה הופעה טובה, כמו תמיד, אבל היא לא חידשה דבר. המאבק הבין – גושי החדש מחייב את ארצות הברית להתמקד בחצי האי קרים באוקרינה ומרחיק אותה מן המשא ומתן הישראלי – פלשתיני. חבל מאד. אנו זקוקים לה, והיא כנראה גם היחידה, שיכולה להביא, אם בכלל, להסדר. כרגע הדברים נראים רע מכל נקודת ראות שהיא. על כך דיברתי בתכנית הבוקר של אורלי וגיא ובקול ישראל(דקה 01:17:10)

תחילת השבוע בכנסת נדרשנו לתפקודו של ארגון גדול אחר, משטרת ישראל. המפכ"ל, שהופיע בוועדת הפנים, ניסה לשכנע אותנו ודרכנו את הציבור כי מצב ביטחון הפנים משתפר והולך. ייתכן שהוא צודק, אבל התחושה הציבורית היא הרי בדיוק הפוכה. אנחנו יודעים שיש לנו רק משטרה אחת ואי אפשר להחליף אותה, אבל נדרש מהפך במערכת היחסים בין הציבור לבין המשטרה. אני מתרשם שיש שם קצר גדול. המשטרה זקוקה לאמצעים טכנולוגיים חדשים, הפרקליטות חייבת לצייד אותה בכלים חדשים ורלוונטיים ובתי המשפט חייבים לפעול בנחישות. התוצאה תהיה אמון מחודש של הציבור בכחולי המדים. הארץכלכליסט.

הכנסת ציינה השבוע את יום העובדים הסוציאליים ומיד צריך להגיד- והעובדות הסוציאליות, 80% ממלאי התפקיד הנפלא וכפוי הטובה הזה הן נשים. זה הסתדר גם עם יום האישה הבינלאומי שנחגג אף הוא בימים אלה. בהובלתו של ח"כ והעובד הסוציאלי שמעון סולומון התקיימו שורה של פעילויות בוועדות הכנסת ובמליאתה ושיתוף פעולה עם שר הרווחה, שמבין בהדרגה כי צבא העובדים הסוציאליים הוא הנכס החשוב ביותר שברשותו. אלה הם האנשים שהחברה הישראלית מייעדת כדי לטפל במצוקותיה, אך היא שולחת אותם בידיים ריקות ובמפקירה אותם לעיתים תכופות להסתה איומה. אני ממליץ להציץ באתרי אינטרנט ולראות במה מדובר. לי עצמי זהו יום חג משום שרעייתי רבקה עסקה בעבודה סוציאלית ובעקבותיה הלכו בנותינו נועה ודנה. לצפייה בנאומי במליאה לחצי על התמונה.

השדולה לחיזוק העולם היהודי שאני עומד בראשה יחד עם חבר הכנסת צחי הנגבי, ביקרה בסוף השבוע בפרויקטים שונים של הסוכנות היהודית. בניגוד לדימוי היבש והאפרורי של הסוכנות, פגשנו עשרות צעירים וצעירות שבאו לישראל, חלקם בתכניות שונות וחלקם כעולים חדשים. זה היה מרענן ומשובב נפש. באותה הזדמנות אגב, שמתי לב שבכל אתר שבו ביקרנו ניתן היה לגלוש באינטרנט באופן חופשי, כפי שראוי ונכון.

הצעת חוק שלי לאפשר גלישה חופשית בכל מתקן ציבורי או כזה שנתמך ציבורית נפלה השבוע, כצפוי. לא בגלל חוסר תקציבים, כי הרי העלויות נמוכות, אלא בגלל רוע הלב וצרות העין של ועדת השרים לענייני חקיקה, שחבריה שוב שאלו את עצמם למה הרעיון היעיל והחיוני הזה לא עלה בדעתנו. ואני שואל – מתי תבין סוף סוף הממשלה שהיא משרתת את הציבור ולא ההפך??       אלה הדברים שאמרתי במליאת הכנסת

בכל זאת, חברים וחברות, לא נאבד תקווה ונמשיך הלאה.

שבת שלום מירושלים,

נחמן

עדיין אין תגובות

מרץ 07 2014

הצעת חוק הנגשת רשת אינטרנט אלחוטית במוסדות ממשלתיים וגופים ציבוריים לציבור הרחב, התשע"ד–2013

נחמן שי (העבודה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, מאחר שנגזר דינה של הצעת החוק הזאת ליפול, כפי שהחליטה בטעות הממשלה, אני מרגיש משוחרר לומר דברים ברורים וחריפים בנושא הזה.

נראה לי ששוב פועלים פה העצלנות המפורסמת והזלזול של הממשלה בציבור. אין לי ספק בכך שאם מישהו בממשלה היה באמת משקיע קורטוב של רצון טוב וקורטוב של הבנה מי מחזיק את מי במדינה הזאת – האזרחים את הממשלה או הממשלה את האזרחים – אז הוא היה יודע גם איזו החלטה לקבל פה. אבל מאחר שאנחנו עוסקים פה בפירמידה הפוכה, שבה הממשלה מחליטה בשביל אזרחיה מה טוב ומה לא טוב להם מתוך איזו תפיסה מוטעית של סדר העדיפויות הלאומי, כך אנחנו רואים גם בהצעת החוק הזו.

אני רוצה להסביר מה הצעתי, כי זו הצעה פשוטה מאוד, הגיונית מאוד, נכונה מאוד וחיונית מאוד. כל אחד מאתנו, כנראה בבית הזה ורוב הציבור, משתמש ברשת האינטרנט. היום זה הכרח בל-יגונה, אי-אפשר בלי. חיינו זורמים, הייתי אומר, דרך הרשת הזאת במגוון גדול מאוד של נושאים ועניינים, החל בקניות, בנסיעות ובצרכנות למיניה, וגם בקשרים אישיים בינינו לבין עצמנו אנחנו משתמשים ברשת האינטרנט. ההצלחה שלה היא דבר שקשה היה לתאר, וקשה יהיה גם לתאר לאן הדברים האלה מתגלגלים.

מה רציתי? אני לא רוצה להרחיב, כי כל אחד מבין, זה כמעט מובן מאליו. מה רציתי? רציתי להנגיש לציבור הרחב את תשתית האינטרנט בבניינים ציבוריים שנועדו למתן שירות לציבור; להנגיש את הרשת הזאת ללא תשלום. כי מה קורה? אנחנו מתנהלים במרחב הציבורי הפתוח או נכנסים למקומות שונים כאלה ואחרים, ואנחנו נושאים אתנו את המכשירים שלנו – פעם אחת זה יכול להיות הטלפון הנישא, יכול להיות גם מחשב נישא מסוגים שונים, אני לא רוצה לקדם אף אחד מהם – ואנחנו רוצים להשתמש בהם. בחלק מהמקומות הגלישה חופשית, ואז אין לה עלות וכל אחד או אחת יכולים להשתמש בה ככל שירצו, וטוב הדבר. במקומות מסוימים הרשתות סגורות, אנחנו מקבלים את הסימן ואנחנו יודעים שאנחנו צריכים להשתמש בכמות הגלישה שקבענו לעצמנו. בחלק מהמכשירים מדובר בעלות גבוהה.

מה אני הצעתי? הצעתי שבמבני ציבור, במרחבי ציבור שממומנים או נתמכים על-ידי הציבור – ממומנים או נתמכים על-ידי הציבור – נוכל לגלוש באופן חופשי. זה אומר שכשאנחנו באים למשרד הפנים ועומדים בתור שעה או שעה וחצי – הגענו למשרד הפנים, לפעמים אפשר לעשות את זה באינטרנט; לפעמים, לפעמים לא – באותו זמן אנחנו רוצים לנצל את הזמן האבוד שלנו לצורכי עבודה, כמו שהססמה אומרת, ולגלוש. ואני מבקש ממשרד הפנים, שברוך השם ממומן מכספנו, שייתן לי את האופציה הזאת. זה פשוט מאוד – או שהרשת של משרד הפנים תיפתח או שתעמוד רשת לציבור.

ואני אומר לכם שאני לא מציג פה איזושהי חזות שהיא חדשה לגמרי, כי היא מקובלת, בהרבה מקומות היא כבר מקובלת, זה לא פריצת דרך. הייתי נורא רוצה להציג משהו שעוד לא היה ולא קיים – הוא קיים. אני מניח שאתם יודעים שבירושלים אפשר לגלוש במרחב הציבורי, בחלק. בחיפה אפשר. בתל-אביב אפשר בכל המרחב הציבורי לגלוש חופשי, כי עיריית תל-אביב היא עירייה חכמה, היא מבינה שהיא רוצה לתת תנאי חיים הוגנים והולמים לתושבי תל-אביב.

אחר כך הממשלה תקטר לנו למה עוברים לגור באזור המרכז – כי אזור המרכז יודע להציע. אני אומר: בואו נעשה את זה גם לא באזור המרכז.

אראל מרגלית (העבודה):

אז מי משקיע בזה, נחמן?

נחמן שי (העבודה):

העירייה השקיעה. אתה רוצה לדעת כמה זה עלה לעירייה? ההתקנה עולה כ-15 שקל לתושב, ואחזקה עולה בין שקל לשקל וחצי לשנה. אז אם יש לנו 400,000 תושבים באזור תל-אביב, זה עולה 400,000 שקל. ואני אגיד שגם אם זה יעלה מיליון שקל, זה לא יותר מדי. זה רק יותר מדי לממשלה שמסתכלת רק על הפרצוף של עצמה.

אראל מרגלית (העבודה):

לא 400,000 שקל.

נחמן שי (העבודה):

4,000,000 שקל. לא, 400,000. אני אומר לך: שקל לאדם. והתקנה 15 שקל. יש פרסום רשמי של עיריית תל-אביב כמה עלה לה להתקין נקודות פתוחות של גלישה במרחב הציבורי.

עכשיו, אנחנו יודעים שבנקים כבר פתוחים, מקומות פרטיים פתוחים.

אראל מרגלית (העבודה):

אז זה עולה 6,000,000 שקל להתקין, נגיד בגדול.

נחמן שי (העבודה):

15 שקל להתקין כפול 400,000. אתה עשית הרבה חשבונות בחיים שלך, תראה שזה מעט מאוד כסף. זה 6,000,000 שקל – 10,000,000 שקל.

ואנחנו מדברים על מגוון של מקומות ציבוריים – קופות-חולים – חלק מקופות-החולים כבר עשו את זה; אנחנו מדברים על אוניברסיטאות – חלק מהאוניברסיטאות כבר עשו את זה; או במבנים הציבוריים עצמם, או במבנים או במקומות שנתמכים על-ידי הציבור.

וברוך השם יש לנו – למה שבאצטדיון כדורגל לא תהיה גלישה חופשית? מה קרה? המדינה מממנת את הכדורגל. למה שבתחנת משטרה, כשאנחנו יושבים שם שלוש שעות לחכות עד שיגיעו אלינו, לא תהיה גלישה חופשית? בטוח שניצב בדימוס מיקי לוי יודע מה קורה בתחנות משטרה.

תשימו לב, הלוא התהליך כבר נמצא בהתקדמות. אני אומר לממשלה שאולי יש לה חזון, אני חושש מאוד שאין לה חזון, כי היא מסתכלת אחורה במקום קדימה, היא אומרת: אני רוצה להקל את החיים.

הסתכלתי מה קורה בחוץ לארץ. למה לא ניסע לטייוואן? פרויקט בטייוואן שנקרא:iTaiwan –  Government indoor public area free WiFi access. בטייוואן אפשר לגלוש באינטרנט בכל מקום. אולי אתם רוצים לנסוע למדינה אחרת, אולי אתם רוצים לנסוע להונג-קונג? בהונג-קונג יש פרויקט שנקרא Government WiFi free internet access. אולי יצא לכם, כי חם מדי במזרח הרחוק, לנסוע להלסינקי, שם הטמפרטורות יותר טובות, יותר קרות? בהלסינקי אתם יכולים לגלוש חופשי. זאת אומרת שזה לא דבר שהוא בלתי ניתן לביצוע. זה אומר שהעלויות שלהם הן עלויות סבירות.

ועכשיו אני מסתכל על חבר הכסת מאיר שטרית, כי הוא לא מאזין לי – חבר הכנסת שטרית, אתה אתי? חבר הכנסת שטרית, אני מדבר אליך. אתה הגשת בכנסת הקודמת הצעת חוק דומה. אם אתה זוכר, אתה עכשיו לא יודע על מה אני מדבר, אני מדבר על גלישה חופשית באינטרנט במרחב הציבורי. נכון? אני גם מזכיר את זה בהצעת החוק שלי, הגיש דומה. עשיתי אותה טיפה אחרת, אבל אני נותן את האשראי לידידי חבר הכנסת מאיר שטרית, הוא הציע את זה, ההיגיון הזה כבר היה קיים.

אבל מאז הוא הולך ומוכיח את עצמו כל הזמן. יש לי רשימה ארוכה של מקומות במגזר הציבורי, בגופים נתמכים, שכבר עושים את זה. מה שרציתי, שהממשלה תקבע שכל אחד יוכל לגלוש בכל מקום שהוא מממן מכספו, הוא מממן והיא מממנת מכספם. זה חלק מהשירות הציבורי שאזרחי מדינת ישראל צריכים לקבל. עד עכשיו דעתי, ועכשיו תשמעו את סגן השר מסביר למה אי-אפשר, ואחר כך אשיב לו כמובן.

היו"ר יצחק וקנין:

תודה לחבר הכנסת נחמן שי.

עדיין אין תגובות