ארכיון לחודש פברואר, 2014

פבר 28 2014

השבוע שהיה כך היה: אין לישראל ידידה טובה כמו ארה"ב

חברות וחברים,

בסוף השבוע נתקלתי בעיתון בסיפורה של איזיס אליאס שחאדה, שעברה חוויה משפילה בדרכה חזרה מאילת לתל אביב כאשר ליוותה את הכיתה שלה. היא היחידה שנדרשה להתפשט ועברה בדיקה דקדקנית ביותר. אני מבין היטב את הצורך לערוך בדיקות ביטחוניות במדינת ישראל, אך אני חושב שכבר מזמן הבדיקות האלה יצאו מכלל שליטה והן עברו לידיהם של בודקים ובודקות שמפעילים את כל כוח דמיונם בניסיון למצוא מפגעים ומפגעות. כל מי שמגיע לשדה התעופה לוד, רואה בעיניים כלות כיצד מפרידים בין יהודים וערבים ורק יכול לתאר לעצמו איזה מסלול ייסורים עוברים הנוסעים הערביים. ובנושא זה אתם מוזמנים לקרוא גם את הרשימות הכואבות עד כדי דמעות של סייד קשוע.

הגיע הזמן שבשנת 2014 שהבדיקות תיבדקנה מחדש, אם אין דרכים פחות משפילות ופוגעניות. הגשתי בעניין זה שאילתא ופניתי במכתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו.

בסוף שבוע זה נסגרו התחנות האחרונות לחלוקת ערכות מגן. כבר לא צריך, לדעת הממשלה. אולם לידיעת הקורא משה יעלון, מתברר כי הסורים מסרו למשקיפים הבינלאומיים עד עכשיו רק חלק מזערי מהיכולות הכימיות שלהם ופעילות הפירוק וההשמדה רחוקה מלהסתיים. האמת היא מאד פשוטה- רק שישה מתוך עשרה ישראלים קיבלו עד כה ערכות מגן. הממשלה אינה רוצה לחלק יותר כי אין לה כסף ואז החליטו שהאיום הכימי – ביולוגי הוסר. הלוואי. הנושא כולו נמצא כרגע לפני הבג"צ על פי פנייה שלי ושל "החזית להגנת הציבור". אני מקווה כי בג"צ יהפוך את החלטת הממשלה וימנע את אי הצדק הבסיסי שבו חלק מהאוכלוסייה ממוגן וחלק, לא. התקשורת גם סיקרה הנושא: חדשות 2 הארץ גלובס

בתחילת השבוע נערכה הפגנה גדולה מול שגרירות ארה"ב בתל אביב למען שחרורו של יונתן פולארד. יחד עם איילת שקד, אני מוביל את השדולה למען שחרורו. ההפגנה היתה מרשימה, אך מאד הומוגנית, רובה ככולה הורכב מאנשי המחנה הימני – דתי. חבל. יש בציבור הישראלי הסכמה רחבה מאד בנושא הזה והיא באה לידי ביטוי בתמיכה הגורפת במכתב חברי הכנסת שהועבר לנשיא אובמה. בשבוע הבא יוצא ראש הממשלה לוושינגטון לוועידת איפא"ק, הוא ייפגש עם אובמה. יש הרבה נושאים על סדר היום, אולם אני פניתי אליו השבוע וביקשתי כי לא ישכח את עניינו של פולארד. נקווה. כתבה בנושא תוכלו לקרוא באתר nrg

בהקשר להפגנה היתה גם תצוגה מעליבה של חברי כנסת מהימין, החברים בשדולת ארץ ישראל שפגשו את שגריר ארה"ב, דן שפירו, הקליטו אותו שלא בידיעתו והטיחו בו דברים קשים, בין היתר גם על פולארד. מצאתי לנכון לדבר איתו למחרת ולהתנצל על כך. כפי שאמרתי בהפגנה, כך אמרתי לו, ארה"ב איננה אויבת של ישראל, גם לא הנשיא אובמה. מחלוקות היו ותהינה, אך עדיין אין לישראל ידידה טובה כמו ארה"ב. אפילו לא הקנצלרית מרקל שאותה פגשנו, נציגי מפלגת העבודה, במהלך ביקורה הקצר בישראל. מרקל הרשימה בדאגתה ובהבנתה את המצב המדיני והביטחוני באזורנו. אנחנו רק יכולים להתברך שבראש המדינה האירופית החשובה ביותר עומדת אישה זו, ושוב למרות חילוקי הדעות עם ישראל, היא מגינה עלייה בכל זירה אפשרית.

לבסוף, הישג קטנטן, בוועדת הקליטה נערך לפי בקשתי דיון על בוגרי תכניות "תגלית" ו"מסע" המבקשים להאריך את שהותם בארץ לתקופה קצרה ולעבוד פה. בנקודה זו מתחיל משרד הפנים לדקדק מאד ביהדותם, ואם אינו מתרשם כהלכה, אינו מתיר להם להישאר. הסברתי לוועדה כי תכלית התכניות הללו היא בדיוק לקשור צעירים אלה לישראל. אישור העבודה הוא רק תחילת המסע הארוך שמצפה להם אם ירצו להישאר ושבו גם ייבדק אם חוק השבות חל עליהם. בדיון, משרד הפנים הסכים, בהתאם להמלצתי, להעניק להם קודם כל  אישור תעסוקה לחצי שנה ואז לפתוח, אם ירצו, בהליכים האחרים. גם זה משהו. הכתבה המלאה בנושא בהארץ.

שבת שלום לכם,

נחמן

עדיין אין תגובות

פבר 21 2014

השבוע שהיה כך היה: לשבור את הכלים 16-21.2.14

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

המשטרה הרגיזה אותי השבוע. אני מודה.

המלצתו של המפכ"ל לשוטרים ולקצינים להתעלם מדיווחי הרדיו או מתגובות ציבוריות אחרות היא טעות חמורה. המשטרה, קציניה ושוטריה חייבים להיות קשובים לתקשורת, היא כלי ללמוד על הלכי רוח ציבוריים. העובדה שהתקשורת מבקרת את המשטרה על 13, בין היתר, הפיגועים הפליליים שהתרחשו במחצית השנה האחרונה, היא סיבה טובה להאזין לציבור ולהבין מה מטריד אותו. לתושבים במרכז הארץ בהחלט מותר להיות מוטרדים מהעלייה בהיקף מעשי הירי, המסכנת בין היתר גם אותנו.

הבוקר, כתוספת, התפוצץ מטען ליד מכוניתו של סגן ראש עיריית פתח תקווה וכל מילה מיותרת. בנושא זה דיברתי בתכנית הבוקר של קשת ובתכנית הרדיו של בן כספית ואריה אלדד ב-103 FM.

באופן לא מנותק מעניין המשטרה, כינסנו השבוע את השדולה להגנת העורף שאני עומד בראשה. יחד עם "החזית להגנת הציבור" בניהולו הנמרץ של עו"ד דן אלון, החלטנו לפעול גם בדרך זו כדי לחזק את התמודדותה של ישראל עם האיומים על העורף. השר גלעד ארדן סקר בפנינו את מאבקו למיצוב המשרד ככתובת העיקרית לעורף.

הקרב על העורף כולל גם את משרד הביטחון והמשרד לביטחון פנים. ראש הממשלה שהקים את המשרד הזה לפני שלוש שנים, אמור לקבל החלטה על מי תוטל הגנת העורף. אני תמיד חושש שההחלטה תבוא יום אחרי שהתברר כי העורף אינו מוכן, כפי שראינו בסופת השלגים. למפגש הצטרפו חברי הכנסת רובי ריבלין, ניצן הורוביץ, דוד צור, מרב מיכאלי, שלי יחימוביץ, אבישי ברוורמן, איתן כבל ומשה מזרחי ועשרות נציגים של ארגונים העוסקים בעורף. אנחנו מתכוונים להשקיע רבות בסוגיית העורף, כפי שכבר עשינו בעניין הבג"צ על ערכות המגן שעדיין נמצא בהליכים משפטיים.

ביומן הבוקר של קול ישראל (דקה 01:22:22) נדרשתי שוב להגיב להתנהלות המוזרה של הקואליציה מול ראש הממשלה. יותר ויותר אני מוצא עצמי מגן על ראש הממשלה מפני חבריו השרים וחברי הכנסת מסיעתו שצולפים בו ללא הרף. אמש הם איימו עליו כי "ישברו את הכלים" אם יענה לדרישה להקפאת הבנייה. אני לא יודע אם יש דרישה כזו, אבל חבריו עושים את ראש הממשלה בינתיים לחוכא ואיטלולא.

אתמול ראינו את שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, בטוח ושקול, פורש את משנתו לפני הציבור הישראלי. אין ספק שהאמריקאים מבינים שניים – שלושה דברים בדיפלומטיה ציבורית, ולכן לא הופתעתי לשמוע הבוקר את השגריר האמריקאי מדבר גם בקול ישראל וגם בגל"צ. מולם מתייצבת ממשלה שאינה יודעת לאן פניה ומה היא רוצה.

ביום ראשון תיפול הצעת חוק נוספת שלי בוועדת שרים לענייני חקיקה. היא נועדה להשיב על מצב משפטי ששורר כבר עשרות שנים, מאז השלטון הבריטי ואשר פוטר את הממשלה מלהכיל על עצמה את חוקיה שלה. מוזר? לא בדיוק… בדרך שבה מתנהלת וועדת השרים לחקיקה, ברור שלא יהיה שם דיון רציני לעניין כבד משקל כזה וקריאותיו של בית המשפט העליון ילכו לאיבוד. אני מצרף את הצעת החוק ואת ההסבר המפורט שלה. אמשיך לעדכן אתכם בהתפתחויות.

מילה אחרונה: לא שוויון בנטל לפנינו אלא אי שוויון בנטל. זה הסיכום של כל המאמץ הגדול בשנתיים האחרונות ועם זה נצטרך לחיות להבא.

שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

פבר 21 2014

הצעת חוק הפרשנות (תיקון – תחולת חיקוק על המדינה), התשע"ד–2013

מאת: נושאים: חקיקה

מספר פנימי: 488133

הכנסת התשע-עשרה

יוזמים:      חברי הכנסת נחמן שי

ניצן הורוביץ

מירי רגב

דב חנין

משה מזרחי

מיכל רוזין

פ/1721/19

הצעת חוק הפרשנות (תיקון – תחולת חיקוק על המדינה), התשע"ד–2013

הוספת סעיף 26א 1. בחוק הפרשנות, התשמ"א–1981[1] (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 26 יבוא:
"דין המדינה 26א. לעניין כל חיקוק והוראת מינהל דין המדינה כדין כל אדם, אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולה כאמור; אולם על חיקוק והוראת מינהל שניתנו לפני יום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014), לא יחול סעיף זה אלא יוסיפו לחול הוראות סעיף 42 לפקודת הפרשנות."
תיקון פקודת הפרשנות 2. בפקודת הפרשנות[2], סעיף 42 – בטל.
תחילה 3. תחילתו של חוק זה ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014).

דברי הסבר

מטרתה של הצעת חוק זו לתקן עיוות משפטי רב שנים אשר זכה לביקורת קשה בפסיקת בית המשפט העליון ובספרות המשפטית, הנוגע לתחולת הוראות הדין על המדינה. עד היום, נהנית המדינה מפריבילגיה בלתי ראויה שלפיה, הוראות חיקוק אינן חלות עליה אלא אם כן נאמר הדבר במפורש באותו חיקוק.

סעיף 42 לפקודת הפרשנות קובע כך: "אין חיקוק בא לגרוע מכל זכות של המדינה, או להטיל עליה חובה, אלא אם נאמר בו במפורש". לשון הסעיף מלמדת על ברירת המחדל הקיימת לפיה, חיקוקים והוראות מינהל  אינם חלים על המדינה, אלא אם נכתבה באופן מפורש הוראה הקובעת אחרת.

ראשית גלגולו של הסעיף בפקודת הפירושים המנדטורית משנת 1925. מקורה של הוראה זו בכלל האנגלי, שלפיו הכתר אינו קשור על ידי הוראות חיקוק כלשהו אלא אם כן, קובע זאת החיקוק במפורש או שהדבר משתמע ממנו באופן חד משמעי וברור. תפיסת היסוד של הוראה זו נעוצה בכלל האנגלי המיושן לפיו: "The King can do no wrong". פקודת הפירושים הראשונה שהוחלה בארץ ישראל על ידי שלטונות המנדט הבריטי לא קבעה  הוראה דומה להוראת סעיף 42 לפקודת הפרשנות כלל ועיקר, רק כאשר הוחרפו היחסים בין הממשלה המנדטורית לבין האוכלוסייה בארץ ישראל מצא המחוקק המנדטורי לנחוץ, כדי לשמור על משטרו, להכניס את הכלל כתיקון לפקודה. ניתן אפוא לומר כי הכלל האמור "נתפר למידותיו" של הסכסוך היהודי-אנגלי שהיה באותן שנים בארץ ישראל, כדי להקשות באמצעי חקיקה שונים על תושבי הארץ, ובד בבד לוודא שחקיקה שכזו לא תרע לכתר האנגלי ותחייבו (ראו סקירת כב' השופט לם בע"א (ת"א) 31/52 נחום קליר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל , פ"מ ה(1) 257 (1952)).

כבר בראשית ימי המדינה זכתה הוראה זו, אשר הועתקה לסעיף 42 לנוסח החדש של פקודת הפרשנות, לביקורת נוקבת מצד בית המשפט, אשר סבר כי אין עוד מקום לתחולתו של כלל זה במדינת ישראל, ומן הראוי כי יבוטל כליל או, למצער, תיהפך ברירת המחדל כך שחיקוקים יחולו על המדינה, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת. כך למשל, כתב  כב' השופט (כתוארו אז) חיים כהן: "אין ספק שמבחינה היסטורית נובע סעיף 45 לפקודת הפירושין מן הפררוגטיבה של המלך, משנעלם המלך נעלמה הפררוגטיבה עמו, אבל כשהוראה חוקית הנובעת מהפררוגטיבה הזאת נתקבלה בחוק החירות, אין בית המשפט יכול להתעלם ממנה, כל עוד הכנסת לא מחקה אותה מספר החוקים… הכנסת היא שקובעת את התוכן המדויק של הדמוקרטיה הישראלית, וכל עוד שהכנסת סובלת את סעיף 45 בספר החוקים, חייב אני כשופט להוציא את המסקנות מקיומו, אף שמסקנות אלו אינן נראות לי כאדם פרטי". (ע"א 152/52 קליר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ח 338 (1954); וראו עוד ע"א 136/52 בת גלים בע"מ נ' מפעלי חוף בת גלים בע"מ, פ"ד ט 775 (1955); בג"צ 194/56 ון מירוט נ' מנהל אגף השיכון משרד העבודה, פ"ד יא 659(1957)).

ביקורת נוקבת זו התגברה במשך השנים ובאה לידי ביטוי בשורה ארוכה של פסקי דין. לצד הביקורת, נשמעו גם קריאות חוזרות ונשנות למחוקק לשנות את הדין המצוי ולהביא למחיקתו של סעיף 42 מספר החוקים.

בפסק דין מקיף בסוגיה זו, קבעה השופטת ט' שטרסברג-כהן כך: "לא נעלם מעיניי הקושי שבאכיפת סעיף 42 לפקודת הפרשנות המנדטורית, המכיל הוראה אנכרוניסטית שמקומה לא יכירנה בחברה דמוקרטית. על סעיף זה ועל הפריבילגיה היתרה שהוא מעניק למדינה, נמתחה לא אחת ביקורת על-ידי בית-משפט זה ועל-ידי מלומדים… אילו נמצאה לי דרך פרשנית שיש בה כדי לצמצם את התחולה הרחבה של הסעיף, לעניינו, הייתי עושה כן. אולם לא נמצאה לי דרך כזו. כל עוד הסעיף חרות עלי ספר החוקים של המדינה, יש לתת לו משמעות, ועל המחוקק להירתם לביטולו או לשינויו… מצטרפת אני לאותם קולות שנשמעו בבית-משפט זה עוד בשנות ה-50 ומאז ואילך, שקראו למחוקק לצעוד צעד נוסף בכיוון ביטול הפריבילגיה המיוחדת של המדינה העולה מהוראת חוק שמקומה לא יכירנו עוד בתחיקתנו." (רע"א 1816/97 מדינת ישראל נ' עיריית חיפה, פ"ד נד (2) 16(2000)). גם בדיון הנוסף שהתקיים באותה פרשה, חזרו השופטים ומתחו ביקורת חריפה על עצם קיומו של סעיף 42 לפקודת הפרשנות בימינו וקראו למחוקק להורות על ביטול הסעיף (דנ"א 2687/00 עירית חיפה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 332 (2002))).

גם בפסק דין שניתן לאחרונה, בבית המשפט העליון נאמרו דברים דומים מפיו של כב' המשנה לנשיא א' ריבלין: "מקורו של הסעיף הוא בכלל אנגלי נושן, שלפיו אין חיקוק מחייב את הכתר אלא אם נקבע בו במפורש, שהרי המלך אינו יכול לעשות כל רע… ברור כיום כי אין עוד מקום לעקרונות מיושנים אלה בשיטת משפט מתוקנת… גם בענייננו מוטב היה אילו תשונה ברירת המחדל, כך שיחול דין אחד על המדינה ועל כל אדם או תאגיד אלא אם החקיקה קובעת במפורש אחרת. יכולים להיות, אמנם, טעמים רלוונטיים להבחנה בין המדינה לבין כל אדם או תאגיד אחר – אך מקומם בחקיקה המחריגה את המדינה במפורש." (ע"א 1386/10 המועצה המקומית באר יעקב נ' מדינת ישראל משרד הביטחון, ניתן ביום 29.2.2012)).

גם בספרות המקצועית לא חסכו מלומדים את שבט ביקורתם מן המצב המשפטי הקיים. פרופ' אהרון ברק ציין כי סעיף 42 פסול ומנוגד לעיקרון שלטון החוק ולעקרון השוויון בפני החוק. (א' ברק, "שלטון החוק" קובץ הרצאות בימי העיון לשופטים, תשל"ו (ש' שיטרית עורך– תשל"ז–1977), 22). כך סברה גם המלומדת מ' מזרחי במאמרה "הפריבילגיה הנתונה למדינה בסעיף 42 לפקודת הפרשנות" (משפטים ה (תשל"ג–תשל"ד), 135). בספרו  של ע' שפיר אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות (מהדורה שניה, 2005) הוא אומר כך: "הוראת סעיף 42 הינה הוראה ארכאית, שמקורה בשיטת משפט זרה – שיטה שאינה קיימת עוד בשיטת המשפט הישראלי, ושאינה רואה כלל במדינה כאישיות משפטית בעלת כשרות כלשהי. יתרה מכך זוהי הוראה הנוגדת מושכלות יסוד בשיטת המשפט". (פרק 19).

בכל אותם מקומות בהם באה לידי ביטוי הביקורת הקשה כלפי הסעיף, מבקשים המבקרים להדגיש כי אין בנמצא כל הסבר מניח את הדעת לסיבה מדוע יש ליתן למדינה פטור קבוע כברירת מחדל מחובות שהיא עצמה קבעה כי יחולו על יתר התושבים. המצב הרצוי והנכון הוא שהמדינה תמלא אחר ההוראות שהיא עצמה קבעה, וזאת בבחינת "נאה דורש נאה מקיים", למעט מקרים ספציפיים בהם תוצג סיבה מנומקת ומשכנעת לחשוב אחרת.

בשנת 1981 נחקק חוק הפרשנות, התשמ"א–1981, שביטל כמעט לחלוטין את פקודת הפרשנות הישנה אך סעיף 42 נשאר עומד בעינו עד היום ולא בוטל. במסגרת הליך חקיקתו של חוק הפרשנות הוצגו ההתנגדויות להותרתו של סעיף 42 לפקודת הפרשנות על כנו, בשל היותו חוק מיושן ובלתי צודק. ועדת המשנה המיוחדת אשר דנה בהצעת החוק המליצה לבטל את סעיף 42 מחוק הפרשנות החדש, אך שר המשפטים דאז התנגד לביטולו של הסעיף בטענה שקשה להעריך את השפעת ביטולו על חקיקה קיימת. החשש העיקרי היה נעוץ בכך, שביטול זה יגרור אחריו השלכות כלכליות רחבות היקף שכן, בהעדר סעיף 42, תהא המדינה מחויבת לשלם מסים, אגרות והיטלים שונים, דבר שיפגע באופן קשה בקופת המדינה ובתכנון התקציבי העתידי שלה. על כן, נקבע כי בשלב זה אין לבטל את הסעיף ללא דיון מעמיק בסוגיית ההשלכות הכלכליות של הביטול, בשיתוף עם משרדי האוצר ונציגיו. על אף קביעה זו, מאז ועד היום לא נערך דיון מעמיק בנושא וסוגיה זו לא הובאה כלל לשולחנה של הכנסת. לאור האמור לעיל, מוצע לקבוע כי סעיף 42 לפקודת הפרשנות יבוטל ובמקביל תקבע ברירת מחדל הפוכה לפיה, ככלל, חוקים יחולו על המדינה אלא, אם כן ניתן לה (למדינה) פטור ספציפי מטעמים מיוחדים, מתחולתו של חוק מסוים, ובאופן מפורש שיצוין בו.

כדי לפתור את הבעיה הכלכלית שמנעה את ביטול הסעיף האמור בעת שנחקק חוק הפרשנות, מוצע כי התיקון יתייחס לכל חיקוק או הוראת מינהל שיחוקק לאחר יום תחילתו של החוק. כך, על חיקוקים והוראות מינהל שנחקקו לפני מועד זה, ימשיך לחול הדין הקודם, ולא יתעורר חשש מפני תחולה על המדינה במקרים שבהם החיקוקים והוראות המינהל הללו לא נתנו דעתם לעניין זה. מעתה ואילך, לעומת זאת, יהא על המחוקק ומחוקק המשנה לתת דעתם לסוגיה, ובמקום בו ירצו שלא תחול הוראה מסוימת על המדינה, יהא עליהם לומר זאת במפורש.

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

י' בחשוון התשע"ד – 14.10.13


[1] ס"ח התשמ"א, עמ' 302.

[2] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 1, עמ' 2.

תגובה אחת

פבר 14 2014

השבוע שהיה כך היה: מחליפים צ'פחות כאילו לא קרה כלום

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

יום שני השבוע הגשתי הצעת אי אמון בממשלה בשם מפלגת העבודה. במליאה לא נכח אף שר כך שיכולתי לדבר ככל שרציתי. ודיברתי. לקח לממשלה הרבה זמן למצוא שר תורן והצלחתי לעלות מספר טיעונים למה הממשלה צריכה ללכת. את הנאום תוכלו לקרוא בקישור זה.

אמש נערכה בשטח E1, שטח שבין ירושלים למעלה אדומים, הפגנה גדולה. זה בסדר. ה-"לא בסדר" הוא כי בהפגנה נכחו 3 שרים ו- 20 ח"כים. עכשיו, שאלתי את עצמי, נגד מי הם מפגינים? הלא הם מפגינים נגד עצמם? הם הממשלה, הם שריה, ואם כנראה משהו לא מצא חן בעיניהם, וכנראה שלא, שילכו הביתה. אף אחד לא מכריח אותם. אבל זו כנראה המדינה הראשונה בעולם שהשרים שלה מפגנים נגדה ונגד ראש הממשלה שלה ואז ביום ראשון באים לישיבת הממשלה ומחליפים צ'פחות כאילו לא קרה כלום. דיברתי על כך ביומן הבוקר של רשת ב' (דקה 1:14:31) ובערב חדש.

אז מה הפלא שביום רביעי השבוע, חברים אלו עשו גם סיכול ממוקד לנשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ. האיש, מידידיה הגדולים של ישראל באירופה, מחזיק היום בעמדת מפתח בפרלמנט והשנה, כנראה, ייבחר למעין ראש ממשלת אירופה, התפקיד האקזקוטיבי הבכיר ביותר באיחוד האירופי. אז מיותר לציין למה חשוב לקיים עמו יחסי ידידות ולנצל, למשל, את עמדתו המוצהרת, כפי שהובאה כמה פעמים בימים האחרונים, נגד כל חרם על ישראל.

שולץ טעה והשתמש בנתונים, אשר מראש הודיע, לא בדוקים. זה לא מכובד ולא יאה. אבל על זה לא תולים בכיכר העיר אלא מתקנים באופן אינטליגנטי ומידי כמקובל בין ידידים. כל מה שקרה אחר כך בכנסת היה מחזה עלוב ועצוב. ה"ג'ננה" יצאה לחברי הבית היהודי והם השתוללו. מפה לשם הוזכרה גם זהותו הלאומית של שולץ, הוא גרמני וזה כמובן הוסיף שמן למדורה. מיותר לומר שאלה היו רגעים מביכים והצטערתי בשביל כולנו, בשביל יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין שמשקיע כ"כ הרבה מאמץ בחיזוק מעמדה הבינלאומי של הכנסת ועכשיו באו חבריו שלו ושפכו עליו מים קרים.

בכנסת קיימות שדולות רבות. שדולה היא קבוצה של חברי כנסת, בדרך כלל עם תמיכה ועידוד ציבורית, הפועלים במשותף כדי לטפח נושאים שונים. אין זה גוף פרלמנטארי במובנו הפורמאלי אבל בהחלט כלי עבודה חשוב. השבוע קיימתי מפגשים של שתי שדולות מרכזיות; שדולת הגמלאים ושדולת כחול לבן. מאות גמלאים הגיעו לכנסת, בשיתוף עם הסתדרות הגמלאים, כדי למחות על העוני ההולך ומתפשט בקרב אוכלוסיית הגמלאים. יש על כך נתונים מחקריים המאוששים את זה.  אוכלוסיית הגמלאים גדלה והולכת ככל שתוחלת החיים מתארכת והמדינה אינה ערוכה כלל לטפל בהם. אלה הם חדשות טובות ורעות בעת ובעונה אחת והגמלאים חשים כי צורכיהם גדלים מצד אחד ואין ביכולתם לעמוד בהם. המדינה אינה מסייעת במובן זה ואת התסכול הביאו הגמלאים בבניין הכנסת. ברור שנדרש מאמץ ממלכתי אדיר להתמודד עם האתגר העתידי, אבל אנחנו הרי לא רואים שום דבר שהוא מעבר לקצה האף שלנו. הכינוס סוקר בתקשורת: אתר NRG וביומן אזרחי של קול ישראל (דקה 00:10)

יחד עם הסתדרות התעשיינים ומשרד הכלכלה ציינו את יום כחול לבן בכנסת. זו הזדמנות נפלאה לחלוק את הצלחותיה של התעשייה הישראלית ולחפש דרכים כדי לסייע לה. 400 אלף איש מועסקים בה והיא עמוד התווך של מדינת ישראל. לא תופתעו לשמוע שהתעשיינים כועסים על המיסוי, על עלויות הייצור, על היעדר שימת לב ברמה הממשלתית ועוד טענות נוספות. השר בנט, לשבחו, הקשיב בקשב רב ואני מקווה שהשינוי הסמנטי בשם של משרדו, מ"תעשייה ומסחר" ל"כלכלה", אינו מסמל גם התרחקות מיעדי המשרד. בסך הכל היה נהדר לראות מאות תלמידים הפועלים כדי להעמיק את המודעות לתוצרת הארץ ולהבטיח כי ישראלים ירכשו את תוצרת ישראל גם כי היא טובה, גם כי המחירים נוחים וגם כי היא תומכת בחברים אחרים, כפי שראוי לסולידאריות חברתית אמתית. על חלק מאירועי היום תוכלו לקרוא בדה מרקר.

שבת שלום ואולי סוף סוף גשם,

נחמן

עדיין אין תגובות

הבא »