ארכיון לחודש נובמבר, 2013

נוב 29 2013

השבוע שהיה כך היה: המערכה בעיצומה 24-28.11.13

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

סוף שבוע שקט, נוסטלגי, עובר על כולנו. היעלמותו הפתאומית של אריק איינשטיין החזירה באחת את אלפי השירים, המערכונים, הסרטים והתכניות שבהן היה מעורב. כל אחת ואחד יכול למצוא את עצמו שם, בפרק זה או אחר, בשיר, בשורה, ברגעים של אהבה,  כאב ואושר גדול.

כתמיד, מותו גם ממית בנו משהו , שלעולם לא יחזור,  ולא במקרה תחושת הצער היא כבדה. אנו גם מצטערים על עצמנו, אך אסירי תודה על כל מה שהשאיר. הנה דברים שאמרתי במליאת הכנסת (סרטון).

זה היה בעת דיון על הצעתי בעניין סידור אלפבית של קניות במרכולים גדולים וברשתות שיווק. ההצעה עשויה היתה להקל עלינו בקניותינו, ולסייע לנו להיות צרכן חכם וזהיר.

למרות שנפלה, שוחחתי עם שר הכלכלה, יתכן שתחזור במתכונת אחרת. נקווה שנגיע להבנה. הנה דברי והסיקור התקשורתי, שהיה הפעם חביב ומפרגן.

בוועדת הפנים, בה אני חבר, מתנהלים דיונים בשני חוקים חשובים, האחד עוסק בבדואים בדרום והאחר במבקשי העבודה, 60,000 מספרם, שחדרו לישראל ומרוכזים בעיקר בדרום תל אביב. שתי סוגיות מורכבות ביותר, שמהן עולה גם שאלת דמותה המוסרית, הערכית, של מדינת ישראל.

בשתיהן אני מצדד בפתרון מאוזן שיביא להסדרתן השונה כמובן, אבל יעשה בדרך שתשמר את ערכי היסוד של מדינת ישראל.

המערכה בעיצומה. הנה הדברים שאמרתי בנידון.

יום שלישי אחר הצהריים הוא השקט בכנסת ולשם מגיעים "הימים המיוחדים". השבוע היה זה היום הבינלאומי למניעת אובדנות. בישראל, 500 איש מאבדים חייהם במו ידיהם בשנה, יותר מאשר בתאונות דרכים. בצה"ל זהו גורם המוות מספר 1. סוף סוף התחילה בישראל תכנית לאומית למניעת אובדנות, היא תושיע רבים כפי שהוכח במדינות אחרות. אובדנו של אדם יקר, קרוב משפחה, הוא פצע שלעולם אינו מגליד. תמיד נשארות השאלות והתהיות. על כך דיברתי במליאת הכנסת

לסיום, זהו כמובן עמוד פוליטי ואני רוצה לעסוק בנושא שהסעיר אותנו, לפחות במפלגת העבודה- חילוף היו״ר. ובכן, כיסא המפלט האוטומטי עבד, ושוב נסתיימה כהונת יו׳״ר בתוך שנתיים. סיבות רבות לכישלון של שלי וגם להצלחתו של בוז׳י. אחכה מעט, איני אוהב לקפוץ במסקנות נחפזות. בשבועות הקרובים, לכשאשוטט בסניפי המפלגה השונים, אשמע יותר ואלמד. ברגע זה, חשוב מאד להצביע על ההעברה המסודרת והתקינה של הסמכויות והתפקיד, העברה רכה, קוראים לה. שלא כבעבר, שלי התייצבה מיד לימינו של בוז׳י והבטיחה לו עזרה והוא מצדו חותר במהירות לאיחוד שני המחנות ולפעולה משותפת. דמוקרטיה בפעולה.

כך יהיה.

הסיעה בכנסת כבר חזרה לתפקוד מלא וזוהי הוכחה לכושר החיות הפוליטי שלנו ולרצון הקולקטיבי להחזיר את העבודה למקומה הראוי בהנהגת המדינה.

שיהיה לנו סוף שבוע נוסטלגי, שקט, עם חיוך קטן, עצוב ומאושר.

שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

נוב 29 2013

הצעת חוק סידור חשבונית בסדר אלפבתי 27.11.13

נחמן שי (העבודה):

טוב, נעבור להוויה היומיומית שלנו, אבל קשה קצת.

אני ביקשתי בהצעת החוק שלי דבר מאוד פשוט: כל אחד מאתנו, כלקוחות, צרכנים, שותפים לפעילות היומיומית – כולנו עושים קניות. לעשות משהו קטן שיכול להקל עלינו – לא מהפכה, לא ריכוזיות, לא פירמידות, לא עולם שלם, אבל אני מאמין שחוקים "קטנים" יכולים לעשות הבדל גדול ולשנות משהו במציאות שלנו היומיומית, השוטפת.

היו אלי פניות, לא אחת ולא שתיים, של אנשים שהתקשו, כשהם ביצעו את הקנייה שלהם, הקנייה גדולה, למצוא את הרגל והיד שלהם בתוך הקנייה הזאת: האם הם קנו את מה שהם רצו לקנות, ציפו לקנות, אולי שכחו לקנות? הביאו רשימה קטנה מהבית, עמדו לפני הקופה, הם לא זוכרים אם הם קנו את זה. הם זכרו שהיה מבצע מסוים, שהם היו צריכים לקבל פריט מסוים בהנחה – האם הדבר התבצע או לא. אנשים יוצאים מהסופר עם ערימה גדולה של קניות, הם חוזרים הביתה, ופתאום מגלים שמשהו חסר, משהו שלא נעשה. ואמרו: בואו נקל על עצמנו. מה יותר פשוט מאשר שאותה חשבונית או אותה קבלה שאנחנו מקבלים בסוף הקנייה – ואני מדבר על קנייה גדולה, לא על שלושה פריטים, עם זה אפשר להסתדר ולא לעמוד שם מבוהלים ולראות – מה יותר פשוט מאשר להדפיס את זה באל"ף-בי"ת, בסדר אותיות רץ? ואז אם אתה מחפש מיץ – או אַת – זה במ"ם, ותרד בתי"ו וגפרורים בגימ"ל. מה יותר פשוט? ואני רואה שעשיתי את הקנייה שתכננתי – אני, את – ואנחנו יכולים ללכת הביתה בשקט. זה מה שביקשתי.

פריטים הרשומים על גבי חשבוניות וקבלות הנמסרות ללקוח מוצגים כיום בסדר אקראי ומקשים על הלקוח לעקוב אחר המחירים והפריטים שרכש. כדי לסייע ללקוחות מוצע לקבוע כי כל הפריטים שנרכשו יירשמו בסדר אל"ף-בי"ת על גבי החשבונית או הקבלה.

אני חושב – אני באמת אומר את זה בתמימות מסוימת – שלא יכולה להיות הצעת חוק יותר פשוטה ויותר הגיונית מההצעה הזאת. וגם אין בה מאמץ– כי תכף יסביר השר, אני חושש, על הוצאות גדולות שנדרשות. אז עבדכם הנאמן עשה בדיקה: ההוצאה מזערית, הקופות ממוחשבות, ובמדינת הסטארט-אפ המובילה בעולם, שמוכרת כל יום חברה אחרת במאות מיליונים לאיזה טייקון, חברת ענק אמריקנית, אין בעיה לעשות סוויץ' קטן בקופה הרושמת ולבקש ממנה להציג לכם את כל הקנייה בסדר אלפביתי. אין שום בעיה בכך. וזאת הבקשה שלי וזאת ההצעה שלי, ואני מבקש את תמיכת הכנסת. תודה רבה.

נחמן שי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא מצפה ש"מכולת משה" או "הקיוסק של חיים" יידרשו להוציא חשבוניות כאלה, השר, ואתה יודע את זה כמוני. אני רוצה שרשתות הענק של מדינת ישראל, שבאמת לא זקוקות להגנה שלך – אולי אנחנו זקוקים להגנה מהם על הדרך שבה הם מנהלים את העסקים הכספיים שלהם ועל הדרך שבה הם מטילים עלינו עלויות בלתי פוסקות. שהם יעשו את זה, להם זה לא עולה כסף. אם זה יעלה כסף, הם יודעים לחיות עם זה טוב מאוד. לא דיברתי על שום מכולת ועל שום עסק קטן. אני הראשון בכנסת הזאת שרוצה לשמור על עסקים קטנים. על מי אנחנו מגינים? על הרשתות, שכולנו מכירים אותן? הן צריכות את ההגנה שלך? זה מה שמפחיד אותי, שממשלה הולכת וממשלה באה וממשיכה להגן על העסקים הגדולים. בין בחירות לבחירות הם יודעים למכור לציבור שאנחנו נקטין את הריכוזיות וברגע שזה מגיע לסדר-היום כמובן, זה לא בא לידי ביטוי.

נחמן שי (העבודה):

זה לא יעלה שום דבר, זה כלום. זה לעשות את זה בקופה. זה לא יעלה.

נחמן שי (העבודה):

אני אומר שזה לא יעלה, אבל אני מדבר על רשתות – אני לא רוצה להזכיר שמות, אבל אני אזכיר – אם "מגה", אם "שופרסל", אם "רמי לוי" ואחרות. להן יש בעיה לעשות את זה? מה הקשקוש הזה בכלל?

נחמן שי (העבודה):

הוא יודע להוציא 20 פריטים, הוא רק לא מוציא אותם בסדר אל"ף-בי"ת. הוא מוציא אותם, אתה מקבל. לא רציתי לעשות פה הצגות על הדוכן, כי אני לא אוהב שמציגים על הדוכן, אבל אם הייתי מביא, וכל אחד מכיר את החשבונית: מגיעים 20 פריטים, הם רשומים האחד אחרי השני. כל מה שצריך לעשות זה לרשום אותם בסדר אל"ף-בי"ת שאפשר לקרוא אותם. על מי שומרים?

אבל מה? כדי לא להגיד ששומרים על בעלי ההון ועל האנשים העשירים – לא רוצים להגיד את זה, כי זה לא נעים – אז שומרים על "מכולת חיים". אז אני מודיע מעל הדוכן הזה, השר, ש"מכולת חיים" לא כלולה. לא כלולה, ולא הסנדלר ולא אף בעל עסק קטן או בינוני במדינת ישראל. שם אתה לא צריך, כי אתה גם לא קונה 40 או 50 פריטים, אתה קונה שניים או שלושה. תודה רבה.

תגובה אחת

נוב 29 2013

ציון היום הבינלאומי למניעת אובדנות בכנסת 25.11.13

נחמן שי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה את הדברים שאני נושא פה היום להקדיש לאדם קרוב למשפחתנו, שלפני שנים אחדות שם קץ לחייו. אנחנו חיינו אתו, גם את השנים האחרונות לחייו, וגם, כמובן, את מותו. דרכו, דרך המקרה הפרטי, למדנו על הבעיה הכוללת. כשצעדתי בתל-אביב עם רבים מבני המשפחות במצעד שקט, עצוב מאוד, שלא דיברו בו, רק שתקו בו – אברהם גם היה אתנו, בתל-אביב – הבנתי שהרבה מאד אנשים חיים את האובדן הזה.

ויותר מזה. מי שהולך לעולמו נפרד מאתנו, אבל הוא משאיר אחריו הרבה אנשים, תוהים, כואבים, שעד יומם האחרון שואלים את השאלות שאין עליהן תשובה: למה זה קרה, ואיך זה קרה, ובעיקר – האם היינו יכולים למנוע? אם ידענו והרגשנו, אולי היינו יכולים לעשות יותר. אולי זו לא גזרה. אני מכיר את כל מטבעות הלשון, וזה מוזכר במסמך המצוין שהגיש לנו היום הממ"מ, שמי שרוצה, אי-אפשר למנוע. אבל אפשר, אני חושב שאפשר, כי מי שעיין במסמך, ואני קראתי אותו בעיון, לקראת הסוף אומרת ד"ר שירלי אברמי, שערכה את זה, את הדבר החשוב ביותר: הניסיון בעולם מעלה שמאבק נחרץ ובלתי מתפשר באובדנות ברמה הלאומית, מקטין את שיעורי ההתאבדות בפועל ומציל עשרות ואף מאות חיי אדם. זו השורה התחתונה.

אנחנו מאבדים מדי שנה כ-500 איש באובדנות, שמתוך רצון שמים קץ לחייהם. אני לא רוצה בכלל לעסוק בהיבט הכספי – יש פה איזשהו היבט על נזק, זה לא מעניין אותי. אותי מעניין הנזק האנושי והשאלה הזו שאמרתי, שהיא מלווה את כולנו ותלווה אותנו: האם אפשר היה להושיט יד, באיזשהו שלב. אני זוכר, כשהייתי דובר צה"ל לפני שנים רבות, הובאה לידי הדרך שבה צה"ל נאבק בתופעה הזו. שירלי, ד"ר אברמי, שאני רואה אותה פה, מזכירה שבצה"ל זה גורם המוות  מספר אחת היום. גורם המוות מספר אחת של חיילים בצה"ל הוא חיילים ששמים קץ לחייהם. ברור גם, במידה מסוימת, למה, מפני שיש להם את האמצעי לפגוע בעצמם. אבל הצירוף של אדם שנמצא בדרגת סיכון גבוהה עם הנשק שניתן לו או לה – זה צירוף שאפשר לטפל בו, אפשר להסתכל עליו, אפשר למנוע אותו, אפילו. ויש שתי סיבות, הבנתי: אחת היא באמת צמצום זמינותם, כפי שאני מצטט, של אמצעים קטלניים, והאחרת – הגברת המודעות לתופעה.

וכאן, אני מבין, השרה נכנסת לעניין, ושמעתי, וישבנו כמה ישיבות, אברהם, בשנים קודמות, ודיברנו על התוכנית הלאומית. אני אשמח לשמוע אם היא באמת מופעלת. היא בנויה בין היתר על הגברת המודעות. זאת אומרת שאנחנו, בסוף, יכולים האחד לשמור על האחר. כל אחד מאתנו, אם אנחנו מזהים – זה גם מה שהיינו מסבירים לחיילים בצה"ל בשעתו: אתם חיים בקבוצה, קבוצות כאלה הן עוד יותר ברורות, ואתם מסתכלים על החברים, ואתם מרגישים אצל החבר או החברה איזשהו קושי, איזושהי נפילה, איזשהו משפט או אמירה שמסמנים בעיה – זה הסימן שלכם, זה הדגל האדום, האות שאומר: לזוז, לא להשאיר את זה ככה. המודעות היא מפתח לכל העניין. והמודעות הזו גם צריכה לסייע למשפחות, כי בחלק מהמשפחות זה נשמר כסוד כבד ואפל בתוך המשפחה. לא מדברים על זה, זה נעצר באיזשהו מקום, וזה הפוך, בעצם, למה שצריך להיות: כן צריך לדבר על זה, כן צריך להציף את זה, כן צריך ללמוד את זה, כי זו גם הדרך להשתחרר מכך בסופו של דבר.

אני מסתכל על הסטטיסטיקה הקשה הזו, ואני שואל את עצמי: האם – ואני מקווה מאוד שהתוכנית הזו תצליח, הפעילות החדשה תצליח, אני מקווה שלא יהיו פה מעצורים או מחסומים כספיים ונוכל, באמת, להציל את אלה שנמצאים בדרך או נמצאים בסביבה הזו, ואיזושהי פעולה כזו או אחרת תשמור אותם בתוכנו. תודה.

עדיין אין תגובות

נוב 29 2013

חוק המסתננים 24.11.13

נחמן שי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המצב הקיים הוא מצב רע. עשרות אלפי מבקשי עבודה, פליטים, מסתננים, ותקראו להם איך שאתם רוצים, מתגוררים בעיקר במרכזה של עיר אחת בישראל, והם מהווים, לפי כל קנה מידה, בעיה אמיתית – בעיה לאוכלוסייה, בעיה לעיר, בעיה למדינת ישראל

ואני חושב שיש הסכמה מלאה שצריך למצוא לזה פתרון, זה לא יכול להימשך כך. זה התפתח, ואני לא שואל את עצמי למה, וזה כבר לא חשוב, ויפה עשתה הממשלה שבנתה את הגדר ועצרה את התופעה. אבל נשארנו עם 60,000 איש שהם גם נישאים, הם גם מולידים ילדים. המבחן שלנו בסוף הוא המבחן האנושי-מוסרי: האם אנחנו עומדים באמות המידה האנושיות והמוסריות של מדינת ישראל? זאת השאלה שאני רוצה לשאול את שר הפנים. ואני מאוד מעריך את דעותיו. אני חושב שהוא יודע מהם ערכים אנושיים ומהו מוסר. ואני קובע שהחוק הזה הוא לא אנושי והוא לא מוסרי. אני בכלל לא בטוח שהוא יעבור את המפתן של בג"ץ החדש כי זה יגיע לשם שוב. אני בכלל לא בטוח, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אבל אפילו זה לא מספק בעיני. השאלה אם אנחנו יכולים להסתכל בעיניים של עצמנו, בעיניים שלנו ולשאול, האם אנחנו מוכנים לחיות עם המצב הזה שאלפי אנשים ישבו כלואים. אני לא מבין את ההבדל בין כלא לבין המשמורת הפתוחה. אני שאלתי קודם את ידידי משה מזרחי שיסביר לי את הטרמינולוגיה כי לא הבנתי את ההבדל. אם אתה יושב בכלא, ואם אתה יושב במשמורת פתוחה – מה ההבדל אם אתה צריך שלוש פעמים ביום לדווח, שלוש פעמים להתייצב, אתה לא יכול ללכת לשום מקום, ובלילה המתקן סגור? אז מה כבר ההבדל בין כלא לבין מה שמציעים להם?

אז אם רוצים להרתיע אני חושב שההרתעה הושגה. אם רוצים למנוע – המניעה הושגה. עכשיו יש לנו בעיה מה עושים עם האנשים האלה. כאן צריך להימצא פתרון שבהדרגה הם יישלחו מפה. בהדרגה, בהידברות אפשר לעשות את זה. אם רק היינו לוקחים את חצי המיליארד או את כמה מאות המיליונים האלה ומשקיעים בהם אני חושב שהיינו יכולים לעשות את זה, אדוני השר. אני לא רוצה שהם יישארו פה. אני חרד כמוך לדמותה של מדינת ישראל. ואני חרד לאופייה, ואני רוצה שהיא תהיה מדינה יהודית דמוקרטית – אני לא מתבייש להודות בזה. 60,000 איש לא יהודים מגדילים את האוכלוסייה הלא-יהודית. ואם אני יכול למצוא להם פתרון אנושי-מוסרי אני אציע להם אותו; למקומות מגוריהם הקודמים, לארצות אחרות. בכסף אפשר לקנות הכול בעולמנו. על זה הייתי מבקש שהממשלה תשקיע את המאמצים שלה, ולשם הייתי לוקח אותם. התופעה כבר קיימת, הם כבר פה, הם לא הולכים לשום מקום. וגם להם, כמו שאומר ראש עיריית תל-אביב, שאני חושב שצריך לשבח אותו – הוא נותן להם תנאי חיים מינימליים כי גם הוא יודע שצריך להתייחס אליהם כאל בני-אדם. הם בני-אדם. אז נכון, הם חדרו לכאן שלא כחוק, והם יושבים פה, והמדינה לא רוצה אותם – בסדר, אני מקבל. אבל איך אנחנו יכולים לקחת אנשים, להכניס אותם לכלא – חצי כלא, רבע כלא – ולתת להם ככה לבלות את חייהם. מישהו חושב שמשם הם יצאו? הם גם לא יצאו משם.

נחמן שי (העבודה):

אני פונה אליך, אני פונה לממשלה, קחו את החוק, תשקלו אותו מחדש, תביאו אותו בגרסה מתוקנת, ובינתיים תשקיעו את כל הכספים האלה בפתרון אחר שיוציא אותם מפה בדרך מוסרית ואנושית. תודה.

נחמן שי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא מבין מה הממשלה הזאת עושה. אני לא מבין. הלוא כל בר-בי-רב יודע שבישראל יש מצוקת דיור חריפה. כל בר-בי-רב יודע שמחירי הדירות גבוהים באופן שמשפחה ממוצעת – ממוצעת, לא עם עשרה ילדים או שמונה ילדים – פשוט לא יכולה להשיג דירה, לקנות אותה. כל אחד מבין גם שהממשלה חייבת לסייע, כי אין גורם אחר, אלא אם במקום מן הקדוש-ברוך-הוא יוריד עלינו כסף, וזה כנראה לא קורה. אז אתם מחסלים בהדרגה – אני יודע שהדיור הציבורי הוא שנוא נפשו של משרד האוצר, לא מהיום ולא מאתמול, ומחפשים דרכים. מחסלים את הדיור הציבורי, שהוא עוד כבשת הרש, לוקחים אותה והופכים את זה לשכר דירה, שעל פניו לא מספיק. מה, אף אחד לא יודע פה, אצלכם באוצר, כמה עולה לשכור דירה, אפילו בעיר שנקראת עיר פיתוח או בעיירה או באזור שהוא מרוחק מהמרכז? ומה הרעיון לדחוף עוד ועוד אוכלוסיות מוחלשות לאזורים האלה, כי רק שם מחכות להם הדירות? מה זה? זה העידוד – – – ?

נחמן שי (העבודה):

מה?

נחמן שי (העבודה):

ברור. אז מה אנחנו רוצים? לחזק את הפריפריה או להחליש אותה עוד יותר?

נחמן שי (העבודה):

מכל נקודת ראות שאני מסתכל זה פתרון רע. מאחר שאני מניח שיושבים אנשים נבונים במשרד האוצר, כולל חברי סגן השר, אז אני לא מבין מאיפה אתם מביאים את הרעיונות הרעים האלה. מאיפה אתם מביאים אותם?

מה שהייתה צריכה לעשות המדינה היום – אתה יודע מה? להיכנס בעצמה לשוק הבנייה, ולבנות. זה מה שהיא צריכה לעשות, לא לברוח. להיכנס לשוק הבנייה ולוודא שאפשר לבנות בישראל בנייה במחירים נמוכים, זולה, כדי שלמשפחות רבות יהיה מקום לשים את הראש בלילה, ושילדים יגדלו בתנאים סבירים, כי אם הם לא יגדלו בתנאים סבירים, הם לא יהיו אחר כך אזרחים סבירים במדינת ישראל, הם לא יהיו. ואנחנו פה, לצערנו, הלילה, או-טו-טו, ניתן את האות להגדיל את העוני, להוסיף את המצוקה. יש לנו כבר מיליון – הוספנו, כתוצאה מקצבאות הילדים, עוד איזה 40,000? נגדיל עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. איזו מדינה תהיה פה בעוד 20 או 40 שנה? איזו מדינה? תיקחו את זה, תחשבו. אני מבקש מכם. הלוא אנחנו באופוזיציה, ואנחנו נצביע נגד, ואתם תעבירו את זה, והטנקים והדחפורים ייסעו הלאה. תחשבו איזו מדינה אתם משאירים פה אחריכם, ואיזו מדינה אנחנו נצטרך אחר כך לקבל כדי לתקן אותה.

עדיין אין תגובות

הבא »