ארכיון לחודש יולי, 2013

יול 26 2013

השבוע שהיה כך היה: בתפר שבין ישראל והתפוצות 21-25.7.13

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

הקשר בין ישראל והתפוצות הוא ייחודי. אין דמיון בין תפוצות העם היהודי לבין תפוצותיהן של עמים אחרים. השילוב בין זיקה לאומית וזיקה יהודית מהווה עמוד טווח למדינת ישראל מצד אחד, אולם גם יוצר התחייבות של המדינה כלפי פזורותיה.

בתחילת השבוע כינסנו בכנסת את השדולה לחיזוק העולם היהודי, ח"כ צחי הנגבי ואני בשיתוף הסוכנות היהודית, יחד עם למעלה מ-40 חברי כנסת ובהשתתפות יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי ושר הכלכלה, נפתלי בנט. בדבריי שם ציינתי את המחויבות ההדדית שהיא בעיניי המפתח ליחסים. התבגרנו. הגיעה השעה שבה ישראל צריכה לתת לא פחות מאשר לקבל.  אולי זה גם יעלה כסף, אבל זו ההחלטה הטובה ביותר שאפשר לעשות באשר לעתידנו. כתבה בגל"צ

חוק השוויון בנטל עבר בכנסת. בסופו של דבר השתכנעתי לתמוך בו, למרות ספקות רבים שהיו בי ועדיין ישנם – נאומי במליאה בנושא. את הדיון אפיינו התפרצויות רגשיות של חברי הכנסת החרדים ובין היתר הם עשו באולם המליאה את מנהג ה"קריעה". זו היתה חצייה של קווים אדומים. כל אחד מאיתנו זוכר את הרגע שבו ניפרד מיקיריו וה"קריעה" היתה חלק בלתי נפרד ממנו. לצערי מליאת הכנסת רואה יותר ויותר מחזות כאלה. החרדים יצטרכו בסופו של דבר להשתלב בחברה הישראלית הכללית. זהו תהליך בלתי נמנע אשר מניעים אותו בין היתר, גם צרכים כלכליים הגוברים והולכים.

המו"מ המדיני מתחדש בעוד כעשרה ימים. זהו משא ומתן על המשא ומתן. צעד אחד קדימה. ראש הממשלה מיהר לחשק את עצמו בהודעה כי יביא את ההסדר העתידי לפני העם. משאל עם אינו הליך מוכר בדמוקרטיה הישראלית והוא מיותר לחלוטין. את ההכרעות המכריעות ביותר לחיינו פה קיבלו בעבר ראשי ממשלה, ממשלות וכנסות קודמות. אין סיבה שהאחריות והסמכות שלהם בעניין זה תינטל. הנה המאמר שכתבתי בישראל היום בנושא.

בינתיים נשמעו גם דיבורים כי מפלגת העבודה תצטרף לקואליציה. אין בכך כל אמת. אמנם הבטחנו לראש הממשלה רשת ביטחון, אבל אנחנו רחוקים מרחק רב מדרכה הכלכלית – חברתית של הממשלה הזאת, כפי שגם אמרנו בדיונים על חוק ההסדרים ועל התקציב.

ראשית ראוי לראות כיצד מתפתחים הדיוניים המדיניים ואז יהיה זמן, הרבה זמן, לקבל החלטות.

שבת שלום לכם,

נחמן

עדיין אין תגובות

יול 26 2013

נאום בנושא חוק השוויון בנטל 22 ביולי 2013

נחמן שי (העבודה):

גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מעריך מאוד את העבודה שעשה השר יעקב פרי – – –

נחמן שי (העבודה):

אני רואה שאני גורם לך לזיכרונות, כבוד הרב, אחרי 24:00 מותר לנו כבר לחלום קצת. פלסנר בביתו, עוקב אחרי הדיון בהתרגשות גדולה. אני חושב, לא יודע. השר פרי עשה מאמצים גדולים להיכנס לים העמוק ולצאת משם חי, יבש לא, ואני החמאתי לו גם על הנאום שלו, כי אני מאמין שהוא יצא מן הלב. אבל אני מאוד חושש, השר וחברי וחברותי, שאנחנו כולנו מחמיצים את הרגע הזה שיש בפנינו. ואני אקדים ואומר, למרות הספקות אני אתמוך, ואני מאמין שגם חברי, אתמוך בחוק הזה שאתם מביאים היום, אבל אני חושב שהוא לא ממצה בסופו של דבר את העניין שעמד בפנינו כי יש בשאלה של הנטל יותר מאשר "סתם" שירות צבאי.

ובאמת, החברה הישראלית לא עומדת כולה על שירות צבאי, היא שווה קצת יותר, היא חשובה קצת יותר. אני לא אומר שהשירות הצבאי – דיבר פה חברי איתן כבל בהתרגשות גדולה על חירוף הנפש שחיילי צה"ל נלחמים בו כדי להגן על המדינה, וכך הדבר. אבל בשירות בכלל יש ערך מסוים, של כל מי שחי ורוצה לחיות בארץ הזאת, ומרגיש שהארץ הזאת היא שלו ושלה, ושיש לכולנו אחריות מסוימת לגביה, לגביה היום ולגביה בעתיד. ואי-אפשר, אי-אפשר, כך אני מאמין, להיות חלק מן החברה הישראלית מבלי למלא את המטלות של אזרח ואזרחית, של אזרחים ואזרחיות בה, אי-אפשר.

וכשיצאו המוני אנשים אל הכיכרות לפני שנתיים ולפני שנה, עכשיו אנחנו פחות רואים אותם, מה הם רצו, כשהם דיברו על שוויון ועל סולידריות? הם רצו שכולם יהיו חלק מן הסיפור הקשה הזה של החברה הישראלית, שכולם יחושו את אותה תחושה של מחויבות כלפיה, וכשכולם עושים את זה אז באיזשהו מקום קצת יותר קל, קצת פחות כואב, אפשר לשאת יותר במשימות, והמשימות הן באמת כבדות. ואנחנו כולנו עושים, ואני חושב שמפלגת העבודה עושה אפילו יותר מאחרים, כדי להבליט את הערך הזה של אחריות משותפת בחברה הישראלית, שכולנו פה ביחד כדי לשאת, ואי-אפשר לבודד. יש כאלה שזוכים בזכויות יתר בגלל שהם נמצאים במקום מסוים, אז אין זכויות יתר, אנחנו רוצים לקחת את זכויות היתר ולהכניס את כולם ביחד. לא שכולם יהיו שווים בסוף, יהיו כאלה שיהיה להם אולי יותר, אבל עדיין זו תהיה חברה אחת.

ולכן, המשימה שעמדה בפניך, ידידי השר פרי, הייתה יותר גדולה, ואני לא חושב שהיו לך אפילו כלים לנסות ולפתור אותה. אני רוצה להביע צער על כך שגם באותה סוגיה מסוימת של שירות צבאי בסופו של דבר לא הגענו אל מדרגה ראויה של שוויון, לא הגענו. בעניין הבנות, שירות הנשים בצה"ל – ואני מאלה שמאוד מכבדים את שירות הנשים ואני רואה בזה פתח לכניסה רחבה ומלאה גם לתוך החברה – לא קיבלנו את זה. קודם כול, מאריכים את שירות הבנות, ולעומת זאת פוטרים משירות צה"ל לפחות 50% מכלל המחזור, 50% – – –

נחמן שי (העבודה):

שמה?

נחמן שי (העבודה):

אבל רוב צבא פתוח היום בפני הבנות.

נחמן שי (העבודה):

א', שום דבר לא מושלם – – –

נחמן שי (העבודה):

אי-אפשר למיין בנות ובנים באותו מקום, בסוף יש איזשהם קריטריונים שונים, מה אפשר לעשות?

נחמן שי (העבודה):

לא תמצאי בי מתנגד, את יודעת את זה, לא מהיום.

נחמן שי (העבודה):

את יודעת. אבל אני חושב שעדיין בהארכת השירות לבנות ובהגדלת הפער בין אלה שאינן משרתות בכלל לבין אלה שמשרתות רק הגדלנו את זה במקום להגיע לאיזושהי מידה של שוויון. גם בשירות הבנים נוצרו פערים שאני לא מוכן לקבל אותם. אני לא מוכן לקבל אותם. אני לא מוכן לקבל את ההבדלים בין שירות "חילוני", ישיבות ההסדר והחרדים. זה לא נקרא שוויון בעיני.

נחמן שי (העבודה):

כי אני חושב שאני מוכן לקחת גם את ההזדמנות הזו ולהאמין במשהו שאני מייד אומר לך מהו, שאנחנו נתחיל פה תהליך, שבסופו של דבר לא יהיה תהליך של כפייה ולא יהיה תהליך של אילוץ, יהיה תהליך של רצון ושל הבנה מצד החברים היקרים שלי, שיושבים עכשיו מולי ומסתכלים עלי.

נחמן שי (העבודה):

סליחה, חברי מדברים אתי.

נחמן שי (העבודה):

מה הבדל בין זה לבין חוק טל? זה יותר הדוק מאשר חוק טל, אבל זה לא מספיק בעיני, אמרתי את זה.

נחמן שי (העבודה):

לא, זה יותר מדויק, זה יותר חד, מאשר חוק טל.

נחמן שי (העבודה):

אני רוצה לבסוף – אני אשיב לך אחר כך, כי היושבת-ראש מאיצה בי. אני רוצה לומר – – –

נחמן שי (העבודה):

אני אסביר לך אחר כך, ישראל ידידי, חבר הכנסת חסון. אחרונים, אני פונה אליכם, חברי חברי הכנסת החרדים: מהמפלגה שלנו בהחלט נושבת אליכם רוח של אהדה והבנה ויכולת של עבודה משותפת, כך אנחנו רוצים לראות את חיינו בארץ הזאת. ואני שמעתי את תרועת השופר שהייתה שם מאחור ואת התפילה שהתפללתם, ואני מאוד מכבד כל דרך שהיא שאתם מביעים בה את דעתכם, אבל בסופו של דבר, בואו נלך ביחד, בואו נעשה את הדברים במשותף, כי זו הדרך ואין דרך אחרת כדי לחיות בארץ הזו. תודה.

עדיין אין תגובות

יול 19 2013

השבוע שהיה כך היה: סוף שבוע של תקווה 14-18.7.13

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

זהו סוף שבוע של תקווה. ממש בשעות האלה נדע אם הפלשתינאים קיבלו ההצעה האמריקאית  להצטרף למשא ומתן. נדמה לי כי ממשלת ישראל הביעה נכונותה, אם כי מטעמים טקטיים לא נתנה לכך ביטוי. אנחנו מרבים ללחוץ על הממשלה ולתבוע כי תגמיש עמדתה, אבל כרגע נראה שהפלשתינאים קיבלו רגליים קרות. אינני יודע יותר מדי וטוב הדבר. יש מצבים שדיפלומטיה שקטה מסייעת.

דבר אחד ברור- הזמן אינו פועל לטובתנו, ועל כך קיבלנו השבוע הוכחה מחודשת מן האיחוד האירופי. ההחלטה למנוע מכספים אירופיים לזלוג ליהודה, שומרון והגולן אינה חדשה כשלעצמה, היא מושתתת על עשרות החלטות קודמות, כולל הסכמות של ממשלת ישראל לגבי יחס שונה בין ישראל של קווי 67' לבין ישראל שלאחר 67'. המהלך האירופאי מקפיץ את הלחץ על ישראל במדרגה גדולה, הוא יתבטא באובדן כספים בהיקף של מאות מילוני יורו וכן ירחיק מאיתנו את מדינות המערב, הדמוקרטיות – ליברליות, חברות ה-OECD, שאנחנו מתגאים כל כך בקשרים שבינינו לבינם. בעניין זה התראיינתי בקול ישראל ברדיו ובטלוויזיה, גל"צ, ynet, nrg ועוד.

כבר בהזדמנויות קודמות כשהופעתי בפורומים אירופיים, הרגשתי ביחס המשתנה והולך לישראל. אנחנו זקוקים לאירופה כי היא השוק העיקרי לייצוא שלנו, כי היא מגבה אותנו באו"ם ובפורומים בינלאומיים אחרים וכי אנחנו קרובים אליה תרבותית. התגובות המתלהמות של שרי הימין, חברי הכנסת שלהם והמתנחלים מלמדות כי ישראל שבויה בידיהם וכי הם עצמם אינם מבינים את משמעות התהליכים ההולכים ומבשילים בעולם, כולל אירופה. ראוי שישננו את התקדים של דרום אפריקה. מדינה חזקה שעמדה שנים רבות בלחצים הבין – לאומיים ולבסוף נאלמה להיכנע. האם אנחנו רוצים ללכת בדרכה?

הצעת חוק שלי נפלה השבוע בכנסת ברוב של חברי הקואליציה. זאת אינה הצעה המשנה סדרי בראשית ואינה מדברת גדולות, אלא "סתם" רעיון שיכול לסייע במשהו לכל אחד ואחת מאיתנו בענייני היום יום. ההצעה אמרה כי כל מוסד ציבורי יקיים שעות קבלה פעם בשבוע גם אחרי הצהריים. במקומות ציבוריים רבים הדבר מקובל. לא חידשתי דבר. אבל ישנה שורה ארוכה של גופים ציבוריים, הממומנים מן הקופה הציבורית, שנמנעים מכך. הממשלה ניסתה להטיל עלי אחריות להסכמי השכר ולעובדים במגזר הציבורי, אבל אלה כמובן שטויות. כל מקום עבודה יכול להגיע להסדר עם עובדיו מבלי שתהיה לכך עלות כספית, או שתהיה לכך עלות זעירה. בין לבין שוכחות הממשלה ורשויות אחרות כי המדינה הזאת קיימת למען אזרחיה ולא להפך. כל מי שהתנסה בלעשות "סידורים" במהלך יום העבודה על חשבונו, היה מעריך את העובדה כי ניתן להקדיש לכך אחר הצהריים שקט. כל אחד ואחת, להוציא את ממשלת ישראל ושריה. לא פלא ששר הכלכלה, נפתלי בנט, שהיה אמור לענות להצעת החוק שלי במליאה, ערק ברגע האחרון והותיר את הבמה לסגן שר האוצר, מיקי לוי, שהפך להיות "מיסטר קלין" של הממשלה.

זוהי הצעת החוק. לשמיעת נאומי מהמליאה לחץ כאן

בית חולים הדסה וירושלים הפכו כבר לישות אחת ואין כבר להפרידם זה מזה. בבית החולים הזה נולדו ילדיי, שם נפטרו הוריי והדבר נכון לגבי מאות אלפי ירושלמים. לא יכולתי לעבור לסדר היום למצוקה שאליה נקלע המוסד הרפואי החשוב הזה. ביחד עם חבריי אראל מרגלית, ראובן ריבלין ואורי מקלב, כינסנו את שדולת ירושלים לדון במצוקת  בתי החולים בעיר. השדולה ועוד חבורה נכבדת של חברי כנסת התכנסה באמצע השבוע עם ראש העירייה, עם מנכ"ל משרד הבריאות ועם רבים אחרים כדי לטכס עצה כיצד לחלץ את הדסה מגירעון של למעלה ממיליארד שקל ולהבטיח כי שערי צדק לא  תלך בעקבותיה. ברגע זה אין עדיין פתרון והאיום על בית החולים ועובדיו, כן גם על למעלה מ-6,000 עובדיו, הוא אמיתי. בעניין זה ביקשנו גם פגישה עם ראש הממשלה. נראה לי כי ללא התערבותו יאלץ הדסה לנקוט צעדים מרחיקי לכת שיפגעו ב 1.5 מיליון איש המתגוררים בירושלים רבתי. מי מוכן לכך?

משפט אחרון לסיום. ועדת השופטים של פרס יצחק שדה לספרות צבאית הודיעה השבוע כי החליטה להעניק לי את הפרס לשנה זו על ספרי "מלחמדיה" (זוכה נוסף הוא שלומי אלדר על ספרו "להכיר את החמאס"). הספר "מלחמדיה" עוסק כידוע במלחמה על התודעה, המלחמה החדשה שבה ישראל נתונה ואשר שונה באופן מהותי ממלחמות קודמות. זה הפרס השני שהספר זוכה בו. התרגשתי. יש בכך הכרה לא רק במאמץ הגדול של המחקר והכתיבה אלא גם במציאות הבין לאומית, האזורית והמקומית שלנו. הדבר מחזיר אותנו לרישא של הסיכום השבועי ולצעדים שנקטה אירופה כלפינו. זהו המאבק החדש שלנו והוא מצריך חוכמה, שיקול דעת ומתינות. אני מאחל לעצמנו שנימצא את התכונות האלה בקרבנו, כדי להתמודד בה ולנצח.

שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

יול 19 2013

הצעת חוק מתן שירות לציבור בגופים ציבוריים בשעות אחר הצהריים, התשע"ג–2013

יוזמים:      חברי הכנסת נחמן שי

מרב מיכאלי

אראל – נחום  מרגלית

יחיאל (חיליק) בר

משה מזרחי

ניצן הורוביץ

אורי אורבך

דב חנין

פ/298/19

הצעת חוק מתן שירות לציבור בגופים ציבוריים בשעות אחר הצהריים, התשע"ג–2013

הגדרות 1. בחוק זה –
"קבלת קהל" – למעט מענה טלפוני;
"שעות הבוקר" – משעה 06:00 ועד השעה 16:00;
"השר" – שר המשפטים.
שעות קבלת קהל בגוף ציבורי 2. (א)      גוף ציבורי המנוי בתוספת, שנותן שירות באמצעות קבלת קהל בשעות הבוקר, יקבל קהל גם אחת לשבוע לפחות, לאחר השעה 16:00, למשך לא פחות משלוש שעות, מתוכן שעתיים ברצף.
(ב) בשעות קבלת קהל כאמור בסעיף קטן (א) –
(1)        יינתנו לציבור כל השירותים הניתנים בשעות הבוקר;
(2)        מספר העובדים המקבלים קהל לא יפחת ממחצית מספר העובדים המקבלים קהל בשעות הבוקר באותו גוף ציבורי, ובלבד שהשירות לא יינתן על ידי פחות משני עובדים; הוראות פסקה זו לא יחולו על גופים ציבוריים שבהם ניתנים שירותי קבלת קהל בשעות הבוקר על ידי עובד אחד.
חובת פרסום שעות קבלת קהל 3 גוף ציבורי יפרסם את שעות קבלת הקהל שלו, לרבות באתר האינטרנט שלו.
שינוי התוספת 4. השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לשנות את התוספת.
תחילה 5. תחילתו של חוק זה 90 ימים מיום פרסומו.
תוספת

(סעיף 2)

גוף ציבורי
1.        משרד ממשלתי, לרבות יחידות הסמך שלו.
2.        רשות מקומית, לרבות מועצה מקומית.
3.        תאגיד שהוקם בחוק.
4.        בית משפט או בית דין.
5.        חברה ממשלתית כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975[1].

דברי הסבר

הצעת החוק נועדה לקבוע שבכל אחד מהגופים שהוגדרו כגוף ציבור – משרד ממשלתי, רשות מקומית, רשות סטטוטורית, בתי משפט וחברות ממשלתיות, שנותנים שירות בקבלת קהל יקבלו קהל לפחות פעם בשבוע אחרי השעה 16:00, לפחות לשלוש שעות שמתוכן שעתיים ברצף יוקדשו לכך ולא לעבודה משרדית.

בקבלת הקהל יינתנו כל השירותים הניתנים בשעות הבוקר ובהיקף של לא פחות ממחצית כוח אדם הסדיר או לפחות שני עובדים המקבלים קהל לפי הגבוהה מביניהם. במקומות שבהם מקבל אדם אחד קהל בשעות הבוקר לא יהיה שינוי במסגרת כח האדם אחר הצהרים, גוף ציבורי יפרסם ברבים את שעות קבלת הקהל החדשות שלו.

מטרת הצעת החוק היא לשנות את המצב כיום המונהג על פי רוב בגופים ממשלתיים וציבוריים ולהפכם לזמינים עבור האזרחים הזקוקים להם לפחות ברמת המינימום של מתן שירות פעם בשבוע אחר הצהריים.

כל אזרח ממוצע שצריך להתנהל לעיתים קרובות מאד עם גופים כגון בתי המשפט, משרד הפנים, משרד הרישוי, רישום והסדר מקרקעין, ביטוח לאומי, צריך לא אחת לקחת יום חופש מהעבודה על מנת להסדיר את ענייניו משום ששעות הפתיחה הנהוגות היום בגופים אלו פשוט אינן הגיוניות, הם פתוחים כשהלקוחות עובדים ולא יכולים להגיע, וסגורים כשיש ללקוחות זמן, כמו בשעות הצהריים.

הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן (פ/2708/18).

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ב' בניסן התשע"ג – 13.3.13


[1] ס"ח התשל"ה, עמ' 132.

תגובה אחת

הבא »