ארכיון לחודש מאי, 2013

מאי 31 2013

השבוע שהיה כך היה: העם והמע"מ 26-30.5.13

חברות וחברים,

מחר, שבת, יעלה המע"מ באחוז אחד. כבר היו עליות, ולפרקים אפילו ירידות, של מחירים שעברו בשקט. הציבור בסך הכל מבין. אבל העלאת המע"מ הפעם באחוז אחד היא מקוממת במיוחד. זה נראה יותר מכל כפתרון הקל שהממשלה בחרה כדי לא להתמודד התמודדות עקרונית, אידיאולוגית אפילו, בתקציב הקשיח ולחפש מצד אחד מקורות הכנסה חדשים ומצד שני לבחון את סעיפי ההוצאה. האח התאום של העלאת המע"מ הוא הקיצוץ הרוחבי. גם הוא לקוח מאותו מקום; לא חושבים, לא מתלבטים, לא בוחנים מחדש, אלא מקצצים בבת אחת את תקציבי כל משרדי הממשלה באותו יחס.

נאבקנו בהעלאת המע"מ ונמשיך להיאבק, כי היא פוגעת בצורה אנושה בחלשים, בעניים ובמי שאין לו. כך בכנסת וכך גם מחוצה לה. ביום חמישי התייצבנו פעילי המפלגה בירושלים, יחד עם פעילים ממקומות אחרים, למחאה פומבית באזור התעשייה תלפיות. כמי שכבר התנסה במחאות ובהפגנות כאלה, אני מוכרח לציין כי זכינו לקבלת פנים חמה. לציבור נמאס מהטלת העול הבלתי מדודה על מגזרים שונים באוכלוסייה. גם מי שלא הצטיין בלימודי המתמטיקה בתיכון, כמוני למשל, מבין שאחוז אחד מאלף הוא פחות מאשר אחוז אחד ממאה- וזאת כל התורה.

בהכנת התקציב משלבים כלי שנקרא טייס אוטומטי. הטייס האוטומטי מעלה את התקציב באחוז מסוים מידי שנה, פחות או יותר על פי גידול האוכלוסייה. אך לתקציב אי אפשר להתייחס באופן אוטומטי ועלינו להבין היטב שמדובר באנשים, אנשים, אנשים. דיברתי על כך במליאת הכנסת פעמיים השבוע וסיפרתי על פ' ובעלה. אני מזמין אתכם לצפות בסרטון הבא

379612_379855092126923_422950927_n

השבוע התנהל תרגיל העורף מספר משהו.. אני בעד תרגילים ותמיד טוב להיות מוכנים. אבל בין להיות מוכנים ובין להטיל פחד על הציבור- המרחק הוא רב. ראש הממשלה הכריז כי ישראל היא המדינה המאוימת ביותר בעולם. נו, באמת… זו התגובה שהוצאתי בעניין: " מדינת ישראל היא מדינה בטוחה, חזקה ויציבה. הניסיון להטיל מורא על תושביה הוא עגום ופתטי. מי ירצה בעולם לתייר או לטייל למדינה המאוימת ביותר, מי ירצה לעשות עמה עסקים ומי ירצה לעלות אליה. ככה לא בונים חומה. רוה״מ יורה ברגליים של עצמינו״.

מידי שבוע אני מנסה באופן נואש לעלות הצעה דחופה לסדר היום של הכנסת בעניין המצב המדיני. בכל שבוע בהקשר אחר ובכל שבוע ההצעה נידחת על ידי נשיאות הכנסת הנשלטת בידי הקואליציה. עכשיו זה ברור: לממשלה הזאת אין עניין בקידום התהליך המדיני. מידי פעם משגרים את ציפי לבני ויצחק מולכו לשליחות סודית מעבר לקווי האויב, אבל כולם שם מתפללים שהשליחות לא תישא פרי. רק הנושא המדיני עשוי לפורר את הממשלה, וגם כך לא ברור כיצד, כי נדמה לי שיש בה הסכמה מאד רחבה שאין כל סיכוי ואין עם מי לדבר, ראה הריאיון האחרון שנתן יאיר לפיד לניו יורק טיימס.

אין בכוונתי להפסיק את המסע הזה, הוא שלנו, של כל אחד מאיתנו. אולי גם שוב נזכיר כי המצוקות הכלכליות והחברתיות (עוני של 21% מהאוכלוסייה) קשורות קשר הדוק להחזקת השטחים ולהעדר שלום. תחשבו על זה.

אני מאחל לכם שבת שלום,

נחמן שי

עדיין אין תגובות

מאי 24 2013

השבוע שהיה כך היה: קיץ חם ופעיל 19-23.5.13

חברות וחברים,

זה היה שבוע פורה. ביום רביעי העבירה הכנסת בקריאה טרומית שלוש הצעות חוק שיזמתי עם עוד חברי כנסת. הראשונה, מחייבת את משרד הכלכלה להקים מאגר מחירים מרכזי של רשתות מזון, קוסמטיקה ודלק. לראשונה בישראל יוכלו צרכנים להשוות בין מחירים באתר אחד ומה ומאין ברצונם לרכוש. לא במקרה הרשתות נלחמו ובוודאי עוד ילחמו כנגד. ברור שמאגר כזה יחייב אותן להפחית מחירים ולהגביר את התחרות. זוהי הצעת חוק חברתית ממדרגה ראשונה ואני מקווה כי תסייע לכולנו להקל ביוקר המחייה, ההולך וגדל.

הצעת חוק שנייה הקרויה "חוק הטקסטיל", מאריכה בשנתיים את ההוראה המחייבת את מערכת הביטחון לרכוש מוצרי טקסטיל עבור כוחות הביטחון בישראל. חוק זה, שאותו הובילה ראשת המפלגה, שלי יחימוביץ, יספק תעסוקה למאות ולאלפים במיוחד בפריפריה, כולל בכפרים ערבים. רבים דווקא ממקבלי השכר הנמוך, יצאו נשכרים ממנו.

הצעת החוק השלישית היא שנויה במחלוקת, אבל תמכתי בה והיא חשובה בעיניי. היא נובעת מפרשה הקרויה ג'נין ג'נין, סרט "דוקומנטרי" שעסק בפעילות צה"ל במחנה הפליטים ג'נין בזמן מבצע "חומת מגן". בעתיד יוכלו חיילים להגן על צה"ל בבית המשפט מול הוצאת דיבה ולשון הרע, גם אם הם עצמם לא נפגעו אישית, אלא לדעתם, צה"ל כולו. זה מעמיד את צה"ל במקום מיוחד בהשוואה למערכות אחרות ובעיניי הדבר נכון.

ביום שני הצגתי בשם מפלגת העבודה את הצעת האי אמון בממשלה. ההצעה עסקה כצפוי, בסוגיית העוני המרחב והולך, במצוקה החברתית ובכישלונה המסתמן של הממשלה להילחם במצוקות אלה. נדמה לי שיאיר לפיד צונח באותה מהירות שבה המריא, זה כידוע, תואם את חוקי הטבע. ככל שאתה ממריא מהר יותר, ככה אתה נופל מהר יותר. חבל שההצעה כמובן נפלה ברוב הקואליציוני. לחצו כאן לקריאת הנאום במליאה.

נושא מרכזי בחדשות השבוע היה פרשת הילד מוחמד א-דורה. ועדת חקירה ממשלתית שבדקה הנושא והגיעה למסקנה שהילד לא נהרג באותו אירוע. בעבודת הדוקטורט שלי ובספרי "מלחמדיה", טענתי כי אין להאשים את צה"ל בהריגת א-דורה. לא יכולתי לאמת את הטענה כי כלל לא נהרג שם, אבל הסכמתי עם הוועדה כי לא צה"ל אחראי למותו. זוהי אחת התמונות הטלוויזיוניות החזקות ביותר של האינתיפאדה. היא הכתה שורשים והיתה לסיפור מכונן וחשוב. לכן יש מקום להציפו למרות הביקורת, וגם יש לשאול שאלות הקשורות בהתמודדות ישראל איתו ובהתייחסות של התקשורת אליו. בנושאים אלה דיברתי בתכניתו של רזי ברקאי, יומן הערב של קול ישראל, לונדון וקירשנבאום, ברדיו ללא הפסקה וכתבתי על כך מאמרים לישראל היום ולג'רוזלם פוסט. לקריאת המאמר לחצו כאן

לבסוף, אמש השקתי באופן רשמי את ספרי "מלחמדיה" באוניברסיטת בר אילן בהשתתפות נשיא האוניברסיטה פרופ' משה קוה וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. בתקופתו של אולמרט נעשתה קפיצת הדרך החשובה של ההסברה הישראלית והוקם מערך הסברה לאומי, אשר צריך עדיין להמשיך ולשכלל אותו. חלק מדבריו הקדיש אולמרט לקיפאון המדיני ולדאגה לתדמיתה של ישראל, כתוצאה מן התפיסה המתקבעת והולכת כי ישראל נושאת באחריות לקיפאון זה ולתוצאותיו. לא יכולתי שלא להסכים איתו.

זה היה גם שבוע רע עם התפרצות זעם קטלנית בבאר שבע, שתי ילדות שנחנקו בידי אביהן ועם תאונות דרכים קשות. אני שולח תנחומיי למשפחות. בקיץ הזה צריך להיזהר, זה כבר ברור.

שבת שלום.

שלכם,

נחמן

עדיין אין תגובות

מאי 24 2013

הצעת אי אמון בממשלה מטעם סיעת העבודה 20.5.13

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

חברי הכנסת, הצעת האי-אמון הראשונה היא מטעם סיעת העבודה – ממשלה אנטי-חברתית המכבידה ידה על המעמד הבינוני והציבור העני בישראל. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. ינמק את ההצעה חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך.

נחמן שי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה להצטרף למלים החשובות, החמות והיפות שנתת, אדוני היושב-ראש, לתושבי באר-שבע, למשפחות ההרוגים, ההרוגות. אנחנו תמיד יודעים שאנחנו חיים בסביבה אלימה, אבל אף פעם אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו איך האלימות הזאת מתפוצצת ומה קורה בה, ואני גם מקווה שיבדקו בדיוק מה קרה שם ונדע. ושוב, אני שולח יחד אתך תנחומים לכל הנפגעים ולכל המשפחות. תודה.

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני דווקא שמח ששר הביטחון בתורנות עכשיו כי רציתי לדבר על ענייני ביטחון, או על משהו מתחום הביטחון, ואני מניח שרב-אלוף בוגי יעלון זוכר היטב. זה קשור היטב לסוגיות הכלכליות שעומדות היום לפנינו.

אני רוצה להתייחס למלחמת יום הכיפורים, שעיצבה את עולמם של רבים מאתנו, גם את עולמי שלי. יכול להיות שבכנסת הזאת כבר יש רבים שלא זוכרים, אבל יש משהו שצריך ללמוד מהמלחמות וממבחני העבר, לא רק לתחום הצבאי, אלא גם לתחומי חיים אחרים, ואני בטוח ששר הביטחון משנן את זה לפניו, כי זו הייתה מלחמה של מחדל מודיעיני, כשהיה מידע לפני מקבלי ההחלטות והם דחו אותו בצורה כזאת או אחרת מפני שהוא לא התיישב עם איזה קונספציה מסוימת שהייתה להם. והיו בודדים, אחד מהם היה סגן צעיר בשם בנימין סימן-טוב, שדפק על הדלת ורצה להגיד משהו ורצה שישמעו אותו, ולא שמעו אותו, ואנחנו יודעים מה הייתה התוצאה; היה אסון גדול שהשפיע השפעה גדולה על מדינת ישראל מאז ועד היום. אחר כך, כשקמה ועדת החקירה, היא הכריזה שהיה מדובר בכשל מערכתי. לא רק מערכת המודיעין כשלה, גם מערכות אחרות כשלו ולא ידעו לעמוד באותו רגע מכריע ולמלא את תפקידן.

אני אומר את זה לא כי אני מתגעגע לימים האלה, כי לא רק שמערכת הביטחון למדה מאז איך לנהוג והשתפרה ללא ספק, אלא כי היא שילמה מחיר כבד. האנשים שהובילו את מערכת הביטחון שילמו מחיר כבד, גם האנשים הפוליטיים וגם ממלאי התפקידים הבכירים, והם הלכו לביתם והם איבדו את תפקידיהם והם איבדו את עולמם באותה עת, והייתה תחושה שיש עונש. יש דין ויש דיין, למרות שדיין עצמו לא הלך לביתו באותה עת, אלא במועד מאוחר יותר, אבל עולמו חרב עליו.

ולמה אני נזכר בזה בכלל עכשיו? לא כי אני רוצה לעסוק בהיסטוריה, ואני מאמין שהיא לא תחזור, בוודאי לא כך, אלא מפני שאני חושב שמה שקרה לתקציב המדינה הוא גם כן מעין יום-כיפור כלכלי כזה. מה שקרה בשלהי השנה שעברה ושהלך והתפתח לממדים קטסטרופליים היה יום-כיפור כלכלי. איך נוצר בתקציב המדינה "חור שחור", כך אנחנו אוהבים לומר, של 40 מיליארד שקל ואיש לא ראה ואיש לא ידע ואיש לא דיבר? אני רוצה לדעת איפה סגן בנימין סימן-טוב של משרד האוצר, איפה אותם פקידים – אני תכף אדבר על מקבלי החלטות – אותם פקידים במשרד האוצר שמסתכלים כל יום על חשבון ההוצאות וההכנסות של מדינת ישראל, כמו שהפקיד בבנק שלנו מסתכל, והם רואים שנכנס פחות ויוצא יותר. הם רואים את זה, והם רואים שזה הולך ומתפתח, הפער הזה, ומדוע הם לא עוצרים? אין שום צדיק בסדום? אין אף אחד שאומר: רק רגע?

היה. מסתבר שהיה עובד מדינה, עובד אוצר בשם אייל אפשטיין, שכן קפץ והצביע בסוף השנה שעברה על גירעון גדול מאוד שצומח בתקציב המדינה. מה קרה אתו? הדיחו אותו מהתפקיד. זאת אומרת, ירו בשליח, שזו שיטה שוודאי היושב-ראש זוכר. יש שיטה כזאת, גם כי אתה לא רוצה לשמוע את הבשורה – בואו ניפטר מהשליח. הדיחו אותו מהתפקיד. אחר כך היה רעש ציבורי גדול, החזירו אותו. אגב, היום או אתמול שמעתי שהוא החליט ללכת בכל זאת, אולי הוא כבר יודע איפה הוא מצא את עצמו. אבל היה מישהו שאמר והיו רבים שידעו ושתקו, שידעו והבינו שמדינת ישראל עומדת בפני אסון כלכלי ולא רצו להתמודד אתו, וחשבו שזה מקלקל להם משהו – אולי איזה ערב בחירות, אולי זה מקלקל את התזה שאפשר תקציב דו-שנתי ולא תקציב שנתי, אולי תצטרכו לקחת משהו טוב שנתנו לאנשים – ונהדר לתת, אני גם רוצה לתת כל הזמן, אבל אתה יכול לתת רק כשיש לך מה לתת. כשאין לך מה לתת, אתה נותן ממה שאין לך, ואם אתה לא משלם את זה, אז הדורות הבאים משלמים.

כל זה עבר בשקט. כל זה לא היה ולא נברא עד שהבועה הזאת התפוצצה עכשיו אחרי הבחירות. פתאום התברר לנו שחיינו בשיכרון חושים.

אבל לא רק הפקידים אחראים לכך. איפה כל שומרי הסף? איפה היה בנק ישראל, שעוקב אחר ההתנהלות של תקציב המדינה ויודע להצביע על סטיות ממנו ושומר עלינו? איפה היה מבקר המדינה? הוא לא צריך לחכות שיפנו אליו, מותר לו לבדוק בעצמו התנהלות מהסוג הזה. איפה היו חברי הממשלה? איפה היה ראש הממשלה? כולם רצו לחיות בתוך החלום הזה ולתת לדברים להתנהל. עכשיו, כשבאים לתקן את זה – אני חושב שרוצים לתקן את זה. אני מאמין בכנות רצונם של האנשים שרוצים לתקן את זה. הם מתחילים מהנקודה הנמוכה ביותר, והכי קשה לצאת משם עכשיו.

אי-אפשר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לעבור על זה לסדר. אי-אפשר לטעון שזה לא היה. אי-אפשר לומר שאין מישהו שלא ידע. אני רוצה שתקום ועדת חקירה ממלכתית.

זאת לא המצאה. קמה ועדת חקירה ממלכתית אחרי מלחמת יום הכיפורים; אני חוזר לדוגמה שלי. קמו ועדות חקירה ממלכתיות בכמה וכמה עניינים, בעיקר בתחום הביטחון. אנשים שילמו מחיר כבד על טעויות שהם עשו והבינו שהאחריות היא משמעותית. אתה לא אחראי סתם. אתה אחראי – מקבל אולי צל"ש כשאתה עושה את העבודה שלך כהלכה, אבל אתה גם מקבל טר"ש כשאתה עושה את העבודה שלך שלא כהלכה. במקרים מסוימים אתה מאבד גם את הטר"ש שלך.

אז יש איזה שכר ועונש. אני רוצה לדעת, אנחנו רוצים לדעת מי נושא באחריות. לא במקרה – אדוני היושב-ראש, העברית שלך מצוינת, אתה יודע שיש מילה אחריות, ויש מילה אחריותיות, accountability, שאנחנו אף פעם לא מוצאים לה את התרגום בעברית. אין לנו מילה בעברית. עברית היא שפה מאוד מאוד עשירה. היית מורה לעברית. אין לנו, אין לנו מבנה כי אנחנו לא רוצים לפעמים להכיר בעובדה שאנשים שממלאים תפקיד מסוים יש עליהם אחריותיות שהיא יותר מאחריות. זה לא סתם משהו פורמלי שנגזר. זה לשאת בתפקיד הזה ולדעת מה נגזר ממנו. ליהנות ממנו לפעמים, בטח מהכבוד שהוא מביא, אבל גם לדעת שאם אתה או את אינכם ממלאים את תפקידכם כהלכה, אתם הולכים הביתה. הולכים הביתה, הולכים לבתיכם, תעשו לבתיכם, אבל אל תגרמו נזקים למגזר הציבורי, לציבור הכללי שאותו אתם אמורים לשרת.

זה מה שקרה לנו במקרה הזה וזה לא יכול לעבור בשתיקה, זה לא עולה על הדעת. הציבור מסתכל עלינו, על כולנו, הוא מאמין, או רוצה להאמין, הוא בוטח. הוא לא רק בוטח בביטחון ששר הביטחון מייצג פה, הוא גם בוטח בשר האוצר. הוא גם בוטח בכנסת ובחבריה. הוא אומר: הם השליחים שלי, אני מצפה מהם שהם יעשו את העבודה בשבילי. אם אנחנו לא נדע לענות לאמון הזה של הציבור, מדינה לא יכולה להתנהל בלי האמון הזה.

מה שקורה עכשיו במערכת הכלכלית והתקציבית של מדינת ישראל, זאת חזרה שנייה על מחדל החור השחור. החור השחור הזה עוד לא כוסה וכבר אנחנו פוגשים בהתנהגות מבולבלת, מזגזגת, שבאמת חורצת חריצים באותו אמון שהכרחי כל כך בין הציבור לבין מקבלי ההחלטות. רק לפני שנכנסתי הנה ראיתי שכבר שוקלים מחדש את אותו סיוע שהובטח ל"אל על" כדי לפצות אותה על השמים הפתוחים, כבר שוקלים אותו מחדש. הרי זה היה לפני חודש. לפני חודש הצליחו להרגיע את חברות התעופה. אמרו: נחזיר לכם x דולרים ותוכלו לכסות את הוצאות הביטחון ונצא עם רפורמת השמים הפתוחים, שהיא רפורמה מצוינת וזה נכון לעשות אותה. אבל היה גם צד שני למטבע, ועכשיו מישהו קפץ. איך אפשר לנהל מדינה? איך אפשר לנהל מערכת של יחסים בין הציבור לממשלה ולכנסת אם היא לא תושתת על אמון?

על חוסר האמון הזה, אני מציע להצביע אי-אמון בממשלה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

אני מודה מאוד לחבר הכנסת נחמן שי, שהציג את הצעת האי-אמון בממשלה מטעם סיעת העבודה.

עדיין אין תגובות

מאי 17 2013

השבוע שהיה כך היה: גם משהו אופטימי 12-16.5.13

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

בבוקר יום ה' השתתפתי בכנס מעורר תקווה. הירדן הדרומי, אחד מפנינות הטבע שבישראל הוזנח זה שנים. זרימת המים היא דלה והיא מכילה חומרים רעילים. רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי, הציגה בתל אביב את המחשבות והרעיונות לשיקום הירדן הדרומי בתיאום עם ממשלת ירדן. בכנס השתתף נציג ירדני בכיר. הרהרתי לעצמי כמה מעט אנחנו עוסקים בנושא איכות הסביבה וכמה מעט אנחנו פוגשים לאחרונה נציגים ממדינות שכנות לדו- שיח של שלום ושל פיתוח. הירדן הדרומי הוא נקודת מפגש בין שיפור אקולוגי חשוב לבין מערכת היחסים הקפואה בינינו לבין שכנינו, כולל אלה שעשו עמנו שלום. יצאתי משם אופטימי במחשבה שאם בימים הקשים האלה אנחנו מוצאים זמן וכוח לשקם את הירדן הדרומי- יש תקווה.

כל זה עומד בניגוד מוחלט לדו"ח האחרון של ארגון ה-OECD אשר גילה, שוב, כי המראה אינה משקרת. ישראל מובילה את מדינות ה-OECD  באחוז העוני- 21, וכן היא מתברגת בחמישייה הפותחת הגרועה של פערים בין עשירים ועניים. ביום שהממשלה משלימה שוב תקציב אנטי חברתי, ביום שמחירי החשמל עולים מחדש, אנחנו מבינים כי העוני יגדל וילך וכי עוד עשרות אלפי משפחות ידחקו בעל כורחן מתחת לקו העוני. בנושא זה דיברתי ביום ה' ביומן הבוקר של קול ישראל. לשמיעת הריאיון לחץ כאן. בראיון הצעתי לכונן וועדת חקירה ממלכתית כדי לבחון כיצד נקלעה ישראל לגרעון של 40 מיליארד שקל. מחדלים דומים בתחום הביטחון הפילו בעבר ממשלות והוציאו מן השירות הציבורי ראשי ממשלה, שרי ביטחון, רמטכ"לים ואלופים. לעומת זאת, כשמגיעים למחדל כלכלי, אנחנו מקבלים אותו כאסון טבע וממאנים לנקוט הפעולות הדרושות.

הנושאים החברתיים- כלכליים המשיכו להעסיק את הכנסת בשבוע שעבר. תפילת נשים ליד הכותל, איננה בין הנושאים הללו אבל יש לה חשיבות בפני עצמה. נדהמתי לגלות בישיבת וועדת הפנים ואיכות הסביבה כי משרד הכלכלה הכולל את משרד הדתות מתכוון להוציא תקנות חדשות אשר יעקפו את החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים. פעם אחת בלבד ניתן לנשים להתפלל כדרכן, ובראש החודש הבא כבר יאסר הדבר. חבל. אנחנו מחמיצים פה הזדמנות. שרת המשפטים מנסה להוביל  את השינוי הזה אבל מתנגשת, כצפוי בגורמים החרדים והדתיים.

ביום שלישי האחרון הצטרפתי לכמה עשרות מפגינים ליד בית ראש הממשלה. את המחאה הזאת הוביל מחוז ירושלים במפלגת העבודה. המחאות עד כה הן קטנות בהיקף ומצומצמות בהשפעה, ניתן להניח כי תתרחבנה. בכל מקרה היה משהו רציני ומעודד בעובדה שאנשים רבים מגיעים כדי למחות בשקט, בצורה נעימה אבל בתוקף ומתוך כאב.

עד כאן הפעם.

שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

הבא »