ארכיון לחודש אפריל, 2012

אפר 27 2012

דיווח מהחזית: קולות של הבחירות- 22-26.04.12

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברים וחברות,

עכשיו משהסתיימו תרועות הפסטיבלים ומקפלים את הדגלים עד לשנה הבאה, אנחנו ניגשים לימים חדשים המתרגשים ובאים. אבל לפני לכן, בכל זאת מילה על יום הזיכרון ויום העצמאות שהיה כדרכו מרגש וחגיגי.

בערב יום הזיכרון השתתפתי בטקס מיוחד במועדון הכדורגל הפועל באר שבע. ביוזמתה של הנשיאה הנמרצת של המועדון, אלונה ברקת, נערכה אזכרה לאוהדי הקבוצה ושחקניה שנפלו במלחמות ופעולות איבה. הכדורגל הישראלי, כפי שאמרתי, נראה לאחרונה כמו שדה קרב בעצמו והאירוע העמיד את הדברים בפרופורציה הראויה: ספורט הוא רק ספורט ובעולמינו קיימים כמובן דברים חשובים יותר ומשמעותיים יותר. בקישורים הבאים תוכלו לקרוא על האירוע.

אתר YNET

אתר וואלה

אתר NRG

בנושא זיכרון ושכול הופעתי ביום הזיכרון עם דוברי צה"ל נוספים בפאנל בערוץ 10

מכל טקסי יום העצמאות, אני מעדיף את האחרון שבהם- פרס ישראל. נדמה לי כי הוא מתמצת בצורה יפה ביותר את ה"כוח היהודי" שבזכותו שרדנו אלפי שנים וכך גם הצלחנו להגיע לבית השלישי. האמת היא שאין זה כוח, אלא מוח העובר מדור לדור ומכיל את סוד קיומו של העם היהודי.

בין מקבלי הפרס השנה היה ידידי ועמיתי לשעבר יעקב אחימאיר שקיבל את פרס ישראל לתקשורת. העבודה במחיצתו של יעקב היתה תמיד חוויה. הוא מקצועי וממלכתי למרות שדעותיו הפוליטיות היו תמיד ידועות. הסגנון המדויק והבקיא שלו יכול לשמש מודל לרבים מפרחי התקשורת במקומותינו.

ומהחג – לחולין- הכנסת חוזרת בשבוע הבא לכנס הקיץ שלה, לקדימה נבחר יושב ראש חדש, שאול מופז. זהו שינוי משמעותי ואני מקווה כי הוא יביא תנופה חדשה לאופוזיציה הראשית.

הנושא הראשון שקדימה בחרה לעלות הוא השוויון בנטל. ביום שני יציג מופז את הצעת החוק החדשה שלנו. ברוב הציבור הישראלי שוררת תמימות דעים כי המצב הנוכחי אשר חוק טל ביטא אותו אינו יכול להמשך והדרך פתוחה לחוק חדש. אולם הכל יודעים בנסיבות הקואליציוניות הנוכחיות כי הדברים עלולים להביא לפירוק הממשלה ומכאן גם הדיבורים שנשמעו בסוף השבוע על בחירות קרובות.

לא רק חוק טל, גם תקציב השנה הבאה לא יעבור כשהמפלגות יודעות שבקרוב יגיע מבחן הבוחר.

ישראל תהיה חייבת להחליט איזה מדינה תהיה פה- מדינה שוויונית או מדינה שיש בה שווים פחות ושווים יותר.

שבת שלום לכם,

נחמן שי

עדיין אין תגובות

אפר 20 2012

דיווח מהחזית: דרישת שלום מחלטורה – לנד 15-19.04.12

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

היה זה שבוע קשה ובלתי נתפס כמעט. במקום ובזמן המשמעותיים ביותר בהיסטוריה הציונית והישראלית נשלח השבוע מסר חד וחריף: זאת לא מדינת קלטורה אלא חלטורה.

כל דבר שיכול להיות עקום- יוצא עקום. את זה אנחנו מקבלים באתר בו מדינת ישראל מבטאת את מהותה ולקראת היום שבו אנחנו גאים כל כך, יום העצמאות שלנו.

מותה של סגן הילה בצלאלי היה לשווא ושום סיבה שבעולם לא מצדיקה אותו. מה שבא אחריו היה מחול מביש של הכחשות ובריחה מאחריות. בישראל של 2012 אין אחראיים ואין אשמים, יש רק רוח קודש שנושבת מעל פסגות העיר ומפילה מגדלי תאורה ועכשיו לכו ותחפשו את הרוח הזאת.

כל מי שעוקב שנה אחרי שנה אחר הטקס בהר הרצל, רואה כיצד מתנפחים והולכים מימדיו; יותר פעלולי תאורה, יותר מוסיקה, יותר מחול, יותר משתתפים. מכל דבר אנחנו רק רוצים יותר במין תאווה שאינה נשלטת. כך אנו מותחים את יכולתנו עד לקצה ומעבר אליו, ובסוף המגדל נופל וחיים נקפדים. מוטב שנזכור מי אנחנו ומה אנחנו ואת יכולתנו המוגבלת, ונחזור למידה אחת שכבר נעלמה מעולמנו- מידת הצניעות.

כל היתר, כמובן מיותר אבל אני אוסיף שבתחילת השבוע ראינו מחזות מביכים בשדה התעופה לוד. ישראל שלחה 1,000 אנשי ביטחון ליירט "מטס" פרו-פלשתינאי שהסתיים בדממה דקה וכצפוי ללא כל נזק.

ואחר כך הלם קצין צה"ל בכיר בפרצופו של עוד פעיל פרו פלשתינאי בכביש הבקעה ובאותה עת גרם נזק כבד לצה"ל ומדינת ישראל. טוב אגב עשה הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, שהשעה אותו ואחר כך הדיח אותו לשנתיים מתפקידי פיקוד בצה"ל.

רצופים בזה שני מאמרים שכתבתי בנדון במעריב ובגלובס. ובנושא זה גם דיברתי בגל"צ, קול ישראל ובכלי תקשורת אחרים.

בכינוס פגרה מיוחד במליאת הכנסת שיזמה סיעת קדימה, העליתי השבוע את סוגיית יוקר המחייה. קדימה מתחברת למחאה שהיתה ושתהיה. היא מעמידה לרשותה את הכוחות הפוליטיים והפרלמנטאריים שלה. המחירים בישראל ממשיכים לעלות, מחירי הדלק, הדיור, המזון והתחבורה. חלק מהעליות ניתן ליחס ישירות לממשלה ולהגדלת הוצאותיה וחלק לפראות של רשתות גדולות אשר חשות כי אין דין ואין דיין. המדינה חייבת להפעיל פיקוח על מחירים. מסתבר כי בישראל תחרות מסחרית בריאה הופכת למרוץ מטורף על גבו ועל חשבונו של הצרכן. את זה אמרתי בדיון. בקישור זה תוכלו לקרוא את נאומי.

אנחנו עוברים משבוע של שואה וגבורה לשבוע של זיכרון לנופלים במלחמות ישראל. זה יהיה עוד שבוע קשה.

שבת שלום לכם,

נחמן

 

תגובה אחת

אפר 20 2012

נאום שלי ממליאת הכנסת על יוקר המחייה- 18.04.2012

נחמן שי (קדימה):

 ראשית, תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני גם כן רוצה לומר לשר בגין שבכל פעם שאני מאזין לדבריו מתחזקת אמונתי בכוחה של הדמוקרטיה כל עוד אדוני משמש בתפקידו, וכל עוד הוא חבר בוועדת השרים לחקיקה אני יודע שדברים נשמרים שם. לצערי הרב אדוני נמצא פעמים רבות במיעוט בוועדה הזאת, ולא יכול לחסום את יוזמותיהם הקלוקלות של חבריו לסיעה, אבל עדיין קול אחד הוא יותר טוב משום קול, וטוב שיהיה צדיק אחד אפילו בסדום.

נחמן שי (קדימה):

 

יש שניים-שלושה לפי דעתי, אבל עדיין זה קול צלול וברור שנשמע במליאה הזאת, וטוב. יחד עם זאת אני חושב שצריך להוריד את ההצעה הזאת מעל סדר-היום ואפילו לא לדון בה. אני חושב שהעניין הזה מתייתר והולך. חשוב מאוד שהכנסת – גם בימים שמנסים לגבש הצעות לחוק עוקף בג"ץ וכדומה – שהכנסת תדע לכבד את החלטתו של בג"ץ. אין בכך אמירה לגבי ההתנחלויות ביהודה ושומרון, שלפי דעתו של השר יעמדו בקרוב כבר על 400,000 מתיישבים, וכך נחסמת והולכת, לצערי הרב, בדרך הזאת, האפשרות להשיג שלום ביום מן הימים, אלא אם כן הם יתמקדו רק באותם גושים וכדומה. דעתנו ידועה, אבל קודם כול ומעל הכול, ברגע שבג"ץ אמר את דעתו, אפילו הדעה הזאת כרוכה בכאב ובייסורים – עברנו בדרכנו גם צמתים כאלה, וידענו לצאת מהם, וכך צריך לעשות גם עתה.

נחמן שי (קדימה):

 

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שעתיים-שלוש – – –

נחמן שי (קדימה):

 

אני מסתכל רק על החלק הזה של האולם. גם הוא לא מלא, אבל עדיין הוא יותר מלא מהחלקים האחרים שלו, אדוני סגן שר האוצר.

נחמן שי (קדימה):

 

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שעתיים-שלוש קיבל הרמטכ"ל רב-אלוף בנימין גנץ החלטה מאוד חשובה – הוא החליט להעביר מתפקידו את סגן מפקד חטיבת הבקעה, לפחות למשך שנתיים, מכל תפקיד פיקודי.

 

לא חשבתי לדבר על זה, אבל דווקא אחרי מה שאמר דב חנין חשבתי שגם בסוגיה הזאת, דווקא בהקשר של הימים האלה, חייבים להיאמר פה דברים מסוימים. ניסו לומר שמפקדיו – אפילו כנראה מקרבתו שלו – ניסו לומר שמפקדיו של סא"ל אייזנר אינם מבינים לפני מה הוא עמד, לא אלוף הפיקוד, לא הרמטכ"ל, אולי גם שר הביטחון – כולם, אגב, אנשים שכבר עברו כמה וכמה סיטואציות בימי חייהם ובקריירה הצבאית שלהם וידעו להתאפק. סא"ל אייזנר לא ידע להתאפק. הוא לא היה בסכנת חיים – אולי פגעו בו, אולי לא, אנחנו לא יודעים, אבל סגן אלוף בצבא-הגנה לישראל אינו יכול להרים את כלי נשקו ולהשתמש בו, אפילו כנשק קר. לא כך מחנכים חיילים ומפקדים בצבא-הגנה לישראל לנהוג. אלה לא הנורמות, זה לא הקוד האתי, זה לא המוסר, אלה לא הערכים של צבא-הגנה לישראל.

 

ולכן טוב עשה ונכון עשה רב-אלוף גנץ כאשר הוא העביר אותו מתפקידו. הוא עשה את זה בין היתר גם כדי להעביר מסר לכולנו – בתוך הבית הזה, במדינת ישראל ובעולם כולו, שקצינים ומפקדים של צה"ל יודעים לעצור את נשימתם, להתאפק, לספוג, כל עוד הם לא נמצאים בסכנת חיים, ובכך הם לא פוגעים בכבודו של הצבא, הם שומרים על כבודו של הצבא, הם שומרים על כבודה של מדינת ישראל.

 

רב-אלוף גנץ, שאתמול היה בבית של ניצול השואה ומסר לו פרח בשם צה"ל – הייתי אני היום מוסר לרב-אלוף גנץ פרח ואומר לו: אדוני הרמטכ"ל, החלטתך חשובה, החלטתך מוכיחה שהערכים היסודיים של צה"ל לא נפגעו, ושתחת פיקודך הם נשמרים. על כן היום אני רוצה להודות לו מפה על החלטתו.

 

אני רוצה לעבור מפה גם לנושא שעומד על סדר-היום, והוא הנושא של יוקר המחיה בישראל. כשביקשנו את ההצעה לסדר עוד לא ידענו שבינתיים יהיה מדד, ועוד לא ידענו שהמדד יעלה, אבל לא הופתענו. האמת היא שלא הופתענו. אף אחד לא יכול להיות מופתע מהעובדה שיוקר המחיה במדינת ישראל עולה, והאמת היא שאנחנו לא צריכים את המדד, המדד הוא רק כלי ניהולי, ארגוני, טכני כמעט.

 

כל אחד מאתנו שהולך לקנות מה שהוא רוצה, אם זה ב"שופרסל", אם זה מכונית או דירה או כל מצרך אחר, רואה שהמחירים מאמירים והולכים – רק הדלק והשמנים התייקרו בתקופה האחרונה ב-3.6%; הבראה ונופש – 2.7%; מחיר העוף – 1.3%; הדיור עלה ב-0.4% – לראשונה מאז אוקטובר 2011, כמו שצעקנו, כמו שאמרנו, שהחיים בארץ הזאת נעשים בלתי נסבלים. הממשלה חייכה, היא יכולה לחייך, יש לה 65 חברי כנסת שתומכים בה והיא כנראה יכולה להעביר כל החלטה שהיא, והמחירים ממשיכים לעלות.

 

אדוני סגן שר האוצר, אתה יודע את זה. אם היית נכנס עכשיו לחנות באזור מגוריך היית רואה שכל המבצעים המיוחדים שנעשו לקראת החג נעלמו ובבת-אחת התייקרו מחירים.

 

אני רוצה לדעת, למה מחירי העגבניות התייקרו ב-316% באחת מהרשתות? 316%. מה קרה? האם העגבניות יותר אדומות, יותר עסיסיות, או שפשוט יש ג'ונגל וכל אחד יכול להרשות לעצמו לעשות מה שהוא רוצה?

נחמן שי (קדימה):

 

מה אדוני אומר?

נחמן שי (קדימה):

 

יש לי שם הרשת. הרשת היא – אני אתן לך, אני לא רוצה לנקוב בשמה.

נחמן שי (קדימה):

 

אני אתן לך, זה בעיתון של – – –

נחמן שי (קדימה):

 

אמרתי, אני אתן לך. אני פשוט לא זוכר.

נחמן שי (קדימה):

 

אני אומר לציבור ואני אוציא הודעה מיוחדת – – –

נחמן שי (קדימה):

 

עזוב, אל תגזול את זמני. אני אומר באיזו רשת. אני אומר באיזו רשת.

נחמן שי (קדימה):

 

ומה זה משנה? האם יכול להיות שמחירי מוצרים – – –

נחמן שי (קדימה):

 

אני רוצה לדעת – – –

נחמן שי (קדימה):

 

אם אדוני השר בקיא כל כך, אני בדקתי – – –

נחמן שי (קדימה):

 

אני בדקתי, אני אקרא לך, אני אביא לך את העיתון, תיכף אני – – –

נחמן שי (קדימה):

 

אני אעשה מה שאני לא עושה. אני ארד – – –

נחמן שי (קדימה):

 

אני רוצה לדעת מה קרה לדג "נסיכת הנילוס", אולי אדוני יודע מה קרה לו, איך הוא עלה – בערב פסח – –

נחמן שי (קדימה):

 

– – היה מחירו 19.90 שקלים ומחירו עלה ל-52 שקלים. האם הדג הפך לנסיכה? האם אנחנו קונים עכשיו נסיכה או שאנחנו קונים קילוגרם של דג? אני רוצה לדעת. אני רוצה לדעת מה קרה.

נחמן שי (קדימה):

 

כן.

נחמן שי (קדימה):

 

האם אנחנו קונים דגי זהב או אנחנו קונים דג למאכל?

נחמן שי (קדימה):

 

 אני רוצה לדבר על – – –

נחמן שי (קדימה):

 

רציתי לשאול – אני רואה שסגן שר האוצר במצב רוח התקפי – –

נחמן שי (קדימה):

 

– – אז אני רוצה לשאול אותו איך הוא מרגיש עם הדיור במדינת ישראל, כי הרי שר ממפלגתו הוא שר השיכון והבינוי, והוא עלה לא פעם ולא פעמיים על הדוכן הזה ודיבר בגאווה גדולה – ואני אגב, מאמין שהוא רוצה בכך, אני בהחלט מאמין שהשר אטיאס רוצה להוריד את מחירי הדיור – ודיבר בגאווה על הפשרת שטחים ועל זירוז תהליכים. ואיפה כל הרפורמה הגדולה שיזמה הממשלה הזאת? איפה כל השינויים הגדולים במינהל, ומחיר למשתכן ומחיר פה? איפה כל זה בסוף כשזוג צעיר הולך לקנות דירה ולא יכול? לא יכול לקנות דירה במדינת ישראל. והמחירים – על אף ולמרות הכול עלו מחירי הדיור במדינת ישראל, עלו מחירי הדיור במדינת ישראל. זה כישלון של הממשלה הזאת שהיא לא יכולה להתחמק ממנו, יהיה מה שיהיה.

 

ואגב, בדקנו – גם זה היה, אני תיכף אתן לך את כל הציטוטים – מי מקבל משכנתאות במדינת ישראל. אז העשירים בעלי ההון, אלה שרוכשים דירות לפעמים בעשרות מיליונים, הם שמקבלים משכנתאות ודווקא אלה שידם אינה משגת מתקשים לקבל משכנתאות, כי נגיד בנק ישראל, מטעמיו שלו, גם מכביד על מדיניות המשכנתאות של הבנקים בישראל. הוא שומר אומנם על דבר מסוים, אבל באותו הזמן פוגע בדבר אחר.

 

ועכשיו אני רוצה לדבר על הדלק. גם פה עשו איזה מיתוס, ו"סנטה קלאוס" שלנו מופיע כל פעם חמש דקות לפני השעה שמונה – זו השעה הקריטית, כי התורים כבר ארוכים בתחנות – ואומר: החלטתי לא לעבור את קו השמונה שקלים; לא נעבור את קו השמונה שקלים. זה הקו הקדוש. בסדר. ואז הוא מסביר לנו גם באותו הקשר שמחירי הדלק בישראל הם זולים, הם נמוכים, ומשווים אותנו לאירופה וכן הלאה.

 

אז מחלקת המחקר של הבית הזה, של הכנסת, הלכה ללמוד את העניין. והנה, היא השוותה לא מחיר מול מחיר, אלא במונחים של "כוח קנייה". ככה צריך להשוות. צריך להשוות משק מול משק. אתה לא משווה מחיר מול מחיר. זה ליטר דלק, זה ליטר דלק, אבל תלוי מאיזו סביבה הוא נלקח. וליטר דלק בישראל, אדוני שר האוצר, 1.53 יורו, 1.53, ואילו באירופה הממוצע – אני תיכף אתן לך את המחירים המפורטים – 1.47. זאת אומרת, אנחנו מוכרים דלק יותר יקר, ובין השאר, כולם יודעים את הסוד – זה עניין המיסוי. וגם בעניין המיסוי, שהסבירו לנו שהמיסוי נמוך ועושים מאמצים ומורידים, מילאו את ראשינו בהצהרות שמתחילות מפה ונגמרות שם, ובכן, ישראל במקום השלישי בשיעור הבלו על דלק, שוב פעם, בהשוואה לאירופה. לפנינו הולנד, יוון ואיטליה, ואחרינו שורה ארוכה של מדינות. זאת אומרת שגם בעניין הזה עוד בלון אחד התפוצץ.

 

ואני רוצה עכשיו לומר לסיכום שהציבור במדינת ישראל הוא לא פראייר. למרות שנדמה פה למישהו, ולמרות שיש איזשהו שקט, ולמרות שכאילו על פני המים לא מבחינים בשום דבר, אז אני אומר לכם: כך מתחילות רעידות אדמה, כך מתחילים זעזועים. לא רואים שום דבר, לא שומעים שום דבר, אבל בואו לכיכר מלכי ישראל, בואו לכיכרות אחרות במדינת ישראל, ותראו את ההתחלה של ההתחלה, את הניצנים של הניצנים. ככה זה הולך. אנחנו הלכנו, 15 חברי כנסת של קדימה, להיות בהפגנה לפני שבועיים בתל-אביב. היו רק כמה מאות אנשים, קטנה מאוד, אבל אני אומר שכשזה מתחיל בכמה מאות זה נמשך בכמה אלפים ובכמה עשרות אלפים, ואחר כך יהיו גם כמה מאות אלפים ברחובות.

 

הציבור לא יעבור על התופעות האלה בשתיקה. הציבור יבוא חשבון בסופו של דבר עם הממשלה הזאת. וכאן אני רוצה לומר גם לכם, חברי חברי הכנסת, וגם לציבור: אנחנו נהיה הבית של המחאה. אנחנו לא צריכים להוביל את המחאה, למחאה יש כוחות משל עצמה. היא תתנהל, היא תפרוץ והיא תהיה קדימה. אבל אנחנו נהיה שם גם כדי להשתתף, כי רבים מאוד מן המשתתפים במחאה הזאת הם המצביעים שלנו, הם האנשים שלנו, הם הסביבה החברתית שלנו, וגם מפני שאנחנו מוכנים ורוצים לתת להם את הכלים הפרלמנטרים, החוקיים, פה מתוך הבית הזה, כדי לסייע להם. אנחנו רואים בזה את האחריות שלנו. תודה.

 

תגובה אחת

אפר 20 2012

מאמר שכתבתי בנושא תקרית הסמח"ט בבקעת הירדן- פורסם השבוע בעיתון גלובס

מאת: נושאים: תקשורת

גם צודק גם חכם?

פרופסור ג'ון ניי היה דיקן בית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד. בתחילת העשור שעבר הוא פיתח תיאוריה ותבע שני מונחים שהשפיעו עמוקות על מדע המדינה; עוצמה רכה ועוצמה חכמה. העוצמה הרכה ייצגה ערכים, היסטוריה ותרבות ואילו העוצמה הקשה הציגה כוח צבאי וכלכלי.

בפרק החדש בעימות המתמשך בינינו לבין הפלשתינאים עושים הם שימוש מגוון ומתוחכם בעוצמה רכה ואילו אנו מתמידים בעוצמה קשה. אולם מה שהיה נכון בעידן המלחמה הקרה והעימות הבין גושי, אינו מתאים היום ולכן הוא מוצא את ישראל בלתי ערוכה ובעמדה נחותה מול האויב הפלשתינאי ושותפיו מן השמאל הבין לאומי הרדיקלי.

שני האירועים שאירעו בתחילת השבוע- המטס לנמל התעופה לוד ותקרית הסמח"ט בבקעת הירדן לצד שביתת הרעב הנמשכת של האסירים המנהליים הפלשתינאים מצאה את ישראל מופתעת ובתגובתה הזיקה לעצמה יותר מאשר הועילה.

אנחנו יודעים עכשיו שהמטס הביא לישראל בסה"כ 80 פעילים פרו – פלשתינאים מאירופה אבל הוא הציב מולם כאלף שוטרים ואנשי ביטחון בשדה התעופה ויצר אפקט של התקפה על ריבונותה של ישראל. לא היה ולא נברא. ישראל לא הותקפה, ריבונותה לא נפגעה וחיינו יכלו להמשך בשלווה גם אם 200 או 300 מאנשים אלה היו מגיעים ללוד וממשיכים בדרכם לרשות הפלשתינאית. המכתב ששלחה לשכת ראש הממשלה למשתתפים ונתנה לו ביטוי פומבי מוגזם רק חרך את מעמדנו הבין לאומי ולא סייע לו. מי רוצה להשוות בכלל את ישראל לסוריה, איראן ולעזה? ירינו ברגליים של עצמינו. אבל בוא נניח שאפילו צדקנו ואסור היה לאשר את בואם. התגובה היתה צריכה להיות חכמה, נבונה, מתוחכמת. את זה לא ראינו.

גם בבקעת הירדן יתכן כי הצדק היה לצידו של הקצין, אני מוכן לאמץ את גרסתו. יתכן שנעלב מהדברים שאמר לו פעיל השמאל הדני. אולי אפילו פגע בו, אין על כך שום עדות. אולם מותר לצפות, 25 שנה לאחר שפרצה האינתיפאדה הראשונה ב-1987 שהיתה ביסודה אזרחית ולא אלימה, כי חיילי צה"ל ובעיקר מפקדיו כבר יידעו להכיל פרובוקציות מסוג זה ולהגיב עליהן באיפוק. האם לא היה זה אריאל שרון שתבע את המונח- איפוק וכוח? מה שנשאר בזיכרון לרגע זה לפחות, הוא חבטת ה-M16 בפרצופו של אותו פעיל. בכך שיחק הקצין, גם מפקד חטיבת הבקעה לידי אותם פעילים ובכך הוכיח כי טרם למדנו ששימוש בעוצמה קשה צריך להיעשות בזהירות, במתינות ובתבונה, כבר אמרנו לא?

ועכשיו על סדר היום שביתת רעב של האסירים המנהליים בבתי הכלא בישראל. גם היא לא אלימה באופייה ומשחזרת שביתות דומות של אסירים בבתי כלא במדינות אחרות בעבר. אין לישראל מתברר, כלים יעילים להתמודד איתה. אני מניח כי מאסרים אלה לפחות ברובם הגדול מוצדקים ומסייעים לביטחון ישראל. אני רוצה להאמין בכך. אולם בשני המקרים של שובתי הרעב שהגיעו באחרונה לבתי המשפט נסוגה המדינה וויתרה. התוצאה היתה שאחרי הצלחתם של השניים הולכים עתה אסירים רבים נוספים ועכשיו סוגיית האסירים המנהליים עולה על סדר היום הפנימי והבין לאומי. היא תקשה על ישראל את הטיפול באסירים הנוכחים ובאלה שיבואו. שוב אנחנו נקרעים בין הלהיות צודק ולהיות חכם.

אפילו אם אנחנו צודקים בשימוש במעצרים המנהליים עלינו לעשות כן באופן מדוד, זהיר ונבון. כבר אמרנו, נדמה לי.

ונחזור לג'ון ניי: שנתיים, שלוש לאחר שהציג את הדיכוטומיה בין עוצמה רכה לבין עוצמה קשה, הוא הניח על סדר היום סוג חדש של עוצמה- עוצמה חכמה. זוהי עוצמה המשלבת במינונים שונים כלים הן של עוצמה רכה והן של עוצמה קשה.

זוהי העוצמה שארצות הברית בחרה להשתמש במלחמה בטרור. זה לא או-או אלא גם וגם. היא הבינה שצריך להשתמש בשתי העוצמות גם יחד. ישראל חייבת ללכת בדרך זו. עליה להיות קצת צודקת וגם קצת חכמה. ככה זה בעולם. 

עדיין אין תגובות

הבא »