ארכיון לחודש מרץ, 2012

מרץ 24 2012

דיווח מהחזית: השבוע שהיה והשבוע שיהיה 19-22.03.12

חברים וחברות,

הכנסת יצאה השבוע לפגרת חג הפסח. בנפרד אעביר אליכם סיכום ממצה של כנס החורף ולכן אסתפק עכשיו בכמה הערות על השבוע שהיה.

בתחילתו הצגתי בפני הכנסת את הצעת אי האמון השבועית של קדימה. התמקדתי בשחיקה שחלה במעמד הביניים, אותה קבוצה מתקבצת והולכת שנושאת על גבה את החברה הישראלית כולה. מקובל לדבר על "שלושת השלישים"; השליש שמשרת בצה"ל, השליש שעובד והשליש שמשלם מיסים. העניין הוא שבישראל, זה אותו שליש. דיברתי לכן בשמו של השליש הזה שמחה בקיץ שעבר על הפגיעה במעמדו והכנסותיו ואשר יחזור ויפגין בקיץ הקרוב מאותן סיבות בדיוק. יממה קודם הצליחה הממשלה לנטרל עוד פרק בהמלצות ועדת טרכטנברג. היא אישרה את פרק הדיור אבל נכנעה ללחצי ש"ס בסוגיה הקריטית של ניקוד לדיור בר השגה. בישראל של 2012 שנות נישואין חשובות יותר משירות בצבא. זוהי תקנה שמיועדת בדיוק לצ'פר אותה קבוצה באוכלוסיה שמדלגת על השירות הצבאי ומעדיפה לפתוח את חייה בנקודה אחרת.

את נאומי מהכנסת תוכלו לקרוא כאן

במאבק זה, שהוא מאבק צודק ועקרוני אמשיך אני וימשיכו חבריי גם בכנסת ה-18.

ראש הממשלה הוכיח שוב השבוע כי פניו להשתלטות על עולם התקשורת הציבורית והמסחרית. בועדת הכלכלה נעשה ניסיון של הרגע האחרון לשלב את ראש הממשלה כאחד המחליטים לגבי הבעלות על חברת החדשות של ערוץ 2. השאלה מעט מסובכת אולם העיקרון ברור: לאחר רשות השידור ולאחר ערוץ 10, פונה ראש הממשלה אל חברת החדשות של ערוץ 2, בעלת הרייטינג הגבוה ביותר וההשפעה בהתאם ומנסה להטיל עליה פחד. הדבר לא צלח בידיו. התנגדותי והתנגדותם של חברים אחרים הפילה את היוזמה ושוב ספג ראש הממשלה תבוסה. סוגיית חופש העיתונות עומדת בליבה של הדמוקרטיה בישראל ויש להגן עליה עתה יותר מתמיד.

ולבסוף הבחירות המקדימות בקדימה צוברות בהדרגה עניין ציבורי. השבוע הבא יעמוד בסימן ההתמודדות בין ציפי לבני לבין שאול מופז. שיתפתי אתכם בדאגה לעתידה של קדימה ואני חוזר ומביע אותה. המאבק הוא קשה, תוסס ואמוציונאלי. התייצבתי כידוע לצידה של ציפי לבני יחד עם חברי כנסת אחרים ואני מאמין בהצלחתה. הרעיון המכונן של קדימה חי וקיים ואותו נצטרך לשמור גם בעתיד. בינתיים אני קורא לכולכם, כל מתפקדי קדימה, לבוא ב- 27 במרץ כדי להצביע ולהשפיע  הפעם, זה גורלי.

שבת שלום

עדיין אין תגובות

מרץ 23 2012

שחיקת מעמד הביניים- 19.03.12


אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, "אמרנו את הקדיש הראשון של התפילה ואז התחילו היריות". כך סיפר הבוקר תלמיד בבית-הספר היהודי בטולוז לאחר שחמוש פתח באש וירה לעבר המוסד. את הצעת האי-אמון שלנו היום אחר-הצהריים לא נוכל להגיש מבלי שייאמרו דברים אחדים על האירוע שקרה בטולוז. גם אם איננו יודעים מה הרקע ברגע זה, הרי ברור שבמקום הזה בטולוז, בבית-ספר יהודי בשם "אוצר התורה" נהרגו הבוקר הרב יהונתן סנדלר ושני ילדיו. שמותיהם – אריה בן השש וגבריאל בן השלוש וחצי, ובתו של מנהל בית-הספר מרים מונסונגו בת השמונה. גם אם איננו יודעים דבר, אנחנו מרגישים יחד עם הקהילה בטולוז והקהילה היהודית בצרפת את הכאב ואת הצער ואת השותפות באבל. אני מאמין שהקול שיוצא מהבית הזה הוא קול שמשותף לכל בית אחר במדינת ישראל. זה גורל יהודי אחד שמשותף לכולנו באשר אנחנו, בכל יום ובכל שעה.

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול אישרה הממשלה את פרק הדיור בדוח-טרכטנברג. זה היה פרק חשוב מאוד, פרק מורכב, מפני שכזכור לכולנו מחאת הקיץ האחרון נישאה על הגלים של הכעס, התרעומת, המרירות בנושא הדיור בישראל. מאהלי המחאה, מהראשון ועד האחרון שבהם, ניזונו מהתסכול של דור שלם של ישראלים שאינם יכולים להשיג לעצמם דיור במחיר שווה, במחיר הוגן. אנשים שגדלים בארץ הזאת, שעובדים בה, שמשרתים בה – עוד נדבר על כך – ברגע שמגיע השלב בחייהם שבו הם מקימים משפחה ורוצים לרכוש דירה, הם אינם יכולים לעמוד בכך. אנחנו אחת המדינות היקרות ביותר בעולם כשמדובר במחירי דיור.

והנה, נפלה לידי הממשלה היכולת, הזכות, באמצעות ועדת-טרכטנברג, שהיא מינתה אותה ושראש הממשלה הבטיח שנקבל את מסקנותיה או את המלצותיה כמקשה אחת – מסתבר ש"מקשה אחת" זו גם כן מלה שאפשר לכבס אותה, אז כיבסו אותה ויצאו הרבה מקשות, לא מקשה אחת. הרבה, הרבה מקשות.

והנה, מה קרה למשל לאותו נושא מסוים של הדיור – מה קרה לדיור. ראשית, היתה המלצה בנושא מיצוי כושר ההשתכרות לזכאים לדיור מוזל, מה שנקרא "מחיר למשתכן". בשתי הסוגיות האלה, גם של מיצוי כושר ההשתכרות וגם בנושא של מחיר למשתכן, נפלה הממשלה בפח שכרתה לעצמה ולא היתה מסוגלת ליישב את הסתירה בין השותפים הקואליציוניים שלה וויתרה על מיצוי כושר ההשתכרות. זה עובד לטובת צד אחד בלבד בחברה הישראלית.

אבל מה הצד השני? הצד השני לא יצא מקופח חס וחלילה. הוא קיבל – אני עוד לא רואה את הכסף – כמיליארד שקל כדי לפצות את אותם מעגלים או חוגים או מקורבים אל המפלגה האחרת. כך יצא שזה קיבל משהו וההוא קיבל משהו, אבל מי שנשאר באמצע זה אותו מעמד בינוני, אותו שליש מפורסם שלאחרונה דיבר עליו שר הביטחון, נדמה לי שבאיזה אירוע בניו-יורק, כשהוא אמר שיש בישראל שלושה שלישים, אבל בסוף מתברר שזה אותו שליש.

נחמן שי (קדימה):

נכון. אמר את זה בדבוס. סליחה, לא בניו-יורק, בדבוס. תיקח אותי לשם בהזדמנות.

נחמן שי (קדימה):

אז אנחנו מתבלבלים באיזה מקום, אבל זה לא שינה את הגודל של השליש. השליש נשאר שליש.

נחמן שי (קדימה):

אני מבקש – שר הביטחון נחלץ לעזרתי ואני מבקש לא לתקוף אותו על כך.

נחמן שי (קדימה):

אני ממשיך עם עוד מסקנות-המלצות של ועדת-טרכטנברג שלא עלו יפה. למשל, בפרק המסים היתה המלצה להטיל מס יסף של 2% על העשירים – זה ירד; היתה המלצה אחרת להגדיל את הפרשות המעבידים לביטוח הלאומי – ירדה; היה פרק יוקר המחיה, שהיו בו המלצות חשובות לפתיחת השוק הישראלי לייבוא תוצרת חקלאית. אני רוצה לשמור על השוק הישראלי ועל החקלאים, אבל צריך גם להאזין לקולות האלה; היתה המלצה על הפחתת מכסי היבוא – היא נפרסה לאורך כמה שנים; מכון התקנים שהיה צריך להיחשף לתחרות – גם הוא, נדחתה ההמלצה לגביו.

בקיצור, אני לא רוצה להלאות את הכנסת בכל פרט ופרט, אבל הגישה ברורה: היתה ועדה בשם "טרכטנברג", הגישה המלצות, ראש הממשלה אמר "מקשה אחת" ובסוף ממסמסים את זה, פורטים את זה, וכך נגמרת והולכת ועדת-טרכטנברג.

ורק דבר אחד אפשר להגיד לראש הממשלה ולחברי הממשלה האלה: המחאה החברתית לכאורה עברה, לכאורה נעלמה, לכאורה לא קיימת. ואני רק יכול להבטיח לכם שכשייגמרו הגשמים, גשמי הברכה שיורדים פה, ויגיע האביב, ואחריו יגיע הקיץ, יופיעו מחדש המחאות ברחוב הישראלי, מפני שלא טיפלתם טיפול שורש בבעיות. בססמאות, בהצהרות, הכול עובר יפה. אבל כשזה מגיע להיכנס לעומקן של הבעיות, כשזה מגיע חס וחלילה לפגוע באחד מהשותפים הטבעיים שלנו, שותף טבעי א' או שותף טבעי ב', מסתבר שבעניין הזה אומץ לבו של ראש הממשלה הוא מאוד מצומצם. הוא מוותר על כך, נותן גם לזה וגם לזה, ואת המחיר בסוף הלוא משלמים כולנו. אני רוצה להזכיר בפורום הזה – – –

– – – אני רוצה להזכיר בפורום הזה את הדיווח האחרון שפרסם בנק ישראל על מצבו של המעמד הבינוני והבינוני-גבוה בישראל, וזה אותו מעמד שאנחנו כולנו חייבים לו – בעצם זה חוט השדרה של החברה הישראלית. זה המעמד שנושא על גבו את החברה הישראלית כולה. והנה מצא הבנק, לאחר בחינה שהוא בחן את ההכנסה הפנויה של המעמד, שמ-2007 חלה האצה בקצב עליית המחירים. אנשים יודעים את זה, הם מגלים את זה. הם לא צריכים את הדוח, אבל הם יודעים את זה. ולעומת זאת, המשכורות וההכנסה לא גדלו. ההכנסות לא גדלו. והתוצאה מהפער הזה היא שהמעמד הבינוני מתחיל להישחק. זאת אומרת, היכולת שלו לעמוד באותה רמת חיים לא גבוהה מי-יודע-מה שהוא ניהל לפני כן נפגעת, וההוצאות שלו גדלות על ההכנסות. בעצם יוצא שרבע מהאוכלוסייה שמוגדרת כמעמד בינוני נמצאת במצב שבו הכנסותיה נטו נמוכות מעלות סל הצריכה. אז יש כנראה נסים, ואנשים מביאים את הכסף מפה ומביאים את הכסף משם כדי לסיים את החודש. אבל המעמד הבינוני – אמרתי קודם שהוא חוט השדרה שעליו נישאת כל חברה, לא רק החברה הישראלית – הוא נשחק והולך. וזו היתה התחושה שהוציאה בקיץ האחרון את ההמונים לרחובות, תחושה אמיתית, תחושה של אובדן הביטחון בחברה, בממשלה, בהנהגה שמובילה אותם. וגם אם הם אמרו שזה לא פוליטי, הלוא הם התכוונו בהחלט למערכת הפוליטית שמנהלת את המדינה, שאחראית לה. והנה, כשבסוף היתה אפשרות לקחת את דוח-טרכטנברג ולעשות בו שימוש אמיתי, הורידו אותו מעל סדר-היום. טוב שטרכטנברג נסע אתמול לחוץ-לארץ, כדי שלא יראה איך מפעל חייו הולך ונעלם מאתנו.

טרכטנברג? אני לא מזלזל בטרכטנברג. להיפך, אני חושב שטרכטנברג חקר ובדק ומצא דברים חשובים מאוד. הביקורת שלי, אדוני שר הביטחון, היא לך ולחבריך בממשלה, שאתם לוקחים את טרכטנברג – גם אתה, כידוע, יש לך חלק בעניין, מפני שהיתה ציפייה שתקציב הביטחון יתרום איזו תרומה, ובסוף יוצא – את הגנים והחינוך לגיל היותר צעיר משלוש-ארבע ציפו שיממנו מתקציב הביטחון; כמו שאתה יודע, תקציב הביטחון לא קטן, ועשו פה את הקיצוץ הרוחבי המפורסם, שגם הוא לא מעיד על אומץ לב רב מדי. כשלא רוצים להתעמת עם אף שר ועם אף תקציב, עושים קיצוץ רוחבי, שזה אומר שפוגעים בכולם בעת ובעונה אחת, ואז כולם משלמים בסופו של דבר את המחיר עבור התוספות האלה. כך שלוקחים מיד אחת או מכיס אחד ומעבירים לכיס שני, והציבור לא יוצא נשכר.

והמלה האחרונה שלי מחזירה אותנו אל המציאות, והיא קצת רלוונטית גם לך, אדוני שר הביטחון, זה עניין של ההגנה על העורף. אנחנו עברנו בשבוע שעבר עוד סבב – קוראים לזה סבב, אני מקווה שהסבבים האלה ייפסקו באיזו דרך קצת יותר דרסטית – אבל אני מוצא שהתוצאה מהשבוע האחרון שעבר פה היא שההגנה על העורף אינה מלאה, והנתונים מונחים לנגד עינינו. גם בנושא המקלוט, 1.7 מיליון תושבים מאוכלוסיית ישראל – אין להם מקלט, אין להם ממ"ד. 1.7 מיליון מהאוכלוסייה. ומרכיב שני בהגנת העורף, ערכות מגן: אני צועק לא פעם אחת, לא פעמיים ולא חמש פעמים מעל הבמה הזאת וליד המיקרופון – שם את עניין ערכות המגן. מדינת ישראל זקוקה ל-1.2 מיליארד שקל כדי לרכוש 40% מערכות המגן. נכון להיום – החודש, אדוני שר הביטחון, תסכים אתי, מסתיימת חלוקת ערכות המגן – רק 60% מהאוכלוסייה יכולה להצטייד; עוד 40% מהאוכלוסייה, אין להם ערכות מגן. רק שישה מתוך עשרה ישראלים יש להם, נכון להיום, ערכות מגן, ו-40% אין להם. והנה, שר הביטחון הנהן בראשו, סימן שלא טעיתי בנתונים.

כן. זאת אומרת, בואו נתחלק – אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, בסדר – –

– – מחבר הכנסת דורון, דואני, בן-סימון ובן-אליעזר, אני מצטער, נגמרו ערכות המגן.

אה, הוא עשה "כן" לבילסקי. בילסקי עשה לי "כן".

אני מצטט את בילסקי, שהוא יושב-ראש ועדת המשנה להגנת העורף, והוא יודע את זה היטב, והוא גם – – –

אבל אני שמח על המפגש שבין בילסקי לבין ברק. שני בי"תים. ב' ל-ב' יביע אומר. אני מסיים, אדוני.

נחמן שי (קדימה):

שמתי לפני הכנסת היום שורה של נתונים, מקצתם בתחום הכלכלי, מקצתם בתחום הביטחוני. לא נגענו בנושאים אחרים. בכולם שוגה הממשלה, אינה ממלאה את תפקידה, והיא צריכה ללכת. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מוטב מוקדם מאשר מאוחר. תודה.

עדיין אין תגובות

מרץ 16 2012

דיווח מהחזית: ירושלים שלי- 11-15.03.12

מאת: נושאים: סיכום שבועי

תמיד ומעל הכל, ירושלים קרובה לליבי – העיר שבה נולדתי ובה אני עושה את מרבית שנות חיי. מרתון ירושלים הבוקר (יום ו') היה הזדמנות טובה לתחזק את הרומן ביני לבין העיר הנפלאה הזו. עשרת הקילומטרים שרצתי עם אלפי רצים אחרים עברו בנתיבי ילדותי, נעוריי ובגרותי. המסע בן שישים הדקות מגלגל בפני לא רק את סיפורי האישי אלא גם צמתים ונקודות היסטוריות בחייה של העיר.

יממה לפני כן היה פיגוע ברכבת הקלה. לפני למעלה מ- 40 שנה שימשתי ככתב משטרה בירושלים ואני זוכר את ראשית עידן הפיגועים הללו. בסופו של דבר הרבה לא השתנה והאיבה בין היהודים והערבים ממשיכה ללוות אותנו. זו היתה רק תזכורת לימים אחרים שכרגע דומה כי נשכחו.

תושבי הדרום לעומת זאת עמדו השבוע בקו האש. אלא שהעניין הוא שאין מדובר בתושבי הדרום בלבד אלא לפחות בשליש משטחה של המדינה ובמיליון מתושביה. לטרור מעזה אין תשובה מוחלטת ומלאה כמו שלא היה לו בשום מקום אחר בעולם. צריך להילחם בטרור וניתן להורידו לדרגה נמוכה אך אי אפשר לסכל אידיאולוגיה של טרור באמצעות "כיפת ברזל" ומטוסים ללא טייס. עזה תמשיך להעסיק אותנו עד שיימצא, ויש סבורים לא יימצא, הסדר בינינו ובין הפלסטינים.

הצעת החוק שיזמתי בעניין הדרת נשים הופלה כמובן על ידי הממשלה. למה לנו להסתכסך עם החרדים אמר בוודאי מישהו בוועדת שרים לענייני חקיקה והפיל אותה. 27 חברי כנסת הצביעו נגד ו- 19 בעד במליאת הכנסת להצעה שקבעה כי כל מעשה של הדרת נשים יהיה בגדר עבירה פלילית והעונש עליו שלוש שנות מאסר. שר המשפטים שעלה לדוכן לא ידע להסביר את התנהלות הממשלה שלכאורה מחויבת להילחם בתופעה מכוערת זו שהתפשטה במרחב הציבורי ונוגעת למערכות חיים רבות. הוא אמר כי הממשלה הקימה כמה צוותים כדי לדון בעניין. מי כמונו יודע שלצוותים האלה יש רק מטרה אחת והיא לדחות כל טיפול שורש ובינתיים להרדים את הדיון הציבורי. אני אמשיך ואעלה הצעה זו פעם נוספת כי לדעתי עד שלא תיווצר הרתעה מתאימה וראויה, נמשיך לראות גילויים מכוערים של הדרת נשים בעולמנו.

וועדת משנה משותפת לוועדות הכלכלה והחינוך אישרה את חוק רשות השידור החדש. החוק התגלגל שנים ארוכות בגרסאות שונות וכשהגיע לנקודת הסיום, סירסה אותו הממשלה מכמה סעיפים חשובים  כדי שתוכל להמשיך ולנהל את גוף השידור הגדול במדינת ישראל. הצבעתי בעד בבחינת "מוטב מעט מאשר בכלל לא" וגם כדי לתת הזדמנות לרשות השידור, אולי הזדמנות אחרונה להתייעל, להתרענן ולהישאר רלוונטית. בעניין זה אשמור לעצמי מידה גדולה של פסימיות.

אני מאחל לכם סוף שבוע נעים. בירושלים הגשמים מתחזקים וזו באמת שנה שהקדוש ברוך הוא החזיר לנו את מה שלקח בשנים האחרונות.

נחמן.

עדיין אין תגובות

מרץ 14 2012

ממשלת ישראל אמרה כן להדרת נשים- 14.03.12

ממשלת ישראל אמרה היום (ד') כן להדרת נשים כאשר דחתה במליאת הכנסת הצעת חוק שיזם ח"כ ד"ר נחמן שי ומטרתה לקבוע כי הדרת נשים היא עברה פלילית. 19 חברי כנסת תמכו בחוק, 27 התנגדו. הצעת החוק מגדירה הדרת נשים כ"גילוי איבה, רדיפה, השפלה, ביזוי, עוינות או אלימות או גרימת מדנים כלפי נשים והכל בשל היותן נשים".

ח"כ ד"ר נחמן שי: "הממשלה אינה מוכנה להילחם בתופעה המכוערת של הדרת נשים. כדרכה היא נוהגת אחד בפה ואחד בלב. בניגוד להצהרות שנשמעו מפי ראש הממשלה וחבריו, בפועל הם אפשרו היום להדיר נשים בישראל".

לפי הצעת החוק, "מעשה או מחדל לשם הדרת נשים מהמרחב הציבורי או מפרסם, מטיף בדיבור או בכתב או בדרך אחרת, דבר שיש בו כדי להסית או לעודד להדרת נשים מהמרחב הציבורי, דינו – מאסר שלוש שנים".

עדיין אין תגובות

הבא »