ארכיון לחודש פברואר, 2012

פבר 28 2012

אפשר לחיות חיים יהודיים מלאים גם בצבא וגם בשירות לאומי- 28.02.12

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, האורחים ביציע – הם ילכו בקרוב לצבא, עוד שנה. עוד שנה הם יסתכלו סביבם, האנשים הצעירים האלה, וישאלו: איפה האחרים? הם ישאלו איפה בני המחזור שלהם? מה קרה להם? למה הם לא נמצאים אתם בלשכת הגיוס? למה הם לא הולכים אתם לטירונות? למה הם לא הולכים אתם לקורסי מפקדים? לה הם לא הולכים אתם לשירות של שלוש שנים? למה הם לא באים אתם למילואים? למה יש להם מסלולי חיים אחרים משלהם?

ואני לא יודע לתת להם יותר את התשובה, וגם כנסת ישראל כבר לא יודעת לתת להם את התשובה – אחרי עשר שנים של ניסיון – נכון ביסודו אבל כושל בביצוע שלו – הרעיון היה נכון.

חברים, אני לא מעודד ולא מסכים עם מי שלא משרת, אבל ישנם גם מקרים פרטניים שצריך לדבר עליהם ולבחון אותם. זה לא נבחן לפי גודל היישוב, זה נבחן לפי העובדה שיש מגזר שלם באוכלוסייה הישראלית שאינו שותף מלא לחייה של מדינת ישראל; אינו שותף מלא. והשירות הצבאי או הלאומי, שבא כאלטרנטיבה והוא לא זהה לו, הוא המסדרון שדרכו יכולים הם להשתלב, שדרכו תתקיים התקשורת. אני לא אומר שהם צריכים לוותר על משהו מחייהם הדתיים. שום דבר. אפשר להמשיך ולחיות חיים יהודיים מלאים גם בצבא וגם בשירות לאומי.

ואני רוצה להזכיר גם מגזר אחר, המגזר הערבי, שגם הוא אינו שותף בדרך הזאת וגם עליו יהיה צריך להטיל את החובה הזאת, כי לא יכול להיות שבמדינת ישראל יהיו אנשים שייהנו מזכויות ולא יישאו בחובות ולא יישאו במטלות.

וזה שורש העניין, ועל כך אנחנו זועמים היום, שהכנסת והממשלה לא ילכו בדרך שבג"ץ הצביע עליה ולא ילכו במסלול הזה, ומנסים עוד פעם להמציא משהו – שטיקים וטריקים – אני כבר רואה את כל החוכמולוגיה.

צריך להתמודד עם השאלה הזאת באופן יסודי ואמיתי, ולהגיע להסכם שמבוסס על הסכמה ומבוסס על הבנה. אני לא אומר, הסכם שיכפה את עצמו על מגזרים באוכלוסייה, אבל לא יהיה אפשר להמשיך בתהליך הזה דקה אחת יותר, ואנחנו צריכים להודות למבוגר האחראי אצלנו שקוראים לו בג"ץ, שחלק מהחברים בכנסת לא אוהבים אותו, אבל הוא הוכיח פעם נוספת שכשהכנסת מאבדת את שיקול דעתה, והיא סוטה והיא טועה, והיא מטעה, בא בג"ץ ומעמיד אותה במקומה. תודה רבה.

עדיין אין תגובות

פבר 24 2012

עוד רחוק השוויון- 19-23.02.12

מאת: נושאים: סיכום שבועי

אני חוזר עכשיו, יום ה' בערב, מהפגנת השמיניסטים במרכז תל אביב. מאות תלמידי תיכון ואחרים באו להפגין במתחם הקריה בתל אביב. הם הקיפו אותה סביב סביב וקראו קריאות בעד שירות חובה לכל אדם במדינת ישראל. התרגשתי איתם ובשבילם. בעוד חודשים ספורים הם ילכו לצבא וישרתו שירות ארוך, מפרך ואף מסוכן. באותה שעה רבים מאוד בישראל יעשו לביתם; ילמדו, יעבדו ויקדמו את הקריירה שלהם. חובת השירות חייבת לחול על כל אחד ואחד.

זה היה גם המסר בהצעת החוק שהנחתי על שולחן הכנסת 24 שעות לאחר שבג"צ קבע כי חוק טל – מת. 10 שנים לאחר שחוקק התברר כי נזקיו גדולים מתועלתו. הוא רק מסמך ומסמר את הפתור ההמוני לתלמידי ישיבות שאליהם מצטרפים עוד קהלים. בכך יצר אי שוויון בולט ומשווע. החוק שהצעתי אומר בפשטות כי כל צעיר וצעירה יבואו ללשכת הגיוס ושם יקבע צה"ל מי לצבא, מי לשירות לאומי ומי לשירות אזרחי. 23 תומכים, 40 מתנגדים, הממשלה הצליחה לדלג גם מעל המשוכה הזו אבל היא נפלה באותה עת לבור עמוק ואפל. עכשיו עליה להביא בעצמה חוק חדש שינסה לרבע את המעגל, למצוא מכנה משותף בין השותפים הקואליציונים ובעיקר לעמוד במבחן שקבע בג"צ – להיות חוקתי.

הממשלה הזו אינה אשמה יותר מממשלות קודמות אבל עכשיו במשמרת שלה, עליה למצוא את הפיתרון. ברור כי המצב הקיים אינו יכול להימשך.

ביום שני נודע כי בנק לאומי מתכנן חגיגת ענק בלונדון כדי לציין מלאת 110 שנה להקמתו על פי חזונו של בנימין זאב הרצל. לאירוע המפואר והנוצץ הוזמנו 300 מלקוחות הבנק הגדולים באירופה ובישראל. באותה ידיעה בדיוק נאמר כי 800 מעובדי הבנק יפוטרו בקרוב במסגרת תכנית התייעלות. באירוע זה מתגלמת האטימות של האלפיון העליון במלואה. מוזר כי בבנק לאומי, בנק בבעלות הציבור שטרם הופרט אפילו, אין מבינים כי החגיגה נגמרה. הם לא יוותרו על אגורה אחת בעמלות, הם לא ימחלו על חוב גדול ובעיקר קטן, אבל הם יחגגו בלונדון, רחוק מהבית, רחוק מהמחאה. דרשתי מהמפקח על הבנקים לאסור על האירוע. מובן שלא שמעתי ממנו כל תגובה עד הרגע הזה. בראש מעייניו, כמובן, שלומם של הבנקים. טובת הציבור נדחקת אפילו כשמדובר ב"שומרי הסף" מטעם הציבור. גם לשם כדאי מדי פעם להציץ. בכל מקרה חשבתי על הרצל, כמה גאווה היתה לו אילו יכול היה להוליך את הנהלת הבנק ולקוחותיו בשבילי מדינת ישראל, אבל הם בחרו בהייד פארק.

בלשכת ראש הממשלה התחוללה השבוע סערה. מה שהתחיל כ"שמועות", "שברי רכילות" ו"מהומה על לא מאומה" היה מהר מאוד לשבר שכמוהו לא ידע מוקד קבלת ההחלטות החשוב בישראל. שלושת המתלוננים כנגד ראש הסגל, הם אנשים בכירים, אחראים וזהירים. הם נהגו כפי שהיה נכון לצפות מהם. אבל לא כך סבר ראש הממשלה. תלונתם נגד נתן אשל שהוכחה מוצדקת והביאה לפרישתו גרמה גם לסיום תפקידם. האחד יצא, האחר יוצא והשלישי ייצא בקרוב. ראש הממשלה שגה חמורות בטיפולו בנושא. אף אם אולי נפגע אישית, היה עליו לשבח את חושפי המידע ובכך לעודד אחרים ללכת בעקבותיהם. הלקח שעלול להילמד מפרשת אשל הוא שעדיף לשתוק ולהשפיל עיניים. אבל לא. אני מאמין כי כל אחד מאיתנו, אם ייקלע לסיטואציה דומה, חייב לנהוג כפי שעשו השלושה ועל כך אני מודה להם.

עוד מעט שבת, תנוחו. מחכה לנו שבוע קשה.

שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

פבר 22 2012

לונדון כנראה מחכה להנהלת בנק לאומי- 22.02.12

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לונדון כנראה מחכה להנהלת בנק לאומי, אבל היא לא מחכה ל-800 עובדי הבנק שאמורים להיות מפוטרים בזמן הקרוב. 800 עובדי הבנק, זו המשימה הראשונה שמוטלת על המנכ"לית החדשה של הבנק, שאני מאחל לה כל טוב ובהצלחה. אילו היה הבנק נוהג – כפי שחוזה המדינה, שהגה אותו וראה אותו לפניו – עושה כהלכה, היה עליו לקיים את חגיגת 110 השנים שלו על אדמת המדינה שהרצל רצה לראות קמה, אדמת ישראל. יש בה מקומות נפלאים, יש בה אוכל נהדר, יש בה תרבות פורחת, ולא היה דבר יותר נכון כדי לציין 110 שנים לבנק לאומי. הרעיון לקחת את הנהלת הבנק ועוד 300 מלקוחותיו הגדולים ללונדון, היא מעשה חמור, מיותר. אני פניתי הבוקר למפקח על הבנקים בבנק ישראל – הבנק, אגב, הוא של כולנו, למי שלא יודע, כי הוא טרם הופרט – וביקשתי ממנו לעצור את החגיגה. תודה.

עדיין אין תגובות

פבר 21 2012

צדק לצעירים התורמים מזמנם- 21.02.12

תודה רבה, אדוני. אני רואה בהצעה הזאת צעד חשוב מאוד בצדק חברתי שכל כך רצינו בו, ואני מאמין שאנחנו מקדמים אותו בבית הזה. אני מאמין ואני רוצה בכך. צדק שנעשה לאותה קבוצה של צעירים שתורמת מזמנם, שנה, למשימות לאומיות, ושעד עכשיו קופחה בהקשר הזה של פיטורין בטרם נכנסו למסגרת של השנה, בהשוואה לחבריהם שהלכו למסגרות אחרות. היום הכנסת מלאה באנשים, טיפה יותר מבוגרים, של קהילות הצעירים שעושים דברים נפלאים בכל רחבי הארץ. הם, הייתי אומר, הממשיכים של אותם שנת שירות, וגם הם נושאים את אותו דגל של תרומה לחברה ולפריפריה, ולקבוצות המוחלשות בחברה הישראלית, ובעיני זה דבר נפלא.

הכול התחיל במכתב שקיבלתי מסב בשם אביגדור גל, שפנה אלי ושאל למה נכדו מקופח. אז אני רוצה למסור לאביגדור גל, ולהרבה סבים והורים, וסבתות, ואימהות, שילדיהם לא יהיו מקופחים יותר בהקשר הזה.

אני רוצה להודות למכונת החקיקה המשוכללת של יושב-ראש הוועדה, חיים כץ, שהריץ את החוק הזה מהר וביסודיות, ובמהירות. אני רוצה להודות לצוות המשפטי והמינהלי של הוועדה, אני רוצה להודות לעוזרי, כרמל שנקר, ורונן ליבוביץ וקרן אלון, ולחברי הכנסת שתמכו ויתמכו. תודה רבה.

 

עדיין אין תגובות

הבא »