ראש הממשלה מגיע היום לעצרת האו"ם מחוזק ובטוח בעצמו. ביום רביעי הוא שמע את הנאום הידידותי ביותר שנשא אי פעם הנשיא אובמה בענייני ישראל. מי שרוצה יכול לראות בנאום הזה הוכחה כי ישראל צדקה במדיניותה וכי הקיפאון ביחסים בינה לבין הרשות הפלסטינית לא פגע בה. עובדה, הנשיא חזר על התחייבותה הבלתי מתפשרת של ארה"ב לביטחונה של ישראל ואף הגן בלהט על מסלול המשא ומתן בניגוד למסלול החד צדדי שבחרו בו הפלסטינים. הם כדרכם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות והצליחו להסתכסך עם הממשל האמריקני ולסטור לו בפומבי ערב העצרת הכללית.

כמי שמכיר את האמריקנים ודרכם מקרוב, אני משוכנע שהנאום הזה נכתב בשימת לב מרובה ולקח בחשבון הן את משקעי העבר והן את הציפיות לעתיד. כך עובדים האמריקנים. העניין המרכזי לכן, הוא מה צריך לעשות עכשיו. האם אפשר לנוח לכאורה על זרי הדפנה או שמה זה הרגע להביא לתפנית וליזום מהלך דרמטי של פיוס כלפי הפלסטינים. לזה בדיוק מתכוון הנשיא. הוא נותן לנתניהו הזדמנות חדשה להושיט יד לאבו מאזן ולהביא יחד להסכם אשר קוויו הכלליים כבר ידועים ואשר לכאורה נתניהו כבר הסכים להם. חובת ההוכחה אם כן היא עליו.

אובמה רוצה משא ומתן, ביבי צריך להציע אותו, ליזום אותו ולהגיע אליו בדחיפות. נשיא ארה"ב רשאי לצפות למחווה נגדית של ראש הממשלה. ביחסים הבילטראליים בין ארה"ב לישראל יש לכך חשיבות גדולה. מפגן הסיוע הדיפלומטי של ארה"ב לישראל באו"ם הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך. כשיפנה נתניהו לפלסטינים ויפתח איתם ערוץ של הידברות, הוא יסייע לשתי הצלעות של המשולש ישראל-ארה"ב -פלסטין. את המחווה יש לגבש בהסכמה בין השותפים למשא ומתן, בחשאי וסמוי מהעין כדי להימנע מדחייה פומבית ומאכזבה. כך גם תצליח ישראל אם הדבר יעלה יפה לפורר את גוש המדינות הגדול שנוצר מולה בעצרת האו"ם ובמועצת הביטחון.

חודשים ארוכים לפני ספטמבר אמרה קהיליית המודיעין בישראל כי יש להציע לפלסטינים בדל של תקווה. אובמה חזר על כך. עכשיו זו שעתו של ראש הממשלה.

חברות וחברים,

ספטמבר הוא החודש של "חגי תשרי". חודש שתמיד מעורר התרגשות ומביא עימו תקוות לשנה חדשה, טובה מקודמתה. יהיה אשר יהיה בשבועות הקרובים, בחזית המדינית, הביטחונית או החברתית עדיין צריך לקדם את השנה הבאה עלינו לטובה בהרבה אופטימיות ושמחה.

אירועי השבועות האחרונים – מאהלי המחאה וההפגנות, היו אות מבשר טובות. הם עדות לחוסן הלאומי שלנו אשר תמיד ראינו בהקשר הביטחוני, והנה מתברר כי לתושבי ישראל גם כוחות ותעצומות נפש להתמודד על רעיונות וערכים, אשר נדמה היה כי אבד עליהם הכלח.

תנועת הצעירים שקמה בשדרות רוטשילד והתפשטה כמו אש בישראל לימדה אותנו שהדור החדש עולה על קודמיו. הוא מלא מוטיבציה, נחוש, וגם מקורי ויצירתי. שילוב זה גרם למאות אלפים מאיתנו לקום שבת אחרי שבת, לצעוד ברחובות, לקרוא קריאות מחאה והזדהות ולחוש, לשם שינוי, שאנחנו עם ולא רק צירוף של הרבה פרטים שחיים ביחד על אדמה אחת לוהטת ורועדת.

פעילותי בכנסת – חיזוק ערכים חשובים בחברה הישראלית

לפני חודש יצאה הכנסת לחופשת קיץ ארוכה מדי. אני רוצה בכמה מילים להתייחס לכנס הקיץ שעמד בסימן התגברות החקיקה הסופר ימנית שנועדה לכאורה לחזק את מדינת ישראל ובעצם החלישה את הדמוקרטיה הישראלית וערכיה. לקואליציה רוב והיא יכולה להעביר כל החלטה וכל חוק. אבל רוב צריך לשמור על זכויות המיעוט ולכבד את זכויותיו של כל פרט ופרט המוקנות לו בדמוקרטיה ליברלית כשלנו. אין הדבר מפחית מעוצמת הרוב אלא מחזק את אחריותו.

בכנס החולף הגשתי 11 הצעות חוק שהתפרסו על קשת רחבה של נושאים. בין השאר נתתי מקום מיוחד לחיזוק התקשורת וליכולתה למלא את תפקידה כ"כלבי השמירה" של הדמוקרטיה מול, מובן, ניסיונות להשתיק אותם.

בשאילתות (8) ובהצעות לסדר (17) טיפלתי בסוגיות שבענייני היום מתוך הכרה כי הכנסת חייבת להוות במה מרכזית לשיח המרכזי בחברה הישראלית.

המכלול הפרלמנטרי הוא כמובן מורכב יותר מסעיפים אלה. הוא כולל גם ישיבות מליאה, ועדות, שדולות וכינוסים מיוחדים. עלי להעיד כי המקום הזה, שאין מעריכים תמיד את חשיבותו, הוא הדופק של החברה הישראלי, תוסס ועשיר בפעילות. מבין השדולות השקתי שתיים חדשות –האחת עוסקת ב"כחול לבן" ומיועדת לעודד את תוצרת הארץ. האחרת בנושא הגיור מתוך רצון למצוא פיתרון ישים למעלה מ-350 אלף יוצאי חבר העמים שאינם נחשבים על פי ההלכה ליהודים.

קדימה היא היחידה שיכולה להחליף את שלטון הימין הקיצוני

הבית הפוליטי שלי הוא קדימה, המפלגה הגדולה בישראל שבחרה מרצונה לעבור את הקדנציה הזו, כולה או רובה, באופוזיציה. החלטה לא קלה אשר באופן טבעי מרחיקה אותנו ממעגלי ההשפעה ומההנהגה הלאומית. עם זאת, קדימה בעיני היא עדיין המפלגה היחידה שיכולה להביס את הליכוד ולהחליף את שלטון הימין הקיצוני בישראל. ביקורת היא תכונה יהודית טיפוסית ואנחנו מקבלים הרבה ממנה. אולם אני מציע לכל המבקרים לשקול את החלופות העומדות עתה בפנינו, משני הקצוות של המפה הפוליטית ונראה שבסופו של דבר ההחלטה במי לתמוך תיפול על מפלגת המרכז, קדימה.

זה מטיל עלינו אחריות כבדה. על קדימה לעצב מחדש את סדר היום הכלכלי והחברתי שלה. הרוח העולה מהציבור אומרת כי הוא מאס בהפרטות הקיצוניות ובהתנערות של המדינה ממחויבותה ומאחריותה. הגיעה העת לחזור בצורה שקולה וזהירה למדיניות של מדינת רווחה ולהגדיר היטב את אחריותה של המדינה לחינוך, לרווחה, לדיור ולבריאות של תושביה. אם קדימה תעשה כן, היא תיטיב לתרגם את הרצון הציבורי למצעה הפוליטי ובכך להרחיב את האוהל כדי שעוד רבים וטובים ימצאו בו את ביתם.

פתחנו ונסיים בחודש ספטמבר, מזומנים לנו כנראה ימים קשים בזמן הקרוב, בעצרת האו"ם, במימי המזרח התיכון ואולי גם בגבולותינו. נצטרך להתמודד עם האתגרים האלה והאחרים, אנחנו יכולים לעשות זאת אם נכיר ביכולות שלנו ואם נבין שעתידה של מדינת ישראל מעוגן בשלושת היסודות הבלתי נפרדים – מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית ומדינה שוחרת שלום.

נחמן

1. מעבר צי-הרכב של צה"ל לשירותי ליסינג.
2. ערכות-מגן וזריקות אטרופין.
3. תקציב הרשות הלאומי לבטיחות בדרכים.
4. רכישת מטוסים לכיבוי אש.
5. בדיקה ביטחונית לעיתונאים.
6. הדחת עיתונאי משירות מילואים.
7. צומת מסוכן בפאתי היישוב אלפי-מנשה.
8. קביעת תקן קרינה חדש.

1. אירועי יום הנכבה 2011 והשלכותיהם.
2. ההדלפה החמורה של מידע ביטחוני חשוב.
3. הדחת מפקד גלי צה"ל על ידי שר הביטחון.
4. אזלת היד של ממשלת ישראל: לפחות 200 חברות ישראליות סוחרות עם איראן.
5. פתיחת מעבר רפיח – כישלון המדיניות של ממשלת נתניהו.
6. דברי ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן והתגובות עליהם.
7. שינוי מועדי חופשת הקיץ.
8. מחדל הגז בנתניה.
9. מחדל בערכות מגן.
10. שחיתות בכדורגל.
11. אי יישום החלטת הממשלה בעניין בני הפלשמורה.
12. עידוד תוצרת כחול לבן.
13. מערכת המשפט תחת אש – ההתקפות על שר המשפטים ופרקליטות המדינה.
14. הנסיבות שהובילו להתפטרותו של ראש מינהל מקרקעי ישראל.
15. הפוליטיזציה ברשות השידור.
16. הפוליטיזציה ברשות השידור והשתלטות ראש הממשלה על השידור הציבורי בישראל
17. ממשלת המיסים של נתניהו מנותקת מהעם ומזלזלת במחאתו הציבורית.