ארכיון לחודש יולי, 2011

יול 31 2011

הסיכום השבועי 24.7-30.7

חברות וחברים,

זה היה שבוע חברתי נדיר. ייתכן שנזכור אותו עוד הרבה שנים, ייתכן גם שהוא יתאדה כלא היה. הכל אפשרי. ההתארגנות הסוחפת בלב תל אביב גררה אלפים רבים בכל הארץ לפעולות מחאה. זוהי התעוררות ספונטאנית, ללא מנהיגות ברורה ואפילו ללא מצע אידיאולוגי מלא ושלם, אולם בזה טמון כוחה הגדול.
לאחר הרבה שנים של שתיקה מביכה והתכנסות בסלונים בימי שישי אומרים ישראלים, צעירים ברובם אבל לא בהכרח, שגדלו בארץ ואוהבים אותה, כי קצה נפשם בשעבוד שהמדינה הזו השתעבדה לכסף הגדול ולבעליו. אם יש דבר המשותף לכולם הוא במשפט הקצר: "תנו לנו לחיות בארץ הזו כבני אדם, ברמת חיים סבירה ובאיכות חיים מתקבלת על הדעת". לא רעיונות גדולים, לא סוציאליזם דמוקרטי ולא סדר חברתי חדש אלא דרישות סבירות והגיוניות שמדברות אל ליבו של כל אחד ובכל מקום.
תנועת המחאה האזרחית צמחה ללא פוליטיקאים והיא פועלת בהצלחה גדולה בהיעדרם. חלק מן המחאה מופנה כלפיהם, באשר הם בכל מפלגה, כל מי שרגלו דרכה על מפתנה של ממשלת ישראל לפחות בעשור האחרון, העשור של הקפיטליזם הדורסני. לעת הזו הכעס מופנה כלפי הממשלה וראש הממשלה. אנחנו בקדימה השתדלנו להנמיך פרופיל בימים האלה אם כי גם לכך יש מחיר. בסופו של דבר ובכל זאת, השמענו את דעתנו שכן אין ספק שהממשלה הנוכחית ומדיניותה הכלכלית – חברתית הרעו באופן בולט את מצבה של שכבת הביניים ואת זה צריך לומר.
מובן שהדי המאבק הגיעו גם לכנסת. באמצע השבוע פגשתי את מאות המפגינים שהגיעו לגן הורדים והפגינו מול הכנסת. זה היה מראה מעורר השתהות ומעודד. למחרת בבוקר נכנסו אחדים מהם למשכן, השתתפו בישיבות של ועדת הכלכלה ושל הפורום החברתי – כלכלי וניהלו פעילות לובינג יעילה למען עמדותיהם. בכל מקרה, ברור כי כוחה של המחאה הוא בשדרות וברחובות הראשיים ולאו דווקא בכנסת.
שני נושאים נוספים הקשורים בעקיפים לפחות לסוגיה זו עלו השבוע; הצעת חוק שנועדה להבטיח כי דירקטורים חיצוניים לא ייבחרו על ידי בעלי השליטה בחברות ציבוריות אלא מתוך מאגר שתעמיד לרשותן הרשות לניירות ערך. תכלית היוזמה להבטיח כי שומרי הסף, הדירקטורים בחברות הציבוריות בהן מוחזקים מיליארדים מכספי הציבור, לא יופקרו לרצונם של בעלי השליטה במועדון הסגור של המשפחות הגדולות. באטימותה, הממשלה החליטה להפיל הצעה זו. הידברות של הרגע האחרון עם שר המשפטים מובילה לשיקול נוסף, אולי נוכל לחזק את הציבור בדירקטוריונים האלה בכל זאת.
נושא שני הוא רשות השידור. הסיאוב הרב של השידור הציבורי התפרץ השבוע בתרועה גדולה. גורמים רבים חברו כדי לעצור את מסע ההשתלטות של ראש הממשלה על הרשות. הסברתי כבר כי בדרך זו מקווה ראש הממשלה להשתלט על השתקפותה של המציאות בשידורים שכן את המציאות עצמה אינו יכול לשנות. אני מקווה שבג"צ יעצור את המהלכים החפוזים של מקורבי ראש הממשלה, אבל נחיה ונראה.
בכך נחתם עוד שבוע מסעיר.
שבוע טוב לכולם,
נחמן

עדיין אין תגובות

יול 23 2011

הסיכום השבועי 17.7-23.7

בזיג זג האופייני לראש הממשלה, דחתה הכנסת את ההצעה לכונן ועדות חקירה פרלמנטאריות בעניין מימון זר לארגוני השמאל בישראל, שבוע לאחר שקיבלה החלטה בעניין חוק החרם. קשה באמת לעקוב אחר התנהלותו של ראש הממשלה ולמצוא בה היגיון. אם חוק אחד כשר, כך גם האחר ואם האחד פסול, כך צריך להיות דינו של החוק השני. בכל מקרה, ברור שישראל נסחפת לחקיקה אנטי דמוקרטית, כך גם אמרתי בנאומי במליאת הכנסת. בהחלט ראוי לבחון את דרכי המימון של ארגונים בכל הקשת הפוליטית ולוודא כי הכספים המגיעים אליהם אינם מיועדים לפעילות עוינת. יש גם דרכים חוקיות ומשפטיות להבטיח זאת. אולם, באותה העת צריך להיזהר שלא לפגוע ביסודות הדמוקרטיה הישראלית שאנחנו כל כך גאים בה.

בזיקה ישירה לעניין זה, עומדות ההתרחשויות ברשות השידור שעליהן דיברתי במליאת הכנסת. רשות השידור היא משאב ציבורי בבעלות של כל אחד מאיתנו. היא בעלת השפעה על השיח הציבורי ומהווה מוקד משיכה לפוליטיקאים המבקשים להשפיע על תכני השידור. ראש הממשלה משתמש לרעה באחריותו המיניסטריאלית על רשות השידור באופן שעלול לפגוע בעצמאות השידור הציבורי. יחד עם ח"כ איתן כבל, הזעקנו בסוף השבוע את מבקר המדינה. במכתב ששלחנו אליו, קראנו לו לפעול בדחיפות להבטיח את עצמאותה התכנית והארגונית של הרשות.

במהלך השבוע הוקמו ברחבי הארץ מאהלים של אנשים צעירים המוחים על מחירי הדיור. מתברר כי להפרטת המשק ולאמונה העיוורת בכוחם של "כוחות השוק" יש מחיר כבד. נוצר מחסור גדל והולך בדירות מגורים והחלום לדירה או לבית פרטי מתרחק והולך. זהו חומר נפץ חברתי אשר עלול להתפוצץ בעוצמה רבה, אם לא תעשה הממשלה טיפול שורש בנושא. בינתיים מציעה הממשלה פתרונות חלקיים שנועדו בעיקר לשכך את הזעם הציבורי מבלי לטפל בבעיות היסוד עצמן. ישראל איננה יכולה לנהוג במשק קפיטליסטי לכל דבר. היא חייבת להיות קשובה להלכי רוח של קבוצות שונות החיות בתוכה ולנהל את הכלכלה מתוך רגישות חברתית וחמלה, גם אם הדבר כרוך במעורבות עמוקה של הממשלה בהתנהלות המשק.

זהו האתגר שניצב לפנינו לקראת הבחירות הבאות ולטעמי ראוי כי קדימה תרים את הכפפה ותציג תכנית כזו.

לפני עשרה ימים נפטרה אימי, חוה. היא היתה בת 94 והיו לה חיים עשירים ומלאים. היא איבדה את משפחתה כולה בשואה ואובדן זה ליווה אותה כל חייה. למרות שחוותה את החוויה המופלאה של הקמת המדינה ועצמאותה נשאר תמיד שזור בחייה חוט דק של עצב ושל געגועים. כשנפרדנו, אמרתי לה את הדברים הבאים:

"לפעמים קשה היה, כפי שאת זוכרת, להתמודד עם החריפות שבדברייך. הויכוחים התישו אותך וגם אותנו. צריך להודות שבמקרים רבים צדקת, אם כי אני אומר לך בפעם האחרונה, אמא, אסור לאבד תקווה ותמיד צריך להאמין שיבואו ימים חדשים".

אני מאחל לך שבת שלום וממתין לתגובתך,

נחמן

תגובה אחת

יול 22 2011

עשר השנים המבוזבזות של רשות השידור

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני עשר שנים, באמצע שנת 2001, כפו עלי להתפטר מתפקידי כיושב-ראש רשות השידור, באמצעים ש – הייתי אומר – גובלים בלחץ פיזי מתון – בלתי סביר; באמצעות פניות לבג"ץ, ופניות בהשמצות בשידור, ובעוד אמצעים מאוד לא נקיים. הלכתי לדרכי באמונה שאחרי יבואו אנשים טובים יותר, שאולי הם יעשו את השידור הציבורי במדינת ישראל נקי. אם הכריחו אותי ללכת, בטח חטאתי על משהו. 

בעשר השנים האלה רשות השידור הלכה והידרדרה, ומה שאנחנו רואים היום זה את הסחרחורת הזאת חוזרת ומתרחשת בענייני רשות השידור, כמו שהיתה לפני עשר שנים, ואלה היו עשר השנים הרעות של השידור הציבורי במדינת ישראל. מבקר המדינה הגיש דוח לפני שבועות אחדים, והוא כותב, בין היתר – אני רוצה לצטט, זה משפט שכל מלה בו שקולה ומדודה: ככלל, הוא אומר, יש ליצור תנאים שירחיקו שיקולים פוליטיים מן ההחלטות המתקבלות בעניין הרשות, ויבטיחו את קיומה כערוץ שידור ציבורי עצמאי, המקבל את החלטותיו לפי שיקולים מקצועיים ציבוריים בלבד.

אני אומר לכם, הקבוצה החדשה, שלקחה על עצמה את רשות השידור, השלד הניהולי החדש, שמתחיל בראש הממשלה כשר ממונה, כי אין לו כבר שום דבר לעסוק בו בימים האלה, אלא רק ברשות השידור, ואחריו הוועד המנהל, שרובו ככולו מורכב מנאמניו של ראש הממשלה, שעבדו אתו, מכירים אותו ומבצעים את רצונו, וכנ"ל גם המליאה החדשה, והם יחד עכשיו כבר בוחרים את המנהלים החדשים של רשות השידור – התחילו ברדיו ויעברו למנכ"ל, שכבר אנחנו יודעים מי הוא,  ואחר כך יהיה גם מנהל הטלוויזיה, ואחר כך עוד 60 מינויים של מנהלים ברשות השידור, שיעשו כולם ברוח החדשה הזאת, ואז תיפרץ הדרך, שכבר הולכת ונסללת, אל המגישים, והעורכים והמפיקים,  האנשים שמופקדים על השיח הציבורי במדינת ישראל, השיח הציבורי שצריך להיות נקי מכל אינטרסים, נקי מכל שיקולים זרים. על השיח הזה עומד ראש הממשלה ועומדים האנשים האלה  להשתלט, והם ינהלו אותו כמו שהם רוצים. אז הם אומרים לעצמם כך: אנחנו הלוא לא יכולים לטפל בבעיות עצמן, לא בדיור, ולא בדלק, ולא בקוטג', ולא בשום דבר, כי זה גדול עלינו, אבל אנחנו יכולים להשפיע על הדיון. אנחנו לא יכולים לשנות את עצמנו, אבל אולי אנחנו יכולים להסתכל במראה ולראות משהו אחר, אז נשנה את המראה. וזה מה שהם עושים היום במדינת ישראל. ואני מסתכל אחורה לעשר השנים האלה, ואני אומר: עשר השנים המבוזבזות של רשות השידור.

תגובה אחת

יול 22 2011

דמוקרטיה בחוץ ואנטי-דמוקרטיה בבית

גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני כבר יושב פה כמה שעות בדיון הזה ולא מאמין. אני יודע שמדובר בכנסת ישראל, במבצר הדמוקרטיה הישראלית, במקום שלכאורה הציבור נושא אליו את עיניו, ואני שואל את עצמי: מה קרה לנו? כיצד התגלגלנו אל המקום הזה, הנמוך, לשפל המדרגה? מאין נובע המעיין הרע הזה של טינה, של שנאה, שהחוק הזה ושרשרת החוקים שקדמה לו מביא אליו? מה קרה לעם ישראל? מה קרה למדינת ישראל, מדינה דמוקרטית אשר כורתת במו ידיה את הענף שהיא יושבת עליו? מאין נובע הרצון הזה להשמדה עצמית ולהתפרקות מערכים? ואין לי תשובה.

אני חושב שגם בעלי הרעיון הרע הזה, שאני מסתכל עליהם כרגע ומכיר אותם ואפילו מעריך מאוד את פעילותם הפרלמנטרית, אינם יודעים. הם רק יודעים – אני אולי אומר להם שנכנס בהם איזה שד, והוא מתעתע בהם ומתעתע בנו ומוליך אותנו ואותם למקומות רעים מאוד.

לפני ימים אחדים דווח באקראי, בחצי פה, כי משרד החוץ הגיש חוות דעת משפטית הדוחה את הצעת החוק בעניין החרם. אני מניח כי אם המשרד היה נשאל, או אולי נשאל, היו עובדיו המקצועיים אומרים דבר דומה על הצעת ההחלטה הזאת העומדת לפני הכנסת. קרמר נגד קרמר, ליברמן נגד ליברמן. כי ממה נפשך? את מי מייצג שר החוץ של מדינת ישראל? האם הוא מייצג את ערכיה הדמוקרטיים, היהודיים, הדמוקרטיים של מדינת ישראל, את תרבותה, את ההיסטוריה שלה, או שהוא מייצג את מפלגתו שלו?

כיצד יסביר בחוץ לעמיתיו באירופה, באמריקה, את ההחלטה הזאת? או שהוא לא יסביר ויתעלם מהם? כאשר המשרד אומר לא והשר אומר כן, למה הוא מתכוון? כשהוא אומר כן, ליברמן, למה הוא מתכוון? האם הוא משרת את ענייני החוץ של מדינת ישראל, האם הם חשובים לו, או שמעניין אותו רק איך לחבק את ראש הממשלה מימין ולדחוק אותו איכשהו לתוך המרכז, ואולי מי יודע, אפילו לחיקו של השמאל?

זאת פוליטיקה של גרוש, פוליטיקה של שקל, שמזניחה את האינטרסים ואת העניינים החשובים באמת של מדינת ישראל ומעלה אותם קורבן על המולך הזה של הפוליטיקה הפנימית ושל השליטה בגוש הימין.

ה"ניו-יורק טיימס", עיתון לא חשוב בעיני חברים אחדים בבית הזה, דיבר השבוע על החוק הקודם, על חוק החרם, ודחה אותו וקטל אותו והסביר בצורה מפורטת מאוד לקוראיו, שהמוניטין של ישראל כמדינה דמוקרטית הוכתם על-ידי חוק חדש – אותו חוק, אבל זה אותה משפחה, זה אחיו החורג, שמטרתו לדכא ביקורת נגד הכיבוש שלה בגדה המערבית.

ואני אומר לכם, רבותי, אני אומר לכם, חברים בבית הזה, אנחנו המצאנו שיטת ממשל חדשה, וכדאי ללמוד אותה, אולי מישהו יעשה עליה דוקטורט פעם. אנחנו מצליחים להיות, אני מאמין, דמוקרטיה בחוץ ואנטי-דמוקרטיה בבית. מעניין, זה דבר חדש, אני עוד לא מצאתי לזה את ההגדרה בלועזית, אבל תשימו לב – כלפי חוץ אנחנו כל כך גאים ומדברים בלשון רמה ומשווקים את עצמנו, ואפילו בהצלחה, במיוחד כשיש עכשיו איזשהו אביב ערבי שעובר על המזרח התיכון, אבל בבית מבפנים אנחנו עושים כל מאמץ כדי לגדוע ולכרות ולפגוע בערכים הדמוקרטיים של המדינה הזאת. זאת דמוקרטיה אנטי-דמוקרטיה, אני מבטיח לכם עד סוף היום למצוא איזושהי הגדרה חדשה לשיטת הממשל החדשה הזאת.

ואני אומר לכם לסיכום – מי שחרד, מי שחרד פה, בבית הזה, לישראל שלנו, לישראל שההורים נלחמו עליה ושאנחנו נלחמים עליה ואשר אני חושש מאוד שגם הדורות הבאים יילחמו עליה, מי שרוצה שהיא תשרוד בעולם הזה לא רק בזכות כוחה הפיזי, אלא גם בזכות ערכיה ותרבותה והעוצמה הרכה שלה, מי שדואג לעתידה, שייסוג מהצעת החוק, שיוותר עליה, ואם אין ברירה – שיצביע היום נגדה. תודה רבה.

עדיין אין תגובות

הבא »