ארכיון לחודש יוני, 2011

יונ 30 2011

נאום כחול לבן במליאת הכנסת

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת והאורחים ביציע, שכולם היו שותפים לאירועים שקיימנו היום בכנסת, אני מקווה – היה בעבר יום כזה, יהיו בעתיד ימים רבים כאלה, ונוכל ליצור את העניין הציבורי החשוב כל כך כדי שהנושא של כחול-לבן באמת יקבל את המקום הראוי והמתאים לו בציבור הישראלי. במשך הבוקר ואחר הצהריים – אני רוצה לסכם – שתיים מישיבות הוועדות הוקדשו לנושא כחול-לבן. בצהריים היה מפגש של כל השותפים לנושא הזה, שהם התאחדות התעשיינים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ההסתדרות החדשה וחברי כנסת. עכשיו אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת. היתה גם תצוגה יפה של הישגים שונים שהושגו בתוכניות חינוכיות. אני חושב שהבאנו, במידה מסוימת, את הנושא הזה – לפחות היום בכנסת – לידי ביטוי, וטוב הדבר.
 
הייתי רוצה קודם כול להגדיר "מוצר ישראלי". אני נעזר פה בהגדרה של משרד התמ"ת, כדי שנדע על מה אנחנו מדברים וכדי שמוצר יעמוד בהגדרה של "מיוצר בישראל". זוהי הססמה של הקמפיין שאתם רואים לעתים קרובות – וטוב הדבר – בכלי התקשורת, וגם אותו לוגו של כובע הטמבל ומתחתיו כתוב "מיוצר בישראל", אבל לא רק טמבלים חובשים את הכובע הזה, אז זה בסדר. יש שלושה מרכיבים: הערך המוסף – המרכיב הישראלי בשער המפעל הוא לפחות 35%; נעשה שינוי מהותי במוצר שכתוצאה ממנו התקבלו מוצרים חדשים או שונים; הוא מיוצר בישראל בידי יצרן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל או תאגיד הרשום בישראל, ומזהים אותו, כאמור, באמצעות התו שתיארתי, ומצוין על גבי המוצר או אריזתו כי ארץ הייצור היא ישראל. צריך לזכור שאם במקום ארץ הייצור מופיע שם של עיר בישראל, המוצר הוא ישראלי.
 
מכאן ואילך, כמובן שישנן עבודות רבות ומגוונות שנעשו במשרד התמ"ת. אני לא אתאר אותן. אני מקווה שהשר יעסוק בכך, ויעסוק בכך גם קודמו, השר בן-אליעזר, שהשקיע הרבה מאוד עבודה בעניין הזה. אני רוצה לומר כמה דברים על מה שאני חושב שהוא הרעיון של כחול-לבן ומה הכנסת יכולה לעשות. צריך לומר שכחול-לבן הוא ערך. הוא ערך שסביבו נכרכים ערכים נוספים, חלקם פנימיים וחלקם חיצוניים; הוא ערך של הזדהות שלנו עם דברים שאנחנו עושים פה בבית, הם שייכים לנו ושעליהם גאוותנו; הוא ערך של עבודה. בעיני עבודה היא חשובה מאוד, מפני שלפי הנתונים שידועים, מיליארד שקל של תוצר מקומי הם 2,750 עובדים. תחשבו על זה: מיליארד שקל זה 2,750 משפחות, בודדים, שקמים בבוקר ויש להם לאן ללכת, יש להם מה לעשות, יש להם סיפוק והם מרגישים שהם תורמים והם לא חיים על חשבון מישהו אחר. אז זו תרומה. זו הישגיות, זו מצוינות, וכאמור, זו עצמאות. מדינה שמייצרת, ומייצרת הרבה, היא בהחלט מתפתחת כמדינה עצמאית, אם כי אנחנו יודעים שבעולמנו כבר לא כל מדינה עושה את כל המוצרים, מפני שישנה תנועה וישנה גלובליזציה, והתמונה הרבה יותר מגוונת.
 
אבל מוצרים ישראליים וכחול-לבן הם גם כלי שבו מדינה משתמשת כדי לקדם את מעמדה הבין-לאומי. הם כלי שבו מדינה משכנעת מדינות אחרות, ממשלות אחרות, קהלים אחרים, שהיא בעלת ערך, שהיא תורמת. אני לא אמנה פה את כל אותם מוצרים ישראליים, החל בפירות וירקות וכלה במוצרי היי-טק, שמתרוצצים בשווקי העולם ויש עליהם את החותמת כחול-לבן, והם מדברים ישראל, וכשאתה משתמש בהם אתה יודע שאתה משתמש בישראל. לא מזמן עשה משרד ההסברה קמפיין יפה. הוא אמר: בסדר, אז תחרימו את המוצרים הישראליים. תחרימו אותם, ואז תראו מה יהיה חסר בעולם שלכם: פה זה מצלמה רפואית עדינה שנכנסת לגוף, פה זה מחשב או מרכיב במחשב, פה זה המצאה בעולם הבידור או בעולם התרבות, וכן הלאה. אלה דברים שמדינה מייצאת ועל-ידי זה היא בונה את מעמדה הבין-לאומי וגם את ההתייחסות אליה. אני אומר שגם המוצרים הם שגרירים וגם האנשים שמייצרים, התעשיינים והגורמים שעוסקים בכך, הם שגרירים של מדינת ישראל. הם מוציאים את שמה של מדינת ישראל לטובה, ובעולם של דה-לגיטימציה אנחנו מבינים את המשמעות שכשמסתכלים על המוצר מבינים שזה לא משהו שמרחף באוויר. את זה עושים במדינת ישראל.
 
אני חושב, אדוני היושב-ראש, בלי להאריך יתר על המידה, שיש לנו תפקיד מאוד חשוב בבית הזה. אנחנו יכולים לסייע בחקיקה. ישנם כמה חוקים על סדר-היום, ואני אשמח מאוד אם שר התמ"ת יתגייס לעניין הזה, כפי שהוא ידע להגן כל כך טוב על התוצרת החקלאית בעבר. עכשיו המשימה שלך זה לעשות הסבה מקצועית חלקית, כי גם פה אנחנו יודעים שזה לא חד, יש מעברים מתחום לתחום. אנחנו יודעים מה עובר עליך בימים האלה. את הרצון הטוב והאנרגיה והדחיפה תעביר עכשיו גם לעניין של התעשייה הישראלית, ואתה יודע בהחלט איך לעשות את זה ולסייע בחקיקה. צריך לגייס גם את משרד האוצר, כי הוא מסתכל לפעמים רק על המטבע ועל החור שבמטבע, והוא לא רואה את אותם מוצרים נוספים שבאים עם כחול-לבן. אני חושב שנצטרך מפה גם לפקח שהחקיקה הזאת מתבצעת ולהקפיד, כי אנחנו יודעים שלא תמיד גופים ציבוריים, החל בממשלה וכלה בעיריות או אחרים, מקיימים את החוקים, במיוחד בנושא הזה. אנחנו צריכים להמשיך ולקיים אירועים בתוך הבית הזה שידגישו את חשיבותו של כחול-לבן ושל מוצרים שמייצרים בבית ושעליהם גאוותנו.
 
אני רוצה עוד פעם להודות לכל השותפים שלנו ביום הזה, וביחד, אני מבטיח, להמשיך. תודה רבה.

תגובה אחת

יונ 25 2011

סיכום שבועי 19.6-25.6

חברות וחברים,

בעוד אבירי הקוטג' הישראליים, המחלבות הגדולות ורשתות השיווק היכו השבוע לכאורה על חטא והודו בטעויות שעשו, נדחקה לחדשות פרשה חדשה – השחיתות בכדורגל הישראלי. בעבר הרחוק, לפני כעשר שנים, הייתי שותף כמנכ"ל יחד עם השר מתן וילנאי בהקמת משרד המדע, התרבות והספורט. הספורט בישראל אינו מקבל את המקום הראוי לו, זהו תחום שמגלגל מיליארדים, שמשתתפים בו בספורט תחרותי ובספורט עממי מאות אלפים והוא מעורר עניין ציבורי ושימת לב. כבר אז ניתן היה להבחין כי הספורט הישראלי חולה. הניסיונות לנסות ולמצוא תרופות נדחו בזעם על ידי פעילי הספורט אשר טענו לעצמאות ולחופש פעולה. הכל נכון אילולא הספורט נשען בסופו של דבר על כסף ציבורי אשר מגיע ישירות או באמצעות מערכת ההימורים הרשמית וככל הידוע גם הלא רשמית. בסוף השבוע הצעתי כי הכנסת תדון בנושא זה בדחיפות ופניתי לשרת התרבות והספורט כי תמלא את תפקידה ותמנה ועדת חקירה לספורט הישראלי.

באמצע השבוע, כשנשמעו הצפירות ברחבי הארץ שלא כמנהגנו התבקשנו לנוע במהירות למרחבים מוגנים ולהסתתר. 20 שנה לאחר מלחמת המפרץ, ישראל מבינה כי העורף היה לחזית, ה"חזית האזרחית" כפי שנהוג לקרוא לה. ביקור במפקדת פיקוד העורף יחד עם ועדת חוץ וביטחון שכנע אותי כי ישראל אכן הלכה דרך ארוכה מאז מלחמת המפרץ הראשונה וכי מותר להניח כי היא ערוכה טוב יותר. שאלת השאלות היא האם קצב ההתכוננות שלנו מדביק את האיום הגדל ואת הסכנות. בנקודה אחת חזרתי במלוא העוצמה והיא המחסור בערכות מגן. מפקדי העורף במדים ושלא במדים, שבו ואמרו כי הממשלה לא הקצתה את המשאבים (1.4 מיליארד שקל) אשר בלעדיהן 40% מהאוכלוסייה לא יהיו מצוידים בערכות מגן ביום פקודה. לפני שבועות אחדים נפלה הצעת חוק שיזמתי ואשר נתמכה על ידי למעלה מ- 50 חברי כנסת בעניין זה. אינני מתכוון להניח לנושא עד אשר הממשלה תציג תכנית למימון ולרכישה של ערכות מגן.

46 חברי כנסת תמכו בהצעת חוק "מעביד – מעסיק" שעברה השבוע. בעזרת איגוד לשכות המסחר, יזמנו, חברי רוברט אילטוב ואני הצעת חוק שנועדה להחליף את המילה "מעביד" במילה "מעסיק" במערכת יחסי העבודה בישראל. למרות שמדובר בתיקון סמנטי לכאורה, הוא מקרין על מערכת זו ואף מחנך את הדור הצעיר להתייחסות נכונה יותר לשוק העבודה. 20 חוקים ישתנו כתוצאה מהצעת החוק ובעתיד נוכל לדבר על עובדים ומעסיקים ולא על עובדים ומעבידיהם. אני מאמין גדול בזכויות העובדים ובמעמדם ואני מאמין שגם השינוי הלשוני הזה והאווירה שייצור, יסייעו ליתר שוויון ביחסי העבודה בישראל.

ולבסוף פולארד. יוזמה שהחילותי בה בסוף השבוע שעבר לבשה מימדים מרשימים לאחר שיו"ר הכנסת, רובי ריבלין העביר את פנייתם של 75 חברי כנסת לנשיא הסנאט, סגן הנשיא ג'ו ביידן ובה בקשתנו כי יינתן ליונתן פולארד להשתתף בהלוויית אביו. עד לרגע זה, אנו מצפים לתשובה. פולארד כמובן נשאר בכלא. אין לי הסבר להתנהגות האמריקאית בעניין זה בפרט ובכלל בפרשת פולארד. הפרשה הזו נסגרה זה כבר. ישראל קיבלה עליה אחריות, התנצלה וכך גם עשה פולארד. גם אם הנזק שגרם לארה"ב הוא גדול וייתכן שכך הדבר, הרי כבר חלפו 26 שנים שבהן פולארד מרצה את עונשו. זו תקופה ארוכה באופן חסר תקדים. הוא לא יצא מהכלא ליום חופשה, הוא לא נהנה משום זכות שהיא והוא החמיץ את הלוויות שני הוריו. נכון כי ממשלות ביקשו בעבר את שחרורו אבל עשו זאת בשפה רפה ומתוך חשש. נדמה לי שהגיע הזמן לומר בצורה גלויה על בסיס הסכמה לאומית ולא בשם מגזר זה או אחר, כי הגיע השעה שיונתן פולארד ישוחרר ויוכל לבחור היכן הוא רוצה לבלות את שארית ימיו. כאזרח ישראל נדמה לי כי מקומו פה.

שבת שלום

נחמן

תגובה אחת

יונ 24 2011

נאום "מעביד-מעסיק" במליאת הכנסת

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יחד עם עמיתי רוברט אילטוב – שכרגע אני לא רואה אותו – החלטנו להציע בכנסת הצעה להחליף את המונח "מעביד" במונח "מעסיק", ולוודא שבכל אחד מהחוקים – צירפנו רשימה ראשונה של 20 חוקים, אבל אני מקווה שבכל חוק שיבוא בעתיד תוחלף המלה "מעביד" או "מעבידים" במלה "מעסיק" או "מעסיקים". כך יהיה גם בכל חיקוקי העתיד במדינת ישראל בתחום דיני העבודה ויחסי העבודה. כך נוכל להשתמש במונח "מעסיק" או "מעסיקים" ולא "מעביד" או מעבידים".

"עובד" הוא עובד, אבל למלה "מעביד" יש קונוטציה שרואה בו משהו מלשון עבד. אני חושב, ואני יודע שחברים רבים בבית הזה שותפים לדעה הזאת ונלחמים את מלחמותיהם של העובדים במדינת ישראל, ורוצים שלעובדים יהיו זכויות. ואכן, אני חושב שמדינת ישראל היא מדינה מתקדמת מבחינת החקיקה שלה בתחום הזה. אולי לא מספיק, והצביע חבר הכנסת גילאון, בצדק, על קבוצת עובדי כוח-אדם שללא ספק אנחנו צריכים לשמור עליהם, כי הם איכשהו נפלו נמוך מדי ולא דואגים להם דאגה מספקת. אבל זה לא אומר שמדינת ישראל, שלאורך ההיסטוריה שלה היתה קשובה לצורכי העובדים – פעם קראו להם "פועלים", עכשיו קוראים להם "עובדים", זה בסדר גמור – בחוק הזה תוכל גם לתת להם את ההכרה הנדרשת.

אני באמת חושב שמצב יחסי העבודה במדינת ישראל עומד היום במקום אחר, שיש הכרה בזכויות העובדים, יש ארגונים יציגים שנותנים ומשמיעים את קולם של העובדים בכל פורום שזה צריך להישמע בו. אני חושב שזו הדרך הנכונה להתייחס אליהם, כבני-אדם בעלי זכויות מלאות.

לכן חשבנו שכשחוקים רבים נוקטים את ביטוי "מעביד", נוכל לעקור אותם, לעקר אותם, להוציא אותם מתוך השיח הציבורי. אני חושב שיש לזה גם השפעה חינוכית, אדוני היושב-ראש. אני חושב שככל שנשתמש יותר ויותר במונח "מעסיק" – אגב, שניהם באנגלית מתורגמים כ-employer, אז זה כאילו אותו דבר, אבל זה לא אותו דבר – נוכל גם ליצור את האווירה הציבורית הנכונה.

באנגלית יש קרוב ל-900,000 מלים ובעברית רק 300,000 מלים. אבל הלוואי שהיינו יודעים אנחנו את 300,000 המלים האלה. אני חושב שגם בקטע הזה, טוב שבשיח הציבורי, בתרבות שלנו, נדע ונעריך את המלה "מעסיק" ולא את המלה "מעביד".

גם בעידן של ההפרטה, שמדינת ישראל נוקטת אותה, וראינו בתקופה האחרונה שוב דיונים רבים בסוגיות האלה, איכשהו בקטע של ההפרטה מעמדם של העובדים או של הפועלים לשעבר נפגע. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לכל התיאוריות בתחום הזה, אבל אנחנו יודעים שבפועל עידן ההפרטה דחף את העובדים מדרגה אחת נמוך יותר וקידש את הערכים של הוצאת שירותים ציבוריים ומכירת חברות ממשלתיות לאנשים פרטיים. איכשהו הדרג שבסופו של דבר מזין את המערכת הזאת ומניע אותה, יצא נפגע. גם פה כדאי שאנשים שזכו בחברות ובגופים המופרטים האלה ידעו היטב שבסופו של דבר הם קיימים בזכותם של העובדים שמייצרים את העבודה, עובדים קשה מאוד, ורשאים להתייחסות הראויה והנכונה.

 אדוני, אני מבקש את תמיכת חברי הכנסת בהצעת החוק הזאת ואני מודה להם מראש, ואני רוצה לציין בתודה את חברי רוברט אילטוב, שהגיע, וגם את איגוד לשכות המסחר שסייע לנו בהכנת הצעת החוק הזאת, ואני אודה לחברי הכנסת על תמיכתם. תודה.

דבר נוסף, לא ציפיתי שההצעה הזאת תגיע לכנסת בעיצומם של הפריימריז במפלגת העבודה. כולנו יודעים לקרוא את השפתיים של הפוליטיקאים, ואנחנו מבינים מה מעסיק אותם בימים האלה.

אנחנו לא יודעים. אני מאחל לידידתי חברת הכנסת יחימוביץ, שלא אצלה, אבל אני אומר, אני מאוד מכבד את דברייך, כידוע לך, לא רק פה ובעניין הזה, אבל אני חושב שהנושא הזה, יכולת להניח לו לשם שינוי. גם אני אמרתי, גם אני אמרתי שיש לנו בעיות אמיתיות ונכונות במערכת של יחסי התעסוקה במדינת ישראל ושיש לנו תופעות שצריך להילחם בהן, ושצריך להקנות זכויות לעובדי קבלן ושצריך לחשוב איך ישראל נוהגת בעובדיה בעידן ההפרטה. ואני לא מתחמק מזה, ואני מקווה שאני אוכל ממקומי בכנסת, ואני אשתף פעולה אתך ועם כל חבר כנסת שירצה בכך. יחד עם זאת, אמרתי שיש בחוק הזה אקט חינוכי מסוים, ציבורי מסוים, ויש אמירה מסוימת, ואותה אנחנו רוצים להנחיל. ואני מקווה שחברי הכנסת יסכימו אתי בעניין הזה ויתמכו בחוק. תודה.

עדיין אין תגובות

יונ 18 2011

סיכום השבוע שהיה 12.6-18.6

חברות וחברים,

הבוקר, יום ו', יקבל סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן מכתב עליו חתומים 75 חברי כנסת ובו בקשה לאפשר לאסיר יונתן פולארד חופשה קצרה כדי לסעוד את אביו הנוטה למות.

בתחילת השבוע, כאשר נודע מצבו של האב, יזמתי פנייה מהירה לחברי כנסת. חשבתי כי דווקא ערוץ זה, מהכנסת לסנאט האמריקני (ביידן משמש כיו"ר הסנאט) יפתח מסילות לליבו של נשיא ארה"ב וישכנע אותו לעשות המחווה הקטנה הזו למען פולארד. לא היה חבר כנסת שסרב לענות לפנייה זו.

גם אם שוררת מחלוקת על המעשה שבגינו מרצה פולארד שנים כה ארוכות בכלא, אין ספק שהוא זכאי לחסד הקטן הזה. אני מחזיק אצבעות עם רבים פה בתקווה כי מעשה זה יתגשם. במקביל, פניתי גם לראש הממשלה שמבחינתו, הודיע כי הוא פועל בדרכו שלו. הלוואי שנצליח.

זה היה שבוע הקוטג' בישראל. יש בו, בקוטג' הזה, מאפיינים רבים לדרך שבה מתנהלים חיינו ומאבקינו הציבוריים. ישראל מבקשת להתנהג כמדינה גדולה ופתוחה ולאפשר תחרות עסקית מתוך תקווה כי זו תוליך למחירים נמוכים ולשירות יעיל. אולם בסופו של דבר, ההפרטה כמו גם הסרת חסמים על פיקוח, הביאו להשתלטות של גורמים מעטים וחזקים על תחומי חיים שונים, כולל משק החלב ותחרות של ממש אין.

בכנסת עבר השבוע חוק קבוצות הריכוז שמנסה לחזק את הרשות להגבלים עסקיים ול"העניק לה שיניים" בריכוזיות היתר של השוק הישראלי.

אך תמיד יש לי הרגשה שהחוקים והרגולטורים אינם מצליחים להתגבר על היצירתיות הישראלית בכל מה שנוגע לכיסו של הצרכן. איך שהוא הצרכנים נדפקים תמיד. ההתארגנות הציבורית בישראל היא קצרת טווח, התלהבות גדולה אשר דועכת במהירות. החברות הגדולות רק צריכות לעצום עיניים ולחכות ואז הן חוזרות בדרך כלל לסורן.

לשם הבהרה, חולייו של המשק הישראלי אינם חדשים, הם חולפים בין ממשלה לממשלה ומשום מה, הממשלות כולן נמנעות מלהסדיר את השווקים ולהבטיח תחרות אמיתית. בכל מקרה, אני מקווה כי המודעות הציבורית למחירים ולתחרות והנכונות להתארגן למחאה כוללת, יימשכו ויהיו לגורם דומיננטי בניהול הכלכלה, החברה ולבסוף גם הפוליטיקה בישראל.

ולבסוף בקשה; בקשר שמתקיים ביני וביניכם, אני מקבל מידי פעם תגובות ומשיב עליהן. אשמח מאוד לקבל יותר, ובעיקר מחשבות והצעות ליוזמות פרלמנטאריות, כולל חקיקה. אינני ממהר להגיש הצעות חוק ואני מחפש נושאים שאינם דווקא בתחומי האקטואליה ושיש בהם כדי להשפיע השפעה של ממש על חיינו בארץ הזוולעשותם טובים יותר. אשמח לקבל רעיונות ולגלגלן במבוכי החקיקה בישראל.

שבת שלום,

נחמן

ח"כ נחמן שי |  משכן הכנסת | ירושלים | 91950 | 02-6754038/9 |

nshai@knesset.gov.il

עדיין אין תגובות

הבא »