ארכיון לחודש מאי, 2011

מאי 27 2011

עדכון שבועי 22.5-28.5

חברות וחברים,
ביום חמישי החליטו שר הביטחון והרמטכ"ל למנות בקרוב אלופה ראשונה בצה"ל. תת אלוף אורנה ברביבאי תתמנה בקרוב לראש אגף כוח אדם. זאת היסטוריה קטנה אך משמעותית. היא אומרת שבסופו של דבר תקרות הזכוכית נשברות וגם אם הדרך ארוכה, בסופו של דבר הדברים הנכונים קורים. בצה"ל, כמו במשטרה וכמו בארגונים ציבוריים גדולים אחרים, נשים יכולות ואפילו חייבות להגיע לפסגת הפירמידה. אני מאמין כי בעקבות אורנה, יבואו "אורנות" נוספות.

בכך נחתם שבוע מרתק שהתרחש רובו ככולו בוושינגטון ואשר חשף את שורשי היחסים המיוחדים בין ישראל לבין ארה"ב. לאורך הנאומים השונים והמפגש בין נתניהו לנשיא אובמה, התברר כי מחד גיסא, ארה"ב והיהדות האמריקנית ואפילו הנשיא עצמו הם משענת נאמנה לישראל וכך יהיו, יש לקוות. מאידך גיסא, ישראל וארה"ב ושוב אובמה ונתניהו אינם רואים את חזון השלום ואת ההסדר הסופי בינינו ובין הפלשתינים עין בעין.

נתניהו חזר לישראל כמנצח וסקרי דעת קהל שנערכו בחופזה בסוף השבוע העניקו לו ציונים גבוהים ושיקפו אהדה גדולה. לאחר שהדי הביקור יתפוגגו במהירות נוכל בתוך זמן קצר לדעת אם אכן התחולל מהפך בדעת הקהל, האם נעצרה תנופת מסע הדה לגיטימציה והאם ישראל והפלשתינים נכנסים למשא ומתן. אם התשובה לשלושת השאלות הללו תהיה שלילית, אנחנו בצרות. בנושאים אלה דיברתי השבוע בכנסת ובראיונות לתקשורת כמו למשל בערוץ הראשון ובתכנית "הצוללת" בערוץ הכנסת.

חברי הכנסת ממעטים בדרך כלל להשקיע זמן במבקרים מחו"ל שכן מפגשים אלה אינם מייצרים תמיכה פוליטית ואינם מסייעים בעבודה הפרלמנטארית היום יומית. אני סבור אחרת וברוח זאת אירחתי השבוע, בתפקידי כראש משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי, את מקבילנו שבאו מבריסל לביקור בן שלושה ימים. מדובר בידידנו הטובים ביותר שמגנים על ענייניה של ישראל באווירה קשה הסוררת בין 736 חברי הפרלמנט. גם מהם שמענו על קוצר הרוח באירופה כלפי ישראל ועל הציפייה לראות פה תזוזה בתהליך המדיני. בביקורים כאלה אני משתדל מאוד שהמבקרים ייחשפו להיבטים אחרים של ישראל כמו למשל ביקור במרכז קליטה במבשרת ציון שמרבית דייריו עולים מאתיופיה או סיפור ההצלחה של ההיי-טק הישראלי או מופע תרבותי מעורר התרגשות של להקת "נא לגעת". כך אנחנו יכולים להציג גם את העוצמה הרכה שלנו.

בכנסת מתחילה החקיקה בפתח הכנס לצבור תאוצה. חוק החיסיון העיתונאי שהגשתי יחד עם קבוצת חברי כנסת נידון השבוע בועדת השרים לענייני חקיקה. לאחר שבע הצעות חוק דומות שהוגשו מהכנסת ה – 11, נראה לראשונה סיכוי כי הממשלה תסכים להעניק בצורה מוגבלת הגנה למקורות עיתונאים וממילא גם לעיתונאים, על מנת שיוכלו לבצע את עבודתם. תמיכתה של מועצת העיתונות בהצעת החוק מאוד מסייעת וכרגע נפתחה עבודה מטה שתפקידה להגדיר מהו עיתונאי, עניין לא פשוט כל כך בעידן שכל משתמש באינטרנט יכול להיות כתב, צלם, מפיק ויוצר. דיברתי על כך השבוע בכלי התקשורת והרחבתי בתכנית "דיון נוסף" בערוץ הכנסת.

באותו הקשר, במהלך השבוע התקדמה החקיקה של חוק רשות השידור החדש. חוק זה לא השתנה מאז 1965 והוא טעון שינויים רבים. אולם בנושא העיקרי, מעורבות הממשלה והתערבותה ברשות השידור הציבורית, לא התקדמנו. גם ממשלה זו כמו קודמותיה שומרת בידיה את הכוח במינויים המרכזיים ובתקציב. ישראל זקוקה לרשות שידור ציבורית עצמאית, אמיצה ומעורבת. לכן אני מסייע גם לרפורמה ברשות כדי שהיא תעבור את השינויים, לפחות הארגוניים, הנחוצים להכניס בה דם חדש ולהזרים אנרגיה.

יחד עם חברי כנסת נוספים של קדימה ביקרתי לקראת סוף השבוע בבית קדימה בחולון. היתה זו פגישה נוספת, שמינית במספר, של ועדת ההיגוי של קדימה ברשות צחי הנגבי. בית קדימה בחולון הוא אחד התוססים בזכות פעיליו הבולטים ובהם עו"ד רועי כהן, ד"ר מאיר רוק ואלכס שפרינגר, כמו גם רבים אחרים. הקשר עם ציבור הבוחרים הוא מתמשך, חיוני וחשוב. אין כמוהו כדי ללמד מה מעסיק את מצביעי קדימה ופעיליה. אשמח מאוד אם תעבירו אלי הערות, הצעות ומחשבות, בעיקר במישור הפרלמנטארי, על מנת שאוכל להשתמש בהן בעבודתי.
שבת שלום,
נחמן

עדיין אין תגובות

מאי 27 2011

אחרי נאום נתניהו אפשר רק להתבצר

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, לראש הממשלה היה נאום יפה, ערוך כהלכה, בהחלט צריך לכבד אותו על כך, זה הישג יפה בפני עצמו. העניין הוא, שההישג הזה לא מקדם אותנו בשום דבר לעבר המטרה העיקרית, שהיא להגיע להסדר בינינו לבין הפלסטינים. אחרי הנאום הזה אפשר יהיה רק להתבצר עכשיו, אי-אפשר ללכת לשום מקום.

הקריאה שלך, גברתי, להביא להצטרפות של קדימה, לתמיכה של קדימה. קדימה תתמוך. היא תתמוך בכל דבר שיכול לקדם אותנו, תוך כדי שמירה על ביטחון ישראל, לכל רעיון ולכל כיוון. אבל אנחנו לא צריכים להתייצב עכשיו בשורת המקהלה ולשיר ביחד כמו ששרים בתוך הקואליציה וכמו ששרים בתוך הממשלה. אנחנו נמשיך לשמור על דעותינו ועל מעמדנו ועל מקומנו ואנחנו נדע לייחד את עצמנו ולבדל את עצמנו ולשמור על האינטרסים של מדינת ישראל טוב יותר ובצורה נאמנה יותר.

אני מציע אדוני, להעביר את הנושא הזה לוועדת החוץ והביטחון.

עדיין אין תגובות

מאי 21 2011

סיכום שבועי 15-19.5.11

מאת: נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

כשדברים אלה נכתבים, טרם נפגשו נשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל אולם על פי נאומו של אובמה, ברור כי רגע האמת מתקרב. גם אם לא יהיה זה מחר או מחרתיים, ישראל תצטרך להחליט האם היא מוכנה לחזור לגבולות 67' עם תיקונים או להתבצר בגבולותיה הנוכחיים, שאינם מוכרים על ידי הקהילה הבין לאומית ולחכות. אובמה הניח על השולחן גם את העקרונות האמריקניים וגם קווים לתכנית שלום. נתניהו שגה מיד כאשר הגיב בחופזה וללא שיקול מעמיק, עוד לפני שפגש את הנשיא. ספק אם הדבר יתרום לאווירה וליחסים האישיים בין שני האישים שבלאו הכי אינם משופרים. כאזרח ישראלי וכמי שחרד מאוד לעתידה של המדינה, ליחסיה עם שכנותיה ולמעמדה הבין לאומי, אני מאחל הצלחה לראש הממשלה אולם אני חושש כי מוקדם משצפינו נצטרך כולנו להתמודד עם אתגרים חדשים בזירות אלה. בסופו של דבר נראה לי כי תכניתה המדינית של קדימה תהיה היחידה שאפשר יהיה להתאחד סביבה וגם זה לא לאורך זמן. דיברתי בנושאים אלה בערוצי הטלוויזיה השונים.

תקופה ארוכה המתנתי עד אשר הגשתי את הצעת החוק המחייבת את הממשלה ואת המדינה להעמיד לרשות כל אזרח ערכת מגן. פיקוד העורף קבע כי ראוי שבביתו של כל אזרח תהיה ערכה כזו אולם המדינה משתהה השתהות מסוכנת ונכון להיום, לכשתסתיים חלוקת הערכות, רק שישה מתוך עשרה ישראלים יהיו מצוידים כנדרש. הנושא מלווה אותנו כבר עשרים שנה, המדינה שינתה את עמדתה כמה וכמה פעמים אך בסופו של דבר גבר הצורך ועכשיו נשארה רק שאלת המימון. רציתי בהצעה לקבוע כי חלוקת ערכות מגן היא מחויבות של המדינה כלפי כל אזרחיה. להצעת החוק היתה תמיכה של כשלושים חברי כנסת אולם כרגיל, ברגע ההכרעה כולם נעלמו וההצעה נפלה. אינני נביא ואינני יודע מה יקרה בעתיד, אולם נדמה לי כי לפנינו שוב אחד מאותם מחדלים שאת עומקם וחשיבותם מגלים רק ברגע האמת. ואז, זה עלול להיות מאוחר. לכן, החלטתי לא להשתהות ולהגיש את הצעת החוק מחדש.

בשבוע בו דיבר אובמה וראש הממשלה יצא לארה"ב, המשיכו הפלשתינים במתקפה ה"רכה" על ישראל. הם יצרו איומים על גבולות ישראל אך ללא שימוש בנשק כפי שבעבר חששנו בכמה תסריטים ידועים. נהגנו כהלכה כאשר בלמנו את הפורצים על הגדר. אף מדינה אינה יכולה לוותר על ריבונותה. עם זאת, ישראל צריכה ללמוד טוב יותר את הפרק הזה במאבק הישראלי פלשתיני ולהיערך בצורה יסודית ומעמיקה. לא הופתעתי כי מבקר המדינה בדו"ח שהגיש השבוע שבו תאר את מאמצי הדיפלומטיה הציבורית של ישראל, מצא כשלים ופגמים רבים. לא ידענו ואיננו יודעים להשיג תיאום פנימי ממשלתי, לדבר בשפה אחת ולהציג מדיניות אחידה. הפלשתינים נהנים מן הכשלים הללו. דיברתי על נושא זה גם בכנס בין לאומי שעסק בזכותן של דמוקרטיות בהגנה עצמי באוניברסיטת בר אילן.

"זה רק ספורט" זה לא רק שיר. בישראל הספורט נחשב בדרך כלל לעניין שולי, קצת פרוע ובעיקר מאולתר. שלושה מועדונים מלמדים אותנו כי אפשר אחרת. מכבי חיפה בכדורגל ומכבי תל אביב בכדורסל הן נציגות הגברים ואליצור רמלה בכדורסל היא נציגת הנשים. שלוש הקבוצות האלה הגיעו לאחרונה להישגים מרשימים בישראל ובליגות הבין לאומיות. ככל שבוחנים למה, התשובה היא ברורה; מועדונים אלה מתנהלים על פי אמות מידה מקצועיות, המשאבים הכספיים מוקצים בצורה הגיונית ונבונה ובעיקר ישנם תכנון וחשיבה לטווח ארוך. אין סודות, הכל גלוי. לא פלא שהם גם מגיעים לפסגות של הספורט. הלוואי שגם קברניטים במערכות אחרות ילמדו מן ההצלחה הזו.

שבת שלום,

נחמן

תגובה אחת

מאי 20 2011

הצ"ח חלוקת ערכות מגן לכלל האוכלוסייה

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה שאני מביא עכשיו למליאה הוא פנייה של 28 חברי כנסת, זה לא קהל קטן, שמעוניינים לראות את מדינת ישראל מחלקת ערכות מגן לכלל האוכלוסייה. זו לא סוגיה חדשה, היא עומדת על סדר-היום הציבורי שלנו יותר מ-20 שנה. ובעבר המדינה, תחת לחץ, תחת החלטה של בג"ץ, החליטה לחלק ערכות מגן, בשנת 1990-91 על מנת שהאוכלוסייה תהיה מצוידת כראוי בעת מלחמת המפרץ, הראשונה, ואחר כך במשך שנים אחדות זה הפך להיות למצב נתון, שכל בית בישראל וכל אזרח בישראל מקבל מהמדינה ערכות מגן כדי להתגונן, כי כך אמרה תפיסת ההתגוננות של מדינת ישראל, שכל אזרח צריך שתהיה לו ערכת מגן בביתו.

אבל אחר כך, כרגיל אצלנו, מקצצים ומקטינים, ומשתמטים, ומבטלים, ובסופו של דבר התחילו להחליף ערכות וגילו שזה יקר וצמצמו תקציבים, והגענו למצב שלפני כמה שנים באמת הציבור בארץ היה חשוף ולא היה מוכן למלחמה מהסוג שמצריך ערכות מגן.

במדינת ישראל בינתיים חל שינוי גדול וחיובי בהתגוננות של העורף – קם פיקוד העורף, הוא גיבש תפיסה, תורת הגנה, הוא יודע מה הוא רוצה לעשות, והוא הציב בתוך התוכנית שלו של איך תושבי ישראל צריכים להיות מוכנים בעת מבחן את ערכת המגן. כל אזרח, קבע פיקוד העורף, צריך ערכת מגן. וההחלטה הזאת, או ההמלצה הזאת, עברה ואושררה בידי הדרגים הבכירים ביותר עד שר הביטחון, וזוהי המדיניות של מדינת ישראל היום, שבעת מלחמה חלילה ניאלץ כולנו לשלוף ערכות מגן ולהשתמש בהן, כמובן בהתאם להנחיות שנקבל.

עד כאן, יפה מאוד. אבל כמובן, החלטות לחוד ומציאות לחוד. כמובן, להצביע על צורך זה יפה, אבל להביא את המשאבים ולהיערך כמו שצריך, את זה לא עושים.

וכך אנו עדים היום, חברים וחברות, למחדל שהולך ומתפתח לנגד עינינו, שאין בו היגיון, ואין לו פירוש, ואין לו הסבר, והוא מתנוסס לפנינו כמו סמרטוט אדום, כדי שלא נשכח אותו כל הזמן. ואם חשבתי שאני עומד פה יחיד, אז הלכתי לדברים שאמרו רק לאחרונה מפקדי העורף במדינת ישראל. אני רוצה לצטט דברים שאומר האלוף יאיר גולן לפני פחות מחודש. ב-27 באפריל אומר יאיר גולן: תקציב פיקוד העורף מאפשר חלוקת ערכות מגן רק ל-55% מהאזרחים. הוא הודה כי חרף החלטות הקבינט לאשר מיגון ל-100% מהאזרחים, בפועל לא אושר תקציב מעבר ל-55%. בכוונת הפיקוד לחלק 1.8 מיליון ערכות בשנתיים הבאות, וכך יהיו רק 55% מהאוכלוסייה מוגנים.

אנחנו מדינה אטומה. כלומר, עומד קצין בצבא-הגנה לישראל, בדרגת אלוף, לא הדרגה הכי נמוכה, מרשה לעצמו לומר דברים כהווייתם – זה גם כן חריג, כנראה המצפון המקצועי שלו לא מרשה לו לנהוג אחרת, ואני מכבד אותו על כך – אבל הדברים נעלמים באוויר הפתוח, הם לא קיימים. או שהוא לא אמר, או שלא שמענו, או שלא רצינו.

קודם כול, מקבלי ההחלטות, אחד מהם, הרמטכ"ל לשעבר שעוד מעט ישיב לי, פה ליד שולחן הממשלה יושבים עוד כמה אלופים לשעבר ורב-אלופים, והם כנראה גם יודעים משהו בנושאים האלה, אבל הם שותקים, הם מניחים לזה. הם אומרים: אנחנו יודעים שהעלות של ציוד כל אזרחי מדינת ישראל היא גבוהה, אז בואו נחליט שבעת מבחן רק שישה מתוך עשרה יהיו מצוידים. האם היושב-ראש יכול להגיד לי מי יהיו השישה האלה? בואו נסתכל על הכנסת ונגיד: רק 60% מחברי הכנסת יהיו מצוידים, 40% – כנראה כוחות עליונים ישמרו עליהם, כי לא תהיה להם האפשרות להגן על עצמם. וזה אומר אלוף פיקוד העורף.

ואני הולך למקום אחר, והוא אומר בהזדמנות אחרת, קצת קודם: ל-40% מתושבי ישראל לא יהיו ערכות מגן ב-2012. ואני הולך למקום שלישי וכתוב: בגלל מצוקת תקציב לא יקבלו 40% מתושבי ישראל ערכות מגן. לרבע מהאוכלוסייה אין מקלט, אין ממ"ד ואין ערכת מגן.

והכי גרוע בעיני, שיש קצין שאומר לפני כמה חודשים, באמצע השנה שעברה: יש מספיק ערכות מגן. אומר את זה ראש מינהלת ערכות המגן בפיקוד העורף. הוא אומר: אין לדאוג, נחכה שבוע, נחכה שבועיים, יהיה בסדר. ואם יש משהו שמטריד אותי במדינת ישראל, זה ה"יהיה בסדר" הזה; אם יש משהו שמוציא אותי מדעתי זה הדיבורים האלה, שאין להם בסיס ואין להם על מה להישען, אבל זורקים אותם עוד פעם לחלל האוויר כדי להרגיע. ואחר כך, כשיגיע רגע המבחן, כמובן, לא יהיו ערכות המגן, ואז – מה לעשות? לא היה, לא יכולנו, מצטערים, לא חיכינו.

לפי הערכות שאני שומע מדי פעם, וודאי יש להן בכנסת עוד כמה שותפים, מצבה הביטחוני של מדינת ישראל הוא טוב, ואנחנו לא מצפים למלחמה מחר בבוקר. אני מאוד-מאוד שמח על כך. אבל יחד עם זאת, כולנו יודעים שבידי האויבים שלנו לאורך גבולות ישראל, מה"חיזבאללה" בצפון דרך גבול סוריה, בואכה – היום ה"חמאס", אני עוד לא יודע מה הם מחביאים, וכמובן, אויבים מרוחקים יותר, כמו למשל אירן, השימוש בנשק ביולוגי או כימי הוא לא דבר שמוציאים אותו מכלל חשבון, והוא בהחלט יכול לבוא לידי ביטוי במלחמה הבאה. מאין לקוח הביטחון הזה, שאומר: הם לא ישתמשו בו, הם לא יעזו, זה באמת חורג מכללי המשחק?

אז אנחנו למדנו שבמלחמות כללי המשחק משתנים, ועברנו בעצמנו איזה שיעור מאלף בשנים האחרונות, איך מלחמות חדשות נראות אחרות, והעורף שלנו הוא נקודת התורפה שלנו, כי האוכלוסייה האזרחית שלנו בסופו של דבר היא לא חיילים ולא צבא, והיא לא יודעת להגן על עצמה, והיא זקוקה לערכות האלה כדי שיהיה לה יותר שקט נפשי והיא תוכל לעמוד באיום על העורף, ואין מדינה יכולה להילחם בלי שהאוכלוסייה האזרחית רגועה, חסינה ומסוגלת לתת את הגיבוי לכוחות שלוחמים.

אבל אנחנו בסופו של דבר מוותרים. מדינת ישראל, הממשלה הזאת מוותרת על הצורך שהכירה בו לצייד את האוכלוסייה כמו שצריך. היא אומרת לעצמה: נדחה את זה, ב-2014, ב-2016, כשירווח. אז אנחנו יודעים שגם כשירווח, לא ירווח, ובכך מורידים את העדיפות של הנושא החיוני הזה, ובכך אומרים לארבעה מתוך עשרה ישראלים: כאשר יגיע הצורך, וכאשר יגיע הרגע הזה, אתם לא תהיו מוגנים. תודה, אדוני.

עדיין אין תגובות

הבא »