תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הביטחון, המקרה הזה, שביקשתי לדון בו בכנסת, הוא מקרה מיוחד, מקרה מיוחד, שבו החיילים שהניפו את השלט הזה סירבו פקודה עוד לפני שהם קיבלו אותה. זה מיוחד, כי בדרך כלל מסרבים פקודה אחרי שמקבלים את הפקודה, ואז אומרים – אני עושה, אני לא עושה, עם כל המשמעויות של זה. כאן נתנו לנו אזהרה. הם הוציאו כרטיס צהוב. הם אמרו: אנחנו אומרים לכם שהחיילים בשמשון לא מפנים. זאת אומרת: אותנו לא תספרו עכשיו. אנחנו לא קיימים מבחינתכם. לכן אני רואה בזה חומרה יתירה. כאילו היה יום אחד מגיע, אולי הוא יגיע, אולי סוף-סוף שר הביטחון יורה ביום מן הימים לפנות את המאחזים הבלתי-חוקיים, וכדומה, אולי – אני מקווה – ואז המשימה תוטל על חיילי שמשון, ונראה אם יפנו או לא יפנו. כאן האתגר שהם הציבו בפני המערכת הוא הרבה יותר גדול: אנחנו אומרים לכם מראש – אנחנו לא נפנה אם צה"ל יורה לנו לעשות את הדבר הזה. ובכך הם הוציאו את עצמם מכלל חיילי צה"ל. הם לא במשחק. אותנו אל תספרו.
אני חושב שזה דבר חמור, אבל אני התאכזבתי לא פחות גם מתגובתו של צה"ל. כי אני הייתי מצפה ששעה או דקה אחרי שהטקס הזה יסתיים תבוא המשטרה הצבאית, תיקח אותם משם ותעמיד אותם למשפט, כפי שצריך. כפי שצריך.
אני מקווה מאוד שבבית הזה לא צריך להגיד מלה על המשמעות של המעשה שהם עשו. אני מקווה. גם לך אני אומר, חבר הכנסת בן-ארי. גם לך.
כשטייסים סירבו, צה"ל הרחיק אותם משירות פעיל. שירות פעיל ושירות מילואים. למרות הכאב הגדול. יספר לך את זה דן חלוץ – והוא אמר את זה, הרמטכ"ל – שהרחיקו אותם, וזה היה כאב גדול. אבל היה צריך לפעול במהירות, כי המהירות יש לה מסר. באותו יום, שעה אחר כך, להפריד אותם, לעצור אותם ולהעמיד אותם למשפט. ואז, אני מקווה, החברים שלהם, וההורים שלהם, והידידים שלהם, ובני המשפחה שלהם – כל אלה שהספיקו להתראיין במשך 72 שעות ולהסביר כמה הם גאים בהם – היו מבינים את המשמעות של המעשה. וגם חבריהם ליחידה כמובן. ואת זה צה"ל לא עשה. הוא אומנם פעל. הוא פעל ביום ראשון, הם הועמדו למשפט, הם נידונו ל-20 ימי מחבוש, הרחקה לצמיתות מחטיבת כפיר. בסדר גמור. אבל יש בעיני גם משמעות לקצב ולמהירות שצה"ל פעל בה.
אדוני השר, אני מקווה מאוד שבדברים שתישא פה תבהיר בחריפות וללא פשרות את עמדת צה"ל בנושא. תודה.
תגיות: שותף להצעת חוק