'סיכום שבועי'

ינו 20 2017

הר געש

מאת: נושאים: סיכום שבועי

unnamed

לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק- והצטרפו לעדכונים שוטפים !

הר געש

קצה הקרחון | איפא התמלילים של  השיחות האסורות? | איך ייתכן שלרשות לקידום מעמד האשה לא מונתה מנהלת יותר משנה? | המלך מת יחי המלך | מה עוד היה לנו השבוע?

 חברות וחברים, 

כבר שנים ארוכות שהנגב היה לחבית חומר נפץ. התפשטות הבדואים במה שקרוי ה״פזורה", למרחבים הגדולים והפתוחים הייתה לעובדה ששמה לצחוק את חוקי מדינת ישראל. המדינה ניסתה למנוע זאת ואף הציגה כמה תכניות לרכז את הבדואים ביישובים כפריים גדולים או חצי עירוניים. התכניות הללו נכשלו ברובן ובלית ברירה עברה המדינה להליך בעייתי מעורר מחלוקת – הריסת בתים. זה היה עניין של זמן עד אשר החבית תתפוצץ. השבוע זה קרה. פינוי אום אל חיראן היה מוצדק, הוא עבר את כל מסלולי האישור כולל בית הדין הגבוה לצדק, אבל בישראל 2017 זה כבר לא מספיק. מובן שאום אל חיראן הוא רק קצה הקרחון, מאחוריו מסתתרות בעיות כבדות ומסובכות של ערביי ישראל בכלל (אשר גם אצלם אלפי בתים נבנו שלא כחוק) ושל הבדואים בדרום בפרט.

 

כרגיל, פוליטיקאים זריזים תפסו טרמפ על העניין הזה וסיבכו אותו. מה שצריך לעשות עכשיו הוא לחקור את אירועי אום אל חיראן, בין היתר כדי להרגיע את הרוחות לפני שהאש תתפשט. במקביל יש לחדש את ההידברות עם הבדואים. ללא תכנית מוסדרת ומוסכמת בנושא הבדואים והנגב, אום אל חיראן יהיה רק הפתיח לאסונות גדולים.


 

בתחילת השבוע ביקרתי אצל משפחתו האבלה של איברהם אבו סבייח, אחד מפעילי העבודה, שנפטר בשבוע שעבר. הוא ובני משפחתו הם פעילים ותיקים במגזר הבדואי וקשורים אלינו. גם שם הושמעו טענות, אבל לכולם ברור שניתן להסדירן רק בשיח וסיג ולא באלימות. באתי לשם יחד עם יצחק הרצוג ועם ניזאר עאלימי.

עד לאום אל חיראן הייתה הפרשה העיקרית של השבוע היתה הון – שלטון – עיתון. כל שנחשפים התמלילים בעבודה עיתונאית מצוינת של ערוץ 2, כך ברור שהיה זה שיח חריג ואסור משני הצדדים. אינני יודע אם הוא יוליך לכתב אישום, על זה יחליט היועמ"ש לממשלה, אבל מבחינה ציבורית התרחש ביניהם דבר חמור שיש להסתייג ממנו בכל לשון. ראש הממשלה יכול לנסות ולשפר את תדמיתו, בין היתר בעזרת הידברות עם התקשורת, אולם על התקשורת  מוטלת חובה בסיסית לדווח על הכל. הכל. כולנו תלויים בתקשורת וזקוקים לה, וידיעות אחרונות היה אחד מעמודי התווך שלה. אחזור ואומר, אין דמוקרטיה ללא תקשורת, חופשית ופתוחה. הפגיעה בדמוקרטיה היא לכן קשה.

דרשתי השבוע מהיועמ"ש להציג לציבור את התמלילים במלואם. זה חיוני. ראש הממשלה גם חייב לפרוש מיידית  מתיק התקשורת, לתיק זה השפעה עצומה על עולם התקשורת בישראל ואסור שראש הממשלה יחזיק בו כל לא הסתיימה החקירה.

  

זה שנה וארבעה ימים ולרשות למעמד האישה אין מנהלת. מאז פרשה או "הופרשה" ורד סוויד המנהלת הקודמת מתפקידה, לא התמנתה לה מחליפה. מדובר בתפקיד ציבורי מרכזי. מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה נלחמת את מלחמתן של נשים בשירות הציבורי, למען ייצוג ולמען שוויון.

בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יזמתי דיון דחוף ודרשתי להוציא אל הפועל את המינוי. השרה גילה גמליאל שנעדרה מהדיון, מנסה אמנם למנות מועמדת מטעמה לתפקיד, אך כשלה. המינוי אינו עובר ובינתיים כל ענייני הרשות תקועים. הדבר גובל במחדל גדול. לא ייתכן שבגלל חוסר היכולת למנות מועמדת מסוימת, רשות שלמה תהיה מושבתת.

 

בינתיים, אנו עדים להידרדרות משמעותית במעמדה של הרשות וביכולת התפקוד שלה. היא חסרה בחקיקה, בחוות דעת מקצועיות ובהשפעה על מהלכים ממשלתיים. דווקא לתפקיד זה משמעות ציבורית מאד גדולה. זה לא יכול להמשיך עוד, הזמן פקע, יש לאייש תפקיד זה, אמרתי. הייתה הסכמה מלאה ליד השולחן של כל נציגי הארגונים שבאו לדיון, כולל המשנה ליועמ"ש, עו"ד דינה זילבר. הכדור חוזר לשרה גמליאל הועדה לא תניח לה עד שהמינוי יצא לפועל.

בוועדת השקיפות של הכנסת בראשותה של ח"כ סתיו שפיר הנמרצת והזריזה, התקיים דיון ע"פ בקשת ח"כ עמר בר לב בנושא החלטת מועצת הביטחון 2334. זו הייתה הזדמנות לחשוף את המשבר העמוק שעובר משרד החוץ ואשר מקרין על יחסי החוץ של המדינה. ככל שמשקיעים יותר ביחסי חוץ כך גדל הסיכוי לתוצאות טובות יותר. פרמטרים שונים שהוצגו בפנינו בדיון לימדו שישראל ממעטת לטפח את משרד החוץ בהשוואה למדינות בגודל דומה. האתגר שלנו גדול יותר בגלל הבידוד והצורך בתמיכה בינלאומית ובשווקים בינלאומיים. הנה הדברים שאמרתי בישיבת הועדה:

כבר שנתיים שאין שר חוץ בישראל. ראש הממשלה שומר את התיק לעצמו והתוצאה ברורה. בכנסת אני מוביל את השדולה לחיזוק מערך החוץ ומאמין אמונה שלמה שהגיעה העת להעניק למשרד הזה את כוחו ואת הסמכויות הנדרשות. הירשמו לכינוס הקרוב:

היום, יום שישי, 20 בינואר, מתחילה כהונתו של הנשיא הנבחר דונאלד טראמפ. בטמפרטורה מקפיאה בוושינגטון הנפלאה יישבע טראמפ שבועת אמונים וייכנס לבית הלבן. עם סיום כהונתו של הנשיא אובמה פוטרו כ-5,000 בכירים בממשל מתפקידם וביניהם גם שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו. 48 שעות לפני שסיים את תפקידו, הזמנתי אותו להתארח בשדולה ליחסי ישראל- ארה"ב שאני מוביל. זה היה אירוע מרגש. שפירו הצליח בחמש וחצי שנותיו לחדור עמוק לליבה של החברה הישראלית ונגע בנימים העדינים ביותר שלה. במיוחד על רקע קשיים שהתגלעו ביחסי שתי המדינות.

למעלה מ-30 חברי כנסת באו כדי להודות לו ואליהם הצטרפו יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, יו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג ושר האנרגיה והתשתיות, יובל שטייניץ. האירוע המכובד זכה, ובצדק, לסיקור נרחב בתקשורת.

שפירו, אגב נשאר בישראל עם אשתו ובנותיו לאת, שירן ומרב. הן יסיימו בינתיים את לימודיהן והוא כנראה יעסוק בנושאים המעניינים אותו וישפר את העברית המעולה שלו, מי יודע אולי יהיה שגריר ישראל בארה"ב… בינתיים, אני מחכה לספר.

תודה לך דן שפירו, תמיד היית ונשארת ידיד גדול של ישראל. לתמונות מהאירוע לחצו:

מה עוד היה השבוע?

משרד התחבורה ממשיך להתעלם מכביש 66 האדום שגבה בשנתיים האחרונות 8 הרוגים.

הרמטכ"ל עבר טיפול רפואי ונעדר מתפקידו. בשיחה עם כרמלה מנשה הסברתי כיצד יש לנהוג במצבים כאלה. במקביל הודיע שר הביטחון שהוא מאריך את כהונתו של אייזנקוט בעוד שנה, החלטה נבונה וראויה:

התארחתי ביישוב להבים ופגשתי קבוצת של ישראלים מודאגים וחרדים כמונו. תודה לאלק צרפתי, לצבי ונורית ליבנה.

ח״כ דודי אמסלם הגיש הצעת חוק שנועדה למנוע חקירה של ראש ממשלה מכהן. זהו חוק מסוכן שמנסה לקבוע דין שונה בין אזרח לבין ראש ממשלה. כל אדם שווה בפני החוק. אם ראש ממשלה נחשד בעבירה, קלה כחמורה, עליו להיחקר ואם יוחלט, אף לעמוד למשפט. אין הנחות לאיש.

ולבסוף, השבוע התארח בישראל נשיא פולין אנדז'ה דודה. איני דובר מילה פולנית, אך צליל השפה מוכר לי. אמי נולדה בפולין, לכן משפחתנו שמעה עליה לאורך שנים ארוכות. גם נסענו לבקר בעיר מגוריה ובביתה שבעיר וולוצאבק. אמא הייתה אז בת 80 אבל חזרה לילדותה ולנעוריה כאילו דבר לא קרה ואת הרגעים ההם של הביקור אני נוצר עמי כאוצר גדול. בתמונה אימא חווה ואחותה נחמה.
 

הקשרים בין פולין לישראל הם הדוקים אך תמיד תישאר ברקע ההיסטוריה היהודית – פולנית הארוכה והתרבות שנחרבה.

 

שבת שלום, תנוחו קצת.

נחמן

עיקבו אחריי ברשתות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

ינו 13 2017

צונאמי

מאת: נושאים: סיכום שבועי

לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק- והצטרפו לעדכונים שוטפים !

צונאמי

 הון – שלטון – עיתון| "תסמונת אזריה" | האם לחייב שרים להגיע להלוויות? | העצרת שמאחדת | חוק 'בנט' |ניצולי שואה – מה לעשות עוד?  | מה עוד היה לנו?

 

 חברות וחברים,
 

השבוע התחוללה בארץ רעידת אדמה. בסולם ריכטר היא כנראה מגיעה ל-10. תיק 2000 היא אחת הפרשיות המזעזעות שראתה ישראל ביחסי הון- שלטון- עיתון.המפגש המוקלט בין המו"ל של ידיעות אחרונות לבין ראש הממשלה חושף את פניהם המכוערות של התקשורת בישראל ושל השלטון כאחד. איננו יודעים עדיין מספיק אבל גם המעט שהתפרסם, מעביר חלחלה. 

לפני קרוב ל- 50 שנה עבדתי בידיעות אחרונות כעיתונאי באזורי ירושלים והשטחים. זה היה בית נעים ומקצועי, למדתי ממנו הרבה. מאז אני פותח את העיתון בכל יום בהתרגשות גדולה. אני גם מכיר רבים מהכותבים במערכת כולל כמובן את המו"ל. לא תיארתי לעצמי חילופי דברים בין מוזס ונתניהו, אבל כנראה המציאות עולה על כל דמיון. אין גבולות. 

תקשורת היא הבמה החשובה ביותר עליה מתנהל השיח הציבורי. אין דמוקרטיה ללא עיתונות חופשית. לכן בכל עת שיכולתי נלחמתי על חופש העיתונות. בערוץ 2 וברדיו האזורי, שהובלתי את הקמתם בשנות ה- 90, עשינו כל מאמץ לחסן אותם בפני השפעות זרות, שלטוניות או מסחריות. האינטרס שלנו היה להגדיל את השוק ואת הפלורליזם, התוצאה הייתה הפוכה. גם האירוע הזה הוא מערכה נוספת בקרב על הדמוקרטיה שמחייב את כולנו להתגייס.

הדבר החשוב ביותר ברגע הזה הוא לחשוף את תמלילי השיחות במלואם באופן שנדע בדיוק מי אמר למי מה, וגם מתי כמובן. ההדלפות הן מכוונות ומסיטות כל פעם את הדיון לכיוון אחר. נשיא ארה"ב אמר פעם שאור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, לכן עדיף שהכל יהיה גלוי כדי שנוכל, כל אחד ואחת מאתנו, לשפוט מה היה שם. תוך כדי כך גםתבעתי שראש הממשלה ישעה את עצמו מתפקידו כשר התקשורת. בעת הזו אין הוא יכול לשמש בתפקיד שמשפיע בצורה כל כך עמוקה על עולם התקשורת הישראלי כולל ידיעות אחרונות. זה המינימום שמתבקש למען הניקיון הציבורי.

מתקפת הטרור בירושלים מזכירה לכולנו כי בכל עת ובכל מקום יכולים להתרחש פיגועים. שוב הטרור מכה בירושלים. האמת היא שלשמחתנו הפיגועים התמעטו וגל הטירור מלפני שנה שכך, אבל הכל עדיין יכול לקרות. וכך איבדנו את סג"מ יעל יקותיאל, בת 20 מגבעתיים, סגן שיר חג'אג', בת 22 ממעלה אדומים, סגן שירה צור, בת 20 מחיפה וסגן ארז אורבך, בן 20 מאלון שבות.

הפיגוע החזיר את הדי פרשת אזריה. היה מי שטען כי החיילים לא הגיבו בזריזות שכן חששו מ"תסמונת אזריה". קשקוש. חלק מהחיילים התרחקו, כצפוי ומקצתם אכן הגיבו.אין לצה"ל שום "תסמונת אזריה".

אחר כך עלתה על סדר היום שאלת הנוכחות של שרים, סגני שרים וחברי כנסת בהלוויות. ראוי שבכל הלוויה יהיה נציג של הממשלה אבל הסוגיה יותר מסובכת ממה שהיא נשמעת. לאילו הלוויות הולכים ומי הולך? אני זוכר למשל הלוויות בהן השתתפו נציגים חרדים והנוכחים קיבלו זאת בכעס או בתרעומת. זו רק דוגמה. ראש הממשלה הבטיח לעדכן הנוהג והשאלה היא האם בכלל צריך נוהל, ואולי ניתן להשאיר את זה להחלטתם של השרים. עדיף נוהל מחייב, אחרת תהיה אנדרלמוסיה מוחלטת. 
בתכנית "הצוללת" התמקדנו בתפקיד החשוב שממלא הרמטכ"ל בעיצוב העולם הערכי ששומר בימים האלה את צה"ל. בימים האלה הרמטכ״ל הוא מגדלור, אמרתי. 

בינתיים, הופיע מח״ט כפיר בביתה של משפחת אזריה והציע להם ״עיסקא״ במקום ערעור. דובר צה״ל הכחיש. מישהו אמר אמינות?  

בהקשר זה באתי במוצ"ש עם רבים מחברי לעצרת שיזם סרן במילואים זיו שילון, שנפצע קשה בפיצוץ מטען בגבול רצועת עזה ב-2012. היתה זו עצרת של אחדות, יחד עם אימהות שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בקיץ 2014, רחלי פרנקל, בת גלים שער ואיריס יפרח, שמחנו לבוא ולתמוך בו, לתמוך בכולנו, אחרי אירועי השבוע שעבר.

בכנסת דנו בהצעת חוק שיזמה הממשלה להסמיך את שר החינוך לקבוע אילו ארגונים יוכלו להיכנס לבתי ספר ולשוחח עם תלמידים. הכוונה בעיקר לארגוני שמאל למיניהם. אנחנו הצבענו נגד ההצעה הזאת. שיהיה ברור: איננו תומכים כמובן ב"שוברים שתיקה או ב"בצלם" אבל איננו כופרים בזכותם להתקיים. לא זו הייתה הבעיה. הבעיה היא, מי מחליט היום ומי יחליט מחר והאם ניתן לתת לשרים, אנשים פוליטיים, לכוון את המידע ולהשפיע על החשיבה של אנשים צעירים, תלמידי בתי ספר תיכוניים. אני סבור שצעירים אלה, שמתבגרים, אגב, מהר ושנחשפים לכל מיני מקורות, אינם זקוקים לאישור משר החינוך, את מי לראות ואת מי לפגוש. הדברים שאמרתי בדיון עוררו סערה גדולה, האזינו:

התלמידים של היום הם החיילים של מחר והאזרחים של מחרתיים. שום דבר בעולם הערכים שלהם, שום דבר במוסר שלהם לא ישתנה לרעה, אם ידעו וישמעו יותר. ההפך.

בתחילת השבוע נפגשנו עם הצוות הבכיר של הרשות לניצולי שואה במשרד האוצר. למשרדנו מגיעות תלונות רבות של אזרחים וותיקים, ניצולי שואה. ביקשנו לבדוק כיצד ניתן לסייע להם. זה היה ביקור מאלף. היה חשוב לדעת שבשנתיים האחרונות נוספו כמעט 2 מיליארד שקל לתשלומים שונים לניצולי שואה. חשוב. ועדיין אני חש שאנחנו חייבים לעשות יותר. בלאו הכי לצערנו הרב זוהי קבוצת אנשים יקרים שנפרדים בהדרגה מעולמנו ואנחנו מחויבים לעשות את שנות חייהם האחרונות נוחות ונעימות ככל האפשר. לכל מי שיש שאלה בנושאים הללו, לבירורים: 03-5682651 וכתובת האתר.

 ומה עוד היה השבוע?

פגשתי תלמידי רבנות וסטודנטים ללימודי יהדות מארה״ב בהנהגתה של שירה בן ששון לשיחה בנושא שמרתק אותי, עתיד העם היהודי ובעיקר עתיד הקהילה היהודית בארה"ב.

פגשתי קבוצת גמלאים מחברת אלאופ, במסגרת השיח המתמיד שאני מנהל עם אזרחים ותיקים


 

לעוד שני אירועים שיתקיימו במהלך הסופ"ש:

מחר, יום שבת, ה- 14 לינואר, אגיע לראשון לציון להתארח בשבתרבות. הפרטים המלאים בהזמנה המצורפת. אשמח מאד לראותכם.

במוצ"ש, בשעה 19:30 תצא מקפלן פינת לאונרדו זה וינצ'י צעדת מחאה. לחצו לפרטים: 

האדמה עדיין רועדת וכנראה תמשיך. אולי עוד יגיע צונאמי, תיאחזו בכל דבר יציב.

סוף שבוע נעים לכולם,

 

נחמן

אני מזמין אתכם לעקוב אחריי ברשתות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

ינו 06 2017

דגל שחור

לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק- והצטרפו לעדכונים שוטפים !

דגל שחור

בין אזריה לבין מועצת הביטחון  | חדשות בינלאומיות לכולם | חקירת ראש הממשלה | העובדים הסוציאליים אינם שק החבטות  | של מי  גוף האישה | ומה עוד?

 חברות וחברים, 

בית הדין הצבאי הניף השבוע דגל שחור מול פניה של החברה הישראלית. מעבר להרשעה של החייל אלאור אזריה, הכרעת הדין היא מרחיקת לכת ומגדירה מחדש מהו טוהר הנשק, מהו צבא מוסרי וכיצד החיילים והמפקדים בו אמורים להתנהג.רק לשם כך היה צורך במשפט הזה. בשעתו הגדל הונף לאחר הטבח בכפר קאסם בשנת 1956. השבוע הדגל הונף שוב. 

פרץ התגובות שבא אחרי הכרעת הדין  היה אחד מהמחזות הקשים שהארץ הזו ראתה. נכון, רק מאות התאספו במרכז תל אביב, אבל אלפים על אלפים הגיבו ברשתות החברתיות ושם השתוללה שנאה גדולה כלפי בית הדין הצבאי, כלפי הרמטכ"ל, כלפי מוסדות שלטוניים ואנשי ציבור. זאת החלקה הקטנה שלי:

בתגובה קיבלתי שטף של תגובות נאצה, אחת מהן מצטיינת במיוחד:

ההודעה הזאת הועברה למשטרה ואני מחכה לשמוע מה יקרה  הלאה. הגיעה העת שמדינת ישראל תחליט איפה היא עומדת. מלחמה בטרור היא חיונית מאין כמוה אבל אפשר וצריך להילחם בה על פי ערכינו שלנו, כפי שהיה מאז ומעולם. היו חריגות והן טופלו תמיד ביד קשה. אם נניח לרוח הרעה הזו להשתלט עלינו, לא תהיה פה מדינה אלא אוסף אנשים ללא חוק וללא סדר וללא מוסר. 
  

לגבי החייל עצמו, כל מה שנאמר על חנינה אינו רלוונטי כרגע. הפופוליסטים תפסו טרמפ. האפשרות הזו תעלה לסדר היום רק לאחר גזר הדין והיא תלויה, כמובן, תהליכים המשפטיים וגם בחוות הדעת של הרמטכ״ל. השבוע הזה הוא השבוע של הכרעת הדין, חשוב שנבין ונפנים אותן ורק אחר כך תבוא, אם בכלל, החנינה.

בין ההחלטה במועצת הביטחון על עמונה ובין הרשעתו של אלאור אזריה עובר קו אחד, קו חשוב. ישראל נקרעת בין שני היסודות, היהודי והדמוקרטי. בעניין עמונה נשברו המגבלות וההחלטה להפקיע אדמות פרטיות עלתה ותעלה לנו במחיר בינלאומי יקר. במקרה של החייל, הצליח בית הדין הצבאי לחלץ אותנו ממצוקה. אנו חייבים לו תודה. הדי ההחלטה במועצת הביטחון טרם שככו. על פי הצעתי הדחופה לסדר היום דנה השבוע הכנסת בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם, החלטה 2334. 

בחודש הבא ועידת השלום בפאריז. המתקפה אינה נעצרת.

ועדת הכלכלה קידמה השבוע הצעת חוק שלי. יום חג, כמעט. זה לא עניין פשוט, נוכח המצור שהקואליציה הטילה על הצעות החוק שלנו ובכל זאת להצעה זו נמצאה תמיכה והיא תאושר בסופו של דבר.

הצעת החוק מבקשת להנגיש לציבור תושבי הארץ שאינם דוברי עברית אלא אנגלית, ערבית וצרפתית, את החדשות בשפתם. עד עכשיו היו השידורים בערוץ 1, 2 ו-10 בשפות אלה דלים וחלקיים או לא היו כלל. הגעתי למסקנה כי הם זכאים לכך כמו דוברי העברית פה. על עניין זה אני נאבק שנים אחדות מאז שהגעתי לכנסת. מצאתי את תחנת i24News שמשדרת מנמל יפו ואני מקווה ששידוריה, שהינם כמעט בלתי מוכרים בארץ, יגיעו מעתה לא רק למדינות אירופה אלא גם למדינות המזרח התיכון וכמובן לתושבי ישראל והשטחים. זאת תהיה גם תשובה למאות לוויינים המרחפים מעל לראשינו ומשדרים בערבית ובאנגלית ללא שידור אחד לפחות שמקורו בישראל! האזינו לדברי:

ראש הממשלה שוב נחקר. לדברי המשטרה, הוא חשוד בשתי פרשות: פרשת קבלת טובות הנאה ובעוד פרשה, שעליה נחקר אתמול ועדיין אין עליה פרטים. מה שידוע הוא שהפרשה השנייה היא זו שגרמה ליועמ"ש לשנות את דעתו ולאפשר לשוטרים לחקור את נתניהו.

אף אחד אינו חוגג כמובן. עברנו כבר כמה ראשי ממשלה שנחקרו. אחדְ מהם עדיין בכלא. כאזרח ישראלי, איני רוצה לראות את ראש הממשלה שלי מואשם בשחיתות כלשהי. אני מקווה שיתאפשר לרשויות לנהל ולמצות את החקירה במהירות, כדי שיוכל לחזור ולנהל המדינה. אנחנו באופוזיציה נעשה את שלנו במסגרת הדמוקרטית בישראל. כך צריך להחליף שלטון. 

העובדים הסוציאליים נלחמים שוב מלחמה גדולה, לא בשבילם, אלא למען ציבור גדול של מטופלים מכל גווני החברה. עבודה סוציאלית היא מקצוע  מפרך וקשה שלעולם אינה מפצה את האנשים שעוסקים בו. הפעם הם הגיעו לוועדה למעמד האישה וולועדה לעבודה ורווחה כדי למחות על נטל נוסף שהוטל עליהם ללא פיצוי. נושא שקשור לניצולי שואה. איש לא שאל כיצד ינהלו עוד ועוד תיקים, עוד ועוד מטופלים. דרך הדיון הזה עלו גם שאלות גדולות של שיימינג כלפיהם ברשתות החברתיות, של איומים פיזיים על עבודתם ושל מחסור חמור בעובדים ובאמצעים. כפי שעשיתי בעבר שוב שוב, באתי להזדהות אתם. הנה הדברים שאמרתי:

כחבר הוועדה לקידום מעמד האשה אני משתדל להגיע לדיונים ולא תמיד הדבר אפשרי, אבל השבוע לא הסכמתי לוותר על דיון בהצעה שנועדה לצרף רב או קאדי לוועדות להפסקת הריון. מבחינתם זו כמובן נוסחה נהדרת להקשות על קבלת האישור בוועדה. הייתה שם הסכמה רחבה, בין  מפלגתית, שאין להרחיב את המנדט של הוועדות ובמידת הצורך, אולי אף כדאי לצמצם אותו. גופה של האישה הוא רכושה והיא רשאית לעשות בו כרצונה.  היא לא זקוקה לוועדות ציבוריות. כך אמרתי ובזה אני מאמין.

מה עוד היה לנו השבוע:

בעקבות לחצים מהימין ומהמתנחלים, החליט היועמ"ש לקצץ בתחומי סמכותה של דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש, ולהעביר חלק מהם למשנים אחרים שלו, זאת בין היתר בשל עמדותיה וחוות הדעת שלה שלא עלו בקנה אחד עם עמדות השרה והרוח החדשה במשרד. למשל, בסוגיית החטיבה להתיישבות או התנגדותה בדיונים פנימיים במשרד המשפטים למתווה נכסי הנפקדים שהוצע כפתרון בעניין מאחז עמונה.

ועדת החוץ של הפרלמנט האירופי הגיעה לכנסת לביקור. התבקשתי להציג בפניהם את עמדותיו של המחנה הציוני. בין אירופה לישראל ישנה קירבה גדולה ואני שמח שאנו משתתפים לפחות כמשקיפים בפרלמנט האירופי ובמועצת אירופה. בין ישראל ובין מרבית מדינות אירופה היחסים המדיניים, הכלכליים והתרבותיים טובים מאד. הדברים שהשמעתי מבטאים את הקו המדיני שלנו, את הדרישה הבלתי מתפשרת להסדר מדיני גם אם ברגע מסוים אין פרטנר או המוטיבציה של הצד השני קטנה. בעיני האינטרס העליון הוא שלנו להיפרד מן החיבוק הפלסטיני ולקיים מדינה אחת יהודית לצד מדינה פלסטינית:

דברים דומים הבעתי בפני סטודנטים מצטיינים מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק שבאו ללמוד על הבעיות של האזור. קבוצה מעורבת של נציגים ממדינות שונות, מנהיגי העתיד במדינותיהם. אני שמח על ההזדמנות בכל פגישה ופגישה כזו  לטפח בהם אהדה למדינת ישראל, למדינה שלי.

השבוע העבירה הכנסת את התיקון השישי לחוק תאגיד השידור, המאפשר לדחות את הקמתו לפחות עד חודש אפריל. עניין שעולה לקופת המדינה כ- 160 מיליון שקלים מיותרים. כאופוזיציה, ניצלנו את בימת מליאה כדי להתנגד נחרצות למהלך הבזבזני והמיותר. אני החלטתי לספק הצצה אישית נדירה אל הימים האחרים של השידור הציבורי ובין היתר, סיפרתי כיצד שמעתי על פרוץ מלחמת יום הכיפורים, איך שרון הדיח אותי מתפקיד יו״ר רשות השידור ומה צריך לעשות למען שידור ציבורי אמיתי ואחראי. מוזמנים לשמוע.

שמחתי לפגוש את המתמודדים למזכ"לות המפלגה בסניף פתח תקווה, בדיון בניצוחו של שלום קוטלר, חברנו.

בביתה של ד"ר שרה ג'נסטיל במבשרת שוחחנו איילת נחמיאס, יוסי יונה ואני עם חברי מפלגה על עתידה העבודה.

 

זהו. עוד שבוע. לקראת שישי ההתרגשות שוככת.

שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

דצמ 30 2016

אויב או אוהב

מאת: נושאים: סיכום שבועי

unnamed

לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק – והצטרפו אלי לעדכונים שוטפים !

אויב או אוהב

איך קרה שארה"ב הפכה בן לילה לאויבתנו הנצחית?| העורף פגיע והממשלה מסתירה | לא עוד כותל מפלג | באנו לגרש את הבדידות | מה עוד היה לנו השבוע?

  חברות וחברים

בחיל האוויר נהוג לזהות מטוסים בין עמית לטורף. הראשון הוא ידידותי, אוהב והאחר הוא עויין, אויב וצריך ליירט אותו. בשבוע הזה התלבטנו התלבטות מוזרה מאד, בעיני ובעיני אחרים, האם ארה״ב הברית היא אויב או אוהב? 

           
 
האירועים הדרמטיים שהחלו בהצבעה במועצת הביטחון של האו"ם נמשכו עד נאומו המכונן של ג׳ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי. ההחלטה במועצת הביטחון הייתה רעה לישראל, רעה מאד. היא הבליטה את הבידוד הבין לאומי שלנו והעמידה בסימן שאלה גדול את דברי ראש הממשלה, כאילו פרקים אלה נמחקו כבר. ובכן לא. עדיין ואולי יותר מבעבר, ההצבעה לימדה כי הקהילה הבין לאומית אינה מוכנה לקבל את השליטה הישראלית בת ה- 50 בחייהם של מיליוני פלשתינים והדבר מקרין על מעמדנו בעולם.

האזינו לדברי בראיונות לשלום קיטן בתכנית קריאה שלישית ולאורי לוי במוסף של ערוץ 1:
 
אחר כך בא נאומו של קרי והעניק להימנעות של ארה״ב במועצת הביטחון הקשר רחב יותר. קרי שב והדגיש מחויבות ארצו לביטחון ישראל. הסיוע הנדיב ביותר, העזרה בימי מיבחן, כיפת הברזל המדינית, הביטחונית, הכלכלית, שארה״ב פרשה מעל לראשנו, מדינה יחידה וייחודית על פני כדור הארץ. מחצית מסיוע החוץ האמריקאי מכוון לישראל:

אגב, מאז שנות ה-60 נמנעה ארה״ב מהצבעות בענייני ישראל 77 פעם. רק פעם אחת, פעם אחת בלבד, בתקופת אובמה. אולי אוהב הוא לא היה, אבל בוודאי לא אויב. ההתקפות שבאו משרי הממשלה ואפילו מראש הממשלה היו מקוממות ולא היה להן מקום. 

הכעס הוא אכן היועץ הרע ביותר, מה גם שהממשלה ממתינה בקוצר רוח לטראמפ, והוא כבר הבהיר כי הדברים אצלו יראו אחרת. זה היה זמן להיגיון, לחשיבה מדינית שקולה ומתונה. לאן נעלמה החכמה היהודית הזאת? אני תמה.

ולסיכום, אני שב ואומר. יחסינו עם ארה״ב התבססו תמיד על שתי המפלגות הגדולות ועל מערכת של אינטרסים וערכים. החיים נמשכים וחייבים להתמיד בקו הזה,  כך לגבי שתי המפלגות וגם ביחס לשילוב המיוחד של ערכים ואינטרסים משותפים. זאת נוסחת הקסם לשימור הידידות בעתיד. הנה הדברים שאמרתי בדיון הסיעתי המיוחד בנושא:

הגנת העורף הוא נושא נורא משעמם ובאופן טבעי איש לא רוצה להשקיע בו כסף, הרי תמיד יש משהו שהוא דחוף יותר ונראה לפחות חשוב יותר. אבל המלחמות בעשורים האחרונים, במיוחד מאז מלחמת המפרץ, הן המלחמות על העורף. חוסנו של העורף מכתיב את אורך הלחימה ומכאן גם חשיבותו. צה"ל לוקח אותו בחשבון בתכנונים המבצעיים שלו. מבקר המדינה הגיש לאחרונה דו"ח מקיף על העורף בעקבות מבצע צוק איתן. לא תופתעו לשמוע שפערי המיגון, דווקא בצפון הארץ, האזור הסמוך לזירה הלבנונית הם גבוהים במיוחד. גם בהיבטים אחרים ההיערכות של העורף נמצאה בלתי מספקת. המבקר הצביע במיוחד על כך שהממשלה, הקבינט והמועצה לביטחון לאומי אינם משקיעים את הזמן הנדרש כדי לדון במצב העורף.

אגב, אם זכור לכם משרד הביטחון ביטל את המשרד להגנת העורף כדי שלא יתחרו בבלעדיות שלו בנושא הביטחון. סאת היתה טעות. מהדו״ח עולה  שגם לשר הביטחון יש עניינים דחופים יותר. לחצו על מנת לקרא את הכתבות המלאות:


בדיון בועדה העליתי שאלה בעניין מסכות המגן שהפסיקה המדינה לחלק. בסוריה כידוע התנהלה ומתנהלת מלחמת אזרחים ובמהלכה השתמש הצבא הסורי פעמים רבות בנשק כימי כנגד אזרחים. האם ישראל ערוכה למתקפה כזו, עכשיו שאין מחלקים עוד ערכות מגן?  זו שאלה טובה מאד. לא קיבלתי עליה תשובה בישיבה ואני חושש שההיערכות שלנו מול האיום הכימי נחלשת והולכת.

עכשיו חנוכה והזיכרונות הלאומיים לוקחים אותנו לירושלים, להר הבית ולכותל. שם גם קרה הנס הגדול, נס פח השמן. יהודי ארה"ב, שמרביתם משתייכים לזרם הרפורמי ולזרם הקונסרבטיבי מצפים גם הם לנס גדול; הם מצפים שמתווה הכותל שעליו החליטה ממשלת ישראל יצא אל הפועל. המתווה תקוע בשל התנגדות הסיעות החרדיות,  שהגישו גם חוק אשר מחמיר את המצב באזור הכותל. כראש השדולה לחיזוק העם היהודי והשדולה ליחסי ישראל ארה"ב גייסתי עשרות חברי כנסת למכתב לראש הממשלה שיממש את החלטת הממשלה בנידון וגם הגשתי הצעת חוק שתחייב את הממשלה לעשות כן. הנושא הזה שב ומעסיק את יהדות ארה"ב בהיקף ובעומק שאיננו מתארים לעצמנו. חשוב להסיר אותו מסדר היום. אני מקווה שהיוזמות האלה מתוך הכנסת ומחוצה לה יביאו סוף סוף למימוש המתווה. דווקא בימים שארה"ב מציעה את ירושלים כבירת שתי המדינות, דבר שאני מתנגד לו בכל תוקף, אנחנו צריכים להוכיח שירושלים והכותל פתוחים לכל דת ולכל אמונה.

לחצו על התמונה כדי לקרא את הכתבה המלאה שהתפרסמה בג'רוזלם פוסט:

בהקשר לחנוכה, חגגנו כולנו עם משפחותינו ועם חברינו. אני הצטרפתי לארגון "דור לדור", השומר על הקשר הבין דורי, עמותה מופלאה עם פעילים נמרצים וחדורי שליחות. יחד עם ניר, מורן, טל, אפיק, נעה וליסה באנו ליעקב רוט, אזרח ותיק שחי לבדו במרכז תל אביב והדלקנו יחד את הנר השלישי. ליעקב סיפור חיים מרתק ועשייה מגוונת. היה נעים לפגוש אותו והיה נעים לדעת שהאור גירש מעט מהבדידות. מקווה שכולנו נתגייס לפעילות חשובה זו.

ולעוד מספר אירועים שהיו לנו השבוע:

בארץ מתנהל קמפיין של שיסוי, שיימינג,  נגד צעירים חרדים שמתגייסים לצה"ל, תופעה חמורה ביותר שעלולה להרתיע צעירים מלהתגייס, וגם מעכירה את האווירה בחברה החרדית. שרות חרדים בצה״ל היא משימה חשובה אסטרטגית, היא מפתח חשוב בהשתלבותם בעתיד בחברה, מבלי לוותר על ערכיהם ועל אמנותם. אני מצפה כי המשטרה לא תמתין זמן רב מדי, בטרם תנקוט נגדם פעולה.

הבעתי התפעלות מהסדרה בערוץ 1 "והארץ הייתה תוהו ובוהו" שמחזקת את הצורך בשידור הציבורי. בינתיים התוהו ובוהו עבר לשידור הציבורי. לחצו כדי להאזין:

בדיון שיזמתי, חזרנו ודיברנו בוועדת הרווחה, העבודה והבריאות על המאבקים המיותרים המתנהלים על גבם של ניצולי השואה. לחצו כדי למשמוע את הדברים שאמרתי בוועדה:

שמחתי להיות חלק מחגיגות ה-5 שנים לפרלמנט המוערך של אלכס בניר בנים:

ולבסוף, ציינו עם חברינו בכנסת את חג הנוביי גוד, השנה האזרחית החדשה. אנו קרובים לסיומה של השנה 2016. כל התחלה יש בה טעם טוב, טעם של תקווה וציפייה וזו הזדמנות לאחל לעצמנו שוב שנה טובה, שנה שתביא בכנפיה שלום לכל אחד ואחת, בכל פינה בכדור שלנו ולעולם כולו. 

מאחל לכולם שנה אזרחית טובה ומוצלחת וחג חנוכה שמח,

סוף שבוע שקט,

 

שלכם,

 

נחמן

אני מזמין אתכם לעקוב אחרי ברשתות החברתיות:

פייסבוק

טוויטר

יוטיוב

עדיין אין תגובות

הבא »