'סיכום שבועי'

חברות וחברים,

בבוקר יום ה' השתתפתי בכנס מעורר תקווה. הירדן הדרומי, אחד מפנינות הטבע שבישראל הוזנח זה שנים. זרימת המים היא דלה והיא מכילה חומרים רעילים. רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי, הציגה בתל אביב את המחשבות והרעיונות לשיקום הירדן הדרומי בתיאום עם ממשלת ירדן. בכנס השתתף נציג ירדני בכיר. הרהרתי לעצמי כמה מעט אנחנו עוסקים בנושא איכות הסביבה וכמה מעט אנחנו פוגשים לאחרונה נציגים ממדינות שכנות לדו- שיח של שלום ושל פיתוח. הירדן הדרומי הוא נקודת מפגש בין שיפור אקולוגי חשוב לבין מערכת היחסים הקפואה בינינו לבין שכנינו, כולל אלה שעשו עמנו שלום. יצאתי משם אופטימי במחשבה שאם בימים הקשים האלה אנחנו מוצאים זמן וכוח לשקם את הירדן הדרומי- יש תקווה.

כל זה עומד בניגוד מוחלט לדו"ח האחרון של ארגון ה-OECD אשר גילה, שוב, כי המראה אינה משקרת. ישראל מובילה את מדינות ה-OECD  באחוז העוני- 21, וכן היא מתברגת בחמישייה הפותחת הגרועה של פערים בין עשירים ועניים. ביום שהממשלה משלימה שוב תקציב אנטי חברתי, ביום שמחירי החשמל עולים מחדש, אנחנו מבינים כי העוני יגדל וילך וכי עוד עשרות אלפי משפחות ידחקו בעל כורחן מתחת לקו העוני. בנושא זה דיברתי ביום ה' ביומן הבוקר של קול ישראל. לשמיעת הריאיון לחץ כאן. בראיון הצעתי לכונן וועדת חקירה ממלכתית כדי לבחון כיצד נקלעה ישראל לגרעון של 40 מיליארד שקל. מחדלים דומים בתחום הביטחון הפילו בעבר ממשלות והוציאו מן השירות הציבורי ראשי ממשלה, שרי ביטחון, רמטכ"לים ואלופים. לעומת זאת, כשמגיעים למחדל כלכלי, אנחנו מקבלים אותו כאסון טבע וממאנים לנקוט הפעולות הדרושות.

הנושאים החברתיים- כלכליים המשיכו להעסיק את הכנסת בשבוע שעבר. תפילת נשים ליד הכותל, איננה בין הנושאים הללו אבל יש לה חשיבות בפני עצמה. נדהמתי לגלות בישיבת וועדת הפנים ואיכות הסביבה כי משרד הכלכלה הכולל את משרד הדתות מתכוון להוציא תקנות חדשות אשר יעקפו את החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים. פעם אחת בלבד ניתן לנשים להתפלל כדרכן, ובראש החודש הבא כבר יאסר הדבר. חבל. אנחנו מחמיצים פה הזדמנות. שרת המשפטים מנסה להוביל  את השינוי הזה אבל מתנגשת, כצפוי בגורמים החרדים והדתיים.

ביום שלישי האחרון הצטרפתי לכמה עשרות מפגינים ליד בית ראש הממשלה. את המחאה הזאת הוביל מחוז ירושלים במפלגת העבודה. המחאות עד כה הן קטנות בהיקף ומצומצמות בהשפעה, ניתן להניח כי תתרחבנה. בכל מקרה היה משהו רציני ומעודד בעובדה שאנשים רבים מגיעים כדי למחות בשקט, בצורה נעימה אבל בתוקף ומתוך כאב.

עד כאן הפעם.

שבת שלום,

נחמן

חברות וחברים,

כבר מזמן לא היתה מלחמה סוערת ליד הכותל כפי שהיתה ביום שישי האחרון, ראש חודש ניסן. דומה כי כל התסכול והכעס של החרדים על הנפילה במעמדם הציבורי והפוליטי באה לידי ביטוי במחאה הקולנית ואפילו האלימה כנגד נשות הכותל. זה קורה דווקא בשבוע של יום ירושלים, שבו דיברו כל כך הרבה על העיר המאוחדת וכל אחד ידע שהיא שסועה ומפולגת בין יהודים וערבים, בין חרדים וחרד"לים לבין דתיים וחילוניים וכמובן ענייה ורחוקה מרחק רב מן הערים המובילות בישראל.

על נשות הכותל דיברו הרבה בכנסת כולל בוועדת הפנים ואיכות הסביבה- בה אני חבר. דעתי היא כי יש לאפשר להן להתפלל כדרכן, ב"עזרת הנשים". בעתיד אם וכאשר תוכשר פיסת כותל נוספת באזור קשת רובינזון, יוכלו להתפלל שם גם גברים ונשים במשותף, כל אחד בדרכו וכל אחת בדרכה. בעניין זה נוהגת ישראל הרשמית, אפילו לאחר החלטת בית המשפט המחוזי, באופן הפוך לחלוטין למרבית העם היהודי ובעיקר הקהילה היהודית בצפון אמריקה. איננו מבינים או מסרבים להבין, כי בציבורים רפורמיים ואפילו מסורתיים ההפרדה מוחלטת בין נשים וגברים והתפיסה החרדית הנהוגה בארץ, היא מקוממת ודוחה. לאחרונה ביקרנו בקהילות יהודיות ומרכזיות בארה"ב ולמדנו עד כמה הנושא הזה דווקא מעסיק אותם ומסמל עבורם כיצד מדינת ישראל משתנה לרעה.

יום ירושלים צוין כאמור השבוע, לכבודו התכנסה לראשונה שדולת ירושלים שאני עומד בראשה יחד עם חברי הכנסת מרגלית, ריבלין ומקלף. בשדולה חברים 28 חברי כנסת והיא מהגדולות בבית. רק מקצת מבעיותיה של העיר נחשפו בישיבת הפתיחה, אבל אנחנו התחייבנו כי נמשיך ונלווה את ירושלים בעיסוק קפדני ועמוק של ענייניה השוטפים והדחופים.

כירושלמי, וכבנו של אליעזר שייקביץ ז"ל, יקיר ירושלים, אני חש מחויבות עמוקה לעיר הנפלאה הזאת.

היועץ המשפטי לממשלה, לאו דווקא מין הפעילים והנמרצים בהיסטוריה של היועצים, החליט השבוע לכלול את הדרת נשים כעברה פלילית. זה צעד גדול ואפילו אמיץ. בכנסת הקודמת הגשתי הצעת חוק שעוררה בשעתו תמיהות על הגדרת המעשה הזה כעברה פלילית. שמחתי לשמוע כי יש לי כבר אילן גבוה להיתלות בו. אני משוכנע כי לאחר שיחוקק החוק, את שלי כבר הגשתי מחדש, הוא יקשה על כל מעשה של הדרת נשים ופגיעה בהן.

לבסוף התקציב. עוד נעסוק בו רבות. השבוע זרק שר האוצר החדש לאוויר את עקרונות התקציב החדש וספג, בצדק, תגובה ציבורית זועמת. הרעיון לקנוס את כולם, גם מי שיש לו וגם מי שאין לו, בעיקר מי שאין לו' באותו אופן ולדרדר עשרות ואף מאות אלפים אל מעבר לקו העוני הוא רעיון רע. לא הופתעתי כי לפיד נקט בצעד הזה, כי הוא הפשוט מכולם וכי הוא מחייב פחות מחשבה מקורית וארוכת טווח. לפיד, כפי שנהוג לומר באנגלית, "מתאמן עכשיו על התפקיד". הוא חף מכל ידע כלכלי ולכן גם נהנה מאשראי ציבורי מסוים. אולם גם ללא הכשרה כלכלית היה עליו לדעת שהפתרונות הגלומים בתקציב הזה הם רעים.

במזרח התיכון נהוג לומר שאינך מקבל פעמיים הזדמנות ראשונה. יאיר לפיד החמיץ את ההזדמנות הראשונה שלו.

שבת שלום מירושלים,

נחמן

למרות שבתחילת השבוע הושבעה הממשלה ה-33 הרי בסופו של דבר זה היה השבוע של אובמה. אפשר לומר בקיצור וללא כחל וסרק כי אובמה כבש השבוע את ישראל בחיוך, במחוות קטנות אפילו עד כדי חנופה והמרשם עבד, אובמה שיוצא מן הארץ ביום ו' אחר הצהריים הצליח לעשות שינוי תדמיתי בעיני הציבור הישראלי.

השאלה כרגע היא האם השינוי התדמיתי יביא גם לשינוי תודעתי והאם המשימה שהניח על שולחננו – הסדר מדיני בין ישראל לבין הפלשתינאים – אומנם תתגשם. מכל החישובים שליוו את הביקור לא התבהרה התמונה כפי שהושגה בנאומו החשוב בבנייני האומה בירושלים, נאום שנישא במיוחד לציבור הישראלי ולדור הצעיר.

אובמה לא הסתיר את כוונתו: הוא מצפה שדעת הקהל בישראל בראשות צעיריה תוביל את ממשלת ישראל לוויתורים הנדרשים למען השגת שלום. השלום של אובמה נתמך היטב במרכיב הביטחון באופן שאינו משאיר ספקות. אמירה כמו "כל עוד ארצות הברית קיימת, אתם לא לבד" היא נדירה ואינני זוכר ששמעתי כמותה ביחס לאיזושהי מדינה אחרת בעולם. אובמה הדגיש את היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, נושא שגם אני דיברתי עליו במליאת הכנסת נוכח החשש משובו של החוק בעניין זה. לקריאת הנאום מהמליאה לחצו כאן.

באתרי הביקור השונים סיפרו את הסיפור הישראלי המיטבי. בספרי, "מלחמדיה", שהופיע בימים האחרונים אני משרטט מודל לשימוש נבון, מושכל ואפקטיבי של דיפלומטיה ציבורית. אובמה הוא הכהן הגדול של הדיפלומטיה הציבורית, אפשר ללמוד ממנו ואולי, אני מקווה, אם נשכיל ללכת בדרך שאני מציע בין היתר הוא עוד יוכל גם ללמוד איך ישראל ממנפת עצמה באמצעות הדיפלומטיה הציבורית ואז במקום "מלחמדיה" אוכל לפרסם ספר המשך בשם "שלומדיה".

וכאמור ממשלה חדשה נחנכה השבוע. לכשייגמרו תרועות הפסטיבלים יתברר מה שידענו; ממשלה ימנית, ניאו-ליברלית, שתתקשה להתקדם בנתיב השלום ושתטיל גזירות כלכליות אנטי-חברתיות על הציבור. זו ממשלה שבחרנו לא להיות בה. עם זאת דווקא על רקע התנופה האמריקאית החדשה בנושא השלום חשובה מאוד הבטחתה-התחייבותה של יושבת ראש מפלגת "העבודה", שלי יחימוביץ', להעניק לממשלה רשת ביטחון בתחום המדיני כדי לאפשר לה להתקדם כפי שציינתי בראיונותיי לתכניות החדשות של ערוץ 1, ערוץ 2 וערוץ 10.

לבסוף ירושלים, חוץ מהפקקים שמלווים כל ביקור והגיע הזמן להתעלם מהם, פניתי בכנסת לשר האוצר וביקשתי את התערבותו המהירה- שמיד עם כניסתו לתפקיד להחזיר את פעילות הממשלה לירושלים. הכול יודעים שירושלים, אפילו כבירת ישראל, ננטשת והולכת והממשלה מוציאה מן העיר מרכיבים חשובים בפעולתה. אמרתי ליאיר לפיד שזו צריכה להיות משימתו הראשונה: להציב את ירושלים בלב העשייה הממשלתית-ציבורית. לקריאת הנאום מהמליאה לחצו כאן.

בינתיים, ההכנות לחג מסתיימות אני מאחל לכם ולבני משפחותיכם חג שמח, חג שנרבה לעסוק בו בחירות ובשוויון, שלנו וגם של שכנינו. שבת שלום.

מִלחמֶדיָה

ישראל, העולם והקרב על התודעה

נחמן שי

חדש בהוצאת ידיעות ספרים

הקרב על התודעה הפך בשנים האחרונות למערכה רבת-משמעות, בישראל ובעולם. כבר אין זה באמת משנה מה קרה במציאות, חשוב מה נקלט בעדשה ומה שודר ברחבי הרשת. זוהי חזית חדשה הפועלת לטובתם של ארגוני טרור וקבוצות גרילה במאבקם מול מדינות דמוקרטיות ומשמשת כלי לחימה שמשפיע גם על המורל וגם על תהליך קבלת ההחלטות.

מלחמדיה הוא ספר ראשון בשפה העברית העוסק בתורה המתפתחת של הדיפלומטיה הציבורית החדשה ומקומה בקרב התודעתי בין מדינות לבין ארגוני טרור וגרילה. הספר פורש את דרכה ומאבקיה הייחודים של מדינת ישראל במערכה זו ואת הדגם שפיתחה, דגם שעשוי לשמש דוגמה למדינות ליברליות-דמוקרטיות אחרות הנמצאות בעימותים דומים.

ד"ר נחמן שי הוא חבר כנסת ומן המנוסים והוותיקים שבאנשי ההסברה של ישראל. הוא שירת בעבר במגוון תפקידים בתחומי התקשורת וההסברה בארץ ובחו"ל, ובין היתר שימש כדובר צה"ל במלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991 וכראש מערך ההסברה בתחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000. עבודת הדוקטור שעליה מבוסס הספר זכתה בפרס לחקר ביטחון ישראל ע"ש מאיר ורחל צ'צ'יק לשנת 2012, המוענק על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי.

"ספר חובה לכל פוליטיקאי, איש ממשל, עיתונאי, איש עסקים, חוקר וסטודנט"
– פרופ' איתן גלבוע, אוניברסיטת בר אילן

"חיבור מאלף הממחיש את מרכזיותה וחשיבותה של הדיפלומטיה הציבורית בתהליכי תכנון וקבלת ההחלטות"
– רון פרושאור, שגריר ישראל לאו"ם

"המחקר יהיה מעתה לכרך-יסוד בכל ספרייה המתיימרת להקיף את המלחמה הישראלית המתמדת מכל זווית, מסורתית כמו גם חדשנית"
– אמיר אורן, הארץ