'סיכום שבועי'

ספט' 12 2014

השבוע שהיה כך היה: לקחנו את מנהטן ועכשיו את ברלין

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

בברלין, השבוע, למרות שלא שמעתי את המוזיקה ואת המילים, הדהד כל הזמן באוזני שירו של לאונרד כהן: "קודם ניקח את מנהטן, אחר-כך את ברלין".

משלחת של ארבעה חברי כנסת (חיים כץ, מיקי רוזנטל, יעקב מרגי ואני) באה לברלין מטעם קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל – גרמניה אשר חיים כץ ואני עומדים בראשה, ובסיוע קרן האנס זיידל. ראינו הרבה ישראלים בברלין אך לפני כן כמה מילים על הביקור:

הדיפלומטיה הפרלמנטרית היא אחד הערוצים החשובים ביחסים בינלאומיים. כרגיל אנחנו משקיעים בכך מעט מדי ואיננו מעריכים נכונה את משקלם של פרלמנטים בעיצוב מדיניות החוץ של ארצותיהם. למיטב ידיעתי מאז פרצה מלחמת עזה ועד הרגע הזה לא היו בגרמניה שרים, כמובן שר החוץ, וגם לא חברי כנסת. הייתה אם כן משמעות מיוחדת למפגשים כאלה בשולי המלחמה ונוכח הביקורת החריפה שנמתחה בדעת הקהל הגרמנית על המלחמה ותוצאותיה. אגב, היה פער ניכר בין עמדותיה הרשמיות של ממשלת גרמניה שגיבתה בדרך כלל את ישראל ובין הציבור הרחב, כולל התקשורת שביקרו אותה. בין לבין נרשמה גם עליה ברמת האנטישמיות כמו במקומות אחרים באירופה. הנה כתבה שפורסמה ב-YNET העוסקת בעליית האנטישמיות באירופה.

נפגשנו עם יושב ראש הבונדסטג, ראשי ועדות החוץ והביטחון, ראשי סיעות וכמובן עם עמיתינו, חברי קבוצת הידידות המקבילה לנו.

פגישה עם יו׳״ר הבונדסטאג. השמיע דברים קשים בגנות האנטישמיות, ישתתף בהפגנה ביום ראשון נגד אנטישמיות עם הקנצלרית מרקל ועם נשיא גרמניה.

הופענו לפני המועצה ליחסי חוץ, פגשנו קבוצות של צעירים והתוודענו לפרויקטים אזרחיים שונים שעוסקים בישראל ובמאבק באנטישמיות וכמובן, ביקורים באתרים בעלי ערך היסטורי, שברלין מתאפיינת בהם.

אבני מרצפת בברלין, על כל לוח נחושת שמו של יהודי, תושב העיר שנספה בשואה. אלפים רבים כאלה.

כצפוי, לישראל אתגר גדול בגרמניה. העבר מתרחק והולך, הדורות שזוכרים היטב או באופן קלוש נעלמים והדור הצעיר, כולל בפוליטיקה, חושב ומתנהג אחרת. מובן שמגרמניה יש לנו, בצדק, ציפיות אחרות אבל מי שמסתכל קדימה חייב לראות את השינוי במגוון האנושי (יותר זרים, יותר מוסלמים) על אדמת גרמניה וגם להבין כי למדינה החזקה והמובילה במערב אירופה יש עניינים אחרים דוחקים,  שמשפיעים על מעמדה של ישראל.

בישראל סבורים שגרמניה נתונה מראש ושעמדותיה יציבות, ואני אומר כי אין גבול להשקעה שצריך להשקיע ולרגישות שצריך לגלות. מה שנראה מפה ברור ומובן מאליו ,הרי ישראל מגינה על עצמה ופועלת באופן מידתי וזהיר, נראה משם שונה לחלוטין – פעולה בכוח רב מדי שגרמה למספר נפגעים חסר פרופורציה.

זהו האתגר שעומד היום בגרמניה, ולא רק שם בפני מדיניות החוץ של ישראל ואני לא רואה מי ירים את הכפפה, מי ישנס מותניים ומי יתגייס לבנות מחדש את מעמדה הבינלאומי של ישראל שניזק כה קשה במבצע "צוק איתן" ואחריו. על הפקעת 4000 דונם בגוש עציון כבר דיברנו?

ובאשר לישראלים, אלה נראים ונשמעים בכל מקום, למעלה מעשרים אלף איש צעירים וצעירים פחות, בחרו לגור שם ואליהם מצטרפים תיירים רבים  מישראל. ברלין היא אכן עיר יפיפייה, מתחדשת ומלאת תנופה, אבל עדיין כל רגע על אדמת גרמניה ובמיוחד בברלין, עמוס באותן רגשות ובסימני שאלה על המשיכה המיוחדת הזאת של ישראלים לגרמניה.

אז זהו: לקחנו את מנהטן ועכשיו את ברלין…

שבת שלום,

נחמן שי

עדיין אין תגובות

ספט' 05 2014

השבוע שהיה כך היה: הדי מלחמה 31.8-4.9.14

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

ההדים והזעזועים של מלחמת עזה עדיין נמשכים. נכון שאנחנו נמצאים בהפסקת אש, מוגבלת, לכאורה, לחודש, אבל נראה ששום דבר לא הסתיים. ביום ראשון השבוע הלכתי לבקר ביקורי תנחומים בקיבוץ נירים אצל משפחותיהם של זאביק עציון ושחר מלמד ז"ל, שנהרגו ימים לפני כן בשעה האחרונה של הלחימה. חבר שלישי של הקיבוץ שנפצע קשה עדיין נלחם על חייו. בנירים שמעתי דברים קשים  על התנהגות הממשלה ועל היחס אליהם בעת הלחימה. נדיר לשמוע דברים כאלה מחברי קיבוצים שבמשך שנים ארוכות היו חשופים לאיומי הרקטות והפצמ"רים ועכשיו סוף, סוף נתנו למחאה הזאת ביטוי.

אני לא בטוח שהחלטת הממשלה מאותו יום לגבי הזרמת כספים לדרום, אשר כמובן טרם מומשה, יש בה די, מה גם שכדרכה, הממשלה אומרת דברים אחדים ועושה אחרים, למשל, ערים מרכזיות בדרום כמו אשקלון ואשדוד, שנמצאות בקו ה-40 הודרו לעת עתה מהסיוע הממשלתי. השבוע אני מגיש עתירה חדשה לבג"צ והפעם תובע באופן ישיר לבטל את קו 40 הקילומטרים, שלא היה ולא נברא. דברים ברוח זו אמרתי בתכנית "קריאה שלישית" בערוץ הכנסת.

במהלך השבוע פגשתי נציגים נבחרים מהקונגרס האמריקאי, מהפרלמנט הקנדי ומהפרלמנט האירופי.יו"ר המפלגה, יצחק (בוז'י) הרצוג, שהזמין אותי לחלק מהפגישות, משקיע ככל הנראה יותר עבודה משר החוץ ליברמן בטיפוח יחסי החוץ הרעועים שלנו. דווקא אנחנו כאופוזיציה, יודעים להציג עמדה ישראלית מאוזנת, הגיונית, נבונה וצודקת, כפי שאמרו לנו חברי הסיעה הסוציאליסטית בפרלמנט האירופי. על הצורך לשקם את חזית החוץ פרסמתי השבוע מאמר בדה מרקר.

ההוכחה הניצחת לעיוורון המדיני של הממשלה היא ההחלטה חסרת האחריות על הפקעת 4,000 דונם בגוש עציון. גוש עציון יישאר תחת שלטונה של מדינת ישראל, אני מקווה, אבל החלטות הממשלה מערערות גם על האמירה הזאת ובעיקר נותנות סטירת לחי מהדהדת לכל הגורמים הבינלאומיים בארה"ב ובאירופה, שתמכו בנו במהלך הלחימה בעזה ואשר מבינים עתה היטב כי ״מה שהיה הוא שיהיה״. אין אופק מדיני, אין שותפות עם הרשות הפלשתינאית, הים הוא אותו ים והערבים הם אותם ערבים, כפי שנהג לומר ראש הממשלה יצחק שמיר וממשיך בכך בינימין נתניהו.

הכנסת התעוררה השבוע מתרדמת הקיץ הארוכה מדי כדי לקיים ישיבות של ועדת החוץ והביטחון, ועדת הכספים ואפילו המליאה. בכל הדיונים האלה ליוותה אותנו מלחמת עזה. לוועדת הכספים שעסקה במע"מ אפס התפרצו תושבי הדרום ודרשו, בצדק, לדון קודם כל בענייניהם שלהם. בוועדת החוץ והביטחון ניסה היו"ר, זאב אלקין, לקדם רעיון כי הוועדה תהווה פורום לבדיקת התנהלות הממשלה על זרועותיה השונות במלחמה. זהו דבר מופרך. הוועדה אכן רשאית לדון בכל עניין והלוואי ותעשה כן, אבל אסור לשכוח כי זהו פורום פוליטי וחסר סמכויות. לעומת זאת וועדת בדיקה חיצונית – משפטית חיונית ביותר כדי להבין כיצד נכנסנו למלחמה הזאת, מה ידענו ולא ידענו, כיצד התנהלה ובעיקר כיצד אנחנו יוצאים ממנה ולאן. נראה אם הלחץ הציבורי יתחזק ויצליח לכפות על הממשלה ועדה כזאת, אשר כמובן, מאיימת עלייה.

לבסוף, ביום ראשון הלכו ילדי ישראל לבית הספר ואני רוצה לשוב ולהקדיש לכם את הפוסט שהעליתי באותו יום בפייסבוק.

"עם ישראל הולך היום לבית הספר. טעות לחשוב שמדובר רק ב-2.2 מיליון ילדים. לילדים יש הורים, אחיות ואחים וכמובן סבים וסבתות. אז כולנו הולכים איתם ביחד לבית הספר וליבנו פועם בקצב של לבבותיהם הקטנים וההתרגשות שלהם, היא ההתרגשות שלנו.

ילדי ישראל באים לבית הספר אחרי שתירגלנו אותם כל הקיץ בצבע אדום ועשינו את חייהם קשים עד מאד. אין ילדים כאלה בעולם שחווית הקיץ שלהם עם מרחבים מוגנים ואזעקות חוזרות ונישנות. איזה מין ילדים הם יהיו לכשיגדלו ומה הם יזכרו מקיץ 2014?

אני רוצה להזכיר לכולנו שגם בעזה יש ילדים ורבים מהם לא ילכו לבית ספר בשנה הקרובה כי המלחמה הרסה את חייהם. האחראים לאסון הזה נמצאים לידם. הם רק צריכים לקרוא להם והם יצאו מתוך המחילות והמנהרות. אנחנו צריכים גם לדאוג לילדים האלה ולכל הילדים שסביבנו, כי מהם צפויה לבוא התקווה ואולי יהיו פה פעם חיים אחרים..

ולבסוף מילה אישית, לתלמידות האישיות שלנו, למיקה שמתחילה כיתה ב' ולעלמה שהולכת לגן חובה – שיהיו לכן רק ימים יפים."

שבת שלום,

נחמן שי

עדיין אין תגובות

אוג' 29 2014

השבוע שהיה כך היה: הסדר החדש

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

"החזרתי את השקט לדרום", אלה המילים אליהן הציבור בישראל חיכה ביום רביעי בערב במסיבת העיתונאים העגומה משהו של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. במקום זאת, שמענו את כל מה שהחמאס לא השיג; נמל ימי, שדה תעופה, שחרור אסירים ועוד.. אז יפה, החמאס נכשל. אבל האם זה אומר שאנחנו הצלחנו? ואם כן, במה? כי הרי את המילים "החזרתי את השקט לדרום" – לא שמענו. בנושא זה, סיום מלחמת עזה, לעת עתה, דיברתי ביומן הבוקר של רשת ב' (דקה 01:26:57), אולפן Ynet וחדשות ערוץ 1.

50 הימים של המלחמה הסתיימו ועכשיו אנחנו מתפנים לסיכומים ראשונים. בינתיים, אגב, אנחנו רק בהפסקת אש אז גם כדאי שלא להגזים. בכל מיקרה, אין ספק כי החמאס חטף מהלומה איומה, במיוחד אם אין מנתקים בין החמאס לבין תושבי עזה הלא-מעורבים שהרי חלק גדול מההרוגים הם לא מעורבים, וכך גם חלק מהנכסים דלא ניידי שחיל האוויר פגע בהם.

זוהי המלחמה החדשה, הא-סימטרית, שהתנסינו בה עכשיו בפעם הרביעית ולצערנו היא כרוכה במספר רב של נפגעים ובזק סביבתי גדול.. אני מקווה שבעולם ובמיוחד בוועדת החקירה שהוקמה על ידי האו"ם, יתייחסו למלחמת עזה כפי שמתייחסים לעימותים דומים בין מדינות מערביות – ליברליות לבין ארגוני הטרור. מעין כורח המציאות, שבלעדיה אי אפשר לרסן ארגון טרור. בעניין זה מעניין יהיה לראות בקרוב כיצד תנהג ארה"ב בארגון דאעש מרגע שהכריזה עליו מלחמה. בכל מיקרה, בעניינינו, המלחמה הסתיימה במשבר אמון עמוק בין הציבור לבין הממשלה. בסקרים השונים איבדו ראש הממשלה ושר הביטחון נתחים גדולים מן התמיכה שהיתה להם, בראשית הלחימה. לקראת סוף המלחמה שמענו ביקורת קשה  מתושבי הדרום ובמיוחד מתושבי עוטף עזה. אין ספק כי קשה יהיה להחזיר את אמונם במדינה ובמוסדותיה.

מפלגת העבודה נהגה באחריות ובממלכתיות במהלך הלחימה. אני מנסה לדמיין מה היה קורה אילו הדברים היו הפוכים, וממשלה בראשות העבודה היתה מוליכה את עם ישראל למלחמה ובוודאי מסיימת אותה כפי שהסתיימה… זה שעשוע אינטלקטואלי. אני מאמין שהיה נכון לנהוג כך, אבל כבר בחציה השני החילונו לדרוש את הדרישות המתבקשות ממלחמה כזו, ובראשה ובראשונה לפתוח פרק מדיני ביחסים בינינו לבין הפלשתינאים ובינינו לבין האזור כולו. שמענו מראש הממשלה הרבה על "אופק מדיני חדש" אבל אפילו את תחילתו של התהליך לא ראינו והוא שיח חדש בינינו לבין הפלשתינאים. יש מילים שעברו מכבסה וניקוי יבש במלחמה, גם ״אופק מדיני חדש״ הוא ביניהם.

מערכת החוץ הוזנחה לחלוטין במהלך הלחימה. לשר החוץ דעה שונה לחלוטין על המלחמה ומטרותיה ומשנדחתה עמדתו, העדיף לעמוד מן הצד ולצלוף בראש הממשלה. התוצאה, לא רק בגלל, אבל גם, היא מפולת מדינית לישראל וסחף במעמדה הבינלאומי. הנה מאמר שכתבתי בנידון בעיתון גלובס.

מלחמות חייבות להסתיים בהסדר מדיני, אחרת הן חוזרות. מקצת מלחמות העבר שלנו הובילו להסכמי שלום. גם אם לא יהיה שלום בינינו לבין הפלשתינאים, כל הפלשתינאים,  עלינו להגיע איתם להסדר ארוך טווח המבוסס על מרכיבים חזקים של ביטחון. מלחמת עזה לימדה אותנו מחדש על חיוניותו של הביטחון  במדינת ישראל ועל מרכזיותו.

השבוע ירדתי לדרום, ביקרתי בשדרות, נתיבות ואופקים וכך בכוונתי לעשות בשבועות הקרובים.  למרות שה"כסף לא יענה על הכל״ הממשלה נדרשת להקצות משאבים אדירים לחיזוק הדרום. גם בעניין הזה מפלגת העבודה תעמוד מעל לראשה של הממשלה ותדרוש כי התשובה הציונית החדשה תהיה בתחומי הקו הירוק, בנירים, בנחל עוז, בשדרות, בנתיבות ובעשרות רבות של ישובי עוטף וחוטף עזה.

הגיע הזמן לסדר עדיפויות חדש במדינת ישראל.

בנושא זה דיברתי בתכנית "פוליטיקה" בערוץ 1, ובזוג או פרט בערוץ הכנסת.

ולסיום, כשנפתחה המלחמה כתבתי על השירים העצובים שחזרו למקלטי הרדיו שלנו. בסיומה,  הנה עוד שיר ״שיר של אחרי מלחמה״, משיריו היפים של אריק איינשטיין

"שיר ישן נושן, שיר של חיילים

שחוזרים אחרי הקרב

שיר של אהובה, מחכה לך -

מישהו שר את זה קודם

זהו שיר אחרי מלחמה

הוא תמיד מזכיר לי תקווה

היא מחכה, אהובה כבר חוזר

זהו שיר שבא אחרי המלחמה…"

לסיום – סיום,  שמחתי למצוא כי בתכנית של אטילה המשחק המרכזי, דורגו חברי הכנסת על בסיס פעילותם בחודש האחרון. מצאתי את עצמי במקום השלישי בין כל חברי הכנסת. מקום טוב בצמרת. הנה התכנית המלאה.

סוף שבוע שקט ורגוע לכולנו,

נחמן שי

תגובה אחת

אוג' 22 2014

השבוע שהיה כך היה: בין הפסקות האש 17-21.8.14

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

בכפר הנופש נחשולים, על חוף הים, הכל נראה נפלא. אבל במרחק של כמה עשרות קילומטרים דרומה, מתנהלת מלחמה של ממש ומידי פעם היא גם מתזכרת את התושבים באזורים מרוחקים יותר. גם בשידורי הטלוויזיה, הרדיו והאפליקציות המיוחדות – כולן משדרות צבע אדום מידי פעם בפעם.

אני לא צריך שיסבירו לי שזאת מלחמה. אני יודע. מלחמה בעצימות נמוכה, ששונה מן המלחמות האחרות שהורגלנו בהן, אבל האמת היא שהמלחמה שלפנינו כבר איננה אפילו בעצימות נמוכה; באורך, בהיקף, בעוצמה, בעלות הכספית – כלכלית ובאובדן האנושי, היא מלחמה לכל דבר. אז נכון שלא כולם ממלאים שקי חול, צובעים את פנסי המכוניות או לובשים חאקי. אלה מלחמות העבר. לפנינו מלחמה בשנת 2014.

שופטי בג"צ, שבפניהם הופעתי אתמול, יחד עם החזית להגנת הציבור, יודעים זאת היטב. אבל הם לא רצו לכפות על הממשלה להכריז על המצב הקיים מלחמה והעדיפו כי במדינה תעשה זאת בבוא העת, כפי שעשתה בשנת 2006. על פי הצעת בג"צ, משכנו את פנייתנו, אבל נחזור לשם בשבוע הבא בעתירה חדשה שתעסוק בקו 40 הק"מ. אין קו כזה. הוא ערטילאי ונועד רק לצמצם את הפיצוי שהממשלה מפצה את אזרחיה. זו טעות חמורה, המצטרפת לטעויות אחרות שהממשלה עשתה ועושה.

לפנייה הזאת אנחנו נשמח לצרף כל מי שחש ויכול להוכיח כי מלחמת עזה פגעה בו או בה באופן ישיר או עקיף. קול קורא

בכל מיקרה הפסקת האש קרסה השבוע פעם נוספת. בשבילי היא סימנה את הקו שאין לחזור ממנו. לא עולה עוד על הדעת שארגון הטרור הזה יעשה צחוק ממדינה שלמה. ברצונו יש אש, וברצונו אין. גם בראיון בערוץ 1 וגם בערוץ 10 (דקה 02:00:00) הבעתי את דעתי כי על ממשלת ישראל לנהל מאבק צבאי בחמאס ללא פשרות וללא הסדרות למיניהן עד אשר יותש ויפגע כושר הלחימה שלו. אנחנו עדיין לא שם. אחר כך יבוא סדר חדש שיעשה בינינו לבין הרשות הפלשתינית.

הפסקות האש הרצופות רק בלבלו בינתיים את תושבי עוטף עזה, את הציבור כולו ואפילו את צה"ל. אי אפשר להתניע רכב, להסיע אותו חמישה מטר ולהדמימו. שום מערכת איננה יכולה לעבוד כך. זה המקום שצריך לשוב ולומר כי הגיע הזמן למנהיגות חדשה שתוביל את ישראל לביטחון ולהסדרים ארוכי טווח עם שכניה. ומשהו על היום שאחרי, בהקשר הישראלי – פנימי במאמר שפרסמתי בג'רוזלם פוסט.

בהעדר כנסת מתפקדת יצאתי השבוע לשני סיורים בכפרי הדרוזים דליית אל כרמל ועוספיא שבצפון ובעיר הבדואית, רהט, שבדרום. התקופה הזאת אינה מטיבה עם היחסים בין הרוב היהודי לבין המיעוטים החיים עמנו. אצל הדרוזים פגשתי את ידידי רפיק חלבי, ראש המועצה המקומית דליית את כרמל. עיתונאי לשעבר שלקח על עצמו תפקיד ציבורי חשוב ומהיכרותי בת 40 השנה עמו, אני בטוח כי יצליח. פגשתי גם את עמיתו בעוספייא, ווג'יה כיוף ואת פעילי המפלגה בשתי העיירות, גואד חלבי, חוסיין אבו זלף ונוספים. העדה הדרוזית נלחמת עשרות שנים לצדינו, היהודים, ועדיין לא זכתה להכרה מלאה ולשוויון זכויות. אנחנו גאים במח״ט הכריזמטי של גולני, אבל שוכחים שיש גם יום יום ובעיות קשות שהדרוזים מתמודדים עימן. השיחות עם חברינו שם מתסכלות . הגיעה עת שינוי.

עם ראש המועצה המקומית רפיק חלבי

בעיר הבדואית רהט פגשתי את ראש העיריה, טאלל אל גרנאווי ואת חברינו מוחמד אלקרנאווי וחלאד אבו אני. לבדואים קשיים משלהם. רק לאחרונה התברר כי אין להם כל מערכות מיגון ובמקרה הטוב הם שומעים את הצפירות וגם זה לא בכל פעם. התכנית האחרונה להתמודדות עם בעיות הקרקעות והפזורה נעלמה, כשם שעלתה. המציאות מחריפה והולכת. עוד נושא חשוב ליום שלאחר המלחמה.

ולבסוף עוד משהו לסדר היום האזרחי שלנו, הגימלאים והקשישים. במשרד עורכי הדין פישר, בכר, חן, פגשתי שלוש עורכות דין, אשר משקיעות בהתנדבות עבודה גדולה בסיוע משפטי לקשישים בתל אביב. בעבר הדבר נעשה בשיתוף עם הקליניקה המשפטית של המרכז הבין תחומי ואני מקווה כי זה יחזור לשם. היה נפלא לשמוע אנשים צעירים, אשר לא רק מדברים על תיקון עולם, אבל גם מממשים אותו.

הנה סיפור חיובי כדי לצאת לסוף השבוע.

שבת שלום.

נחמן

תגובה אחת

הבא »