'סיכום שבועי'

אוג' 29 2014

השבוע שהיה כך היה: הסדר החדש

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

"החזרתי את השקט לדרום", אלה המילים אליהן הציבור בישראל חיכה ביום רביעי בערב במסיבת העיתונאים העגומה משהו של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. במקום זאת, שמענו את כל מה שהחמאס לא השיג; נמל ימי, שדה תעופה, שחרור אסירים ועוד.. אז יפה, החמאס נכשל. אבל האם זה אומר שאנחנו הצלחנו? ואם כן, במה? כי הרי את המילים "החזרתי את השקט לדרום" – לא שמענו. בנושא זה, סיום מלחמת עזה, לעת עתה, דיברתי ביומן הבוקר של רשת ב' (דקה 01:26:57), אולפן Ynet וחדשות ערוץ 1.

50 הימים של המלחמה הסתיימו ועכשיו אנחנו מתפנים לסיכומים ראשונים. בינתיים, אגב, אנחנו רק בהפסקת אש אז גם כדאי שלא להגזים. בכל מיקרה, אין ספק כי החמאס חטף מהלומה איומה, במיוחד אם אין מנתקים בין החמאס לבין תושבי עזה הלא-מעורבים שהרי חלק גדול מההרוגים הם לא מעורבים, וכך גם חלק מהנכסים דלא ניידי שחיל האוויר פגע בהם.

זוהי המלחמה החדשה, הא-סימטרית, שהתנסינו בה עכשיו בפעם הרביעית ולצערנו היא כרוכה במספר רב של נפגעים ובזק סביבתי גדול.. אני מקווה שבעולם ובמיוחד בוועדת החקירה שהוקמה על ידי האו"ם, יתייחסו למלחמת עזה כפי שמתייחסים לעימותים דומים בין מדינות מערביות – ליברליות לבין ארגוני הטרור. מעין כורח המציאות, שבלעדיה אי אפשר לרסן ארגון טרור. בעניין זה מעניין יהיה לראות בקרוב כיצד תנהג ארה"ב בארגון דאעש מרגע שהכריזה עליו מלחמה. בכל מיקרה, בעניינינו, המלחמה הסתיימה במשבר אמון עמוק בין הציבור לבין הממשלה. בסקרים השונים איבדו ראש הממשלה ושר הביטחון נתחים גדולים מן התמיכה שהיתה להם, בראשית הלחימה. לקראת סוף המלחמה שמענו ביקורת קשה  מתושבי הדרום ובמיוחד מתושבי עוטף עזה. אין ספק כי קשה יהיה להחזיר את אמונם במדינה ובמוסדותיה.

מפלגת העבודה נהגה באחריות ובממלכתיות במהלך הלחימה. אני מנסה לדמיין מה היה קורה אילו הדברים היו הפוכים, וממשלה בראשות העבודה היתה מוליכה את עם ישראל למלחמה ובוודאי מסיימת אותה כפי שהסתיימה… זה שעשוע אינטלקטואלי. אני מאמין שהיה נכון לנהוג כך, אבל כבר בחציה השני החילונו לדרוש את הדרישות המתבקשות ממלחמה כזו, ובראשה ובראשונה לפתוח פרק מדיני ביחסים בינינו לבין הפלשתינאים ובינינו לבין האזור כולו. שמענו מראש הממשלה הרבה על "אופק מדיני חדש" אבל אפילו את תחילתו של התהליך לא ראינו והוא שיח חדש בינינו לבין הפלשתינאים. יש מילים שעברו מכבסה וניקוי יבש במלחמה, גם ״אופק מדיני חדש״ הוא ביניהם.

מערכת החוץ הוזנחה לחלוטין במהלך הלחימה. לשר החוץ דעה שונה לחלוטין על המלחמה ומטרותיה ומשנדחתה עמדתו, העדיף לעמוד מן הצד ולצלוף בראש הממשלה. התוצאה, לא רק בגלל, אבל גם, היא מפולת מדינית לישראל וסחף במעמדה הבינלאומי. הנה מאמר שכתבתי בנידון בעיתון גלובס.

מלחמות חייבות להסתיים בהסדר מדיני, אחרת הן חוזרות. מקצת מלחמות העבר שלנו הובילו להסכמי שלום. גם אם לא יהיה שלום בינינו לבין הפלשתינאים, כל הפלשתינאים,  עלינו להגיע איתם להסדר ארוך טווח המבוסס על מרכיבים חזקים של ביטחון. מלחמת עזה לימדה אותנו מחדש על חיוניותו של הביטחון  במדינת ישראל ועל מרכזיותו.

השבוע ירדתי לדרום, ביקרתי בשדרות, נתיבות ואופקים וכך בכוונתי לעשות בשבועות הקרובים.  למרות שה"כסף לא יענה על הכל״ הממשלה נדרשת להקצות משאבים אדירים לחיזוק הדרום. גם בעניין הזה מפלגת העבודה תעמוד מעל לראשה של הממשלה ותדרוש כי התשובה הציונית החדשה תהיה בתחומי הקו הירוק, בנירים, בנחל עוז, בשדרות, בנתיבות ובעשרות רבות של ישובי עוטף וחוטף עזה.

הגיע הזמן לסדר עדיפויות חדש במדינת ישראל.

בנושא זה דיברתי בתכנית "פוליטיקה" בערוץ 1, ובזוג או פרט בערוץ הכנסת.

ולסיום, כשנפתחה המלחמה כתבתי על השירים העצובים שחזרו למקלטי הרדיו שלנו. בסיומה,  הנה עוד שיר ״שיר של אחרי מלחמה״, משיריו היפים של אריק איינשטיין

"שיר ישן נושן, שיר של חיילים

שחוזרים אחרי הקרב

שיר של אהובה, מחכה לך -

מישהו שר את זה קודם

זהו שיר אחרי מלחמה

הוא תמיד מזכיר לי תקווה

היא מחכה, אהובה כבר חוזר

זהו שיר שבא אחרי המלחמה…"

לסיום – סיום,  שמחתי למצוא כי בתכנית של אטילה המשחק המרכזי, דורגו חברי הכנסת על בסיס פעילותם בחודש האחרון. מצאתי את עצמי במקום השלישי בין כל חברי הכנסת. מקום טוב בצמרת. הנה התכנית המלאה.

סוף שבוע שקט ורגוע לכולנו,

נחמן שי

תגובה אחת

אוג' 22 2014

השבוע שהיה כך היה: בין הפסקות האש 17-21.8.14

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

בכפר הנופש נחשולים, על חוף הים, הכל נראה נפלא. אבל במרחק של כמה עשרות קילומטרים דרומה, מתנהלת מלחמה של ממש ומידי פעם היא גם מתזכרת את התושבים באזורים מרוחקים יותר. גם בשידורי הטלוויזיה, הרדיו והאפליקציות המיוחדות – כולן משדרות צבע אדום מידי פעם בפעם.

אני לא צריך שיסבירו לי שזאת מלחמה. אני יודע. מלחמה בעצימות נמוכה, ששונה מן המלחמות האחרות שהורגלנו בהן, אבל האמת היא שהמלחמה שלפנינו כבר איננה אפילו בעצימות נמוכה; באורך, בהיקף, בעוצמה, בעלות הכספית – כלכלית ובאובדן האנושי, היא מלחמה לכל דבר. אז נכון שלא כולם ממלאים שקי חול, צובעים את פנסי המכוניות או לובשים חאקי. אלה מלחמות העבר. לפנינו מלחמה בשנת 2014.

שופטי בג"צ, שבפניהם הופעתי אתמול, יחד עם החזית להגנת הציבור, יודעים זאת היטב. אבל הם לא רצו לכפות על הממשלה להכריז על המצב הקיים מלחמה והעדיפו כי במדינה תעשה זאת בבוא העת, כפי שעשתה בשנת 2006. על פי הצעת בג"צ, משכנו את פנייתנו, אבל נחזור לשם בשבוע הבא בעתירה חדשה שתעסוק בקו 40 הק"מ. אין קו כזה. הוא ערטילאי ונועד רק לצמצם את הפיצוי שהממשלה מפצה את אזרחיה. זו טעות חמורה, המצטרפת לטעויות אחרות שהממשלה עשתה ועושה.

לפנייה הזאת אנחנו נשמח לצרף כל מי שחש ויכול להוכיח כי מלחמת עזה פגעה בו או בה באופן ישיר או עקיף. קול קורא

בכל מיקרה הפסקת האש קרסה השבוע פעם נוספת. בשבילי היא סימנה את הקו שאין לחזור ממנו. לא עולה עוד על הדעת שארגון הטרור הזה יעשה צחוק ממדינה שלמה. ברצונו יש אש, וברצונו אין. גם בראיון בערוץ 1 וגם בערוץ 10 (דקה 02:00:00) הבעתי את דעתי כי על ממשלת ישראל לנהל מאבק צבאי בחמאס ללא פשרות וללא הסדרות למיניהן עד אשר יותש ויפגע כושר הלחימה שלו. אנחנו עדיין לא שם. אחר כך יבוא סדר חדש שיעשה בינינו לבין הרשות הפלשתינית.

הפסקות האש הרצופות רק בלבלו בינתיים את תושבי עוטף עזה, את הציבור כולו ואפילו את צה"ל. אי אפשר להתניע רכב, להסיע אותו חמישה מטר ולהדמימו. שום מערכת איננה יכולה לעבוד כך. זה המקום שצריך לשוב ולומר כי הגיע הזמן למנהיגות חדשה שתוביל את ישראל לביטחון ולהסדרים ארוכי טווח עם שכניה. ומשהו על היום שאחרי, בהקשר הישראלי – פנימי במאמר שפרסמתי בג'רוזלם פוסט.

בהעדר כנסת מתפקדת יצאתי השבוע לשני סיורים בכפרי הדרוזים דליית אל כרמל ועוספיא שבצפון ובעיר הבדואית, רהט, שבדרום. התקופה הזאת אינה מטיבה עם היחסים בין הרוב היהודי לבין המיעוטים החיים עמנו. אצל הדרוזים פגשתי את ידידי רפיק חלבי, ראש המועצה המקומית דליית את כרמל. עיתונאי לשעבר שלקח על עצמו תפקיד ציבורי חשוב ומהיכרותי בת 40 השנה עמו, אני בטוח כי יצליח. פגשתי גם את עמיתו בעוספייא, ווג'יה כיוף ואת פעילי המפלגה בשתי העיירות, גואד חלבי, חוסיין אבו זלף ונוספים. העדה הדרוזית נלחמת עשרות שנים לצדינו, היהודים, ועדיין לא זכתה להכרה מלאה ולשוויון זכויות. אנחנו גאים במח״ט הכריזמטי של גולני, אבל שוכחים שיש גם יום יום ובעיות קשות שהדרוזים מתמודדים עימן. השיחות עם חברינו שם מתסכלות . הגיעה עת שינוי.

עם ראש המועצה המקומית רפיק חלבי

בעיר הבדואית רהט פגשתי את ראש העיריה, טאלל אל גרנאווי ואת חברינו מוחמד אלקרנאווי וחלאד אבו אני. לבדואים קשיים משלהם. רק לאחרונה התברר כי אין להם כל מערכות מיגון ובמקרה הטוב הם שומעים את הצפירות וגם זה לא בכל פעם. התכנית האחרונה להתמודדות עם בעיות הקרקעות והפזורה נעלמה, כשם שעלתה. המציאות מחריפה והולכת. עוד נושא חשוב ליום שלאחר המלחמה.

ולבסוף עוד משהו לסדר היום האזרחי שלנו, הגימלאים והקשישים. במשרד עורכי הדין פישר, בכר, חן, פגשתי שלוש עורכות דין, אשר משקיעות בהתנדבות עבודה גדולה בסיוע משפטי לקשישים בתל אביב. בעבר הדבר נעשה בשיתוף עם הקליניקה המשפטית של המרכז הבין תחומי ואני מקווה כי זה יחזור לשם. היה נפלא לשמוע אנשים צעירים, אשר לא רק מדברים על תיקון עולם, אבל גם מממשים אותו.

הנה סיפור חיובי כדי לצאת לסוף השבוע.

שבת שלום.

נחמן

תגובה אחת

יולי 25 2014

שבוע שהיה כך היה: בסוף השבוע השלישי 21-24.7.14

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

אנחנו נמצאים היכן שהוא לקראת הסוף, אבל לא ברור היכן ולא ברור מתי. המערכה שלפנינו היא שילוב של אינפורמציה ודיס-אינפורמציה. הקרב על התודעה הוא מעין לוחמה פסיכולוגית שבה כל צד רוצה להשפיע על הצד האחר, לא רק באמצעות מהלכים צבאיים, אלא גם ביצירת לחץ פסיכולוגי הן מבית והן מחוץ. זהו קרב המסובך לא פחות מן הקרב הקרקעי בין צה"ל לבין החמאס. כך יש להסביר את מבול ההצהרות והידיעות ממקורות אלה ואחרים אשר מציפים אותנו.

עוד מוקדם לערוך סיכומים, צריך לצפות קודם לכשתגיע הפסקת אש ואחר כך לדבר על כל מה שהיה. אולם בסוף השבוע השלישי של הלחימה מן האוויר, מעל הקרקע ומתחתיה, אפשר לומר את הדברים הבאים:

1. פעולה אווירית היא יעילה והרסנית, אך אין בה כדי לשתק באופן מוחלט אש מן הקרקע ומדויקת ככל שתהיה,  היא כרוכה בפגיעה בבלתי-מעורבים. נכון לרגע זה לפחות מחצית מ-800 הנפגעים הם בגדר בלתי-מעורבים. עם זאת, היתרון הגדול של הפעולה האווירית הוא כמובן העדר נפגעים בצדנו.

2. המנהרות, ככל שקיומן היה ידוע, התגלו כהפתעה אסטרטגית וכאיום של ממש. תושבי עוטף עזה מאבדים או איבדו את תחושת הביטחון על אדמתם שלהם. זה לא קרה להם אפילו בימים הקשים ביותר של הקאסמים ופצצות המרגמה. על המנהרות וודאי עוד נדבר הרבה לכשתסתיים האש. אני מניח כי צה"ל ימצא פתרונות כאלה ואחרים, אבל האתגר יישאר גדול, כפי שההיסטוריה הצבאית מלמדת. עדיין לא נמצאה דרך למנוע חפירת מנהרות באופן מוחלט.

3. כיפת ברזל היתה לחומת המגן של מדינת ישראל. מעולם לא תארנו לעצמנו שלמעלה מ-90% מהטילים המכוונים לאזורים מיושבים במדינת ישראל – ייורטו. אין דבר כזה, הצלחה של למעלה מ-90% למערכת נשק, אבל זה קרה ויצר מציאות ביטחונית חדשה. העורף עומד. נכון שישנם קשיים כלכליים וחברתיים ועוד יהיו בעתיד, אבל מספר הנפגעים הזעום הוא הישג בלתי רגיל לישראל.

העורף האזרחי הוא בעיניי ההפתעה הגדולה ביותר. למרות ששבענו מלחמות, במיוחד מאז מלחמת לבנון הראשונה, פעם בצפון ופעם בדרום וחוזר חלילה, הפעם מסתמנת אחדות וסולידריות שלא נראו כבר הרבה שנים. שורש העניין נעוץ בהבנה שחלחלה בכל אזרח ואזרחית כי נוצר איום אמיתי ועלינו לתת לו פתרון ארוך טווח ולא זמני.

המפגשים עם המשפחות השכולות, והיו לי כמה כאלה, מעידים כי גם במקום הכואב ביותר, במשפחות השכול, מבינים כי הקורבן לא היה לשווא וכי ישראל נקלעה למצוקה אמיתית. אכתוב על כך בנפרד.

יש עוד היבטים רבים של המציאות החדשה שהשתלטה על חיינו בבת אחת ושינתה אותם. אני מוטרד במיוחד מיחסי יהודים – ערבים ומן הקרע בחברה בין השמאל לימין. אנחנו חזקים מספיק כדי לשאת ויכוחים בתוכנו, אבל כששר החוץ ממליץ על חרם קניינים על המגזר הערבי או כאשר מפגינים מן הימין הקיצוני מכים מפגינים מן השמאל, או כאשר התבטאות חריגה, ראה ערך אורנה בנאי, מתקבלת  בהתנגדות כה עזה, ראוי לקרר מעט את הוויכוח הפנימי. אין בשום אופן להפסיקו. זהו מקור כוח ועוצמה שאפשר להתגאות בהם. אבל נדרשת סבלנות וסובלנות ולכן זהו מבחן גדול לכולנו.

עכשיו יום שישי בערב ורבים סועדים את ארוחת ליל השבת בדאגה גדולה ובקוצר רוח. עיניהם, עיני כולנו, נתונות אל הדרום וכולנו מלאי דאגה. אני שולח  ברכה גדולה לחיילי צה"ל ומפקדיו, לשב"כ, למג"ב ולמשטרת ישראל באשר הם (עבורם נפתחה עכשיו חזית חדשה באיו"ש ובירושלים).

כולנו מצפים לסיום הלחימה, אבל עם זאת דורשים כי תסתיים בהישגים של ממש שיצדיקו את המחיר הכבד ואת ההשקעות העצומות שכולנו בסופו של דבר משקיעים בצוק איתן. ומעבר לכך, רוצים לראות גם ״יום שאחרי מדיני״, שיבסס דו שיח ישראלי פלשתיני על עתיד ועל חיים משותפים.

דברים אלה ואחרים פרסמתי השבוע במאמרים הבאים שהופיעו בגלובס, בדה-מרקר ובג'רוזלם פוסט וכמובן בדיונים האינסופיים ברדיו ובטלוויזיה.

שבת שלום,

נחמן שי

עדיין אין תגובות

יולי 18 2014

השבוע שהיה כך היה: התפילה החדשה שלנו 13-17.7.14

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

סוף סוף, חזרה המוסיקה לתחנות הרדיו. יש משהו במוסיקה הישראלית, הרגועה והשקטה, שמתייצבת לשירות האומה ברגעים כאלה, כמו המבצע הצבאי. השירים שנכתבו בארץ, לצערנו, או לשמחתנו, הם יפהפיים. הם משקפים את המציאות רבת הפנים שלנו שמטלטלת אותנו במהירות משיאים גבוהים לעומקים, שוב ושוב. עכשיו אנחנו חווים רגע כזה.

עשרות אלפים מחיילנו נכנסו בלילה לעזה. נמאס לי מהעזה הזאת, אבל הבעיה היא שגם כשיצאנו מעזה, אי אפשר להוציא את עזה מאיתנו, וכבר חזרנו אליה שלוש פעמים. אני מבטיח לכם, לא שכחנו שם שום דבר, זו אפילו לא ארץ אבותינו, אבל היא נדבקת אלינו כספחת ורק פתרון מדיני גדול ומקיף , הכולל את יהודה ושומרון יוכל, אולי, להסדיר את יחסינו עימם. אלו הדברים שאמרתי השבוע בכנסת בדיון 9 שנים להתנתקות.

בינתיים, שוב ניגזר עלינו להילחם. אתמול, יום ה', הסתובבתי בדרום, מעיר לעיר, ובפעם הראשונה, בארץ שלי הרגשתי לא בטוח. בשדרות, באשקלון, בתל אביב, בכבישים בין לבין, חזרו ונישנו האזעקות. חשבתי שהטילים מחפשים אותי, אולי זה משהו אישי, אבל זה היה כמובן מוגזם, הם מחפשים כל אחד מאיתנו, בלי כל הבדל, צבע, דת, או פוליטיקה, כפי שכבר הוכח.

החמאס הזמין על עצמו את הצרה הזאת. זה הפך להיות מוסכמה בינלאומית ואפילו אזורית. הוא מבודד כפי שלא היה מבודד מעולם. זה נותן לנו נקודת פתיחה טובה למבצע הצבאי. אבל אני מכיר את תחושת הפתיחה של מבצעים כאלה. בתחילה, הכל נראה פתוח, הכל נראה אפשרי. אני מקווה מאד שננהג בצניעות, כפי שעשו ראש הממשלה והקבינט (לא כל חבריו) עד כה. המטרות הסבירות, ההתנהגות הראציונאלית והפעולות הכירורגיות של חיל האוויר, (שגם כך גרמו למספר גבוה של נפגעים), הם שהקנו לנו את המטריה המדינית של ארה"ב ושל אירופה. אסור לאבד אותה.

אלה הם הרהורים אחדים בטרם שבת וגם זמן להתפלל ולבטוח, כל אחד במה שהוא או היא מאמינים, ואם לאו אז לשיר. כבר אמרתי, השירים הם התפילה החדשה שלנו.

שבת שלום,

נחמן שי

אלה המאמרים שלי שהופיעו השבוע: ישראל היום, דה מרקר

עדיין אין תגובות

הבא »