'סיכום שבועי'

נוב' 21 2014

השבוע שהיה כך היה: האמת היא פשוטה… 16-20.11.14

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

באמצע השבוע תכננו אירוע גדול. ח״כ טיבי ואני ביקשנו להוציא מן הכנסת קריאה גדולה לדו קיום ולחיים משותפים בין יהודים וערבים. הכל היה ערוך; בראש ובראשונה הנשיא, רובי ריבלין, נתן הסכמתו לפתוח את הכנס, יו׳״ר הכנסת וראשי סיעות הבית הצטרפו, יהודים וערבים מן האקדמיה, התרבות, האמנות והספורט הסכימו להשתתף, והקהל המיועד – מה יותר חשוב  מתלמידי בית הספר הדו – לשוני בירושלים?

הכל היה מוכן, אבל הטבח בבית הכנסת בשכונת הר נוף השחית הכל. האירוע נעשה שולי וכולנו חזרנו בבת אחת אל הימים הנוראים ההם, ימי הפיגועים של האינתיפאדה הראשונה והשנייה. עכשיו כבר ברור שנכנסנו לסיבוב חדש של אלימות פלשתינאית, הממשלה נרתעת מן השימוש במילה ההיא, כמו הבריחה מהשימוש ב"מלחמה" ביחס ל"צוק איתן". כבר ברור שההרתעה אינה עובדת וכי הטרור חזר להשתולל ברחובותינו. דברתי על כך במליאת הכנסת ובתכנית הבוקר של אורלי וגיא.

האמת היא פשוטה אין פתרון מידי לטרור. הוא דומה לגחלים לוחשות, לפרקים האש פורצת ולפעמים שוקעת, אבל אינה נעלמת. זוהיה אלימות בעצימות נמוכה. אנחנו צריכים לפעול ובנחישות כדי להחזיר הביטחון האישי, בעיקר כמובן בירושלים, אבל באותה עת ממש עלינו לחפש דרכים לפתרון הסכסוך. מי שחשב כי אפשר ״לנהל״ אותו אינו מבין או סתם תוקע את ראשו באדמה, מעשה בת יענה. אינני יודע איזה הסדר יהיה זה, אבל הוא חיוני ובכל מיקרה עדיף על האש שמאכלת אותנו.

יום לאחר ביטול האירוע התפוצצה פצצה חדשה – הכרזתו של ראש עיריית אשקלון על הרחקת פועלים ערבים מגני ילדים בעירו, היא מעשה גזעני ופוגעני מאין כמוהו. רעיונות כאלה אינם צומחים סתם אלא על קרקע פורייה של הדרת ערבים והרחקתם מן הארץ בכלל ומן המרחב הציבורי בפרט. כשראש הממשלה מציע לערביי ישראל לעבור לפלסטין אם הארץ הזאת אינה נראית להם, הוא פורץ דרך שאחריה מגיעים הרבה "איתמר שמעונים". הגבתי על כך במאקו, בהארץ, בוואלה, באתרים נוספים וביומן הבוקר של רשת ב' (דקה 1:35:44) ואני מקווה גם שנמשיך ונעסוק בכך בכנסת בשבוע הבא.

דברים אלה חייבים להיעקר באופן מוחלט מחיינו בארץ הזאת. אגב, רציתי לשאול את איתמר שמעוני, את חברי הכנסת ממפלגות הימין ואת שריהן, מי יבנה לנו בית בישראל? מי יטפל בחולינו בבתי החולים? מי ימכור לנו תרופות בבתי המרקחת בכל הארץ וכן הלאה. את המרקם הכלכלי וחברתי הזה אי אפשר להפריד. חברות וחברים, מה שמתרחש לפנינו זה לא פחות מטרגדיה גדולה.

הקואליציה המקרטעת הצליחה להביא את התקציב למליאת הכנסת, אני סבור שזה התקציב האחרון שלה ולא נראה לי שהיא תוכל להפיק מתוכה תקציב נוסף. התקציב מגיע ברגע של שפל בכלכלה הישראלית, נכון להיום הצמיחה נהפכה לצניחה. הציבור הרחב מרגיש בסימני ההאטה והמיתון. כשדרשתי לאחר המלחמה כי המדינה תסייע באופן מאסיבי לפעילות הכלכלית בכל הארץ נדחינו כמובן. אולם העובדות מדברות בעד עצמן ולא רק קו 40 הק"מ נפגע, אלא המשק כולו. נדרשת תכנית כלכלית כוללת אבל את זה שר האוצר אינו יודע לעשות, לשם כך צריך לקבל גם החלטות קשות ולא רק למצוא חן בעיני המעמד הבינוני או קבוצה אחרת. התקציב החדש הוא במקרה הטוב המשך למצב הקיים ובמקרה הרע עשוי אפילו לדרדר אותנו. דיברתי על כך במליאת הכנסת ובתכנית "ראש בראש" בערוץ 2.

ביום חמישי קיימתי שתי פגישות עם שתי קבוצות דומות ושונות. תלמידי משפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה וגמלאי צה"ל בסניף חולון. עם שניהם דיברתי כמובן על הצורך להשקיע מחשבה ותכנון לטווח ארוך לקבוצת הגמלאים והגמלאיות הגדלה והולכת. ישראל מתחמקת מלעסוק בכך. מהסטודנטים, אשר מעוניינים לעסוק בנושא הזה, ביקשתי הצעות חוק ורעיונות לשיפור מצבם של הגמלאים והגמלאיות, שכן 21% מקבוצת הגיל נמצאת מתחת לקו העוני!

הקבוצה האחרת  הם כבר בשלב הגימלאות כאמור ואתם חלקתי את תמונת המצב הפוליטית הנוכחית, אבל כמובן גם עסקנו בסוגית הביטוח הסיעודי הקולקטיבי שמעסיקה מאות אלפי אנשים במדינת ישראל. גם הסטודנטים יגיעו לשם יום אחד ולכן חשוב להיערך ליום הזה.

הבאתי השבוע למליאת הכנסת הצעת חוק קטנה, לא שינוי סדרי בראשית אלא מעין מסר. חלק מהפעילות החברתית בארץ נעשית בידי עמותות ומלכ"רים ולצורך עבודתם הם נזקקים לקבל מידע על פי חוק חופש המידע. העלות הראשונית היא 100 שקלים. חשבתי שמדינת ישראל שהטילה עליהם לטפל בבעיותיה, תדע גם לסייע להם, בקטנה. זאת כמובן אשליה ואפילו חוק מעט מצחיק נדחה, כמו חוקים אחרים של חבריי מהאופוזיציה מביאים לחקיקה.

במקום אחר, בוועדת הכלכלה, עברה הצעת חוק שלי שתיכנס בקרוב לספר החוקים. זאת הצעת חוק שמחייבת לכתוב את כתובת השולח בדברי דואר. כולנו מכירים את דברי הדואר הללו שמגיעים ללא שם השולח וכתובתו ואנחנו נאלצים להמר מי עומד מאחוריהם. מאחר ושר התקשורת הצטרף אלי בהצעת חוק משלו הצלחתי במשימה הבלתי אפשרית הזאת ואכן בקרוב בדברי הדואר הרשום או החבילות יגיעו אלינו עם פרטי השולח. צריך לקוות שיהיו שם גם בשורות טובות, אבל את זה אי אפשר להעביר בחקיקה וחבל.

עכשיו מגיע גשם, נקווה שישטוף מעט מן הדברים הרעים וירחיק את האוויר הרע שחדר לעולמנו.

שבת שלום,

נחמן שי

עדיין אין תגובות

אוק' 31 2014

השבוע שהיה כך היה: מירושלים לירוחם 26-30.10.14

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

הצרות באות בצרורות. חטיפת הנערים הובילה למלחמה המיותרת בעזה שגלשה לפאתי ירושלים ועכשיו גם לליבה, להר הבית. מי שחשב שאירועי הקיץ יסתיימו ברוח הקרה והגשם הראשון של הסתיו יצטרך להתאזר בסבלנות. נכנסנו לסחרור. הזעזועים שעוררה המלחמה מבית ומחוץ לא פסקו והם נמשכים והולכים למקומות נוספים, שכל אחד הוא בעל פוטנציאל הרסני.  אל התמונה הקשה הזו של עימות ישראלי – פלשתיני, מצטרפות גם המהלומות הדיפלומטיות משוודיה, מאונסק״ו והפיאסקו ביחסי ישראל – ארצות הברית. אני מסתייג מן ההתקפה האישית וכינויי הגנאי לראש הממשלה. זאת לא דרך לנהל יחסי חוץ, אבל שתי המדינות כבר שכחו מהי שפה דיפלומטית. ראה ערך בוגי או בנט.

לראש הממשלה יש תכנית סדורה, הוא רוצה להבטיח כהונה נוספת. לשם כך הוא מוביל את ישראל לבחירות שיתרחשו, אני מניח, בשנה הקרובה. בדרך לשם הוא ניצמד לתומכיו המסורתיים, שני עמודי התווך של ממשלתו, הימין והחרדים ואליהם הוא מכוון. איפה עומדים האינטרסים של ישראל בתמונה הזאת? מה יקרה יום אחרי הבחירות? מה הוא יעשה בקדנציה הבאה שלו (אם תהיה)? על כל זה אין לנו תשובות. וגם לו.  כך חלף שבוע נוסף שרק פותח תהליכים ומבטיח כי ההמשך – יבוא.

כתגובה נוספת לאירועים הללו נכנס חברי, ח"כ אראל מרגלית ואני את סיעת העבודה, חברי מיפלגה רבים ותומכים כדי לקרוא בקול גדול לשובה של השפיות, לסיום ההתלהמות וההקצנה ולהביע שוב אמון שיהודים וערבים אכן יכולים לחיות בשלום ובביטחון בירושלים ובארץ כולה. נאיבי, אולי? אבל אלה אנחנו והמהומות הללו לא יזיזו אותנו מעמדותינו ומאמונתנו. הכינוס יערך בכנסת, בירושלים, בשעה 9:30 ביום א' הקרוב. כל מי שמעוניין להגיע ולהיות שותף לקריאה החשובה הזו מוזמן לפנות אליי במייל חוזר.

דברים ברוח זו אמרתי השבוע בקול ישראל, בתכנית "הכל דיבורים" (דקה 17:00) ברשת ב', ביומן הבוקר(דקה 1:20:32) ובערב חדש (לחץ על התמונה).

הכנסת חזרה השבוע מפגרה ארוכה (מדי) והסתערה על שורה של נושאים. אני בחרתי לעסוק  בגימלאים. על פי דו"ח ה-OECD 21% מהקשישים בישראל נמצאים מתחת לקו העוני. ככל שמצבה הכלכלי של ישראל יורע, מצבם יורע עוד יותר. אחת הסוגיות  הקשות היא הביטוח הסיעודי שלהם. מצד אחד, בישראל מאריכים לחיות וזו בשורה טובה, מצד אחר הפרק האחרון בחיים אלה עשוי להיות סיעודי וקשה. אנשים ביטחו את עצמם, אבל חברות הביטוח לא מסוגלות לעמוד בתשלומים ועכשיו מחפשים פתרונות. על זה דנו במפגש של שדולת הגימלאים שידידי, ח"כ איציק שמולי ואני כינסנו. המיפגש  היה לרגל יום האזרחים הותיקים בכנסת ובו עסקנו שוב בשאלה מה פירוש להיות אזרח ותיק בישראל והאם החברה באמת ובכנות מעריכה את מי שנתנו לה כל ימי חייהם.

לרגל האירוע הזה התבקשו חברי הכנסת על ידי השר לענייני גימלאים, אורי אורבך, לבחור כל אחד את זקן השבט שלו. רעיון יפה. אני התייחסתי לשבט התקשורת ובחרתי ביעקב אחימאיר. נאומי ממליאת הכנסת לכבוד יום האזרח הותיק.

לבסוף, בעוד עשרה ימים תלך ירוחם לבחירות חדשות. העיר הדרומית עברה משברים גדולים בעשור האחרון אבל עכשיו יש לה ראש עיר מכהן, מיכאל ביטון, שעומד לבחירה מחודשת. הוא עשה בעיר נפלאות ומתכוון להמשיך. מיכאל שייך לדור המנהיגים הצעירים האותנטיים, ללא זיוף, שגדל בעיירות הפיתוח, מכיר אותן היטב  ובנוי כדי לשאת את ירוחם להצלחות חדשות. היינו שם אתמול בביקור קצר, יו"ר המפלגה, יצחק הרצוג, ח"כ חיליק בר, ח"כ מיכל בירן ואני וחיזקנו את ידיו. אני מקווה שבחירתו, דווקא בהיותו חבר מפלגת העבודה ומנהיג חברתי אמיתי, תסמן את תחילתו של המהפך שמדינת ישראל כה זקוקה לו.

השינוי מתחיל מירוחם.

שבת שלום, מירושלים.

נחמן שי

עדיין אין תגובות

אוק' 24 2014

השבוע שהיה כך היה: שבחי ירושלים 19.10-23.10.2014

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

אני מבקש לדבר היום בעיקר על ירושלים ורק על ירושלים, בעקבות השבוע הקשה שהיה ומותה האכזרי של חיה זיסל ברון ז"ל.

ראש הממשלה כדרכו הכריז השבוע על עוד מלחמה, מלחמה בירושלים. אנחנו ננצח, הוא הבטיח. לשיטתו של ראש הממשלה מלחמות כאלה מחזקות את הקונצנזוס הלאומי ומונעות דיון בנושאים אחרים, חברתיים למשל. אבל זוהי שיטה מגונה וגם להכריז על מלחמה בירושלים זוהי טעות ממדרגה ראשונה.

ירושלים היא עיר של שלום. כך היא צריכה להיות ועל ראש הממשלה, עם ממשלתו ועם הקואליציה הפרועה שלו להבטיח כי לא תהיה בה מלחמה. לא צריך ניצחונות, צריך שלא תהיינה מלחמות. נכון שירושלים היא התמצית של הסכסוך הישראלי – פלסטיני, אסור להפוך אותו לסכסוך ישראלי – ערבי  ובוודאי לא יהודי – מוסלמי. אנחנו בדרך לשם.

קיצונים משני הצדדים עושים כל מאמץ לחמם את הגזרה הרגישה והפגיעה הזאת. הם מחטטים בפצע המדמם הזה שוב ושוב. גם מפה וגם משם הם מתמקדים בהר הבית, מקום קדוש ליהודים ולמוסלמים. עד לאחרונה שרר שם סטטוס קוו. איש לא היה מאושר ממנו, מה שהוכיח כי היה מוצדק וסביר, אולם עכשיו הר הבית הוא שדה קרב, וקיצונים משני הצדדים מנסים להשתלט על ההר.

הרוח הרעה מתפשטת בירושלים כולה ובקו התפר, נקודת המפגש בין יהודים לערבים, מתרבים והולכים החיכוכים וההתנגשויות. הפלסטינים בחרו באזורים אלה כדי לחדש את האינתיפאדה, או בהגדרה הצבאית שלה "אלימות בעצימות נמוכה". מבחינתם, כאמור ירושלים מתאימה ביותר. מתגוררים בה, אם לא ידעתם למעלה מ 300 אלף ערבים, חלקם בתוך הגדר וחלקם מחוצה לה. מצבם הכלכלי קשה, ללא השוואה לשכניהם היהודים והם אינם נהנים משווין, מכל בחינה שהיא והאחריות הכוללת על החיים בה, כולל הביטחון, נופלת על מדינת ישראל.  ככל שימשכו יותר תשומת לב לירושלים וקבוצה ערבית – פלסטינית זו, יכתימו את ישראל. מכל הסיבות הללו זה היה שבוע קשה בירושלים, יהיו לנו עוד, לצערי שבועות כאלה. ירושלים קרובה מאוד לליבי, נולדתי בה וגדלתי בה ואת עיקר זמני אני עושה בה. אבי, אליעזר ז"ל, היה יקיר ירושלים. אני רואה בצער כיצד היא נשחקת והולכת.

במקום מלחמה אם כן, אני מציע לראש הממשלה לפעול בכמה דרכים; לרסן את האלימות אבל באותה עת ממש לחפש הידברות הן עם המנהיגות הערבית המקומית והן העם המנהיגות הפלסטינית. כן, גם עם אבו מאזן. אין דרך אחרת. רק פעילות ביטחונית משטרתית תצליח להרגיע לזמן מה, אבל האש תתפרץ מחדש, אלא אם נטפל בשורשים ונגיע לפתרון, אם לא מאוחר מדי.

על דברים נוספים שהתרחשו השבוע דיברתי בתכנית "פוליטיקה" בערוץ 1 (לצפייה לחץ על התמונה), בתכנית ערב חדש, באולפן הפתוח של ערוץ הכנסת ופרסמתי מאמר בגלובס העוסק בתפקודה (הלקוי) של הממשלה בזירה הבינלאומית.

בשבוע הבא מתחיל מושב החורף, עוד נגיע אליו בימים הקרובים ובינתיים נסתפק בירושלים ומכאוביה.

שבת שלום,

נחמן


עדיין אין תגובות

אוק' 03 2014

השבוע שהיה כך היה: ערב יום הכיפורים תשע"ה 28.9-3.10.2014

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

בעוד שעות ספורות נתעטף כולנו באווירה של קדושה ושל התרגשות שמלווה את יום הכיפורים מידי שנה. כל יהודי באשר הוא, גם אם בימות השנה האחרים אינו מקדיש זמן ומחשבה לעניינים שבדת, מבין (ומבינה) שהיום הזה הוא אחר. לאורך ההיסטוריה היהודית פרצו לא אחת פרעות ונעשו מעשי טבח ביהודים, רובם ככולם היו מכונסים בבתי הכנסת, והמטרה היתה קלה ונגישה. גם היום, בכל אתר ואתר בעיקר מחוץ לגבולות הארץ יוצבו שוטרים ומאבטחים ליד בתי כנסת כדי לשמור על המתפללים.

בישראל, היום הזה נושא משמעות מיוחדת בגלל אותה מלחמה איומה שפרצה לפני 41 שנה ושחתכה כבאיבחת סכין לא רק את יום הכיפורים, אלא גם את ההיסטוריה של מדינת ישראל. אמרנו אז וכך אמנם קרה, כי מה שהיה הוא לא שיהיה. אכן מדינת ישראל בחרה מאז ללכת בדרך פוליטית שונה וענייניה הפנימיים והחיצונים, לטובה ולרעה נראים אחרת.

הבוקר חזר לארץ ראש הממשלה ממסעו לארצות הברית. הוא יכול לרשום לעצמו כי שיבש בצורה עמוקה את יחסינו עם ארצות הברית, כולל יחסיו עם הנשיא אובמה, בדרך גם התעמת עם מזכ"ל האו"ם וכשנחת וודאי שמע את הצהרתו הקשה של שר החוץ הצרפתי המאיים כי האיחוד האירופי ינקוט בסנקציות נגד ישראל. אחד הלקחים העיקריים של מלחמת יום הכיפורים היה, כי אל לה לישראל להיות בודדה ומבודדת ועלייה לשמר את מעמדה הבינלאומי ולקדם לגיטימציה בינלאומית לפעולותיה. כך למשל, מכת המנע ביום הכיפורים עצמו כנגד צבאות מצרים וסוריה נדחתה בשל הרצון לצבור תמיכה בינלאומית לימים שיבואו. אבל אמרתי שישראל היא אחרת, והנה דוגמא למנהיג שמצליח לקלוע את ישראל לפינה קיצונית ומבודדת בזירה הבינלאומית.

זאת בין השאר בשל ההחלטות החפוזות והמקוממות על הפקעת קרקעות ועל בנייה בשטחים. החכמה היהודית, החכמה של לדעת מה לעשות ומתי, בעיקר מתי, נעלמה היכן שהוא. הנה דברים שאמרתי בנושאים אלה במהלך השבוע: קול ישראל, מאקו, ראיון מדיני ב"הכל דיבורים" (דקה 01:00:10), תגובה על נאום ראה"מ באו"ם.

במהלך השבוע היוצא התפרסמה הצעת התקציב לשנת 2015. המסר שעולה ממנה הוא "במקום, דרוך". התקציב לקוי, חסר תנופה וללא מנועי צמיחה שיניעו את הכלכלה הישראלית קדימה. הכל יודעים כי עוצמתה של  מדינה נמדדת בכוחה הצבאית, אבל לא פחות ביכולותיה הכלכליות. ישראל, אשר סופגת עכשיו את עלויות המלחמה, חייבת לפרוץ קדימה. אולם קברניטיה המדיניים והכלכליים, ראש הממשלה ושר האוצר, מעדיפים ליטול התחייבויות וחובות ארוכי טווח על מנת להשיג שקט לעת עתה. אזרחי ישראל בדור הזה ובדורות הבאים ישלמו על העדר החזון בתחום הכלכלי, כמו בתחום המדיני. פשוט לא יכול להיות אחרת.

במוצאי יום הכיפורים, לאחר שנתקע יתד ראשונה בסוכה והשנה החדשה תצא לדרך, נתחייב לעצמנו כי נעשה הכל לשנות את דרכה של מדינת ישראל ולהחזיר אותה למסלול של מנהיגות ויצירה.

גמר חתימה טובה,

נחמן שי

עדיין אין תגובות

הבא »