'סיכום שבועי'

יולי 25 2015

השבוע שהיה כך היה: מבט פנימה

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,

בכנסת הנוכחית אני חבר בשתי ועדות, ועדת חוץ וביטחון והועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. ביום חמישי הצטרפתי לוועדה השניה דווקא, שיצאה לסיור במגזר הבדואי בדרום. בראש הועדה עומדת ח״כ עיידה תומה סלימאן. יש כמובן משמעות מיוחדת לעובדה שהיא בחרה להקדיש את הסיור הראשון של הועדה לנשי המגזר הבדואי בדרום ואני הצטרפתי בשמחה. זה היה סיור מרתק, שהציג מכלול קשה של בעיות; מצוקה, אלימות ועוני, אבל גם נקודות של אור ותקווה. פגשתי בנשים אסרטיבית ומשכילות, העומדות על שלהן ונאבקות למען קידום נשים בחברה הערבית. ישנו שינוי דורי מרשים והצעירות כבר מעורבות יותר ומסמלות כיוון חדש. אולם כל זה אינו פוטר את המדינה מלפתור את סוגית הכפרים הלא מוכרים בדרום בפרט ולהזניק את המיגזר הבדואי בכלל למאה ה-21. אלה דברים שמדינת ישראל חייבת כלפי אזרחיה כולם.

נשות הנגב

בתחילת אותו יום הופעתי בערוץ 2 בעניין טריוויאלי לכאורה אך חשוב ביותר, שירותי הדואר בישראל. כל אחד יודע שהצב, סמל הדואר,  היה לצב. חברת הדואר עוברת משבר עמוק ואת המחיר משלמים הלקוחות, כלומר אנחנו. מאמר מצוין של מורי ורבי, פרופ׳ שלמה אבינרי ניתח את המשבר בראייה היסטורית ובהתייחסות להווה. אבינרי רואה בהדרדרות השירות סוגיה חברתית-כלכלית ואני מוסיף, גם צרכנית.

ביוזמתי קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת דיון דחוף בהשתתפות מנכ״ל ובכירי חברת הדואר. לדבריהם, מתחולל עתה שינוי בשירות הדואר ובתוך כמה חודשים נרגיש אותו כבר. הלוואי. אני מאחל להם הצלחה גדולה אולם בינתיים התלונות זורמות מכל הכיוונים. תוך כדי הדיון שאלתי את  עצמי, למה בכלל הדואר צריך להרוויח? מאין ירשנו את הגישה לפיה מה שאינו מרוויח אינו בעל זכות קיום? לי נראה כי דואר הוא שירות בסיסי שכולנו משלמים עליו, באופן ישיר או עקיף, וכל אזרח זכאי להנות ממנו בכל עת ובכל מקום. סיכמנו כי ניפגש עם הצוות הבכיר של חברת הדואר בעוד חצי שנה למעקב. מוזמנים לראות הראיון עימי בנושא בתכנית "העולם הבוקר".

העולם הבוקר

לילה ארוך, ארוך מאוד, עשינו בכנסת בכדי לבחור את נציגיה לועדות המינויים של השופטים, הדיינים והקאדים. לצערי ה״דיל״ שרקם נתניהו עם ישראל ביתנו העניק להם את נציגות האופוזיציה, אני חוזר, נציגות האופוזיציה בועדה. העניין הוא שליברמן ומפלגתו אינם אופוזיציה כלל. הם נתקעו שם בדרכם, במוקדם ובמאוחר, לממשלה. עכשיו הגשים הימין בישראל את החלום הרטוב שלו – רוב בועדה למינוי שופטים. נכון, עד 2017 לא צפוי מינוי של שופטים חדשים, אך המטרה ברורה: להשתלט על בית המשפט העליון ובעיקר בשבתו כבג״ץ, ולעקר אותו מכל סמכות של ממש. אני מקווה שדבר זה לא יתרחש וכי בסופו של דבר שרת המשפטים וחבריה דווקא יחברו לחברים האחרים בועדה, ובהם נציגי ביהמ״ש העליון ולשכת עורכי הדין ויפעלו ברוח ממלכתית. אבל תקוה לחוד ומאבק.  אין ספק כי הפסדנו את הקרב הזה אבל המלחמה על ביהמ״ש העליון עדיין לפנינו.

ברכות בכל זאת לחברתנו ח״כ רויטל סוויד שנבחרה לייצג את האופוזיציה בועדה למינוי דיינים ומילת עידוד לאיילת נחמיאס-ורבין שלצערי הרב לא נבחרה לוועדה למינוי שופטים.

שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

יולי 10 2015

השבוע שהיה כך היה: אוהד חזר

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

באחד מימי הלחימה בצוק איתן, הגענו לבית חולים "סורוקה" בבאר שבע. עברנו בין המחלקות ופגשנו קצת מהפצועים והרבה מקרובי המשפחה, ההמומים והכואבים. באחת מהמחלקות שוחחנו ארוכות עם משפחה שבנה אושפז באותו בוקר. היה ברור כי מצבו קשה וקיים היה  חשש לחייו.  במצבים כאלה אין מה לאמר חוץ מאשר להסתכל בעיניים דומעות ולחבק. לפני שיצאנו ניגש אלי סבו של הפצוע ואמר לי: "נחמן, הם לא יקחו ממני את אוהד, נכון?". כך למדתי ששמו אוהד וכך התחלתי לעקוב אחריו מרחוק. קראתי עליו הרבה, הוא  מהפצועים הקשים של המלחמה. מעולם לא ראיתי אותו עד האזכרה שהיתה השבוע בהר הרצל ל-72 חללי צוק איתן, עת קראו בשמו שיניח זר.מואז ל ראיתי את אוהד על כיסא גלגלים, מובל בידי בן משפחתו. הוא חי. למדתי אחר כך שהוא עדיין פצוע, משותק בחלק מגופו ואינו מדבר. אבל הוא חי והוא נלחם, הוא ובני משפחתו. "זה נכון" צריך להגיד לסבא של אוהד, "הם לא לקחו אותו והוא איתנו". לצפיה בכתבה על סיפורו המופלא של אוהד, מוזמנים לצפות בכתבה למטה.

אוהד בן ישי

שנה לצוק איתן, למלחמה הקרויה מבצע, למלחמה שלא הסתיימה, למלחמה שהשאירה מאות פצועים וחלקם מוחים על הטיפול בהם, מלחמה שגרמה לנזקי ענר שנגרמו ועדיין מתבררים. מדי פעם נוחתת רקטה באזור הדרום ומזרימה מחדש דאגה ופחד. חייבים להגיע לרגיעה בדרום ובכדי לעשות זאת, חייבים לדבר עם מי שניתן כדי להקל על החיים הבלתי אפשריים של 1.8 מיליון פלסטינים, הלכודים בתוך שטח קטן, לא לצאת ולא להיכנס. הכוח בידינו ועלינו להשתמש בו כדי לשחרר את הלחץ, להקל על האוכלוסיה ולהחזיר אותה ככל האפשר לחיים נורמליים. ככל שהמצב בתוך עזה יורע, עולה הסבירות לצוק איתן חדש. איש לא מעוניין בו.

בתחילת השבוע הגיעו לכנסת למעלה ממאתיים גמלאים וגמלאיות למפגש של שדולת הגמלאים, בראשותי ובראשות חברי, ח"כ איציק שמולי. על סדר היום – מיגור העוני בקרב האזרחים הותיקים. זו הכנסת השלישית שאני מוביל שדולה זו מתוך מחוייבות עמוקה לציבור זה, המונה כיום כ-860 אלף, 10% מהציבור הישראלי, ובעוד עשר שנים יכפיל את עצמו. 1 מתוך 5 גמלאים וגמלאיות נמצא מתחת לקו העוני. שמענו במפגש את עדויותיהם  האישיות של חיים תורג'מן, יעקב זכאי ותמרה מילבסקי, שלושה גמלאיים שמתמודדים בעוני ובמצוקה.  הסיפורים הם קשים, אבל לומר זאת, אין בכך די. נדרש במהירות מאמץ לאומי כדי לסייע לחלשים במחנה זה. לכן, נוסף על הדברים שהשמיעו השרה לשוויון מגדרי ואזרחים ותיקים גילה גמליאל, יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג ויו"ר הסתדרות הגמלאים שמוליק מזרחי, הצגתי את הצעת החוק שלי, שאמורה להגדיל את קצבת הזקנה של כל קשיש בישראל שהכנסתו נמוכה מקו העוני. זה אמנם רק צעד ראשון, אך מדובר בסכום של כ-1 מיליארד ש"ח בשנה. הסכום כבר הוקצב  בממשלה הקודמת אבל נתקע. הגיע הזמן להסיר את המחסום. אני חוזר ואומר: החברה נמדדת בעוצמתה של החוליה החלשה בה וחוליה זו כיום הם הגמלאים והגמלאיות שאינם יכולים לחיות חיים של כבוד והכרה. לעדותה הכואבת והמדויקת של מירה, מוזמנים לקרוא הכתבה בהארץ ומעריב.

IMG_0274

השר לשירותי דת דוד אזולאי כעס השבוע, למרות שכל הרפורמות בנושאי הגיור ובתי הדין הרבניים בוטלו במחי יד של הממשלה, רק חודשים ספורים לאחר שהיא עצמה החליטה עליהם – מעשה מופלא בפני עצמו, הוא התראיין לגלי צה"ל ואמר: "הרפורמים אינם יהודים". אמירה מזעזעת, הפוגעת במיליוני יהודים בעולם, שאינם מנהלים אמנם אורח חיים דתי-אורתודוכסי, אבל הם עדיין יהודים לכל דבר,  בעיני הסביבה ובעיקר והכי חשוב, בעיני עצמם. ראש הממשלה  תיקן משהו מדברי אזולאי, אך היה זה קומץ שאינו משביע את הארי. הקהילה היהודית בארה"ב הזדעזעה ובצדק. בימים אלה הם נדרשים לסייע למדינת היהודים בזירה המדינית וכרגיל לתרום לה מכספם, בימים אלה מפצירים בהם  לבקר בישראל ואפילו לעלות אליה, אומר להם שר בממשלת ישראל שהם כלל אינם יהודים . אגב, בראיון נוסף  הציע להם השר גם לחזור בתשובה. אין גבול לצביעות ולכפל הלשון שמדינת ישראל נוהגת כלפי יהודי העולם ובראש וראשונה, כלפי הקהילה היהודית בארה״ב. לכשיסתיים הרעש אנחנו כמובן נשוב ונבקש כי יסייעו לנו שהרי יש להם מחוייבות למדינת ישראל, נכון?

אני, כראש השדולות לחיזוק העם היהודי ויחסי ישראל-ארה"ב, אמשיך לפעול בנידון. אגב, מה בדבר ביטול המשרד המוזר הזה לשירותי דת? מוזמנים לקרוא את מאמר הדעה שלי בנושא, שהתפרסם היום בג'רוזלם פוסט.

עדיין אין תגובות

יולי 04 2015

השבוע שהיה כך היה: פני הממשלה כפני הגז

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

חברות וחברים,
הגז שיוצא מהאדמה הוא חסר ריח, אבל לגז שיוצא ממאגר תמר ובעתיד מלוויתן יש ריח כבד של סירחון. כבר 6 שנים, מאז התגלה הגז הטבעי, אוצר גדול בפני עצמו, ממשלת ישראל אינה מסוגלת לסרטט מתווה להפקתו ולמיצוי היתרונות הטמונים בו. בסיבוב הראשון נכפה על הממשלה להבטיח כי עיקר ההכנסות מן המאגרים הללו יעברו לציבור הישראלי. גם כך החברות שגילו אותו אינן יוצאות מפסידות. אין חשש. בסיבוב השני נדרשה הממשלה להבטיח כי ישראל לא תהיה תלויה כולה בספק גז אחד ויחיד ובצינור גז אחד ויחיד. גם פה היא נכשלה. עכשיו, בבהילות רבה תוך הסתתרות מאחורי "ענייני ביטחון וחוץ", שנשחקו עד דוק, ניסתה להגיע למתווה אך כשלה. כאשר מעשה הוא רע, אי אפשר לתקנו באמצעות מעשה רע יותר. בשבועות הקרובים יעלה הדיון על הגז למסלול הנכון. הוא יעשה בשקיפות מלאה תוך האזנה לציבור הרחב ובהחלטה של הכנסת. כך צריך להיות.
מן ההשתלשלות הזאת עולה גם לקח פוליטי. כאשר פוליטיקאים נלחמים, ובמקרה הזה האשראי הוא של חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ואחרים, בנחישות ועקשנות, יש למלחמה הזאת תוצאות. האופוזיציה כולה, בניצוחו של ח"כ הרצוג התאחדה בהתנגדותה ובכך בלמה את הממשלה. גם זה הישג גדול המוכיח כי פעולה משותפת של כל סיעות האופוזיציה, היא אגרוף ברזל פוליטי שיכול להשיג תוצאות. כדאי לזכור זאת בשבועות ובחודשים הבאים.
המשט המאיים לחופי עזה, התאדה, קצת כמו גז שבורח מהאדמה. צה"ל הצליח לחסום את דרכה של ספינה בודדת לעזה. כל יתר היאכטות הסתובבו ונעלמו כלעומת שבאו. במהלך השבוע הערתי כמה פעמים כי תגובת צה"ל חייבת להיות מידתית. במו ידינו, ניפחנו את ממדי המשט לגודלה של ארמדה ימית. אצלנו הדברים רצים מקיצוניות לקיצוניות. פעם התעלמנו אגב, כאשר בתקופתו של אולמרט, שלושה משטים הגיעו לעזה. עכשיו אנחנו מגזימים מאוד ונותנים לספינות הקיקיוניות האלו משקל יתר. זהו דלק לגלגלי ה-BDS, שהוא עצמו אכן איום אמיתי ומשמעותי. עלינו להבטיח כי חומרי לחימה ואויבים לסוגיהם לא יגיעו לעזה ולהפריד הפרדה מלאה בינם לבין אלה שאינם מסכנים את ביטחוננו. כוח הוא חשוב אבל צריך להשתמש בו בצורה מעודנת וזהירה. על כך התראיינתי בתכניתו של עברי גלעד, הערב ב-7.
ערוץ 20
זו כידוע, בחרתי שוב לעמוד בראש שדולת הגמלאים בכנסת ה-20 (יחד עם עמיתי איציק שמולי). הגמלאים והגמלאיות הם ציבור הולך וגדל שתופשים נתח משמעותי בחברה. השבוע התכנסה שדולה אחרת, בראשות זהבה גלאון ושלי יחימוביץ' שמתנגדת להארכת גיל הפרישה לנשים, מ-62 ל-64. הסיבה העיקרית היא חוסר יכולתה של המדינה לעמוד בתשלומי הביטוח הלאומי לנשים, אשר מקדימות לפרוש לגמלאות. כבר שנים שהנושא נידון והתקבלו החלטות אבל ההתנגדות היא חריפה. בין היתר, כי נשים מתקשות להישאר בשוק העבודה ולכן הן מבקשות לפרוש מוקדם ככל האפשר. תוחלת החיים של נשים היא 86 (גברים – 84), למי שמתעניין ולכן יש לנסות ולאפשר למי מהן שרוצה ויכולה להמשיך בתעסוקתה ככל האפשר כאמור, בניגוד לכוחות המשק הדוחקים נשים החוצה. הי שאלה חברתית קשה, שמהווה חלק מהמכלול של סוגית הגמלאות בחברה הישראלית. הבעתי גם אני התנגדות להעלאת גיל הפרישה לנשים עד שימצאו פתרונות לסייע לנשים בשוק העבודה ובמיוחד לקראת הפרישה ואחריה. ביום שני בשבוע הבא, נכנס את שדולת הגמלאים והגמלאיות למפגש ראשון בכנסת זו ונעסוק בסוגית העוני בקרב ציבור זה. ארמוז רק, כי אחד מכל חמישה בציבור זה חי מתחת לקו העוני. מזעזע. עוד נרחיב בדבר. עוד על הנושא ודברי מוזמנים לקרוא הכתבה.
אדום עולה!
ולבסוף, העליתי כמה חיוכים במליאת הכנסת כשדיברתי ביום שלישי, בדקה החופשית שעומדת לרשותנו על קבוצת הפועל ירושלים. הסברתי כי זכייתה ההיסטורית באליפות היא לא רק חג לספורט אלא גם חג לעיר ירושלים וגם אירוע חברתי. האגודה הזאת מכנסת ציבור ירושלמי רחב, שעשוי מכל גווני החברה הירושלמית ושמתאחד באופן נדיר סביב עניין אחד – הפועל והצבע האדום. אדום עולה. למטה תמונה מהמשחק.
אדום עולה
שבת שלום,
נחמן שי

עדיין אין תגובות

יוני 20 2015

השבוע שהיה כך היה: אש בכנרת

מאת: נחמן שי נושאים: סיכום שבועי

אתמול, יום ה' לפנות בוקר, היה נסיון להצית את כנסיית הלחם והדגים שעל שפת הכנרת. זאת הפעם ה-43 שבה נפגעים מסגדים וכנסיות במדינת ישראל, משני צידי הקו הירוק, רק בשנים האחרונות. פשע שנאה אנחנו קוראים לו. רק לפני ימים אחדים נפגשתי עם ראשי הארגון "תג מאיר", שהציגו בפני נתונים מזעזעים לגבי היקף התופעה ומזעזעים עוד יותר לגבי אוזלת ידה של המדינה נגדה. אף אחד ממקרי ההצתה הקודמים לא פוענח. אף אחד. גם מספר התיקים שנתפח על התקפות קודמות, הוא קטן להפחיד. במילים אחרות, הנושא מצוי בסדר עדיפות נמוך במשטרת ישראל.

הכנסיה לאחר השריפה

נכון, יש בתוכנו פשע ואלימות, יש שחיתות שלטונית ותאונות דרכים בהיקף מזעזע. אבל הסוגיה הזאת, של פגיעה במקומות קדושים על רקע התנכלות למיעוטים החיים בתוכנו, היא בלתי נסבלת, היא לא מוסרית והיא נוגדת את ערכי היסוד של מדינת ישראל והעם היהודי. אין די בלעלות לרגל לכנסיה ולהביע התנצלות. יש להכריז מלחמה על תופעת "תג מחיר", לכל סוגיה וגורמיה. אנחנו יודעים לעשות את זה, צריך רק להחליט. עוד על דעתי בנושא ועל ההצעה הדחופה לסדר היום הקוראת לבחון את התנהלותה של המשטרה, ניתן לקרוא באתר מאקו ומעריב.

חזית אחרת שבערה השבוע היא חזית התרבות. זהו המקום האחרון שבו דיון צריך להתנהל בטמפרטורות גבוהות, בצעדי ענישה לסוגיהם ובעלבונות אישיים וכלליים. התרבות מזמינה דיון פתוח, משתף, שבנוי על הקשבה ויכולת להכיל את האחר. זה המבחן. אבל לא כך נראו פני התרבות הישראלית בשבועות האחרונים. כניסתה של השרה החדשה זיעזעה את התחום העדין הזה ושחררה לאוויר עדים רעילים. גם דבריו של עודד קוטלר, המביישים קודם כל אותו עצמו, מבישים גם את כולנו. בעניין זה פניתי לראש הממשלה בתביעה שיצנן את הרוחות וליועץ המשפטי לממשלה, שיבחן את גבולות הסמכות השלטונית שהפעילה שרת התרבות החדשה. פרטים נוספים ניתן לקרוא בוואלה ומעריב.

אני מזכיר את שני האירועים הללו, כי שוב עלה נושא החרם על ישראל באחת מועדות הכנסת ובשדולה למאבק בדה-לגיטימציה של ישראל (רמז: בשבוע הבא גם דיון בועדת חוקה, חוק ומשפט). כרגיל במקומותינו, פעלתנות יתרה באה במקום עבודה שיטתית, סדורה ומתמשכת. בהעדר חשיבה לטווח ארוך, אנחנו מכבים שריפות. כולנו לוחמי אש. אבל האמת היא, שהתופעה היא לפחות בת 10 שנים וכבר מזמן היה צריך להניח יסודות למערכת ארגונית, כלל עולמית, שמזהה את האיום האסטרטגי ומתכללת את המאבק נגדו. כאשר יחסי החוץ של ישראל מתפצלים בין שישה שרים, אין שום סיכוי למאמץ משותף וממומקד, שהוא ורק הוא יכול לסייע. יתרה מזו, בהיעדר כל התקדמות בתהליך המדיני, גלגלי ה-BDS יסתובבו יותר ויותר מהר.

בכדי לסגור את המעגל, ברור שגילויים של חוסר סבלנות למיעוטים ופגיעה באושיות היסוד של הדמוקרטיה, מזינים את הBDS ומלבים אותו. לכן, המאבק בו קשור קשר הדוק למה שקורה בתוך מדינת ישראל.

ולבסוף, "נעה-מנוע". נעה עמיר, עוזרתי הפרלמנטרית, יועצת התקשורת והמנוע שמאחורי הלשכה שלי, סיימה השבוע את עבודתה לאחר ושלוש וחצי שנים. כיאה לאישה צעירה, ערכית ואידיאולוגית, היא פרשה לטובת תחום החינוך, בו היא מבקשת להתמקד בשנים הקרובות. היתה התרגשות, היו דמעות וכמובן הרבה חברים. הח בהרצוג ושלי, דרך שורה ארוכה של חברי כנסת, עמיתים וחברים לעבודה. הרבה הצלחה, נעה. מלווים אותך בהתרגשות ובלב פועם להצלחות הבאות שלך.

אני ונעה בלשכה שלנו בכנסת

אני ונעה בלשכה שלנו בכנסת

עדיין אין תגובות

הבא »