פבר 06 2017

The Knight Commander's Cross of the Order of Merit of the Federal Republic of Germany

מאת: נושאים: נאומים

Yesterday I had the honor of receiving the Knight Commander's Cross (Badge and Star) of the Order of Merit of the Federal Republic of Germany. This is the speech i carried on the special event:

I accept the Knight Commander's Cross, being presented by Germany's ambassador to Israel on behalf of the President of the Federal Republic, with mixed feelings. On the one hand, I am filled with gratitude and appreciation. On the other hand, this gesture is accompanied by reservations and pain.

Like many in attendance today—indeed, like many Israeli citizens—I carry with me personal, family, and national memories. These will stay an inseparable part of me forever. Although the memories fade slightly from one generation to the next, they remain as powerful as ever.

When my sister was born in the midst of the Second World War, my mother named her Ayala ("fawn" in Hebrew) for her own father, Zvi (which means "deer"). He had been deported from the Warsaw Ghetto with his wife, Rosa, their daughter, Nechama, and their son-in law, Sigmund, to Auschwitz, where they perished. When I was born three years later, I was named after Nechama.

My mother constantly talked about her family. It was as if she was trying to hand us her own memories and feelings. She refused to travel to Poland and even to seek any reparations for her family. Only when she turned 80 did she return to her hometown of Włocławek in northern Poland. We found neighborhood, the city square, her street, her house, even her room, but no Jewish life.. After visiting all her favorite city sites—the park, the Wisła River, and many other place that still brought back memories. Than finally she stopped, called us and said, "I have nothing left to do here. This is all over, but I have my new life, my new family, my new homeland. Let's go back."

Some years later, I took a similar trip my wife, Rivka, to her parents' small hometown of Złoczew. This trip, too, was a search for what can obviously no longer be found. These journeys for our roots are somewhat strange. We know that there is no longer anything there, but we still insist on looking for something—a sign, a street name, an abandoned cemetery.

And yes, during another visit to the cemetery in my mother's hometown, I found a large gravestone with the name "Isaac Żychlinsky"—my mother's maiden name. Even then, there was no one who could enlighten me as to the identity of this Isaac Żychlinsky. Perhaps he was her grandfather, my own great-grandfather? No idea.

Maybe, ours is a search for an answer to the ever-present questions, "How did it happen? Why did it happen?"

The Jewish people are occupied with the past, even obsessed with it, because that is where our roots lie. Every Shabbat, we read another section of the Torah, another chapter in the story of the Jewish people and nation. Without the past, our lives have no beginning.

Today, for the third time in Jewish history, we enjoy sovereignty and independence. We have the good fortune to be in first generation of the rebirth, the generation that was born and grew up alongside the new Hebrew State. The Diaspora became distant. For many years, we hated it because we thought everything began here, with us. Nonsense.

We are proud of having an independent, sovereign country with a Jewish majority that can ensure relative security for its citizens and realize the hopes of our national movement, Zionism. The responsibility for running this state and ensuring the future has been passed to us. This is a great responsibility. Less exciting, perhaps, than our parents' fight for independence and laying the foundations for a state, but no less significant and no less of a responsibility.

This was the reason I entered politics eight years ago after successful careers in the media, the IDF, the Jewish world, and academia. The Labor Party and the Zionist Camp best represent the education I received at home, in a youth movement, during the military service. The Labor Party is committed to combining a strong and uncompromising stance on security with sensitivity on social matters and social responsibility.

The Knesset is the place with the greatest influence on the future of the State and of the generations to come. During the past nine years, we have had five grandchildren; I hope there will be more.

In the Knesset, I joined the Israel–Germany Parliamentary Friendship Group, which I have chaired during the 19th and 20th Knessets. That decision  required a conversation with my mother who asked for an explanation. And I did, focusing mainly on our commitment to the present Israeli generation as well as to the generations of the future. She was silent, and I will never know whether this was a sign of protest or agreement.

During the past several years, I have come to appreciate the new Germany—democratic, stable, a rising economic and diplomatic power. I met many Germans in politics, academia, and even in the military and  was impressed by their dedication to a different and changed Germany.

Israel and Germany, the Knesset and the Bundestag, share common values: democracy, human rights, the rule of law, a commitment to justice, and a sense of responsibility that transcends geographic boundaries. One of the greatest acts of humanity that Germany recently undertook was to admit over one million refugees from Syria and other countries who were knocking on Europe's gates. This at a time when other counties are closing their borders to refugees.

Today, Germany is our faithful friend, second only to the United States. German diplomats and representatives stands by Israel in every international arena. One of the strongest links between our countries is the German–Israeli Parliamentary Friendship Group. My colleagues, thank you for your personal friendship and commitment to the State of Israel.

Recently, I saw a documentary from fifty years ago about Ben-Gurion. He reminds us all that we are the chosen people. Our responsibility as Jews is tikkun olam, repairing the world. This mission bids us to aid others, support the weak, and be a light unto the nations. Unfortunately, our state does not realize this vision. We aren't there yet. But we can't give up. Our most important task is to live in peace with our neighbors. We have made some progress, but a major challenge still awaits us—reaching peace with the Palestinians. At the same time, we must maintain the foundational values of the Jewish people and the State of Israel: Jewish, Zionist, secure, and moral.

Every so often, I visit Berlin and, of course, the Bundestag. A gorgeous building that carries the weight of decades of German history. I generally gaze up to the heavens—which are sometimes blue and sometimes grey—and have a talk with my aunt Nechama, or Chomka as she was known. "You see," I tell her, "Eva's son, your nephew, is now a Member of the Knesset of Israel. He has come to the Bundestag to talk with his German colleagues as an equal. You see, Chomka, despite it all, you—we—won in the end."

Thanks very much to all of you. I am so grateful. Thank you.

עדיין אין תגובות

יונ 04 2015

דברי סגן יו"ר הכנסת, ח"כ נחמן שי במעמד הענקת "פרס וולף" בכנסת 31.5.15

מאת: נושאים: נאומים

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין

שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט

חברי כנסת

מנכ"לית קרן וולף ד"ר ליאת בן דוד

חברי מועצת קרן וולף ונאמניה

חתני הפרס היקרים ומשפחותיהם

קהל נכבד,

כבוד גדול הוא לנו לשוב ולארח כאן בכנסת, כמדי שנה, את טקס הענקת "פרס וולף", שהוא מן הפרסים האיכותיים והחשובים המוענקים כיום בָּעולם בתחומי המדע והאמנויות.

על יוקרתו ועל חשיבותו של הפרס תעיד העובדה, שלא אחת הוא הצליח "לְנָבֵּא" רבים מזוכי פרס נוֹבֵּל מקרב המדענים והחוקרים; כך שגם מכם, הזוכים בּפְּרָס הערב, יש לנו כבר צפיות גבוהות…


גבירותי רבותי,

משכן הכנסת הוא משכנה של הדמוקרטיה הישראלית. ההיכל המכובד הזה הוא המייצג הנאמן ביותר של השיח הישראלי, של החברה המגוונת שלנו ושל הערכים הייחודיים שהטמענו כאן.

המכנה המשותף לכל בעלי הדעות, המגזרים והלאומים שמתכנסים כאן בימי שגרה, גם לדיונים נוקבים ולא אחת תוך ויכוחים מָרים- הוא השאיפה לעולם טוב ומתוקן, להשבחת הידע ולטיפוח המדע, על ענפיו.

הדבר הולם בדיוק את לשון תקנות קרן וולף, שהיא חלק מן החוק עצמו, ולפיו אחת ממטרות הקרן היא: "להעניק פרסים לאנשי מדע ואמנים נודעים בעד הישגיהם למען האנושות, ולמען יחסי ידידות בין עמים, בלי הבדל אזרחות, גזע, צבע, דת, מין או השקפה פוליטית".


מקובל לחשוב שמדינת ישראל איננה עשירה במחצבים ובמשאבים. הדבר נכון, בעיקרו, לגבי מה שמקובל לראות כ"מחצב" בְּמובן של משאבי טבע: זהב, פחם, נפט או גז טבעי. אמנם גם בכך חלו התפתחויות במקומותינו, אבל נכון הוא שלא על כך תהיה תפארתנו אלא על משאב אחר לחלוטין: על ההון האנושי.

"כי מציון תצא תורה", אמר הנביא ישעיהו; ואולי מותר לתת פרשנות מרחיבה בת-זמננו לפסוק זה ולומר, כי זכינו שמירושלים ומישראל יוצאת בשורה לאנושות כולה בדמות תרומה איכותית ומשמעותית לְעולם המדע; וזוכי פרס נובל מישראל, רבים למדי ביחס לאוכלוסייתה, הם דוגמה מובהקת להצלחה זו.

ההערכה הגדולה שלנו למדע ולאמנות איננה מתבטאת רק בטיפוח המצוינות והמחקר, כדי לגדל את מדעני ואת אָמַָני המחר, אלא גם בָּמקום המרכזי שאנו מייחדים לָתבונה ולהשכלה בכלל: לָעיון, לָאוריינות ולרוחב הדעת.


בין תפקידי בעבר שימשתי כמנכ"ל משרד המדע התרבות והספורט. אחד הדברים הראשונים שלמדתי והקפדתי על כך, הוא להפריד הפרדה מלאה בין תחומים אלה לבין הפוליטיקה. אולם בעת האחרונה אנחנו נתקלים בזירה הבינלאומית בניסיונות גסים לערב בין הביקורת הלגיטימית כשלעצמה על מדיניותה של מדינת ישראל, לבין פעילויותה בתחומי המדע, התרבות והספורט.

במעון הנשיא בשבוע שעבר שטחו ראשי האקדמיה הישראלית את מצוקתם בפני נשיא המדינה. בקמפוסים ברחבי העולם מתנהלים מסעות פוליטיים כנגד ישראל, ובחדרי חדרים, ללא פרסום ציבורי, סובלים חוקרים ישראלים מהאפליה לרעה בקידומם האקדמי והמחקרי.

אני מבקש לקרוא מכאן באמצעות זוכי הפרס ואורחינו כולם להתגייס למסע גדול שתכליתו להפריד הפרדה מלאה בין פוליטיקה למדע. אנחנו פתוחים לכל שיח ודיון פוליטי, אפילו על הבמה הזאת, אבל הדרישה שיוצאת מישראל היא לתת למדע הישראלי לפרוח ולהתפתח בדרכו ללא כל מיגבלות.


שמונת הזוכים- ולמעשה תשעה, הם, ללא יוצא מן הכלל, שילוב מרתק של חלוצים וגדולים בתחומם.

לאיש מאתנו אין ספק, כי אתם המיטב שבמיטב; אלו הם האנשים, יחד עם קודמיהם ועם זוכי הפרס בעתיד, שמשנים את עולמנו ואת הדרך שבה אנחנו מכירים אותו ומפיקים ממנו את המיטב.

המדע והישגיו זוכים לא אחת גם לביקורת על מגבלותיהם המוּבְנוֹת. היה זה הפילוסוף בן המאה השמונה-עשרה, עמנואל קאנט, שבְּ"ביקורת התבונה הטהורה" שלו הטיל ספק ביכולתנו לעמוד על טיבם של דברים לאשורם, והבחין בין "הדבר כמו שהוא" לבין מה שכינה "עולם התופעות"; שם, לדעת קאנט, נמצאים גבלות המחקר: שכן גבולות המרחב והזמן, כמו גם יכולתנו השכלית, מהוות, בסופו של דבר, מגבלה.

כאן, אולי, נמצא גם המכנה המשותף לזוכי הפרס הבאים מתחומי האמנות ולמדענים שבכם: כולכם, כל אחד בדרכו, הצליח לחשוף רבדים חדשים בתחום עיסוקו.

אני מבקש להודות לכולכם על המאמץ, על ההתמדה הרבה, על הסבלנות ועל האמונה הגדולה שלכם בדרך. אתם מהווים עבורנו השראה אדירה, ואני מייחל לכך שהדור הצעיר שייחשף להישגים שלכם יזכה לשיעור אמיתי לחיים ולתמריץ, לאחר שייווכח כי ההשקעה רבת השנים שלכם- משתלמת ומניבה תוצאות מרהיבות!

אני מודה לכל אחד ואחת מכם, ומברך אתכם על הזכייה. עלו והצליחו!

תודה לכל מי שעוסקים במלאכה החשובה של בחירת המועמדים. תודה לקרן וולף האחת והיחידה על תרומה כל- כך חשובה, שנותנת לכולנו פעם אחר פעם את המתנה הגדולה הזו.

הֱיוּ ברוכים! ~ ~ ~

עדיין אין תגובות

יול 06 2014

נאום באסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה שמטרה לרתום את החברות בארגון לגינוי חטיפת הנערים ופעילות החמאס 24.6.14

מאת: נושאים: נאומים

23 June 2014–06–24

Statement made by the  Vice-Speaker of the Israeli Knesset, MK Dr. Nachman SHAI

Under point 4.1 of the Agenda

Ladies and gentlemen

.Eight days ago three Israeli boys were kidnapped while hitchhiking.

I’d like to take this opportunity to appeal to you to exert every possible effort in order to help return the three abducted Israeli teen-agers.

This is a brutal act perpetrated by Hamas, recognized as a terror organization by the EU. Terror threatens Israel as much as it threatens Europe.

This kidnapping goes against every basic human right which the Council of Europe is pledged to defend.

We should all join forces in order to combat this threat against innocent civilians, grownups as well as children and women

Terror endangers the Peace Process and every sign of hoped progress.

In this context I would like to refer to a statement made by President Abbu Mazen at the Arab Nations conference Of Foreign Ministers in Saudi Arabia last week:

Those who stand behind the kidnapping did it in order to destroy the Palestinian Authority

Ladies and Gentlemen, time is running short: Act quickly !

עדיין אין תגובות

מאי 30 2014

הצעה דחופה לסדר היום 28.5.14

מאת: נושאים: נאומים

נחמן שי (העבודה):

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול לשלוח מעל הדוכן הזה תנחומים למשפחת ריוה מתל-אביב, לבנות שירה ואיילת, שאיבדו את הוריהן בסוף השבוע, הוריהן עמנואל ומירה. נוסף עליהם נהרגו בפיגוע עוד שניים, אזרחים בלגים, אישה בת 60 וגבר בן 23. אני לא הצלחתי למצוא את שמותיהם, הם לא דווחו בעיתונות, ואני רוצה בכל מקרה להביע צער על מותם ולשלוח תנחומים לבני משפחותיהם.

האנטישמיות בת דורנו איננה נעלמת אלא נמשכת, ואפילו במקומות מסוימים מתגברת. זה עתה פורסם דוח של הליגה נגד השמצה, שמצא כי ברחבי העולם שוררות עמדות אנטישמיות עקביות. 26% מבין 53,000 איש ב-102 ארצות, מדינות וטריטוריות אובחנו כאנטישמים. 26%. זה מייצג כמיליארד איש בעולם. במדינות דוברות אנגלית האחוז הוא הנמוך ביותר – 13. אבל באירופה אנחנו רואים שבמזרח אירופה האנטישמיות מגיעה ל-34%; במערב אירופה, שם נמצאת בלגיה, 24%. יש גם אנטישמיות גבוהה יותר, כמובן, בארצות המזרח – המזרח התיכון, צפון אפריקה. אני לא מופתע, אבל זה פחות מטריד. אני רוצה להדגיש: במדינות אירופה, שבהן התחוללה השואה, שבהן גרו יהודים במשך מאות שנים, האחוז הוא מאוד גבוה – 34 במזרח, 24 במערב.

ידידי רונן הופמן מצא פה דרך לחבר את כל החוטים. אני לא בטוח שזה כך. אנטישמיות היא אנטישמיות היא אנטישמיות, ולא כל אנטישמיות היא שנאת ישראל, ויש נטייה לחבר גם את התופעות האלה. ולכן אני גם אומר שאפילו אם תיפתרנה בעיות החוץ של מדינת ישראל בינינו לבין הפלסטינים, ובכלל בינינו לבין העולם הערבי, זה לא יוריד את האנטישמיות מעל סדר-היום, לצערנו. יש כאלה שחושבים שזו נוסחות קסם. זה לא. שנאת יהודים היא כנראה דבר שמעוגן ברגשות, בהרגלי חיים, באמונות, ואי-אפשר למחוק אותה. וגם אם מדינת ישראל תתארגן יותר טוב בין המשרדים – דבר שתמיד צריך לעשות אותו, חברים וחברות – זו לא הבעיה שלנו. כאן צריך לעשות מאמץ אחר, שישראל, יחד עם ארגונים יהודיים ויחד עם ארגונים לא-יהודיים, ויש רבים לא-יהודים שאנטישמיות היא לא דגל בשבילם, שהם מוכנים לצאת למסע כזה – רק פעולה יסודית, רצינית, אמיתית, שורשית, שתחבר את כל האנשים שמאמינים שגזענות היא דבר חמור ביותר.

ואתמול הכנסת הקדישה – ידידי משה מזרחי הוביל דיון שלם בעניין הגזענות, וזה גם מעניין איך התנהל הדיון בכנסת, במאמר מוסגר, ושנאת זרים ושנאת יהודים. כל הרגשות והתחושות האלה, שנופלות בתוך קטגוריה אחת, צריך להילחם בהן, צריך לפעול נגדן ביסודיות – –

נחמן שי (העבודה):

– – בחינוך, באמצעים חוקיים, באכיפה, כדי לעקור אותן. ישראל צריכה להיות שם, אבל היא לא לבד. תודה רבה.

עדיין אין תגובות

הבא »