'תקשורת'

יוני 04 2015

דברי סגן יו"ר הכנסת, ח"כ נחמן שי במעמד הענקת "פרס וולף" בכנסת 31.5.15

מאת: נחמן שי נושאים: נאומים

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין

שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט

חברי כנסת

מנכ"לית קרן וולף ד"ר ליאת בן דוד

חברי מועצת קרן וולף ונאמניה

חתני הפרס היקרים ומשפחותיהם

קהל נכבד,

כבוד גדול הוא לנו לשוב ולארח כאן בכנסת, כמדי שנה, את טקס הענקת "פרס וולף", שהוא מן הפרסים האיכותיים והחשובים המוענקים כיום בָּעולם בתחומי המדע והאמנויות.

על יוקרתו ועל חשיבותו של הפרס תעיד העובדה, שלא אחת הוא הצליח "לְנָבֵּא" רבים מזוכי פרס נוֹבֵּל מקרב המדענים והחוקרים; כך שגם מכם, הזוכים בּפְּרָס הערב, יש לנו כבר צפיות גבוהות…

~

גבירותי רבותי,

משכן הכנסת הוא משכנה של הדמוקרטיה הישראלית. ההיכל המכובד הזה הוא המייצג הנאמן ביותר של השיח הישראלי, של החברה המגוונת שלנו ושל הערכים הייחודיים שהטמענו כאן.

המכנה המשותף לכל בעלי הדעות, המגזרים והלאומים שמתכנסים כאן בימי שגרה, גם לדיונים נוקבים ולא אחת תוך ויכוחים מָרים- הוא השאיפה לעולם טוב ומתוקן, להשבחת הידע ולטיפוח המדע, על ענפיו.

הדבר הולם בדיוק את לשון תקנות קרן וולף, שהיא חלק מן החוק עצמו, ולפיו אחת ממטרות הקרן היא: "להעניק פרסים לאנשי מדע ואמנים נודעים בעד הישגיהם למען האנושות, ולמען יחסי ידידות בין עמים, בלי הבדל אזרחות, גזע, צבע, דת, מין או השקפה פוליטית".

~

מקובל לחשוב שמדינת ישראל איננה עשירה במחצבים ובמשאבים. הדבר נכון, בעיקרו, לגבי מה שמקובל לראות כ"מחצב" בְּמובן של משאבי טבע: זהב, פחם, נפט או גז טבעי. אמנם גם בכך חלו התפתחויות במקומותינו, אבל נכון הוא שלא על כך תהיה תפארתנו אלא על משאב אחר לחלוטין: על ההון האנושי.

"כי מציון תצא תורה", אמר הנביא ישעיהו; ואולי מותר לתת פרשנות מרחיבה בת-זמננו לפסוק זה ולומר, כי זכינו שמירושלים ומישראל יוצאת בשורה לאנושות כולה בדמות תרומה איכותית ומשמעותית לְעולם המדע; וזוכי פרס נובל מישראל, רבים למדי ביחס לאוכלוסייתה, הם דוגמה מובהקת להצלחה זו.

ההערכה הגדולה שלנו למדע ולאמנות איננה מתבטאת רק בטיפוח המצוינות והמחקר, כדי לגדל את מדעני ואת אָמַָני המחר, אלא גם בָּמקום המרכזי שאנו מייחדים לָתבונה ולהשכלה בכלל: לָעיון, לָאוריינות ולרוחב הדעת.

~

בין תפקידי בעבר שימשתי כמנכ"ל משרד המדע התרבות והספורט. אחד הדברים הראשונים שלמדתי והקפדתי על כך, הוא להפריד הפרדה מלאה בין תחומים אלה לבין הפוליטיקה. אולם בעת האחרונה אנחנו נתקלים בזירה הבינלאומית בניסיונות גסים לערב בין הביקורת הלגיטימית כשלעצמה על מדיניותה של מדינת ישראל, לבין פעילויותה בתחומי המדע, התרבות והספורט.

במעון הנשיא בשבוע שעבר שטחו ראשי האקדמיה הישראלית את מצוקתם בפני נשיא המדינה. בקמפוסים ברחבי העולם מתנהלים מסעות פוליטיים כנגד ישראל, ובחדרי חדרים, ללא פרסום ציבורי, סובלים חוקרים ישראלים מהאפליה לרעה בקידומם האקדמי והמחקרי.

אני מבקש לקרוא מכאן באמצעות זוכי הפרס ואורחינו כולם להתגייס למסע גדול שתכליתו להפריד הפרדה מלאה בין פוליטיקה למדע. אנחנו פתוחים לכל שיח ודיון פוליטי, אפילו על הבמה הזאת, אבל הדרישה שיוצאת מישראל היא לתת למדע הישראלי לפרוח ולהתפתח בדרכו ללא כל מיגבלות.

נכבדי,

שמונת הזוכים- ולמעשה תשעה, הם, ללא יוצא מן הכלל, שילוב מרתק של חלוצים וגדולים בתחומם.

לאיש מאתנו אין ספק, כי אתם המיטב שבמיטב; אלו הם האנשים, יחד עם קודמיהם ועם זוכי הפרס בעתיד, שמשנים את עולמנו ואת הדרך שבה אנחנו מכירים אותו ומפיקים ממנו את המיטב.

המדע והישגיו זוכים לא אחת גם לביקורת על מגבלותיהם המוּבְנוֹת. היה זה הפילוסוף בן המאה השמונה-עשרה, עמנואל קאנט, שבְּ"ביקורת התבונה הטהורה" שלו הטיל ספק ביכולתנו לעמוד על טיבם של דברים לאשורם, והבחין בין "הדבר כמו שהוא" לבין מה שכינה "עולם התופעות"; שם, לדעת קאנט, נמצאים גבלות המחקר: שכן גבולות המרחב והזמן, כמו גם יכולתנו השכלית, מהוות, בסופו של דבר, מגבלה.

כאן, אולי, נמצא גם המכנה המשותף לזוכי הפרס הבאים מתחומי האמנות ולמדענים שבכם: כולכם, כל אחד בדרכו, הצליח לחשוף רבדים חדשים בתחום עיסוקו.

אני מבקש להודות לכולכם על המאמץ, על ההתמדה הרבה, על הסבלנות ועל האמונה הגדולה שלכם בדרך. אתם מהווים עבורנו השראה אדירה, ואני מייחל לכך שהדור הצעיר שייחשף להישגים שלכם יזכה לשיעור אמיתי לחיים ולתמריץ, לאחר שייווכח כי ההשקעה רבת השנים שלכם- משתלמת ומניבה תוצאות מרהיבות!

אני מודה לכל אחד ואחת מכם, ומברך אתכם על הזכייה. עלו והצליחו!

תודה לכל מי שעוסקים במלאכה החשובה של בחירת המועמדים. תודה לקרן וולף האחת והיחידה על תרומה כל- כך חשובה, שנותנת לכולנו פעם אחר פעם את המתנה הגדולה הזו.

הֱיוּ ברוכים! ~ ~ ~

עדיין אין תגובות

מאי 28 2015

השבוע שהיה כך היה: זה לא רק ספורט 24-28.5.15

חברות וחברים,

שעה שתקראו את הדברים הללו כבר נדע מה היא החלטת פיפ"א לגבי השעיית ישראל. קצת בצחוק אמרתי לאחרונה שנוכח הישגיה המרשימים של נבחרת ישראל בכדורגל, ההשעיה הזו לא משנה הרבה. אבל זה כמובן רק בצחוק, כי לפנינו עניין עמוק הרבה יותר.

הפלשתינאים אשר הולכים ומרחיבים את חזית המאבק האזרחית נגד ישראל, כבר נחלו הצלחה, גם אם בסוף יכשלו. הם הריצו את שגרירי ישראל ואת מבקשי  טובתה ללמעלה מ-200 מדינות בעולם כדי להיאבק בהחלטה הזאת. הם הקפיצו את עפר עיני וכל אנשי ההתאחדות לכדורגל לציריך ובכך גם גרמו לרעיון הרע הזה לחלחל ולהזיק, כאמור גם אם ידחה לבסוף.

כבר אמרתי פעמים אין ספור שהמערכה המדינית – כלכלית – משפטית – תרבותית – הסברתית ועכשיו גם ספורטיבית, היא מערכה קשה מבחינתנו. כל יתרונותינו הופכים לחסרונות. הבה ונפנים, בעולם אוהבים אותנו פחות ופחות ולכן אין בעיה לגבש רוב בכל פורום בינלאומי כדי לפגוע בנו. התייחסתי לכך בעיתון הארץ.

הממשלה מינתה השבוע את השר גלעד ארדן לשר ההסברה. בין היתר הוא אמור לטפל ב- BDS, זוהי תנועת החרם, הסנקציות והענישה כלפי ישראל. הגיעה העת שישראל תשקיע בכך מאמצים של ממש, אבל כדרכנו אנחנו פועלים לאט ובאדישות. ארדן הוא "גנרל ללא חיילים". החיילים הם בעיקר צבא הדיפלומטיה הקטן של מדינת ישראל שפזור ברחבי העולם, אבל הדיפלומטים כפופים למשרד החוץ ואת משרד החוץ ארדן לא קיבל. אתה הבנת את זה, ברוך?

את ענייני החוץ של ישראל מנהלים נכון להיום שישה שרים, שישה בעקבות אחד, אבל גם אחד אין. לישראל השבויה במאבק מדיני גדול כאמור אין שר חוץ. אני מאחל לארדן הצלחה, רבים עשו זאת השבוע אבל גם הסתכלו עליו בעיניים עצובות. יש סיכוי גדול כי בנושא ההסברה הוא ימצא את עצמו באותו מקום של ארבעת השרים הקודמים שנכנסו לתפקיד ויצאו ממנו בעור שיניהם. דיברתי על כך במליאת הכנסת וביומן הבוקר של רשת ב' (דקה 1:27:55).

לצפייה בנאום לחצו על התמונה

ttt

אגב, אחד נכנס ואחד יוצא, כשארדן הצטרף השבוע לממשלה, מתבקש  אחד משרי הליכוד לצאת. מי זה יהיה? זה קצת מזכיר את האח הגדול VIP, מי יודח השבוע?  ומה נעשה עם תמונת השרים שצולמה לפני עשרה ימים בבית הנשיא, האם ישפצו אותה? ישתלו את ארדן ויעקרו את בגין?

עוד שרה שעושה בימים אלה את ראשית צעדיה היא שרת התרבות והספורט מירי רגב. הקורא והקוראה הממוצעים מבינים בוודאי כי אני מכיר את מירי רגב לא מהיום ולא מאתמול. היא שימשה כדוברת צה"ל  15 שנה אחרי.  היו לה שאיפות אחרות אבל היא קיבלה בסופו של דבר תיק חשוב, שמשפיע על חייהם של אנשים רבים. כחברת כנסת היא השמיעה הצהרות ונהגה בצורה הפוכה לחלוטין לתואר ״ תרבותי״. בפנתיאון הלאומי היא תהיה ״כפיים״ ו״תעשו לו יום הולדת״ שלא לדבר על מבקשי העבודה כ״סרטן״. דברים מקוממים ומזעזעים שלא ניתן למחוק.. מכאן גם  קבלת הפנים העגומה שהכינו לה רבים בהילת האמנים, כולל שלום חנוך, שסרב לאפשר לה לפתוח את פסטיבל ישראל, בערב שלו. אני מציע, חברות וחברים,  לשפוט אותה מעתה לפי מעשיה ולפי הצהרותיה כשרה בממשלת ישראל.  לכל אחד מגיעה הזדמנות לפתוח דף חדש.

תחומי התרבות והספורט יקרים לי, שימשתי בעבר גם כמנכ"ל המשרד והשקעתי הגבה בהקמתו וביסוסו. אני מתכוון לעקוב בערנות וביסודיות אחר פעולותיה כדי להבטיח כי הן תהיינה ממלכתיות, לא פוליטיות, לא מתלהמות ולא פוגעניות. השתתפתי השבוע בתכנית "הצוללת" בה ייעצנו חברי ואני  לשרה רגב כיצד לנהוג בתפקידה החדש.

השבוע הגיעו לכנסת נציגי הסטודנטים לרגל יום הסטודנט הבינלאומי. עברו הרבה שנים מאז הייתי סטודנט (אם כי לצורך כתיבת הדוקטורט חזרתי לפקוד את האוניברסיטאות, בעיקר את אוניברסיטת בר אילן), אבל עדיין כל מפגש עם הדור הזה מעורר בי שמחה ותקווה. הסטודנטים שלנו מבוגרים, שקולים, מאוזנים  ובשלים יותר מאשר סטודנטים במדינות אחרות בעולם. החיים בארץ בכלל והשירות הצבאי בפרט  מבגרים אותם והם באים  לקמפוסים כבר כאנשים שעשו משהו בחיים. בסופו של יום, האנשים הצעירים האלה יעצבו את עתידה של מדינת ישראל. וזאת גם היתה תמצית דבריי אליהם: אל תחכו לממשלה, אל תחכו לכנסת, תפעלו אתם ברוחכם, ביוזמתכם ובכוחכם. נכון שמחאת 2011 לא השיגה את כל ההישגים, אבל היא פתחה פתח גדול וממנו צריך רק ללכת הלאה.

studentday

שבת שלום לכם. תם השרב הכבד…

נחמן שי

עדיין אין תגובות

מאי 21 2015

השבוע שהיה כך היה: אוטובוסים כמשל 17-21.5.15

חברות וחברים,

ביום רביעי לפנות בוקר התפוצצה פרשת ההפרדה באוטובוסים. ידיעה עיתונאית מצוינת שהביא כתב הארץ חיים לוינסון חשפה את תכנית ההפרדה בין יהודים לערבים בקווי התחבורה הציבוריים ביהודה ושומרון, שהחלה באותו יום. כדי לרכך אותה, החליטה מערכת הביטחון להציגה כ"פיילוט". לא פיילוט ולא ציפורים. את האגדה הזאת כבר מזמן אני לא קונה. כשרוצים למכור משהו, אבל לא מוכנים לשאת באחריות המלאה, מנסים "פיילוט". זאת היתה תכנית שנועדה לביצוע ותכליתה למנוע נסיעות משותפות של יהודים וערבים בתחבורה הציבורית בכבישי איו"ש.

כבר בכנסת ה-19 הזהרתי מפני התכנית וביום רביעי ב-07:15 שידרתי את התגובה הבאה בקול ישראל: "מתנה נהדרת הכינה ממשלת ישראל לקראת בואה של שרת החוץ של האיחוד האירופי. הפרדה בין יהודים לערבים באוטובוסים באיו״ש היא מעשה מובהק של פגיעה בשוויון ובזכויות אדם. היא תיתפס בעולם, ובצדק כאפרטהייד בין יהודים וערבים ותטיל צל כבד על ישראל כמדינה דמוקרטית. הגשתי כבר הצעה לסדר היום של הכנסת בעניין זה בדרישה לחדול מיד מהסדר מעוות זה, המנוגד לערכי היסוד של מדינת ישראל".

הדברים התגלגלו כמו כדור שלג. ראש הממשלה השהה אותה וגם השעה אותה אבל הכל היה בבחינת "כוסות רוח למת". הנזק נגרם, שוב הוצגה ישראל כמדינה גזענית, שמן על מדורת השנאה והביקורת הבינלאומיים כלפי ישראל.

יותר משהאירוע מציק לי, חמורה כמובן דרך קבלת ההחלטות; מי מחליט, מתי, איך? מי מאשר? אם בכלל… העובדה ששר הביטחון הודיע כי הוא מתכוון לחזור על התכנית, מעידה כי הוא לא למד ולא שכח דבר. לעניין זה ולדרך התנהלותה של הממשלה החדשה התייחסתי בראיון עם עידן קוולר בערב חדש ובתכנית הבוקר של ערוץ 10.

השבוע ציינו את יום ירושלים. ירושלים היא העיר שלי וכל חיי וחיי משפחתי, החל בסבי ובסבתי וכלה בנכדותיי קשורים בה.

hefker

זהו שטח ההפקר בירושלים, ממלחמת השחרור ב-1948 ועד 1967. זה המראה שהייתי רואה בכל פעם שהייתי מתייצב על קצות האצבעות בחלון האחורי של חנותו של אבי אליעזר ז"ל. מן הצד האחד עבר רחוב דוד המלך ומצדה האחר ניבטו מגדל דוד, החומה ושטח ההפקה שבתמונה.

אני זוכר היטב את היום ההוא ביוני 1967, שבאתי לחנות האהובה עלי ואבי אמר לי "כבר לא צריך להסתכל מרחוק, אתה יכול ללכת לעיר העתיקה" והלכתי.

אני מקדיש את הדברים הבאים לאבי, אליעזר ז"ל, יקיר העיר ירושלים שעשה בה 76 שנה, נשא בה את אמי חווה ז"ל לאשה ודרך עיניו ובשיחותי עמו יכולתי ללמוד כיצד העיר השתנתה לנגד עינינו.
פחות ופחות מאתנו היו ביום הזה וזוכרים איך הכל התחיל. 19 שנה אחרי מלחמת השחרור שחצתה את העיר, הגיעה מלחמת ששת הימים וחיברה אותה מחדש. זהו חיבור מלאכותי, בין שתי ערים שכבישים, רכבות וגנים מחברים אותן, אבל האמת היא שהן נפרדות לחלוטין.

יהודים וערבים חיים זה לצד זה, אך לא ביחד. חילוניים ודתיים חיים זה לצד זה, אך לא ביחד. העיר חצויה ומפולגת. יש מי שרואה בכך מגוון תרבויות וערכים ויש מי שסבור שטמונים פה זרעי הפורענות של הימים שיבואו.

ירושלים מאד קרובה לליבי, נולדתי בה, גדלתי בה, את רוב חיי ועבודתי אני עושה בה גם אם מקום מגוריי הוא בפרבריה. אני חרד מאד לעתידה של ירושלים. לא לקדושה ולרוח המיוחדת שלה, הן יהיו בה תמיד, אבל הן בספירות אחרות. על פני הקרקע, במציאות היומיומית היא עיר קשה, מסובכת, מתישה ומאתגרת.

לא במקרה ירושלים מחכה בקצה התור להסדר המדיני, הכל יודעים שאי אפשר לרצות את היהודים, המוסלמים והנוצרים החיים בה…

בבוקרו של אותו יום, התייצבתי לאזכרה לחללי מלחמת ששת הימים וההתשה. אני זוכר את שתי המלחמות, אבל במיוחד את ההתשה, שנמשכה למעלה משנה ובה כבר תפקדתי ככתב הצבאי של קול ישראל. מלחמות התשה הן הקשות שבמלחמותינו מפני שהן מקיזות דם בהדרגה ובמותירות פצע עמוק בחברה הישראלית, שמטבעה היא פגיעה ורגישה לנפגעים. וזה אני אומר לזכותה.

tekes

בכנסת ה-20 אני מתכוון להתייצב בכל מקום ובכל עת להגנת התקשורת. נכון, היא אינה מושלמת ונופלים בעבודתה פגמים, אבל עדיף כך על פני חברה ללא תקשורת וללא ביקורת. בעקבות הקרבות שהתחוללו השבוע בשדה התקשורת פניתי השבוע למבקר המדינה. ציינתי בפניו כי ערב הבחירות לכנסת ומיד אחריהן נטל ראש הממשלה את תיק שר התקשורת והוא מרבה בקבלת החלטות ואפילו בתכנון מדיניות לטווח ארוך. להחלטות אלה השלכות עמוקות על שוק התקשורת בישראל וממילא גם על ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית ובכללם חופש הביטוי.

כעת נודע גם (ידיעות אחרונות, נחום ברנע, 21.5.15) כי פרקליטיו של מר נתניהו המלווים אותו בפעילותו כראש ממשלה וגם במו"מ הקואליציוני מעורבים בענייני תקשורת במדינת ישראל. על פניו מדובר בניגוד עניינים מסוכן.

ככלל, מערבותו היתרה של ראש הממשלה בתחום זה, רשות השידור, ערוץ 10 וערוץ 2 מחייבת בדיקה מעמיקה ויסודית.

ביקשתי כי יקיים בדיקה מקיפה של כל הפעולות שנעשו בעת האחרונה ועניינן בשוק התקשורת בישראל ותבחן אותן ובכל מיקרה, ראוי כי ייעץ לראש הממשלה לחדול באופן מידי ממעורבותו היתרה וכי יעביר את תיק התקשורת לטיפולו של שר אחר בממשלתו. דיברתי על כך בגלי צה"ל.

סוף שבוע ארוך לפנינו, תמיד נעים לחגוג את חג השבועות. כמה מעט חגים שמחים יש לנו באמת? בליבו של החג הזה עומדת מגילת רות. סיפורה המרגש של האישה האמיצה הזאת, גיורת מואבייה שדבקה בעם ישראל ולימים נולד ממנה דוד המלך. אולי נלמד משהו מהסיפור הזה כיצד לנהוג בזרים ובגרים ונבטיח לעצמנו להיות פתוחים ולקבל את העולם שסביבנו.

bikurim

חג שבועות שמח,

נחמן שי

עדיין אין תגובות

מאי 14 2015

הצעה לסדר בנושא רצח העם הארמני 12.5.15

נחמן שי (העבודה):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לכבד ולהקביל בברכה את חברינו מהעדה הארמנית בירושלים ואת ידידי יעקב אחימאיר שלאחרונה היה גם, פגשנו אותו לאחרונה בירוואן.

אני רוצה להודות לך, היושב-ראש, על הדברים שלך, כי לפני שנסענו בשם הכנסת התייעצנו קצרות, ואמרת לי – נתת לי גם כיוון, נאמר כך, כי אמרת לי: צריך לסיים את זה, צריך כבר לומר דברים יותר מפורשים, וברוח הזאת גם דיברת עכשיו. ואני חושב שזה חיזק את דעתי ואת דעתה של חברתי ד"ר ענת ברקו כאשר היינו שם.

אני רוצה להודות לך ששלחת אותנו לשם, כי אנחנו קרובים אצל עצמנו, כמובן; ילידי הארץ, עברנו את כל מה שאפשר לעבור במדינת ישראל.  אבל בוא נאמר שטרגדיות של אחרים, תכף ניכנס לטרמינולוגיה, הן לא בדיוק מדברות אלינו. לא מספיק, נאמר כך. וההתנסות הזאת – קצרה מאוד, בת 48 שעות – כדי לראות עם מתייסר, עם כואב, עם בוכה, עם מתאבל 100 שנים אחרי שקרה האסון הגדול בתולדותיו – זה שינה לגמרי את תפיסתנו ואת מחשבותינו לגבי זה.

אנחנו היינו בחלק הרשמי. אני כנראה אזכור להרבה שנים את ההליכה האטית על השטיח האדום ואת אנה בת ה-12, שמקבלת אותי עם דגל ישראל ונותנת לי פרח צהוב, ואחר כך אני נועץ את הפרח בזר הגדול שישנו שם, מספיק עוד בדרך לשמוע קצת פרטים עליה, ואחר כך מתיישב על הבמה, היציע, שם גם הייתה ענת, ויעקב. ועקבנו אחר הטקס הזה שהיה מרטיט. היו בו אלמנטים לאומיים, היו בו אלמנטים דתיים חזקים – ארמניה היא מדינה עם מעמד חזק מאוד לדת, לכנסייה – והיה אזכור גם לנו: אין מקום שמזכירים את רצח העם הארמני ולא מזכירים את העם היהודי. כשאתה עובר במוזיאון, המוזיאון שמאזכר את הרצח הזה, אתה גם רואה את תמונות השואה, אבל אתה רואה את תמונתה של שרה אהרונסון.

שרה אהרונסון ב-1916 כותבת – אני אצטט. היא כותבת – בדרך היא חוזרת מטורקיה לארץ והיא נוסעת במשך שבועות ברכבת ובעגלות איכרים, והיא רואה את מעשי הזוועה שעוללו הטורקים לארמנים, והיא מעידה על תמונות שהיא ראתה במו עיניה. ואחר כך, אחר כך כבר כותבים בני משפחתה, חבריה למחתרת, אהרון אהרונסון – פעמיים. הוא כותב: "קשה לשבת בלונדון השלווה ולכתוב על טבח הארמנים. מעשי הטבח נתבצעו בקנה מידה כה רחב, מלווים במעשי זוועה כה עצומים, ולאורך זמן כה רב באופן כה שיטתי".

ומה הם חששו? הם חששו שיקרה דבר דומה ליישוב היהודי בארץ-ישראל, שהטורקים ינסו להשמיד גם אותם, ותחילה יפרקו אותם מנשקם, והפקודה לפירוק הנשק באה, ואז, כשהם יישארו חסרי הגנה, הם יהיו בתור, הם הבאים. וזה עודד אותם, אגב, להקים את המחתרת, אותה מחתרת ששיתפה פעולה עם הבריטים כדי להילחם בטורקים.

יש דמיון ויש שוני בין השואה לבין רצח העם הארמני. וחברתי ואני החלטנו – זו לא החלטה אישית: השואה היא שואה ורצח העם הארמני הוא רצח העם הארמני, אנחנו לא מערבבים. כל אחד בדרכו, לא נשווה את המספרים, לא נשווה את אופן ההרג, זה לא נוגע לעניין. מה שקרה בארמניה, לדעתנו – לא רק כתוצאה מהביקור, אלא שנינו גם העמקנו בכך, וענת תדבר מייד – הוא רצח עם.

נכון, לא נשלחנו לשם כדי לגלות את זה, והיינו שם בשם הכנסת וחלקנו עם העם הארמני את כאבנו – כאבם כאבנו. אבל התרשמנו והגענו למסקנה שאחרי 100 שנה, 100 שנה, עם ההתפתחויות שעברו על האנושות כולה במאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, כשהיו עוד עשרות מעשים של רצח עם, הגיע הזמן שהאנושות תתנער מרצח העם הארמני. ולכן אנחנו חזרנו הנה בתחושה שאנחנו חייבים להעביר את זה הלאה. אנחנו חולקים את זה עם הכנסת, נתייצב בפני ועדת החינוך, נעשה את זה מעל כל במה שנוכל.

אני מקווה שמדינת ישראל הרשמית תקדיש לכך דיון. אתה אמרת "דיון" – חשיבה מחודשת. מותר לעשות חשיבה מחודשת על כל דבר, זה לא פסול, ואנחנו נהיה שם, לא בודדים – אני שומע בכנסת את הקולות, אני שומע גם אותך. נהיה מליצים לשנות את ההגדרה, לשנות את ההכרה ולומר: כן היה רצח עם ארמני. תודה לך.

עדיין אין תגובות

הבא »