'תקשורת'

דצמ' 12 2014

המרוץ מתחיל

חברים וחברות,

אני אוהב לרוץ.

שלוש, ארבע פעמים בשבוע אני עולה על מכונת הריצה ועובר כ-30 ק"מ. זוהי ריצה אוטומטית. מחשבותיי נודדות לטלוויזיה ולרדיו וסתם לחשיבה.

עכשיו אני יוצא לריצה פוליטית.

היא שונה לחלוטין. התחלתי בה לפני שש שנים בכנסת ה-18, המשכתי ב-19 ועכשיו פניי לכנסת ה-20. זו ריצה מאד מחושבת, מתוכננת, זהירה. ריצה שמביאה אותי למוקדי המדיניות והעשייה.

הכנסת ה-19 התפזרה מוקדם מידי, פחות משנתיים. אפשר להצטער, אבל אפשר גם להתייחס לכך כאל הזדמנות חדשה, להביא לשינוי גדול. השבוע חיברנו כוחות עם ה"תנועה", הרצוג וליבני מתכוונים להוביל את מחנה המרכז – שמאל בחזרה לעמדת השפעה לאומית. אין זה חיבור פשוט והוא מחייב התאמות הדדיות. העבודה היא מפלגה מבוססת ושורשית, התנועה הוקמה לראשונה לפני שנתיים ותוחלת החיים שלה היתה קצרה. עם זאת, החיבור הוא בין אנשים ושיתוף הפעולה בין הרצוג וליבני עשוי להתגלות כהפתעה גדולה. הספינה המטלטלת של ישראל מקבלת קברניטים חדשים. אלו דברים שאמרתי בתקשורת (דקה 1:32:28).

בכנסת היוצאת עסקתי במגוון של נושאים, כסגן יו"ר הכנסת וכחבר ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה. כיהנתי כיו"ר שדולות (יחסי ישראל – ארה"ב, ירושלים, גימלאים, הגנת העורף, חיזוק העולם היהודי, כחול – לבן), ראש משלחת הכנסת למועצת אירופה ושלוש קבוצות ידידות פרלמנטריות: גרמניה, יפן וטאיוואן.

בכנסת ה-18 הוכתרתי כחבר כנסת החברתי ביותר בשורות האופוזיציה ובכנסת ה-19 דורגתי שלוש פעמים בידי המשמר החברתי ברביעייה הפותחת בין חברי הכנסת הפעילים והחברתיים.

עבודת החקיקה ופעילותי במליאה ובוועדות הניבה פירות רבים. בקישור זה מפורטת עבודתי הפרלמנטרית בכנסת הנוכחית והקודמת.

ב-20 החודשים החולפים התרחשה מלחמה גדולה (דרשתי מבג"צ פעמיים להכיר בה כמלחמה ולפצות את תושבי ישראל בהתאם), היא הסתיימה ללא הכרעה ביטחונית ומדינית, התנפץ המשא ומתן המדיני והחל גל של אלימות. מבית החריפו הגזענות ושנאת האחר. הדמוקרטיה הישראלית נקרעת תחת לחצים פנימיים וחיצוניים. חוק הלאום שהועלה לאחרונה הוא רק דוגמא לקיצוניות ולחוסר האחריות של הממשלה ושל העומד בראשה.

קרבות גדולים מזומנים לנו בכנסת ה-20; הדמוקרטיה, החברה המקוטבת והשסועה, הכלכלה המעוותת והריכוזיות ולבסוף, ערכיה של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, שוויונית ושוחרת שלום.

הפריימריז במפלגת העבודה קרבים והולכים, הבחירות לרשימה יתקיימו ב-13 בינואר.

אני פונה אליכם, חברותיי וחבריי, שותפיי לדרך. זה הזמן להתגייס:

התנדבות במטה ישנן אין ספור דרכים לעזור, רק תבואו.

יום הבחירות – המאמץ בשיאו. אפשרויות: הסעת בוחרים\טלפונים\ארגון עמדות בקלפיות\תורנות קלפי והכל פתוח…

תרומה כספית כל סכום יתקבל בברכה ובהערכה.

  1. צ'ק לפקודת: נחמן שי בחירות מקדימות

פרטים נוספים אצל מתן: 050-6211837

  1. באמצעות כרטיס אשראי – לחצ\י כאן

בואו איתי למרוץ החדש, הצטרפו אליי. הצטיידו במוטיבציה, ברצון להצליח ובנחישות. תמיכתכם חשובה לי.

שלכם,

נחמן שי

להתקשרות: נעה 050-6208015 מתן: 050-6211837 לפיד: 054-4464905

נחמן שי: nshai@knesset.gov.il מטה בחירות: 2014mkns@gmail.com

עדיין אין תגובות

נוב' 26 2014

מעשה בחמישה בלונים – נאום מטעם סיעת העבודה ב"40 חתימות" 26.11.14

אדוני ראש הממשלה, שנינו סבים וסבתות ושנינו נוהגים להקריא סיפור לפני השינה לנכדים ולנכדות שלנו.

ואתה יודע, בכל סיפור ילדים, יש לקח למבוגרים.

מעשה בחמישה בלונים:

שמחה וששון, לכל ילד בלון.

לבוגי בלון כחול

ליאיר בלון צהוב

לציפי בלון סגול

לבנט בלון ירוק

ובלון אדום לממשלה

הצבע לא כל כך מתאים אבל זה מה שיצא.

כל הילדים וכל הבלונים יצאו לטיול.

נפתלי בנט שמח, רץ וקפץ וזרק את בלון יוקר המחייה, מעלה מעלה.

והבלון התנפח והתנפח והייתה ועדת אאלוף וועדת טרכטנברג ואיזה עוד וועדות הציבור יודע?

נפל בלון יוקר המחייה על שיח ורדים, נדקר ופתאום,

בום טראח מה קרה הבלון התפוצץ הבלון נקרע

נפתלי אל תצטער, נביא לך בלון אחר.

ליאיר בלון מע"מ אפס.

ניפח את הבלון שיהיה גדול גדול

ניפח וניפח

איזה בלון?

אין בנייה, אין הוזלה, קיפאון מוחלט אין מע"מ ואין אפס.

ופתאום, בום טראח מה קרה??

הבלון התפוצץ הבלון נקרע!!!

אל תצטער יאיר, זה סופו של כל בלון.

פגשו הילידים את מיצי, חתלתולה של ציפי.

שיחקה מיצי עם הבלון. איזה בלון? חוק הלאום

חטפה מיצי את חוק הלאום, בדיוק כמו אלקין, איילת, יריב ואיפיךלו ראש הממשלה.

גלגלה ותפסה, גלגלה ותפסה,

שרטה את הבלון

ופתאום בום טראח מה קרה??

הבלון התפוצץ הבלון נקרע!!!

אל תצטערי ציפי, כך קרה גם ליאיר וגם לנפתלי, זה סופו של כל בלון.

אז הבלון של יוקר המחייה התפוצץ הבלון של מעמ אפס התפוצץ. גם בלון חוק הלאום.

ונשארו רק שני בלונים.

בלון ללבוגי, ובלון לממשלה.

פחד בוגי שגם הבלון שלו יתפוצץ אבל מה לעשות?

בלון הביטחון התפוצץ, תרתי משמע.

בקיץ חווינו את מלחמת עזה, ועכשיו אנחנו חווים טרור ברחובות וחוסר ביטחון אישי.

ירושלים מחולקת ופתאום גם לבלון זה

בום טראח מה קרה??

הבלון התפוצץ הבלון נקרע!!!

ורק בלון אחד נשאר.

בלון הממשלה.

פתאום נשבה רוח חזקה, חטפה את הבלון העיפה אותו מעלה מעלה, עד העננים

ולביבי מה נשאר, רק לנפנף בידיו, ולומר שלום שלום ממשלה, שלום לך…

אליו יצטרפו חברי הקואליציה ויקראו בקול אל השמיים: שלום שלום לך ממשלה.

והמסר היחיד שיש לי אליך ראש המשלה הוא: כל הבלונים התפוצצו.

נגמרו הבלונים, נגמר המשחק, הגיע הזמן ללכת הביתה.

עדיין אין תגובות

נוב' 21 2014

נאום על תקציב המדינה במליאה 19.11.14

חברי חברי הכנסת, הקטסטרופה הכלכלית שדיברנו עליה לא משמחת אף אחד כמובן, אבל היא מתממשת לנגד עינינו. הירידה בפעילות הכלכלית הולכת ונמשכת ומביאה אותנו לצמיחה שלילית, ברבעון הזה, מה שאומר שהגלגלים של המשק הולכים ונעשים אטיים יותר ויותר. מובן שמשרד האוצר, שמייד מגן על עצמו בכל מיני דרכים, אמר: לא, לא אסון כל כך גדול, יהיה בסדר, כי יש לנו רזרבות. אבל אלה, עם כל הכבוד, שטויות.

נחמן שי (העבודה):

אוקיי. הצמיחה צריכה להוציא אותנו מהמקום – מהבור שאנחנו נופלים אליו באטיות. הקטרים שאמורים לסייע לפעילות המשק, כמו למשל בנייה למגורים, או ייצוא, או מרכיבים אחרים של פעילות כלכלית, לא עובדים. עכשיו, אנחנו לא צריכים להיות גאונים כלכליים, אמרתי, ולקבל פרס נובל לכלכלה, כדי להבין שהמלחמה עלתה הרבה כסף, באופן ישיר ועקיף. וכשפנינו ואמרנו: תפצו ותסייעו, גם לבעלי עסקים, גם לחברות שניזוקו במלחמה, ותיתנו להם משאבים כדי שיצאו לדרך מחדש, כדי שהגלגלים יותנעו שוב, הדברים האלה כמובן התקבלו בבוז. שלחו אותנו, הגענו לבג"ץ, ניסינו להרחיב גם את השפעת המלחמה – הלוא משרד האוצר התווכח אתנו שקו 40 הקילומטר הוא הקו הסופי, אין נזקים מעבר לכך. אז היום באים הנתונים האלה וטופחים על פניהם של אנשי האוצר, וכל אחד מאתנו. אני אומר עוד פעם, משבר כלכלי לא משמח איש במדינה הזאת, אבל האמת היא גלויה; המשק כולו נפגע מהמלחמה הזאת, והמשק כולו היה צריך לקבל זריקת מרץ כדי לחזור לתפקד כמו שצריך.

והגרוע מכול, שגם התקציב החדש, שאושר או יאושר בזמן הקרוב, אין בו בשורה. כולם כבר יודעים את זה. אומנם אנשי האוצר ואנשי יש עתיד והשר וסגן השר – כולם הגדירו את זה כתקציב חברתי, אבל אלה שמות שאין מאחוריהם שום דבר. הוא גם לא תקציב חברתי והוא גם לא תקציב כלכלי, והכי גרוע, שאם אנחנו מסתכלים, אז התחזית היא עגומה גם לגבי השנה הבאה, והסיכוי לפגוש את הצמיחה המיועדת ל-2.8 הוא קטן מאוד, לכן אנחנו נכנסים למיתון, ומיתון זה רע. תודה.

עדיין אין תגובות

נוב' 14 2014

השבוע שהיה כך היה: איפה הגננת?? 9-14.11.14

חברות וחברים,

הוויכוח בין צה״ל לשב״כ מזכיר גן ילדים. כל אחד מרגיש שלקחו לו צעצוע. אולי. בדרך כלל הגננת מתערבת. אבל, ילדים, איפה הגננת? תמצאו את הגננת בתמונה. עצוב, היה לראות את ההתגוששות בין שני ארגוני הביטחון, עצוב, מטריד, מזעזע. שניהם אמורים לספק לישראל את מרכיבי הביטחון שלה, בתוך גבולותיה ולאורכם. שניהם רצים לתקשורת כדי לגזור קופונים, איזה קופונים ועל מה?

בתום מלחמת עזה אמרתי ושבתי וכתבתי כי לא ניתן לסיים מלחמה משמעותית כל כך ללא ועדת חקירה חיצונית. הדברים האלה עוררו במקרה הטוב פיהוק. בישראל 2014 לא רוצים לחקור, לא רוצים להגיע לאמת, יאללה, מסיימים עוד מלחמה וחוזרים לאשליה כי אנחנו הכי טובים, הכי חזקים וכמובן הכי מוסריים בסביבה שלנו.

ראש הממשלה ניסה להתערב, זימן את ראש השב״כ והרמטכ״ל ודרש כי יחדלו. שעות אחר כך הגיב ראש השב״כ על מכתב הרמטכ״ל. כזה דבר לא היה פה. לגופו של ענין, בעבודת הדוקטורט שלי ואחר כך בספרי "מלחמדיה", הבחנתי כי השב״כ מכרסם  בבלעדיות הצבא בתחום המידע וההסברה, מה שקרוי דיפלומטיה ציבורית. תהליך מובחן וברור שנעשה מדעת, חלקו משרת את המדינה, חלקו את הארגון. אלה חלק מהדברים שהופיעו בתקשורת: MAKO, מעריב.

התסיסה של הציבור הערבי בירושלים, בשטחים וברחבי ישראל נמשכת. זוהי התפתחות מסוכנת, תולדת הקיפאון המדיני ופרובוקציות אל הר הבית ועליו. אנחנו איננו זקוקים עכשיו לעוד עילות כדי להוציא המונים במיגזר הערבי לרחובות וכמובן לא להרוגים נוספים, אלא להחזיר את השקט ולחזור למסלול של מו״מ והידברות, מבית ומחוץ. פרסמתי על כך מאמר בגלובס.

דיברתי במליאת הכנסת בשני דיונים על הכרת שבדיה במדינה פלשתינית ועל המשבר ביחסי ישראל -ארה״ב וכן בראיון ל"הכל דיבורים" (דקה 27:28). אגב, בעניין האחרון היו אלה דווקא האמריקאים ומזכיר המדינה, ג׳ון קרי, שפעלו לצינון האש. מקווה שיצליחו. מישהו אמר משהו רע על אמריקה בעת האחרונה? אם לאו,  תצפו, זה יגיע.

בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נפתחו הדיונים על רפורמת הביטוח הסיעודי הקולקטיבי. איזה נושא משעמם… משעמם כל כך שהוא נוגע למיליון איש שהביטוח הסיעודי הקולקטיבי שלהם נמצא בסכנה. כאשר בני משפחותיהם יצטרכו להוציא מכיסים אלפי שקלים כל חודש כדי לתמוך בהוריהם, שיפלו עליהם למעמסה, כולם יבינו. אופייני כי המדינה דואגת לחברות הביטוח וליציבותן, כמו שהמפקח על הבנקים דואג לבנקים. מי דואג לנו? ישראל מזדקנת במהירות. אנחנו מאריכים לחיות וזה נפלא, אבל בסוף חיינו, עלולים להיזקק לביטוח הזה. עכשיו המדינה החליטה להפסיקו, כי חברות הביטוח נקלעו לצרה. הרפורמה המוצעת מלאה כוונות טובות, אבל זקוקה לתיקונים ובעיקר תשובות למבוטחים ששילמו הרבה כסף ועכשיו יצטרכו לשלם הרבה יותר. אני מטפל בנושא בתפקידי כיו״ר שדולת הגימלאים בכנסת, דיברתי בדיון בוועדה ואמשיך להילחם על כך יחד עם ארגוני הגימלאים.

בפארק הירקון נערך הבוקר מרוץ ״רצים בצבע״, ביוזמת ארגון נט״ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי). את הצבעים סיפקה חברת נירלט וכולנו נצבענו בצבעים ידידותיים לסביבה ובעיקר לרצים.  זה היה  הפנינג ענק ובו גם מרוצים. רצתי לבדי ועם נכדותיי, מיקה ועלמה, וכמובן עם חברותיהן ואבותיהם. אני הייתי סבא תורן לכולן. אהבתי את האנרגיות הנפלאות ובעיקר את ההשקעה של יהודית יובל רקאנטי, היזמת, המקימה והאישה שמאחורי נט״ל ועימה אורלי גל, המנכ״לית הבלתי נגמרת. עתה, במיוחד, אנו זקוקים לנט״ל, המטפל, תומך ומסייע לנפגעי טראומה. כמה חשוב. הנה תמונות אחדות מ״רצים בצבע".

אז סיימתי שוב בתקווה, אולי הצבעים הללו יחזירו לנו את הצבע ללחיים?

שבת שלום,

נחמן


עדיין אין תגובות

הבא »