'תקשורת'

נוב' 21 2014

נאום על תקציב המדינה במליאה 19.11.14

חברי חברי הכנסת, הקטסטרופה הכלכלית שדיברנו עליה לא משמחת אף אחד כמובן, אבל היא מתממשת לנגד עינינו. הירידה בפעילות הכלכלית הולכת ונמשכת ומביאה אותנו לצמיחה שלילית, ברבעון הזה, מה שאומר שהגלגלים של המשק הולכים ונעשים אטיים יותר ויותר. מובן שמשרד האוצר, שמייד מגן על עצמו בכל מיני דרכים, אמר: לא, לא אסון כל כך גדול, יהיה בסדר, כי יש לנו רזרבות. אבל אלה, עם כל הכבוד, שטויות.

נחמן שי (העבודה):

אוקיי. הצמיחה צריכה להוציא אותנו מהמקום – מהבור שאנחנו נופלים אליו באטיות. הקטרים שאמורים לסייע לפעילות המשק, כמו למשל בנייה למגורים, או ייצוא, או מרכיבים אחרים של פעילות כלכלית, לא עובדים. עכשיו, אנחנו לא צריכים להיות גאונים כלכליים, אמרתי, ולקבל פרס נובל לכלכלה, כדי להבין שהמלחמה עלתה הרבה כסף, באופן ישיר ועקיף. וכשפנינו ואמרנו: תפצו ותסייעו, גם לבעלי עסקים, גם לחברות שניזוקו במלחמה, ותיתנו להם משאבים כדי שיצאו לדרך מחדש, כדי שהגלגלים יותנעו שוב, הדברים האלה כמובן התקבלו בבוז. שלחו אותנו, הגענו לבג"ץ, ניסינו להרחיב גם את השפעת המלחמה – הלוא משרד האוצר התווכח אתנו שקו 40 הקילומטר הוא הקו הסופי, אין נזקים מעבר לכך. אז היום באים הנתונים האלה וטופחים על פניהם של אנשי האוצר, וכל אחד מאתנו. אני אומר עוד פעם, משבר כלכלי לא משמח איש במדינה הזאת, אבל האמת היא גלויה; המשק כולו נפגע מהמלחמה הזאת, והמשק כולו היה צריך לקבל זריקת מרץ כדי לחזור לתפקד כמו שצריך.

והגרוע מכול, שגם התקציב החדש, שאושר או יאושר בזמן הקרוב, אין בו בשורה. כולם כבר יודעים את זה. אומנם אנשי האוצר ואנשי יש עתיד והשר וסגן השר – כולם הגדירו את זה כתקציב חברתי, אבל אלה שמות שאין מאחוריהם שום דבר. הוא גם לא תקציב חברתי והוא גם לא תקציב כלכלי, והכי גרוע, שאם אנחנו מסתכלים, אז התחזית היא עגומה גם לגבי השנה הבאה, והסיכוי לפגוש את הצמיחה המיועדת ל-2.8 הוא קטן מאוד, לכן אנחנו נכנסים למיתון, ומיתון זה רע. תודה.

עדיין אין תגובות

נוב' 14 2014

השבוע שהיה כך היה: איפה הגננת?? 9-14.11.14

חברות וחברים,

הוויכוח בין צה״ל לשב״כ מזכיר גן ילדים. כל אחד מרגיש שלקחו לו צעצוע. אולי. בדרך כלל הגננת מתערבת. אבל, ילדים, איפה הגננת? תמצאו את הגננת בתמונה. עצוב, היה לראות את ההתגוששות בין שני ארגוני הביטחון, עצוב, מטריד, מזעזע. שניהם אמורים לספק לישראל את מרכיבי הביטחון שלה, בתוך גבולותיה ולאורכם. שניהם רצים לתקשורת כדי לגזור קופונים, איזה קופונים ועל מה?

בתום מלחמת עזה אמרתי ושבתי וכתבתי כי לא ניתן לסיים מלחמה משמעותית כל כך ללא ועדת חקירה חיצונית. הדברים האלה עוררו במקרה הטוב פיהוק. בישראל 2014 לא רוצים לחקור, לא רוצים להגיע לאמת, יאללה, מסיימים עוד מלחמה וחוזרים לאשליה כי אנחנו הכי טובים, הכי חזקים וכמובן הכי מוסריים בסביבה שלנו.

ראש הממשלה ניסה להתערב, זימן את ראש השב״כ והרמטכ״ל ודרש כי יחדלו. שעות אחר כך הגיב ראש השב״כ על מכתב הרמטכ״ל. כזה דבר לא היה פה. לגופו של ענין, בעבודת הדוקטורט שלי ואחר כך בספרי "מלחמדיה", הבחנתי כי השב״כ מכרסם  בבלעדיות הצבא בתחום המידע וההסברה, מה שקרוי דיפלומטיה ציבורית. תהליך מובחן וברור שנעשה מדעת, חלקו משרת את המדינה, חלקו את הארגון. אלה חלק מהדברים שהופיעו בתקשורת: MAKO, מעריב.

התסיסה של הציבור הערבי בירושלים, בשטחים וברחבי ישראל נמשכת. זוהי התפתחות מסוכנת, תולדת הקיפאון המדיני ופרובוקציות אל הר הבית ועליו. אנחנו איננו זקוקים עכשיו לעוד עילות כדי להוציא המונים במיגזר הערבי לרחובות וכמובן לא להרוגים נוספים, אלא להחזיר את השקט ולחזור למסלול של מו״מ והידברות, מבית ומחוץ. פרסמתי על כך מאמר בגלובס.

דיברתי במליאת הכנסת בשני דיונים על הכרת שבדיה במדינה פלשתינית ועל המשבר ביחסי ישראל -ארה״ב וכן בראיון ל"הכל דיבורים" (דקה 27:28). אגב, בעניין האחרון היו אלה דווקא האמריקאים ומזכיר המדינה, ג׳ון קרי, שפעלו לצינון האש. מקווה שיצליחו. מישהו אמר משהו רע על אמריקה בעת האחרונה? אם לאו,  תצפו, זה יגיע.

בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נפתחו הדיונים על רפורמת הביטוח הסיעודי הקולקטיבי. איזה נושא משעמם… משעמם כל כך שהוא נוגע למיליון איש שהביטוח הסיעודי הקולקטיבי שלהם נמצא בסכנה. כאשר בני משפחותיהם יצטרכו להוציא מכיסים אלפי שקלים כל חודש כדי לתמוך בהוריהם, שיפלו עליהם למעמסה, כולם יבינו. אופייני כי המדינה דואגת לחברות הביטוח וליציבותן, כמו שהמפקח על הבנקים דואג לבנקים. מי דואג לנו? ישראל מזדקנת במהירות. אנחנו מאריכים לחיות וזה נפלא, אבל בסוף חיינו, עלולים להיזקק לביטוח הזה. עכשיו המדינה החליטה להפסיקו, כי חברות הביטוח נקלעו לצרה. הרפורמה המוצעת מלאה כוונות טובות, אבל זקוקה לתיקונים ובעיקר תשובות למבוטחים ששילמו הרבה כסף ועכשיו יצטרכו לשלם הרבה יותר. אני מטפל בנושא בתפקידי כיו״ר שדולת הגימלאים בכנסת, דיברתי בדיון בוועדה ואמשיך להילחם על כך יחד עם ארגוני הגימלאים.

בפארק הירקון נערך הבוקר מרוץ ״רצים בצבע״, ביוזמת ארגון נט״ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי). את הצבעים סיפקה חברת נירלט וכולנו נצבענו בצבעים ידידותיים לסביבה ובעיקר לרצים.  זה היה  הפנינג ענק ובו גם מרוצים. רצתי לבדי ועם נכדותיי, מיקה ועלמה, וכמובן עם חברותיהן ואבותיהם. אני הייתי סבא תורן לכולן. אהבתי את האנרגיות הנפלאות ובעיקר את ההשקעה של יהודית יובל רקאנטי, היזמת, המקימה והאישה שמאחורי נט״ל ועימה אורלי גל, המנכ״לית הבלתי נגמרת. עתה, במיוחד, אנו זקוקים לנט״ל, המטפל, תומך ומסייע לנפגעי טראומה. כמה חשוב. הנה תמונות אחדות מ״רצים בצבע".

אז סיימתי שוב בתקווה, אולי הצבעים הללו יחזירו לנו את הצבע ללחיים?

שבת שלום,

נחמן


עדיין אין תגובות

נוב' 07 2014

השבוע שהיה כך היה: געגועים לרבין 2.11-6.11.14

חברות וחברים,

זה היה שבוע שכולו יצחק רבין, לא רק האזכרה והזיכרונות, אלא גם העבר וההווה שחוברים ביחד. הקרב על ירושלים, שהכריז ראש הממשלה בשבועות האחרונים, נועד לקדם קודם כל את סיכוייו לזכות בבחירות הקרובות ובדרך ליו"רות של הליכוד. בין לבין קרב זה, ששותפים לו קיצונים פלשתינאים הנאבקים על מעמדם בהר הבית ובירושלים , הוא מסוכן ביותר ומביא את ירושלים לידי פיצוץ גדול, שאת מימדיו קשה לתאר..

אני ירושלמי. לירושלמים לא צריך לומר מה זו אינתיפאדה, הם מרגישים אותה בחושים החדים שלהם, באירועים הקטנים שמתקבצים מקו התפר של השכונות המעורבות ועד לאגן הקדוש. זה מה שקורה עכשיו. נתניהו בדרכו ובאופן שיטתי מנסה לפרוט על הנימים הלאומיים והדתיים ביותר. הוא גייס לנאומיו ביום הזיכרון לרבין דברים שרבין אמר על ירושלים. אבל הציטוטים היו סלקטיביים, כי רבין, אותו רבין, גם נשא את ישראל על חזון השלום, ניהל משא ומתן עם הפלשתינאים ועם הסורים וכרת שלום עם ירדן. נתניהו ורבין לא עומדים באותו מקום ככל שמדובר ביוזמה מדינית ובאומץ לממש אותה. יו׳״ר העבודה, יצחק בוז׳י הרצוג הבליט זאת גם כן בנאום מצוין במליאת הכנסת. בנושא זה דיברתי ביומן הבוקר של רשת ב' (דקה 1:27:30) ובYNET.

מכל האזכרות, המרגשת היתה דווקא של מה שקרוי ה"מחנה". קבוצת הנאמנים והנאמנות של רבין שהלכו איתו בדרכו הפוליטית ונאבקו ביחד עימו כדי להבטיח את מנהיגותו. הם עלו לקבר ביום חמישי, בנפרד מהאזכרות האחרות, שרו את שיריו וכאבו את חסרונו הגדול. היתה גם אחותו, רחל, אשר יום קודם, באזכרה הממלכית נשאה את הנאום המרגש, הצלול והכן ביותר מכל הנאומים שנשמעו השבוע.

בחזרה לירושלים. פעמיים השבוע, כינסנו עמיתי, ח"כ אראל מרגלית ואני כנסי חירום לעניין ירושלים. לשניהם הוזמנו פעילי מפלגת העבודה וכמובן חברי כנסת נוספים. אנחנו רוצים לצאת למאבק על ירושלים, מאבק שידגיש כי העיר זקוקה לשפיות, לאחריות ולמתינות. חברי הכנסת והשרים ממחנה הימין מציתים דלקה גדולה ואנו רוצים לומר כי יש בירושלים גם קול אחר. שני הכנסים הם רק ראשית הדרך בסדרת פעולות שתיתן לקול הזה במה.

בארצות הברית עברו בחירות האמצע והמחנה הדמוקרטי, כצפוי, הפסיד. לקולות השמחה שעלו ממחנה הימין בישראל ומכמה לשכות של בכירים, אין מקום. אובמה נשאר נשיא ארצות הברית ובענייני חוץ הוא ללא ספק "בעל הבית". אנחנו זקוקים לו באיראן, בלחימה בטרור, באו"ם, בהסדר עם הפלשתינאים, בזירה הבינלאומית וכמובן בסיוע הצבאי ובהסדרים הכלכליים הנוחים שיש לישראל עם ארצות הברית. חוסר האחריות שבה מתנהגים שרים וחברי כנסת בהתייחסם לארצות הברית הוא עוד עדות צלחלל המנחה גותי בישראל. על כך דיברתי בהרחבה בהצעת אי אמון שסיעת העבודה הגישה ביום שני. אבל בהצבעה שבאה אחר כך ניצחה הקואליציה, זו שהשר בנט טוען כי היא חסרת זכות קיום. אני מסכים איתו, אבל לא מאותן סיבות. תגובה בנושא פרסמתי במעריב ומאמר בג'רוזלם פוסט. אתם מוזמנים לצפות בנאומי מהמליאה.

על בנק לאומי הוטל על ידי ארצות הברית קנס של 2.4 מיליארד  ₪. כן,כן, כמו שאתם קוראים, זאת בשל מעללי הבנק בהסתרת חשבונות בנק בשוויץ ובישראל. הפרשה מתגלגלת כבר כמה שנים והיא עלולה להסתיים בקנס הגדול ביותר שהוטל אי פעם על תאגיד ישראלי. המעשה הזה הוא מקומם ביותר, שכן כולנו, גם את ואתה הקוראים ברגע זה דברים אלה, נשלם משהו מהקנס הזה. הן משום שמדינת ישראל היא בעלת 6% מהבנק, הן משום שלרבים מאיתנו כמובן חשבונות בבנק והן משום שקרנות הפנסיה שלנו מושקעות בו. מה שמזעזע במיוחד, הוא כי האנשים שנושאים באחריות למחדלי הבנק, המנכ"לית שלו ומנהלים אחרים, היועצת המשפטית שלו, הדירקטוריון היוקרתי והמפנק, כולם חומקים מאחריות ומנשיאה בנטל הכספי הזה. רק אנחנו, הפראיירים נשארנו שם.

בנושא זה תבעתי השבוע לבדוק את פעילותו של הבנק ושל הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל כדי לדעת מי נרדם בשמירה ומי לא מילא את מחויבויותיו הציבוריות. אני מצפה כי מבקר המדינה, יוסף שפירא, שבידיו הכוח והסמכות יפעיל אותם כלפי רשויות הפיקוח, ואלו  מבחינתן יבדקו את הבנק עד לציציות. עיתון דה מרקר סיקר פעילותי בנושא בהרחבה.

זהו. די והותר לשבוע אחד שבו אוזנינו מצטלצלות מן ההקלטות במשפט זקן את אולמרט. הרבה חומר למחשבה.

שבת שלום מירושלים,

נחמן שי


עדיין אין תגובות

אוק' 17 2014

השבוע שהיה כך היה: החגיגה נגמרת 12-16.10.14

חברות וחברים,

עיתון הארץ מביא היום תחקיר מקיף על מחדל המנהרות במלחמת עזה. זהו תחקיר מאיר עיניים המוכיח כי צה"ל ידע ולא פעל כהלכה כדי לחסל את האיום הזה בטרם הוביל למלחמה. אני מוכרח להסיר את הכובע בפני הממשלה שהצליחה באמצעות כמה תרגילים פוליטיים ואולי גם בזכות עונת החגים הבלתי פוסקים הללו, להסיר את הלחץ ולהשכיח את המלחמה. זו תהיה טעות חמורה אם מלחמה זו לא תחקר בידי גוף משפטי חיצוני, כפי שהיה במלחמות קודמות. הן מבקר המדינה והן ועדת החוץ והביטחון חוקרים לכאורה את צוק איתן, אולם אין בידיהם הכלים כדי לצאת במסקנות ובלקחים של ממש. עלינו לדעת היטב, ללא כחל וסרק, מה היה וכמובן להבטיח כי שוב לא יהיה.

בינתיים אנחנו כבר משלמים מחיר כבד על הכישלון המדיני שנלווה למבצע הצבאי. ההתכנסות הגדולה ביום ראשון בקהיר לימדה כי העולם מתגייס לעזרת עזה ובכוונתו להזרים מיליארדי דולרים לרצועה. בכך נשלח גם מסר תקיף מאד לישראל לבל תתקוף מחדש ותהרוס את מה שמדינות רבות בעולם בונות עתה. האמריקאים נוהגים לומר כי צריך לשים את הכסף במקום שהלב שלך מונח, ועתה מתברר כי הלב של מדינות אלה הוא בעזה. בנושא דיברתי ביומן הבוקר של קול ישראל (דקה 1:19:49).

התמונה המדינית המצטיירת והולכת היא בין מטרידה לבין מפחידה. תבחרו. לאחר הקרע בין נתניהו ואובמה והיחסים המעורערים בין ישראל לבין האו"ם, באו החלטות של ממשלת שבדיה והפרלמנט הבריטי, כדי להבהיר לישראל כי נוצרת מציאות פוליטית חדשה וכי הלחצים עלייה יגברו וילכו עד שיושג פתרון לסכסוך הישראלי – פלשתיני. רק הבוקר, יום ו' חזר מזכיר המדינה קרי על בקשתו  – דרישתו לחידוש המו"מ בין ישראל לפלשתינים. אין ספק שישראל החמיצה את ההזדמנות שנפלה לידיה בסוף המבצע, להביא לשינוי מדיני באזור, ומשלמת על כל מחיר יקר.

האופק המדיני של ראש הממשלה לא קיים והחלטות הממשלה להפקעת קרקעות ולבנייה רק מאיצות את התהליכים הבינלאומיים נגדנו. כפי שנשאלתי ואמרתי, הדרך היחידה להחזיר את ישראל לתמונה היא ליזום מהלכים מדיניים והראשון שבהם הוא חידוש המו"מ בינינו לבין הפלשתינים. העניין הוא, שוב, שראש הממשלה חושש משותפיו הקואליציוניים וכפי שאמר פעם מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר, "אין לישראל מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים…" התראיינתי בנושא בתכנית "מה בוער" בגל"צ (דקה 11:56), בערוץ הכנסת ובתכנית הבוקר של אורלי וגיא (לצפייה הקליקו על התמונה).

ועדת הפנים התכנסה בשבוע שעבר לאחר שבג"צ פסל את חוק המסתננים בפעם השנייה. לתומי חשבתי כי יהיה זה מקום לשר הפנים, גדעון סער, להכות על חטא ולהודות כי בחר במסלול הלא נכון כדי להרחיק מפה את המסתננים. ההפך, סער וחברתו, יו"ר הועדה, ח"כ מירי רגב, השתמשו בהזדמנות הזו כדי להכריז כי בקרוב יופיע חוק חדש, התואם את שני קודמיו. במקביל איימו על בג"צ לערוך שינוי בחוק, כך שימנע ממנו האפשרות לפסול החוקים האלה. את  הציבור הרב שמילא את חדר הועדה, רובו ככולו תושבי דרום תל אביב, הממשלה מטעה. היא אומרת להם שהאשם הוא בבג"צ ואם רק יעשו איזה שינויצ'יק, הדברים יסתדרו. אבל לא כך. הממשלה חייבת למצוא דרך חוקתית ואנושית כדי לשלוח הביתה או למקומות אחרים את הרוב המכריע של מבקשי העבודה שהגיעו לישראל. זו דעתי. מקומם לא פה. אבל לא על חשבון פגיעה עמוקה בערכים הדמוקרטים של מדינת ישראל.

לתושבי דרום תל אביב הממשלה צריכה לומר דבר ברור: אתם עומדים בראש מעניינו. אנחנו הולכים להשקיע, יחד עם עיריית תל אביב מיליונים רבים כדי שלא תהיו כתם בליבה של העיר, אלא מגדל-אור של אור. כך צריך לעשות ולא להסית אותם כנגד אלפי מבקשי העבודה שהתנחלו באזור מגוריהם.

מדינת ישראל עומדת על שני אדנים: על האדן היהודי ועל האדן הדמוקרטי. כדי להגן על האדן היהודי חייבים להבטיח רוב יהודי מוצק וממילא גם להתנתק ממרבית השטחים. את זה הממשלה לא רוצה לעשות. כדי להגן על האדן הדמוקרטי, אסור לנו בשום אופן לפגוע בערכי היסוד של מדינת ישראל, כי בלעדיהם, היא לא תהיה עוד המדינה שלנו. בנושא זה התראיינתי בתכנית ערב חדש (לצפייה הקליקו על התמונה).

לסיום, ביום שני בבוקר יחד עם מאות אחרים השתתפתי במרוץ "רואים רחוק", שיזם נוח בראון, מנכ"ל המרכז הישראלי לכלבי נחייה לעיוורים. יחודו של המרוץ הוא כי חלק מהמשתתפים רצים בצמדים, עיוור ורואה. הניסיון הקצרצר להניח כיסוי על עיניי בעת הריצה לימד אותי על הקושי העצום של העיוור להשתתף בפעילות כזו. אולם עליי לציין כי היתה זו הצדעה נפלאה הן לעיוורים שאינם מוכנים לוותר על התענוג וההנאה שבריצה והן לרואים שחברו אליהם והובילו אותם בעשרת הקילומטרים מבית עובד ובחזרה. אני מלא הערכה לכל המשתתפים ובראשם לנוח הבלתי נלאה. בואו בשנה הבאה והעיקר עזרו למרכז החשוב הזה.

שבת שלום,

נחמן שי

עדיין אין תגובות

הבא »