חברות וחברים,
הכנסת חוזרת לכנס הקיץ בתחילת השבוע הבא. סוף, סוף היא נכנסת למסלול תקין של פעולה. בינתיים הורכבה הממשלה, אוישו ראשי הוועדות בכנסת ונקבע הרכבן. השבוע החולף כבר שימש מיקדמה לקראת תחילת המושב והוא מסמן מקצת הדברים שמצפים לנו. למשל, המאבק נגד מחיקת החוב לנוחי דנקנר. זאת היתה התגייסות ציבורית, מהירה וחריפה שגרמה לבנק לאומי לשקול מחדש את החלטתו. ביום רביעי פניתי בעניין למפקח על הבנקים וביקשתי התערבותו. בהודעה שפרסמתי אמרתי כי "בעוד הבנק מקפיד הקפדה יתרה לתבוע את חובותיו מכל לקוחותיו, הוא מגלה גדלות רוח ונדיבות נדירים כשמדובר ב"טיקוני" המשק, המוכיחים שוב ושוב חוסר אחריות בניהול כספי הציבור שברשותו". בקישור זה תוכלו לקרוא את הודעתי המלאה. עד סוף אותו יום הודיע בנק ישראל שהוא מתכוון לבדוק את מחיקת החוב ובעקבות זאת גם השהה את החלטתו.
בנושא זה אמר הציבור את דברו באופן שאינו משתמע לשני פנים. כולנו לקוחות של בנקים ונתקלים לא אחת ביחס קשוח ומתנשא. החמלה שהפגין הבנק כלפי מר דנקנר שמורה כנראה רק לו ולחבריו. אין ספק כי רוח הקרב של המחאה החברתית עדיין מנשבת והיא באה לידי ביטוי בסוגיה זו. התראיינתי בעניין זה גם בקול ישראל ובאתרים השונים.
בערב יום הזיכרון נחשפנו למדיניות מפלה בין חיילים יהודים ושאינם יהודים שנפטרו בעת שירותם הצבאי. בעוד שהיהודים נקברים בחלקה המרכזית, יש חלקות נפרדות לנוצרים, מוסלמים ולמי שאינם מוגדרים יהודים. כזה היה החייל יבגני טולוצ'קו- הוא שייך לכ-300,000 אזרחי ישראל ותושביה שעלו ארצה בתוקף חוק השבות אך אינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה. ישראל לא מצאה כל פתרון איך להכיר בהם כיהודים ומעמדם נשאר בלתי ברור.
על פי המנהג היפה של הנחת דגלון על הקבר הצבאי האחרון, בא לחלקה המרכזית בהר הרצל הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, והניח דגלון על קברו של סא"ל שלמה ניצני ז"ל ולא על קברו של יבגני טולוצ'קו ז"ל ובכך התעלמו ממנו. הגבתי על כך בהודעה ובראיון בקול ישראל ותבעתי לא רק את עלבונו של יבגני ז"ל, אלא גם להסדיר באותה עת את הסוגיה כולה. אני מגיש הצעת חוק שתקבע כי בתי הקברות הצבאיים יהיו משותפים לכל בני הדתות ללא הבדל.
בתחילת השבוע תחליט הממשלה כנראה, על מדיניות השמיים הפתוחים שמשמעותה עשויה להיות הוזלה ניכרת של הטיסות הנכנסות והיוצאות. אין ספק שזוהי התפתחות חיובית ומשמעותית לרבים, אולם הממשלה מתעלמת מן הפגיעה הקשה שיספגו חברות התעופה הישראליות: אל על, ארקיע וישראייר וכמובן עובדיהם, עשרות אלפים במספר, שאינן נהנות מתנאים דומים ושווים כמו החברות הזרות. אין להגן הגנת יתר על החברות הישראליות והן חייבות להיות חשופות לתחרות, אולם התחרות צריכה להיות הוגנת וככל שהעמקתי לעסוק בדבר הגעתי למסקנה כי מהלך זה עלול לפגוע פגיעה קשה בענף התעופה הישראלי. בשבוע הבא בכוונתי לעלות הנושא על סדר יומה של הכנסת. לחצו כאן לקריאת הודעתי בנושא.
וכך הולכים הדברים ומתחממים לקראת הקיץ. אני מקווה שיהיה לנו "קיץ חם", במובן החיובי של המילה.
לסיום, רציתי לשתף אתכם בראיון שערכה עמי הכתבת מזל מועלם באתר Al monitor העוסק בספרי "מלחמדיה" שעליו כבר סיפרתי
קישור לראיון
שבת שלום מירושלים,
נחמן שי