'חוקים'

יונ 10 2011

הצעת חוק להחלפת המונח מעביד וחובת שימוש במונח מעסיק

מאת: נושאים: חוקים,חקיקה

הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של חברי הכנסת נחמן שי
רוברט אילטוב

פ/2598/18

הצעת חוק להחלפת המונח מעביד וחובת שימוש במונח מעסיק (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010
תיקוני חקיקה 1. בכל אחד מהחוקים המפורטים בתוספת, בכל מקום, במקום "מעביד" ו"מעבידים" יבוא "מעסיק" או "מעסיקים", בהתאמה.
חובת השימוש במונח מעסיק
בחיקוק עתידי 2. בכל חיקוק עתידי במדינת ישראל, בתחום דיני העבודה ויחסי העבודה, ייעשה שימוש במונחים "מעסיק" או "מעסיקים".
תוספת
(סעיף 1)
1. חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969 ;
2. חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד–1954 ;
3. חוק גיל פרישה, התשס"ד–2004 ;
4. חוק דמי מחלה, התשל"ו–1976 ;
5. חוק הגנת השכר, התשי"ח–1958 ;
6. חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב–2002 ;
7. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א–2001 ;
8. חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז–1957 ;
9. חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו–1996 ;
10. חוק חופשה שנתית, התשי"א–1951 ;
11. חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז–1957 ;
12. חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח–1998 ;
13. חוק עבודת נוער, התשי"ג–1953 ;
14. חוק עבודת נשים, התשי"ד–1954 ;
15. חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג–1963 ;
16. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשנ"ח–1998 ;
17. חוק שכר מינימום, התשמ"ז–1987 ;
18. חוק החניכות, התשי"ג–1953 ;
19. חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951 ;
20. חוק עובדים זרים, התשנ"א–1991

דברי הסבר
מטרתו של החוק המוצע להחליף את המונח "מעביד" במונח "מעסיק", בכל חיקוק, בתחום דיני העבודה ויחסיי העבודה, בו מוזכר המונח "מעביד" ולחייב את השימוש במונח "מעסיק" ולא "מעביד" בחקיקה ראשית וחקיקה עתידית.
חוקי מדינת ישראל בהקשר של יחסי עבודה מכנים את מי שמספק עבודה במילים "מעביד". מדובר בתרגום לא מוצלח לעברית של המילה האנגלית EMPLOYER, שיכולה להיות מתורגמת באופן טוב יותר ומבלי לשנות את המהות למילה – "מעסיק".
המונח "מעביד" בחוקי מדינת ישראל איננו משקף את יחסי העבודה, עולם העבודה ואת המציאות העסקית בעולם כיום. זהו מונח אנכרוניסטי שיש לו קונוטציה שלילית לימים חשוכים בהיסטוריה האנושית של אדון ועבד. יחסי העבודה ראויים לשפה אחרת ולהעברת מסר נורמטיבי שונה של הצדדים למערכת יחסי העבודה.
המילה "מעביד" מכניסה, כשלעצמה, אלמנט של כוחניות למערכת יחסי העבודה שלא לצורך. היא דרה בכפיפה אחת עם שוק עבודה, הנעדר תנאי עבודה מינימאליים, בה שולטים השררה, העריצות, העושק, הניצול והקיפוח.
כידוע, במדינת ישראל קיימת רשת ביטחון של חוקי מגן וזכויות סוציאליות ענפה, המכסה קשת זכויות רחבה ביותר, שמהווה אך את רצפת הזכויות. בפועל, מרבית העובדים במשק מועסקים בתנאים טובים יותר מאלו שמעניקה להם רשת הביטחון המינימאלית, בין אם כתוצאה מהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה ובין אם כתוצאה מחוזים אישיים.
את הפער הקיים בין כוחו של המעסיק לבין כוחם של העובדים (לא בכל הענפים במשק) ממלאים רשויות השלטון השונות ובהם משרדי הממשלה והכנסת שבעשור האחרון יזמה גל של חקיקת עבודה לטובת העובדים; ארגוני העובדים (שלאחרונה עלה מספרם לשלושה); ארגונים חברתיים שונים וכמובן שבית הדין לעבודה, שנגיש היום יותר מתמיד לעובדים ולזכויותיהם.
במציאות זו יש לעובדים כוח מיקוח רב יותר והם חופשיים לנהל משא ומתן על תנאי העסקתם כשברשותם נשק עוצמתי ביותר של נקיטה בצעדים ארגוניים.
לפיכך מוצע לבצע שינוי בכל החוקים בהם מופיעות המילים "מעביד" או מעבידים" ולהחליפן במילים "מעסיק" או "מעסיקים" בהתאמה.
כאמור, אין מדובר בעניין סמנטי בלבד, אלא בנושא טעון שיש לו השלכות בשיח החברתי והכלכלי וליחסי העבודה במשק. יש לציין, כי בחוקים מסוימים כבר מופיעות המילים מעסיקים ולא מעבידים ובחלק מהחוקים שתי המילים גם יחד.

———————————
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י' באב התש"ע – 21.7.10

עדיין אין תגובות

מאי 20 2011

הצ"ח חלוקת ערכות מגן לכלל האוכלוסייה

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה שאני מביא עכשיו למליאה הוא פנייה של 28 חברי כנסת, זה לא קהל קטן, שמעוניינים לראות את מדינת ישראל מחלקת ערכות מגן לכלל האוכלוסייה. זו לא סוגיה חדשה, היא עומדת על סדר-היום הציבורי שלנו יותר מ-20 שנה. ובעבר המדינה, תחת לחץ, תחת החלטה של בג"ץ, החליטה לחלק ערכות מגן, בשנת 1990-91 על מנת שהאוכלוסייה תהיה מצוידת כראוי בעת מלחמת המפרץ, הראשונה, ואחר כך במשך שנים אחדות זה הפך להיות למצב נתון, שכל בית בישראל וכל אזרח בישראל מקבל מהמדינה ערכות מגן כדי להתגונן, כי כך אמרה תפיסת ההתגוננות של מדינת ישראל, שכל אזרח צריך שתהיה לו ערכת מגן בביתו.

אבל אחר כך, כרגיל אצלנו, מקצצים ומקטינים, ומשתמטים, ומבטלים, ובסופו של דבר התחילו להחליף ערכות וגילו שזה יקר וצמצמו תקציבים, והגענו למצב שלפני כמה שנים באמת הציבור בארץ היה חשוף ולא היה מוכן למלחמה מהסוג שמצריך ערכות מגן.

במדינת ישראל בינתיים חל שינוי גדול וחיובי בהתגוננות של העורף – קם פיקוד העורף, הוא גיבש תפיסה, תורת הגנה, הוא יודע מה הוא רוצה לעשות, והוא הציב בתוך התוכנית שלו של איך תושבי ישראל צריכים להיות מוכנים בעת מבחן את ערכת המגן. כל אזרח, קבע פיקוד העורף, צריך ערכת מגן. וההחלטה הזאת, או ההמלצה הזאת, עברה ואושררה בידי הדרגים הבכירים ביותר עד שר הביטחון, וזוהי המדיניות של מדינת ישראל היום, שבעת מלחמה חלילה ניאלץ כולנו לשלוף ערכות מגן ולהשתמש בהן, כמובן בהתאם להנחיות שנקבל.

עד כאן, יפה מאוד. אבל כמובן, החלטות לחוד ומציאות לחוד. כמובן, להצביע על צורך זה יפה, אבל להביא את המשאבים ולהיערך כמו שצריך, את זה לא עושים.

וכך אנו עדים היום, חברים וחברות, למחדל שהולך ומתפתח לנגד עינינו, שאין בו היגיון, ואין לו פירוש, ואין לו הסבר, והוא מתנוסס לפנינו כמו סמרטוט אדום, כדי שלא נשכח אותו כל הזמן. ואם חשבתי שאני עומד פה יחיד, אז הלכתי לדברים שאמרו רק לאחרונה מפקדי העורף במדינת ישראל. אני רוצה לצטט דברים שאומר האלוף יאיר גולן לפני פחות מחודש. ב-27 באפריל אומר יאיר גולן: תקציב פיקוד העורף מאפשר חלוקת ערכות מגן רק ל-55% מהאזרחים. הוא הודה כי חרף החלטות הקבינט לאשר מיגון ל-100% מהאזרחים, בפועל לא אושר תקציב מעבר ל-55%. בכוונת הפיקוד לחלק 1.8 מיליון ערכות בשנתיים הבאות, וכך יהיו רק 55% מהאוכלוסייה מוגנים.

אנחנו מדינה אטומה. כלומר, עומד קצין בצבא-הגנה לישראל, בדרגת אלוף, לא הדרגה הכי נמוכה, מרשה לעצמו לומר דברים כהווייתם – זה גם כן חריג, כנראה המצפון המקצועי שלו לא מרשה לו לנהוג אחרת, ואני מכבד אותו על כך – אבל הדברים נעלמים באוויר הפתוח, הם לא קיימים. או שהוא לא אמר, או שלא שמענו, או שלא רצינו.

קודם כול, מקבלי ההחלטות, אחד מהם, הרמטכ"ל לשעבר שעוד מעט ישיב לי, פה ליד שולחן הממשלה יושבים עוד כמה אלופים לשעבר ורב-אלופים, והם כנראה גם יודעים משהו בנושאים האלה, אבל הם שותקים, הם מניחים לזה. הם אומרים: אנחנו יודעים שהעלות של ציוד כל אזרחי מדינת ישראל היא גבוהה, אז בואו נחליט שבעת מבחן רק שישה מתוך עשרה יהיו מצוידים. האם היושב-ראש יכול להגיד לי מי יהיו השישה האלה? בואו נסתכל על הכנסת ונגיד: רק 60% מחברי הכנסת יהיו מצוידים, 40% – כנראה כוחות עליונים ישמרו עליהם, כי לא תהיה להם האפשרות להגן על עצמם. וזה אומר אלוף פיקוד העורף.

ואני הולך למקום אחר, והוא אומר בהזדמנות אחרת, קצת קודם: ל-40% מתושבי ישראל לא יהיו ערכות מגן ב-2012. ואני הולך למקום שלישי וכתוב: בגלל מצוקת תקציב לא יקבלו 40% מתושבי ישראל ערכות מגן. לרבע מהאוכלוסייה אין מקלט, אין ממ"ד ואין ערכת מגן.

והכי גרוע בעיני, שיש קצין שאומר לפני כמה חודשים, באמצע השנה שעברה: יש מספיק ערכות מגן. אומר את זה ראש מינהלת ערכות המגן בפיקוד העורף. הוא אומר: אין לדאוג, נחכה שבוע, נחכה שבועיים, יהיה בסדר. ואם יש משהו שמטריד אותי במדינת ישראל, זה ה"יהיה בסדר" הזה; אם יש משהו שמוציא אותי מדעתי זה הדיבורים האלה, שאין להם בסיס ואין להם על מה להישען, אבל זורקים אותם עוד פעם לחלל האוויר כדי להרגיע. ואחר כך, כשיגיע רגע המבחן, כמובן, לא יהיו ערכות המגן, ואז – מה לעשות? לא היה, לא יכולנו, מצטערים, לא חיכינו.

לפי הערכות שאני שומע מדי פעם, וודאי יש להן בכנסת עוד כמה שותפים, מצבה הביטחוני של מדינת ישראל הוא טוב, ואנחנו לא מצפים למלחמה מחר בבוקר. אני מאוד-מאוד שמח על כך. אבל יחד עם זאת, כולנו יודעים שבידי האויבים שלנו לאורך גבולות ישראל, מה"חיזבאללה" בצפון דרך גבול סוריה, בואכה – היום ה"חמאס", אני עוד לא יודע מה הם מחביאים, וכמובן, אויבים מרוחקים יותר, כמו למשל אירן, השימוש בנשק ביולוגי או כימי הוא לא דבר שמוציאים אותו מכלל חשבון, והוא בהחלט יכול לבוא לידי ביטוי במלחמה הבאה. מאין לקוח הביטחון הזה, שאומר: הם לא ישתמשו בו, הם לא יעזו, זה באמת חורג מכללי המשחק?

אז אנחנו למדנו שבמלחמות כללי המשחק משתנים, ועברנו בעצמנו איזה שיעור מאלף בשנים האחרונות, איך מלחמות חדשות נראות אחרות, והעורף שלנו הוא נקודת התורפה שלנו, כי האוכלוסייה האזרחית שלנו בסופו של דבר היא לא חיילים ולא צבא, והיא לא יודעת להגן על עצמה, והיא זקוקה לערכות האלה כדי שיהיה לה יותר שקט נפשי והיא תוכל לעמוד באיום על העורף, ואין מדינה יכולה להילחם בלי שהאוכלוסייה האזרחית רגועה, חסינה ומסוגלת לתת את הגיבוי לכוחות שלוחמים.

אבל אנחנו בסופו של דבר מוותרים. מדינת ישראל, הממשלה הזאת מוותרת על הצורך שהכירה בו לצייד את האוכלוסייה כמו שצריך. היא אומרת לעצמה: נדחה את זה, ב-2014, ב-2016, כשירווח. אז אנחנו יודעים שגם כשירווח, לא ירווח, ובכך מורידים את העדיפות של הנושא החיוני הזה, ובכך אומרים לארבעה מתוך עשרה ישראלים: כאשר יגיע הצורך, וכאשר יגיע הרגע הזה, אתם לא תהיו מוגנים. תודה, אדוני.

עדיין אין תגובות

נוב 23 2010

ח"כ ד"ר נחמן שי: "כיסו של הציבור אינו עמוק כאורך ידיהם של פקידי האוצר"

ח"כ ד"ר נחמן שי מבקש להקפיא את סכום אגרת השידור, ולא להעלות אותה בשנים הקרובות. הסתייגות ברוח זו כבר הועברה לוועדת הכלכלה של הכנסת: "כיסו של הציבור אינו עמוק כאורך ידיהם של פקידי האוצר. מוטב שהאוצר ימצא מקורות מימון לרפורמה ברשות השידור, או שיבטלה כליל"

לקריאת כתבה בעניין

עדיין אין תגובות

אוק 24 2010

הצעת חוק – דגלים ומדים רק מתוצרת הארץ

ח"כ ד"ר נחמן שי עומד בראש קבוצה המציעה לתקן את חוק חובת המכרזים כך שתינתן עדיפות להצעות של יצרנים ישראלים המציירים דגלים, סמלים ומדי ייצוג של המדינה. הצעת החוק תחול גם על מוצרים אחרים המהווים סממן שלטוני של המדינה. על פי התיקון, תינתן העפדה מתקנת ליצרנים ישראלים, גם אם המחיר שיציעו יהיה גבוה עד 50 אחוזים מהצעותיהם של מתחרים מחו"ל. הרקע להצעת החוק, לה שותפים גם אורי אורבך (הבית היהודי) מירי רגב (ליכוד) שלמה מולה, רונית תירוש, אורית זוארץ ומגלי והבה (קדימה) נעוץ בעבודה שיותר ויותר דגלים וסמלים מיוצרים במדינות שעלות היצור בהן נמוכה כגון סין ותורכיה. אם התיקון לחוק המכרזים יאושר, יהווה הדבר חיזוק משמעותי למפעלים העוסקים בייצור הסמלים, הדגלים והמדים.

לקריאת כתבה בעניין

תגובה אחת

הבא »