'הודעות לתקשורת'

פבר 16 2017

תודה ללשכת שי

תודה ללשכת שי

עדיין אין תגובות

ינו 06 2017

דגל שחור

לחצו כאן, התחברו לדף הפייסבוק שלי, תעשו לייק- והצטרפו לעדכונים שוטפים !

דגל שחור

בין אזריה לבין מועצת הביטחון  | חדשות בינלאומיות לכולם | חקירת ראש הממשלה | העובדים הסוציאליים אינם שק החבטות  | של מי  גוף האישה | ומה עוד?

 חברות וחברים, 

בית הדין הצבאי הניף השבוע דגל שחור מול פניה של החברה הישראלית. מעבר להרשעה של החייל אלאור אזריה, הכרעת הדין היא מרחיקת לכת ומגדירה מחדש מהו טוהר הנשק, מהו צבא מוסרי וכיצד החיילים והמפקדים בו אמורים להתנהג.רק לשם כך היה צורך במשפט הזה. בשעתו הגדל הונף לאחר הטבח בכפר קאסם בשנת 1956. השבוע הדגל הונף שוב. 

פרץ התגובות שבא אחרי הכרעת הדין  היה אחד מהמחזות הקשים שהארץ הזו ראתה. נכון, רק מאות התאספו במרכז תל אביב, אבל אלפים על אלפים הגיבו ברשתות החברתיות ושם השתוללה שנאה גדולה כלפי בית הדין הצבאי, כלפי הרמטכ"ל, כלפי מוסדות שלטוניים ואנשי ציבור. זאת החלקה הקטנה שלי:

בתגובה קיבלתי שטף של תגובות נאצה, אחת מהן מצטיינת במיוחד:

ההודעה הזאת הועברה למשטרה ואני מחכה לשמוע מה יקרה  הלאה. הגיעה העת שמדינת ישראל תחליט איפה היא עומדת. מלחמה בטרור היא חיונית מאין כמוה אבל אפשר וצריך להילחם בה על פי ערכינו שלנו, כפי שהיה מאז ומעולם. היו חריגות והן טופלו תמיד ביד קשה. אם נניח לרוח הרעה הזו להשתלט עלינו, לא תהיה פה מדינה אלא אוסף אנשים ללא חוק וללא סדר וללא מוסר. 
  

לגבי החייל עצמו, כל מה שנאמר על חנינה אינו רלוונטי כרגע. הפופוליסטים תפסו טרמפ. האפשרות הזו תעלה לסדר היום רק לאחר גזר הדין והיא תלויה, כמובן, תהליכים המשפטיים וגם בחוות הדעת של הרמטכ״ל. השבוע הזה הוא השבוע של הכרעת הדין, חשוב שנבין ונפנים אותן ורק אחר כך תבוא, אם בכלל, החנינה.

בין ההחלטה במועצת הביטחון על עמונה ובין הרשעתו של אלאור אזריה עובר קו אחד, קו חשוב. ישראל נקרעת בין שני היסודות, היהודי והדמוקרטי. בעניין עמונה נשברו המגבלות וההחלטה להפקיע אדמות פרטיות עלתה ותעלה לנו במחיר בינלאומי יקר. במקרה של החייל, הצליח בית הדין הצבאי לחלץ אותנו ממצוקה. אנו חייבים לו תודה. הדי ההחלטה במועצת הביטחון טרם שככו. על פי הצעתי הדחופה לסדר היום דנה השבוע הכנסת בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם, החלטה 2334. 

בחודש הבא ועידת השלום בפאריז. המתקפה אינה נעצרת.

ועדת הכלכלה קידמה השבוע הצעת חוק שלי. יום חג, כמעט. זה לא עניין פשוט, נוכח המצור שהקואליציה הטילה על הצעות החוק שלנו ובכל זאת להצעה זו נמצאה תמיכה והיא תאושר בסופו של דבר.

הצעת החוק מבקשת להנגיש לציבור תושבי הארץ שאינם דוברי עברית אלא אנגלית, ערבית וצרפתית, את החדשות בשפתם. עד עכשיו היו השידורים בערוץ 1, 2 ו-10 בשפות אלה דלים וחלקיים או לא היו כלל. הגעתי למסקנה כי הם זכאים לכך כמו דוברי העברית פה. על עניין זה אני נאבק שנים אחדות מאז שהגעתי לכנסת. מצאתי את תחנת i24News שמשדרת מנמל יפו ואני מקווה ששידוריה, שהינם כמעט בלתי מוכרים בארץ, יגיעו מעתה לא רק למדינות אירופה אלא גם למדינות המזרח התיכון וכמובן לתושבי ישראל והשטחים. זאת תהיה גם תשובה למאות לוויינים המרחפים מעל לראשינו ומשדרים בערבית ובאנגלית ללא שידור אחד לפחות שמקורו בישראל! האזינו לדברי:

ראש הממשלה שוב נחקר. לדברי המשטרה, הוא חשוד בשתי פרשות: פרשת קבלת טובות הנאה ובעוד פרשה, שעליה נחקר אתמול ועדיין אין עליה פרטים. מה שידוע הוא שהפרשה השנייה היא זו שגרמה ליועמ"ש לשנות את דעתו ולאפשר לשוטרים לחקור את נתניהו.

אף אחד אינו חוגג כמובן. עברנו כבר כמה ראשי ממשלה שנחקרו. אחדְ מהם עדיין בכלא. כאזרח ישראלי, איני רוצה לראות את ראש הממשלה שלי מואשם בשחיתות כלשהי. אני מקווה שיתאפשר לרשויות לנהל ולמצות את החקירה במהירות, כדי שיוכל לחזור ולנהל המדינה. אנחנו באופוזיציה נעשה את שלנו במסגרת הדמוקרטית בישראל. כך צריך להחליף שלטון. 

העובדים הסוציאליים נלחמים שוב מלחמה גדולה, לא בשבילם, אלא למען ציבור גדול של מטופלים מכל גווני החברה. עבודה סוציאלית היא מקצוע  מפרך וקשה שלעולם אינה מפצה את האנשים שעוסקים בו. הפעם הם הגיעו לוועדה למעמד האישה וולועדה לעבודה ורווחה כדי למחות על נטל נוסף שהוטל עליהם ללא פיצוי. נושא שקשור לניצולי שואה. איש לא שאל כיצד ינהלו עוד ועוד תיקים, עוד ועוד מטופלים. דרך הדיון הזה עלו גם שאלות גדולות של שיימינג כלפיהם ברשתות החברתיות, של איומים פיזיים על עבודתם ושל מחסור חמור בעובדים ובאמצעים. כפי שעשיתי בעבר שוב שוב, באתי להזדהות אתם. הנה הדברים שאמרתי:

כחבר הוועדה לקידום מעמד האשה אני משתדל להגיע לדיונים ולא תמיד הדבר אפשרי, אבל השבוע לא הסכמתי לוותר על דיון בהצעה שנועדה לצרף רב או קאדי לוועדות להפסקת הריון. מבחינתם זו כמובן נוסחה נהדרת להקשות על קבלת האישור בוועדה. הייתה שם הסכמה רחבה, בין  מפלגתית, שאין להרחיב את המנדט של הוועדות ובמידת הצורך, אולי אף כדאי לצמצם אותו. גופה של האישה הוא רכושה והיא רשאית לעשות בו כרצונה.  היא לא זקוקה לוועדות ציבוריות. כך אמרתי ובזה אני מאמין.

מה עוד היה לנו השבוע:

בעקבות לחצים מהימין ומהמתנחלים, החליט היועמ"ש לקצץ בתחומי סמכותה של דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש, ולהעביר חלק מהם למשנים אחרים שלו, זאת בין היתר בשל עמדותיה וחוות הדעת שלה שלא עלו בקנה אחד עם עמדות השרה והרוח החדשה במשרד. למשל, בסוגיית החטיבה להתיישבות או התנגדותה בדיונים פנימיים במשרד המשפטים למתווה נכסי הנפקדים שהוצע כפתרון בעניין מאחז עמונה.

ועדת החוץ של הפרלמנט האירופי הגיעה לכנסת לביקור. התבקשתי להציג בפניהם את עמדותיו של המחנה הציוני. בין אירופה לישראל ישנה קירבה גדולה ואני שמח שאנו משתתפים לפחות כמשקיפים בפרלמנט האירופי ובמועצת אירופה. בין ישראל ובין מרבית מדינות אירופה היחסים המדיניים, הכלכליים והתרבותיים טובים מאד. הדברים שהשמעתי מבטאים את הקו המדיני שלנו, את הדרישה הבלתי מתפשרת להסדר מדיני גם אם ברגע מסוים אין פרטנר או המוטיבציה של הצד השני קטנה. בעיני האינטרס העליון הוא שלנו להיפרד מן החיבוק הפלסטיני ולקיים מדינה אחת יהודית לצד מדינה פלסטינית:

דברים דומים הבעתי בפני סטודנטים מצטיינים מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק שבאו ללמוד על הבעיות של האזור. קבוצה מעורבת של נציגים ממדינות שונות, מנהיגי העתיד במדינותיהם. אני שמח על ההזדמנות בכל פגישה ופגישה כזו  לטפח בהם אהדה למדינת ישראל, למדינה שלי.

השבוע העבירה הכנסת את התיקון השישי לחוק תאגיד השידור, המאפשר לדחות את הקמתו לפחות עד חודש אפריל. עניין שעולה לקופת המדינה כ- 160 מיליון שקלים מיותרים. כאופוזיציה, ניצלנו את בימת מליאה כדי להתנגד נחרצות למהלך הבזבזני והמיותר. אני החלטתי לספק הצצה אישית נדירה אל הימים האחרים של השידור הציבורי ובין היתר, סיפרתי כיצד שמעתי על פרוץ מלחמת יום הכיפורים, איך שרון הדיח אותי מתפקיד יו״ר רשות השידור ומה צריך לעשות למען שידור ציבורי אמיתי ואחראי. מוזמנים לשמוע.

שמחתי לפגוש את המתמודדים למזכ"לות המפלגה בסניף פתח תקווה, בדיון בניצוחו של שלום קוטלר, חברנו.

בביתה של ד"ר שרה ג'נסטיל במבשרת שוחחנו איילת נחמיאס, יוסי יונה ואני עם חברי מפלגה על עתידה העבודה.

 

זהו. עוד שבוע. לקראת שישי ההתרגשות שוככת.

שבת שלום,

נחמן

עדיין אין תגובות

יול 17 2015

השבוע שהיה כך היה: עסקה מנוקדת

תוכנית הגרעין האיראנית נמשכת בדרך זו או אחרת כ-20 שנה. לפני כעשור, הפך אותה ראש הממשלה למשימת חייו. הוא הישווה את התקדמות הפרויקט האיראני להשתלטות הנאצים על גרמניה ואחר כך כיבושה ההדרגתי. את הסכם וינה השבוע, כבר השוו אנשיו להסכם מינכן הידוע לשימצה משנת 1939. ועכשיו מה הלאה? שואה? אז כדאי לומר מיד ובבירור. הרי אנחנו עוסקים פה באחת המדינות החזקות בעולם. מאיימים עלינו, יפה, אבל גם לנו יש עוד שתיים שלש הפתעות, שהעולם ובעיקר השכנים שלנו אינם מכירים בדיוק. ראו הראיון עימי בנושא בערב חדש.

ערב חדש

ברור שאיראן גרעינית היא סכנה גדולה. איראן בכלל, לא רק היכולת הגרעינית העתידית שלה, היא מדינה רעה ששולחת זרועות של טרור לשכנותיה , למזרח התיכון (כולל ישראל) ולחלקי עולם שונים. אבל בשום אופן היא איננה גרמניה הנאצית. השוואות מן הסוג הזה רק מטילות פחד ויראה ואינן מאפשרות תהליך שקול ומדוד לגבי מה לעשות ואיך. ההסכם שנחתם בוינה הוא הסכם רע, אבל הוא אינו הסכם מינכן ואין בו כניעה מוחלטת. יש בו חורים ופגמים אבל גם נקודות חיוביות. הוא בהחלט דוחה את התגרענותה של איראן, מכניס אותה למסגרות של פיקוח ב״ל ומציע תהליכים של פשרה ושיח. אובמה,  מיומו הראשון הדגיש כי הוא חסיד ההידברות והדיפלומטיה, בניגוד לקודמיו שבחרו כאלטרנטיבה ראשונה את השימוש בכוח.

ההסכם הוא אכן  אירוע היסטורי בעל משמעות מרחיקת לכת. אנחנו, מפלגת האופוזיציה הראשית, בחרנו לכן להתייצב לצד הממשלה בביקורת הקשה על ההסדר. אבל מכאן ואילך אסור להתבלבל. אנחנו איננו זמרים במקהלה של נתניהו ועלינו לבדל עצמנו מממשלתו. מותר לנו ואפילו רצוי, להצביע  על הישגים מסויימים שיש בהסדר ובודאי גם לחלוק על הטקטיקה הלאומית שבה חבר נתניהו שכבר גררה ביקורת קשה בארה״ב וגרמניה, שתי בנות הברית החשובות ביותר שלנו.

אין טעם להמשיך ולהתעמת לגבי הסכם עצמו. הוא  סגור כבר. ספק גדול אם הקונגרס האמריקאי יטרפד אותו ואפילו אם יקרה הבלתי צפוי, הדבר לא ימנע מהשותפים האחרים ובכלל ממדינות העולם לחדש היחסים עם איראן ולהעניק לה לגיטימציה. מוטב שנבין כי הסוסים ברחו כבר מן האורווה ועדיף שנחשוב על היום שאחרי. היום הזה הוא קודם כל התמודדות עם איראן ושלוחותיה בשדות המזרח התיכון ולאורך גבולותינו. לאיראן נוכחות של ממש בלבנון, בסוריה ובעזה. ביום שאחרי, צריך לחדש את הדיאלוג השקט והפורה עם בנות בריתנו כדי שיבינו את המשמעות של בטחון ישראל.  ארה״ב ומדינות אירופה ובראשן גרמניה, חייבות לחזק את היכולות הצבאיות של ישראל. כוח ההרתעה שלנו היה ונשאר המפתח למניעת מלחמות. העמימות בנושא הגרעין הישראלי ריחפה תמיד מעל שמי המזרח התיכון וגרמה לכל אויב לחשוב פעמים רבות לפני שהוא הניע את כוחותיו לכיווננו. אם אמנם נשחקת ההרתעה והעמימות אינה יעילה, יש לחזק את ישראל בדרכים אחרות בכדי שתוכל להתמודד עם האתגרים המצפים לה. על זה אנחנו יכולים וצריכים להילחם.

כמדי שבוע ובכל הקשר שהוא, עולה השאלה האם מקומנו בקואליציה של נתניהו? כמדי שבוע ובכל הקשר שהוא, תשובתי היא שלילית. כשאנחנו מתייצבים לצד הממשלה בעניין זה או אחר, ההחלטה היא עניינית ולגופה של אותה סוגיה בה מדובר. אין להסיק מכך כי על מנת לשתות את כוס החלב עלינו לקנות את הפרה כולה. אנחנו יודעים להפריד. אין שום צורך להצטרף לקואליציה זו המסתמנת בחודשיה הראשונים  כגרועה; אנטי-חברתית, חפיפניקית והיסטרית. לנו אין מה לעשות בקואליציה הזאת ועדיף להפסיק לדבר על כך ולהתמקד בפעילות אופוזיציונית עיקשת ותקיפה, שתביא להפלתה. מוזמנים לקרוא עוד על דעתי בנושא בכתבה של וואלה.

שבת הוא זמן נהדר, לעצור ולהרהר. אני מציע לנתניהו לעשות חושבים על האסטרטגיה והטקטיקה של השנים האחרונות, שהסתיימו במפולת. עכשיו צריך לחשוב על טקטיקת יציאה מוצלחת.

עדיין אין תגובות

מאי 28 2015

השבוע שהיה כך היה: זה לא רק ספורט 24-28.5.15

חברות וחברים,

שעה שתקראו את הדברים הללו כבר נדע מה היא החלטת פיפ"א לגבי השעיית ישראל. קצת בצחוק אמרתי לאחרונה שנוכח הישגיה המרשימים של נבחרת ישראל בכדורגל, ההשעיה הזו לא משנה הרבה. אבל זה כמובן רק בצחוק, כי לפנינו עניין עמוק הרבה יותר.

הפלשתינאים אשר הולכים ומרחיבים את חזית המאבק האזרחית נגד ישראל, כבר נחלו הצלחה, גם אם בסוף יכשלו. הם הריצו את שגרירי ישראל ואת מבקשי  טובתה ללמעלה מ-200 מדינות בעולם כדי להיאבק בהחלטה הזאת. הם הקפיצו את עפר עיני וכל אנשי ההתאחדות לכדורגל לציריך ובכך גם גרמו לרעיון הרע הזה לחלחל ולהזיק, כאמור גם אם ידחה לבסוף.

כבר אמרתי פעמים אין ספור שהמערכה המדינית – כלכלית – משפטית – תרבותית – הסברתית ועכשיו גם ספורטיבית, היא מערכה קשה מבחינתנו. כל יתרונותינו הופכים לחסרונות. הבה ונפנים, בעולם אוהבים אותנו פחות ופחות ולכן אין בעיה לגבש רוב בכל פורום בינלאומי כדי לפגוע בנו. התייחסתי לכך בעיתון הארץ.

הממשלה מינתה השבוע את השר גלעד ארדן לשר ההסברה. בין היתר הוא אמור לטפל ב- BDS, זוהי תנועת החרם, הסנקציות והענישה כלפי ישראל. הגיעה העת שישראל תשקיע בכך מאמצים של ממש, אבל כדרכנו אנחנו פועלים לאט ובאדישות. ארדן הוא "גנרל ללא חיילים". החיילים הם בעיקר צבא הדיפלומטיה הקטן של מדינת ישראל שפזור ברחבי העולם, אבל הדיפלומטים כפופים למשרד החוץ ואת משרד החוץ ארדן לא קיבל. אתה הבנת את זה, ברוך?

את ענייני החוץ של ישראל מנהלים נכון להיום שישה שרים, שישה בעקבות אחד, אבל גם אחד אין. לישראל השבויה במאבק מדיני גדול כאמור אין שר חוץ. אני מאחל לארדן הצלחה, רבים עשו זאת השבוע אבל גם הסתכלו עליו בעיניים עצובות. יש סיכוי גדול כי בנושא ההסברה הוא ימצא את עצמו באותו מקום של ארבעת השרים הקודמים שנכנסו לתפקיד ויצאו ממנו בעור שיניהם. דיברתי על כך במליאת הכנסת וביומן הבוקר של רשת ב' (דקה 1:27:55).

לצפייה בנאום לחצו על התמונה

ttt

אגב, אחד נכנס ואחד יוצא, כשארדן הצטרף השבוע לממשלה, מתבקש  אחד משרי הליכוד לצאת. מי זה יהיה? זה קצת מזכיר את האח הגדול VIP, מי יודח השבוע?  ומה נעשה עם תמונת השרים שצולמה לפני עשרה ימים בבית הנשיא, האם ישפצו אותה? ישתלו את ארדן ויעקרו את בגין?

עוד שרה שעושה בימים אלה את ראשית צעדיה היא שרת התרבות והספורט מירי רגב. הקורא והקוראה הממוצעים מבינים בוודאי כי אני מכיר את מירי רגב לא מהיום ולא מאתמול. היא שימשה כדוברת צה"ל  15 שנה אחרי.  היו לה שאיפות אחרות אבל היא קיבלה בסופו של דבר תיק חשוב, שמשפיע על חייהם של אנשים רבים. כחברת כנסת היא השמיעה הצהרות ונהגה בצורה הפוכה לחלוטין לתואר ״ תרבותי״. בפנתיאון הלאומי היא תהיה ״כפיים״ ו״תעשו לו יום הולדת״ שלא לדבר על מבקשי העבודה כ״סרטן״. דברים מקוממים ומזעזעים שלא ניתן למחוק.. מכאן גם  קבלת הפנים העגומה שהכינו לה רבים בהילת האמנים, כולל שלום חנוך, שסרב לאפשר לה לפתוח את פסטיבל ישראל, בערב שלו. אני מציע, חברות וחברים,  לשפוט אותה מעתה לפי מעשיה ולפי הצהרותיה כשרה בממשלת ישראל.  לכל אחד מגיעה הזדמנות לפתוח דף חדש.

תחומי התרבות והספורט יקרים לי, שימשתי בעבר גם כמנכ"ל המשרד והשקעתי הגבה בהקמתו וביסוסו. אני מתכוון לעקוב בערנות וביסודיות אחר פעולותיה כדי להבטיח כי הן תהיינה ממלכתיות, לא פוליטיות, לא מתלהמות ולא פוגעניות. השתתפתי השבוע בתכנית "הצוללת" בה ייעצנו חברי ואני  לשרה רגב כיצד לנהוג בתפקידה החדש.

השבוע הגיעו לכנסת נציגי הסטודנטים לרגל יום הסטודנט הבינלאומי. עברו הרבה שנים מאז הייתי סטודנט (אם כי לצורך כתיבת הדוקטורט חזרתי לפקוד את האוניברסיטאות, בעיקר את אוניברסיטת בר אילן), אבל עדיין כל מפגש עם הדור הזה מעורר בי שמחה ותקווה. הסטודנטים שלנו מבוגרים, שקולים, מאוזנים  ובשלים יותר מאשר סטודנטים במדינות אחרות בעולם. החיים בארץ בכלל והשירות הצבאי בפרט  מבגרים אותם והם באים  לקמפוסים כבר כאנשים שעשו משהו בחיים. בסופו של יום, האנשים הצעירים האלה יעצבו את עתידה של מדינת ישראל. וזאת גם היתה תמצית דבריי אליהם: אל תחכו לממשלה, אל תחכו לכנסת, תפעלו אתם ברוחכם, ביוזמתכם ובכוחכם. נכון שמחאת 2011 לא השיגה את כל ההישגים, אבל היא פתחה פתח גדול וממנו צריך רק ללכת הלאה.

studentday

שבת שלום לכם. תם השרב הכבד…

נחמן שי

עדיין אין תגובות

הבא »