חברות וחברים,

באמצע השבוע חזרתי מביקור קצר בארה"ב. במהלכו פגשתי מנהיגים בכמה קהילות יהודיות ושוחחתי רבות על המצב בישראל. גיליתי, שוב, עד כמה ישראל אינה מוכרת ואינה ידועה להם. מתברר כי במשך שנים הרגלנו את יהודי התפוצות להביט בפניה השבעות והבטוחות של מדינת ישראל והעלמנו מהם את מחלוקות הפנים, את השסעים החברתיים ואת המצוקות שלנו. הדגש על האיומים הביטחוניים והמערכות המדיניות הרחיק מעיניהם את נושאי הפנים, אשר עלו בתנופה גדולה בקיץ האחרון. רק לאחר שהתקשורת האמריקאית ובראשה העיתון המוביל – הניו יורק טיימס, מצאו לנכון לחשוף כמה מהסיפורים הבולטים של השבועות האחרונים ובראשם הדרת נשים והמאבק על חופש העיתונות, חלחלה אצלם ההבנה כי דברים שמבית הם גם כן בתחום עניינם.

בעבר נהוג היה מחד גיסא לבקש את עזרתם של הקהילות, כולל הכספית ומאידך גיסא להרחיק את עצתם. נדמה לי כי כשנשקפת סכנה לערכיה הדמוקרטים – ליברלים של מדינת ישראל, חשוב מאוד כי גם דעתם תישמע. צריך לזכור כי תפוצות ישראל הן מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי שלנו, הן עומדות לצידנו בעת מצוקה ובכך הן רשאיות גם להתערב בענייננו והכל מנקודת ראות של אוהב ודואג.

ביום ראשון אמורה היתה הממשלה לדון בהארכת חוק טל. חוק זה מאפשר לחרדים לקבל פטור משירות צבאי ולהחליט בגיל 22 מהו המסלול שבו ירצו, המשך לימודים או גיוס לצבא ואחריו השתלבות בשוק העבודה. חוק טל מעמיד את החרדים, הלכה למעשה, בעמדת יתרון לגבי אזרחים יהודים אחרים המחויבים בשירות צבאי. אי השוויון זועק.

במחאה הגדולה שממשיכה להדהד מבין ראש הממשלה שהארכה גורפת כזו לא תעבור. הוא זגזג במהירות והודיע כי הוא מגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה אל מפתנה של הכנסת. באותה הזדמנות הודיע כי יבקש הארכה בשנה ולא בחמש.

מערכת חוק טל היא קצה הקרחון דרכה צריך לשלב את קהילת החרדים, הגדלה והולכת, בקהילה הכללית. בשום אופן אין לפגוע ברצונם לקיים לחומרה את מצוות היהדות. אבל יש להבהיר כי בישראל של 2012 מי שרוצה לקבל – צריך לתת. זהו מהותו של השוויון בחברה. על השוויון הזה בכוונתי להיאבק בכל מקום שאוכל.

הלכתי למאהל הפראיירים ליד תחנת רכבת מרכז כדי להזדהות עם החברים שם. ביום ראשון אצטרף למפגינים מול משרד ראש הממשלה. זהו קרב צודק שמעצב את פניה של ישראל לשנים הרבה. אני מקווה שתהיו שם גם כן.

בקדימה החלו ההכנות לבחירות המקדימות שיערכו ב- 27 במרץ. אלה הן בחירות מוזרות שכן הן באות זמן רב אחרי הבחירות לכנסת ה- 18 וזמן רב לפני הבחירות לכנסת ה- 19. השינויים שהתחוללו במפה הפוליטית ובכללן בחירות שנערכו במפלגות אחרות, אילצו גם את קדימה להיערך מחדש ובראש ובראשונה לבחור את הנהגת קדימה לשנים הבאות שתתמודד מטעמנו על רשות הממשלה.

הבעתי את תמיכתי בציפי לבני. כמו כל החלטה, גם זו לא היתה פשוטה אולם להערכתי סיכוייה של לבני טובים יותר לצבור מנדטים לכנסת ולאיים על ממשלת נתניהו. תקופת הבחירות הממתינה לנו תהיה קשה ורוויית יצרים. עדיין חשוב לשמור על אחדותה של קדימה, מפלגת המרכז הגדולה ביותר, בינתיים. רק בה מצוי הגרעין המנהיגותי שיכול לדחוק את ממשלת הליכוד ולהוביל במקומה את ישראל.

סוף שבוע גשום, גשמי ברכה.

שבת שלום,

נחמן.

ח"כ ד"ר נחמן שי יוזם בימים אלה הצעת חוק אשר מטרתה לקבוע כי במסגרת הסדרה עתידית של הטלוויזיה המסחרית בישראל, תתחייבנה בכל רגע נתון לפחות שתי חברות חדשות.

בדיון שנערך היום (ד') בועדת הכלכלה, הציע ח"כ רוברט אילטוב שידור חדשות משותף של הזכייניות "קשת" ו"רשת" בתקופת מעבר עד לקבלת רישיונות שידור. דרישתו של ח"כ שי להגדיר נושא זה כחדש על שולחנה של ועדת הכלכלה בלמה הצעה זו.

ח"כ ד"ר נחמן שי: "לא עולה על הדעת שבישראל תשדר רק חברת חדשות אחת. לכן נדרשת התערבותו של המחוקק על מנת שיכריע כי בישראל יהיו תמיד שתי חברות חדשות. זו היא הדרך היחידה להבטיח פלורליזם, ריבוי דעות ותחרותיות".

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי – חברתי חברת הכנסת. עינת וילף, רק אנחנו. שתי השאלות שלפני הן כאלה: כיצד פועל משרד התיירות לחיזוק התיירות לירושלים? באיזו עדיפות עומדת ירושלים? מהם היקפי ההשקעה ומהו הדגש שאתם נותנים בשיווק?

שאלה שנייה: תיירות נחשבת למרכיב בעוצמה הרכה של מדינה. האם המשרד מתאם את פעילותו השיווקית והאחרת עם משרד החוץ? עם משרד ההסברה והתפוצות? ומהו המסר שאתם, שהמשרד מנסה להפיץ באשר לישראל? תודה.

תודה, אני שמח על הדברים. אני חושב שהגישה שלך היא גישה נכונה ובאמת בתפיסה רחבה התיירות היא נכס גם מדיני, היא לא רק נכס כלכלי. השיווק של מדינה נעשה גם על-פי הערוצים שאתה מדבר עליהם. ההתייחסות של אזרחים בעולם למדינת ישראל נובעת, בין היתר, מהנכסים התרבותיים, התיירותיים והאחרים שלה ולכן הגישה שלך נכונה.

המיתוג לא יצא לפועל, כמו שאתה יודע, השר. לא רק שהקונסול הכללי שלנו בניו-יורק הוא האיש שהיה אחראי על המיתוג, אבל בעצם מדינת ישראל לא עשתה את המיתוג הזה. אני יודע שהשר ליברמן ניסה, והקצה לכך סכומים, בסופו של דבר זה לא יצא לפועל. האם אתה מתכוון, דווקא  דרך הזווית שלך, לדחוף את המיתוג קדימה, כדי שנצליח לבנות מחדש את המיתוג של מדינת ישראל?

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הסוגיה של חוק טל שבה ועולה, שבה ועולה, כמו סמבטיון, היא לא נעצרת ולא נגמרת. היא באמת נוגעת בנימים הדקים ביותר של החברה במדינת ישראל; היא נוגעת באחת הסוגיות המרכזיות ביותר של כולנו בלי יוצא מן הכלל, כל החברים בבית הזה וכל הציבור כולו. חוק טל, שנועד ביסודו להביא לכך שציבור גדול של אזרחים במדינת ישראל שאינו משרת בצה"ל יוכל לשרת בצה"ל, או לחלופין יוכל לתת תרומה אחרת לחברה הישראלית – החוק הזה נכשל, הוא לא יצר את המציאות החדשה, וזה נאמר ועלה בפני בית-המשפט העליון פעם ועוד פעם. בפעם האחרונה, בסופו של דבר, הכנסת האריכה אותו בחמש שנים. אחרי שהעתירה בעניין הזה נדחתה, אחרי שהתברר שאי-אפשר לאכוף את החוק הזה, עדיין המדינה והכנסת החליטו להמשיך אותו לעוד חמש שנים, בידיעה ברורה שהוא לא מייצר את התוצאה הצפויה. והתוצאה הצפויה היא שבמדינת ישראל לא יהיו אזרחים שמקבלים יותר ונותנים פחות, אלא שניתן כולנו את המיטב ונקבל כולנו באותה מידה מהמדינה. וחוק טל, שהיה צריך להיות המשוואה הזאת בין מה שנותנים למה שמקבלים, נכשל.

אני הייתי רוצה שכל אזרח במדינת ישראל ירגיש שהמדינה הזאת היא שלו. גם הציבור החרדי ההולך וגדל – זו המדינה שלו. אני מאמין בכך, אני חושב שאנשים שנולדים פה בארץ וגדלים פה בארץ חשים כך כלפי הארץ. גם אם, הייתי אומר, הם לא ציונים בהגדרה הרחבה ביותר של המלה, ההוויה שלהם היא ישראלית, הבית שלהם הוא ישראל, ומתוך כך גם נובע הצורך להכיר בתרומה שלהם לחברה. ואם לא ניתַן לשרת מאיזושהי סיבה – ואני חושב שצה"ל פתח את שורותיו והוא מוכיח להם שאפשר לשרת בצה"ל – הם צריכים לבחור במסלול אחר שיש בו שירות לאומי, שיש בו תרומה, שיש בו הכרה במחויבות שלהם כלפי החברה הישראלית.

אני אומר את זה לחברי חברי הכנסת החרדים, אני אומר את זה לכולנו. אנחנו למדנו בקיץ האחרון, אנחנו נוטים לשכוח אבל אסור לנו לשכוח שמאות אלפי ישראלים הביעו תרעומת וכעס ותסכול גדול על מה שהולך פה, וחלק מהעניין נסב סביב השאלה של שירות צבאי. עכשיו, יש כבר אלפים שעוברים את הסדנה הזאת ששמה צה"ל, וזה כבר חשוב, וצריך להגדיל את מספרם, אבל אם זה לא מתאפשר וזה לא יוצא אל הפועל – עליהם, הם עצמם צריכים להוביל את השירות הלאומי, את השירות האזרחי, את החלופות הקיימות, ויש חלופות, שיאפשרו להם להרגיש בבית הזה כמו בבית. אני לא רוצה לראות במדינת ישראל הדרה של חרדים.

כמיליון חרדים – אסור לנו להדיר אותם. אני כבר לא יודע מי מדיר את מי. הם חלק בלתי נפרד מהחברה, והדרך שלהם זה באמצעות שירות צבאי או שירות לאומי, או שירות אזרחי, שיעשה את כולנו אזרחים שווים. תודה.